קלאב 88 - התוכנית שהכניסה את הדאנס ללב התחנה האלטרנטיבית, 88FM

בשלהי 2008 עלתה לאוויר ב-88fm תוכנית שהייתה שונה מכל מה שהתחנה שידרה באותה תקופה. 88fm הייתה מזוהה עם גיטרות, ג'אז ומוזיקה אלטרנטיבית, ובין כל אלה הופיעה פתאום תוכנית בשם "קלאב 88", שנשמעה כאילו הגיעה מתחנה אחרת, ואולי גם מעידן אחר. מדי יום שישי ב-23:00 נכנסו ללוח השידורים סינתיסייזרים, ביטים של מועדונים, אירוויזיון ופופ בריטי - שילוב שלא היה קיים בתחנה באותן שנים, ובמידה רבה גם לא ברדיו הישראלי בכלל.
"קלאב 88" הייתה למעשה התוכנית שהחזירה את הדאנס לרדיו הציבורי. מאז סגירתה של רשת ג' הלועזית ב-1997, כמעט לא נשמעו בקול ישראל תוכניות שהוקדשו לפופ, דאנס ותרבות מועדונים בינלאומית.

את "קלאב 88" הגיש עופר נחשון וערך שחר ירושלמי, שהיה האדריכל, שיזם את התוכנית.
את שורשיה של "קלאב 88" אפשר למצוא בפורום שנות ה-80 וה-90 באתר תפוז. ביוני 2008 אירח ירושלמי, שניהל את הפורום, את נחשון למפגש שאלות ותשובות עם גולשי הפורום. המפגש, שנועד במקור לעסוק בזיכרונות מוזיקליים ורדיופוניים משנות ה-90, הוביל להיכרות אישית ומקצועית בין השניים. בעקבותיו עלה הרעיון לשיתוף פעולה רדיופוני.
בתחילת ספטמבר 2008 הרעיון הזה החל לקרום עור וגידים. השניים יצרו סדרת תוכניות לילה כממלאי מקום של שדר שיצא לחופשה למשך שבוע. במהלך אותן תוכניות התגבש בהדרגה הקונספט שיהפוך בהמשך ל"קלאב 88".
הרעיון של ירושלמי מאחורי התוכנית התבסס על תוכניות ששודרו ברשת ג' באותו יום ושעה (23:00, ביום שישי), במהלך כל שנות ה-90. בתחילת העשור זאת היתה "איזה לילה" שהגיש איתן גור, בעריכת רז ניצן. אחר-כך "דאנס FM", שערך והגיש משה מורד ובשנים האחרונות של ג' - "DJ" בהגשת עופר נחשון.
הרעיון הדומה של כל התוכניות האלו היה לשמש כמעין פסקול ליציאה של סוף השבוע - רגע המעבר שבין הרדיו בבית או במכונית לבין הבר, המועדון או רחבת הריקודים.
"קלאב 88" היתה בדיוק הפסקול הזה ליציאה. היא שילבה דאנס חדש לצד קלאסיקות מועדונים, אירחה כמה מהדי.ג'ייז הבולטים בישראל, בהם עופר ניסים, איתי קלדרון וינון יהל, והעניקה למאזינים תחושה של שידור מתחנת רדיו אירופית יותר מאשר מתחנת רדיו ישראלית.
עבור רבים מהמאזינים הייתה "קלאב 88" המשך טבעי ל"קופסת הלהיטים" ולמצעדים הלועזיים של רשת ג', רק בגרסה של המאה ה-21. לצד להיטים חדשים ורמיקסים עדכניים, היא שמרה על האהבה הגדולה לפופ בריטי, לדאנס אירופי ולמוזיקה שהייתה מזוהה עם עופר נחשון לאורך הקריירה שלו.

התוכנית עלתה לאוויר ב-21 בנובמבר 2008, לאחר שהיא קיבלה אישור מהמנהל החדש של 88fm באותם ימים, יובל גנור.
בעת שידור התוכנית הראשונה הקשר לפורום שנות ה-80 וה-90 של תפוז היה חזק במיוחד - ולא במקרה. בשנים הראשונות של שנות ה-2000, לפני עידן פייסבוק והרשתות החברתיות, הפורומים המוזיקליים היו מוקד הפעילות המרכזי של חובבי המוזיקה ברשת. פורום שנות ה-80 וה-90 היה מהבולטים שבהם, בין היתר משום שמילא עבור רבים את החלל שנוצר לאחר סגירת השידורים הלועזיים של רשת ג' ב-1997. הוא הפך לקהילה פעילה ותוססת של חובבי פופ, דאנס ורדיו.
גם התוכנית עצמה נשענה בתחילה על אותה קהילה. חלק גדול מהשירים נבחרו על ידי חברי הפורום, שביקשו לשמוע את הקלאסיקות האהובות עליהם ויצרו בפועל תוכנית שנשמעה לעיתים כמו גרסת "מיטב קופסת הלהיטים".
למעשה, אפילו השם עדיין לא היה סגור. במהלך השידור פנה נחשון למאזינים וביקש מהם להציע שמות באמצעות הפורום. כחצי שעה לאחר תחילת התוכנית הוא הכריז כי נמצא שם: "המועדון". השם החזיק מעמד עד סוף אותו ערב בלבד. לקראת התוכנית הבאה הוחלט לבחור בשם אחר - "קלאב 88" - רעיון שהציע איש התקשורת, הדי.ג'יי וחובב הרדיו עומר מלכה.
ככל שחלפו השבועות, הלכה ופחתה התלות בקהילת הפורום, והתוכנית החלה לגבש לעצמה זהות עצמאית. בתוכנית הרביעית, ששודרה ב-12 בדצמבר 2008 ושהקלטתה שרדה, כבר ניתן היה לזהות בבירור את הנוסחה שתאפיין את "קלאב 88": שילוב של פופ עכשווי וקלאסיקות דאנס, הומור רדיופוני והרבה אהבה למוזיקה. באותה תוכנית התארח הטכנאי צביקה בשבקין בדמותה המיתולוגית של ז'ניה - הקשישה בעלת המבטא היידי-רוסי שהייתה מוכרת עוד מתוכניותיו של דידי הררי ברשת ג'. במהלך אותו ערב גם הוכרז כי בתוכנית הבאה יתארח הדי.ג'יי עופר ניסים לסט מיוחד בן שעתיים.

כמו רבות מהתוכניות שערך ירושלמי, גם "קלאב 88" התבססה על שילוב בין חדש לישן. לצד להיטי התקופה של אריק פרידז, ליידי גאגא ואחרים, נשמעו דרך קבע גם ג'ימי סאמרוויל, בננרמה, פט שופ בויז, אבבא, קיילי, אירייז'ר ואמנים נוספים שהיוו את הפסקול האישי של נחשון. התוכנית לא הבחינה בין "להיט חדש" לבין "קלאסיקה" - מבחינתה הכול היה חלק מאותה מסורת של פופ ודאנס איכותיים.
ירושלמי לא הסתפק בבחירת המוזיקה. מדי שבוע הוא היה מגיע לשידור מצויד בדפי מידע מפורטים על כל שיר ושיר: נתוני מצעדים, סיפורים על האמנים, אנקדוטות מהעיתונות הבריטית והאמריקאית ולעיתים גם רכילות עסיסית במיוחד. עופר נחשון השתמש בחומר הזה במהלך ההגשה, והתוצאה הייתה תוכנית שלא רק השמיעה מוזיקה אלא גם סיפרה את הסיפורים שמאחוריה. עבור המאזינים, "קלאב 88" הייתה לא פעם שיעור בפופ, בדאנס ובתרבות המוזיקלית של התקופה, לא פחות מאשר תוכנית רדיו.
ירושלמי זוכר את התקופה ההיא בעיקר דרך המוזיקה החדשה שנכנסה מדי שבוע לתוכנית. לדבריו, "היו לתוכנית מעריצים. איציק יושע נהנה מאוד משיר בערבית של מיריאם פארס שהפכנו ללהיט. עופר ממש אהב את זה." הוא מזכיר גם את Unidos Para La Musica של David Vendetta ו-Akram, שהזכיר תמיד לעופר את ג'ימי סאמרוויל, את Freemasons, שאקירה, ביונסה, Sash! ו-Faithless, ומסכם את רוח התקופה במשפט אחד: "כולם נשמעים נהדר עד היום. אין היום משהו כזה."

