המצעד הלועזי השנתי של 1984 ברשת ג'

ביום שני האחרון (20.6.2016) ציינו בתחנת הרדיו של רשת ג' יומולדת 40 לערוץ, בחצי יום שידורים מיוחד. החגיגות כללו שחזור של כמה מהתכניות הנוסטלגיות של התחנה, חלקן מהעידן שהתחנה שידרה מוסיקה לועזית, עד 1997. כתבתי כאן לא מעט על הקשר בין רשת ג' לחברות התקליטים הישראליות. תחנת הרדיו הציבורית, שהוקמה ב-1976 והפסיקה לשדר מוסיקה לועזית כעבור 21 שנים, היתה הפלטפורמה המרכזית של חברות התקליטים בארץ לקידום המוסיקה שלהם, אם הלועזית ואם העברית.
עוד סיפרתי בעבר עד כמה סגירתה של ג' היתה משמעותית לתעשיית המוסיקה המקומית ועד כמה הפעולה הזאת היתה מהסיבות המרכזיות לקריסתן של כל חברות התקליטים המקומיות, מלבד הליקון. לסיבה הזאת כמובן שנלוות סיבות נוספות, שהן תוצר של שינויים בדרכי צריכה ויש כמובן כאלו שיטענו שזאת הטכנולוגיה שהרגה את התעשייה המקומית. כמובן שגם סיבות אלו רלוונטיות, אבל אני לא כאן להתווכח. אני כאן כדי להסכים על משהו שהוא קונסצנזוס בקרב חובבי מוסיקה ורדיו בישראל - וזה שרשת ג' הלועזית חסרה. מאוד.
רשת ג' הוקמה ב-20 ליוני 1976, שזה חודש אחרי שנולדתי. הסיבה להקמתה היתה בעיקר הפחד של הממסד מהתחנה הפיראטית של "קול השלום", שהחלה לשדר כמה שנים לפני כן והפכה למעצבת דעה מרכזית. תחנת פופ ממסדית היתה התשובה הטובה לכך.
כמו שנולדנו ביחד, גדלנו ביחד, אני וג'. כבר כילד קטן אני זוכר את הצלילים שבקעו מהרדיו שאמא ואבא הקשיבו לו. "על בטוח" בשבת בבוקר, שירי הפופ המסונטזים בנסיעות באוטו ולהיטי הקיץ, שנוגנו בבקרי החופשים. כשגדלתי קצת, בגיל 7-8, למדתי להפעיל את הרדיו בעצמי ורשת ג' הפכה בשבילי להתמכרות. הייתי מקשיב לתחנה במשך שעות. מ"הכה את התקליטיה בבוקר", דרך "לי ולך שיר וברכה" ו"שלושים בצל" בצהריים, ל"חדש חדיש ומחודש" אחרי הצהריים ועד ל"מצעד הפזמונים" בערב. הייתי מקליט שירים, שולח גלויות לתחנה, מעריץ אותה. אמא שלי עודדה את התחביב (לו היה שותף גם גידי, אחי הגדול) והיא לקחה אותנו לשידור חוץ שרשת ג' ערכה בחג פורים של שנת 84' במתחם תחנת הרכבת הישנה בירושלים. שוש עטרי הגישה את האירוע ואני זוכר שזה היה מפעים. היו שם עשרות אלפי צעירים וצעירות, כולם עומדים מול אולפן נייד עם הגברת חוץ טובה, מקשיבים לשידור. אנשי הרדיו שם היו כמו כוכבי רוק ואני וכל השאר היינו המעריצים ההיסטרים.
מבין כל התכניות שרשת ג' שידרה, השיא, כל שנה, היה בשידור "המצעד הלועזי השנתי". המצעד הורכב מעשרות אלפי גלויות של מאזינים והוא שודר בצהרי השבת האחרונה של כל שנה וזכה לרייטינג של 100 אחוז. כולם שמעו אותו, כולם רצו לדעת מה יהיה שיר השנה, מי תהיה להקת השנה ומי הם זמר וזמרת השנה.
את המצעד השנתי הראשון שלי, זה של 1984 אני זוכר טוב במיוחד. אותה שוש עטרי הגישה, ביחד עם המגיש הקבוע של המצעד, יגאל רביד. העורך בני דודקביץ' סיפק אינפורמציה מצויינת והשידור היה מותח וקולח. כזה שנחקק בזכרוני שנים. מאז לא פספסתי מצעד שנתי, עבורי ועוד רבים - זה היה חג.
אמצע שנות השמונים היו השיא של רשת ג'. בעולם פרחה מוסיקת הגל החדש ובישראל רשת ג' היתה הביטוי שלה. ההצלחה של התחנה היתה עצומה והטעם של רוב הישראלים בני 35 עד 50 הוא תוצר של החינוך המוסיקלי של התחנה הזאת בשנים ההן.
למרבה הצער, זה לא נמשך זמן רב. שש שנים אחרי אותו שידור חוץ בפורים, הייתי בעוד שידור חוץ של התחנה, ברחבת תיאטרון ירושלים. רשת ג' היתה אז משהו אחר. זה היה ב-1990, השפל הגדול של התחנה. הדור שייסד אותה החל להתבגר ודור חדש לא החליף אותו. עם שינוי העשורים, ג' פתאום החלה להחשב כאנכרוניסטית, כלא קולית, אפילו קצת כבדיחה. אחרי הכל - ג' היתה התחנה שבחרה באותה שנה את "למבדה" כשיר הגדול בכל הזמנים.
בניגוד לעשרות האלפים שהיו בשידור החוץ בשנת 1984, לשידור החוץ ב-1990 הגיעו רק שלושה אנשים. אני ועוד שניים (אחד מהם, רועי אופיר, הפך להיות אחד מחברי הטובים. תודה לך ג' גם על זה). חלק מהרעיון בשידור החוץ היה לחלק פרסים למאזינים שהגיעו ומכיוון שהיינו רק שלושה, כולנו זכינו במשהו. המגישה, ריבי גדות, העלתה אותי שם לשידור ושאלה אותי "מה ארצה להיות כשאהיה גדול". למרות השפל של ג' באותה תקופה, עניתי מהלב: "אני רוצה להיות עורך ברשת ג'". ריבי נמסה ואני זכיתי ברגעי התהילה הרדיופונים הראשונים שלי.
