ראיון עם קארין רוז שעבדה בהד-ארצי בין 1988 ל-1993

 "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי", מספרת קארין רוז בשיחת וידאו אינטרנטית מניו יורק, "הסבירו לי שיש שני דברים שלא מוכרים בכלל בישראל ושצריך להתרחק מהם: רוק כבד ומוסיקאים שחורים. כששמעתי את זה, זה היה לי לאתגר. להביא את הרוק הכבד והמוסיקה השחורה לקהל הישראלי. אני חושבת שדי הצלחתי בזה".

 לפני שנמשיך בראיון, נחזור קצת אחורה. השם קארין רוז חוזר בסיקור של כל אוסף ואוסף שהד ארצי הוציאו בין 1988 ל-1993, בסך הכל שלושים אוספים שסוקרו עד כה. אין קו אחיד בסגנון האוספים שרוז ערכה או הפיקה. זה יכול להיות אוסף פופ, אלטרנטיבי, רוק כבד, בלוז, סיקסטיז וכו'. זה לא בכדי, שרוז הוציאה אוספים במגוון רב כל כך של סגנונות. כמנהלת בישראל של הרפרטואר של וורנר-מיוזיק, היא יצגה אמנים מכל הקשת המוסיקלית. מהסמיתס וג'יינס אדיקשן באלטרנטיבי, דרך מדונה ופרינס בפופ ועד די-לייט ומובי בדאנס. "הפרוייקט הכי גדול שלי היה לקדם את אר.אי.אם", נזכרת רוז. "זאת להקה שגדלתי עליהם ברדיו הקולג'ים בארצות הברית והיה חשוב לי מאוד להביא אותם להצלחה בישראל. זה לא היה דבר פשוט. צ'רלי סולומון, שניהל את המחלקה הבין לאומית, לא האמין שהם יצליחו והוא לא הסכים שידפיסו את האלבום 'Out of Time', בארץ. אז דאגתי שהאלבום יגיע ביבוא. הבאנו כמות קטנה מאירופה והיא נחטפה. במחסן ההפצה של החברה לחצו עלי שאני אזמין עוד עותקים והבאתי עוד אלף ואיך שהם הגיעו הם אפילו לא נחתו במחסן, הם ישר עברו למדפים בחנויות. הדרישה לאר.אי.אם היתה כל כך גדולה שבהנהלה השתכנעו להדפיס את הדיסק. הרגשתי סיפוק גדול מההצלחה שלהם, שנמשכה עוד. שנה אחר כך הבאתי אותם ל-Promotional Tour בישראל. הם הגיעו לכאן לראיונות וכדומה. זה היה משהו שלא היה לפני כן בישראל וההצלחה שלהם היתה פנומנאלית, שכעבור כמה שנים הם גם הגיעו לארץ להופעה מסחרית, ביחד עם רדיוהד".

 זה היה כזה הימור להדפיס כאן אלבום של הרכב כמו אר.אי.אם?

רוז (מימין) בליל השקה לאלבום של גאנז אנד רוזס, ב"טאואר רקורדס", תל אביב

 כן. בהדפסות מקומיות הלכו כאן רק על בטוח. אמני מיינסטרים גדולים, שאין ספק שימכרו הרבה. כל השאר – הגיעו רק ביבוא. המשמעות של זה היתה מאוד גדולה, מפני שהדפסות מקומיות היו זולות יותר לצרכן, מה שהפך את הפוטנציאל המסחרי שלהן לגבוה יותר. בתחילת הניינטיז, כשהמוסיקה האלטרנטיבית התחזקה, עדיין היה קשה לשכנע אנשים בחברה להרחיב את מגוון הסגנונות שמדפיסים בהדפסה מקומית. אני זוכרת, לדוגמה, שכשנירוונה הוציאו את "Nevermind" לא הסכימו להוציא את זה בהדפסה מקומית. ואני כל הזמן לחצתי עליהם. אמרתי שזה קורה בכל העולם וזה הולך להיות ענקי בישראל. אבל לא הקשיבו לי. בסוף זה התפוצץ והם נהיו לתופעה והשתכנעו שצריך להדפיס את זה בישראל. הבעיה היתה שכשהם כבר השתכנעו, זה היה מאוד קרוב לחגים וכדי להספיק להדפיס את האלבום לפני קדחת המכירות של החגים היה צריך להביא את המאסטר, שבדרך כלל היה מגיע בדואר, במהירות. אז נסעתי בעצמי לשווייץ להביא את זה. הכל נעשה ברגע האחרון ורק במזל לא פספסנו את המומנטום איתם.

 איך הגעת לעבוד בהד ארצי?

