Down Town Tel Aviv

שם האוסף: Down Town Tel Aviv

תת כותרת: הרוק הישראלי החדש של שנות ה-80

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: אוקטובר, 1996

עריכה: הדר גולדמן ואורן קריסטל

הפקה: הדר גולדמן, אורן קריסטל, ג'ולי כהן ודניאל בוחניק

מק"ט: 4120-2

רשימת שירים:

1 Siam - Down Town Tel Aviv

Minimal Compact - Next One is Real (Radio Remix) 2

3 Chromosome - Gazolina

4 ליפסטיק - כל היום לומד
5 היחידה לטיפול נמרץ - היחידה לטיפול נמרץ
6 Siam - Changing
Minimal Compact - Statik Dancin' 7

8 Chromosome - Show of Terrorism

9 להקה רטורית - סדר יום (English Version)
10 עופר אקרלינג - לא רוצה לזמביה

11 היחידה לטיפול נמרץ - גן של פלסטיק

12 Jean Conflict - One Day I Smile, One Day I Cry
Minimal Compact - Not Knowing (Remix) 13

עטיפה: הכי טוב שאפשר היה לצפות. יש כאן תמונות של של סצינת המועדונים התל אביבית מזמן אמת (האייטיז) של הצלם אופיר בן עמי, טקסט טוב של רמי ירושלמי, מי שהקים את עיתון המוסיקה המעולה "ווליום" בתחילת האייטיז ובכלל עיצוב גרפי טוב של ענת אייל. העטיפה הקדמית כוללת תמונה שצולמה על ידי בועז תורג'מן, שמעבירה, ביחד עם הפונטים המעולים, את תחושת האוסף הכי טוב שיש. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: דאון טאון תל אביב הוא אמנם לא אוסף מושלם, אבל הוא עדיין אחד מאוספי המוסיקה הישראלית האהובים עלי, אם לא "ה". האוסף, שנערך על ידי אורן קריסטל מפונוקול ביחד עם הדר גולדמן, המנהיג של ההרכב סיאם, שהפך לאיש פרסום מצליח, אמור לתעד את סצינת הגל החדש של תל אביב של תחילת האייטיז. זאת של מועדוני הפינגווין, הליקוויד וקולנוע דן והלהקות שצצו מהן.
יש המון נוסטלגיה וגלמוריזציה של התקופה ההיא בתל אביב, רובה בעצם חסרת שחר. הניסיון לצייר את תל אביב כמקום שממש קרה בו משהו, שיישר קו עם העשייה באירופה המערבית של אותה תקופה, הוא שיקרי. נכון, היו בתל אביב שלושה מועדונים ועשר-חמש עשרה אומנים מחוברים, אבל כל זה היה שולי ובטוח לא סצינה שבלטה ברחובות. המועדונים האלו הכילו במקרה הטוב מאות בודדות של אנשים ולהקות ואומני הדגל של הסצינה - סיאם, היחידה לטיפול נמרץ, ההרכבים של רמי פורטיס וההרכבים של יוסי אלפנט - כולם היו לכשלונות מסחריים מהדהדים.
למרות הנפח השולי שלה, בכל זאת היתה כאן סצינה, שלא לא דבר שאפשר לזלזל בו, בטח בנוף התרבותי הבדרך כלל דפוק של ישראל.
"Down Town Tel Aviv" הוא הנסיון המוקלט היחידי לתעד את הסצינה הזאת, פוסט התרחשותה. האוסף, מהעטיפה המרשימה שמציגה צעירים ישראלים לבושים בצורה מחוברת ומהקטעים המצויינים שבו, לוקח אותך למקום קסום ומקסים ובאמת יוצר את האשליה כי תל אביב היתה מקום מדהים באותם השנים. כאמור, התחלתי את הביקורת באומרי שהאוסף לא מושלם והסיבה לכך הוא שהתחקיר בו לא הלך עד הסוף ותיעוד הסצינה כאן לוקה בחסר, ברמת האומנים שבו. האוסף כולל 13 קטעים, ב-48:50 דקות, כשיש כאן מקום להרבה יותר ולכמה אומנים מצויינים ונדירים שהודרו משום מה מהאוסף. קודם כל "הקליק", ההרכב היחידי של הסצינה שהצליח בזמן אמת ואחר כך אומנים כמו קילר הלוהטת, פופלקס, טנגו ולהקה מקומית - שמות אולי שוליים, אבל בסצינה כל כך קטנה יש להם מקום באוסף היחידה שמתעד את אותה עשייה, בטח באוסף שחמישה מהאומנים שבו חוזרים בדיסק עם שני שירים שלהם. כל זה עוד לפני שאני מעיז לגלוש לעשייה בתחום באמצע האייטיז, כי אני יוצא מתוך הנחה שהאוסף מתייחס רק לשנים הראשונות של העשור.
למרות זאת, מי שרכש את האוסף יצא עם שכרו בידו. מדובר באוסף עם קטעים ממש טובים, חלקם ניתנו להשגה לראשונה מאז הם ראו אור במקור במהדורות המצומצמות שלהם. למעשה, מלבד הקטעים של מינימל קומפקט, כל הקטעים כאן נדירים עד נדירים ביותר, ביחוד הקטעים של כרומוזום ושל היחידה לטיפול נמרץ, שכבר שנים הציבור הישראלי ממתין שמישהו יחליט להוציא לראשונה את אלבומיהם על דיסק.
מסחרית האוסף לא היה היסטרי, אם כי הוא נמכר במשך כמה שנים בחנויות ואולי ראוי שפונוקול יוציאו לו מהדורה חדשה.