בתוך השפל של ג', היה איש אחד מוכשר שבשתי ידיו הרים את התחנה. הוא היה העורך הצעיר רז ניצן, שבאמצעות רגישות אדירה למוסיקה חדשה, בעיקר מוסיקה אלקטרונית ודאנס, הצליח להרים את כל התחנה ולהפוך אותה שוב לרלוונטית. ניצן איתר את עליית הטקנו וההאוס כז'אנרים חדשניים ואופנתיים בעולם והוא היה היחיד בתקשורת הישראלית שנתן לתחומים האלו ביטוי. בעקבות ההיסטריה שהתכניות של ניצן יצרו בקרב המאזינים הצעירים של התחנה, הוא סייע בהרחבת ההשמעה של הדאנס לעוד שעות בתחנה, מה שהביא אותה לעדנה מחודשת. כמובן שזה לא היה רק ניצן שהרים חזרה את התחנה. גם ליהוקים חדשים ומלהיבים לאגף השדרנים, מנהל חדש בדמותו של אמנון שילוני ושינוס מתניים של הצוות הוותיק והמנוסה של התחנה, היו גם הם חלק מההצלחה המחודשת של רשת ג'.
אבל נחזור רגע לרז ניצן. העורך המוכשר קידם איתו את עופר נחשון כמגיש וגם אותי, לאחר שהכרנו בקליקת חנויות התקליטים הירושלמיות (ניצן השלים הכנסה כמוכר במחלקת הקלטות של החנות "יריד הספרים". אני קניתי אצלו אלבום של אירייז'ר ומאותו רגע הוא אימץ אותי...).
בתחילת הדרך הייתי מפיק שמשלמים לו בתקליטונים ואחרי שניצן עזב להולנד ב-1993, קודמתי לתפקיד עורך, כשאני בן 16 בלבד. מרחק השלוש שנים מהמפגש עם ריבי גדות נראה כמו שנות אור באותו רגע, אבל באופן מדהים עבורי - החלום התגשם.
ערכתי את "קופסת הלהיטים" עם עופר נחשון וזאת היתה תקופה פנומנלית. הצעדנו את התכנית קדימה והיא הפכה להיות התכנית המואזנת ביותר בקרב בני נוער בישראל עם 22 אחוזי האזנה לציבור עד גיל 20 ו-14 אחוזי האזנה כלליים. עשינו דברים מדהימים מבחינה מוסיקלית ורדיופונית במשך שנה וקצת, שהסתיימו כשצהל קרא לי.
לצערי הרב, שלוש שנים אחר-כך, כבר לא היה לי לאן לחזור. ג' הפכה לתחנה שמשדרת רק מוסיקה ישראלית וזה לא היה הכיוון שלי. ג' הפכה לישראלית לא בכדי. ערב המעבר לשידור מוסיקה מקומית בלבד, התחנה שוב היתה במצב לא טוב. כמו ב-1990, לפני שניצן הרים אותה, היא שוב נקלעה למשבר. התחנה היתה מיושנת ביחס לציפיות הציבור ממנה. הפורמט של כל שעה לתת סגנון מוסיקה אחר, הפסיק להיות רלוונטי. בעולם עברו לתחנות נישה, מבוססות פלייליסט וג' לא השכילה לעשות זאת. הרייטינג שלה התדרדר וקברניטיה חשבו על קונספט חדש.
הרעיון של תחנה עברית לא היה רע, אבל ההזנחה של הציבור שרוצה לקבל מוסיקה מהעולם, הוא אחת הפאשלות הגדולות של קול ישראל. רשת ג' נסגרה על רייטינג של קרוב לעשרה אחוזים. אותם עשרה אחוזים של מאזינים נזרקו לפח ולא מצאו יותר את הבית שלהם בקול ישראל. שוב, הרעיון של תחנה עברית הוא לא רע, אבל במקביל היה צריך גם על לחשוב על הבראת התחום הלועזי ולחשוב על מסגרת ראויה לו בתוך השידור הציבורי.
השבוע, כאמור, חגגו לרשת ג' יומולדת 40 ביום שידורים מיוחד. היום הזה כלל שחזור של תכניות קלאסיות של התחנה מכל שנות קיומה. חלק מהתכניות היו תכניות לועזיות מהתקופה של 76-97 והתגובות להן היו אדירות. הצמא לרדיו פופ מקומי אף פעם לא גוועה ואני בכנות מאמין שרדיו פופ עדכני בשידור הציבורי יכול לעבוד גם היום, אם הוא ייעשה נכון. הסקפטים אומרים שאין לזה מקום בעידן היוטיובים והספוטיפיים, אבל עובדה שבעולם זה עדיין עובד. תחנות הטופ 40 ממשיכות להצליח ושדר הרדיו הוא עדיין כוכב.
אני רוצה לסיים את כל המניפסט הזה עם משהו מיוחד. סיפרתי קצת על "המצעד הלועזי השנתי" הראשון שלי. זה מ-1984, עם שוש ויגאל. זכרתי את רובו בראש שלי, אבל לצערי, בקול ישראל לא שמרו את ההקלטה המקורית וחשבתי לנצח שהיא נכחדה. לשמחתי, חברי הטוב גיא אורבניאק, מצא קלטות שהוא הקליט כילד ובה רוב המצעד. הקלטות הן בנות 32 שנים והאיכות שלהן, איך לומר, לא משהו. ידידי הטוב אופיר פלג עשה עמן פלאים, לקח אותן לאולפן ועשה להן רימאסטרינג חדש, שהופכות את הכל לשמיע. ההתחלה מלאה בקטיעות של ההגשה, אבל ככל שזה מתקדם, זה משתפר. נכון, זה לא מושלם, אבל זאת הזדמנות מיוחדת ונדירה לשמוע את רשת ג' בשיאה. לשמוע רדיו פופ טוב, תמים, מושלם וסוחף ולהתבאס שאין לנו יותר כזה.

