פרופסור מיקס 7

 

שם האוסף: פרופסור מיקס 7

חברת תקליטים: הד ארצי

שנת הוצאה: 1990

מס' קטלוגי: ARTON 19448-4 (קלטת)

עורכים: צ'רלי סולומון וקארן רוז

רשימת שירים:

Side 1:
1. Black Box - Everybody Everybody
2. Mike "Hitman" Wilson - Another Sleepless Night
3. Londonbeat - I've Been Thinking About You
4. Nick Kamen - I Promised Myself
5. Adamski - The Space Jungle
6. Soho - Hippychick
7. Kyper - Tic Tac Toe

Side 2:
1. Snap! - Cult of Snap
2. Deee-Lite - Groove is in the Heart
3. The Time - Jerk Out
4. Johnny Gill - Rub You the Right Way
5. Bell Biv Devoe - Do Me!
6. Lindy Layton - Silly Games
7. Vaya Con Dios - What's a Woman

עיצוב עטיפה: כמו כל סדרת "הפרופסור", עיצוב של יקי קאופמן. איור, למען הדיוק. יש כאן ציור של דיג'יי מקפצץ על הכותרת של האוסף. הרמה די ילדותית, אם להיות כנים. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: האוסף האחרון בסדרת "פרופסור מיקס" שאני מסקר כאן ובכך סוגר את הסדרה. מדובר בפרק 7, מתוך 8 פרקים, שיצא בסוף 1990. אוסף לא רע, שבין 14 שיריו כולל כמה להיטי ענק של סנאפ, די-לייט, ואיה קון דיאוס (שהגיעו עם השיר למקום הראשון במצעד של רשת ג'!), בלאק בוקס ולונדון ביט. 

יש כאן גם כמה יציאות ממש טובות, כמו החידוש של אמן הקלידים הבריטי אדמסקי לאלביס פרסלי (!) וצמד הבנות הבריטיות סוהו שסימפלו בצורה מבריקה את הסמית'ס (!!). לא הרבמה מדי פילרים, באוסף יחסית טוב.

האוסף הזה יצא, כאמור, בסוף 1990. תקופה שרוב האוספים היו יוצאים על תקליט, קלטת וקומפקט דיסק. האוסף הזה, לעומת זאת, ככל הידוע יצא רק על גבי קלטת. דיסק ותקליט שלו מעולם לא נצפו וכנראה שהוא שימש סוג של מעבר בין הפורמטים. הפרק לפניו, 6, יצא על שלושת הפורמטים והפרק אחריו, 8, יצא על קלטת ודיסק בלבד. כלומר - אחרי פרק 6 הד ארצי לא הוציאו יותר אוספים על תקליטים ומ-1991 זה כבר היה נחרץ. אוספים יוצאים רק על קלטות ודיסקים. בכל מקרה, עד שנמצא לכך עדות אחרת - פרק 7 היה קיים רק על קלטת.

ערך אספני: אז כאמור יש רק קסטה כאן וקסטות זה לא משהו שממש אוספים בארץ (למעשה - אופיר פלג הוא האספן היחידי שאני מכיר...). האוסף לא מכר הרבה ונדיר למצוא את הקלטת הזאת ובכל זאת - לא אתמחר את שוויה ביותר מ-20 ש"ח.

פרופסור מיקס 4

שם האוסף: פרופסור מיקס 4

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1989

מק"ט: ARTON 19412-4 (קלטת)

עריכה: צ'רלי סולומון וקארן רוז

רשימת שירים:

צד' א':

1 London Boys - London Nights

2 Big Fun - Blame it on the Boogie

3 Expose - What You Don't Know

4 Damian - The Time Wrap

5 Elvis Costello - Veronica
6 Simply Red - If You Don't Know Me By Now

צד ב':

1 Black Box - Ride on Time (Remix)

2 Lisa Stansfield - This is the Right Time

3 Transvision Vamp - Baby I Don't Care

4 Tone Loc - Funky Cold Medina

5 Jody Watley - Real Love

6 Stereo MCs - On 33

7 Milli Vanilli - Blame it on the Rain

עטיפה: קצת קריפי, אבל מגניב. איור של יקי קאופמן שמראה מפלצות טורפות תקליטים, רודפות אחרי פטיפון עם רגליים, שמשולבות בצורה 4. הזוי, אבל קול. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: טוב, אחרי העדרות של שנתיים, קיבלתי מוזה לכתוב קצת באתר, לחזור לסקר את כל אותם אוספים שיצאו בארץ בעבר וברגע זה בזמן, אביב 2022, ממש אפשר להכריז שזה בעבר. מפני שכשהתחלתי את הסקירה, אי שם ב-2010, אוספים עדיין יצאו בארץ בצורה סדירה. לעומת זאת, כיום, אם יצא משהו, זה יהיה ממש על תקן נס...

את רוב האוספים משנות ה-90 כבר סיקרתי, אם כי על המדפים שלי יש עדיין כמה עשרות שעוד לא תועדו. כל זה הוכחה לשפע שהיה בתחום הזה פה. אני מקווה, יום אחד להגיע לכולם.

לבנתיים, היום אני רוצה להתמקד בפרק מסדרה שסוקרה כאן בחלקה, סדרת "פרופסור מיקס". הסדרה החלה את דרכה ב-1988 ועד לסיומה בתחילת 1992 יצאו לה 11 פרקים. שלושה מהפרקים היו פרקי סיכום שנה ל-89, 90 ו-91 תחת הכותרת "הפרופסור הדיגיטלי" (מסדרות הדיסקים הראשונות בארץ) ואילו הסדרה הרגילה כללה 8 פרקים. 

הפרק המדובר כאן הוא פרק 4 שיצא ב-1989. אני מכיר אותו על גבי קלטת ותקליט ואין לי מושג אם הוא קיים על דיסק. מהתעלומות הבודדות שנותרו בתחום הזה.

האוסף כולל מגוון של שירים, בעיקר בריטים ואמריקאיים, עם יציאות אירופאיות. למירב ההצלחה שלו, האוסף זה בזכות הקטע של בלאק בוקס האיטלקים, שפתח את צדו השני, מהלהיטים הגדולים של סוף האייטיז.

בסך הכל אוסף כייפי, שהיה די שימושי לדיג'יים בימים של קיץ 89'. 

