בוי ג'ורג', עופר נחשון ו"מי שיש לו חתול - שייתן לו לעבוד"

לפני ביקורו הקרוב של בוי ג'ורג' בישראל, הנה משהו מיוחד: בשנת 1996 הגיע בוי ג'ורג' לטכניון בחיפה כדי לתקלט במשך ארבע שעות. הוא עלה באיחור, הסתתר בחושך, קיצר את ההופעה לשעה, שר שיר אחד בלבד - וסיים עם שיר ילדים בריטי. למרבה המזל, עופר נחשון היה שם כדי לשדר הכול בשידור חי לרשת ג'. הקישור להאזנה נמצא בסוף המאמר.

בוי ג'ורג' הוזמן אז לשני אירועים בישראל, שהיו למעשה יותר סטים של די.ג'יי מאשר הופעות של ממש. הראשון נערך בטכניון בחיפה לכבוד יום הסטודנט, ב-20/5/1996. זה היה תקלוט חוץ, תחת כיפת השמיים. האירוע השני התקיים כמה ימים לאחר מכן בתל אביב. 

אלו היו ימים שבוי ג'ורג' בארץ עדיין היה מוכר רק בגלל קריירת הפופ שלו, אבל בבריטניה הוא כבר החל לקבל שם של דיג'יי מהשורה הראשונה. כזה שמתקלט במגה-קלאבים, מוציא אוספים במיקס בלייבלים נחשבים ומככב ברשימות הדיג'יים המובילים במגזינים. הפער הזה, בין מה שידעו בארץ על ג'ורג', לבין מה שהוא היה באותו רגע, יצר אכזבה גדולה אצל רבים פה, כפי שהתברר מדיווח של עופר נחשון שנשלח לסקר את האירוע הראשון בחיפה, מטעם רשת ג'.  

עופר היה בשטח, בעוד נפתלי מנשה נשאר באולפן בירושלים וקיבל את הדיווחים. על פי הפרסומים, ג'ורג' היה אמור לתקלט במשך ארבע שעות, ואף הובטח שבמהלך הערב יפתח את המיקרופון וישיר. עופר גם דיווח שבערב אמורות להופיע בנות פסיה.

השידור החל בשעה 22:00, אך לבוי ג'ורג' לקח זמן רב לעלות לבמה. בינתיים עופר שידר מהשטח, ולעיתים חזרו לאולפן למוזיקה שערך חיים רייכנטל. מדי פעם עלה עופר לשידור, תיאר את המתרחש במקום ואף ראיין כמה מהמבלים. אחת המרואיינות הייתה סטודנטית להנדסת חשמל בטכניון, שסיפרה שבעתיד תרוויח הרבה כסף בזכות המקצוע שלה. עופר התלהב, הציע לה נישואים בשידור - והיא סירבה.

בזמן ההמתנה לבוי ג'ורג', עופר גם דיווח על סקופ שהוא קיבל מצוותו של בוי ג'ורג': חברת התקליטים וירג'ין חתמה עם קאלצ'ר קלאב, להקתו המקורית של ג'ורג', על חוזה לאיחוד. האיחוד אכן התרחש שנתיים מאוחר יותר, ומדהים לחשוב שעופר דיווח על כך כבר ב-1996.

כשבוי ג'ורג' סוף סוף עלה לבמה, עופר דיווח שהוא עומד בחושך, לבוש שחור ומסתתר מאחורי עמדת התקלוט, כמעט בלי ליצור קשר עם הקהל. לדבריו, ג'ורג' שתה הרבה בירה ונראה מרוחק מאוד. עופר, שזכר היטב את הופעת קאלצ'ר קלאב בישראל ב-1985, אמר שביחס אליה מדובר באכזבה. לדבריו, אולי ג'ורג' עושה מיקסים טובים, אבל זה ממש לא מה שהקהל ציפה לקבל.

כרבע שעה לאחר תחילת הסט התבררה אולי הסיבה למצב רוחו. כתבת של עיתון הטכניון, שהייתה מאחורי הקלעים, סיפרה לעופר שכאשר ג'ורג' עלה לבמה הוא החליק, נפל ונפגע בפניו. לפי הדיווח, זו הייתה הסיבה לכך שעלה לבמה עצבני והסתתר מהקהל.