חוץ מנחשון וירושלמי, עוד אחד מהאנשים הבולטים בהקשר של התוכנית היה קובי מנורה, שהיה מעורב בהפקת התוכנית, בעריכתה ובהגשתה. מנורה הוא איש רדיו ועורך מוזיקלי ותיק, שלימים שימש כעורך, מגיש ומפיק ראשי בתחנות המוזיקה של כאן. מנורה נהג להחליף את נחשון בשידורים שבהם נעדר, ערך תוכניות עבורו ואף הגיש בעצמו כמה משידורי "קלאב 88". בנוסף, הוא היה אחראי להפקת אותות התוכנית, שקריין גיל קומר. מאזיני התוכנית הוותיקים אולי יזכרו גם את דמותה המסתורית של "שרה קאופמן" - שם בדוי שהעניק לו נחשון ואשר הפך עם הזמן לחלק מההומור הפנימי של התוכנית ואף זכה לפינה משלו.

אחד הרגעים הזכורים ביותר בתולדות "קלאב 88" התרחש ב-7 בפברואר 2009. באותו ערב פתח עופר נחשון את השידור עם Love Etc. של הפט שופ בויז, כשבוע לפני יציאתו הרשמית. שחר ירושלמי הצליח להשיג דרך המאזין חיים רוזנהאפט את השיר דרך אתר כלשהו באינטרנט, וכך הפך את נחשון, ככל הנראה, לשדרן הראשון בעולם שהשמיע אותו ברדיו. הסיפור לא נשאר בגבולות 88fm. דיווח על השידור המוקדם ממקור לא רשמי הגיע דרך פורום אינטרנטי לאנשי חברת התקליטים הבריטית Parlophone, שבה היו חתומים הפט שופ בויז. בחברה הבריטית לא אהבו את הרעיון שהסינגל החדש שלהם משודר לפני מועד ההפצה הרשמי, והלחץ הופנה אל הליקון, הנציגה הישראלית של החברה. באופן מעט משעשע, עופר ושחר שמרו על חזות תמימה, בעוד שרוב האש הופנתה דווקא אליי, למרות שלא היה לי שום קשר לפרשה. אבי מאור, שניהל באותה תקופה את המחלקה הבינלאומית בהליקון, התקשר אליי לשיחה לא פשוטה בנושא. הסכמתי איתו שמדובר במהלך בעייתי ושאין מקום להפצה פיראטית של חומרים שטרם יצאו באופן רשמי. בדיעבד, זה היה רגע קטן שממחיש את הטלטלה שחוללו האינטרנט והטכנולוגיות החדשות בתעשיית המוזיקה. בפעם הראשונה יכלו שדרנים ומאזינים להגיע לחומרים חדשים עוד לפני שהגיעו לחברות התקליטים המקומיות ולתחנות הרדיו בדרך המקובלת. היום, בעידן הסטרימינג, ההדלפות והרשתות החברתיות, הסיפור נשמע כמעט משעשע. בשנת 2009 הוא היה דרמטי מאוד, והמחיש כיצד האינטרנט החל לשנות את יחסי הכוחות בין תחנות הרדיו, המאזינים וחברות התקליטים.

"קלאב 88" הייתה גם אחת התוכניות הבודדות ברדיו הישראלי שנתנה מקום קבוע לתרבות הגייז הבינלאומית. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בתוכנית ששודרה ב-2 ביולי 2010, יום מצעד הגאווה. השעה הראשונה הוקדשה להמנוני גאווה קלאסיים של דיאנה רוס, דנה אינטרנשיונל, סופי אליס בקסטור, גלוריה גיינור, מארק אלמונד, עברי לידר ואחרים. השעה השנייה הוקדשה לסט מיוחד של הדי.ג'יי והמפיק הישראלי ינון יהל.

במרץ 2011 זכתה התוכנית לחשיפה תקשורתית בעקבות "פרשת דינג דונג". במהלך אחד השידורים השווה נחשון בין השיר הישראלי לאירוויזיון 2011, "Ding Dong" של דנה אינטרנשיונל, לבין שיר של ההרכב השוודי BWO, וטען בהומור שיש ביניהם דמיון בולט. הדברים צוטטו בכלי התקשורת, יצרו מיני שערורייה וקרב מתוקשר בין דנה לעופר.

קצת אחר-כך, ירושלמי החליט לעזוב את התוכנית. נחשון פנה לאהרון מזרחי, מאזין וחבר, וביקש המלצה על עורך מחליף. הוא הפנה אותו לשמעון אוחנה, אותו נחשון הכיר מהתקופה שזה ערך את המצעד הלועזי השבועי ברדיו ירושלים. המצעד ברדיו ירושלים נחשב בעיניי רבים לממשיכו של המצעד הלועזי ששודר ברשת ג' ומדי שנה - במצעד השנתי - אוחנה והמגיש אלעד עמדי אירחו את נחשון.

אוחנה מספר ש"כשדיברתי עם עופר על איך אני רוצה לערוך את התכנית, כי לטעמי היא היתה מבוססת על מוזיקה ישנה יותר מדי, עופר נתן לי יד חופשית. בגלל ההיכרות המוקדמת, נחשון גם ביקש ממני ליצור עבורו משהו שירגיש כמו תכנית מורחבת של קופסת הלהיטים, אבל שהיא נטו דאנס, וזה מה שעשיתי".
אוחנה מוסיף גם ש"החזרנו את משאל ה-נ' בדמות משאל ה-O". משאל הנ' היתה פינה שרצה בשנות התשעים בתוכנית קופסת הלהיטים ובה מאזינים בחרו בכל תוכנית את השיר החדש האהוב עליהם. תוצאות המשאל הובילו למיני מצעד בסוף כל תוכנית, בה הושמע השיר שזכה. המשאל היה סוג של אינדיקטור מוקדם לשירים עם פוטנציאל להפוך ללהיטים גדולים בהמשך. משאל הנ' נקרא כך בגלל שנ' היה האות הראשונה בשמות המשפחה של אדריכלי קופסת הלהיטים - העורך רז ניצן ועופר נחשון כמובן. המשאל החדש נקרא משאל ה-O, כקריצה לשם המקורי, בגלל ש-O היא האות הראשונה באנגלית ב-אוחנה וב-עופר.
חוץ ממשאל ה-O, אוחנה היה זה שהעלה את פינתו הקבועה של קובי מנורה, שנקראה פינתה של שרה קאופמן, שבה הוא בחר להיט דאנס מהניינטיז. "היה לנו צ'אט מאוד פעיל בעמוד של התכנית בפייסבוק", אוחנה מסכם.

בין התוכניות המיוחדות ששודרו במסגרת "קלאב 88" הייתה גם תוכנית שערכתי באופן חד-פעמי אני, אבי גולדברגר, בעזרתה של אישתי, אנדריאה סלצ'אן. התוכנית, שנשאה את הכותרת "רטרו קלאב 88" שודרה ב-9.12.2011, כששמעון אוחנה היה בחופשה. התוכנית הוקדשה כולה לסינגלי ויניל בפורמט 12 אינץ' וכללה גרסאות ארוכות ורמיקסים של אמנים כמו קאפלה, אירייז'ר, פרנקי גוז טו הוליווד ואחרים. בגלל הצורך בשימוש בפטיפונים, התוכנית שודרה מהאולפן של רשת ג' ולא מהאולפן של 88fm, ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב. האולפן של ג' היה משוכלל ומצוייד יותר. באולפן נכח גם קובי מנורה, שסייע לשידור. במהלך התוכנית עופר מספר שכולנו שותים שמפניה עם חתיכות זהב (!) לכבוד יום הולדתה של אנדריאה, שגם נכחה, כמובן. הוא תוהה האם כולנו נקבל הרעלת עופרת...

אבל לא הכל היה ורוד. הצלחתה של "קלאב 88" לא התקבלה בהתלהבות אצל כל מאזיני התחנה. באותן שנים התנהל סביב 88fm ויכוח סוער על זהותה המוזיקלית. קבוצת המאזינים "משמר 88", שקמה במחאה נגד השינויים שהנהיג מנהל התחנה יובל גנור, ראתה בתוכנית ובעופר נחשון סמל למעבר של התחנה לכיוון מיינסטרימי יותר. בעוד שחלק מהמאזינים נהנו מהפופ, הדאנס ותרבות המועדונים שהביאה התוכנית, אחרים ראו בהם התרחקות מהקו האלטרנטיבי והאקלקטי שאפיין את התחנה בעבר.
נחשון ממש נרדף על ידי אנשי "משמר 88", ומעבר להשמצות, בעיקר באינטרנט ובתקשורת, חיפשו אותו על כל פיפס שהוא אמר ועל כל אמירה שיכלה להתפס כלא הולמת, הוגשה כנגדו תלונה בהנהלת רשות השידור. "אנשים מבקשים את נפשי מהיום שהצטרפתי ל-fm88", נחשון סיפר בפברואר 2009 בראיון לאתר וואלה. "יש להם בעיה קשה לעכל אותי ואת נוכחותי ב-fm88, בפרט כשאני נמצא שם בשעות הפריים טיים במקום גל אפלרויט או יואב יפת, שאני מעריך מאוד את שניהם והם אנשי מוזיקה פר אקסלנס. אבל התחנה החליטה לעשות שינויים ויש אנשים רבים בחוץ שרוצים להתנגח בי בכל מחיר. מקומי שם ואף אחד אחר ייקח את המקום שלי".