 הגעתי לישראל ב-1988 ואחרי שבוע ראיתי ב"גרוזלם פוסט" מודעת דרושים לעבודה בחברת תקליטים. חברים אמרו לי שזה בהד ארצי, חברה רצינית וללכת על זה. הייתי אישה צעירה, בת 24, עם מעט נסיון בתחום. עבדתי בארצות הברית בתחום המוסיקה, בחברה שניהלה אמנים, אבל לא היה לי נסיון בחברת תקליטים. אבל בהד ארצי היו לחוצים. קודמתי בתפקיד החזיקה מעמד שלושה חודשים והיא חזרה לארצות הברית והם היו צריכים מישהו דחוף. הבנתי את התעשיה וידעתי אנגלית, אז קיבלו אותי.

 מה היתה הגדרת התפקיד שלך?

 אני הייתי המנהלת של וורנר בישראל. עבדתי תחת צ'רלי סולומון, שניהל את המחלקה הבין לאומית ואת הרפרטואר של חברת RCA.

 וזאת היתה כל המחלקה הבין לאומית?

 לא. היו גם אנשי יחסי ציבור תחתנו. בשלב מאוחר יותר גם הגיע רן עצמון, שניהל את הרפרטואר של MCA וגפן.

 מה הזכרונות שלך מהתקופה?

 זאת היתה תקופה מדהימה. שילמו לי לקרוא עיתוני מוסיקה ולשמוע מוסיקה כל היום. זה היה חלום עבורי, העבודה הכי טובה בעולם.

 הוצאתם הרבה אוספים באותה תקופה, איך זה עבד?

רוז (משמאל) ולירון תאני, על עמדת התקליטן במועדון הרוקסן

אוספים היו מוצר מאוד מרכזי אצלנו. בגלל שבישראל לא היה שוק סינגלים, שזה דבר דומיננטי מאוד בכל העולם, אז זה היה התחליף לכך. האופציה לאנשים שרוצים לקנות להיט של אמן ולא רוצים את כל האלבום. הבעיה שלנו היתה שבחו"ל לא ראו בעין כל כך יפה את עניין האוספים. רוב הרפרטואר שלנו היה אמריקאי ובאמריקה אוספים היו נחשבים לדבר ממש בזוי. לאמנים אמריקאים רבים היה אפילו סעיף בחוזה שהם חתמו עם חברת התקליטים, שקובע שאסור להוציא את המוסיקה שלהם על אוספים. כאלו היו אמנים כמו ג'וני מיטשל, פטי סמית ומדונה.

 באווירה הזאת היינו צריכים לשכנע את חברות התקליטים האמריקאיות לאשר לנו קטעים לאוספים. זה היה לפני עידן האינטרנט והשיחות הבין לאומיות הזולות והכל נעשה בצורה מאוד מסורבלת. שלחנו טלקסים ופקסים, הרבה מאוד מכתבים שממש מתחננים שיתנו לנו להשתמש בשיר כזה או אחר. הרבה מאוד פעמים נעננו בשלילה, אבל לפעמים גם זכינו להצלחות וכך, ג'וני מיטשל, לדוגמה, אישרה לראשונה ששיר שלה יופיע באוסף, דווקא בישראל.

 איך הוחלט איזה אוסף מוציאים ומי עובד על כל אוסף?

 סולומון התעסק יותר באוספים של מוסיקת הפופ והמוסיקה המסחרית, אני התעסקתי יותר באוספי הנוסטלגיה, באוספי הרוק והמוסיקה השחורה. בעיקרון, גם אני וגם סולומון ואחר כך גם עצמון, עבדנו ביחד על כל אוסף שיצא. גם אם נגיד סולומון יזם אוסף, אני, כמנהלת הרפרטואר של וורנר, עבדתי מול החברה מחו"ל כדי לקבל את האישור לקטעים של וורנר שהוא רצה לאוסף. הוא במקביל עבד להשיג את הקטעים של RCA.

 מתי התחלתם להוציא אוספים גם על דיסקים?

 לא הרבה אחרי שהגעתי לחברה, בתחילת שנת 1989. בהתחלה לא כל האוספים יצאו על דיסקים. מכשירי הקומפקט דיסק היו יקרים מאוד וגם הדיסקים. אז הוצאנו רק את האוספים שפנו, לכאורה, לקהל קצת יותר אמיד או מבוגר.

ככל שעבר זמן, כל האוספים התחילו לצאת גם על דיסקים. זאת היתה הקלה גדולה מאוד, מפני שטכנית, להוציא אוסף על דיסק, זה הרבה יותר פשוט וזול מאשר על תקליט.

רוז (שניה משמאל) בטקס הענקת אלבום זהב לאוסף "היטמן"

 מה האוסף שאת הכי אוהבת שעשית?

 אוסף שעדיין לא סיקרת, "The History of the Blues". כמו שאמרתי, היה לי מאוד חשוב להכניס אומנים שחורים לתודעה בישראל ולהוציא אוסף כזה – זה היה דבר גדול מאוד עבורי. גם את אוספי הרוק כבד שהכנתי מאוד אהבתי ואת האוסף של "רוקסן" ואת "Post Modern".