מודעת האירוע מתוך העיתונות (באדיבות יעקב אשכנזי)

לאחר הפסקת הפרסומות דיווח עופר שבוי ג'ורג' התחיל סוף סוף לדבר מעט עם הקהל, בסגנון רגאמאפין, ואף צעק שוב ושוב את הקריאה "Work That Pussy". נפתלי מנשה שאל בשידור למה הכוונה, ועופר השיב בחוש הומור אופייני: "מי שיש לו חתול - שייתן לו לעבוד". בהמשך ההקלטה אפשר לשמוע את ג'ורג' עצמו חוזר על הקריאות הללו שוב ושוב על רקע מוזיקת טרייבל-האוס.
כעבור כחצי שעה הודיע ג'ורג' לקהל שההופעה תקוצר ותימשך כשעה בלבד. למרות זאת, עופר דיווח שהקהל מגיב בהתלהבות, רוקד ונהנה.

לקראת סוף ההופעה הגיע הרגע שהובטח מראש: בוי ג'ורג' ביצע שיר אחד בלייב. באופן מפתיע, הוא בחר דווקא ב-"Generations of Love", שהוציא בשנת 1991 במסגרת הפרויקט Jesus Loves You. זו בחירה מסקרנת, משום שבבריטניה השיר לא זכה להצלחה גדולה והגיע רק למקום ה-35 במצעד.

בישראל, לעומת זאת, הסיפור היה שונה. רז ניצן אימץ את השיר והוא זכה להשמעות רבות ברשת ג', עד שהגיע למקום השמיני במצעד הלועזי השבועי -  ההישג הגדול ביותר שלו בעולם. מעניין אם ג'ורג' בחר לבצע דווקא אותו משום שהיה מודע להצלחתו בישראל.

לאחר הביצוע חזר ג'ורג' לעמדת התקלוט, ניגן עוד שני שירים, ולא שר יותר. באופן משונה למדי, הוא סיים את הערב עם "Remember You're a Womble" של להקת The Wombles מתוכנית הילדים הבריטית משנות השבעים.

ברגע שירד מהבמה, החלה במקום מסיבת שנות השמונים עם להיטים של וואם ושל Survivor. עופר דיווח שהקהל הגיב בהתלהבות גדולה הרבה יותר למסיבת האייטיז מאשר לסט של בוי ג'ורג' עצמו.

לאחר מכן עופר סיכם את הערב והחזיר את השידור לאולפן.

לפני שתעצרו, ההקלטה ממשיכה להיות מעניינת מבחינה נוסטלגית ותיעודית. אחרי המשדר אפשר לשמוע רצף של ג'ינגלים ופרסומות תקופתיות מרתקות: פרסום לאוסף סיקסטיז חדש שלוותה בסדרת תוכניות ברשת ג'; פרסומת לפסטיבל צמח עם גידי גוב, רמי קלינשטיין, דייוויד ברוזה וירמי קפלן; קדימון למשדר מיוחד של שלוש שעות עם יאיר רוזנבלום בשבועות; פרסומת לאוסף האייטיז Shine On, שכלל ספיישל בג' ומבצע עם כרטיסי טיסה ללונדון; ג'ינגל לפסטיבל ישראל בקול ישראל; ולבסוף קדימון לספיישל של להקת The Cranberries ברשת ג'. ממש שווה להקשיב גם לחלק הזה.

המשדר מסתיים בשעה 01:00 בלילה. אחריו משודרות החדשות האחרונות של היום בקולו של דן כנר, שם הוא מדווח על הסגירה של העיתון "דבר" באותו היום. 

ואז מגיע רגע שכבר כמעט נשכח: זה שהשידורים של רשת ג' היו מסתיימים כל יום אחרי החדשות של 1. אבל שניה לפני סוף השידורים, היה קורה עוד משהו מעניין. היתה מושמעת "התקווה", בגרסה אנסטרומנטלית. גם הרגע הנדיר הזה מתועד כאן.

זהו שידור היסטורי, מצחיק, מוזר ומרתק כאחד. תודה גדולה לאנדריאה, אשתי היקרה, שהקליטה אותו בזמן אמת ושמרה את ההקלטה במשך שלושים שנה. מדהים לחשוב שהחומר הזה עדיין קיים.

האזינו להקלטת התוכנית בלחיצה העל הקישור כאן.