אבל למרות כל אלו, "קלאב 88" לא זכתה רק לקהל מאזינים נאמן, אלא גם להערכה מצד אנשי רדיו אחרים. צחי אלבו, ששידר באותן שנים יחד עם יניב מורוזובסקי את "הדיסקוטק" בגלי צה"ל, נזכר כי נהג להאזין בקביעות לשעה הראשונה של התוכנית בדרך לשידוריו שלו. לדבריו, בין שתי התוכניות שררו יחסי פרגון הדדיים, שכללו אזכורים ומחמאות בשידור. אלבו גם מספר כי באחד מימי השישי שבהם לא שידרו בגלי צה"ל, הגיעו הוא ומורוזובסקי לביקור באולפני 88fm, שם פגש לראשונה את עופר נחשון, שהיה לדבריו אחד מגיבורי ילדותו.
אלבו, יש לציין, גם התארח פעם לסט בתוכנית.

כמו לא מעט תוכניות רדיו טובות, גם "קלאב 88" נעלמה מלוח השידורים, אבל גם זה לווה בלא מעט רעש. יובל גנור החליט להתחיל באביב 2012 להכיל סוג של פלייליסט, סטייל גלגלצ, בתחנה. הקונספט היה שבכל שעה חלק מהשירים יהיו חייבים להבחר מתוך מאגר שירים שנקבע מראש. נחשון זעם על ההחלטה והפסיק לשדר גם את "קלאב 88" וגם את הגרסה העדכנית של "קופסת הלהיטים", ששודרה מדי יום בצהריים.
התוכנית האחרונה שודרה ב-30.3.2012, בספיישל מיוחד של ארבע שעות, מ-21:00 עד 1:00 בלילה. לצורך כך, משה מורד "ויתר" על השעתיים שהוא הגיש מדי שישי בין 21:00 ל-23:00 של מוזיקת עולם. התוכנית עצמה התחלקה לשתיים, כשאת השעתיים הראשונות שלה ערך העורך המקורי של התוכנית, שחר ירושלמי ואת השעתיים המאוחרות ערך שמעון אוחנה.

כיום, יותר מעשור לאחר סיומה, ההקלטות ששרדו מהתוכנית מהוות תיעוד נדיר של תקופה שבה פופ, דאנס, אירוויזיון ותרבות מועדונים מצאו לעצמם בית מפתיע בתחנה המזוהה יותר מכל עם אלטרנטיבה מוזיקלית. עבור חובבי רדיו ופופ ישראלי, "קלאב 88" נותרה זיכרון של תקופה שבה הרדיו עדיין ידע להפתיע.
שעתיים בכל יום שישי שבהן 88fm נשמעה קצת כמו לונדון, מנצ'סטר או איביזה.

הנה קישורים להאזנה לכמה תוכניות, באדיבות יעקב אשכנזי שהקליט ושמר אותן כל השנים:
תוכנית הבכורה (באדיבות שמעון אוחנה)
התוכנית המוקדמת מ-12-12-08
תוכנית מ-2-1-09
תוכנית מ-17-1-09
תוכנית מ-30-1-09
התוכנית בה הושמע השיר של הפט שופ בויז ויצרה שערוריה
תוכנית מ-25-9-09 עם מלא בננרמה
התוכנית לחודש הגאווה עם סט של ינון יהל
התוכנית הראשונה בעריכת שמעון אוחנה
רטרו קלאב 88 - ספיישל מתקליטי 12 אינץ' (באדיבות קובי מנורה)
תוכנית הפרידה של קלאב 88 (באדיבות קובי מנורה)

חולצה של היטמן

 דרך חברתי הטובה רונית גופין גיליתי הסופ"ש שהיו חולצות של היטמן, שיצאו כדי לקדם את פרק מס' 9 של הסדרה. הפרק הזה יצא ממש לפני הגביע העולמי בכדורגל שנערך בצרפת, ב-1998. האוסף כלל עיצוב ברוח הכדורגל, עם דגלי המדינות המשתתפות וגם כדורגל שכיכב בכמה מקומות. האוסף גם כלל כמה קטעי/שירי כדורגל כמו הקטע "Carnaval De Paris" של דריו ג'י ו-"La Copa De La Vida" של האואנה.

בהתאם, גם החולצה עוצבה ברוח חולצת כדורגל, עם לוק ספורטיבי וצבעים ברזילאים משהו. הלוגו של היטמן מופיע מקדימה כמו סמל של קבוצת כדורגל ומאחורה, מס' הספרה של הפרק, 9, מופיע כאילו הוא מספר של שחקן כדורגל ו"היטמן" כאילו זה שם השחקן. מתחת למספר יש סלוגן: "אוסף השנה שמטריף את המדינה!" וגם לוגו קטן של חברת הד-ארצי, שהיתה אחראית על כל הדבר היפה הזה. מאוד קול.

אני מעריך שכל היוזמה זאת היתה של רן עצמון, האיש שערך את כל ההיטמנים בניינטיז וידוע כחובב כדורגל.

חשוב לציין שהחולצה הזאת לא יצאה למכירה מסחרית. היא ניתנה לכל מני אנשי תקשורת ותעשייה, ככלי שיווק לקידום האוסף. 

הפרונט של החולצה

אחורי החולצה

עטיפת האוסף היטמן 9

המודעות של "טופ פופ" ב-"ראש 1", 1988 עד 1993

 מרגע יסוד מגזין הנוער ראש 1, מבית ידיעות אחרונות, באפריל 1988, חברות התקליטים השונות מצאו בו בית חדש לפרסום אלבומיהם. החברות פונוקול והליקון פרסמו שם, בשנים הראשונות לעיתון, כמעט כל אלבום שהן הוציאו. ולא רק הן, גם NMC הרבו לפרסם שם ואפילו הד ארצי, מדי פעם.

די במקביל להקמת העיתון, שהתחרה במעריב לנוער הותיק, נולדה גם סדרת האוספים הארוכה בישראל, סדרת "טופ פופ" של חברת פונוקול. "טופ פופ" כמובן, היא סדרה חשובה מאוד בהיסטוריית האוספים. הסדרה הראשונה שיצאה על גבי דיסקים וגם סדרה שליוותה את כל השינויים בעולם המוזיקה בעשור של 88 עד 97'. 

בפונוקול אהבו את הקו הצעיר והחדש של "ראש 1" ומתחילת דרכו - פרסמו שם את סדרת "טופ פופ". פונוקול קנו מודעות, בדרך כלל בשחור לבן או בשחור-לבן-אדום (מודעות לא צבעוניות היו זולות יותר), לכל הפרקים משנת 88' עד תחילת 91'. אחרי זה הפרסום הפך להיות יותר נדיר, כשבשנת 93' אספתי שלוש מודעות של הסדרה. 

בדרך גם היו מודעות מיוחדות יותר. לקראת החגים של שנת 88' פורסמה מודעה של האלבומים הבולטים של פונוקול, ביניהם הטופ פופים. בסוף 88', כשהלהיטים של פונוקול ככבו בראש המצעדים השנתיים של רשת ג' וגלי צהל - פורסמה מודעת "טפיחה על השכם" של עצמם, כדי להשוויץ בזה שלהיטים מ"טופ פופ" הם הלהיטים הבולטים של השנה. 

לפניכם כל המודעות שאספתי מהשנים 1988 עד 1993. יתכן שהיו מודעות גם אחרי כן, אבל לי אין תיעוד.