תודה מיוחדת לגיא אורבניאק ואופיר פלג על ההקלטה המרשימה הזאת

רשת ג' מגישה: מצעד המצעדים 1990-1940

שם האוסף: רשת ג' מגישה: מצעד המצעדים 1990-1940

תת כותרת: מבחר להיטים גדולים בביצועים המקוריים - Chart of the Charts 1940-1990. Five Decades of Hits

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ רשת ג'/ קול ישראל

שנה: 1991

עורכים: גלעד בן ש"ך ודליה הלר

הפקה: משה מורד וריקי פוקס

מק"ט: NMC 20022-2

רשימת שירים:

CD1 - יהלומים:

1. Jimmie Rodgers - Kisses Sweeter Than Wine (2:21)

2. Marc Almond - Something's Gotten Hold Of My Heart (with Gene Pitney) (4:43)

3. Irene Cara - Fame (Album Version) (5:16)

4. Mike Brant - Laisse-Moi T'aimer (3:23)

5. Tom Jones - Delilah (3:21)

6. Art Company - Suzanna (4:51)

7. Shocking Blue - Venus (2:58)

8. Joe Dassin - L'ete Indien (4:30)

9. Platters, The - Only You (And You Alone) (2:40)

10. Los Paragueyos - Besame Mucho (3:40)

11. Shadows, The - Apache (2:54)

12. Bill Haley - Rock Around the Clock (with the Comets) (2:12)

13. Brothers Four, The - Greenfields (3:03)

14. Yves Montand - Les Feuillers Mortes (3:09)

15. Judy Garland - Over The Rainbow (1939 Recording) (2:16)

16. Andy Williams - Love Story (Where Do I Begin) (3:18)

17. Doris Day - Que Sera Sera (2:06)

18. Enrico Macias - Enfants De Tous Pays (2:57)

19. Wham! - Wake Me Up Before You Go-Go (3:51)

20. Gipsy Kings - Bamboleo (3:24)

CD2 - זהב טהור:

1. Queen - Love Of My Life (Live) (3:47)

2. Moody Blues, The - Nights In White Satin (With The London Festival Orchestra) (5:41)

3. Eric Clapton - I Shot The Sheriff (4:23)

4. Bob Marley - No Woman, No Cry (Album Version) (with The Wailers) (4:05)

5. Deep Purple - Lalena (5:04)

6. Scorpions - Still Loving You (7" Version) (4:52)

7. Tina Turner - Private Dancer (4:03)

8. Stranglers, The - Always The Sun (Original 7" Edit) (4:03)

9. Elton John - Sorry Seems To Be The Hardest Word (3:50)

10. Hollies, The - He Ain't Heavy, He's My Brother (4:17)

11. Animals, The - House of the Rising Sun (4:30)

12. Bobby McFerrin - Don't Worry, Be Happy (Album Version) (4:51)

13. George Michael - Careless Whisper (5:00)

14. Kate Bush - Wuthering Hieghts (4:31)

15. Police, The - Roxanne (3:12)

16. Europe - The Final Coundown (5:08)

עטיפה: עיצוב של נורית וינד. העטיפה החיצונית היא חביבה, עם איור של הרבה אנשים שרים, אבל בסך הכל, בהתחשב בפרוייקט שהאוסף הזה אמור לתעד, מדובר בעטיפה חלשה מאוד. אין כאן מידע על אותו "מצעד המצעדים", אין כאן שום ערך מוסף. מאכזב. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: בסוף שנות השמונים גלי צהל יצאו עם אחד המשדרים האייקוניים ביותר שהרדיו הישראלי ידע, "מצעד העשור". הציבור הישראלי ביקש לבחור מרשימה של מאות שירים את השירים האהובים עליו משנות השמונים, בחירה ששוכללה לתכנית רדיו בלתי נשכחת. התכנית שודרה במשך יום שלם בשבת האחרונה של שנות השמונים והשעה האחרונה שלה שודרה במקביל בערוץ 2 הצעיר. ההאזנה לתכנית היתה אדירה והבאז שהיא יצרה היה גדול מאוד. מעבר להצלחה שלה, התכנית הזאת גם סמלה סוג של מפנה במפת הרדיו הישראלי. המוסיקה הלועזית, עד אותה תכנית, היה סוג של מונופול של רשת ג'. נכון, בגלי צהל הרבו לשדר מוסיקה לועזית, אפילו היה להם מצעד משלהם, אבל לכל היה ברור שרשת ג' היא האוטוריטה בתחום הזה. פתאום באו החבר'ה הצעירים מגלי צהל ובמשדר מושקע קבעו לישראלים את מה שרשת ג' בנתה, הם קבעו לציבור מהם להיטי האייטיז הגדולים ביותר.

ברשת ג' לקחו את ההצלחה של "מצעד העשור" קשה. קברניטי ועורכי התחנה מרחוב הלני המלכה בירושלים הבינו שגלי צהל הם כבר לא אח קטן ולא מזיק ושלראשונה יש כאן קרב. מאבק על התודעה. זה לא היה מאבק קל. גלי צהל הצטיירה באותם ימים כצעירה, אלטרנטיבית, בועטת ואילו ברשת ג' החלו סימנים של הזדקנות והתפרחות. אייקונות כמו שוש עטרי ובני דודקביץ' פתאום החלו לגרד את גיל ה-40 ושדרנים כמו יוסי סיאס ושמעון פרנס נגסו יותר ויותר בפריים-טיים של התחנה, כשהם משנים אותו מעמוס בפופ בעמוס במוסיקה אוריינטלית. 

לקחו לרשת ג' כמה שנים עד שהיא התאוששה וחזרה להיות הקול המוביל במוסיקה הלועזית בישראל, אבל ב-1990, בטח אחרי "מצעד העשור", זה נראה עגום. ברשת ג' ניסו למצוא רעיונות שירימו את התחנה והדבר הכי גאוני שהצליחו לחשוב עליו זה ליצור סוג של מצעד נגד ל"מצעד העשור", תכנית שנקראה "מצעד המצעדים". הרעיון היה שאם גלי צהל ניכסה לעצמה את האייטיז, רשת ג' תקח על עצמה את כל ההיסטוריה של המוסיקה הפופולרית. כך, מאזיני התחנה התבקשו לדרג את השירים הגדולים לטעמם מחמישים שנות מוסיקה. מ-1940 עד 1990. 

הפרוייקט, אותו ערכו העורכים הותיקים של התחנה, גלעד בן ש"ך ודליה הלר, יצר עניין עצום. במשך חודשים השמיעו בתחנה 800 מהלהיטים הגדולים ב-50 השנים האלו והציבור התבקש לבחור. 