פול אנקה בהופעה בבריכת הסולטן, ירושלים, 19.7.22

 

אנקה יורד אל הקהל במהלך ההופעה

בשבוע הבא פול אנקה יחגוג יומולדת 81, אבל הגיל לא מפריע לו להיות יותר רוקנרול מכל זמר שראיתי עד היום על הבמה. אנקה פרפורמר ענק ואני ממליץ לכל מבצע צעיר ללכת להופעה שלו, כדי להבין את גודל התופעה ואולי ללמוד משהו.

המופע מתחיל עם הלהיט הכי גדול של אנקה, "דיאנה" האלמותי. להקה של שבעה נגנים מנגנת על הבמה, אנקה שר, אבל לא רואים אותו. אז מבינים שאנקה בא מאחורה. מתוך הקהל ועושה את כל הדרך עד לבמה. כאילו הוא אומר לקהל - אני אחד מכם כאן ואנחנו ביחד יוצרים את המופע. 

ההופעה התקיימה בבריכת הסולטן. מקום היסטורי ומטורף להופעות בין לאומיות, למרגלות העיר העתיקה. המקום אירח בבשנות השמונים והתשעים את הגדולים ביותר בעולם המוזיקה: דייר סטרייטס, יוריתמיקס, ניל יאנג, סטינג, שינייד אוקונור, הפט שופ בוייז ועוד ועוד. המקום היה מלא להופעה של אנקה, מה שהוכיח שיש מקום להחזיר את ההופעות הבין לאומיות גם לירושלים. למה לא, בעצם?

הרפרטואר של אנקה מרשים. בשנת 57 הזמר הקנדי פרץ עם שורה של להיטים שבארץ מכונים שירי "אסקימו לימון", בגלל שהם כיכבו בפסקולי הסדרה. קטעים כמו "You Are My Destiny", "Lonely Boy", ו"Puppy Love" היו חלק מסריה שכללה לא פחות מ-17 להיטי טופ 20 בארה"ב בחמש שנים. מ-1963 הקריירה שלו החלה לדעוך ואנקה עשה את המעבר החכם לכותב מוכשר, לזמרים אחרים. אנקה כתב לטום ג'ונס (She's a Lady), למייקל ג'קסון (Love Never Felt So Good) וכמובן את My Way לפרנק סינטרה.

בהופעה אנקה שילב את להיטי תחילת הדרך שלו, עם קטעים שהוא כתב בהמשך הדרך. הוא קרע את הבמה, ירד לקהל, טיפס על כיסאות והתנשק עם מעריצות. פנומנלי.

את הלהיט שלו "Crazy Love" משנת 58' הוא ביצע על פסנתר, כשהוא משלב אותו באופן מפעים עם "Purple Rain" של פרינס. לשמוע כדי להאמין.

אנקה הקדיש שירים לאנשים בקהל והיה תקשורתי בטירוף. את "You're Having My Baby", להיט הקאמבאק המפתיע שלו מ-1974 שהפך לשיר השלישי שלו שהגיע למקום הראשון בארצות הברית, הוא שר לזוג שביקשו אותו ממנו במיוחד. 

הכרטיס הדיגיטלי להופעה

להקת הליווי שלו ישבה על הבמה בעיצוב מעניין, בגבהים שונים, כשאת פלג הגוף התחתון שלהם מסתיר מסך וידאו ארט. הלהקה כללה כנרת מרשימה, פרקשניסט, גיטריסט אלוף, חצוצרן, בסיסט, קלידן, מתופף, בסיסט ומנהל אומנותי. אנקה בחר אותם בקפידה לשואו מצויין. אמן ברמה שלא עושים יותר. 

אנקה מככב בלא פחות משבעה אוספים שמסוקרים כאן באתר. קראו עליהם בקישור: אומרים שפעם היה פה שמח: תוצאות חיפוש עבור PAUL ANKA (osafim.blogspot.com)

קליס בהופעה בבארבי, תל אביב, 17.7.2022

קליס על במת מועדון הבארבי

 
זמרת ההיפ-הופ/פופ האמריקאית קליס הגיעה להופעה במועדון הבארבי, הופעה שהיא הכריזה עליה כראשונה מזה שנתיים. 

הכרטיס הדיגיטלי להופעה. מינימליסטי...

את ההופעה חיממה זמרת צעירה ומעניינת שנקראת רון פרץ, שביצעה שילוב מסקרן של היפ-הופ, מוזיקה ערבית ודאנס. אחרי זה התנגנו במערכת השמע קטעים לא ממש קשורים, אבל מה שכן, "Gangsta's Paradise" של קוליו הרים את האולם, שהיה שלושת רבעי מלא.

