‏הצגת רשומות עם תוויות עופר כהן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עופר כהן. הצג את כל הרשומות

יום שני, 13 במרץ 2017

ההיסטוריה של הבלוז 2


שם האוסף: ההיסטוריה של הבלוז 2

תת כותרת: חלק ב: Blues, Sex & Rock'n'Roll

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1993

עריכה והפקה: קארן רוז

מק"ט: ARTON 19558

רשימת שירים:
1. Willie Mae "Big Mama" Thornton - Hound Dog (2:51)
2. Big Joe Turner - Shake, Rattle & Roll (2:59)
3. Floyd Dixon - Hey Bartender (2:47)
4. Bobby Bland - Farther Up The Road (2:47)
5. Bo Diddley - Road Runner (2:49)
6. Little Walter - Boom Boom, Out Go The Lights (2:51)
7. Bo Diddley - Who Do You Love? (2:30)
8. Muddy Waters - You Need Love (2:45)
9. Howlin' Wolf - Smokestack Lightnin' (3:09)
10. Muddy Waters - Manish Boy (2:57)
11. Howlin' Wolf - Back Door Man (2:49)
12. John Lee Hooker - Please Don't Go (2:30)
13. Muddy Waters - I Just Want To Make Love To You (2:52)
14. Little Walter - Key To The Highway (2:57)
15. Muddy Waters - You Shook Me (2:46)
16. Howlin' Wolf - Spoonful (2:46)
17. John Lee Hooker - One Bourbon, One Scotch, One Beer (3:02)
18. Arthur "Big Boy" Crudup - That's All Right (2:55)
19. Bo Diddley - Pills (2:51)
20. Little Walter - Mellow Down Easy (2:43)
21. Eddie Floyd - Raise Your Hand (2:28)
22. Albert King - Born Under A Bad Sign (2:46) (2:40)

עטיפה: עיצוב של עופר כהן. בניגוד לאוסף הראשון, שהעטיפה שלו היתה מינימליסטית ונעימה, כאן יש עטיפה שהיא כולה רעש לא נעים בעיניים. יש כאן גם פיטמה שמתגנבת לה, לא ברור אם במכוון. ממש לא טוב. ציון עיצוב: 2

ביקורת ורקע: שנתיים אחרי האוסף הראשון והאייקוני, קארן רוז חזרה עם החלק השני של סדרת "ההיסטוריה של הבלוז", בפרק שהתיימר לעסוק בהשפעה של הבלוז על הרוקנרול בתחילת דרכו. האוסף מתחיל טוב, אבל אחרי חמישה קטעים אייקוניים הוא מתדרדר לאוסף סתמי לתחום, עם תחושה שניסו למלא את האוסף בכח. כשבאוסף שאמור לסקור ז'אנר כל כך עשיר חמישה מהאומנים מופיעים בו עם יותר מקטע אחד, חלקם גם עם שלושה קטעים, די ברור שלא נעשתה כאן עבודה מספיק טובה כדי לחקור את התחום על כל גווניו.
כצפוי, בגלל העטיפה הרעה והעריכה הדי חפיפניקית, האוסף כשל והתכנונים להוציא לו חלק 3, שמסקר את הבלוז העכשווי, שונה. במקומו יצא אוסף כזה, לא כחלק מהסדרה, שהמיתוג שלה לא היה שווה בשלב זה. למרות זאת, גם האוסף ההוא, "גוונים של בלוז", לא ממש הצליח.

ציון: 3

ערך אספני: 10 ₪

יום חמישי, 10 בפברואר 2011

Yo


שם האוסף: Yo

תת כותרת: אוסף ראפ

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: אוקטובר, 1994

עורכים: זהר וגנר, ליאור סולימן וארז פרי

מק"ט: 20131-2

רשימת שירים:
1 Cypress Hill - I Ain't Goin' Out Like That
2 Nas - The World is Yours
3 Fugees (Tranziator Crew) - Happy Heads (Remix Radio Edit)
4 Bobby Sichran - From a Sympathetical Hurricane
5 G. Love and Special Sauce - Blues Music
6 US3 - Tukka Yoot's Riddim
7 Arrested Development - Ease My Mind
8 Dis N' Dat - Party
9 Da Brat - Funkdafied
10 Soon E MC - Elucider Ce Mystere Elucidate
11 Gang Starr - Code of the Streets
12 Kurious - Uptown Shit
13 The Goats - Rumblefish
14 MC Eiht - For All the Money (feat. Comptons Most Wanted)