ערך אספני: 120 ש"ח

ציון: 9

Israel's Finest Stuff

שם האוסף: Israel's Finest Stuff

תת כותרת: קטעים

חברת תקליטים: קסבה

שנה: 1995

עריכה: רן שריג

הפקה: הקרדיטים כאן קצת לא ברורים, אבל מי שהיו מעורבים בהכנת האוסף הם - עידן לוי, אלון סלע, שאול בצר, ארז היימן, אביעד אלברט, גילה טרמר והדס סלישל

מק"ט: 94006-2

רשימת שירים:

1 אס.אס.פי - רדיאואקטיב הרואין

2 טראקן - האמנות והמדע האבודים של אכילת פלאפל

3 גימל - יא אללה

4 ישראל ברייט - רוצח זמן
5 Art.Indust. - אמטורייה (חלק II)
6 גימל - שומעים אותי (עם עוש)
7 ריטואל ריאליטי - Love Song

8 אס.אס.פי - אודיאואקטיב הרואין

9 טריפונאס - מנגל
10 הפה תקשורת - דאב סיום
11 Art.Indust. - הסוף

עטיפה: צילום של קובי אשכנזי ועיצוב של דני ברנר ונירי גטמון. הרעיון של העטיפה היא שהיא אמורה להראות כמו תוכניה או מודעה של סרט. התוכן של הסרט, כמשתמע מהדיסק - זה תרבות האוכל העממי בישראל. התמונה המרכזית, של חבר'ה עושים מנגל ורשימת הקרדיטים שבנויה כמו קרדיטים של מודעת קולנוע- מבריקים. מקורי ומצויין. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: ישראל של שנת 1995 לא היתה מקום שונה מאוד מזה שאנחנו חיים בו היום. הקונפליקט של אנשים שרוצים להתחבר לעולם המערבי, עם אלו שמתעקשים לגרור אותנו לאלימות המזרח תיכונית היה רלוונטי אז, לא פחות משהוא כיום.
ההבדל הוא שב-1995 היה נראה שהמערביות קצת יותר דומיננטית ושאנחנו מכוונים למקום שפוי. נכון, אני לא מיתמם והאתר הזה הוא אינו אתר פוליטי. הרחובות בשנת 95' היו מפחידים. זאת היתה תקופה אינטנסיבית של פיגועים ושל הפגנות אלימות, לצד תהליך שלום פרוגרסיבי והמצב באמת לא היה איאיאיי.
רק ששביב האופטימיות שבכל זאת היה בקרב האזרחים, שהנה אוטוטו אנחנו חיים בשלום והופכים לאירופה, השפיע רבות על העולם התרבותי כאן ובתחילת שנות התשעים חווינו מהפכת קולטורה.
כך, פתאום צצו תחנות רדיו כמו פטריות, קמו ערוצי טלוויזיה, הכבלים הגיעו, מוסיקה יובאה בזול, הגיעו הופעות מהעולם, בתל אביב התפתחה סצינת מועדונים, סרטים וסדרות הגיעו לכאן בזמן אמת וגם בחזית המקומית היצירה התקדמה ונראתה פתאום ככזאת שמיישרת קו עם העולם.
בתוך כל אלו נוצר האוסף "Stuff", אחד האוספים הקונספטואלים המעניינים שנוצרו כאן. האוסף יצא בחברת "קאסבה", שזאת חברה שקמה מתוך חברת יבוא הפצת המוסיקה של "גונג", עליהם סיפרתי מעט בפוסט על האוסף הראשון שלהם, More Than a Chilling.
בראש קסבה עמד רן שריג, אותה דמות פרובוקטיבית שמככבת כיום בסדרות ריאלטי (מחוברים) ותכניות אירוח (דיבור ישיר), כמו גם בכתיבה של קומדיות (רמזור). התחושה היא ששריג מתעסק היום בשיט, בטח בשוואה לתרבות העילית עמה הוא התעסק ב"קאסבה", אבל למעשה שריג אז, כמו היום, ידע לפצח קודים בחברה הישראלית, קודים שהביאו לו את הצלחתו.
"Stuff", ממש כמו המצב הסוציו-חברתי-פוליטי ב-1995 או לחילופין סדרה כמו רמזור, היה ראי לישראליות של אז, של היום - הקונפליקט של החיבור בין המודרניות, הטכנולוגיה ותרבות החומוס של האיזור. שריג הבין את זה אז ועשה מזה מטעמים. לא רבים יודעים, אבל שריג, באמצעות מדיניות היבוא שלו ב"גונג" הוא מבין האחראים המרכזיים להגעתם של מוסיקת ההאוס והטראנס למדפי החנויות בישראל והוא גם זה "שעשה" את הפרודיג'י בארץ, כל אלו תוך כדי שהוא מבין את תרבות ה"קרחנה" המתפתחת פה, עוד ביטוי לאותו קונפליקט מערבי/מזרח תיכוני של הישראליות.
לאוסף "Stuff" שריג אסף את מיטב יוצרי האלקטרוניקה הישראלים של התקופה, במנעד שנע בין אמביינט לטראנס גולמי. מעבר לקו המוסיקלי, יש לאוסף קונספט - שהוא אוכל מזרח תיכוני. מעבר לכך שעל העטיפה הקידמית רואים ישראלים עושים מנגל, שירים כמו "מנגל" ו"האמנות והמדע האבודים של אכילת פלאפל ", שזורים לאורכו וברשימת התודות ניתן למצוא חומוסיות אגדיות כמו ג'ינג'י ורונן התל אביבים ופינתי הירושלמים. זה לא נגמר שם. "הצלחת", שזה הפלסטיק עליה יושב הדיסק בתוך הקופסה, עוצבה כמו צלחת חומוס (ראו תמונה משמאל). הכיוון ברור.
"Stuff" הוא אוסף טוב, שלא זכה להצלחה גדולה בחנויות. עדיין, מדובר בעדות מרתקת של ישראל של שנת 1995, לפחות צד מסויים שלה בתקופה מסויימת מאוד. "Stuff", באיזשהו מקום, מנבא את העתיד, לפחות באופן מרומז.

ערך אספני: לפני כמה חודשים הייתי בדיסק סנטר, חנות המוסיקה המעולה בדיזנגוף סנטר והיו שם כמה עותקים של האוסף הזה במחיר המצחיק של 15 ש"ח. אלמלה זה, הייתי מתמחר את "Stuff" בכ-100 ש"ח...

ציון: 9

תודה ליורם אליקים שהאוסף סוקר באדיבותו.