המודעה הראשונה לטופ פופ בראש 1

מודעה לאוסף "היט דה ביט", היחידה כאן שלא מראש 1, היא לקוחה מ"להיטון"

מודעת סטריפ לאוסף היט ד'ה ביט, אוסף שנחשב מהסדרה, למרות שיש לו שם שונה

מודעה לאוסף הראשון שיצא על גבי CD בארץ

מודעה של מיטב הדיסקים של פונוקול, שיצאה לחגי תשרי, 88'

טפיחה על השכם עצמית של פונוקול מסוף 88'

מודעת סטריפ ראשונה לטופ פופ 89 הראשון

מודעת סטריפ שניה לטופ פופ 89 הראשון

מודעה באדום-לבן-שחור לטופ פופ 89' חלק 2

מודעת סטריפ לטופ פופ 89 חלק 2

מודעה לדיסק השני שיצא בסדרת טופ פופ

מודעה לטופ פופ 89 חלק 3. המודעות בשחור לבן היו זולות יותר מהצבעוניות

מודעת סטריפ לחלק 2 משנת 89

מודעה יפה לדיסק השלישי שיצא לסדרה. שני הראשונים גם מופיעים בפרסומת

מודעה שקשה לקרוא לחלק 4 משנת 89

מודעה כפולה. גם לחלק 5 של שנת 89 וגם לכך שחלק 4 יצא על דיסק

מודעה לחלק הראשון של שנת 90'. החלק הראשון שיצא בזמן אמת על שלושה פורמטים

מודעה לחלק 2 משנת 90'

מודעה לחלק 3 משנת 90. ניתן ללמוד שבקלטת יש בונוסים ושה-CD עוד לא יצא

מודעה לחלק 4 שמבטיחה שבעתיד יצא גם דיסק. לא ברור אם הוא קיים

מודעה לחלק 5 משנת 90

מודעה לחלק 6 משנת 90, שמלמדת שהפרק לא יצא על דיסק

חלק 1 משנת 91. אחרי המודעה הזאת נקטע הרצף של לפרסם כל פרק

מודעה קשה לקריאה לחלק 3 משנת 91'

אחרי הפסקה של למעלה משנה, חזרו לפרסם, עם פרק 2 של שנת 93', כולל מסיבה!

עוד מסיבה, עם חלק 3 של שנת 93'

האחרונה בסרייה - חלק 1 לשנת 94', מודעה מסוף שנת 93'

London Greatest Hits

שם האוסף: London Greatest Hits

חברת תקליטים: London/ סמפוניה (סיטונאות) בע"מ

שנה: 1983 (הערכה)

מק"ט: LONMIX 2

רשימת שירים:

צד א

1. New Edition - Candy Girl

2. Blancmange - Blind Vision

3. Bananarama - Aie-A-Mwana

4. First Light - Explain the Reason

5. Bananarama - Tell Tale Signs

צד ב

1. Nairobi - Soul Makoss

2. Rockers Revenge - Sunshine Party Time

3. Rockers Revenge - The Harder They Come

עטיפת סינגל טיפוסית של לונדון

עטיפה: העיצוב מבוסס על איך שמקסי סינגלים של חברת "לונדון" נראו. הלוגו בענק למעלה ומעליו עיגול, עם פרטי הרליס (ראו דוגמה משמאל).
כאן קצת שיחקו עם הפורמט הרגיל, שבדרך כלל הגיע בשחור לבן. עשו אותו אדום ובכל המסביב, שם בדרך כלל יש צורה גאומטרית כלשהי, שמו את תמונות של עטיפות הסינגלים שבאוסף. די יפה, למען האמת. נראה ארט בסגנון ההיפ-הופ של תחילת הדרך.

ביקורת ורקע: "הלהיטים הגדולים של לונדון" הוא אוסף שאני שמח לכתוב עליו, בגלל שהוא מספר, בסיפור הרקע שלו, את פרק הסיום של אחת מחברות התקליטים האגדתיות שהיו בישראל. האוסף יצא דרך חברה שנקראה בשם הרשמי משהו "סמפוניה (סיטונאות) בע"מ". זה היה שם החברה, אבל השם היותר ידוע שלהם בארץ היה PAX. כלומר, שלום בלטינית.

הברה הוקמה באמצע שנות החמישים, כשהם נשאו את הזיכיון להוציא בישראל את התקליטים של חברת Decca הבריטית. ל-Decca היו שני אגפים מרכזיים. האחד הוא הקלאסי, עם קטלוג עשיר מאוד של הקלטות של תזמורות והשני, שנוסד בשנות השישים, התעסק במוזיקה פופולרית. לא המון אמנים היו חתומים ב-Decca, אבל אלו שכן היו שם, היו מצליחים מאוד. הרולינג סטונס בראשם, ומלבדם שמות רציניים כמו הסמול פייסס, טום ג'ונס, הצבים, מרמלדה, מריון פיית'פול ועוד כמה.

סמפוניה הוציאה בישראל אך ורק תקליטים של Decca ומן הראוי היה שיקראו לחברה Decca-Israel. אבל זה לא קרה. באותה תקופה היה תהליך בעולם שנקרא "החרם הערבי". בעיקרו, החרם היה של מדינות ערב, שהודיעו שהן לא יעשו עסקים עם חברות שפעילות בישראל. המצב הזה מנע מהמון חברות ענק לפעול בארץ. הידועות מביניהן הן פפסי, Shell, טיוטה, מזדה ויש שטוענים שגם מקדונלדס. 

והיו גם חברות שעשו קומבינות. Decca, לדוגמה. למרות שהיה להם חוזה עם חברת סמפוניה הישראלית, הם התנו את האישור בהוצאת האלבומים של אמני החברה בישראל בכך שהשם Decca לא יופיע בשום מקום על גביהם. במקרה של שאילתות מצד גורמים ערביים, ב-Decca הסבירו, נטען שאלו הדפסות פירטיות. בסמפוניה, נעלבו, אבל בלעו את הצפרדע. הם היו יצרתיים והמציאו את השם בעל המשמעות החדה Pax. וכך כל אלבומי Decca בישראל יצאו תחת השם הזה. 

סמפוניה הצליחה עם ההוצאות של PAX על תמיד גם הרגישו כאילו הם מסומנים. חברות, חנויות ואספנים בעולם הרבה פעמים הסתכלו על ההוצאות שלהם כעל בוטלגים לא חוקיים. הלוגו של PAX דמה בסגנונו ללוגו של Decca (ראו תמונה משמאל) והרבה אנשים חשבו שפשוט מדובר בזיוף שבא לבלבל. בסימפוניה לא יכלו לגונן על המוצרים שלהם והם הרגישו

הלוגו של PAX מול Decca

הרבה פעמים מנודים.

סמפוניה הוציאו את התקליטים של Decca עד תחילת שנות השמונים. בשנת 1980 החברה בחו"ל נמכרה לענקית המוזיקה פוליגרם, והמשמעות היתה ש"סמפוניה" אבדה את הזיכיון להוציא את התקליטים שלהם בישראל. כך גם מתה PAX. אבל לא לגמרי.

סמפוניה נסתה לשרוד והיא חתמה על חוזה חדש, להפיץ את האלבומים של London Recordings בישראל. ההיסטוריה של London היא גם די וותיקה. מדובר בחברה שפעילה, פחות או יותר, כבר 100 שנים, היסטורית, בעיקר עם הקלטות של מוזיקה קלאסית. אבל באייטיז כאילו הוזרק בה דם חדש והיא שינתה כיוון לגמרי. מלייבל זניח, London הפכה לשם רציני ויצרתי בסצינה הבריטית, עם החתמות מאוד חשובות בגל החדש, במוזיקת הדאנס ובהחתמה של אמנים הומוסקסואלים. 

האוסף Mix 1

סמפוניה לא ממש ידעו איך לאכול את הקטלוג התוסס של London. בניגוד ל-Decca, שהיתה האמ-אמא של המיינסטרים, לונדון היתה חדשנית וחתרנית. ההצלחה הגדולה של סמפוניה היתה עם ההרכב בלאמאנש, שהסינגל שלהם "Living on the Ceiling"', הגיע למקום הרביעי במצעד הלועזי של רשת ג' והפך לאחד מלהיטי האייטיז הגדולים ביותר בישראל. גם עם ההרכב Rockers Revenge, של ארתור בייקר, שבהמשך האייטיז יהפוך לאחד המפיקים החשובים של העשור, לסמפוניה הלך קלף. הסינגל שלהם "Walking on Sunshine" הפך ללהיט רדיו ורחבות גדול ומבוקש. מכיוון שלא היה כאן שוק סינגלים, סמפוניה הוציאו סוג של אוסף שנקרא כמו שני הסינגלים האלו, כולל שמות האמנים על העטיפה (מק"ט: Mix 1, ראו תמונה משמאל). 

האוסף הזה יצא גם תחת הלייבל PAX, כנראה ההוצאה האחרונה אי-פעם תחת השם הזה. אחרי שהוא יצא, ב-London שאלו את סמפוניה מה זה PAX והם הסבירו להם את הסיפור. ב-London צחקו ואמרו להם שאין להם בעיה שהם יוציאו דברים תחת London. סמפוניה בכו מרוב אושר ומימשו במהרה.