 למה עזבת את הד ארצי?

 נסעתי לאנגליה להופעה של יו 2 בסיבוב ההופעות של "זורופה" וזה פתח לי את העיניים. זה הזכיר לי שבישראל אני לא באמת חווה את הסצינה ורציתי לחזור להיות חלק מזה. הייתי כבר חמש שנים בהד ארצי והרגשתי שאני חייבת לנסות את זה במקום שזה באמת קורה וחזרתי לארצות הברית.

 ומה עשית מאז?

 למרות הכוונות שלי, בסוף לא המשכתי לעבוד בחברת תקליטים. לא התחברתי לשינויים המסחריים שהעולם הזה עובר ועברתי לעבוד בתחום האינטרנט. אחרי זה, למשך תקופה, עבדתי במגזין המוסיקה "בילבורד" ובהמשך מימשתי את עצמי ככותבת. כתבתי חמישה ספרים, הייתי עיתונאית ספורט שמסקרת בייסבול וכיום אני גם מפרסמת מאמרים בנושאים שונים, בעיקר על מוסיקה, בהמון מגזינים, עיתונים ואתרים.

 את מתגעגעת לימים בהד ארצי?

 מדי פעם זה עולה, אבל אני די התנתקתי מכל העשייה בישראל. לא הייתי בישראל מאז שעזבתי, שזה יותר מעשרים שנה. מרגש אותי לשמוע שהאוספים האלו השאירו מורשת ושהם השפיעו על כל כך הרבה אנשים, שמחפשים אותם ואוספים אותם ובאמת אני מתכננת לבוא ולבקר.

 האתר של קארין רוז: http://www.jukeboxgraduate.com

 מאמר של קארין רוז על הבאתם של האפגן וויגז לישראל והקריירה שלה בהד ארצי: http://www.jukeboxgraduate.com/2012/06/tel-aviv-1993-me-and-the-afghan-whigs

ראיון עם תמי שכנאי וסקירה של Party Time 3

שם האוסף: Party Time 3

חברת תקליטים: אן.אם.סי דאנס

שנה: 1997

עורכת: תמי שכנאי

הפקה: משה מורד ואליסון מאייר

מק"ט: 20261-2

רשימת שירים:

1. B.B.E. - Flash! (Radio Edit) (3:56)

2. B-Projekt - Infinity '97 (12" Mix) (4:48)

3. Milk Inc - La Vache (Regg and Arkin Mix) (3:45)

4. DJ Quicksilver - Bellissima (Radio Edit) (3:49)

5. Fletch - The Party (Natural Born Grooves Remix) (5:41)

6. Hole in One - Life's Too Short (Live At Paleis Soestdijk Mix) (4:33)

7. Diddy - Give Me Love (Tony De Vit Mix) (7:42)

8. Amen! UK - Passion (Baby Doc Remix) (6:15)

9. Louise - Naked (Tony De Vit Remix) (6:54)

10. Incisions - Techno Gong (Original) (7:48)

11. D.R. Base - Manta (Radio Edit) (4:11)

12. Candy Girls - I Want Candy (Jon The Dentist's Mix) (feat. Valerie Malcolm) (5:28)

13. Regg and Arkin - On Your Own (Vibro-Dwarfs Mix) (4:32)

14. Jez & Choopie - I'm Going (Radio Edit) (4:01)

תמי שכנאי ב-Love Parade בברלין, 1999

עטיפה: עיצוב של הילית בן-מאיר. המשך הקונספט העיצובי של חלק 2. הפעם האייקון הוא של מטף כיבוי והסלוגן הוא "Warning - Heart Attack Guarantee". ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: את האוסף הזה, כמו עוד הרבה אוספים בין השנים 1996 לשנת 2000, ערכה תמי שכנאי, שהקימה את מחלקת הדאנס של אן.אם.סי. "בתחילת שנות התשעים עבדתי כמנהל הייצוא של חברת New Music האיטלקית", שכנאי מספרת בראיון לאומרים שפעם היה פה שמח. "ההאוס והדאנס התפרצו באיטליה ובאירופה כבר בסוף שנות השמונים ובאיטליה היתה פריחה של ממש בתחום. היינו מוכרים סינגלים למפיצים בכל העולם ומכרנו המון".

איך הגעת לעבוד באן.אם.סי?

משה מורד, שהיה מנהל המחלקה הבין לאומית של אן.אם.סי, הכיר אותי מכל מני ועידות וירידים בין לאומיים. היה לי שם והייתי חזקה מאוד בתחום וכשהגעתי לארץ התחלתי אמנם בחברת IMP, אבל מורד הציע לי להקים את מחלקת הדאנס של אן.אם.סי וככה זה התגלגל.
מה היה תפקידך כמנהלת מחלקת הדאנס?