עטיפה: פרונט קולע שיצר עופר כהן, ברוח אלבומי הראפ של התקופה. בפנים יש טקסט טוב על הז'אנר שנכתב על ידי עורכת האוסף זהר וגנר ובעטיפה הפנימית ישנו גם מילון הראפ המעולה, שמתרגם כל מני מלות סלנג של הז'אנר לעברית. מצויין. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אחת הסדרות הידועות שיצאו בישראל בשנות התשעים היא "היפ הופ הוראיי", שיצאה כשיתוף של קסבה רקורדס, הד ארצי והליקון. "היפ הופ הוראיי" נחשבת לסדרה פורצת דרך ומשפיעה מאוד בישראל, כשרבים מהראפרים של היום מספרים שהם גדלו עליה. רק שיש משהו שלא יודעים על היפ הופ הוראיי. הפרק הראשון של הסדרה יצא בדצמבר, 1994. חודשיים לפני כן, אן.אם.סי הקדימו והיו הראשונים לצאת עם אוסף ראפ בניינטיז, כשהם הוציאו את "Yo (סימן קריאה)", כך שבעצם "היפ הופ הוראיי" היתה סוג של חיקוי. נכון, היו כמה אוספי ראפ/ היפ הופ/ ברייקדאנס ישראלים באייטיז, אבל הם כיוונו יותר לרחבות הריקודים מאשר התעמקו בז'אנר. זה רק כש"Yo" ו"היפ הופ הוראיי" יצאו בתווך של חודשיים בסוף 1994, שבישראל התחילו להתייס לראפ כז'אנר מוסיקלי רציני.
אז אן.אם.סי, כאמור, היו הראשונים. מדוע, נשאלת השאלה, Yo לא הפך להיות הסדרה המובילה ודווקא היפ הופ הוראיי טרפה את הקלפים? ובכן, יש לכך כמה סיבות, המרכזית שבהן היא ש"היפ הופ הוראיי", בניגוד ל-"Yo" היתה נגישה יותר. היו שם להיטים גדולים והרבה אומנים שכבר פרצו ל-MTV, בניגוד ל"Yo" שהיתה מאוד אלטרנטיבית וקיצונית בבחירות שלה. העורכים של "היפ הופ הוראיי" היו חכמים יותר ואילו אלו של "Yo" חיפשו לעשות משהו לא מתפשר. לצערם זה לא עבד בחנויות ברמה שהם ציפו לה, בטוח לא בזאת של היפ הופ הוראיי.
את "Yo" ערכו אנשי אן.אם.סי ליאור סולימן וארז פרי ביחד עם שם חיצוני - זהר וגנר, אותה במאית הפרובוקטיבית, נצר למשפחת פרסום מקומית. ריסרצ' קטן באינטנט הוביל אותה לכתבה שעשו עליה בעיתון הארץ, שם היא מספרת קצת על ימיה בניו יורק בתקופה שהראפ עלה, על הרומנים שלה עם גאנגסטאז ועל אוסף תקליטי הראפ המרשים שלה שנגנב. וגנר היתה אז שם דבר בישראל בתחום הראפ ומשם היא הוסיפה המון מידיעותיה ממקור ראשון על התחום בעטיפה המצויינת, שכוללת טקסט טוב על הסגנון ואת המילון המעולה. פניתי אל וגנר והיא ספרה לי קצת על האוסף. "חזרתי אז בדיוק אז מניו יורק", וגנר משחזרת. "חייתי שם בין השנים 1990 ל-1993 ובערך מהיום הראשון שהגעתי מישראל לשם נגנבתי על ראפ, בעיקר ראפ של החוף המיזרחי. התחלתי ללכת להופעות, מסיבות בהארלם (!), קניתי דיסקים ועד היום יש לי בבית אוסף דיסקים נדיר של התקופה".
"זה היה ממש תור הזהב של הראפ ותור הזהב של הראפ בניו יורק", מוספיה וגנר. "הכרתי אמני גראפטי, ראיתי הופעות של כולם - של טו פאק שאקור וביגי סמולס, כולם! ממש צללתי עמוק לסצינה, אפילו התחברתי אישית עם פלייבור פלייב הגנוב! ואז הגעתי לישראל והתחלתי לכתוב על ראפ בעיתון 'העיר' ואן.אם.סי פנו אלי לערוך אוסף. הראפ פה היה ממש בחיתולים. אנשים הכירו במקרה הטוב את פאבליק אנמי ותו לא. המכירות היו טובות, כי זה היה אוסף הראפ הראשון בישראל. הוא זכה להמון תגובות, נמכר בכמה אלפים ובעקבותיו פנו אלי לתקלט ראפ במסיבות ועשיתי גם סיבוב כזה של תקליטנית ראפ במועדונים שאז היו - "אלנבי 57", "המפעל", מסיבות של "מוסיקה פלוס" בנמל תל אביב ובשדרות רוטשילד".