סמפוניה התרגשו מזה שהם כבר לא צריכים להסתתר וכאילו כקונטרה לטרלול של Decca והחרם העתיק, הם הוציאו אוסף עם השם והלוגו של London בענק. על המדבקה שנמצאת במרכז התקליט, סמפוניה עשו עוד מחווה/התגרות ב-Decca. הלוגו של PAX הופיע על כל האלבומים של החברה בריבוע כסוף על המדבקה, כאילו מדמה את הלוגו של Decca. באוסף של לונדון הם השאירו את הריבוע הכסוף ופשוט שמו עליו את הלוגו של לונדון (ראו תמונה משמאל). כאילו London מודבק על הצורה של Decca. הרבה מסר חבוי היה פה.

המדבקה של האוסף

האוסף, כאמור, גם נקרא על שם החברה האנגלית וכולו הפגנת אהבה אליהם. בתוכו, האוסף כולל סינגלים עכשוויים של New Edition (הרכב ילדים מוקדם של בובי בראון, שהצליח מאוד בארה"ב), שני קטעים מוקדמים של בננרמה והצד השני כולו הפקות של ארתור בייקר המדהים, תחת שני שמות. 

למרות שהאוסף טוב מאוד, אין בו להיטי ענק והוא לא זכה להצלחה גדולה בארץ. כמה חודשים אחר-כך, גם קרה לסמפוניה מה שקרה עם Decca, כשלונדון חתמו על חוזה הפצה עולמי, גם כן עם חברת פוליגרם. ההוצאות הבאות החשובות של החברה, אמנים כמו ברונסקי ביט ו-Fine Young Cannibals, כבר יצאו בחברת פונוקול שזכתה בקטלוג המרגש הזה, בזכות החוזה. 

סמפוניה, בלי שום קטלוג לייצג, חדלה מלהתקיים. האוסף עם הלוגו הענק של London על העטיפה, היה סוג של ניצחון שלהם ופרישה עם ראש מורם.

ציון: 10

ערך אספני: 80 ש"ח

פרופסור מיקס 7

 

שם האוסף: פרופסור מיקס 7

חברת תקליטים: הד ארצי

שנת הוצאה: 1990

מס' קטלוגי: ARTON 19448-4 (קלטת)

עורכים: צ'רלי סולומון וקארן רוז

רשימת שירים:

Side 1:
1. Black Box - Everybody Everybody
2. Mike "Hitman" Wilson - Another Sleepless Night
3. Londonbeat - I've Been Thinking About You
4. Nick Kamen - I Promised Myself
5. Adamski - The Space Jungle
6. Soho - Hippychick
7. Kyper - Tic Tac Toe

Side 2:
1. Snap! - Cult of Snap
2. Deee-Lite - Groove is in the Heart
3. The Time - Jerk Out
4. Johnny Gill - Rub You the Right Way
5. Bell Biv Devoe - Do Me!
6. Lindy Layton - Silly Games
7. Vaya Con Dios - What's a Woman

עיצוב עטיפה: כמו כל סדרת "הפרופסור", עיצוב של יקי קאופמן. איור, למען הדיוק. יש כאן ציור של דיג'יי מקפצץ על הכותרת של האוסף. הרמה די ילדותית, אם להיות כנים. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: האוסף האחרון בסדרת "פרופסור מיקס" שאני מסקר כאן ובכך סוגר את הסדרה. מדובר בפרק 7, מתוך 8 פרקים, שיצא בסוף 1990. אוסף לא רע, שבין 14 שיריו כולל כמה להיטי ענק של סנאפ, די-לייט, ואיה קון דיאוס (שהגיעו עם השיר למקום הראשון במצעד של רשת ג'!), בלאק בוקס ולונדון ביט. 

יש כאן גם כמה יציאות ממש טובות, כמו החידוש של אמן הקלידים הבריטי אדמסקי לאלביס פרסלי (!) וצמד הבנות הבריטיות סוהו שסימפלו בצורה מבריקה את הסמית'ס (!!). לא הרבמה מדי פילרים, באוסף יחסית טוב.

האוסף הזה יצא, כאמור, בסוף 1990. תקופה שרוב האוספים היו יוצאים על תקליט, קלטת וקומפקט דיסק. האוסף הזה, לעומת זאת, ככל הידוע יצא רק על גבי קלטת. דיסק ותקליט שלו מעולם לא נצפו וכנראה שהוא שימש סוג של מעבר בין הפורמטים. הפרק לפניו, 6, יצא על שלושת הפורמטים והפרק אחריו, 8, יצא על קלטת ודיסק בלבד. כלומר - אחרי פרק 6 הד ארצי לא הוציאו יותר אוספים על תקליטים ומ-1991 זה כבר היה נחרץ. אוספים יוצאים רק על קלטות ודיסקים. בכל מקרה, עד שנמצא לכך עדות אחרת - פרק 7 היה קיים רק על קלטת.

ערך אספני: אז כאמור יש רק קסטה כאן וקסטות זה לא משהו שממש אוספים בארץ (למעשה - אופיר פלג הוא האספן היחידי שאני מכיר...). האוסף לא מכר הרבה ונדיר למצוא את הקלטת הזאת ובכל זאת - לא אתמחר את שוויה ביותר מ-20 ש"ח.

פול אנקה בהופעה בבריכת הסולטן, ירושלים, 19.7.22

 

אנקה יורד אל הקהל במהלך ההופעה

בשבוע הבא פול אנקה יחגוג יומולדת 81, אבל הגיל לא מפריע לו להיות יותר רוקנרול מכל זמר שראיתי עד היום על הבמה. אנקה פרפורמר ענק ואני ממליץ לכל מבצע צעיר ללכת להופעה שלו, כדי להבין את גודל התופעה ואולי ללמוד משהו.

המופע מתחיל עם הלהיט הכי גדול של אנקה, "דיאנה" האלמותי. להקה של שבעה נגנים מנגנת על הבמה, אנקה שר, אבל לא רואים אותו. אז מבינים שאנקה בא מאחורה. מתוך הקהל ועושה את כל הדרך עד לבמה. כאילו הוא אומר לקהל - אני אחד מכם כאן ואנחנו ביחד יוצרים את המופע. 

ההופעה התקיימה בבריכת הסולטן. מקום היסטורי ומטורף להופעות בין לאומיות, למרגלות העיר העתיקה. המקום אירח בבשנות השמונים והתשעים את הגדולים ביותר בעולם המוזיקה: דייר סטרייטס, יוריתמיקס, ניל יאנג, סטינג, שינייד אוקונור, הפט שופ בוייז ועוד ועוד. המקום היה מלא להופעה של אנקה, מה שהוכיח שיש מקום להחזיר את ההופעות הבין לאומיות גם לירושלים. למה לא, בעצם?

הרפרטואר של אנקה מרשים. בשנת 57 הזמר הקנדי פרץ עם שורה של להיטים שבארץ מכונים שירי "אסקימו לימון", בגלל שהם כיכבו בפסקולי הסדרה. קטעים כמו "You Are My Destiny", "Lonely Boy", ו"Puppy Love" היו חלק מסריה שכללה לא פחות מ-17 להיטי טופ 20 בארה"ב בחמש שנים. מ-1963 הקריירה שלו החלה לדעוך ואנקה עשה את המעבר החכם לכותב מוכשר, לזמרים אחרים. אנקה כתב לטום ג'ונס (She's a Lady), למייקל ג'קסון (Love Never Felt So Good) וכמובן את My Way לפרנק סינטרה.

בהופעה אנקה שילב את להיטי תחילת הדרך שלו, עם קטעים שהוא כתב בהמשך הדרך. הוא קרע את הבמה, ירד לקהל, טיפס על כיסאות והתנשק עם מעריצות. פנומנלי.

את הלהיט שלו "Crazy Love" משנת 58' הוא ביצע על פסנתר, כשהוא משלב אותו באופן מפעים עם "Purple Rain" של פרינס. לשמוע כדי להאמין.

אנקה הקדיש שירים לאנשים בקהל והיה תקשורתי בטירוף. את "You're Having My Baby", להיט הקאמבאק המפתיע שלו מ-1974 שהפך לשיר השלישי שלו שהגיע למקום הראשון בארצות הברית, הוא שר לזוג שביקשו אותו ממנו במיוחד. 

הכרטיס הדיגיטלי להופעה

להקת הליווי שלו ישבה על הבמה בעיצוב מעניין, בגבהים שונים, כשאת פלג הגוף התחתון שלהם מסתיר מסך וידאו ארט. הלהקה כללה כנרת מרשימה, פרקשניסט, גיטריסט אלוף, חצוצרן, בסיסט, קלידן, מתופף, בסיסט ומנהל אומנותי. אנקה בחר אותם בקפידה לשואו מצויין. אמן ברמה שלא עושים יותר. 

