House Party 2

שם האוסף: House Party 2

תת כותרת: The Sound of Happy House and Progressive House

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: 1994

עורכים: אורן קריסטל ושגיא הבר

קונספט: עורכי האוסף ושרון "צ'ופי" פרוינדליך

מפיקים: עורכי האוסף וחיה גבריאלי

מק"ט: 2015-2

רשימת שירים:

1. Paperclip People - Throw (14:29)

2. Colours - Colours (Brass Mix) (4:58)

3. Dimitri and Jaimy - (Fluid Harmony) On The Disco Train (Radio Edit) (4:21)

4. Ideal - Hot (Keep The Fire Burning Baby) (Radio Edit) (3:44)

5. Gradiva - To The Funky Beat (Underfunk Mix) (4:29)

6. Namby Pamby - Girlz! (UK Style Club Mix) (5:23)

7. Boss, The - Congo (D Max Mix) (9:43)

8. R.A.W. - Unbe (Erick "More" Mix) (7:02)

9. Reel 2 Real - The New Anthem (Not So Radio Mix) (feat. Erick "More") (3:19)

10. Long Leg - See On (Three Minds Mix) (5:16)

11. Two Men Will Move You - The Goodbye Thing (Radio Mix) (feat. Kathryn Miller) (3:59)

12. X-Press 2 - London X-Press (The Journey Continues) (6:45)

עטיפה: עיצוב של בעז רוסנו. העטיפה של החלק הראשון, עם צבעים אחרי והספרה 2 מאחור. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: פרק שני של הסדרה הנשכחת הזאת. הפרק הזה כולל האוס מועדונים, די מחתרתי, עם קטעים מארצות הברית (4 קטעים), בריטניה (3 קטעים), איטליה (3 קטעים) והולנד (2 קטעים). חייב לציין שהקטעים מעבירים בצורה טובה את צליל הקלאבינג של התקופה, בעיקר ממועדוני בריטניה. מה שכן, הקטעים כאן מאוד איזוטריים והאפיל המסחרי שלהם שואף לאפס, מה שמאוד הקשה על האוסף הזה לקבל תשומת לב או להצליח. עוד מידע על הקטעים באוסף בדף יחסי הציבור שלו, שסרוק משמאל (הקליקו עליו, כדי להגדיל).

ציון: 7

ערך אספני: 10 ₪

House Party

שם האוסף: House Party

תת כותרת: The Sound of Happy House and Progressive House

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive/ Toco International

שנה: 1994

עורכים: אורן קריסטל ושגיא הבר

מפיקים: אורן קריסטל והדס שליסל

מק"ט: 921181-2

רשימת שירים:

1. Doop - Doop (Jean Lejeux Et Son Orchestre - Extended Version) (7:16)

2. Deborah Wilson - Free (Exposure Radio Mix) (3:54)

3. Beyond - Silver (6:39)

4. Klaiff - I Can't Quite Understand (Faithfull Mix) (5:39)

5. Alex Party - Read My Lips (Saturday Night Party) (3:37)

6. Face The Bass - Dance 2 The House (Club Underground Mix) (4:39)

7. Alex Party - Alex Party 2 (Nu-Nu-Now) (4:27)

8. Klatsch! - Oh Boy (6:10)

9. Manjaro - El Funky (4:21)

10. Z100 - Gengennarugenge' (Iliah! Mix) (4:04)

11. CJ Bolland - Camargue (Summer Mix) (5:44)

12. Z100 - Testa Don't Stop (Hammondia Mix) (4:35)

13. Dajae - U Got Me Up (5:54)

14. Dynamic Noise - Everybody Jammin' (feat. Adrella) (6:35)

עטיפה: עיצוב של בעז רוסנו. עבודה בגרפיקת תלת מימד, שהיתה מאוד פופולארית באותם ימים. למרבה הצער, התוצר לא יפה ועצוב שהעיצוב האחיד הזה ליווה את כל פרקי הסדרה. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: אחת מסדרות האוספים המיותרות שיצאו בישראל בשנות התשעים. אחרי שלחברת התקליטים "פונוקול" היו כבר שתי סדרות מובילות שהתמחו במוסיקת דאנס ("טופ פופ" - שסיקרה בעיקר יורודאנס והאוס ו"פאואר דאנס" שסיקרה בעיקר האוס), הם החליטו להשיק סדרה שלישית, "האוס פארטי". הסדרה הזאת התיימרה לסקר את תחום ה"האפי האוס" וה"פרוגרסיב האוס", אבל למעשה זוהי סדרה שבעיקר כוללת קטעים שלא היו מספיק חזקים כדי להכנס לסדרה המובילה שלהם (טופ פופ), או לסדרת הדאנס שלהם (פאואר דאנס).