התחום הזה בישראל היה מאוד לא מפותח. מוסיקת ההאוס היתה ממותגת רע ואוספים מכרו 400-500 עותקים במקרה הטוב. לכן לאוסף הראשון שעשיתי, "פארטי טיים" הראשון, קראתי "פארטי" ולא "האוס", כדי לברוח מהתדמית הרעה של המוסיקה. חוץ מזה היו לי קשרים להמון קטעים חדשים ובניתי אוסף טוב. הוא מכר 1500 עותקים שזה היה המון לסוג הזה של המוסיקה באותה תקופה והבנתי שאני בכיוון הנכון.

משה מורד התערב לך בעשייה?

בכלל לא, להיפך. מהר מאוד הבינו באן.אם.סי שאני מבינה מה אני עושה ונתנו לי יד חופשית. לדוגמה, עד שהגעתי, כדי להחתים קטעים לאוספים, המחלקה המשפטית של אן.אם.סי היתה מטפלת בזה. זה היה תהליך מייגע שלוקח לפעמים חודש ובגלל זה הרבה קטעים הפסיקו להיות רלוונטים עד שקיבלנו את האישור להם. הסברתי שבתחום הדאנס אי אפשר להתמהמה ונתנו לי לנהל את המו"מ עם חברות מחו"ל על קטעים לבד, כך שכל התהליך התקצר מאוד. ככה, לדוגמה, השגתי בזמן אמת את הקטע של B.B.E. ל"פארטי טיים 2", מה שעזר לו מאוד להיות הצלחה.

כמה עלה להחתים כל קטע וקטע לאוסף?

בין 300 דולרים לאלף דולרים. תלוי בהמון נסיבות.

היד החופשית הזאת הראתה תוצאות?

בטח. עם "פארטי טיים" השני הגענו כבר למכירות של 14 אלף עותקים ועם השלישי הגענו לאלבום זהב ו-25 אלף יחידות! אלו היו מספרים בלתי נתפסים לאוספי דאנס והאוס באותם הזמנים. האוסף הרביעי מכר 17 אלף עותקים וזה סטנדרט ששמרנו עליו עד האוסף השמיני והאחרון שמכר כתשעת אלפים עותקים.

את זוכרת נתוני מכירות של עוד אוספים שערכת?

האוסף "טראנס אטלנטיק" היה הצלחה אדירה ומכר 18 אלף עותקים. האוסף הכי מצליח שלי היה "Wow" הראשון, שמכר 45 אלף עותקים והגיע למעשה למעמד של אלבום פלטינה. זה אמנם לא היה אוסף דאנס, כמו רוב האוספים שהכנתי, אבל תמיד היתה לי אוזן טובה ללהיטים והבנתי גם בפופ. "Wow" היה הצלחה מאוד מפתיעה. רצינו לעשות באותה התקופה גרסה ישראלית של הסדרה "Now", אבל לא נתנו לנו להשתמש במותג. החברות בחו"ל העדיפו שנייבא אוספים שהן מכינות ונמכור אותן, מאשר שנצליח לעשות את זה בעצמנו. אז המצאנו מותג עם שם דומה ומלאנו אותו בלהיטים. ההצלחה הגדולה שלו הפתיעה מאוד גם את החברה בחו"ל וזה אפשר לנו להוציא, שנתיים אחר כך, הוצאה ישראלית של "Now" ביחד עם הליקון.

כשרשת ג' הלועזית נסגרה ב-1998, זה פגע בתחום הדאנס?

עופר נחשון היה מאוד דומיננטי לתחום הדאנס, אבל אני לא הסתמכתי רק עליו. הבאתי איתי מאיטליה שיטה שונה ממה שהיה מקובל בארץ לקידום. אני לא רק שלחתי קטעים לרדיו, בתקווה שהם יהפכו ללהיטים, אני עבדתי גם עם השטח. הייתי שולחת, במקביל לרדיו, תקליטים לתקליטנים ולמועדונים בכל הארץ וזה עבד. היו מנגנים את הקטעים שלנו במועדונים, הרבה פעמים לפני שהם בכלל הגיעו לרדיו. מעבר לזה, כשרשת ג' נסגרה, התחנות האיזוריות היו מאוד חזקות, בעיקר בתחום הדאנס, כך שבאיזשהו מקום זה חיפה על כך.

היית אישה חלוצה בתחום שהיה אז מאוד גברי בישראל. איך קיבלו אותך?

בהתחלה עקמו לי את הפרצוף, אבל המשכתי מבלי להתייחס. ידעתי מה אני שווה ובסופו של דבר כולם אכלו את הכובע. הפכתי לאחת הדמויות החזקות בסצינה ושלטתי ב-50 אחוז מתחום מוסיקת המועדונים בישראל.