אנקה מככב בלא פחות משבעה אוספים שמסוקרים כאן באתר. קראו עליהם בקישור: אומרים שפעם היה פה שמח: תוצאות חיפוש עבור PAUL ANKA (osafim.blogspot.com)

קליס בהופעה בבארבי, תל אביב, 17.7.2022

קליס על במת מועדון הבארבי

 
זמרת ההיפ-הופ/פופ האמריקאית קליס הגיעה להופעה במועדון הבארבי, הופעה שהיא הכריזה עליה כראשונה מזה שנתיים. 

הכרטיס הדיגיטלי להופעה. מינימליסטי...

את ההופעה חיממה זמרת צעירה ומעניינת שנקראת רון פרץ, שביצעה שילוב מסקרן של היפ-הופ, מוזיקה ערבית ודאנס. אחרי זה התנגנו במערכת השמע קטעים לא ממש קשורים, אבל מה שכן, "Gangsta's Paradise" של קוליו הרים את האולם, שהיה שלושת רבעי מלא.

קליס עלתה קצת אחרי עשר ונתנה סט קצר של כשעה, שכלל את חלק מלהיטיה בביצועים מלאים וחלק כקטעים במחרוזת. על הבמה היא ניצבה ביחד עם זמרת ליווי מצויינת, מתופף ודיג'יית. זאת היתה הופעה עם וייב של מועדון. סימפולי קטעים של נירוונה וקריסטל ווטרס, ששולבו בלהיטים שלה בביצועי רמיקס. די מדליק, בסך הכל. 

העיב על העניין הסאונד הלא טוב ואולי גם העובדה שהזמרת לא נתנה הדרן. להיטים כמו "Caught Out There" ו"Trick Me" הופיעו רק כחלקים קצרים במחרוזת וזה היה תפור על הדרן מרשים. קליס בחרה לעשות אחרת. היא סיימה את המופע בביצוע אופורי משהו ל"אקפלה" שלה וזה היה פאנץ' טוב.

אורך המופע הקצר יכול אולי להעלות תהיות. אבל אני חושב שבמקרה הזה זה האיכות ולא הכמות. קליס יצרה כאן סט מהודק ומדוייק. זאת אומנות והערך שלה נמדד בתוכן ולא במשקל. כן, הדרן של שיר או שניים היה יכול להיות קול, אבל אם המופע היה נמרח ל-90 דקות הסטנדרטיות, אני חושב שמשהו היה מתפספס.

קטעים של קליס מופיעים באוספים הישראלים הבאים:

"Caught Out There" ב-"Now That's What I Call Music 2" (הוצאת הליקון/אן.אם.סי, 2000)

"Get Along with You" ב-Now That's What I Call Music 3" (הוצאת אן.אם.סי/הליקון, 2000)

"Milkshake" ב-"Now That's What I Call Hip Hop" (בהוצאת הליקון, 2004)

"Trick Me (E Smoove Trick Radio Edit)" ב-"Now That's What I Call Dance" (בהוצאת הליקון, 2004)

"Trick Me" ב-"Girl Power" (בהוצאת הליקון, 2004)

הסט ליסט של המופע. 

"Acapella" ב-"Now That's What I Call Music 16" (הוצאת הליקון, 2010)

"Bounce", ביחד עם קאלווין האריס" ב-"Hits 2012" (בהוצאת NMC United, שנת 2012)

פרופסור מיקס 4

שם האוסף: פרופסור מיקס 4

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1989

מק"ט: ARTON 19412-4 (קלטת)

עריכה: צ'רלי סולומון וקארן רוז

רשימת שירים:

צד' א':

1 London Boys - London Nights

2 Big Fun - Blame it on the Boogie

3 Expose - What You Don't Know

4 Damian - The Time Wrap

5 Elvis Costello - Veronica
6 Simply Red - If You Don't Know Me By Now

צד ב':

1 Black Box - Ride on Time (Remix)

2 Lisa Stansfield - This is the Right Time

3 Transvision Vamp - Baby I Don't Care

4 Tone Loc - Funky Cold Medina

5 Jody Watley - Real Love

6 Stereo MCs - On 33

7 Milli Vanilli - Blame it on the Rain

עטיפה: קצת קריפי, אבל מגניב. איור של יקי קאופמן שמראה מפלצות טורפות תקליטים, רודפות אחרי פטיפון עם רגליים, שמשולבות בצורה 4. הזוי, אבל קול. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: טוב, אחרי העדרות של שנתיים, קיבלתי מוזה לכתוב קצת באתר, לחזור לסקר את כל אותם אוספים שיצאו בארץ בעבר וברגע זה בזמן, אביב 2022, ממש אפשר להכריז שזה בעבר. מפני שכשהתחלתי את הסקירה, אי שם ב-2010, אוספים עדיין יצאו בארץ בצורה סדירה. לעומת זאת, כיום, אם יצא משהו, זה יהיה ממש על תקן נס...

את רוב האוספים משנות ה-90 כבר סיקרתי, אם כי על המדפים שלי יש עדיין כמה עשרות שעוד לא תועדו. כל זה הוכחה לשפע שהיה בתחום הזה פה. אני מקווה, יום אחד להגיע לכולם.

לבנתיים, היום אני רוצה להתמקד בפרק מסדרה שסוקרה כאן בחלקה, סדרת "פרופסור מיקס". הסדרה החלה את דרכה ב-1988 ועד לסיומה בתחילת 1992 יצאו לה 11 פרקים. שלושה מהפרקים היו פרקי סיכום שנה ל-89, 90 ו-91 תחת הכותרת "הפרופסור הדיגיטלי" (מסדרות הדיסקים הראשונות בארץ) ואילו הסדרה הרגילה כללה 8 פרקים. 

הפרק המדובר כאן הוא פרק 4 שיצא ב-1989. אני מכיר אותו על גבי קלטת ותקליט ואין לי מושג אם הוא קיים על דיסק. מהתעלומות הבודדות שנותרו בתחום הזה.

האוסף כולל מגוון של שירים, בעיקר בריטים ואמריקאיים, עם יציאות אירופאיות. למירב ההצלחה שלו, האוסף זה בזכות הקטע של בלאק בוקס האיטלקים, שפתח את צדו השני, מהלהיטים הגדולים של סוף האייטיז.

בסך הכל אוסף כייפי, שהיה די שימושי לדיג'יים בימים של קיץ 89'. 

ערך אספני: 20-50 ש"ח לתקליט (תלוי במצב). אם דיסק קיים - אני מעריך אותו ב-200 ש"ח

ציון: 8

The Best of Europarade

שם האוסף: The Best of Europarade

תת כותרת: מסיבת ריקודים נון סטופ!

שנה: 1988

חברת תקליטים: CBS/אן.אם.סי

עריכה: משה מורד

די.ג'יי מיקס: יורם וואזאנא

הפקה: ליאור סולימן

מק"ט: CBS 462915-2

רשימת השירים:

1. Paul Lekakis - Boom Boom (Let's Go Back To My Room) (DJ Set by Yoram Vazana) (5:41)
2. Desireless - Voyage Voyage (Extended Remix) (DJ Set by Yoram Vazana) (2:45)
3. Magazine 60 - Pancho Villa (Star De Cantina) (DJ Set by Yoram Vazana) (3:38)
4. Jellybean - Jingo (UK House Mix) (DJ Set by Yoram Vazana) (6:11)
5. M|A|R|R|S - Pump Up The Volume (DJ Set by Yoram Vazana) (3:39)
6. Bomb The Bass - Beat Dis (Extended Dis) (DJ Set by Yoram Vazana) (5:20)
7. Spagna - Call Me (DJ Set by Yoram Vazana) (3:31)
8. Lucia - La Isla Bonita (Dance Version) (DJ Set by Yoram Vazana) (5:40)
9. Eighth Wonder - I'm Not Scared (Disco Mix) (DJ Set by Yoram Vazana) (5:36)
10. Bad Boys Blue - Gimme Gimme Your Lovin' (Little Lady) (DJ Set by Yoram Vazana) (2:49)
11. Patty Ryan - (You're) My Love, (You're) My Life (DJ Set by Yoram Vazana) (6:15)
12. Hazell Dean - Who's Leaving Who (Bob's Tambourine Mix) (DJ Set by Yoram Vazana) (5:05)
13. Tia - Boy Toy (Club Mix) (DJ Set by Yoram Vazana) (3:01)
14. Eartha Kitt - I Don't Care (Vocal) (DJ Set by Yoram Vazana) (4:20)
15. Karel Fialka - Hey Matthew (DJ Set by Yoram Vazana) (3:16)

עיצוב ועטיפה: העטיפה של הדיסק כוללת את אותו האיור מהעטיפה של הפרק הרביעי של "יורופרייד", רק ששינו לו את

עטיפת האוסף "יורופרייד 4"

העימוד והכיתוב. העטיפה של "יורופרייד 4" הפכה לאחת מעטיפות האוספים האייקוניות ביותר שהיו כאן. האיור, של אתי כהן, שהציג בחור שמנמן, על אי בודד, דג דגים ושומע תקליטים, היה היסטרי והוא עזר לאוסף למכור כמויות מרשימות. כשהוחלט להוציא את הדיסק, לקחו את אותו איור, שמקבל בדיסק פחות כבוד משהוא קיבל בתקליט. הכיתוב בדיסק מסתיר חלקים ממנו והטריק בתקליט, שלכתוב את הלהיטים הבולטים באוסף בתוך הענן שמצוייר בשמיים, לא מיושם כאן. 