תקוע בפקק

שם האוסף: תקוע בפקק

תת כותרת: מסיבה בראש אחר

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: ינואר, 1996

עריכה: אלי יונה ושמעון בן-נון

הפקה: דניאל בוחניק

מק"ט: 4104-2

רשימת שירים:

1 חנה לסלאו - מריומה יומה (עם ג'קי מקייטן)

2 ג'קי אלקיים -שיר המנון למכבי תל אביב

3 אהובה עוזרי - ירושלים של בית"ר

4 שלישית השוקולדה - לופו מלך הכביש (שלישית השוקולדה הם צביקה פיק, גבי שושן ושוקי לוי)
5 שלמה ארצי - מ-מ-מ-נ-נ-נ (נתניה) (עם מכבי נתניה)
6 איתן מסורי - שלום לך ליידי שלי
7 יגאל בשן - השדים האדומים (עם יצחק קלפטר וחנן יובל)

8 ההורים יודעים - מה המצב אחי

9 פנצ'ר - ואתם רוקדים
10 יוני נמרי - אחד מול אחד

11 חלב ודבש - מיס אמריקה

12 פנינה רוזנבלום - עם ישראל חי בקושי (עם צביקה פיק)
13 עפרה חזה - לצאת לצאת
14 חיים משה - ירוק בעיניים
15 הרצל קביליו - עוד שבת של כדורגל
16 יוסי ברק - תקוע בפקק
17 מוטי גלעדי - בבר
18 אושיק לוי -רגליים
19 קילר הלוהטת - חנה'לה התבלבלה
20 תדר גבוה - תשמ"ד אינסטרומנטלי

עטיפה: עיצוב של מקסימלי (אופיר)/ פלקור (Snow). הרעיון יפה. מלא כדורי רגל בתוך כוס בירה - מראה למי האוסף אמור לפנות: לגברים, חובבי כדורגל ושתיית בירה. הביצוע, בתוכנת הגרפיקה הפרימיטיבית נראה לא משהו. יש כאן איכויות של קאלט, שהופכות את זה ללא נורא. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: טוב, לא להבהל, הגעתם למקום הנכון, אתר סיקור האוספים הלועזיים שיצאו בישראל בשנות התשעים. מי שעוקב אחרי האתר באופן מדוקדק יודע שלפעמים אני חורג מהקונספט לדברים קצת אחרים וכך גם יראה חודש דצמבר כולו, שיוקדש לאוספי מוסיקה ישראלית מעניינים שיצאו כאן בניינטיז.
אז קצת הקדמה - במקביל למאות אוספי המוסיקה הלועזית שראו אור בישראל בניינטיז (אני מעריך את הכמות בכ-500), ראו אור גם לא מעט אוספים ישראלים, אם כי לא באותה כמות. הסיבה: בניגוד למוסיקה מחו"ל, שמלאה אוספים עדכניים, חברות התקליטים הישראליות התעמרו בקהל ורק לעיתים רחוקות הוציאו אוספים להיטים ישראלים עדכניים. למעשה, עד שנות ה-2000, אז הושקה הסדרה "רק בישראל" של הד ארצי, לא היתה בארץ סדרת להיטים עבריים עדכנית.
האוספים הישראלים שבכל זאת ראו אור היו בעיקר אוספי נוסטלגיה או נישה. אוסף אלטרנטיבי כזה או אחר, אוסף שירים מפעם, אוסף רפרטואר של חברה קטנה, או אוספי קונספט למיניהם (דואטים, שירי להקות צבאיות וכד').
האוסף "תקוע בפקק" שפונוקול הוציאה בתחילת שנת 1996 הוא אוסף שהרעיון שלו היה למצוא כל מני קטעים נדירים מאוד, שאיכשהו קשורים לעולם הכדורגל. הקשר של עולם הכדורגל ומוסיקה הוא לא מקרי. מעבר לזה שאוהדים ביציעים שרים כדי לעודד את קבוצתם, מאז שנות השישים הקונספט של לכתוב ולהקליט שירי כדורגל הפך לדבר שגור בעולם. באנגליה, בירת המוסיקה ומולדת הכדורגל, כל קבוצה שזוכה בתואר הקליטה שיר, כדורגלנים מצליחים פנו לקריירות פופ והנבחרת הלאומית הוציאה שיר לפני כל טורניר גדול. המצב הזה היה דומה גם בשאר העולם והגיע בשנות השבעים גם לישראל וקבוצות ואוהדים החלו להקליט ולהוציא שירי מחווה לקבוצות שלהם.
הקשר של כדורגל ומוסיקה בישראל לא נגמר כאן. אחת מתכניות הרדיו הפופולריות בישראל בעשורים הקודמים היתה "שירים ושערים" מדי שבת בצהריים ברשת ב'. התכנית העבירה דיווחים חיים ממגרשי הכדורגל ברחבי הארץ, כל זה טובל בלהיטים קלילים, לרוב לטיניים או טיפה הומוריסטיים.
שני האספקטים האלו - של שירי מועדוני כדורגל, ביחד עם הלהיטים הקלילים ששודרו ב"שירים ושערים" נאספו ל"תקוע בפקק". האוסף מיוחד מאוד ויש כאן לצד שירים שנכתבו לבית"ר ירושלים, מכבי נתניה, הפועל תל אביב, מכבי חיפה ומכבי תל אביב, כל מני להיטי גימיק ששודרו רבות ב"שירים ושערים". "מריומה יומה" הקומי של חנה לסלאו וג'י מקייטן, "בבר" של מוטי גלעדי, דואט נדיר של פנינה רוזנבלום וצביקה פיק, "עוד שבת של כדורגל", של הכדורגלן שהפך זמר - הרצל קביליו ועוד ועוד.
את האוסף ערכו שמעון בן-נון, אספן התקליטים ובעל החנות יד שניה עליו כבר סיפרתי בפוסט הזה ואלי יונה, המוסיקאי והמפיק מהרכב היורודאנס הירושלמי פישנזון, שאני עדיין חייב לכם עליו סקירה. השניים אספו תקליטים נדירים מאוד לאוסף הזה, אני חושב שאף אחד מהם לא ראה אור על גבי דיסק לפני כן. השיר של שלמה ארצי עם מכבי נתניה, לדוגמה, הוא אחד התקליטים הנדירים בארץ ולצידו יש כאן עוד המון קטעים סופר נדירים שאנשים חיפשו עד אז בנרות (ויש כאלו שעדיין מחפשים את אותם התקליטים הנדירים).
האוסף הזה לפעמים קצת בורח מהרוח שלו ליציאות לא ברורות וחבל שלא נעשה כאן נסיון להביא עוד תקליטים ושירים של מועדונים ספורט ישראלים (אני יודע, לדוגמה, שיצא שיר מקסים של ציפי שביט כמחווה להפועל כפר סבא ואני גם מכיר גם קטעים שיצאו להפועל ירושלים, הפועל באר שבע ואני בטוח שיש עוד). יכל להיות נחמד אם זה היה אוסף שאוסף את כל שירי הכדורגל הישראלים, אבל גם כמו שהוא - זהו אוסף מיוחד, מעניין ובעל חשיבות תרבותית רבה, בעיקר בגלל שהוא הציל מאבדון כל מני קטעים ישנים.
למרות כל אלו, "תקוע בפקק" כשל בחנויות ולכן הקטעים בו, שהיו נדירים מראש, נשארו נדירים. חבל.