שכנאי עם חיים רייכנטל מהליקון

באוספים שהוצאת היו הרבה מאוד קטעים ישראלים. היתה לך אג'נדה מיוחדת להחתים חומרים מקומיים?

לא. הוצאתי רק מה שטוב בעיניי. אם נתקלתי בקטע מקומי שהוא טוב, או אפילו סביר, אז שמחתי לתת לו במה באוסף. ליוצרים זה נתן הרבה כח ועזר מאוד ובאוספים זה לא פגע. אם קטע היה סביר, אז הוא לא הפריע ובסופו של דבר, אוספים בכל מקרה מכרו בשביל 6-7 קטעים טובים והשאר לא שינו המון.

משהו מהקטעים המקומיים שהחתמת עשה את זה גם בחו"ל?

את "Yim" של ג'ז וצ'ופי מכרתי לחברות תקליטים בהמון מדינות, אבל חוץ מהקטע הזה לא זכורות לי הצלחות כאלו.

את עדיין בתחום?

לא. עזבתי לחלוטין, משתי סיבות עיקריות. אחת היא שקראתי את המפה: ראיתי את תחום ההורדות והאינטרנט מתפתח והבנתי שהמקום של האוספים מהעולם דועך. שנית, ברמה האישית היתה סוג של התנשאות באוויר ולא כל כך התחברתי לזה. אני טיפוס שונה ולא סתם עברתי לעבוד בתחום העזרה לזולת.

מה בדיוק את עושה היום?

אני מנהלת עמותה שעוזרת לקשישים וניצולי שואה.

וואו, מדהים. ואת לא מתגעגעת לימים ההם?

מתגעגעת לכיף. היה מדהים. לרקוד כל לילה. המוסיקה היתה מסעירה. היום היא פחות מסעירה מפעם. לפני שנה וחצי עשיתי מסיבה עם צ'ופי, עם טראקים מאז. כל ההכנסות מהמסיבה היו לעמותה. זאת היתה מסיבה מטורפת. התחלנו את הרטרו. אחרי זה אמרו לי - ממש ביקשו - שאני יעשה את זה שוב. אני בטוחה שזה יקרה בעתיד, אבל זה לא מה שאני מתעסקת בו כיום.

Volume 16

שם האוסף:  Volume 16

חברת תקליטים: IMP

שנה: 1999

עורך: יורם ואזאנא

מפיקים: איתמר חובב, אלמוגית אלוש, גל ארבלי ויניב ישעיהו

מק"ט: 2060

רשימת שירים:

CD1:

1. Britney Spears - ...Baby One More Time (Original Version) (3:30)

2. Cher - Strong Enough (Male Version) (3:27)

3. Miss Jane - It's A Fine Day (ATB Radio Edit) (3:28)

4. Inner City - Good Life (Buena Vida) (Tommy Onyx's 88 Revisited Mix) 

(4:37)

5. DJ Jean - The Launch (Radio Edit) (3:36)

6. Miss C.C.P. - Finally (V.F.A.A. Edit) (4:36)

7. DJ Visage - The Return (Time To Say Goodbye) (Radio Mix) (feat. Clarissa) 

(3:27)

8. Ruff Driverz - Dreaming (Ruff Driverz Ruff Radio Edit) (Presents Arrola) 

(3:59)

9. Party Boyz, The - Pina Colada (Radio Version) (3:45)

10. Team, The - The Word Is Grease (Rydell High School Radio) (3:38)

11. East 17 - Each Time (Radio Edit) (3:53)

12. Tina Cousins - Killin' Time ('99 Radio Edit) (3:59)

13. Divine - Lately (Jonathan Peters Radio Edit 2) (3:37)

14. New Londonbeat - I've Been Thinking About You (Team 33 Radio Rmx) (3:11)

15. Mythos 'N DJ Cosmo - The Heart Of The Ocean (Radio Mix) (2:57)

16. Steps - Better Best Forgotten (Radio Edit) (3:36)

17. Toy-Box - Tarzan and Jane (Single Version) (2:58)

18. Scooter - Call Me Manana (Heavy Horses Radio) (3:46)

CD2:

1. Bacon Popper - Rejoice In Love (Smoked Mix) (4:55)

2. Gazebo - I Like Chopin (Pump Version) (3:50)

3. Opus - Live is Life '99 (Radio Mix) (3:43)

4. Bus Stop - Jump (Radio Edit) (3:49)

5. Carmine Sorrentino - It's A Fine Day (ATB Club Mix) (with Dave Carlotti 

and Present Miss Jane) (6:11)

6. Miss C.C.P. - Finally (Extended Version) (6:15)

7. Party Boyz, The - Pina Colada (Extended Version) (4:29)

8. Team, The - The Word Is Grease (Rydell High School Mix) (5:07)

9. East 17 - Each Time (Sunship Remix Edit) (3:54)

10. New Londonbeat - I've Been Thinking About You (Team 33 Maxi Version) 

(4:35)