ערך אספני: 20-50 ש"ח לתקליט (תלוי במצב). אם דיסק קיים - אני מעריך אותו ב-200 ש"ח

ציון: 8

פרופסור מיקס 3

שם האוסף: פרופסור מיקס 3

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1989

עריכה והפקה: צ'רלי סולומון וקארן רוז

מק"ט: ARTON 244975-4

רשימת שירים (קלטת):

צד א

1. Donna Summer - This Time I Know it's For Real (3:40)

2. Rick Astley - Rick's Hit Mix (5:48)

3. Kon Kan - I Beg Your Pardon (3:59)

4. Figures on the Beach - You Ain't Seen Nothing Yet (4:05)

5. Edelweiss - Bring Me Edelweiss (3:45)

6. Fuzzbox - International Rescue (3:30)

7. Boy Meets Girl - Waiting for a Star to Fall (4:25)

8. Howard Jones - Everlasting Love (4:20)

צד ב

1. Adam - Woman (3:32)

2. Boney M - Megamix (3:54)

3. Ten City - That's the Way Love is (6:45)

4. Robert Howard and Kim Mazelle - Wait (3:09)

5. Sheena Easton - The Lover in Me (4:10)

6. Bobby Brown - My Prerogative (3:32)

7. Tone-Loc - Wild Thing (3:16)

8. The Boys - Dial My Heart (4:16)

עיצוב ועטיפה: יקי קאופמן אייר, כמו את כל שאר העטיפות של הסדרה. גם כאן הפרופסור לא מככב. יש כאן נערה, עם משקפי שמש ואוזניות. היא מוציאה לשון ארוכה ועל הלשון שלה רוקדים חרקים! די ביזארי, כשחושבים על זה. ציון עיצוב: 6

עטיפת תקליט הפרומו לפרופסור מיקס 3 (מק"ט: DJ-1778)

ביקורת ורקע: שני החלקים הראשונים של סדרת "פרופסור מיקס", שיצאו בסוף שנת 1988, היו הצלחה גדולה. הסדרה החדשה מכרה יפה ובנתה לעצמה מוניטין טוב. מהעמדה הזאת הד-ארצי נכנסו ל-1989, אבל למרות שהדברים נראו מבטיחים, באגף אחד שתי המתחרות הגדולות שלה, אן.אם.סי ופונוקול, השאירו לה אבק. זה היה בתחום הדיסקים, שהחל מ-1987 החלו לחדור לשוק הישראלי. למרות שרוב השוק עדיין התמקד בקלטות ותקליטים, מכירות הדיסקים עלו ברמה שבועית. אם בתחילת 1988 נמכרו כל שבוע רק כמה עשרות דיסקים בישראל, בסוף השנה זה כבר גירד את האלפים. פונוקול היו הראשונים לאתר את הטרנד והאוסף שלהם "טופ פופ 88" היה האוסף הראשון שיצא בישראל על גבי תקליטור. ההצלחה שלו היתה אדירה ואן.אם.סי מהרו לחקות אותם, עם הוצאה על גבי CD של אוסף שמסכם את סדרת "יורופרייד". הד-ארצי, עוד לא היתה שם ולכן, כשעמד לצאת האוסף הבא מסדרת הדגל שלהם, הוחלט להוציא בחברה את האוסף הראשון שלה על גבי דיסק.

מדובר, כמובן, היה ב"פרופסור מיקס 3". המלאכה של הוצאת אוסף על דיסק היתה משימה חדשה עבור האנשים בהד-ארצי. קודם כל, הציפיה של הציבור, בגלל הטכנולוגיה והמחיר, היתה שדיסק יכלול יותר מ-10 קטעים, כפי שכללו האוספים שיצאו עד אז על גבי תקליטים וקלטות. לכן, לפרופסור השלישי נאספו 16 קטעים, שזה אולי לא נשמע המון, אבל זה היה סיפור גדול לאסוף אוסף כזה באותה קופה. אחרי זה היה את העניין עיצוב וגרפיקה שיתאימו לתקליטור וגם את המחשבה של הוצאת אוסף מצומצם יותר על תקליט, שטכנית לא ממש יכול להכיל כל כך הרבה קטעים.

צ'רלי סולומון וקארן רוז מהד-ארצי ניסו לעשות את זה בענק, עם הפרוספור השלישי. באופן חדשני, יצא לאוסף תקליט פרומו שנשלח לתקשורת, שכלל חמישה קטעים מתוך האלבום (מק"ט: DJ-1778, ראו תמונה מצורפת).

עטיפת תקליט השדרים של "Woman" של אדם (מק"ט: DJ-1763)

למרות היוזמה המקורית והדי יקרה, תקליט הפרומו הזה היה פספוס. בהנחה שהוא היה מכוון בעיקר לרדיו, לפתוח בו עם מגמיקס של ריק אסטלי, שזה משהו שהוא לא מאוד רדיופוני, זה טעות. מעבר לזה, ארבעה מחמשת הקטעים שבפרומו (כפי שניתן לראות בתמונה) הם לא הלהיטים הכי חזקים מהאוסף. לא ברור.

בגלל החגיגיות של הוצאת דיסק האוסף הראשון של הד-ארצי, בחברה חיפשו עוד שוס ואותו הם מצאו בדמות שיר חדש שאדם הקליט באותה תקופה, "Woman". בהפקה של יזהר אשדות, השיר, שמבוסס על לחן של להיט איטלקי, היה אמור לעזור לאדם לפרוץ לחו"ל, כמו שההפקה של אשדות שדרגה את עפרה חזה לכוכבת בין לאומית. הבעיה היתה ש"Woman" היה שיר חלש, שממש לא עשה את העבודה. מכיוון שהשיר הזה למעשה מופיע רק באוסף הזה, עם השנים הוא הפך לנדיר ומעריצי אדם מחפשים אותו בנרות. לצורך שיווק, כמו תקליט הפרומו הכולל לאוסף, גם השיר של אדם יצא בתקליט שדרים נפרד לתקשורת, עם כותרת שמכריזה

בגדול שהשיר לקוח מתוך אוסף להיטי פרופסור מיקס (מק"ט: DJ-1763. ראו עוד תמונה) .
בקיצור, כל הארטילריה של הד-ארצי היתה מוכנה. שיר של אדם, תקליט פרומו אחד, תקליט פרומו שני והכי חשוב - דיסק אוסף ראשון של החברה. מה כבר יכול להשתבש? ובכן, מסתבר שדי הרבה.
למרות כל העבודה היח"צנית והלוגיסטית החכמה, בדבר אחד פספסו בהד-ארצי, ברשימת השירים. "פרופסור מיקס" השלישי היה אוסף פשוט לא טוב. רצועות 1 ו-3 מתוכו אמנם היו להיטי ענק בישראל, אבל שאר 14 הקטעים נעו בין פילרים ללהיטים ביינוניים. התחושה היתה שהד-ארצי לא הפנימו את השינוי הדרוש ממעבר מאוספים של עשרה קטעים לכאלו של 16 והם פעלו כפי שהם תמיד פעלו - מלאו אוסף בכל הקטעים שהיו להם.
זה לא היה מספיק טוב ו"פרופסור מיקס 3" נחל כשלון חרוץ. למעשה, הדיסק שלו, שהיה אז מוצר ממש יקר ביחס לתקליטים וקלטות, כשהוא עלה כפול, היה ממש בגדר פיל לבן בחנוית. אף אחד לא רכש אותו, כשגם הקלטת והתקליט לא ממש נחטפו מהמדפים.
באותו הזמן, אן.אם.סי החלו להוציא את סדרת "סופרמיקס" שלה על דיסקים, שזכו להצלחה יפה. פונוקול המשיכה להפציץ עם דיסקים של "טופ פופ". בהד-ארצי, בנתיים, עשו חושבים מחדש.

ציון: 4

ערך אספני: בגלל שהאוסף מכר כל-כך מעט, במשך שנים לא הצלחתי למצוא אותו. בסופו של דבר, ידידי אור ארגן את העותק שלו, על גבי קלטת, שהוא רכש בזמן אמת. תודה רבה על כך, אור. בכל מקרה, את הדיסק הנדיר אני מעריך ב-300 ש"ח. התקליט - 100 ש"ח והקלטת - 30 ש"ח. לגבי תקליט הפרומו - הוא שווה גם כ-100 ש"ח. תקליט הפרומו של "Woman" של אדם שווה 200 ש"ח.

