קולנוע אלנבי 58 - Volume 1

שם האוסף: קולנוע אלנבי 58 - Volume 1

תת כותרת: In the Mix By Choopie and Jez

חברת תקליטים: אגנוזיה/ BNE

שנה: אוקטובר, 1996

עורכים: צ'ופי וג'ז אנסל

הפקה: אבי יוסף, צ'ופי, ג'ז אנסל, אביחי אביגיל, אלי שרגורדסקי

יעוץ אמנותי: אורי שטרק ורל נדל

מק"ט: AGN 07

רשימת שירים:

1. Bone Machine - Pianic (DJ Set by Choopie and Jez) (7:02)
2. Aphradan - Spare A Little Time (DJ Set by Choopie and Jez) (6:43)
3. N.B.G. - Mickey and Mallory (DJ Set by Choopie and Jez) (5:22)
4. Sadoman - Toy Piano (DJ Set by Choopie and Jez) (2:19)
5. Disco Freaks, The - Disco Fever (DJ Set by Choopie and Jez) (4:52)
6. Calvin Stones II - Fonky Muzik (DJ Set by Choopie and Jez) (4:38)
7. Lonely Guy, The - Saying All That Crap (DJ Set by Choopie and Jez) (4:53)
8. D/A/C - The Sound Of O.C. (DJ Set by Choopie and Jez) (7:22)
9. Oshawa - Take Over (DJ Set by Choopie and Jez) (4:14)
10. Drop Out - Part 4 (DJ Set by Choopie and Jez) (5:12)
11. Descent - Moonblower (DJ Set by Choopie and Jez) (3:33)
12. Disco Citizens - Footprint (DJ Set by Choopie and Jez) (6:57)
13. Rob Rowland - Glocomm (DJ Set by Choopie and Jez) (3:31)
14. Jez & Choopie - Nobody's In The House Tonight (DJ Set by Choopie and Jez) (7:18)

עיצוב ועטיפה: עבודה של תדהר תמוז וגדי יוחן. שתי לולאות קשורות בגרפיקת תלת מימד ממוחשבת. נראה כמו הזמנה סבירה למסיבת טראנס, בטח לא כמו עטיפה ראויה לאוסף למועדון ענק. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: סיקרתי כאן כבר כמה אוספים שנעשו ביחד עם מועדונים שונים, כסוג של פסקולים למתרחש בקלאב ושנשאו את שמם. כאלו היו האוספים של הלמון, האומן 17 וגם הרוקסן. באופן לא מפתיע, גם המועדון החם ביותר בישראל של החצי השנה של הניינטיז, "קולנוע אלנבי 58", יצא בסדרת אוספים משלו.

האוסף של "אלנבי" יצא בחברת אגנוזיה, שהיתה שייכת לתקליטני הבית של המועדון - ג'ז אנסל וצ'ופי (שרון פרוינדליך). אגנוזיה היתה לייבל קטן, שחוץ מלהוציא חומרי קלאב-טראנס מקומיים, גם החתים לארץ כל מני קטעי האוס אירופאיים. הקטעים האלו, כמובן, ממלאים את אוספי המועדון.

התפקיד הזה היה מאוד ריכוזי והיתה לו השפעה מאוד גדולה. תחשבו על זה - ג'ז וצ'ופי לא סתם היו תקליטני הבית. הם היו התקליטנים המפורסמים ביותר בארץ באותה תקופה, שתקלטו במועדון מספר אחד בארץ. בעצם זה שהם היו גם הבעלים של חברת תקליטים, הם יכלו להשתמש בפלטפורמה הזאת כדי לדחוף את החומרים שלהם בצורה יוצאת דופן. והם אכן עשו זאת.