למרבה ההפתעה ולמרות המכירות היחסית מינוריות, לסדרה הזאת יצאו ארבעה פרקים, שניים ב-1994, אחד שנה אחר כך ופרק מסיים ב-1997. הסדרה כולה יצאה תחת המותג "פרוגרסיב", שפונוקול ייסדו כחברת בת שמתמחה במוסיקת ריקודים לא מסחרית. הפרק הראשון יצא בשיתוף חברת התקליטים החו"לניקית "Toco International". עוד קצת מידע על האוסף הזה ניתן לקבל מהסריקה של דף יחסי הציבור שצורף לו, לחצו על התמונה משמאל כדי להגדיל.

ציון: 4

ערך אספני: 10 ₪

Jazz in the House 2

שם האוסף: Jazz in the House 2

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: יולי, 1994

עורכים: אורן קריסטל ו-D.J שגיא הבר

הפקה: הדס שליסל, אורן קריסטל ו-D.J שגיא הבר

מק"ט: OUT2003-2 - נראה לי הקטלוג היחידי שאני מכיר של פונוקול עם המילה OUT לפני המספר. אין לי הסבר לכך. המספר עצמו, 2003, הוא מספור סדרתי של האוספים של פונוקול, שהחל ב-1994, אחרי הפסקת העבודה עם פוליגראם, מספור שהחל במספר 2000 ונמשך עד היום. כיום פונוקול נמצאת במספר קטלוגי 2473-2. המקף 2 אומר שהפורמט הוא דיסק. אם אחרי המספר היה מקף 3, אז זה אומר שהפורמט הוא קלטת ואם אתם רואים מקף 1 (רלבנטי רק לתחילת הניינטיז), אז הכוונה היא לתקליט. מספור ה-1, 2 ו-3 לתקליט, קסטה ודיסק הוא קוד שמקובל בכל העולם ובכל החברות הישראליות

רשימת שירים:

1 US3 - Tukka Yoot's Riddim

2 Funkadelia - Push the Tempo

3 Saxual Harassment - Saxual Harassment

4 Snafu - O.T.D.
5 Scatt - Scat and Bebop
6 Willie the Sax - Willie the Sax
7 Saxolution - The White Night

8 Blender - Trouble Jazz

9 Believers, The - Who Dare to Believe in Me?

10 Slo Moshun - Bells of N.Y. (Xen Mantra's Beefy Bell Mix)

11 Masi - Apach

12 Blender - Back the Feeling (Radio Solo)
13 Jestofunk - Say it Again (Club Mix)
14 Black and Brown - Delight

עטיפה: המעצב דני וטניק שדרג במעט את העטיפה החלשה של חלק 1. עדיין לא מדהים. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: חצי שנה אחרי החלק שהראשון של "ג'ז בבית" פונוקול חזרו עם החלק השני. אם החלק הראשון היה מלא בקטעים הולנדים בחסות חברת ToCo שהיתה שותפה להוצאתו, החלק הזה כבר כולל המון האוס ניו יורקי ואסיד ג'ז וקצת פחות חצוצרות מבחלק הראשון. זה לא ממש מפתיע, מפני שאת האוסף הזה ערך ביחד עם אורן קריסטל מפונוקול הדיג'יי שגיא הבר ממעדון הלמון, שהיה ידוע בחיבתו לסאונד האמריקאי. לצד הקטעים האמריקאיים יש כאן גם כמה קטעי האוס איטלקי של חברת Irma רקורדס, כמה שרידים הולנדיים של טוקו וגם קטע ישראלי של ההרכב Saxolution (של המפיק רונן ירקוני, שעבד בין השאר עם מיקי גבריאלוב) שעשו האוס שמסמפל את מארש החתונה של מנדלסון.
בסך הכל אוסף סביר לז'אנר, אחד מהאוספים הבודדים שפונוקול הוציאה באותה תקופה שלא הודו לעופר נחשון ולתכנית הרדיו שלו "קופסת הלהיטים" ברשימת הקרדיטים. הסיבה? פונוקול רצו למתג את האוסף הזה כאלקטרוניקה יותר איכותית ולא לכוון אותו לז'אנר המצעדי הפופוליסטי, תחום שבו הם שלטו בכל מקרה. פונוקול רצתה להתרחב לשאר אפיקי השוק האלקטרוני והמועדוני וצורך כך הם פתחו מאוד את מחלקת הטראנס שלהם וגם ניסו לכוון עם כל מני אוספים, כמו זה, לקהל יותר אלטיסטי. לצורך כך בפונוקול שיתפו פעולה באוסף הזה עם מלכיאל גרוסמן ועם נדב רביד (מי שעתיד להמציא את התכנית "הקצה" בגלגלצ), שהריצו אז ביחד את התכנית "בטריה" בתחנת הרדיו צהל 2 (שעתידה להפוך לגלגלצ), כל יום בין 15:00 ל-17:00. התכנית שודרה בחציה השני במקביל ל"קופסת הלהיטים" ששודרה ברשת ג' והיא היתה תכנית שהתמחתה באלקטרוניקה אלטרנטיבית ובהיפ הופ, משהו כמו השוליים של מה ששודר בקופסה. בכל מקרה, גרוסמן מקבל קרדיט בשני החלקים הראשונים של הסדרה, רביד בראשון ובסך הכל הם נהנו לפרגן ב"בטריה" לאוספים האלו, לפחות לקטעים היותר חכמים שבהם.
לגבי התחרות, כביכול, שדובר עליה רבות בין "הקופסה" ל"בטריה", אני יכול להכריז היום שלא היתה שום תחרות בין התכניות וששתיהן פעלו בהרמוניה מופלאה. ראשית, בגלל שזה היה מדהים שלראשונה בהיסטוריה תכניות אלקטרוניות ומועדוניות שודרו במקביל ובפריים טיים בשתי התחנות המרכזיות בישראל. שנית, גם מלכיאל גרוסמן וגם נדב רביד, במקור ירושלמים, גדלו וצמחו באותה סביבה שאנשני הקופסה צמחו. גרוסמן הוא חבר טוב מאוד של רז ניצן ורביד גדל והתחנך מוסיקלית, כמוני, בחנות "בית התקליט" שברחוב ש"ץ. שלישית, בניגוד לתדמית של "בטריה" כאיכותית ו"הקופסה" כפְרֶחִית, למעשה שתי התכניות היו עם הרגליים על הקרקע והתמקדו בעיקר במוסיקת מועדונים, על כל גווניה. הלוואי עלינו היום תכניות כאלו ברדיו ממלכתי.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7

House of Lemon

שם האוסף: House of Lemon

תת כותרת: Mix by DJ Sagi Haber

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: אוקטובר, 1996

עורך: שגיא הבר

הפקה: אורן קריסטל, ג'ולי כהן ודניאל בוכניק

מק"ט: 2061-2

רשימת שירים:

1 Ruffneck - Move Your Body (DJ Set)

2 DJ Sneak - Latin Seoul (DJ Set)

3 DJ Franco - Aaaah (DJ Set)

4 Lemon8 - Model 8 (Remix) (DJ Set)

5 DJ Tonka - Feel (DJ Set)
6 Zone, The - Bring Me Back (DJ Set)

7 Vital Signs - Love Wonder (feat. Ulysses) (DJ Set)

8 Kenlou - What A Sensation (DJ Set)

9 KC Flightt - Voices (vs. Funky Junction) (DJ Set)

10 Gage - State of Time (DJ Set)

11 Bob Williams - Flashback (DJ Set)

12 16B - Sex Drive (DJ Set)
13 Those Guys - Love Love Love (DJ Set)