11. Toy-Box - Tarzan and Jane (Maxi Version) (4:07)

12. DJ Jean - The Launch (Original Mix) (6:45)

13. Ruff Driverz - Dreaming (Percussion Mix) (Presents Arrola) (7:15)

14. DJ Visage - The Return (Time To Say Goodbye) (Club Mix) (feat. Clarissa) 

(6:56)

15. Mythos 'N DJ Cosmo - The Heart Of The Ocean (Iceberg Mix) (6:45)

עטיפה: נמאס לי כבר לתאר את זה, אבל כן. שוב כל מה שעשו כאן זה החליפו את הצבעים והטקסט. עבודה (קלה) של "קיפוד". ציון עיצוב: 1

ביקורת ורקע: חלק 16 של סדרת "ווליום" שיצא לקראת פסח 99', הביא בשורה חדשה בתחום אוספי הלהיטים בארץ, כשלראשונה יצא כאן אוסף להיטים עדכני, בפורמט דיסק כפול. נכון, יצאו בארץ במשך כל שנות התשעים אוספים של שני דיסקים, אפילו של שלושה, אבל אלו תמיד היו אוספי רפרטואר ונוסטלגיה: שנות שמונים, שישים, דיסני, נעימות וכו'.

הקונספט של אוסף כפול לא היה חדש בעולם. כבר בשנות השמונים יצאו באירופה אוספים כפולים רבים. בישראל, שם מחיר הדיסקים היה יקר מאוד, הקונספט של דיסק כפול היה כבד על הצרכן ולכן העדיפו תמיד ליצור דיסקים בודדים.

בשלהי שנות התשעים, כשעלויות יצור הדיסקים הפכו ליחסית נמוכות, בישראל הצטרפו לעולם ואוספים כפולים החלו לצאת. הראשון, כאמור, היה זה של IMP, חברה שתמיד היתה בחזית החדשנות בארץ. בניגוד לקונספט של האוספים הבריטיים והאירופאיים שהיו כפולים, "ווליום 16" הוא אוסף כפול, אבל במובן המתחכם. באוסף כפול מחו"ל היית מקבל שני דיסקים עם שירים שונים בכל דיסק, מלא בכ-40 להיטים. בארץ, עד שיצא אוסף כפול, עשו עלינו תרגיל. הרעיון היה שהדיסק הראשון כולל שלל להיטים, הדיסק השני כולל בעיקר רמיקסים של כל הקטעים מהדיסק הראשון, רמיקסים שהופיעו על ה-CD סינגלים של אותם קטעים, שבדרך כלל לא נסחרו בארץ. כלומר, קנית דיסק כפול, קיבלת הרבה מהשירים פעמיים...

מה עמד מאחורי התרגיל הזה? בעיקר טריק כלכלי. העובדה הזאת, שאותם אומנים וקטעים הופיעו באותו דיסק פעמיים, חסכה ל-IMP הרבה כסף מבחינת תמלוגים וזכויות, כשבאופן יחסי הם היו צריכים לשלם פחות תמלוגים עבור קטעים שהם קיבלו באוסף מחברות אחרות, קטעים שהופיעו כאן רק פעם אחת והחלק היחסי שלהם מכלל הקטעים באוסף, קטן בגלל זה. כאלו הם הלהיטים הפותחים של שר ובריטני ספירס, שהתקבלו מהד ארצי ו-BNE. כך שהיה כאן טריק כלכלי שעבד. בסף הכל זה בא, באופן יחסי, לטובת הקונה, שזה חיובי.

אחרי החדרת הקונספט של דיסק כפול, גם אן.אם.סי נכנסו למשחק עם הדיסק הכפול של "Wow 2". אחר-כך הליקון הוציאו דיסק כפול לפרק בסדרת "פיור דאנס", אבל שני הדיסקים האלו היו כמו "ווליום" - דיסק אחד עם הלהיטים, שני עם גרסאות. זה רק בשלהי 1999, כשסדרת "Now" נכנסה לארץ, יצא כאן לראשונה דיסק אוסף כפול אמיתי. עם להיטים שונים בשני הדיסקים, מתחילתו ועד סופו. תקופה של חצי שנה סימלה שינוי גדול מאוד בצורה שקיבלנו בארץ אוספים, זה התחיל, כאמור, עם "ווליום 16".