צפיה ברשימת השירים באוסף הראשון של "אלנבי 58", שיצא בסוף 1996, כוללת 14 קטעי האוס, כולם אנונימיים לחלוטין. זה לא במקרה. לאגנוזיה לא היה את האמצעים שהיו לחברות יותר גדולות כדי להגיע לקטעים יותר "גדולים" ואפילו שאגנוזיה חברה ללייבל יותר ממוסד בשביל להוציא את האוסף הזה (ל-BNE), עדיין הם לא הצליחו להביא לכאן שמות מוכרים.
כל זה, לא מנע מהאוסף להצליח. ג'ז, צ'ופי, אגנוזיה ואלנבי 58 עדיין היו כאלו מעצבי דעה חזקים, שאנשים קנו את מה שהם מכרו ללא היסוס. האזנה לאוסף גם חושפת, גם, שלא מדובר בחתול בשק. אמנם אין כאן קטעים מוכרים, אבל אלו קטעים טובים. בהחלט מאפיינים את הקו המוזיקלי של מה שנוגן באותה תקופה במועדון. בטח כשהכל מובא במיקס שנשמע ממש כמו סט חי מאותה התקופה. מבטיח שמי שיאזין לאוסף, יזכה לפלאשבק טוב לימים ההם.

עטיפת הסט של טוני דה ויט באלנבי, שיצאה בבריטניה

אחרי ההצלחה הראשונית בחנויות, באופן מפתיע, שלושה שבועות אחרי צאת האוסף, יצא לו מתחרה שאכל אותו בלי מלח. המתחרה יצא בחברת התקליטים הבריטית החדשה Global Underground. החברה שהוקמה על ידי היזם אנדי הורספילד, התיימרה להוציא סטים של דיג'יים מפורסמים ממועדונים שונים מרחבי העולם. להוצאה הראשונה שלהם, זאת שיצאה בתחילת נובמבר 1996, הם בחרו את הסט של הדיג'יי החם של התקופה - טוני דה ויט, מהתקלוט שלו ב... אלנבי 58. הרליס הזה יצר הדים בעולם והיה להצלחה אדירה. גם בישראל הביטו בהתלהבות על כך שסט ממועדון בתל אביב נבחר לפתוח סדרה שאמורה לתעד את עליית סצינת הקלאב העולמית והדיסק הזה זכה כאן להצלחה יפה מאוד. מול הרליס הזה, ההוצאה של האוסף המקומי של אלנבי נראתה קצת דלה. לא רק שדה ויט היה דיג'יי מוכשר יותר מהדיג'יים המקומיים, גם רשימת השירים באוסף הבריטי היתה הרבה יותר מרשימה. שלא לדבר על ההייפ. 

למזלו של האוסף המקומי, הוא בכל זאת יצא כמה שבועות לפני האוסף הבריטי, כך שהוא הצליח למכור יפה לפני שהמתחרה המפלצתי הגיע למדפים. למרבה השמחה, זה גם לא ייאש את יוצרי האוסף ואחריו, באגנוזיה ובאלנבי הפכו את זה למסורת וכל שנה יצא אוסף חדש למועדון, עד סגירתו ב-1999.

ציון: 8

ערך אספני: 20 ש"ח

בחזרה לפינגווין

שם האוסף: בחזרה לפינגווין

תת כותרת: The Dark Sound of the 80's

שנת הוצאה: 1996

חברת תקליטים: BNE

מק"ט: B.N.E.- 030

עורכים: אבי יוסף וליז

מפיקים: אבי יוסף, ליז ואביחי אביגל

רשימת הקטעים:

1. Kissing the Pink - Big Man Restless
2. Minimal Compact - Immigrant Song
3. The Smiths - Panic
4. Siam - In the Realm of
5. Anne Clark - Our Darkness
6. Fad Gadget - Lady Shave
7. Jean Conflict - One Day I Smile, One Day I Cry
8. X Mal Deutschland - Mondlicht
9. Bauhaus - The Passion of Lovers
10. Legandery Pink Dots, The - Curious Guy
11. Neon Judgment, The - The Fashion Party
12. Skinny Puppy - Smothered Hope
13. Einsturzende Neubaten - Yu Gung (Futter Mein Ego)
14. Residents, The - Kaw Liga
15. Tuxedomoon - The Cage