פרופ' מיקס מכה שנית

שם האוסף: פרופ' מיקס מכה שנית

תת כותברת: Professor Mix Strikes Again

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1988

עורך: צ'רלי סולומון

לוגיסטיקה: קארן רוז

מק"ט: CAN 19360-1

רשימת שירים:

צד א

1. Rick Astley - She Wants to Dance with Me (Watermix) (3:15)

2. Tiffany - Radio Romance (4:04)

3. Kim Wilde - Never Trust a Stranger (4:04)

4. A-ha - Touchy (4:40)

5. Good Question - Got a New Love (3:51)

6. Ofra Haza - Galbi (3:12)

צד ב

1. Tanita Tikaram - Good Tradition (2:49)

2. The Escape Club - Wild Wild West (4:00)

3. Womack and Womack - Teardrops (3:51)

4. Thompson Twins - In the Name of Love '88 (3:30)

5. Milli Vanilli - Girl You Know it's True (4:11)

6. Gold - Rio De Janvier (4:26)

עיצוב ועטיפה: המאייר יקי קאופמן יצר את העטיפה של חלק 2 של הסדרה, כמו את כל פרקיה. העטיפה הפעם הוא ברוח כל מה שאמור היה להיות "Cool" בקרב בני נוער בסוף 1988. ברוח הקומיקס, ציורו כאן תקליטים, אוזיניות, אול סטארס, המבורגר, קטשופ, סקייטבורג, דיג'יי ואפילו היפופוטם ששותה בירה בזמן שהוא קופץ על טרמפולינה (!). הדיג'יי שמרכז היצירה נראה קצת כמו הומאז' לאילן בן-שחר. הרעיון יפה ובזמן אמת צעירים עפו על העטיפה הזאת. היום זה נראה קצת מטופש, אולי גם מאולץ. ציון עיצוב: 7

צ'רלי סולומון (מימין) עם הזמר דונובן, בימי רשת ג', 1981
(צילום: בני דודקביץ', מתוך פייסבוק)

ביקורת ורקע: כחודשיים אחרי הוצאת הפרק הראשון בסדרה, הד ארצי חזרו עם הפרק השני המוצלח שלה. צ'רלי סולומון ערך וקארן רוז קיבלה קרדיט על הלוגיסטיקה, שאני משער שזאת ההפקה. סולומון נכנס לעניינים מהר בהד ארצי ובגלל קשריו ברשת ג', אותה הוא עזב כדי להצטרף לחברת התקליטים, היתה לו יכולת לבנות להיטים מאוד גדולים. רשת ג' היתה אז מונופול בתחום המוזיקה. לא היו כמעט אפיקים אחרים לשווק מוזיקה בישראל. קצת בעיתונים, שעות בודדות מדי שבוע
בגל"צ וחצי שעה שבועית של "עד פופ" בטלוויזיה. לכן, אם הצלחת לחדיר שיר לרשת ג', הצלחת בענק. וסולומון ידע בדיוק איך לעבוד עם ג' ולהחדיר לשם שירים. סולומון לא סגר חצי שנה בהד ארצי והוא כבר הצליח לקדם בישראל שורה של להיטים ענקיים עבור החברה. כל זה התבטא ב"פרופסור מיקס 2", שהיה עמוס בקטעים האלו. מתוך 12 הקטעים שבו, יש רק פילר אחד, שזה סטנדרט יוצא דופן באוספים ישראלים באותה תקופה.

האוסף נפתח בריק אסטלי, שהיה חתום בחו"ל בחברת RCA. במשך שנים RCA יוצגה בארץ על ידי חברת הטכנולוגיה "איסטרוניקס", שהיה לה גם אגף מוזיקה. אחרי ש-BMG, לה היה חוזה הפצה בארץ עם הד ארצי, רכשה את RCA, הרפרטואר שלהם עבר מאיסטרוניקס להד ארצי, מה שגרם למחלקת המוזיקה של איסטרוניקס להסגר (ראה כתבה).

ריק אסטלי היה הסנונית, אבל בהמשך הדרך הרפרטואר של RCA יעניק רבות למחלקת המוזיקה הבין לאומית של הד ארצי, שאחרי שנים של דשדוש, הפכה לשחקן המרכזי בשוק.

האוסף ממשיך עם להיטים של טיפאני, א-הא, קים וויילד ואפילו עפרה חזה כאן עם ההפקה הבין לאומית שנעשתה לשירה "גלבי". 

הצד השני נפתח עם "Good Tradition" של טניטה טיקאראם, שהוא כנראה הביטוי הכי בולט ליכולתו של סולומון להשפיע על רשת ג' של אותם ימים. זמרת הפולק הבריטית אמנם זכתה להצלחה צנועה במולדתה ובעוד טריטוריות אירופאיות, אבל מה שקרה איתה בישראל היה חסר פרופורציה. להיט הבכורה שלה שמופיעה כאן, הפך לאחד הלהיטים הגדולים בישראל באותה שנה, כשהוא מסיים במקום השמיני במצעד השנתי של רשת ג'. הסינגל הבא שלה, "Twist in My Sobriety", שהצליח להגיע רק למקום ה-22 במצעד הבריטי, הפך בישראל לאחד השירים האהובים ביותר באייטיז והוא סיים במקום ה-22 במצעד העשור של גלי צהל. בדרך, האלבום "Ancient Heart", הפך לרב מכר מקומי מרשים. טיקאראם זכתה להכרה גם בעולם, אבל מה שהיה איתה בישראל היה יוצא דופן. זה הכל עבודה של סולומון. 

אחרי טיקאראם, האוסף ממשיך בעוד שורה של להיטים ברצף, כולל "Girl You Know it's True", להיט הבכורה העצום של מילי ואנילי שבאוסף הזה מצא את עצמו כקטע הלפני אחרון, עוד עדות לחוזקת האוסף.

שורת הלהיטים הזאת הובילה את "פרופסור מיקס 2" להיות הצלחה גדולה וערב שנת 1989, נראה היה שהד ארצי חזרו חזק לעניינים. תכנית העבודה של המחלקה הבין לאומית של הד ארצי ל-89' היוותה את הבסיס לעבודתה במשך כל שנות ה-90. סולומון שאף, וגם עמד במשימה, להוציא ממחלקתו אוסף בין לאומי אחד כל חודש. 12 אוספים שונים אכן יצאו בהד ארצי באותה שנה. לא כולם באותה רמה, אבל הטמפו של העבודה של החברה היה יוצא דופן. מסודר, עם חזון, שהביא להצלחה.