ערך אספני: 150 ש"ח

ציון: 9

תודה ליורם אליקים שהאוסף סוקר באדיבותו.

Maximum Dance 1997 vol. 1

שם האוסף: Maximum Dance 1997 vol. 1

חברת תקליטים: BNE/ Yo Yo Records

שנה: מרץ, 1997

עריכה: חיים רייכנטל ואבי יוסף

הפקה: אבי יוסף ואורי כהן

מק"ט: YOYO 17-2

רשימת שירים:

1 BackStreet Boys - Anywhere For You

2 Jimmy Somerville - Safe (Safe Sex 7" Mix)

3 Mark'oh - Fade to Gray (Long Version)

4 דנה אינטרנשיונל - Cinquemilla (Album Version)
5 Byron Stingily - Get Up (Everybody) (Radio Edit)
6 Under Influence - People Hold On (Radio Edit)
7 JT Playaz - Just Playin' (Scorccio's Radio Edit)

8 Souvlaki - Inferno (Radio Edit)

9 Wildchild - Jump to My Beat (Mark Ryder and Tall Paul Remix Radio Edit)

10 Mory Kante - Yeke yeke (Klubbheads Mega Blast)

11 Atlantic Ocean - Waterfall (W.I.P. Remix)

12 Capricorn - Walking on the Moon (Radio Edit)
13 Kaleef - Golden Brown (7")
14 Skee-Lo - Holdin' On
15 Ant and Dec - When I Fall In Love (UK Radio Edit With Rap)
16 Damage - Forever (Radio Edit)

עטיפה: תדהר תמוז מ"אורדיסק בע"מ" עיצב משהו צעקני בטירוף. כואבות לי העיניים רק מלהסתכל על זה. ציון עיצוב: 1

ביקורת ורקע: האוסף הזה הוא מסוג האוספים שאני חושב שגם האנשים שיצרו אותו, שכחו שהוא קיים. "מקסימום דאנס 1997 ווליום 1" היה נסיון ראשוני של חברת BNE ליצור לעצמה סדרת להיטי מצעדים. ל-BNE, שהתמחתה באותם הימים בעיקר בטראנס ובמוסיקה איזוטרית, הצתברו עוד ועוד להיטי מצעדים ברפרטואר שלהם והם הבינו שחייבים להוציא את זה החוצה. מכיוון שאנשי החברה לא ממש הבינו איך לטפל בלהיטים, הם פנו לאנשי חברת הליקון, שישבו בבנין לידם באיזור התעשייה בחולון ובקשו עזרה.
הליקון רתמה לצורך המשימה את חיים רייכנטל, איש הפופ של החברה (ועורך חשוב ברשת ג', באותם ימים) וזה הביא עמו את הנסיון שלו בעריכת להיטי מצעדים, ביחד עם לא מעט קטעים של חברת הליקון (4 מתוך 16 קטעי האלבום). רייכנטל פתח את האוסף עם הלהיט השקט של הבקסטריט בוייז, שאמנם לא קשור לרוח הדאנסית של האוסף, אבל הוא ללא ספק הלהיט הכי גדול בדיסק. ההמשך כולל לא מעט להיטי מצעדים מהתקופה, בעיקר מבריטניה, אבל לא רק, אם כי אני חייב לציין שאף אחד מהקטעים לא היה להיט גדול באמת.
בגלל העדר המגה-להיטים, האוסף כשל בחנויות ואפילו זיופים לא יצאו לו. בעקבות הכשלון, BNE זנחו את המותג "מקסימום דאנס", למרות שהכותרת שלו מצהירה שזהו "ווליום 1" של הסדרה.
שנה אחר כך, BNE ניסתה שוב להוציא אוסף להיטים, את האוסף "Hit Me", שיצא בעזרתם האדיבה של אני IMP. גם האוסף הזה לא זכה להצלחה ואפשר לסכם את הניסיונות החוזרים במהלך השנים של BNE להוציא סדרת אוספים - ככשלונות חרוצים. הקטלוג הצנוע של החברה יכל לתרץ זאת, אבל בסוף שנות התשעים - כשבקטלוג של Zomba שיוצגה בארץ על ידי BNE היו אומנים כמו הבקסטריט בוייז, בריטני ספירס, סטפס ואן סינק - אפשר היה לחשוב ש-BNE יכלו לעשות יותר כדי להוציא אוסף פופ מצליח. כאמור, זה לא קרה.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון: 5

Top Pop 94 vol. 4

שם האוסף: Top Pop 94 vol. 4

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: יולי, 1994

עריכה: אורן קריסטל ואמיר כהן

הפקה: אורן קריסטל והדס שליסל

מק"ט: 2002-2

רשימת שירים:

1 2 Brothers on the 4th Floor - Dreams (Radio Version) (feat. Des'Ray and D-Rock)

2 Mo-Do - Eins, Zwei, Polizei (Gendarmerie Mix)

3 Afrika Bambaataa - Pupunanny (F.M. Mix)

4 Cappella - U and Me (Short Sharp Edit)
5 2 Unlimited - The Real Thing (Edit)
6 Ramirez - Bomba (Las Guerras Single Cut)
7 Paraje - Banana Excess (Meneaito Mix)

8 Sound of Seduction - A Love Like 7 (Radio Version)

9 Alter Ego - Dance (If You Can Not) (Dr. Cerla Version) (feat. Daisy Dee)

10 Blast - Crayzy Man (Radio Version) (feat. V.D.C.)

11 Fits of Gloom - Heaven (Radio Mix)

12 Clubhouse - Light My Fire (R.A.F. Zone Mix) (feat. Carl)
13 Clock - Holding On (Portamento Stylie Mix)
14 Datura - The 7th Hallucination (The 7th Main)
15 Stella Getz - Dr. Love (7'' Version)
16 C.B. Milton - Hold On (Euro Edit)
17 Humanize - Do You Know My Name (Edit)
18 K3M - I'm Freaky (Airplay Edit) (feat. Gale Robinson)
19 Pan Position - Elephant Paw (Airplay Edit)

עטיפה: עיצוב של דני וטניק, שהחליף את צבעי העטיפה הקבועה לצהוב. בזמנו אני זוכר שחשבתי שזה נראה ניאוני ובולט בצורה חיובית. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: חודשיים בדיוק אחרי חלק 3 - הגיע חלק 4 של סדרת טופ פופ. חלק 4 היה החלק האחרון שבו קיבלתי קרדיט ברשימת התודות. הסיבה היתה עזיבתי הכפוייה מעריכת התכנית "קופסת הלהיטים" ומהפקת המצעד הלועזי ברשת ג', כל זה לטובת אוננות של שלוש שנים בתפקיד פקידותי מיותר בצבא הישראלי.
לצערי הרב, מעולם לא חזרתי לעסוק ברדיו בצורה מקצועית. נכון, פה ושם עשיתי פרוייקטים, תמיד עם עופר נחשון ותמיד ב-88 אף.אם, אבל כל אלו היו מבחינת עשייה שהיא תחביב ומבחינה אישית אני מרגיש שזה שאף פעם לא חזרתי לעשות רדיו full time זה הפספוס המקצועי הגדול ביותר של חיי. זה לא שלא רציתי, פשוט המציאות הרדיופונית הישראלית שהתגלתה לעינייני כשהשתחררתי שלוש שנים אחר כך היתה משמימה, כפי שכבר סיפרתי רבות בפוסט הקודם על האוסף "Full Bass".
למרות שאני כבר לא אופטימי שאני אחזור לימי הרדיו העליזים שלי, בטח לא במפת התקשורת המקומית הקיימת, השינוי שהרדיו עובר בשנים האחרונות בזכות הרדיו האינטרנטי משאירים בי שבב של אופטימיות, כך שכמאמר השיר, הפתגם והסרט - Never say never...
נחזור לאוסף - טופ פופ 94 חלק 4 היה אוסף לא רע. הוא כלל הרבה יורו איטלקי שהיה אז בשיאו. האוסף הזה כולל שישה להיטי דאנס בין לאומיים גדולים (2 אנלימיטד, קאפלה, בלאסט, קלוק, קלאבהאוס ומו-דו), מלבד זה של 2 אנלימיטד, כל הלהיטים האלו היו בהפקה איטלקית.
חוץ מזה יש כאן כמה להיטים ש"עשינו" בקופסה, ביניהם הקטעים של אפריקה באמבאטה הותיק באפיזודת היורוהאוס שלו, השיר של 2 בראדרז והסינגל של סאונד אוף סדקשן הדנים. בסך הכל אוסף טוב, לזמנו, שממש, אבל ממש לא שרד את מבחן הזמן והלהיט הרגעי היחידי ממנו ששרד הוא זה של מו-דו.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון: 7

היחידה לשידור נמרץ עם יורם ואזאנא מגישה: Full Bass

שם האוסף: היחידה לשידור נמרץ עם יורם ואזאנא מגישה: Full Bass

חברת תקליטים: IMP/ רדיו השרון והמרכז 99FM

שנה: ספטמבר, 1998

עריכה: יורם ואזאנא

הפקה: איתמר חובב, גל ארבלי, יניב ישעיהו ואלמוגית אלוש

מק"ט: 2052

רשימת שירים:

1 Five - Got The Feelin' (Radio Edit)

2 Scooter - How Much Is The Fish?

3 Aqua - Turn Back Time (Love To Infinity's Classic Radio Mix)

4 Mark Van Dale - Water Verve (DJ Quicksilver Remix Single Edit) (with Enrico)
5 Wubble-U - Petal (English Rose Pruned)
6 Manhattan Transfer, The - Twilight Zone/ Twilight Tone (Jason Nevins and Albert Cabrera Nevco Rascal Mix)
7 Triple S - Whoomp! (There It Is) (Klubbheads Radio Edit)

8 Klubbheads - Kickin' Hard (Radio Mix)

9 Double Vision - Knockin' 2000 (Surprise Mix)

10 Course, The - Night To Remember (Radio)

11 Solyfiesta - Quando Quando Quando (Radio Version)

12 A.T.H.E.N.A. - Zorba (Sirtaki Mix)
13 2 Eivissa - Move Your Body (Tu Tu Tu Tu Ta, Oh La) (Radio Version)
14 2 Brothers on the 4th Floor - The Sun Will Be Shining (feat. Des'Ray and D-Rock)
15 Blackwood - Ride On The Rhythm (Blackwood Rmx Radio)
16 DJ Bobo - Where Is Your Love (Radio Version)
17 Paradiso - Dime Como (Gitano Radio Edit)
18 Hermes House Band - Na Na Na Na Hey Hey Hey Kiss Him Goodbye
19 היחידה לשידור נמרץ - המנון הפתיחה
20 היחידה לשידור נמרץ - המתיחה של היחידה, אחד באפריל 1998
21 היחידה לשידור נמרץ - שיר הפתיחה של "היחידה דלא-ידע", פורים 1998
22 היחידה לשידור נמרץ - מחלקת הדיסקברי של ג'ול המסטול