 עטיפה: עבודה מדהימה של דור כהן, שבדרך כלל עיצב עטיפות להד ארצי. יש כאן פלסטיק שחור, עליו מדבקה עם שם הדיסק, בפונט ממוחשב עם אפקט שבדרך כלל ראו על פלאיירים למסיבות. פרפקטו. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: כנראה שלא קם בישראל מועדון יותר מיתולוגי מהפינגווין. למי שלא מכיר, נספר שהפינגווין היה מועדון גל חדש אפל וקטנטן שפעל ברחוב אלנבי-פינת יהודה הלוי. הפינגווין נפתח על ידי צבי מילשטיין, בשנת 1982 וכמעט מיד הפך למיתוס. במהלך אותו עשור נעשה המקום למרכז הרוק האלטרנטיבי של ישראל
ואירח הופעות של אמנים כמו רמי פורטיס, נושאי המגבעת, סיאם והקליק. Pאנקיסטים וסתם אנשי מוהיקן וניטים במעילי העור היו נוסעים מכל רחבי הארץ, בלילות שלמים של טרמפים רק בכדי להגיע למועדון האפל ביותר במזרח התיכון. בתחילת שנות ה-90, עם השתנות מוסיקת הריקודים שהפכה להאוסית וטקנואידית, הפינגווין הפסיק להיות רלבנטי והוא נסגר.

לאחר מותו האגדה המשיכה לחיות והפינגווין הוא מועדון שעד היום אנשים מדברים עליו כעל כזה שעיצב אותם והשפיע על טעמם המוסיקלי יותר מכל. ב-1996 אנשי חברת התקליטים של BNE החליטו לעשות מחווה לאותו מועדון והוציאו אוסף של שירים שהיו רוקדים שם. "בחזרה לפינגווין" הוא אחד האוספים הטובים שנעשו בישראל. חוץ מהמראה המרשים שלו, הוא ערוך מצויין והוא מביא קו מוסיקלי מיוחד שאופייני היה רק לפינגווין. הקטעים הם בעיקר קטעי דארק-אייטיז והשילוב שלהם הוא שילוב שלא נמצא באף אוסף אחר בעולם.

השחזור המצויין של העורכים, אבי יוסף וליז, הפכו את "בחזרה לפינגווין" לחתחת תיעוד חשוב, להצלחה כבירה ולשחזור המוסיקלי הכי אותנטי שאוסף של מועדון ראה כאן. מעולה.

ציון: 10

ערך אספני: 100 ש"ח

Haoman 17 Jerusalem

שם האוסף: Haoman 17 Jerusalem

תת כותרת: Session One

חברת תקליטים: IMP

שנה: 1999

עריכה ומיקס: סהר זנג'לביץ'

הפקה: צוות IMP

מק"ט: IMP 2071

רשימת שירים:

CD1 - Unmixed
1 Des Mitchel - Welcome To The Dance

2 Balearic Bill - Destination Sunshine

3 Agnelli and Nelson - Everyday

4 Plastic Angel - Follow Me
5 Ambassador - The Fade
6 Rising Star - Touch Me
7 Lost Tribe - Gamemaster

8 Sander Kleinenberg - Sacred

9 Animated Rhythm - Persuasion

10 Katcha - Touched By God

11 System Lush! - Goin On

12 Humate - Love Simulation
13 Manjaro - Apperception

CD2 - Mixed
1 System Lush! - Goin On (DJ Set)
2 Sander Kleinenberg - Sacred (DJ Set)
3 Plastic Angel - Follow Me (DJ Set)
4 Animated Rhythm - Persuasion (DJ Set)
5 Lost Tribe - Gamemaster (DJ Set)
6 Balearic Bill - Destination Sunshine (DJ Set)
7 Des Mitchel - Welcome To The Dance (DJ Set)
8 Rising Star - Touch Me (DJ Set)
9 Agnelli and Nelson - Everyday (DJ Set)
10 Humate - Love Simulation (DJ Set)
11 Ambassador - The Fade (DJ Set)