האיור המקורי הפך לכל-כך אייקוני, שהשימוש בו בדיסק לא התקבל כמחזור ונתפס, בסך-הכל, כהגיוני. למרבה הצער, לאתי כהן אין קרדיט בדיסק והקרדיט על העיצוב הולך לאדו, הלא הוא אדו רבינוביץ', שעיצב באותה תקופה לאן.אם.סי. רבינוביץ' אכן עימד ועיצב את העטיפה לדיסק, אבל לא לתת קרדיט לכהן, זה לא פחות מבזיון.

בבוטום ליין, זה בסדר שהתשמשו באותו איור שוב, אם כי הביצוע בדיסק פחות מוצלח מהביצוע המקורי בתקליט. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: אחרי עשר שנים (!) שאני כותב את האתר הזה, סוף סוף הגעתי לדיסק אוסף שאפשר לכנות אותו כ"גביע הקדוש" של כל האוספים שיצאו בארץ - "The Best of Europarade". מדובר בלא פחות מהאוסף הראשון שחברת אן.אם.סי הוציאה על גבי דיסק, אי שם בשלהי שנת 1988. דיסק שבזמן אמת כשל לחלוטין ולכן היום נחשב למאוד נדיר.

קצת רקע: באותה התקופה - נגני דיסקים החלו להכנס חזק לשוק וחברות התקליטים השונות החלו להוציא אלבומים בהתאם. "טופ פופ 88" של פונוקול היה האוסף הראשון שיצא על דיסק, כשמיד לאחריו יצאו אוספי נוסטלגיה של החברות איסטרוניקס, הליקון והד-ארצי. אן.אם.סי קלטה את הוייב והחברה הבינה שהיא גם צריכה לעלות על רכבת הדיסקים ולהוציא אוסף משלה על גבי תקליטור. 

האוסף שאן.אם.סי הוציאו היה המיטב של סדרת האוספים המובילה שלהם באותה תקופה - "יורופרייד". הדיסק הכיל את הקטעים הבולטים מהפרקים 4 עד 8, שיצאו בשנים 1987-1988. כמו בתקליטים, גם בדיסק השירים חוברו במיקס על ידי הדיג'יי המוכשר יורם ואזאנא. 

ואזאנא הצטרף לסדרת "יורופרייד" בפרק 4, אחרי שמשה מורד מ-CBS (לימים אן.אם.סי), ראה את ואזאנא ממקסס מקסי סינגלים בצורה גאונית במועדון הסינרמה בתל-אביב. מורד הזמין את ואזאנא למקסס את הקטעים בפרק החדש של "יורופרייד", שעד אז היה יוצא בצורה לא ממוקססת. ואזאנא הצעיר כמובן התלהב והסכים. 

העבודה של ואזאנא ב"יורופרייד 4" היתה מבריקה. השירים מוקססו אחד לשני בצורה כל כך חלקה, שעד היום, 33 שנים אחרי, המיקס נשמע מלהיב, כשהוא ממש מכניס אותך לאווירת מסיבה, בדיוק כפי שהיא היתה אי שם בשנת 87.

הקונספט של תקליט ממוקסס היה שיחוק והוא נחטף בחנויות. במהרה - כל מסיבה בישראל נשמעה בדיוק אותו דבר. אנשים פשוט שמו קלטת של "יורופרייד" במערכת שלהם - ולא היה צריך לעשות יותר כלום. רק לרקוד. 

במהרה - גם בפונוקול ובהד ארצי ניסו חיקו את הקונספט של אוסף במיקס, כשפונוקול דבקה בקונספט לאורך כל סדרת "טופ פופ" (עד סוף 1991) ובהד ארצי זנחו את הרעיון במהרה. אן.אם.סי גם המשיכה עם ואזאנא, שמיקסס להם את כל אוספי הלהיטים עד שנת 1992. 
כשבאן.אם.סי הגיעו לעשות את הדיסק הראשון שלהם, הם חשבו שמה שעבד בתקליטים וקלטות יעבוד גם בדיסק. למרבה הצער, זה לא היה כך. היום, הדיסק הזה אולי נשמע גאוני, אבל ב-1988, הדיסק הזה היה ההיפך הגמור ממה שאנשים חיפשו כשהם קנו תקליטור. היו שלושה דברים עיקריים שאנשים שקנו תקליטורים חיפשו:
1. יותר שירים ממה שהם קיבלו בתקליטים. 
2. מוזיקה באיכות דיגיטלית.
3. יכולת לשלוט על רשימת ההשמעה. הרעיון שאפשר להעביר שיר בלחיצת כפתור היה חדשני. משהו שלא היה קיים בתקליט ובקסטה.  

שניים משלושת הדברים האלו, מי שקנה את "המיטב של יורופרייד", לא קיבל. השירים בדיסק מוקססו זה לזה מתקליטים, שעברו דיגיטציה באולפני אשל לתקליטור. מכאן, האיכות הדיגיטלית שאנשים חפשו בדיסקים שלהם, לא היתה פה. אנשים פשוט קיבלו תקליט שהוקלט לדיסק. גם הרצון לדלג בין שירים לא ממש זרם מפני שההקלטה במיקס, משמעה היה שאם התחלת, נגיד, בקטע 5, הקטע לא התחיל מההתחלה שלו, הוא התחיל במיקס שלו עם הקטע הקודם. בנוגע לשפע השירים, האוסף הזה היה יחסית סביר, עם 15 קטעים.

בכל מקרה, קוני הדיסקים הצביעו ברגליים ולא קנו את "המיטב של יורופרייד". אלף עותקים הודפסו ממנו, אבל הוא מכר בקושי חמישית מהכמות שהודפסה. 

לאן.אם.סי לקח זמן להתאושש ורק עמוק לתוך 1989, הם הוציאו את האוסף הבא שלהם על גבי תקליטור, "סופרמיקס 3". האוסף הזה שילב בין הדברים. קצת שירים ממוקססים, קצת מופרדים. "סופרמיקס 3" היה להצלחה אדירה והוא מכר מלא על תקליטורים, כך שנעשה איתו תיקון.

נחזור לדיסק של "יורופרייד", בגלל המכירות הדלות, האוסף הזה נעלם מהראדר לחלוטין. הסיכוי למצוא אותו בחנויות יד שניה הוא אפסי ואפילו בתקליטיות הגדולות של ישראל הוא לא קיים. לא בזאת של גלי צהל, לא בזאת של קול ישראל (כיום תאגיד השידור) ולא בזאת של הספריה הלאומית.

אישית, חיפשתי אותו במשך כמעט 30 שנה. מרוב שהוא נדיר, אנשים רבים, אספנים רציניים, כלל לא האמינו לי שהוא קיים. רק לאחרונה, במקרה, האוסף צץ על ידי האספן שי בן שטרית שמכר אותו. בזכות ידידי מוטי קופר, הצלחתי להיות הראשון ששם עליו יד. זה לא היה זול, אבל זה היה שווה את זה. בעיקר באספקט של היכולת לתעד אוסף כל כך חשוב ולהתקדם עוד צעד בדרך להשלים את תמונת האוספים הלועזיים שיצאו בארץ.

אחרי שהשגתי את האוסף מהרתי להאזין לו. באופן אבסורדי, דווקא הסיבות שגרמו לאוסף לא להצליח, הופכות אותו לכל-כך מדהים ומרגש כיום. לשמוע את המיקס של ואזאנא על דיסק, זאת חוויה שמיימית. לא פחות. 67 דקות מקפיצות, עם יציאות שכמעט שכחתי שקיימות, במיקסים מבריקים. היכולת לשמוע דברים באיכות של תקליטור, בדיוק כמו שהם היו נשמעים במועדון ב-1988, הם לא עניין של מה בכך. צרפתי קישור, כדי שכולכם תוכלו להינות מזה. תאמינו לי, זה שווה.