עטיפה: זה לא ממש עובר טוב בסריקה, אבל מדובר בעטיפה יפייפיה ומרשימה שיצרו Ginga Design, שאני חושב שעצבו את כל ההזמנות והמודעות של מועדון הלמון. מדובר בעטיפה על נייר כסוף מבריק, עם עיצוב מנימליסטי ברוח עיצובי אלבומי ההאוס. צריך לראות ממש כדי להבין. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: באמצע שנות התשעים, כשישראל הדביקה את שאר העולם ונוצרה כאן תרבות מועדונים עדכנית ותוססת, המועדונים המקומיים התחילו לחשוב כמו בחו"ל, על כל המשתמע בכך. מהכיוון שלנו, באתר הזה, מועדונים ישראלים ראו שמועדונים הולנדים, גרמנים ובריטים מוציאים אוספי מוסיקה והם חשבו שאם הקרים, מינסטרי אוף סאונד והגייטקראשר יכולים, אז למה לא הם?
כך ראו אור בזה אחר זה אוספים למועדוני הצמרת הישראלית - אלנבי 58, האומן 17 והלמון. את האוסף של ה"למון", מועדון שפעל במשך רוב הניינטיז בפלורנטין, ערך הרזידנט של המועדון, דיג'יי שגיא הבר, תל אביבי בן 41, מבכירי התקליטנים שישראל הכירה. הזמנו את הבר לאתר, לשיחה קצרה עליו ועל האוסף.
שגיא, איך התחלת את הקריירה?
זה היה במועדון התיאטרון, שם הייתי תאורן וגם אחראי על הניקיון. בזמני החופשי הייתי מתאמן על מיקסים במועדון, עד שערב אחד היתה קטטה במועדון ותקליטן הבית, שהיה אז יגאל לובין, לקח את הבחור לבית החולים ואני סיימתי את הערב במקומו. אחרי מספר שנים ניתנה לי הזדמנות נוספת במועדון הטאץ' דאון בהרצליה ושם כבר היה לי ערב שלם למספר חודשים. משם התגלגלתי לפינגווין, לורטיגו, קו, פאצ'ה, דולפינריום, מסיבות טבע, עד שהתמקמתי בלמון לשלוש שנים.
מה היה מיוחד בלמון?
מועדון הלמון היה ממוקם ברחוב הנגרים בשכונת בפלורנטין והוא נפתח ב-1993. הלמון היה המקום היחידי בארץ, נכון לאז, שניגן האוס, טכנו, ודיפ האוס, כשכולם ניגנו מיינסטרים. הוא גם היה המקום הראשון שנתן לקהל מאוד מגוון להיות תחת קורת גג אחת. הגיעו לשם כל הטיפוסים, בכל הגילאים ובכל הצבעים. המסיבות היו נמשכות עד לשעות הקטנות של הבוקר והמקום היה קסום ומיוחד. אין ספק שהלמון היה מועדון אנדרגראונד אמיתי עם קהל נאמן ומוסיקה מאוד שונה ממה שאנשים הכירו.
מי עוד תקלט בלמון?
אני היתי תקליטן הבית היחידי בימי שישי ומדי פעם היו מגיעים אורחים, הן מהארץ והן מחו"ל. היתה תקופה שמאוד הושפענו מהסצינה ההולנדית ובאמת כל התקליטנים ההולנדים הגדולים נחתו בארץ ונגנו בלמון. היו גם כמה תקליטנים מאנגליה, בין השמות היו דימיטרי, מרסלו, ז'אן, אלפרדו, תאור, ג'יי ג'ונסון, ריצ'ארד ועוד כמה שאני לא זוכר.
מי יזם את האוסף שהוצאתם עם פונוקול?
הרעיון להוציא אוסף הגיע כצורך להוציא את הקו המוסיקלי של המועדון לקהל שעדין לא נחשף לז'אנר המוסיקלי הזה, גם לתת לקהל שלנו דיסק רישמי לאור הביקושים וגם להביע חותם על הסצינה המקומית. זאת גם היתה תקופה שמועדונים בעולם היו מוציאים אוספים ביתיים עם המוסיקה שהתנגנה אצלהם ברחבה והוחלט שגם לנו זה יעשה טוב.
מי בחר את השירים?
הקטעים באוסף נאספו ומוקססו על ידי. בתכנון המקורי היו שני שירים נוספים שלא הצלחנו לקבל עליהם רישיון עקב בעיות פוליטיות שהיו אז בארץ ונאלצנו לעשות פשרות.
האוסף הצליח?
אני חושב שמכרנו משהו כמו 3000 עותקים שזה לא נחשב הצלחה מסחרית, אבל הצלחה מסחרית זה לא הכל בחיים.
מה אתה עושה בימים אלו?
כיום אני מתרכז יותר ביצירה מוסיקלית וכמעט שלא מתקלט במועדונים. עייפתי מחוסר המקצועיות של בעלי מועדונים, ברמת הסאונד הנמוכה, ובטעם של הקהל שנהיה מזעזע. חוץ מזה אני מתעסק בנדל"ן, אבל זה רק כדי לשלם חשבונות ולא לנשמה.
שנתיים אחרי הוצאת האוסף הבר נסע לניו יורק וניהל את הקריירה שלו שם, עד חזרתו לישראל, לאחרונה. הלמון המשיך לעבוד עד תחילת המילניום, עד שקרנו ירדה ביחד עם דעיכת שאר המגה-קלאבים הישראלים. קצת לפני שזה קרה, ב-1999, הלמון הוציאו עוד אוסף שנקרא על שם ליין הדגל שלהם - "Thank God it's Friday", אוסף שמוקסס על ידי הרזידנט שהחליף את הבר, לקי לו.
ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 8