עטיפה: עיצוב של "קיפוד". עבודה גרפית מודרנית ומגניבה. שיפור אדיר מהעטיפות ש-IMP היו מוציאים רק שנה-שנתיים קודם לכן. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: יורם ואזאנא, תקליטן העל הישראלי, ערך פחות או יותר את כל האוספים ש-IMP הוציאה בשנות התשעים וגם כמות יפה של אוספים שיצאו בהד ארצי ובאן.אם.סי. האוסף "Full Bass" יכל להיות עוד אחד מעשרות האוספים שהוא הוציא ומוכיחים את כשרונו כתקליטן וכאיש תעשיית המוסיקה, אבל האוסף הזה חושף כשרון נוסף שלו, כאיש רדיו.
האוסף "Full Bass", שיצא בסתיו 1998, יצא כאוסף של תכנית הרדיו "היחידה לשידור נמרץ", התכנית של ואזאנא באותם הימים, תכנית ששודרה מדי יום ברדיו השרון והמרכז (99 אף.אם) ובסינדיקציה ברדיו ירושלים. התכנית החלה את דרכה שנתיים לפני כן, דווקא ברשת ג', אז היא שודרה מדי יום בצהריים. כשרשת ג' הפכה לרשת שמשדרת מוסיקה מזרח תיכונית, התכנית נדדה עם ואזאנא ל-99, שם היא שודרה במשך כמה שנים. אני מבטיח לספר עוד בעתיד על הקריירה הרדיופונית של ואזאנא, אבל אני רוצה להתעמק בסיפור של 99.
תחנת הרדיו של איזור השרון החלה את דרכה באמצע הניינטיז, עת משרד התקשורת החליט לאשר הקמת רדיו איזורי. 99 היתה התחנה הכי טובה שקמה. מייסדייה היו פליטי רדיו דן (הגל הירוק) הפיראטית, שלא עברה את המכרז להפוך לתחנה חוקית. ואזאנא שידר ברדיו דן את התכנית "גוש דאנס" ועל רדיו דן אספר רבות כשאסקור את הסדרה "גוש דאנס". המעבר של ואזאנא, קודם מרדיו דן, שהיתה סוג של תחנה שלמה ברוח קופסת הלהיטים, משם לרשת ג' עם הפריסה הארצית שלה ומשם ל-99, היתה טבעית.
"היחידה" היתה תכנית של מוסיקת פופ/דאנס שמלווה בבדיחות ומתיחות שואזאנא וחבריו יצרו. חוץ מהעובדה שתמיד היתה בעייתיות ברמת האתיקה בכך שאיש רדיו הוא גם אישיות מרכזית בחברת תקליטים (IMP באותם הזמנים), התכניות של ואזאנא היו כייפיות וקלילות והעבירו איזשהי רוח יוצאת דופן שהיתה עארסית וחנונית בו זמנית. האוסף הזה כולל את כל מה שהתכנית היתה. המון קטעים שואזאנא החתים עבור IMP, לצד עוד קצת להיטי דאנס של חברות אחרות וגם, בסוף הדיסק, ג'ינגלים ומתיחות של התחנה, כולל מתיחה אדירה שיוסי וידר, איש צוות התכנית מחקה את תומי לפיד שעושה מתיחת 1 באפריל על רפול!
נחזור ל-99 - בסוף הניינטיז חברת הסלולר Orange לקחה חסות על התחנה והפכה אותה ל-BU99Fm (בי יו היו מותג הצעירים של אורנג'). הרעיון של BU היה להיות ערוץ לנוער ואנשים בתחילת שנות העשרים שלהם וככזה הוא השיל מעליו את כל הפטפטת שאפיינה את רדיו השרון בתחילת דרכו לטובת מוסיקה עדכנית וכך הרדיו הפך לרדיו הפופ והרדיו היחידי לצעירים במדינת ישראל. אחרי שהחוזה עם אורנג' נגמר, הרדיו קיבל חסות מפלאפון שהפכה אותו ל-ESC99FM (אסקייפ היה מותג הצעירים של פלאפון), ששמרו על אותה רוח של BU, מצב שנמשך עד אמצע העשור הראשון של שנות האלפיים, אז האוליגרך הרוסי ארקדי גיידמק קנה את הרדיו והפך אותו לרדיו חדשות וספורט.
התחנה של גיידמק כבר מזמן לא קיימת וכיום 99 הוא רדיו Eco99FM, רדיו ששם דגש על איכות הסביבה. הרדיו משדר הרבה מלל ביום והמון להיטים נוסטלגיים בלילה. זה רדיו נחמד, אבל ממש לא מה ש-99 היתה פעם.
אני מספר את כל זה, כי אני רוצה לנצל את הבמה הזאת למחות על המצב ההזוי הזה שבמדינת ישראל, שיש בה היום עשרות תחנות רדיו, אף תחנה לא פונה לקהל שצעיר מגיל 20. בכל העולם התחנות שמתמחות ברדיו להיטי מצעדים הן התחנות המאוזנות ביותר, אבל רק בישראל "המתוקנת" אין רדיו כזה.
הסיבות לכך הן לא רבות, או יותר נכון האשמות בכך. האשם המרכזי הוא הממסד. קודם כל "קול ישראל" ו"רשות השידור" שלא רואים צורך לתת במה בתקשורת הציבורית לצעירים. גם גלי צהל וגלגלצ שלה אשמים. כתחנות ציבוריות שמיועדות לחיילים, רובם חבר'ה צעירים, ראוי היה שהתכנים שלהם לא יפנו בעיקר לאנשים בגיל 30-60.
אשם שלישי הוא הרשות השניה לרדיו וטלוויזיה. שיטת הזיכיונות שהיא מעניקה אומרת שכל תחנות הרדיו מחוייבות בהמון מלל ולכוון גם לקהל רחב גילאים, מה שהופך את המשימה ליצור רדיו לצעירים בלבד כבלתי אפשרית.
לשמחתנו, היום אפשר להאזין לכל תחנה מהעולם באינטרנט וכבר לא ממש צריך את מכשיר הרדיו הישן כדי להנות משדרנים ושירים טובים. רק מה לעשות, עדיין אין כמו להאזין לתחנה כייפית ותוססת ברדיו באוטו. בכל מקום בעולם המערבי, חוץ מבישראל.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8