12 Katcha - Touched By God (DJ Set)

עטיפה: מה שנקרא אלגנטי. איל כ"ץ וסער פרידמן, שעיצבו ומיתגו כל דבר שקשור לאומן - מהמועדון, דרך ההזמנות ועד ללוגואים - עיצבו גם את זה. כ"ץ היה גם מהבעלים של האומן ואחרי אפיזודת המועדון הם הקימו חברת מיתוג מצליחה בשם Open, שבין לקוחותיהם אפשר למצוא את AM:PM. כתבה מעניינת עליהם מגלובס אפשר לקרוא כאן. בכל מקרה, לעטיפה של האוסף הזה הם עשו משהו ברוח ההזמנות של המעודון - עדין ומינימליסטי. בפנים יש תמונות נחמדות ממסיבות של המועדון. לא מדהים, אבל גם לא רע. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: האומן 17. אני לא יודע מאיפה להתחיל. מחוויות אישיות מהמועדון? מההיסטוריה שלו בכללי? מדיבור על הדיג'יי האגדי שלו? המקום היה כזה מדהים, שאין לי מושג מאיפה לתקוף את הנושא הזה, אבל אני אנסה בכל זאת. בסוף שנות התשעים, בזמן שישראל ידעה יציבות בטחונית והראתה סימנים של יציאה מהמיתון הכלכלי, סצינת המועדונים הישראלית החלה לפרוח במה שהתפתח לקלאב-לאנד מרשים.
אנשים חושבים שההאדרה של התקופה ההיא היא בגדר הגזמה, אבל אני רציני - באמת קרה משהו בישראל באותה התקופה ואפילו ה-BBC לא נשאר אדיש והפיק תכנית דקומנטרית על הסצינה הישראלית, תכנית שהייתי מת לראות היום, אז אם למישהו יש כיוון...
זה לא נגמר בזה. Global Underground, סדרת האוספים הבריטית המעולה החלה את דרכה עם הוצאת סט של טוני דה ויט בתקלוט שלו בתל אביב. תקליטנים מקומיים כמו ג'ז וצ'ופי נכנסו למצעדי המכירות בכל העולם עם קטעים שהם הפיקו. גיבורת הקלאבים המקומית דנה אינטרנשיונאל זכתה באירוויזיון והשורה הראשונה של דיג'יים מכל העולם הגיעו בזה אחר זה לתקלט בישראל.
בתוך כל ההו-הא הזה, בלט לחיוב מועדון אחד ויוצא דופן - האומן 17. בניגוד לשאר המועדונים המובילים בארץ שהיו באיזור המרכז, האומן היה בירושלים רחוק מכל ההמולה.
המיקום הגיאוגרפי של האומן הקנה לו מעמד של אתר עליה לרגל, כמעט דתי. כל זה לא היה רק רעיון מיתוגי. האומן נתן תוכן. זה היה המועדון הכי מועצב בארץ, עם הסאונד הכי טוב, הרזידנט הטוב בארץ והדיג'יים הטובים ביותר מחו"ל.
הקו המוסיקלי שלו היה קלאב-טראנס, שעליו ניצח התקליטן המוכשר סהר זנגלביץ' המקומי. את זנגילביץ' אני מכיר עוד מימיו כתלמיד בתיכון רנה קאסין שלמדתי בו. הוא היה בחור שקט ונעים שאהב מאוד מוסיקה. הוא החל את דרכו כתקליטן במסיבות לנוער במועדונים כמו הדרפדייה והפיתגורס ועם הזמן והמהפכה האלקטרונית של הניינטיז, הוא התקדם להאוס.
חברת IMP, שהיתה ערה להצלחת המועדון המדהים, חברה לאומן והוציאה לו אוסף שהוא סוג של כרטיס ביקור תדמיתי. זנגילביץ' אסף וערך את הקטעים, שמעלים זכרונות מתוקים מהמועדון שהוא היה. הדיסק השני כולל את אותם השירים, רק במיקס מתוקלט של זנגילביץ', במה שנשמע כמו לילה מיתולוגי, הלום אלכוהול ורד בולים, באופוריה המועדונית שצמחה כאן בסוף הניינטיז. לא היה דבר כזה. תאמינו לי.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8