Strictly Rhythm

שם האוסף: Strictly Rhythm

תת כותרת: N.Y. House Chapter I

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive/ Strictly Rhythm

שנה: 1994

עורכים: אורן קריסטל ודיג'יי שגיא הבר

מק"ט: PRO 2004-2

רשימת שירים:

1 Morel's Grooves Part 4 - Let's Groove

2 Reel 2 Reel feat The Mad Stuntman - I Like to Move It

3 Smooth Touch - House of Love (More / Phearce Mix)

4 Banji Boys - Love Thang (Energizer Bunny Mix)

5 Hardrive - Deep Inside
6 Barbara Tucker - Beautiful People (Radio edit)

7 River Ocean feat India - Love & Happiness

8 R.A.W. - Asuca (Tribal Mix)
9 The Tribe - Go-San-Do (The Holivic Mix)

10 Keita - Ms. Know It all! (Morel's Groove Mix)

11 Erick "More" Morillo - Dancing (A "Little" - "More" Dub)

12 Full Swing - Choices (Choices Vocal Mix)

עטיפה: סטודיו הוכשטט פרנקל ניסו לעשות משהו ברוח סצינת ההאוס הניו יורקית, שאמור להעביר את רוח הלייבל סטריקטלי רידם - שחור, רקיד, אפל, מסומם, ממוחשב. מהכרות עם הקו האומנותי של הלייבל, הוכשטט פרנקל די פספסו ברוח של הדברים. הרליסים בניו יורק של סטריקטלי קיבלו עיצוב מאוד טכנואידי ומינימליסטי וזה, לעומת זאת, עיצוב מאוד עמוס. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: כבר הסברתי בפוסט על הרליס של האוסף של חברת התקליטים פרפקטו מה זה אוסף פרזנטציה, אבל למען הסדר הטוב אזכיר ש"אוסף פרזנטציה" הוא אוסף מסחרי שמתמקד כולו ברפרטואר של חברת תקליטים אחת, כשהקונספט של האוסף הוא הצגת הפעילות והאומנים של אותה החברה.
בשנת 1994, אחרי שפונוקול איבדו את הזיכיון להפיץ בישראל את חברת פוליגראם, הם מקצעו את עצמם כחברה שמתחמה בדאנס ובאלקטרוניקה והם חיפשו ליצור קשרי עבודה חמים את חברות התקליטים העצמאיות הטובות בתחום. כך נוצר הקשר בין פונוקול לבין סטריקטלי ריתם, חברה ניו יורקית שהמציאה, פחות או יותר, את הדיפ האוס ואת הניו יורק האוס. בין אומני החברה ניתן למצוא שמות אלמותיים ומשפיעים כמו אריק מוריליו, קני "דופ" קונזלס, אולטרה נאטה, ג'וש ווינק, ליטל לואי וגה, רוג'ר סאנשז ותאמינו לי שזה רק קצה הקרחון. בפונוקול אבחנו את חשיבות החברה, יצרו קשר עם הבעלים היהודי שלה מרק פינקלשטיין וביחד יצרו אוסף פרזנטציה ישראלי לחברה.
בפונוקול חשבו על הכל. הם הביאו את הדיג'יי שגיא הבר כדי שיעזור בעריכה ואת העיתונאי עמית שהם כדי שיכתוב טקסט על הלייבל ועל הסצינה. האוסף כולל את מיטב הקטעים של החברה מהשנים 93'-94', בין השאר את הלהיט העצום "I Like to Move it" של Reel II Real. חוץ מהלהיט, רוב הקטעים כאן די קשים והיו זרים מאוד לקהל הישראלי שהיה רגיל אז להאוס שהוא יותר שמח בגישתו ופחות אפל, כמו שהניו יורקים אהבו. בסך הכל זה אוסף מעניין וחשוב, שכשל בחנויות בעיקר בגלל שהוא הקדים את זמנו.

ערך אספני: יש בעולם לא מעט אנשים שמחפשים רליסים ישנים של הלייבל, שגם מוכנים לשלם עליהם לא מעט. מכיוון שהדיסק מכר ממש מעט בארץ, מה שהופך אותו להוצאה ממש נדירה, הייתי מעריך את הדיסק הזה בסכום שנע בין 50 ל-100 דולרים.

ציון: 8