ההשתתפות היתה אדירה. 26 אלף מדרגים היו למצעד ששודר בשבת קיצית בחודש אוגוסט של שנת 90'. המגיש המנוסה דן כנר עשה עבודה מעולה וההאזנה היתה בשמיים. היה נראה שהנה, רשת ג' החזירה את כבודה והמוסיקה הלועזית חזרה הביתה. אז זהו, שלא. המתח הרקיע שחקים כשהלהיטים של אלביס פרסלי, פינק פלוייד, ג'ון לנון והביטלס הושמעו בזה אחר זה ואנשים ניסו לשבור את הראש מה יהיה המקום הראשון. ואז זה הגיע. הרכב צרפתי, שהוציא את להיטו רק שנה קודם לכן, זכה בבכורה. מילא זה היה להיט אייקוני, אבל "Lambada" של להקת Kaoma היה בקיץ 1990 הכי הלהיט של שנה שעברה. כשדן כנר דיווח על השיר במקום הראשון הוא עשה זאת בטון מתנצל. זה לא עזר. הפדיחה היתה גדולה מדי. עשרות אלפי מאזיני רשת ג' קבעו ששיר ריקודים די מעאפן הוא השיר הגדול בהיסטוריה ואם זה השיר הגדול בהיסטוריה של רשת ג', אז מה זה אומר על התחנה? הרעיון לשקם את התדמית של התחנה כמובילה בתחום המוסיקה הלועזית קיבל מכת אגרוף אכזרית. רשת ג' השתינה נגד הרוח.

למרות כל הביקורת, חשוב להבין איך הגיעו לתוצאה הזאת. שיטת הדירוגים, של מאזינים שבוחרים את השירים האהובים עליהם באותו הרגע, היתה השיטה ביצירת כל המצעדים בישראל. בסיטואציה של ניסיון בחירה של שירים מ-50 שנים, הלהיט הכי עדני היה הכי מוכר על ידי רוב הציבור והכי חקוק באותו רגע בזיכרון ולכן הוא קיבל את מרב הקולות. אין ספק שאם המצעד היה מתרחש אפילו כמה חודשים אחר כך, "למבדה" לא היה מגרד את צמרת הרשימה, אם הוא בכלל היה נכנס אליה. מה שכן, כמה חודשים אחר כך עלול היה להיות להיט תורן אחר שלוקח את תשומת הלב. 

הסיטואציה הזאת העלתה שאלה מוסרית קשה. האם עורכי רשת ג' היו צריכים לשנות את התוצאות? דליה הלר סיפרה לי בזמנו שהם חשבו על כך, אבל החליטו לבסוף להיות נאמנים לאמת. חייבים להודות שזה היה מעשה מכובד. חובה גם לציין שמעבר למקום הראשון, רשימת המצעד מסקרנת וטובה וצריך לתת לרשת ג' ולמאזיניה את הקרדיט על זה.

לעניין האוסף המסוקר - כמה חודשים אחרי שידור המצעד יצא אוסף שכולל קצת יותר משליש מהשירים שדורגו בו. זה היה פרוייקט גדול של דיסק כפול (או תקליט משולש), שערכו בן ש"ך והלר. באופן הפגנתי "למבדה" נעדר מהאוסף הזה. עם קשר לכך, או בלי, האוסף היה להצלחה והוא הגיע למעמד של אלבום זהב, כלומר עבר את רף המכירות של 20 אלף עותקים.

ההצלחה של האוסף נתנה לאנשי רשת ג', שהתהלכו שפופים באותה תקופה, פידבק חיובי שעודד אותם מאוד. ואכן, בתקופה הזאת רשת ג' החלה להתאושש. כוחות חדשים כמו רז ניצן, עופר נחשון, צ'רלי בוזגלו ואחרים החלו למלא את מסדרונות התחנה ולהפיח שם חיים חדשים, סיטואציה שקשה היה לחזות בקיץ 90', כשהיה נראה שהתחנה גמורה.

רשימת המצעד המלאה:

1. Kaoma – Lambada

2. The Beatles - Yesterday

3. Pink Floyd – Another Brick In The Wall

4. Brian Hyland – Sealed With A Kiss

5. The Eagles – Hotel California

6. Elvis Presley – It's Now Or Never

7. John Lennon - Woman

8. Stevie Wonder – I Just Called To Say I Love You

9. Platters – Only You

10. Paul Anka – Put Your Head On My Shoulder

11. George Michael – Careless Whisper

12. The Beatles – Let It Be

13. Elvis Presley – Jailhouse Rock

14. John Lennon - Imagine

15. The Animals –House Of The Rising Sun

16. Barbara Straisand – Woman In Love

17. USA For Africa – We Are The World

18. Madonna – La Isla Bonita

19. Paul Anka - Diana

20. The Mamas & The Papas – California Dreamin'

21. Elvis Presley – Are You Longsome Tonight

22. Moody Blues – Nights In White Satin

23. Bill Haley & His Comets – Rock Around The Clock

24. Police – Every Breath You Take

25. The Four Brothers – Green Fields

26. Madonna – Like A Prayer

27. Lionel Richie - Hello

28. Pat Boone – Speedy Gonzales

29. Neil Sedaka – Oh Carol

30. Chubby Checker – Let's Twist Again

31. Doris Day – Que Sera Sera

32. Madonna – Papa Don't Preach

33. U2 – With Or Without You

34. The Beatles - Help

35. The Beatles – Strawberry Fields Forever

36. Simon & Garfunkel – Bridge Over Troubled Water

37. Avalanche – Johnny Come Home

38. Genesis - Mama

39. Abba – The Winner Take It All

40. Judy Garland – Somewhere Over The Rainbow

41. The Beatles – I Want To Hold Your Hand

42. Samantha Fox – Touch Me

43. Glen Mederios – Nothing's Gonna Change My Love For You

44. Dire Straits – Brothers In Arms

45. Paul Anka – You're My Destiny

46. Fine Young Cannibals – She Drives Me Crazy 

47. Mory Kante – Yeke Yeke

48. Scorpions – Still Loving You

49. The Beatles – Hey Jude

50. Michael Jackson – Billie Jean

51. Prince – Purple Rain

52. Police - Roxanne

53. Platters – Smoke Gets In Your Eyes

54. Percy Sledge – When A Man Loves A Woman

55. Eurythmics – Sweet Dreams 

56. Hugo Montenegro – Good Bad & Ugly

57. Elvis Presley – Love Me Tender

58. Frank Sinatra – Strangers In The Night

59. Jason Donovan – Too Many Broken Hearts

60. Kate Bush – Babooshka 

61. Louie Armstrong – What A Wonderful World

62. Fifth Dimension – Aquarius/Let The Sunshine In

63. Status Quo – In The Army Now

63. Madonna – Like A Virgin

64. Neil Sedaka – One Way Ticket

65. ABBA – Money Money Money

66. Alphaville – Big In Japan

67. Andy Williams – Love Story

68. Chris De Burgh – Lady In Red

69. Suzanne Vega - Luka

70. Simon & Garfunkel – Mrs. Robinson

71. Olivia Newton & John Travolta – Summer Nights

72. Simon & Garfunkel – The Sound Of Silence

73. Michael Jackson – Beat It

74. Survivor – Eve Of The Tiger

75. UB40 – Red Red Wine

76. Julie Covington – Don't Cry For Me Argentina

77. Europe – The Final Countdown

78. Rod Steward - Sailing

79. Los Paraguaos – Besame Mucho

80. Tina Turner – Private Dancer

81. Jimmie Rodgers – Kisses Sweeter Than Wine

82. Led Zeppelin – Stairway To Heaven 

83. Talking Heads – Psycho Killer

84. Los Lobos – La Bamba

85. Deep Purple - Lalena

86. Roberta Flack – Killing Me Softly 

87. Mitch Miller – Colonel Bogey

88. Ray Charles – I Can't Stop Loving You

89. The Rolling Stones - Angie

90. Foreigner – Waiting For A Girl Like You

90. Ofra Haza – Im Nin'alu

91. Bob Marley & The Wailers – No Woman No Cry

92. Tom Jones – Delilah 

93. Tina Turner – What's Love Got To Do With It

94. The Hollies – He Ain't Heavy He's My Brother

95. The Beatles – Lucy In The Sky Of Diamonds

96. Everly Brothers – All I Have To Do Is Dream

97. Band Aid – Do They Know It's Christmas

98. Barbara Streisand - People

99. Lulu – To Sir With Love

100. Jeveta Steele – Calling You

ערך אספני: 60 ש"ח

ציון: 7

תודה לשמעון אוחנה על רשימת המצעד

ההיסטריה של הפופ

שם האוסף: ההיסטריה של הפופ

תת כותרת: 47 להיטים גדולים - Hysteria

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: אוגוסט, 1991

עורכים: צ'רלי סולומון וקארן רוז

הפקה: צ'רלי סולומון

מק"ט: ARTON 19498

רשימת שירים:

CD1:
1 Bill Haley and the Comets - Rock Around the Clock

2 Chuck Berry - Rock and Roll Music

3 Ray Charles - What'd I Say (Part 1 and 2)

4 Paul Anka - Diana
5 Pat Boone - Speedy Gonzales
6 Neil Sedaka - Oh Carol
7 Everly Brothers, The - Bye Bye Love

8 Buddy Holly - Peggy Sue

9 Brian Hyland - Sealed with a Kiss
10 Elvis Presley - Are You Lonesome Tonight
11 Harry Belafonte - Day O

12 Tokens, The - The Lion Sleeps Tonight
13 Hugo Montenegro - The Good, The Bad and the Ugly
14 Marvin Gaye - I Heard it Through the Grapevine
15 Four Tops, The - Reach Out, I'll Be There
16 Diana Ross - You Can't Hurry Love (with the Supremes)
17 Fifth Dimension - Aquarius (Let the Sunshine in)
18 Zager and Evans - In the Year 2525 (Exordium and Terminus)
19 Monkees, The - I'm a Believer
20 Sonny and Cher - Little Man