 

ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 7 

Volume 14

שם האוסף:  Volume 14

חברת תקליטים: IMP
 
שנה: 1998

עורך: יורם ואזאנא

מפיקים: טלי חובב, אסנת יאיר, גל ארבלי ויניב ישעיהו

מק"ט: 2046

רשימת שירים:

1. Aqua ‎– Doctor Jones (Radio Edit)

2. Regina ‎– Close The Door (Mosso Radio Edit)

3. Five ‎– Slam Dunk (Da Funk) (Radio Edit)

4. N.Y.C.C. ‎– Fight For Your Right (To Party) (Single Version)

5. Scooter ‎– No Fate (Single Mix)

6. Da Hool ‎– Meet Her At The Love Parade (Radio Edit)

7. Dr. Alban ‎– Long Time Ago (Sash! Mix)

8. Aaron Carter ‎– Crazy Little Party Girl (Main Mix)

9. Brooklyn Bounce ‎– The Music's Got Me (Radio Mix)

10. Outhere Brothers, The ‎– La De Da De Da De (We Like To Party) (Extended Party Mix)

11. Latin Thing ‎– I Will Follow (Full Vocal Edit)

12. No Smoking ‎– Tubthumping

13. Course, The ‎– Ring My Bell (Disco Radio Mix) (feat. Mondane)

14. Awesome ‎– Rumours (Radio Mix)

15. Paradisio ‎– Vamos A La Discoteca! (Video Edit Mix)

16. Hazell Dean ‎– Searchin' '97 (Radio Edit)

17. Natalie Browne ‎– Torn (7" Mix)

18. Hermes House Band ‎– I Will Survive (La La La) (Party Mix)

עטיפה: עבודה של אורי גרזון, שעשה את השטאנץ הרגיל והחליף את צבעי העטיפה שמלווה את הסדרה מפרק 11 והלאה. הפעם הצבעים הם צהובים-חומים וזה נראה נחמד. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: "ווליום 14" יצא בעידן חדש בתעשיית המוסיקה הבין לאומית בישראל, הוא ה"ווליום" הראשון שיצא אחרי שתחנת הרדיו של רשת ג' הפסיקה לשדר מוסיקה מחו"ל והפכה לתחנה שמשדרת רק מוסיקה ישראלית. בזמן אמת אנשים התקשו לחזות כיצד השינוי הזה ישפיע על הציבור ועל תעשיית המוסיקה בישראל. לכאורה, עם הרדיו האיזורי, היה נראה שיש תחליף לרשת ג'. גם ה-MTV שעוד תפקדה כתחנת פופ בעיקרה ותקשורת האינטרנט המתפתחת היו אמורות לתת מענה לכל מי שחיפש מוזיקה לועזית. כל הערוצים האלו אכן דאגו לכך שחובבי הפופ והדאנס הבין לאומי יוכלו להמשיך להינות מהמוסיקה שהם אוהבים, אבל לשינוי הזה בכל זאת היתה השפעה על הרגלי ההאזנה של הישראלים. אם בעבר התקשורת המקומית היתה הדומיננטית בעיצוב טעם הקהל כאן, כשמרכז הכוח עבר לגופי תקשורת מחו"ל, פתאום לא היה מי שיסנן לציבור את החומרים ויביא לו דברים לטעמו. אם להיות קצת יותר נחרץ, אז הפסקת פעילותה של רשת ג', תחנה שבזמן שהיא הפסיקה לשדר מוסיקה לועזית עדיין זכתה לכ-10 אחוזי האזנה מכלל הציבור (ולאחוזים הרבה יותר גבוהים אם מודדים רק בני נוער), הביאה לכך שעיקר הציבור כאן נחשף בעיקר למוסיקה לועזית מהמיינסטרים. לשוליים פתאום לא היה מקום. הדאנס של המועדונים, האינדי של בריטניה, הרוק הכבד של אמריקה, המוזיקה הלטינית של דרום אמריקה וכל שאר אותם סגנונות שקיבלו ביטוי ברשת ג', פתאום לא מצאו את דרכם אל הציבור הישראלי. תחנות הרדיו האיזוריות העדיפו להתמקד במיינסטרים, שמשך מפרסמים, ה-MTV עבר טרנספורמציה לערוץ של פופ בעיקרו והאינטרנט סיפק מידע בעיקר על מה שגדול ותאגידי. במקביל, גלגלץ שעלתה והפכה לתחנת הרדיו המובילה למוסיקה לועזית בישראל, הפכה, תחת ידיו הנוקשות של המנהל אלדד קובלנץ, לתחנת רוק אמצע הדרך שפוסלת בצורה אכזרית את כל מה שלא נשמע כמו יו-2.