קליס עלתה קצת אחרי עשר ונתנה סט קצר של כשעה, שכלל את חלק מלהיטיה בביצועים מלאים וחלק כקטעים במחרוזת. על הבמה היא ניצבה ביחד עם זמרת ליווי מצויינת, מתופף ודיג'יית. זאת היתה הופעה עם וייב של מועדון. סימפולי קטעים של נירוונה וקריסטל ווטרס, ששולבו בלהיטים שלה בביצועי רמיקס. די מדליק, בסך הכל. 

העיב על העניין הסאונד הלא טוב ואולי גם העובדה שהזמרת לא נתנה הדרן. להיטים כמו "Caught Out There" ו"Trick Me" הופיעו רק כחלקים קצרים במחרוזת וזה היה תפור על הדרן מרשים. קליס בחרה לעשות אחרת. היא סיימה את המופע בביצוע אופורי משהו ל"אקפלה" שלה וזה היה פאנץ' טוב.

אורך המופע הקצר יכול אולי להעלות תהיות. אבל אני חושב שבמקרה הזה זה האיכות ולא הכמות. קליס יצרה כאן סט מהודק ומדוייק. זאת אומנות והערך שלה נמדד בתוכן ולא במשקל. כן, הדרן של שיר או שניים היה יכול להיות קול, אבל אם המופע היה נמרח ל-90 דקות הסטנדרטיות, אני חושב שמשהו היה מתפספס.

קטעים של קליס מופיעים באוספים הישראלים הבאים:

"Caught Out There" ב-"Now That's What I Call Music 2" (הוצאת הליקון/אן.אם.סי, 2000)

"Get Along with You" ב-Now That's What I Call Music 3" (הוצאת אן.אם.סי/הליקון, 2000)

"Milkshake" ב-"Now That's What I Call Hip Hop" (בהוצאת הליקון, 2004)

"Trick Me (E Smoove Trick Radio Edit)" ב-"Now That's What I Call Dance" (בהוצאת הליקון, 2004)

"Trick Me" ב-"Girl Power" (בהוצאת הליקון, 2004)

הסט ליסט של המופע. 

"Acapella" ב-"Now That's What I Call Music 16" (הוצאת הליקון, 2010)

"Bounce", ביחד עם קאלווין האריס" ב-"Hits 2012" (בהוצאת NMC United, שנת 2012)

הקמיקאל ברד'רז בהופעה בתל-אביב, 12.11.16

 הקמיקאל ברד'רז, מהרכבי ההאוס והביג ביט הבולטים של של שנות התשעים, הגיעו אמש להופעה במרכז הירידים

הקמיקלז על הבמה. רואים רק את הצללית שלהם ושל הציוד שלהם

בתל-אביב. ההופעה התקיימה בדשא הפתוח של המרכז, מקום שיכול להכיל כעשרת אלפים איש ושהיה די מלא. האווירה היתה ממש טובה. קהל הגיע בגישה חיובית, עם feel של רייב מהניינטיז. אחרי שני חימומים, של רד אקסס ושל 2manyDJs, הקמיקאל עלו לבמה בשעה 22:00. במשך שעה וחצי הקמיקלז נגנו את רוב להיטיהם, במה שהיה ספק הופעה, ספק מופע וידאו, ספק מסיבה.
צמד הקמיקאל עלו על במה עמוסת ציוד טכני, אך הציוד הזה, כמו גם חברי ההרכב, היו חשוכים, כשמה שהקהל צופה בו, בעצם, זה בצללית שלהם, על רקע עבודות וידאו מרשימות. אני יודע שזה קצת מיושן לצפות מהרכב אלקטקוני באמת לבצע את החומרים שלו בצורה חיה בהופעות, אני לא תמים ואני יודע שרק מעטים אכן עושים זאת. מה שכן, בהופעה של הקמיקאלז כן ציפיתי לשואו, אולי בגלל המסגרת שבה הוא התקיים - בדשא הפתוח, על במה גדולה, עם קהל שציפה להופעה. לא ציפיתי לרקדנים ולהטוטים על הבמה, אבל עם כמות הציוד שעליה, הייתי רוצה לפחות לראות מה הם עושים איתו. לקבל קצת מושג לגבי איך הם בונים את השירים והקטעים בלייב. במקום זה קיבלנו שואו לייזרים ו-וידאו מרשים, עם מוסיקה מעולה, סאונד טוב וקהל שרוקד והגיב, למרות המחזה המעט ביזארי, מצויין.