House of Lemon

שם האוסף: House of Lemon

תת כותרת: Mix by DJ Sagi Haber

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: אוקטובר, 1996

עורך: שגיא הבר

הפקה: אורן קריסטל, ג'ולי כהן ודניאל בוכניק

מק"ט: 2061-2

רשימת שירים:

1 Ruffneck - Move Your Body (DJ Set)

2 DJ Sneak - Latin Seoul (DJ Set)

3 DJ Franco - Aaaah (DJ Set)

4 Lemon8 - Model 8 (Remix) (DJ Set)

5 DJ Tonka - Feel (DJ Set)
6 Zone, The - Bring Me Back (DJ Set)

7 Vital Signs - Love Wonder (feat. Ulysses) (DJ Set)

8 Kenlou - What A Sensation (DJ Set)

9 KC Flightt - Voices (vs. Funky Junction) (DJ Set)

10 Gage - State of Time (DJ Set)

11 Bob Williams - Flashback (DJ Set)

12 16B - Sex Drive (DJ Set)
13 Those Guys - Love Love Love (DJ Set)

עטיפה: זה לא ממש עובר טוב בסריקה, אבל מדובר בעטיפה יפייפיה ומרשימה שיצרו Ginga Design, שאני חושב שעצבו את כל ההזמנות והמודעות של מועדון הלמון. מדובר בעטיפה על נייר כסוף מבריק, עם עיצוב מנימליסטי ברוח עיצובי אלבומי ההאוס. צריך לראות ממש כדי להבין. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: באמצע שנות התשעים, כשישראל הדביקה את שאר העולם ונוצרה כאן תרבות מועדונים עדכנית ותוססת, המועדונים המקומיים התחילו לחשוב כמו בחו"ל, על כל המשתמע בכך. מהכיוון שלנו, באתר הזה, מועדונים ישראלים ראו שמועדונים הולנדים, גרמנים ובריטים מוציאים אוספי מוסיקה והם חשבו שאם הקרים, מינסטרי אוף סאונד והגייטקראשר יכולים, אז למה לא הם?
כך ראו אור בזה אחר זה אוספים למועדוני הצמרת הישראלית - אלנבי 58, האומן 17 והלמון. את האוסף של ה"למון", מועדון שפעל במשך רוב הניינטיז בפלורנטין, ערך הרזידנט של המועדון, דיג'יי שגיא הבר, תל אביבי בן 41, מבכירי התקליטנים שישראל הכירה. הזמנו את הבר לאתר, לשיחה קצרה עליו ועל האוסף.
שגיא, איך התחלת את הקריירה?
זה היה במועדון התיאטרון, שם הייתי תאורן וגם אחראי על הניקיון. בזמני החופשי הייתי מתאמן על מיקסים במועדון, עד שערב אחד היתה קטטה במועדון ותקליטן הבית, שהיה אז יגאל לובין, לקח את הבחור לבית החולים ואני סיימתי את הערב במקומו. אחרי מספר שנים ניתנה לי הזדמנות נוספת במועדון הטאץ' דאון בהרצליה ושם כבר היה לי ערב שלם למספר חודשים. משם התגלגלתי לפינגווין, לורטיגו, קו, פאצ'ה, דולפינריום, מסיבות טבע, עד שהתמקמתי בלמון לשלוש שנים.
מה היה מיוחד בלמון?