CD2
1 Mamas and the Papas, The - Dream a Little Dream of Me
2 Joni Mitchell - Big Yellow Taxi
3 Crosby, Stills, Nash and Young - Teach Your Children
4 Kenny Rogers - Ruby, Don't Take Your Love to Town
5 Tony Orlando - Tie a Yellow Ribbon 'Round the Old Oak Tree (with Dawn)
6 Terry Jacks - Seasons in the Sun
7 Boney M - Rivers of Babylon
8 Chic - Le Freak
9 Barry Manilow - Copacabana (at the Copa)
10 Smokey - I'll Meet You at Midnight
11 Rod Stewart - You're in My Heart (The Final Acclaim)
12 Roberta Flack - Killing Me Softly with His Song
13 Eagles - Hotel California
14 Foreigner - Urgent

CD3
1 Rod Stewart - Baby Jane
2 Pretenders, The - Don't Get Me Wrong
3 A-ha - The Sun Always Shines on T.V.
4 Alphaville - Big in Japan
5 Modern Talking - You're My Heart, You're My Soul
6 Samantha Fox - Touch Me (I Want Your Body)
7 Prince - Sign 'O' the Times
8 Lionel Richie - Hello
9 Tanita Tikaram - Twist in My Sobriety
10 France Gall - Ella, Elle L'a
11 Avalanche - Johnny, Johnny Come Home
12 Black Box - Ride on Time (Remix)
13 Snap! - The Power

עטיפה: הד ארצי השקיעו כאן. הם הביאו את יוסי למל, מעצב גרפי עם מוניטין בין לאומי כדי שיצור עטיפה יוצאת דופן. חיפוש קטן בגוגל מגלה שלמל, יליד ירושלים, 1957, סיים אצ לימודיו בבצלאל בתחילת שנות השמונים ומאז הפך ליוצר כרזות מוערך בכל העולם. בישראל הוא יצר עבודות עם גוון פוליטי, בחו"ל הוא יצר מודעות לארגון אמנסטי והציג במוזיאונים נחשבים בכל מקום. את העטיפה של "היסטריה" הוא יצר כמחווה לעטיפה הקלאסית של "סרג'נט פפר" של הביטלס (ראה תמונה משמאל). האנשים שמארחים את העטיפה של האלבום של הביטלס הוחלפו בפרצופים של כוכבי הפופ שכלולים באוסף הזה, במעיין איחוד היסטורי של המוסיקאים הגדולים בהיטרויה, אלביס באמצע כמובן. כל זה נעשה בהומור, כשלצידם של פרינס וסמנתה פוקס הופסו גם הפורטרטים של בן גוריון, הרצל, איינשטיין ואחרים. התוף באלבום של הביטלס הוחלף בתוף עם הכותרת של האוסף והורדים שהרכיבו את השם ביטלס הוחלפו בחלוקי נחל שמרכריזים על שם האוסף. מעולה. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: בתחילת שנות התשעים, אחרי ארבעה עשורים שבהם מוסיקת הפופ המסחרית שלטה בתחום יצירת הפזמונים בעולם, אנשים התחילו להרגיש צורך לסכם מה היה לנו, עוד אותו הרגע. בעולם יצאו ספרים על ההיסטוריה של הפופ, מגזינים הרכיבו רשימות של האלבומים הגדולים ביותר אי פעם ותחנות טלוויזיה הכינו סדרות על השתלשלות העיניינים.
הצורך הזה לסכם הגיע גם לישראל ורשת ג', תחנת הרדיו המובילה באותם ימים, הרכיבה ביחד עם מאזיניה את "מצעד המצעדים", שאמור היה לדרג את השירים הגדולים של החמישים שנים האחרונות. תוצאות המצעד היו מביכות בחלקן ("למבדה" של קאומה, לדוגמה, לקח את המקום הראשון), אבל הדיבור על המצעד ואחוזי ההאזנה לו - היו עצומים. את המצעד הזה ליווה אוסף שהוציאה חברת אן.אם.סי, שכלל שלל שירים שכיכבו בו ושנשא את השם "מצעד המצעדים". האוסף היה להצלחה גדולה ובמשרדו של איש קול ישראל הותיק - גלעד בן-שך (עורך האוסף "מצעד המצעדים" וגם את המצעד עצמו, שניהם ביחד עם דליה הלר), עדיין תלוי על הקיר אלבום הזהב שהוענק לו על המכירות היפות שלו.
במתחרה הד ארצי ראו כי טוב והחליטו להוציא אלבום מסכם משלהם, "ההיסטריה של הפופ". על הפרוייקט ישבו אנשי המחלקה הבין לאומית של החברה, כולה שני אנשים באותם הימים, צ'רלי סולומון וקארן רוז. הם אספו שירים מהרפרטואר של הזר של החברה, שכלל את הקטלוגים של וורנר מיוזיק, BMG ו-MCA ובסך הכל אספו 47 שירים, שהתחלקו על פני שלושה דיסקים. למרות שזה לא מוצהר, הדיסקים התחלקו לפי נושאים. הראשון היה דיסק של אולדיס משנות החמישים והשישים, השני היה דיסק של סבנטיז עם דיסקו ופופ מאז והשלישי כלל להיטי אייטיז ונציג אחד מ-1990 (הלהיט "הכוח" של סנאפ. כן, גם כאן תרגמו את שמות השירים...).
כמובן שזה בלתי אפשרי לסכם ארבעים שנים ב-47 שירים, אבל בהתאם לנסיבות נעשתה כאן עבודה נהדרת. האוסף הזה כולל אומנים מהקליבר הגדול ביותר שאפשר, כל שירי האוסף הם להיטים עצומים ומלבד העובדה שיש באסופה הזאת שני שירים של רוד סטיוארט, אין לי מילה רעה לומר עליו.
החבילה הזאת, שכללה שלושה דיסקים במחיר של שניים (משהו כמו 80 ש"ח באותם הימים), היתה מוצר אטרקטיבי מאוד למי שחיפש להחזיק בביתו אוספים מייצגים לפיפטיז, סיקסטיז, סבנטיז והאייטיז. ביחד עם האריזה היפה והעובדה שהמון מהשירים כאן נתנו להשגה לראשונה בישראל על דיסק, אני בטוח שכל מי שרכש את "היסטריה" יצא מרוצה ואולי הוא גם למד משהו מההיסטוריה של הפופ. למרות כל אלו, האוסף אמנם מכר יפה, אבל הוא לא היה, כפי שהוא ציפה משמו, להיסטריה.