כרטיס המופע

בגלל שההופעה היתה יותר מסיבה, כשהיא הסתיימה ב-23:30, התחושה היתה של עוד. הקהל ממש סרב ללכת ובמשך רבע שעה רוב האנשים נשארו במקומם, בקריאה לצמד לחזור לעוד. זה לא קרה. הרייב רק התחיל ובום הוא נגמר, מה שחיזק עוד יותר את העובדה שלא ממש ראינו הופעה. כנראה שהמקום המתאים לפרפורמנס שכזה, הוא כחלק מאירוע הרבה יותר גדול, כזה שנמשך כל הלילה ושכולל ליין-אפ של דיג'יים ומוסיקאים שמופיעים בזה אחר זה.

הקמיקאל ברד'רז, מרכז הירידים, תל-אביב, 12.11.16

הקמיקאל ברד'רז מופיעים באוספי הניינטיז הבאים:

900% Pure Dance

Best of Dance 1999

Funkie Junkie Beats

Now That's What I Call Music

מוריסי בהופעה בהיכל התרבות, תל אביב, 23.8.16

מוריסי, אחד מאמני הרוק האלטרנטיבי החשובים והאהובים בשלושים השנים האחרונות, הגיע לשתי הופעות בישראל, בחודש אוגוסט, 2016. מוריסי הוא אחד האומנים שמופיעים בהכי הרבה אוספי ניינטיז (הוא מככב בלא פחות מ-13 אוספים!) והסיקור שלו באתר שווה גם התייחסות להופעה שלו.
זאת הפעם השלישית שמוריסי מגיע להופעות בישראל, כל הפעמים היו בעשר השנים האחרונות.

חולצת הסיבוב. שני התאריכים בישראל, הם האחרונים

הביקור הנוכחי כלל, כאמור, שתי הופעות. השניה התקיימה בקיסריה והראשונה, ההופעה שבה נכחתי, התרחשה בהיכל התרבות שבתל אביב, אולם שמכיל כ-3000 איש. ההופעה היתה Sold-out והאווירה היתה טובה, אבל היכל התרבות הוא אולם שאינו מתאים לסוג כזה של הופעה.
הופעה של מוריסי חייבת להיות הופעת עמידה. לשים אותו במקום שמכיל מקומות ישיבה שמורים (ומרופדים!) בלבד עושה עוול לאמן, לקהל וסוג ההופעה הזאת. לעשות הופעה כזאת במקום שאי אפשר להכניס אליו בירות, זה מבאס. כן, אני מודע לכך שהקהל של מוריסי כבר לא בגיל שהוא היה באייטיז, אבל עדיין, אני חושב שרובו היה מעדיף לעמוד עם כוס בירה מלשבת עם בקבוק מים מינרלים. באירופה, רוב האולמות מציעים את השילוב הזה, של אזור עמידה מול הבמה ואזור ישיבה מאחורה. כיום אין מקום בישראל (לפחות לא במרכז הארץ), שנותן במה להופעה בסדר גודל כזה. כך, הקהל נאלץ לסבול מהעדר מתקנים מתאימים להופעות של אמנים כמו הסרטיינגלרז, אלפאוויל, רופוס וויינרייט ואחרים, שהגיעו לכאן. זה עצוב ואבסורדי, בטח בהתחשב בכך שלפני שבועיים נהרסה "הסינרמה", אולם בדיוק מהסוג הזה, שהיה בתל אביב.
מלבד המתקן הלא-מתאים, מוריסי עשה את העבודה. הוא שר את אותם השירים שהוא שר בכל סיבוב ההופעות הקצר שהוא מקיים כרגע, בשינוי קל של סדר השירים. מעריצי הסמיתס זוכים לשניים וחצי שירים מהתקופה ההיא ואלו שהתחברו למוריסי בסוף האייטיז/תחילת הניינטיז, זוכים לחמישה שירים מהתקופה. מינון השירים כולל, יחסית לסיבובים קודמים של מוז, הרבה שירים בעלי מסר חברתי או פוליטי, מה שנותן להופעה לעתים תחושה קצת כבדה.
השואו עצמו של מוריסי כיום, אחרי שהיה חולה בשנים האחרונות, ממותן הרבה יותר מבעבר. הוא לא קופץ ורוקד כפי שהתרגלנו, והנוכחות שלו על הבמה הרבה יותר סטטית. עדיין, התקשורת שלו עם הקהל היתה טובה ולוותה בהמון הומור.