מועדון הלמון היה ממוקם ברחוב הנגרים בשכונת בפלורנטין והוא נפתח ב-1993. הלמון היה המקום היחידי בארץ, נכון לאז, שניגן האוס, טכנו, ודיפ האוס, כשכולם ניגנו מיינסטרים. הוא גם היה המקום הראשון שנתן לקהל מאוד מגוון להיות תחת קורת גג אחת. הגיעו לשם כל הטיפוסים, בכל הגילאים ובכל הצבעים. המסיבות היו נמשכות עד לשעות הקטנות של הבוקר והמקום היה קסום ומיוחד. אין ספק שהלמון היה מועדון אנדרגראונד אמיתי עם קהל נאמן ומוסיקה מאוד שונה ממה שאנשים הכירו.
מי עוד תקלט בלמון?
אני היתי תקליטן הבית היחידי בימי שישי ומדי פעם היו מגיעים אורחים, הן מהארץ והן מחו"ל. היתה תקופה שמאוד הושפענו מהסצינה ההולנדית ובאמת כל התקליטנים ההולנדים הגדולים נחתו בארץ ונגנו בלמון. היו גם כמה תקליטנים מאנגליה, בין השמות היו דימיטרי, מרסלו, ז'אן, אלפרדו, תאור, ג'יי ג'ונסון, ריצ'ארד ועוד כמה שאני לא זוכר.
מי יזם את האוסף שהוצאתם עם פונוקול?
הרעיון להוציא אוסף הגיע כצורך להוציא את הקו המוסיקלי של המועדון לקהל שעדין לא נחשף לז'אנר המוסיקלי הזה, גם לתת לקהל שלנו דיסק רישמי לאור הביקושים וגם להביע חותם על הסצינה המקומית. זאת גם היתה תקופה שמועדונים בעולם היו מוציאים אוספים ביתיים עם המוסיקה שהתנגנה אצלהם ברחבה והוחלט שגם לנו זה יעשה טוב.
מי בחר את השירים?
הקטעים באוסף נאספו ומוקססו על ידי. בתכנון המקורי היו שני שירים נוספים שלא הצלחנו לקבל עליהם רישיון עקב בעיות פוליטיות שהיו אז בארץ ונאלצנו לעשות פשרות.
האוסף הצליח?
אני חושב שמכרנו משהו כמו 3000 עותקים שזה לא נחשב הצלחה מסחרית, אבל הצלחה מסחרית זה לא הכל בחיים.
מה אתה עושה בימים אלו?
כיום אני מתרכז יותר ביצירה מוסיקלית וכמעט שלא מתקלט במועדונים. עייפתי מחוסר המקצועיות של בעלי מועדונים, ברמת הסאונד הנמוכה, ובטעם של הקהל שנהיה מזעזע. חוץ מזה אני מתעסק בנדל"ן, אבל זה רק כדי לשלם חשבונות ולא לנשמה.
שנתיים אחרי הוצאת האוסף הבר נסע לניו יורק וניהל את הקריירה שלו שם, עד חזרתו לישראל, לאחרונה. הלמון המשיך לעבוד עד תחילת המילניום, עד שקרנו ירדה ביחד עם דעיכת שאר המגה-קלאבים הישראלים. קצת לפני שזה קרה, ב-1999, הלמון הוציאו עוד אוסף שנקרא על שם ליין הדגל שלהם - "Thank God it's Friday", אוסף שמוקסס על ידי הרזידנט שהחליף את הבר, לקי לו.
ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 8

אוסף רוקסן

שם האוסף: אוסף רוקסן

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1993

עורכים: לירון תאני, קארן רוז ורן עצמון

מק"ט: ARTON 19511

רשימת שירים:

1 Jane's Addiction - Stop!

2 Red Hot Chili Peppers - Give it Away (Rasta Mix)

3 Wreckx N Effect - Rump Shaker

4 Del the Funkee Homosapien - Mistadobalina

5 Prince - Sign "O" the Times
6 Seal - Crazy

7 Tom Petty - Refugee (with the Heartbreakers)

8 Yes- Owner of a Lonely Heart

9 The B52's - Roam

10 Pretenders - Middle of the Road

11 R.E.M - Orange Crush

12 The smiths - Bigmouth Strikes Again

13 Skid Row - Wasted Time

14 Body Count - Body Count
15 Alannah Myles - Black Velvet
16 Lou Reed - Walk on the Wild Side

עטיפה: נקי ויפה. תמר קרוון לקחה את הלוגו המעולה של ה"רוקסן", הוסיפה מסביב בדהוי את שמות האומנים, הכל על רקע שחור. מעביר נהדר את תחושת העיצוב הכהה והמינימליסטית של ה"רוקסן". טוב מאוד . ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אני יכול לדבר די הרבה על מועדון ה"רוקסן", אבל אני מרגיש שאין לי כל כך מה להוסיף על מה שאפשר למצוא בגוגל. בכל זאת, אני אתמצת בקצרה: ה"רוקסן" היה מועדון חשוב מאוד בתולדות המועדונים הישראליים. בפער שבין מועדוני הקאלט שכולם טוענים שהם היו שם, אבל אף אחד לא היה שם באמת (הפינגווין והליקוויד) למגה מועדוני ההאוס של הניינטיז (האומן 17 ואלנבי 58) צץ לו מועדון רוק אלטרנטיבי אמיתי. ה"רוקסן פעל מסוף האייטיז עד 1994 והיה מועדון הדגל של סצנת האלטרנטיבה הגיטריסטית הראויה היחידה שצצה כאן, עם אומנים כמו הקספרים, נושאי המגבעת, אביב גפן ואחרים, שהופיעו באופן תדיר במקום, לצד כמה ליינים מסיבתיים קבועים במקום. המועדון גם אירח כמה אומנים נחשבים מחו"ל בזמן אמת, ראויים לציון הם רדיוהד, Therapy, בייבס אין טויילאנד וקינגמייקר.
ה"רוקסן", שעבד באזור התעשייה של רמת החייל, פעל באידאולוגיה רוקנרולית אמיתית. מעבר לריח הזיעה, בירה וסיגריות הראויים, המועדון פיתח אנטגוניזם מתנשא כלפי סצנת הדאנס המתפתחת ואף הגדיל ביצירת ליין הרוק הכבד "מוות לטכנו". בסופו של דבר, הפשיזם הרוקנרולי הזה עלה לרוקסן בחייו, מפני שעד סוף הניינטיז סצנת האלטרנטיבה היתה ברובה אלקטרונית והרוק, גם האלטרנטיבי, הפך לאנכרוניסטי בתדמיתו. אבל קצת רצתי מהר מדי, מפני שבתחילת הניינטיז המועדון הזה עוד היה נכון והאנטי שלו כלפי מוסיקה אלקטרונית היה סוחף, אמיתי ועדיין בגדר דיון רלבנטי.
בין כל אלו, הד ארצי האמינו שה"רוקסן" הוא מותג מספיק חזק כדי שהוא ימכור אוסף. רן עצמון וקארן רוז מהד ארצי חברו לתקליטן הבית של ה"רוקסן" - הדיג'יי הקולבוייניק לירון תאני וביחד הם אספו 16 קטעים שבדיעבד לא ממש מעבירים את התחושה שהמסיבות במועדון יצרו.
האוסף הוא אוסף אלטרנטיבה-מיינסטרימית עם נגיעות היפ הופיות מגניבות. אין כאן שום דבר מהגראנג' שכבש אז את הרחבה של הרוקסן, מן הסצנה המנצ'סטרית החמה של התקופה, מן הגל האלטנטיבי התל אביבי של תחילת העשור או אפילו מן הלהקות המעולות מחו"ל שהופיעו במקום.
אני מודה, בזמנו מאוד אהבתי את האוסף הזה, פשוט כי יש בו שירים ממש ממש טובים. רק חבל, כאמור, שהוא לא באמת מעביר את התחושה המדהימה של המועדון המדהים ההוא.

ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 7