ציון: 8

ערך אספני: האוסף יצא על תקליט וקלטת. מעריך את שניהם בכ-20-30 ש"ח

מסיבת הריקודים של פרופ' מיקס

שם האוסף: מסיבת הריקודים של פרופ' מיקס

תת כותרת: Proffesor Mix's Dance Party 1

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1988

עורך: צ'רלי סולומון (עם תודה לקארן רוז)

מק"ט: BAN 19354

רשימת שירים:

צד א

1. Kim Wilde - You Came (4:34)

2. Matt Bianco - Wam-Bam-Boogie (7" Edit) (4:27)

3. The Funky Worm - Hustle (To the Music...) (Radio I) (3:55)

4. Book of Love - Pretty Boys and Pretty Girls (4:30)

5. Siedah Garrett - K.I.S.S.I.N.G. (5:24)

צד ב

1. France Gall - Ella, Elle L'a (4:50)

2. Chico Chico - Bamboleo (3:38)

3. Charlie Makes the Cook - Boys and Girls (4:07)

4. Transvision Vamp - I Want Your Love (7" Version) (3:10)

5. Aswad - Give a Little Love (4:33)

עיצוב ועטיפה: איור של הצייר/מעצב יקי קאופמן, שלעטיפת הפרק הראשון יצר את דמות הפרופסור שהוא גם תקליטן. סוג של ניגודיות מגניבה, שתלווה את רוב הסדרה. קאופמן הוא מחלוצי הקומיקס הישראלים. עבודותיו של קאופמן הן רבות, כשהוא החל את הקריירה שלו במדור הקומיקס של "דבר לילדים" בשנות השבעים ובמהלך השנים אייר לספרים של סמדר שיר ואף יצר סדרת ספרים מצויירים מצליחה משל עצמו - "דומבי האדם הקדמון". בתחילת שנות השמונים קאופמן החל לעבוד גם עם הד ארצי. הוא עיצב עטיפות לשלמה ארצי, בין השאר את העטיפה המדהימה לאלבום "מקום". בהמשך איוריו עטרו כמה מהאוספים שהחברה הוציאה. לסדרת הפרופסור יצאו 11 פרקים, את העטיפות של כולן קאופן יצר בכשרון, בגיוון ובמקוריות. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: במהלך השנים סיקרתי כמה פרקים מסדרת "פרופסור מיקס" ו"הפרופסור הדיגיטלי", בעיקר את אלו שיצאו בשנות התשעים. הסדרה החשובה הזאת החלה את דרכה על גבי תקליטים וקלטות ב-1988 ואני חושב שזאת הזדמנות טובה לחזור לתחילת דרכה ולסקר את הסדרה במלואה. זה סיפורה המלא:

אחרי שהד ארצי סיימה את סדרת האוספים הבולטת שלה באייטיז, "מקסימום", בשנת 1986, הגיעו כמה שנים שבהם תחום האוספים בחברה קרטע. "מקסימום" החזיקה 11 פרקים מצליחים בין 1983 ל-1986, שהשאירו אבק למתחרותיה. אחרי סגירת הסדרה, מסיבות לא ברורות, CBS המריאה, בעיקר עם הסדרה המצליחה "יורופרייד". גם פונוקול נתנה גז וסדרת "טופ פופ" שלה שהושקה ב-1988, הפכה להצלחה פנומנלית. הד ארצי, באותה תקופה, הסתפקו בסדרה "סמאש" שערך דורון ברנבליט, סדרה שיצאו ממנה לא פחות משבעה פרקים. אבל "סמאש" לא היתה זה וכשברנבליט עזב את הד ארצי, הוחלט לגנוז את הסדרה.

המחליף של ברנבליט היה צ'רלי סולומון, שהגיע להד ארצי אחרי כמה שנים כעורך מוזיקלי ברשת ג'. סולומון, דרום אפריקאי שהיגר לישראל, הביא עמו תרבות ועבודה בסטנדרטים של חו"ל ולכן מאוד התבלט גם ברשת ג' וגם בהד ארצי. לעבודה עמו בהד ארצי הוא גייס עוד חו"לניקית, את קארן רוז האמריקאית וביחד הם הרכיבו את המחלקה הבין לאומית. המשימה הראשונה של סולומון היתה השקה של סדרת אוספים חדשה, כזאת שתתן פייט אמיתי לאוספים של CBS ופונוקול. סולומון הבין טוב שהדבר הראשון לעשות זה המיתוג. עוד לפני שהיו לו להיטים ברפרטואר, סולומון חיבר את הסדרה החדשה שלו לעולם הקומיקס. הוא הגה דמות בדיונית של פרופסור מקריח, כזה שאולי קצת השתגע במעבדה ונהיה גם דיג'יי - הוא פרופסור מיקס. הדמות הזאת ככבה על עטיפות הסדרה וכן בפרסומות שלה בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה.

הפרק הראשון של "פרופסור מיקס" יצא לפני ראש השנה, בספטמבר 1988. סולומון יצר אוסף מעניין. הוא לא היה עמוס בלהיטים, אפילו ההיפך מכך. מתוך עשרת שירי האוסף, יש כאן רק שני להיטים גדולים, "You Came" של קים וויילד ו"Ella Elle L'a" של פראנס גאל. באופן מבריק, כל אחד מהם פתח צד אחר של האוסף, מה שנותן תחושה לרוכש ששני הצדדים חזקים. שאר הקטעים באוסף היו להיטים קטנים, אם לא פילרים. יש כאן, לדוגמה, קאבר הזוי של הרכב יורופופ גרמני ל"במבולאו". למרות זאת, בחירת הקטעים ב"פרופסור מיקס" הראשון היתה איכותית ומעניינת. האוסף מלא בפופ נשי יוצא דופן וחוץ מהקטעים של וויילד וגאל, יש כאן ארבעה קטעים לא קונבציונלים. קודם כל, בצד הראשון, קטע של הרכב הניו ווייב הנשי מבוסטון Book of Love, אחד הפנינים היפות של האייטיז. בצד השני מככב עוד שיר נדיר, של הרכב הבאבלגאם פופ הצרפתי Charlie Makes the Cook. ממש בחירות מטורפות. עוד באגף הנשי, יש כאן קטע פריסטייל מצויין של סידה גארת', שבאותה שנה התגלתה על ידי מייקל ג'קסון וגם להיט קטן של הרכב הפאנק פופ הבריטי טרנסוישן ואמפ, שהונהג על ידי הזמרת הכריזמטית וונדי ג'יימס. 

סולומון יצר כאן אוסף פופ איכותי. קצת חוטא למטרה שהוא מצהיר עליה, להיות אוסף דאנס. למרות זאת, בעיקר בגלל המיתוג הטוב שלו שהרגיש חו"ל וגם בזכות שני הלהיטים העצומים שבתוכו, "הפרופסור" הראשון היה להצלחה. התחלתה של סדרה מוצלחת, שתרוץ, כמו "מקסימום" למשך קצת יותר משלוש שנים וגם כמו "מקסימום", נמשכה 11 פרקים. כשהסדרה תדעך, סולומון יהיה שותף לעוד הברקה מיתוגית ואיכותית - הסדרה הבאה של הד ארצי, "היטמן".