יוצרי "היפ הופ הוראיי" המשיכו להוציא אוספים מצליחים והסדרה כללה ארבעה פרקים, אבל יוצרי "Yo" הרימו ידיים ולא התעסקו יותר עם הז'אנר. חבל, כי הם היו הראשונים ואז זה רק התחיל ובטוח היה שם פוטנציאל לגדול עוד יותר.

ערך אספני: 25 ש"ח

ציון: 9

יום רביעי, 3 בנובמבר 2010

Most Wanted


שם האוסף: Most Wanted

תת כותרת:
אוסף
חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1994

עורכים: עוזי פרויס וליאור סולימן

הפקה: עוזי פרויס, ליאור סולימן, משה מורד ואליסון מאייר

יח"צ: ארז פרי

מק"ט: 20114-2

רשימת שירים:
1 Roxette - Sleeping in My Car
2 Blur - Girls & Boys (Pet Shop Boys Remix)
3 Primal Scream - Rocks
4 Spin Doctors - Two Princes
5 The Proclaimers - Let's Get Married
6 Inspiral Carpets - Saturn 5
7 Morrissey - The More You Ignore Me, The Closer I Get
8 Suede - Stay Together
9 Crowded House - Distant Sun
10 World Party - Is it Like Today?
11 Renegade Soundwave - Renegade Soundwave
12 Shara Nelson - Down That Road
13 Saint Etienne - Pale Movie
14 Depeche Mode - In Your Room
15 Nick Cave and the Bad Seeds - Do You Love Me?

עטיפה
: עופר כהן עיצב עטיפה רטרואית ברוחה, עם דוגמניות ואימג'ים מהסיקסטיז. מכיוון שהאוסף יצא בזמן שהבריטפופ נולד, העטיפה התאימה בול לז'אנר שהארט שלו היה מאוד סיקסטיזי ומאוד רטרואי. הצליח לאן.אם.סי. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: באמצע שנות התשעים ירדה ההשפעה של הרדיו והעיתונות על הקהל הישראלי, כל זאת לטובת ההשפעה הגוברת של ה-MTV. תחנת הטלוויזיה קבעה סדר יום חדש לצעירי ישראל והשפיעה רבות על טעמם. מכיוון שה-MTV שידרו משכונת קמדן שבלונדון, הסביבה השפיעה מאוד על התחנה, מה שבעקיפין השפיע גם על הישראלים. כל זה התעצם בעשרות מונים, כי יצא הגורל והאולפנים של ה-MTV ישבו גיאוגרפית בלב ליבה של סצנה חדשה שנולדה בקמדן, הבריטפופ. הימים היו ימי שנת 93' ו-94' והבריטפופ. אותו ז'אנר, שמורכב מזמרי אינדי בריטים שמושפעים מאוד מהסאונדים ומהלבוש של אייקונות הפופ והרוק של הסיקסטיז, התחיל להראות כוונות לכבוש את כל צעירי העולם.
עבור הישראלים ה-MTV היה המתווך שהביא אליהם שמות חדשים כמו בלר, סווייד, המניק סטריט פריצ'רס, שעתידים למכור כאן טונות. באן.אם.סי איתרו את הטרנד המתגבר וניסו ליצור אוסף ברוח הז'אנר המתהווה. עורכי האוסף אפילו קישרו אותו ל-MTV בכך שהם קראו לו על שם אחת התכניות הפופולריות בערוץ, "Most Wanted" עם המגיש הכריזמטי ריי קוקס.
האוסף הזה כולל מלא להיטים עם ניחוח אלטרנטיבי-בריטי ששודרו לא מעט באותם זמנים ונוסטלגית אני זוכר שהייתי די גזור על האוסף הזה. היום, בדיעבד, כשמסתכלים עליו, מוזר לראות שמכל האומנים בעולם דווקא רוקסט פותחים את הדיסק, בשיר שהכי לא מתאים לאוסף הזה מכל 15 שיריו. אם לגונן על ההחלטה הזאת, אז כנראה שבזמן אמת הגבולות היו קצת פחות ברורים וההבדל בין להיט רוק/פופ ללהיט אינדי/פופ הטשטש מאוד כשהם שודרו זה לצד זה ב-MTV, נון סטופ.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7