רשימת השירים בהופעה:
http://www.setlist.fm/setlist/morrissey/2016/hechal-hatarbut-tel-aviv-israel-43fc2f53.html

אוספי נייניטז שכוללים קטעים של מוריסי והסמיתס:
סופרמיקס 1 (1989)
סופרמיקס 7 (1990)
קינקי לאב 1 (1996)
קינקי לאב 2 (1998)
מוסט וואנטד (1994)
היטליסט 97 (1997)
השירים הטובים של שנות ה-80 (1994)
עצבני בעיר (1991)
א סטריינג' קיינד אוף לאב (1990)
בחזרה לפינגווין (1996)
גדולים מהשמונים ׁ(1999)
80 מי יודע (1993)
אוסף רוקסן (1993)

מוריסי בהופעה בהיכל התרבות, תל אביב, 23.8.16

אלטון ג'ון בהופעה בישראל, 26.5.2016

כרטיס ההופעה

אלטון ג'ון, שמככב באוספים ישראלים משנות השבעים ועד היום (האוסף האחרון שהוא מופיע בו הוא האוסף "סוף שבוע רגוע" שהליקון וגלגלצ הוציאו יחדיו ב-2014), הופיע אמש (26.5.16) בפעם הרביעית בישראל.
 הפעם הראשונה שג'ון הופיע כאן היתה בסוף שנות השבעים, הפעם השניה באמצע שנות התשעים (אז הוא ברח מישראל לאחר שהתנפלו עליו אנשי תקשורת, רק כדי לחזור אחרי יומיים) והפעם השלישית לפני חמש שנים. ההופעה של ג'ון אתמול היתה בפארק הירקון לפני כשלושים אלף צופים. ג'ון הופיע כמעט שעתיים וחצי, כשהוא מבצע, לצד שירים מאלבומו האחרון, להיטים מכל הקריירה שלו, בדגש על הבלדות שלו משנות השבעים.

מבט על הבמה, מחוץ ל"גולדן רינג"

 נוכחות לקטעים של ג'ון, שמסוקרים באתר זה (בעיקר הקטעים שלו מהפרקים של "טופ פופ" משנת 88 עד 91), נעדרו מההופעה, כשקטע הניינטיז היחידי שהוא ביצע היה "Circle of Life" בהדרן.
 למרות זאת, הקהל במקום היה נראה מרוצה מההופעה, מבחירת השירים ומהפרפורמנס המקפיץ והמשלהב של ג'ון ולהקתו.
 מילה אחת שלילית מגיעה לקונספט המבאס שנקרא "גולן רינג", במסגרתו כל האיזור שבקירבת הבמה נמכר במחיר מופקע לאנשים עם פריבילגיה כספית. בעבר היית יכול להגיע בהופעות עד הבמה, בלי לשלם מחיר משוגע (לא שהמחיר מחוץ לגולדן רינג הוא כזה מציאה). היום נראה שההנאה האמיתית מהופעות שמורה רק לאנשים עם כסף. עצוב.

גארי ניומן, הופעה בתל אביב

גארי ניומן הופיע הערב (10.2.14) במועדון הבארבי בתל אביב. המקום היה כמעט מלא, בעיקר באנשים שגדלו עליו: מחובבי ניו ווייב בתחילת שנות השלושים שלהם, דרך בוגרי הפינגווין שנושקים את ה-50 ועד לכמות יוצאת דופן של אנגלים עם כרס באירוע בישראל.
ניומן, אולי בן 56, אבל מתרוצץ על הבמה כמו טינאייג'ר ונותן הופעה מרשימה. הוא שר חומרים שלו מכל הקריירה, עם דגש על התקופה הגותית והתעשייתית שלו. הוא שר גם את הלהיטים, כולל ביצוע פּאנקי ל-Cars, ביצוע מרגש ל-Are Friends Electric בהדרן וביצוע מושלם ל-I Die: You Die. הסאונד היה מעולה, התאורה אדירה והקהל טיפ-טופ. שווה.

את גארי ניומן אפשר למצוא בשלושה אוספים שכבר סוקרו כאן: בחזרה לפינגווין 2, Shine On The 80's vol. 3 ו-השירים הטובים של שנות ה-80.