ציון: 9

ערך אספני: הפרק הראשון יצא על גבי תקליטים וקלטות בלבד. התקליט יותר נפוץ ושווה כ-30 ש"ח. את הקלטת כמעט ולא רואים והיא שווה כ-20 ש"ח

הד ארצי - חורף 88'

שם האוסף: הד ארצי - חורף 88'

תת כותרת: לא למכירה

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1988

עריכה: חיים שמש, צ'רלי סולומון, קארן רוז וענת אלשטיין

מק"ט: 15350

רשימת שירים:
צד א

1 Pride (Live) - U2

2 ככה את רצית אותי (בהופעה) - גידי גוב ורמי קליינשטיין

3 Handle with Care - The Travelling Wilburys

4 לא נרדמת תל אביב - דני רובס

5 Good Tradition - Tanita Tikaram

6 עד כאן אני - אופירה יוספי

7 American Dream - Crosby , Stills and Nash

8 שינויי מזג האויר - שלמה ארצי

9 50 Ways to Leave Your Lover - Paul Simon

10 דינה ברזילי - להקת הנח"ל

11 Orinoco Flow - Enya

12 אחד - שרון ליפשיץ

13 ספרי - בעז שרעבי
צד ב

1 השיר החי - שמוליק קראוס

2 It's Money That Matters - Randy Newman

3 עוד פאב - יגאל בשן

4 Wild Wild West - Escape Club

5 אשאל - עפרה חזה

6 הכל פתוח - גידי גוב

7  Orange Crush - R.E.M .

8 נרקוד נשכח - שלמה ארצי

9  A Groovy Kind of Love - Phil Collins

10 סליחות - יהודית רביץ

11 Giving You the Best That I Got - Anita Baker

12 סליחה - מתי כספי

13 One Moment in Time - Whitney Houston

14 קטיפה - יגאל בשן

15 פרסומת לפרופסור מיקס 2 - אילן בן שחר

עטיפה: עיצוב של דייגי רפי. עבודה בסיסית מאוד גרפית ופרקטית של דייגי, שעיצב בתקופה היא המון עבור הד ארצי. עושה את העבודה. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: האוסף הזה הוא אחד הדברים הכי יוצאי דופן כאן. בשנת 1988 הד ארצי ראתה פריחה גדולה בהוצאות שלה וגם החלה לשווק, לראשונה, קומפקט דיסקים. ככלי שיווקי לכל ההוצאות האלו, הכינו, כשיתוף פעולה של המחלקה הישראלית עם המחלקה הבין לאומית, אוסף שכולל קטעים בולטים מכל התקליטים החדשים שהחברה הוציאה. האוסף הזה לא יצא למכירה והוא ניתן בעיקר לבעלי חנויות תקליטים ברחבי הארץ, כדי שאלו יוכלו להכיר את הקטעים והאלבומים החדשים של הד ארצי, מתוך מטרה שהם ידעו למכור אותם יותר טוב. האוסף נערך כמו תכנית רדיו עם הגשה וקרוס (שילוב) בין השירים, שמסבירים על כל קטע וקטע והאלבום ממנו הוא לקוח. האוסף מסתיים בפרסומת מפיו של הדיג'יי אילן בן שחר לאוסף הלועזי "פרופסור מיקס 2", שיצא באותם ימים, אוסף שיצא על גבי קלטות ותקליטים בלבד (רק מפרק 3 הסדרה תצא על גבי דיסקים). בכלל, ניכר מהאוסף החשיבות של הפורמט החדש, הקומפקט דיסק, לעומת הפורמטים הישנים - הקלטת והתקליט. מבינים מהאוסף שאת ההוצאות החשובות מוציאים גם על דיסק, מוצר יקר ואקסלוסיבי באותם ימים, לעומת רוב הדברים שיצאו רק בתקליט וקלטת.

את ההגשה של האוסף/תכנית עשתה אורלי יניב, אחת מכוכבות הרדיו הגדולות של התקופה, בין השאר המגישה של המגזין "מוסיקה היום" בגלי צהל. יניב גם הגישה ספורט, תכניות נוער ואקטואליה בטלוויזיה, בערוץ היחיד, ונחשבה אז לטאלנט בדרגה ראשונה. למרות שהאוסף הוא בעצם פרסומת ארוכה, מדובר במוצר שעוזר להיזכר איך נשמעו תכניות רדיו באותם ימים, בהחלט זיכרון מתוק מעידן השיא של הרדיו-פופ הישראלי. יניב הקולחת בתיעוד נדיר לאיך הגישו מוסיקה ברדיו הישראלי של אז.

האוסף, כאמור, יצא רק למטרות שיווקיות, אבל השמועה עליו פרסה כנפיים ובקרב הציבור היו לו לא מעט דורשים, ששילמו עליו מחיר מופקע לבעלי החנויות שעשו ממנו קופה.

ציון: 10

ערך אספני: 100 ₪

ההיסטוריה של הבלוז 2

שם האוסף: ההיסטוריה של הבלוז 2

תת כותרת: חלק ב: Blues, Sex & Rock'n'Roll

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1993

עריכה והפקה: קארן רוז

מק"ט: ARTON 19558

רשימת שירים:

1. Willie Mae "Big Mama" Thornton - Hound Dog (2:51)

2. Big Joe Turner - Shake, Rattle & Roll (2:59)

3. Floyd Dixon - Hey Bartender (2:47)

4. Bobby Bland - Farther Up The Road (2:47)

5. Bo Diddley - Road Runner (2:49)

6. Little Walter - Boom Boom, Out Go The Lights (2:51)

7. Bo Diddley - Who Do You Love? (2:30)

8. Muddy Waters - You Need Love (2:45)

9. Howlin' Wolf - Smokestack Lightnin' (3:09)

10. Muddy Waters - Manish Boy (2:57)

11. Howlin' Wolf - Back Door Man (2:49)

12. John Lee Hooker - Please Don't Go (2:30)

13. Muddy Waters - I Just Want To Make Love To You (2:52)

14. Little Walter - Key To The Highway (2:57)

15. Muddy Waters - You Shook Me (2:46)

16. Howlin' Wolf - Spoonful (2:46)

17. John Lee Hooker - One Bourbon, One Scotch, One Beer (3:02)

18. Arthur "Big Boy" Crudup - That's All Right (2:55)

19. Bo Diddley - Pills (2:51)

20. Little Walter - Mellow Down Easy (2:43)

21. Eddie Floyd - Raise Your Hand (2:28)

22. Albert King - Born Under A Bad Sign (2:46) (2:40)

עטיפה: עיצוב של עופר כהן. בניגוד לאוסף הראשון, שהעטיפה שלו היתה מינימליסטית ונעימה, כאן יש עטיפה שהיא כולה רעש לא נעים בעיניים. יש כאן גם פיטמה שמתגנבת לה, לא ברור אם במכוון. ממש לא טוב. ציון עיצוב: 2

ביקורת ורקע: שנתיים אחרי האוסף הראשון והאייקוני, קארן רוז חזרה עם החלק השני של סדרת "ההיסטוריה של הבלוז", בפרק שהתיימר לעסוק בהשפעה של הבלוז על הרוקנרול בתחילת דרכו. האוסף מתחיל טוב, אבל אחרי חמישה קטעים אייקוניים הוא מתדרדר לאוסף סתמי לתחום, עם תחושה שניסו למלא את האוסף בכח. כשבאוסף שאמור לסקור ז'אנר כל כך עשיר חמישה מהאומנים מופיעים בו עם יותר מקטע אחד, חלקם גם עם שלושה קטעים, די ברור שלא נעשתה כאן עבודה מספיק טובה כדי לחקור את התחום על כל גווניו.

כצפוי, בגלל העטיפה הרעה והעריכה הדי חפיפניקית, האוסף כשל והתכנונים להוציא לו חלק 3, שמסקר את הבלוז העכשווי, שונה. במקומו יצא אוסף כזה, לא כחלק מהסדרה, שהמיתוג שלה לא היה שווה בשלב זה. למרות זאת, גם האוסף ההוא, "גוונים של בלוז", לא ממש הצליח.