Jazz After Dark the 90's

שם האוסף: Jazz After Dark the 90's

תת כותרת: ג'אז רומנטי לשעות הקטנות

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: מרץ, 1999

עריכה והפקה: ניצן קרמר

מק"ט: 519790

רשימת שירים:

1 Diana Krall - They Can't Take That Away From Me

2 Joshua Redman - Body and Soul

3 Lisa Ekdahl - Cry Me a River

4 Brad Mehldau - My Romance
5 Lenny Konitz - Lover Man
6 Etta James - The Very Thought of You
7 Kevin Mahogany - In the Wee Small Hours of the Morning

8 Russell Malone - Strange Little Smile/ With You I'm Born Again

9 Jeri Brown - Once Upon a Summertime

10 Enrico Pieranunzi - L'heure Oblique

11 James Carter - Round Midnight

12 Mal Waldron - No More Tears (with Jeanne Lee)

עטיפה: דור כהן לקח תמונה מבנק תמונות והוסיף עליה טקסט. צבעי הטקסט לא ממש הולמים את רוח התמונה ואת האוסף. בתוך העטיפה יש טקסט של העתונאי והשדרן דני קרפל, שזה תמיד דבר נחמד. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: כמו "Ghost Land", האוסף הקודם שסיקרתי, גם זה אוסף שהד ארצי הוציאו ב-1999 מתוך מטרה לסקור ז'אנרים שונים ומשונים שנמצאים ברפרטואר הבין לאומי של החברה ושעד אז לא יצאו להם אוספים.
"ג'ז אחרי החושך" הוא אוסף שמסקר את קטעי הג'ז השקטים שיצאו בשנות התשעים וככה הוא גם נשמע: שקט, עם הרבה פסנתרים והפקות מאוד נקיות. מכיוון ששנות התשעים לא היו תור הזהב של הג'ז, אני חושב שהאוסף הזה הוא לא המוצר הכי חשוב בספרייה של כל חובב של הז'אנר, אבל עדיין - היוזמה להוציא אוסף לסנגנון נישתי היא ברוכה.
בחנויות האוסף הזה זכה להתעניינות מינורית והוא בסך הכל כשל מסחרית.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7

Ghost Land

שם האוסף: Ghost Land

תת כותרת: הצד המסתורי של המוסיקה

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: אוגוסט, 1999

עריכה והפקה: שי עמית וניצן קרמר

מק"ט: 519811

רשימת שירים:

1 Yanni - Aria

2 Mike Oldfield - Let There Be Light

3 Ghostland - Blue

4 Kitaro - Sundance
5 Cocteau Twins - Throughout the Dark Months of April and May
6 Julee Cruise - Falling
7 This Mortal Coil - Kangaroo

8 Arielle - Dix Mille

9 B-Tribe - Overture (Concierto de Aranjuez)

10 Paul Winter - Dawnwalker

11 Clannad - Theme from Harry's Game

12 Carla Lother - Jaelish
13 Mikis Theodorakis - They are All Thisty (with Vassilis Saleas)
14 אריק רודיך - אחרית
15 Uriel - You Who are Reading Me Now (Kid Loco Love Experience Mix)
16 George Winston - Thanksgiving

עטיפה: ברוח העבודות של דור כהן בסוף הניינטיז - נקי, נעים, מודרני. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: בהד ארצי הפציצו באוספים בשנת 1999 והם ניסו להיות מקוריים. להוציא אוספי רפרטואר שלא דומים לאוספים קודמים שלהם ולחקור סגנונות שבארץ לא יצאו להם הרבה אוספים, אם בכלל. כך, ראו אור בזה אחר זה אוסף ג'ז, אוסף מוסיקה צרפתית, אוסף צ'יל אאוט, אוסף אייטיז, אוסף סבנטיז, אוסף אינדי שקט וגם, בנוסף לעוד אוספים שאגיע אליהם בעתיד, האוסף הזה - אוסף מוסיקת עולם אווירתית.
הנסיון של הד ארצי לסקור כמה שיותר ז'אנרים היה מעניין, חשוב ומוערך וגם אם הרבה מהאוספים האלו, כמו האוסף "Ghost Land", לא זכו להצלחה מרשימה בחנויות, עדיין - זה תפקידה של חברת תקליטים. להביא לציבור כמה שיותר סגנונות, לחנך, לעניין. הד ארצי בהחלט עשו זאת בתקופה ההיא.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8

Sloopy

שם האוסף: Sloopy

תת כותרת: שירי נשמה גדולים משנות ה-60, 70, 80

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ NMC Gold

שנה: ינואר, 1999

עריכה: אילן בן-שחר

הפקה: ארז פרי ואליסון מאייר

מק"ט: 20373-2

רשימת שירים:

1 Earth, Wind and Fire - Fantasy

2 Third World - Try Jah Love

3 Philip Bailey - Woman

4 Billy Paul - Me and Mrs. Jones
5 Bill Withers - Lovely Day
6 Three Degrees, The - Dirty Ol' Man
7 Manhattans, The - Hurt

8 Peabo Bryson - Tonight I Celebrate My Love (with Roberta Flack)

9 Marvin Gaye - Sexual Healing

10 Bill Withers - Ain't No Sunshine

11 Lou Rawls - You'll Never Find Another Love Like Mine

12 Manhattans, The - Kiss and Say Goodbye
13 Aretha Franklin - Try a Little Tenderness
14 MFSB - Touch Me in the Morning
15 David Porter - Hang on Sloopy