ציון: 10

ערך אספני: 400 ש"ח

 

קישור להורדה: https://tinyurl.com/yyzbsdgh

פרופסור מיקס 3

שם האוסף: פרופסור מיקס 3

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1989

עריכה והפקה: צ'רלי סולומון וקארן רוז

מק"ט: ARTON 244975-4

רשימת שירים (קלטת):

צד א

1. Donna Summer - This Time I Know it's For Real (3:40)

2. Rick Astley - Rick's Hit Mix (5:48)

3. Kon Kan - I Beg Your Pardon (3:59)

4. Figures on the Beach - You Ain't Seen Nothing Yet (4:05)

5. Edelweiss - Bring Me Edelweiss (3:45)

6. Fuzzbox - International Rescue (3:30)

7. Boy Meets Girl - Waiting for a Star to Fall (4:25)

8. Howard Jones - Everlasting Love (4:20)

צד ב

1. Adam - Woman (3:32)

2. Boney M - Megamix (3:54)

3. Ten City - That's the Way Love is (6:45)

4. Robert Howard and Kim Mazelle - Wait (3:09)

5. Sheena Easton - The Lover in Me (4:10)

6. Bobby Brown - My Prerogative (3:32)

7. Tone-Loc - Wild Thing (3:16)

8. The Boys - Dial My Heart (4:16)

עיצוב ועטיפה: יקי קאופמן אייר, כמו את כל שאר העטיפות של הסדרה. גם כאן הפרופסור לא מככב. יש כאן נערה, עם משקפי שמש ואוזניות. היא מוציאה לשון ארוכה ועל הלשון שלה רוקדים חרקים! די ביזארי, כשחושבים על זה. ציון עיצוב: 6

עטיפת תקליט הפרומו לפרופסור מיקס 3 (מק"ט: DJ-1778)

ביקורת ורקע: שני החלקים הראשונים של סדרת "פרופסור מיקס", שיצאו בסוף שנת 1988, היו הצלחה גדולה. הסדרה החדשה מכרה יפה ובנתה לעצמה מוניטין טוב. מהעמדה הזאת הד-ארצי נכנסו ל-1989, אבל למרות שהדברים נראו מבטיחים, באגף אחד שתי המתחרות הגדולות שלה, אן.אם.סי ופונוקול, השאירו לה אבק. זה היה בתחום הדיסקים, שהחל מ-1987 החלו לחדור לשוק הישראלי. למרות שרוב השוק עדיין התמקד בקלטות ותקליטים, מכירות הדיסקים עלו ברמה שבועית. אם בתחילת 1988 נמכרו כל שבוע רק כמה עשרות דיסקים בישראל, בסוף השנה זה כבר גירד את האלפים. פונוקול היו הראשונים לאתר את הטרנד והאוסף שלהם "טופ פופ 88" היה האוסף הראשון שיצא בישראל על גבי תקליטור. ההצלחה שלו היתה אדירה ואן.אם.סי מהרו לחקות אותם, עם הוצאה על גבי CD של אוסף שמסכם את סדרת "יורופרייד". הד-ארצי, עוד לא היתה שם ולכן, כשעמד לצאת האוסף הבא מסדרת הדגל שלהם, הוחלט להוציא בחברה את האוסף הראשון שלה על גבי דיסק.

מדובר, כמובן, היה ב"פרופסור מיקס 3". המלאכה של הוצאת אוסף על דיסק היתה משימה חדשה עבור האנשים בהד-ארצי. קודם כל, הציפיה של הציבור, בגלל הטכנולוגיה והמחיר, היתה שדיסק יכלול יותר מ-10 קטעים, כפי שכללו האוספים שיצאו עד אז על גבי תקליטים וקלטות. לכן, לפרופסור השלישי נאספו 16 קטעים, שזה אולי לא נשמע המון, אבל זה היה סיפור גדול לאסוף אוסף כזה באותה קופה. אחרי זה היה את העניין עיצוב וגרפיקה שיתאימו לתקליטור וגם את המחשבה של הוצאת אוסף מצומצם יותר על תקליט, שטכנית לא ממש יכול להכיל כל כך הרבה קטעים.

צ'רלי סולומון וקארן רוז מהד-ארצי ניסו לעשות את זה בענק, עם הפרוספור השלישי. באופן חדשני, יצא לאוסף תקליט פרומו שנשלח לתקשורת, שכלל חמישה קטעים מתוך האלבום (מק"ט: DJ-1778, ראו תמונה מצורפת).

עטיפת תקליט השדרים של "Woman" של אדם (מק"ט: DJ-1763)

למרות היוזמה המקורית והדי יקרה, תקליט הפרומו הזה היה פספוס. בהנחה שהוא היה מכוון בעיקר לרדיו, לפתוח בו עם מגמיקס של ריק אסטלי, שזה משהו שהוא לא מאוד רדיופוני, זה טעות. מעבר לזה, ארבעה מחמשת הקטעים שבפרומו (כפי שניתן לראות בתמונה) הם לא הלהיטים הכי חזקים מהאוסף. לא ברור.

בגלל החגיגיות של הוצאת דיסק האוסף הראשון של הד-ארצי, בחברה חיפשו עוד שוס ואותו הם מצאו בדמות שיר חדש שאדם הקליט באותה תקופה, "Woman". בהפקה של יזהר אשדות, השיר, שמבוסס על לחן של להיט איטלקי, היה אמור לעזור לאדם לפרוץ לחו"ל, כמו שההפקה של אשדות שדרגה את עפרה חזה לכוכבת בין לאומית. הבעיה היתה ש"Woman" היה שיר חלש, שממש לא עשה את העבודה. מכיוון שהשיר הזה למעשה מופיע רק באוסף הזה, עם השנים הוא הפך לנדיר ומעריצי אדם מחפשים אותו בנרות. לצורך שיווק, כמו תקליט הפרומו הכולל לאוסף, גם השיר של אדם יצא בתקליט שדרים נפרד לתקשורת, עם כותרת שמכריזה

בגדול שהשיר לקוח מתוך אוסף להיטי פרופסור מיקס (מק"ט: DJ-1763. ראו עוד תמונה) .
בקיצור, כל הארטילריה של הד-ארצי היתה מוכנה. שיר של אדם, תקליט פרומו אחד, תקליט פרומו שני והכי חשוב - דיסק אוסף ראשון של החברה. מה כבר יכול להשתבש? ובכן, מסתבר שדי הרבה.
למרות כל העבודה היח"צנית והלוגיסטית החכמה, בדבר אחד פספסו בהד-ארצי, ברשימת השירים. "פרופסור מיקס" השלישי היה אוסף פשוט לא טוב. רצועות 1 ו-3 מתוכו אמנם היו להיטי ענק בישראל, אבל שאר 14 הקטעים נעו בין פילרים ללהיטים ביינוניים. התחושה היתה שהד-ארצי לא הפנימו את השינוי הדרוש ממעבר מאוספים של עשרה קטעים לכאלו של 16 והם פעלו כפי שהם תמיד פעלו - מלאו אוסף בכל הקטעים שהיו להם.
זה לא היה מספיק טוב ו"פרופסור מיקס 3" נחל כשלון חרוץ. למעשה, הדיסק שלו, שהיה אז מוצר ממש יקר ביחס לתקליטים וקלטות, כשהוא עלה כפול, היה ממש בגדר פיל לבן בחנוית. אף אחד לא רכש אותו, כשגם הקלטת והתקליט לא ממש נחטפו מהמדפים.
באותו הזמן, אן.אם.סי החלו להוציא את סדרת "סופרמיקס" שלה על דיסקים, שזכו להצלחה יפה. פונוקול המשיכה להפציץ עם דיסקים של "טופ פופ". בהד-ארצי, בנתיים, עשו חושבים מחדש.

ציון: 4

ערך אספני: בגלל שהאוסף מכר כל-כך מעט, במשך שנים לא הצלחתי למצוא אותו. בסופו של דבר, ידידי אור ארגן את העותק שלו, על גבי קלטת, שהוא רכש בזמן אמת. תודה רבה על כך, אור. בכל מקרה, את הדיסק הנדיר אני מעריך ב-300 ש"ח. התקליט - 100 ש"ח והקלטת - 30 ש"ח. לגבי תקליט הפרומו - הוא שווה גם כ-100 ש"ח. תקליט הפרומו של "Woman" של אדם שווה 200 ש"ח.