ציון: 3

ערך אספני: 10 ₪

ההיסטוריה של הבלוז

שם האוסף: ההיסטוריה של הבלוז

תת כותרת: חלק א: הבלוז הקלאסי

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1991

עריכה והפקה: קארן רוז

מק"ט: ARTON 19479-2

רשימת שירים:

1. Muddy Waters - Rollin' Stone (3:09)

2. Memphis Slim - Mother Earth (2:42)

3. Howlin' Wolf - Moanin' In The Moonlight (2:56)

4. John Lee Hooker - The Journey (3:44)

5. Ruth Brown - (Mama) He Treats Your Daughter Mean (2:55)

6. Little Walter And The Night Cats - Juke (2:46)

7. Professor Longhair - In The Night (2:34)

8. Big Joe Turner - Honey Hush (2:41)

9. LaVern Baker - Soul On Fire (3:05)

10. Lowell Fulson - Reconsider Baby (3:10)

11. Muddy Waters - Hoochie Coochie Man (2:48)

12. Bo Diddley - I'm A Man (2:58)

13. Sonny Boy Williamson - Don't Start Me Talkin' (2:37)

14. Willie Dixon - 29 Ways (2:11)

15. Jimmy Rogers - Walking By Myself (2:49)

16. Bo Diddley - Before You Accuse Me (3:07)

17. Chuck Berry - Merry Christmas Baby (3:16)

18. Ray Charles - The Right Time (3:25)

19. Coasters, The - Shoppin' For Clothes (3:00)

20. Elmore James - Madison Blues (2:25)

21. Bobby Bland - I Pity The Fool (2:41)

22. Etta James - Baby, What You Want Me To Do (4:15)

23. Koko Taylor - Wang Dang Doodle (3:01)

24. B.B. King - Night Life (4:52)

25. John Lee Hooker - Boom Boom (Edit) (2:40)

עטיפה: עיצוב של יוסי למל. גרפיקה פשוטה, שעושה את העבודה. מינימליזם מדבר יפה עם השפה העיצובית של אלבומי הבלוז הקלאסיים וכאן זה נעשה נכון. בפנים יש טקסט על הז'אנר, של עורכת האוסף, שזה משהו שאני ממש אוהב. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: אחרי ארבע שנים בהד ארצי, כשהיא כבר חתומה על עשרות אוספים, קארן רוז מהמחלקה הבין לאומית בחברה השיקה את סדרת חלומותיה - סדרה שתעסוק במוסיקת הבלוז. על פי העטיפה הפנימית של האוסף, אפשר להבין שהכוונה היתה להוציא סדרה בשלושה פרקים, כשהפרק הראשון עוסק בבלוז הקלאסי, או בשורשי הבלוז בשנות החמישים והשישים המוקדמות. הפרק השני אמור לעסוק בבלוז ובמעבר שלו לרוקנרול והפרק השלישי בבלוז כיום.

החלק הראשון יצא בקיץ 1991, קרוב מאוד לתקופה שבהד ארצי הוציאו אוסף עם שם דומה, "ההיסטוריה של הפופ". מה שהיה נראה כמו מגמה להוציא סדרות אוספים שיסקרו את ההיסטוריה של ז'אנרים שונים, הסתיים רק בשני האוספים האלו. האוסף של הבלוז כלל קטעים משתי חברות תקליטים אמריקאיות - MCA ואטלנטיק, שהרפרטואר העשיר שלהם בתחום אפשר ליצור אוסף מצוין. האוסף ערוך בצורה כרונולוגית והוא מתחיל עם קטע מ-1950 ונע קדימה בשנים, עד שהוא מסתיים אחרי 25 קטעים בשיר מ-1967. זהו אוסף אישי ומעניין וניכר בו החיבור הרגשי של עורכת האוסף עם תוכנו. הטקס על הז'אנר שהיא כתבה בפנים, ביחד עם קריצות אישיות באיזור הקרדיטים, רק מחזקים אץ התחושה הזאת.

למרות שמדובר באוסף מוצלח, הוא לא זכה להצלחה גדולה. אמנם נעשתה כאן עבודה טובה, אבל אחרי הכל - בלוז הוא ממש לא מנת חלקם של הישראלים ולכן היה קשה למכור להם אוסף כזה. אחרי התגובות הצוננות לאוסף, בהד ארצי לא מהרו עם התכנית להוציא את החלקים הבאים שתוכננו לו. רק אחרי שנתיים, ב-1993 הד ארצי בכל זאת חזרו לתכנית ודי במקביל הם הוציאו שני אוספי בלוז. קודם כל ראה אור אוסף הבלוז העכשווי, "Shades of Blue", שנערך על ידי רן עצמון וצ'רלי סולומון ואז ראה אור החלק השני של "ההיסטוריה", זה שעסק ברוקנרול ושנערך אף הוא על ידי קארן רוז. כמו האוסף הראשון, גם האוספים האלו התקבלו בצורה צוננת, מה שהבהיר סופית לחברות התקליטים הישראליות שאין להן מה להתעסק בבלוז.

ציון: 9

ערך אספני: 50 ₪

האוסף סוקר באדיבותו של עופר גרטש

עכשו או לעולם לא

שם האוסף: עכשו או לעולם לא

תת כותרת: It's Now or Never

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1989

עריכה: צ'ארלי סולומון וקארן רוז

מק"ט: 19419-2 Arton

רשימת שירים:

1. Elvis Presley - It's Now or Never (3:17)

2. Peggy March - I Will Follow Him (2:27)

3. Everly Brothers, The - Cathy's Clown (2:25)

4. Neil Sedaka - Breaking Up Is Hard To Do (2:22)

5. Brian Hyland - Itsy Bitsy Teenie Weenie Yellow Pokadot Bikini (2:20)

6. Millie - My Boy Lollipop (2:01)

7. Cascades, The - Rhythm Of The Rain (2:30)

8. Skeeter Davis - The End Of The World (2:38)

9. Otis Redding - (Sittin' On) The Dock Of The Bay (2:42)

10. Stevie Wonder - My Cherie Amour (2:52)

11. Marvin Gaye - I Heard it Through the Grapevine (3:18)

12. Diana Ross - You Can't Hurry Love (with the Supremes) (2:48)

13. Martha Reeves - Dancing In The Streets (with the Vandellas) (2:40)

14. Wilson Pickett - Land of 1000 Dances (2:28)

15. Sam & Dave - Soul Man (2:38)

16. Aretha Franklin - Respect (2:22)

17. Desmond Dekker - Israelites (with The Aces) (2:34)

18. Mamas and The Papas, The - California Dreamin' (2:40)

19. Sonny and Cher - I Got You Babe (3:09)

20. Box Tops, The - The Letter (1:54)

21. Monkees, The - I'm a Believer (2:46)

22. Jefferson Airplane - Somebody To Love (3:01)

23. Vanilla Fudge - You Keep Me Hanging On (2:58)

24. Guess Who, The - These Eyes (3:43)

25. Young Rascals, The - Groovin' (2:29)

26. Jose Feliciano - Light My Fire (3:38)

27. Elvis Presley - Suspicious Minds (4:34)

עטיפה: עיצוב של בועז קימלמן. קומיקס עם המון אלמנטים מהסיקסטיז. מד-מן, לפני שהיה מד-מן. מושלם, בזמנו, על תקליט, בכלל נראה מליון דולר. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: ב-1989 החלו ברשת ג' של קול ישראל בפרוייקט שאפתני ומרשים של סיקור המוסיקה, האירועים והתרבות של שנות השישים. תחת הכותרת "עכשיו או לעולם לא", שם שנבחר מהתרגום של שמו של להיטו האלמותי של אלביס פרסלי, "It's Now or Never". את הפרוייקט ערכה עפרה הלפמן, הגיש מנחם פרי, והמפיקה/טכנאית שלו היתה גלית אמירה. הפרוייקט שודר כמיני מרתונים חודשיים, כשכל חודש שודרו חמש שעות שהתמקדו בשנה אחרת מהסיקסטיז בסדר כרונולוגי. סה"כ פרוייקט של חמישים ואחת (!) שעות שידור (ל-1963 הוקדשו שש שעות). כל תכנית חולקה בצורה די שווה. השעתיים הראשונות סקרו את הלהיטים הגדולים של אותה שנה בארצות הברית ובבריטניה, כולל הסיפורים מאחורי השירים. השעה השלישית זלגה ללהיטים מצרפת ואיטליה, כשבשעה זאת גם נפתחו הקווים למאזינים. השעה הרביעית הציגה מוסיקה מפסקולים של אותה השנה והחמישית את הסלואים של השנה. בין לבין שולבו פרסומות מזמן אמת, הקלטות של קטעי חדשות, הועלו מרואיינים-מומחים לשידור ועוד.
באופן מדהים, הפרוייקט הזה, לפחות רובו, ניתן להאזנה באינטרנט, בדף האייקאסט שהעלה המאזין אבנר אפשטיין, שהקליט את התכניות בזמן שידורן. ניתן להאזין להן כאן.

הסדרה היתה להצלחה אדירה וחברות התקליטים השונות ניסו לגזור על תחייתן של הסיקסטיז קופון והוציאו בזו אחר זו אוספי מוסיקה מהעשור. כל זה לגיטימי, אבל חברה אחת קצת הגזימה. הד-ארצי, ללא הסכמה או שיתוף פעולה מרשת ג', החליטו להוציא אוסף שנקרא "עכשו או לעולם לא" (היוד החסר ב"עכשיו" הוא במקור שם האוסף). בעטיפה הפנימית הם ציינו בשורה קטנה שהאוסף נעשה בהשראת התכניות ברשת ג'. 

עפרה הלפמן נזכרת בהשתלשלות העניינים. "כשנודע לי שהד ארצי מוציאים אוסף עם שם הסדרה, כמובן שמחיתי", מספרת הלפמן. "התשובה שקבלתי היתה ש'עכשיו או לעולם לא' הוא שם של שיר ואין לי בעלות עליו. הם לפחות הסכימו להודות שהם ניסו לקחת 'טרמפ' על הסדרה ולכן הוסיפו את ההערה - 'בהשראת'".

הטרמפ הזה עבד להד-ארצי ו"עכשו" היה שוס רציני, הרבה בגלל שהוא כלל 27 קטעים ולמעלה מ-70 דקות של מוסיקה, משהו לא ראו עד אז בארץ. המכירות שלו היו יפות והוא נחשב עד היום לאחד האוספים הקלאסיים שיצאו כאן.

ציון: 9

ערך אספני: 30 ₪

תודה למשה בן-חיים, שסייע בכתיבת הקטע הזה

ראיון עם קארין רוז שעבדה בהד-ארצי בין 1988 ל-1993

 "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי", מספרת קארין רוז בשיחת וידאו אינטרנטית מניו יורק, "הסבירו לי שיש שני דברים שלא מוכרים בכלל בישראל ושצריך להתרחק מהם: רוק כבד ומוסיקאים שחורים. כששמעתי את זה, זה היה לי לאתגר. להביא את הרוק הכבד והמוסיקה השחורה לקהל הישראלי. אני חושבת שדי הצלחתי בזה".

 לפני שנמשיך בראיון, נחזור קצת אחורה. השם קארין רוז חוזר בסיקור של כל אוסף ואוסף שהד ארצי הוציאו בין 1988 ל-1993, בסך הכל שלושים אוספים שסוקרו עד כה. אין קו אחיד בסגנון האוספים שרוז ערכה או הפיקה. זה יכול להיות אוסף פופ, אלטרנטיבי, רוק כבד, בלוז, סיקסטיז וכו'. זה לא בכדי, שרוז הוציאה אוספים במגוון רב כל כך של סגנונות. כמנהלת בישראל של הרפרטואר של וורנר-מיוזיק, היא יצגה אמנים מכל הקשת המוסיקלית. מהסמיתס וג'יינס אדיקשן באלטרנטיבי, דרך מדונה ופרינס בפופ ועד די-לייט ומובי בדאנס. "הפרוייקט הכי גדול שלי היה לקדם את אר.אי.אם", נזכרת רוז. "זאת להקה שגדלתי עליהם ברדיו הקולג'ים בארצות הברית והיה חשוב לי מאוד להביא אותם להצלחה בישראל. זה לא היה דבר פשוט. צ'רלי סולומון, שניהל את המחלקה הבין לאומית, לא האמין שהם יצליחו והוא לא הסכים שידפיסו את האלבום 'Out of Time', בארץ. אז דאגתי שהאלבום יגיע ביבוא. הבאנו כמות קטנה מאירופה והיא נחטפה. במחסן ההפצה של החברה לחצו עלי שאני אזמין עוד עותקים והבאתי עוד אלף ואיך שהם הגיעו הם אפילו לא נחתו במחסן, הם ישר עברו למדפים בחנויות. הדרישה לאר.אי.אם היתה כל כך גדולה שבהנהלה השתכנעו להדפיס את הדיסק. הרגשתי סיפוק גדול מההצלחה שלהם, שנמשכה עוד. שנה אחר כך הבאתי אותם ל-Promotional Tour בישראל. הם הגיעו לכאן לראיונות וכדומה. זה היה משהו שלא היה לפני כן בישראל וההצלחה שלהם היתה פנומנאלית, שכעבור כמה שנים הם גם הגיעו לארץ להופעה מסחרית, ביחד עם רדיוהד".

 זה היה כזה הימור להדפיס כאן אלבום של הרכב כמו אר.אי.אם?

רוז (מימין) בליל השקה לאלבום של גאנז אנד רוזס, ב"טאואר רקורדס", תל אביב

 כן. בהדפסות מקומיות הלכו כאן רק על בטוח. אמני מיינסטרים גדולים, שאין ספק שימכרו הרבה. כל השאר – הגיעו רק ביבוא. המשמעות של זה היתה מאוד גדולה, מפני שהדפסות מקומיות היו זולות יותר לצרכן, מה שהפך את הפוטנציאל המסחרי שלהן לגבוה יותר. בתחילת הניינטיז, כשהמוסיקה האלטרנטיבית התחזקה, עדיין היה קשה לשכנע אנשים בחברה להרחיב את מגוון הסגנונות שמדפיסים בהדפסה מקומית. אני זוכרת, לדוגמה, שכשנירוונה הוציאו את "Nevermind" לא הסכימו להוציא את זה בהדפסה מקומית. ואני כל הזמן לחצתי עליהם. אמרתי שזה קורה בכל העולם וזה הולך להיות ענקי בישראל. אבל לא הקשיבו לי. בסוף זה התפוצץ והם נהיו לתופעה והשתכנעו שצריך להדפיס את זה בישראל. הבעיה היתה שכשהם כבר השתכנעו, זה היה מאוד קרוב לחגים וכדי להספיק להדפיס את האלבום לפני קדחת המכירות של החגים היה צריך להביא את המאסטר, שבדרך כלל היה מגיע בדואר, במהירות. אז נסעתי בעצמי לשווייץ להביא את זה. הכל נעשה ברגע האחרון ורק במזל לא פספסנו את המומנטום איתם.