ערך אספני: 35 ש"ח

ציון: 9

שנות ה-80

שם האוסף: שנות ה-80

תת כותרת: להיטים נבחרים ממצעד העשור של גלי צה"ל

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ CBS

שנה: 1990

עורך: משה מורד

מק"ט: CBS 466749-1 Full Price

רשימת שירים:

צד א'
1 Queen - Another One Bites the Dust

2 The Clash - Rock the Casbah

3 Yazoo - Don't Go

4 Talking Heads - Psycho Killer

5 Duran Duran - Save a Prayer
6 George Michael - Careless Whisper
צד ב'

1 Kate Bush - Babooshka

2 Leonard Cohen - Dance Me to the End of Love

3 The Stranglers - Golden Brown

4 Marillion - Kayleigh

5 Tina Turner - Private Dancer
6 Scorpions - Still Loving You

עטיפה: צילום של ג'ון אבנטו ועיצוב של אומה דורון. קצת מצחיק. לקחו סינגלים. אחד רגיל, שניים של 3 אינץ', כמו שהיו מוציאים בסוף האייטיז, ועשו מהם 80. על הדיסק הגדול רואים טביעות אצבעות של מישהו, שזה קצת מביך. רעיון יפה, ביצוע קצת מאולתר. ציון עטיפה: 7

ביקורת ורקע: ידידי אורן עמרם, עורך רדיו, מוסיקאי ודיג'יי אייטיז ידוע, סיפר בפורום שלו על מצעד העשור של גלי צה"ל (ניתן לקרוא כאן גם את תוצאות המצעד): "ב-29 בדצמבר 1989 שודר בגלי צה"ל מצעד לסיכום העשור של שנות השמונים.
נכון לזמן שידורו הוא היה פרוייקט מאוד מעניין ורציני, אבל במבחן הזמן, ועם התעמקות דקדקנית בו, אנחנו מגלים מהר מאוד שאין בו שום דבר יותר מאשר "פלייליסט גלגלצי" טיפוסי, למרות שעדיין לא היה המושג הזה "פלייליסט" לפני 20 שנה. כלומר - הוא היה, אבל עדיין בארון. לא דיברו עליו בקול רם, רק ביצעו. על כן, הבחירות התמוהות: אין אף שיר של דפשמוד ברשימת 100 הגדולים, אין אף שיר של הפט שופ בויז, אין שם קים וו'ילד, מיעוט בלתי מוסבר של מדונה, לעומת הרבה U2, דייר סטרייטס פרינס וברוס ספרינגסטין. אם מצעד כזה היה נערך היום, אין ספק שהוא היה נראה ונשמע שונה לחלוטין".
מצעד העשור היה אחד מתכניות הרדיו המואזנות ביותר אי-פעם, והוא יצר דיון רב. חברת סי.בי.אס, שבדיוק הפכה בעקבות רכישה לאן.אם.סי, ניסתה לגזור קופון על חשבון התכנית הזאת ויצרה אוסף להיטים נבחרים ממנו. גלי צהל לא שיתפו פעולה עם האוסף, ובצדק. יש כאן רק שיר אחד שהגיע לעשירייה הראשונה במצעד, ולמרות שהשירים באוסף טובים, ברור לגמרי שהוא מנסה לרכב על גל ההצלחה של התכנית, מבלי ליישם את ההבטחה. זה לא אוסף של שירים נבחרים מהמצעד, זה אוסף אייטיז עם שירים שמפוזרים במקרה לאורך המצעד. האוסף הוא שקר בפרסום, שהציבור לא אכל, ולכן היה לכישלון עמום.


ערך אספני: 5 ש"ח

ציון: 4