עטיפה: עבודה של אסנת בוכמן. זאת לא העטיפה הכי יפה שראית (בלשון המעטה), אבל מה שכן, היא נראית עטיפה רטרואית שמצליחה להעביר את התקופה של שירי האוסף (סול מהסבנטיז והאייטיז) בצורה מהימנה. אני לא יודע אם זה קרה במכוון או בגלל הפרימיטיביות של העיצוב... ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: אני מתחיל בסיפור, הסיפור של האומן האמריקאי סטיבי B, שבכלל לא מופיע באוסף הזה, אבל יש כאן סוג של מוסר השכל. סטיבי היה זמר סול-אר אן בי, שזכה להצלחה יפה במועדוני הריקודים הלטיניים והשחורים בארצות הברית. הוא היה פעיל בסוף האייטיז-תחילת הניינטיז ובגלל שהוא לא פרץ את למיינסטרים בחו"ל, הוא זכה די במובן להתעלמות מוחלטת מהרדיו הישראלי ואף חברת תקליטים ישראלית לא בחרה לחתום חוזה כדי לפיץ אותו במקומותינו. מה שכן, בחנויות התקליטנים השונות, חנויות כמו ג'ינג'י, דיסקוטון ו-IMP התחילו לייבא כל מני סינגלים שלו וכשיצא הסינגל "In My Eyes" הוא משך את תשומת ליבם של כמה תקליטנים של מועדוני המוסיקה השחורה שהיו פרוסים בארץ והשיר הפך ללהיט ריקודים מקומי. בגלל שלא היתה לסטיבי B הפצה מקומית, הקהל שהתלהב לא יכל להשיג את אלבומיו. הדרישה התגברה וכמה בעלי חנויות חכמים, שנתקלו שוב ושוב בבקשות של לקוחות לאלבום של סטיבי B, הבינו שהדרך לרצות אותם זה דרך יבוא עצמאי. אני לא יודע מה בדיוק היה המצב בכל הארץ, אבל בירושלים אני זוכר שחנויות כמו "פיקדילי", "DJ" ו"בית התקליט" יבאו לא מעט עותקים מאלבומיו, כשב"בית התקליט" עמדו בפני פעם את הכמות של העותקים שהם הביאו באלפים!
בהמשך הניינטיז סטיבי B הוחתם בחברת ענק והוא זכה ללהיט בין לאומי עם "Because I Love", אבל סיפור תחילת הדרך שלו הוא הסיפור של סצינת הסול והאר אן בי בישראל בשנות השמונים והתשעים המוקדמות. למרות שנראה שבישראל של שנות השבעים, השמונים ותחילת התשעים הז'אנרים האלו היו נמצאים די בשוליים, האמת היא שבמרחק מה מהתקשורת אלו היו סגנונות מאוד מצליחים בארץ, כשהיו לא מעט מועדונים (אני זוכר בעיקר את האקספוזה בירושלים, אבל אני בטוח שיהיו כאן אנשים שיזכרו עוד כמה קלאבים בארץ ואני אשמח לשמות) שהוקדשו לז'אנרים האלו. בזמן שרשת ג' וגלי צהל התעלמו מהסגנון הזה כמעט לחלוטין, בישראל קמו לו עוד ועוד חובבים, שרכשו אלבומים והפכו את הסצינה הזאת לממש קאלט.
מהמקום הזה נוצר האוסף "סלופי". על פני השטח זה נראה אמנם נראה אוסף הזוי. זהו אוסף שירי סול ואר אן בי מהסבנטיז ומהאייטיז (ויציאה אחת מהסיקסטיז - השיר של ארתה פרנקלין), כשחלק מהשירים היו להיטים ענקיים, חלקם די אנונימיים לקהל הרחב. כל זאת על פני השטח, מתחתיו מסתתרת אותה סצינה תוססת שבערה בישראל.
את האוסף ערך אילן בן-שחר, שבאותה תקופה הוציא הרבה מאוד אוספים באן.אם.סי תחת הכותרת "NMC Gold". בן-שחר הוא עורך חריף ואם יש משהו שהוא יודע לעשות, כנראה טוב יותר מכל אחד אחר - זה לא להיות נדוש. בן-שחר חיפש, מסביב ללהיטי הרדיו והמצעדים הגדולים שכאן, להביא קטעים מעניינים ונדירים, כאלו שמי שהיה בעניין האמיתי של הז'אנר, חיפש, מחפש וידע להעריך.
כבר על העטיפה שלו האוסף מתגאה בכך שזאת הפעם הראשונה שהלהיט "סלופי" של דייויד פורטר יוצא על דיסק, מצב שלהערכתי הוא נכון עד היום. בנוסף לשיר הזה יש כאן עוד יציאות מעניינות מהתחום, שמכיוון שאני לא מבין גדול בז'אנר, קשה לי להעריך את טיב הקטעים ונדירותם. מה שכן, אני בטוח שאם אילן בן-שחר מעורב בפרוייקט, כנראה מדובר באסופה טובה של דברים.

ערך אספני: 40 ש"ח

ציון: 7

פרסומות

אחרי העדרות קצרה לרגל חתונתי, אני מתכוון לחזור בקרוב לסקר אוספים, כאן באתר. בינתיים, משהו שידידי קובי מנורה, שעובד במחלקת הפרסום של קול ישראל, מצא - פרסומות ישנות לאוספים, ששודרו בזמן שהאוספים יצאו, כפרסומות בתשלום ברשת ג', אז עדיין תחנה שמשדרת מוסיקה לועזית. הפרסומת הראשונה היא לאוסף "מקסימום 7", שיצא בהד ארצי ב-1986.


השניה היא לחלק 3 של טופ פופ 91 (ביקורת), בהוצאת פונוקול ובהנחיית דידי הררי.


השלישית היא האוסף של יוסף, חלק 3 (ביקורת), שיצא בהליקון ב-1991. המנחה הוא שוב דידי הררי.


אחרון - פרסומת לסופרמיקס 9 (ביקורת) שיצא ב-NMC. משה מורד, עורך האוסף, קריין בפרסומת. האזנה נעימה!