 איך הגעת לעבוד בהד ארצי?

 הגעתי לישראל ב-1988 ואחרי שבוע ראיתי ב"גרוזלם פוסט" מודעת דרושים לעבודה בחברת תקליטים. חברים אמרו לי שזה בהד ארצי, חברה רצינית וללכת על זה. הייתי אישה צעירה, בת 24, עם מעט נסיון בתחום. עבדתי בארצות הברית בתחום המוסיקה, בחברה שניהלה אמנים, אבל לא היה לי נסיון בחברת תקליטים. אבל בהד ארצי היו לחוצים. קודמתי בתפקיד החזיקה מעמד שלושה חודשים והיא חזרה לארצות הברית והם היו צריכים מישהו דחוף. הבנתי את התעשיה וידעתי אנגלית, אז קיבלו אותי.

 מה היתה הגדרת התפקיד שלך?

 אני הייתי המנהלת של וורנר בישראל. עבדתי תחת צ'רלי סולומון, שניהל את המחלקה הבין לאומית ואת הרפרטואר של חברת RCA.

 וזאת היתה כל המחלקה הבין לאומית?

 לא. היו גם אנשי יחסי ציבור תחתנו. בשלב מאוחר יותר גם הגיע רן עצמון, שניהל את הרפרטואר של MCA וגפן.

 מה הזכרונות שלך מהתקופה?

 זאת היתה תקופה מדהימה. שילמו לי לקרוא עיתוני מוסיקה ולשמוע מוסיקה כל היום. זה היה חלום עבורי, העבודה הכי טובה בעולם.

 הוצאתם הרבה אוספים באותה תקופה, איך זה עבד?

רוז (משמאל) ולירון תאני, על עמדת התקליטן במועדון הרוקסן

אוספים היו מוצר מאוד מרכזי אצלנו. בגלל שבישראל לא היה שוק סינגלים, שזה דבר דומיננטי מאוד בכל העולם, אז זה היה התחליף לכך. האופציה לאנשים שרוצים לקנות להיט של אמן ולא רוצים את כל האלבום. הבעיה שלנו היתה שבחו"ל לא ראו בעין כל כך יפה את עניין האוספים. רוב הרפרטואר שלנו היה אמריקאי ובאמריקה אוספים היו נחשבים לדבר ממש בזוי. לאמנים אמריקאים רבים היה אפילו סעיף בחוזה שהם חתמו עם חברת התקליטים, שקובע שאסור להוציא את המוסיקה שלהם על אוספים. כאלו היו אמנים כמו ג'וני מיטשל, פטי סמית ומדונה.

 באווירה הזאת היינו צריכים לשכנע את חברות התקליטים האמריקאיות לאשר לנו קטעים לאוספים. זה היה לפני עידן האינטרנט והשיחות הבין לאומיות הזולות והכל נעשה בצורה מאוד מסורבלת. שלחנו טלקסים ופקסים, הרבה מאוד מכתבים שממש מתחננים שיתנו לנו להשתמש בשיר כזה או אחר. הרבה מאוד פעמים נעננו בשלילה, אבל לפעמים גם זכינו להצלחות וכך, ג'וני מיטשל, לדוגמה, אישרה לראשונה ששיר שלה יופיע באוסף, דווקא בישראל.

 איך הוחלט איזה אוסף מוציאים ומי עובד על כל אוסף?

 סולומון התעסק יותר באוספים של מוסיקת הפופ והמוסיקה המסחרית, אני התעסקתי יותר באוספי הנוסטלגיה, באוספי הרוק והמוסיקה השחורה. בעיקרון, גם אני וגם סולומון ואחר כך גם עצמון, עבדנו ביחד על כל אוסף שיצא. גם אם נגיד סולומון יזם אוסף, אני, כמנהלת הרפרטואר של וורנר, עבדתי מול החברה מחו"ל כדי לקבל את האישור לקטעים של וורנר שהוא רצה לאוסף. הוא במקביל עבד להשיג את הקטעים של RCA.

 מתי התחלתם להוציא אוספים גם על דיסקים?

 לא הרבה אחרי שהגעתי לחברה, בתחילת שנת 1989. בהתחלה לא כל האוספים יצאו על דיסקים. מכשירי הקומפקט דיסק היו יקרים מאוד וגם הדיסקים. אז הוצאנו רק את האוספים שפנו, לכאורה, לקהל קצת יותר אמיד או מבוגר.

ככל שעבר זמן, כל האוספים התחילו לצאת גם על דיסקים. זאת היתה הקלה גדולה מאוד, מפני שטכנית, להוציא אוסף על דיסק, זה הרבה יותר פשוט וזול מאשר על תקליט.

רוז (שניה משמאל) בטקס הענקת אלבום זהב לאוסף "היטמן"

 מה האוסף שאת הכי אוהבת שעשית?

 אוסף שעדיין לא סיקרת, "The History of the Blues". כמו שאמרתי, היה לי מאוד חשוב להכניס אומנים שחורים לתודעה בישראל ולהוציא אוסף כזה – זה היה דבר גדול מאוד עבורי. גם את אוספי הרוק כבד שהכנתי מאוד אהבתי ואת האוסף של "רוקסן" ואת "Post Modern".

 למה עזבת את הד ארצי?

 נסעתי לאנגליה להופעה של יו 2 בסיבוב ההופעות של "זורופה" וזה פתח לי את העיניים. זה הזכיר לי שבישראל אני לא באמת חווה את הסצינה ורציתי לחזור להיות חלק מזה. הייתי כבר חמש שנים בהד ארצי והרגשתי שאני חייבת לנסות את זה במקום שזה באמת קורה וחזרתי לארצות הברית.

 ומה עשית מאז?

 למרות הכוונות שלי, בסוף לא המשכתי לעבוד בחברת תקליטים. לא התחברתי לשינויים המסחריים שהעולם הזה עובר ועברתי לעבוד בתחום האינטרנט. אחרי זה, למשך תקופה, עבדתי במגזין המוסיקה "בילבורד" ובהמשך מימשתי את עצמי ככותבת. כתבתי חמישה ספרים, הייתי עיתונאית ספורט שמסקרת בייסבול וכיום אני גם מפרסמת מאמרים בנושאים שונים, בעיקר על מוסיקה, בהמון מגזינים, עיתונים ואתרים.

 את מתגעגעת לימים בהד ארצי?

 מדי פעם זה עולה, אבל אני די התנתקתי מכל העשייה בישראל. לא הייתי בישראל מאז שעזבתי, שזה יותר מעשרים שנה. מרגש אותי לשמוע שהאוספים האלו השאירו מורשת ושהם השפיעו על כל כך הרבה אנשים, שמחפשים אותם ואוספים אותם ובאמת אני מתכננת לבוא ולבקר.

 האתר של קארין רוז: http://www.jukeboxgraduate.com

 מאמר של קארין רוז על הבאתם של האפגן וויגז לישראל והקריירה שלה בהד ארצי: http://www.jukeboxgraduate.com/2012/06/tel-aviv-1993-me-and-the-afghan-whigs