כך, כל מי שהתרגל לשפע התרבותי שרשת ג' העניקה לישראלים, נאלץ פתאום לעבוד מאוד קשה כדי לקבל את צורת הבידור האהובה עליו. מן הסתם, הפריקים והשרופים הגדולים של כל סגנון באשר הוא, המשיכו למצוא את מה שהם מחפשים. הבעיה היתה בשינוי התודעתי על רוב האוכלוסיה, זאת שנהנתה להחשף לדברים, בלי לעבוד קשה מדי. ברגע שרשת ג' הפסיקה לשדר מוסיקה אוכלוסיה, אותה אוכלוסיה, שהיא הרוב המוחלט בארץ, הפסיקה לשמוע מה שלא פופ מיינסטרימי למהדרין. היא הפסיקה לשמוע דאנס, היא הפסיקה לשמוע אינדי, היא הפסיקה לשמוע טראנס, האוס, ברייק ביט, ביג ביט, ג'אנגל, מטאל, אלקטרו, טריפ הופ, היפ הופ, ראפ וכו'. היא עברה לשמוע דברים שנשמעים או כמו בריטני וכריסטינה או כמו יו 2 וקולדפליי. שום דבר מעבר.

IMP, כחברה שמכרה לציבור בעיקר דאנס והאוס, מצאה את עצמה בלי ערוץ מרכזי לשווק את מרכולתה. התכנית של עופר נחשון, "קופסת הלהיטים", הוסרה מלוח השידורים, כמו גם תכניתו של יורם ואזאנא מדי יום ב-15:00, המצעד הלועזי ששודר פעם בשבוע ובעצם כל התכניות ברדיו הישראלי הציבורי ששידרו דאנס והאוס הפסיקו לשדר אותו! נכון, היו פה ושם תכניות בתחנות הרדיו האיזוריות שהמשיכו להתמקד בז'אנר, אבל הן היו מעטות מדי ובגלל שהן היו ברשתות איזוריות, רוב האוכלוסיה לא יכלה להחשף אליהן.

בלי רשת ג' IMP התקשתה להפיק להיטים וב"ווליום 14" זה ניכר מאוד. מלבד שלושה קטעים ש-IMP כללו כאן של חברת הד-ארצי, שהיו להיטים בין לאומיים גדולים, בחלק 14 אין כלום, רק דברים שנראים ונשמעים כמו פילרים. בעידן שאחרי רשת ג' כל תעשיית המוסיקה המקומית נפגעה. להחלטת הממשלה לעבור לשדר רק מוסיקה ישראלית היתה השלכה כלכלית גדולה מאוד על מאות אנשים, שלא נלקחו בחשבון בפעולה הזאת. גם מכל אותם מאות אלפי ישראלים שנהנו מהתחנה ומהקו שלה התעלמו בצורה מייאשת. התוצאה היתה קריסה איטית של התעשייה ותרבות המוסיקה כאן. בהתחלה היו אלו החברות הקטנות שדעכו. IMP, MCI, BNE. אחר כך זה הגיע לגדולות יותר, חברות כמו NMC והד ארצי שנקלעו לקשיים אדירים עד כדי קריסה, פשיטת רגל, מכירה ומיזוג. בדרך גם רוב חנויות המוסיקה בארץ נסגרו וישראל הפכה למקום אחר לחלוטין, עצוב יותר, אם תשאלו אותי.

ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 7

סדרת "מוסיקה עולמית"

שם האוסף: מוסיקה עולמית - צרפת

חברת תקליטים: הד ארצי

שנת הוצאה: 1995

מס' קטלוגי: 19545

הפקה: גדי גידור

רשימת שירים:

1. Jacques Dutronc - Il Est Cinq Heures, Paris S'eveille

2. Francoise Hardy - Tous Les Garcons Et Les Filles

3. Antoine - Les Elucubrations D'antoine

4. Mouloudji - Comme Un P'tit Coquelicot

5. Johnny Hallyday - Itsy Bitsy Petit Bikini

6. Laurent Voulzy - Belle-Ile-En-Mer-Marie Galante (Remix)

7. Martin Circus - Marylene

8. Francoise Hardy - Comment Te Dire Adieu?

9. Laurent Voulzy - Bubble Star - Part 1

10. Jacques Dutronc - Mini, Mini, Mini

11. Johnny Hallyday - Souvenirs, Souvenirs

12. Antoine - Je L'appelle Canelle

13. Martin Circus - Je M'eclate Au Senegal

14. Alain Souchon - Bidon

15. Antoine - Ra-Ta-Ta

16. Francoise Hardy - Le Temps Des Souvenirs

17. Mouloudji - En Passant Par Suresnes

18. Philippe Lavil - Il Tape Sur Des Bambous

19. Les Charlots - Cet Ete, C'etait Toi

20. Sidney Bechet - Petite Fleur

שם האוסף: מוסיקה עולמית - ספרד
חברת תקליטים: הד ארצי

שנת הוצאה: 1995

מס' קטלוגי: 19546

הפקה: גדי גידור

רשימת שירים:

1. Manolo Escobar - Y Viva Espane

2. Peret - Borriquito

3. Los Manolos - Hace Tanto Calor

4. Jose Feliciano - Que sera

5. Manolo Escobar - Rumba Pa Ti (Medley)

6. Georgie Dann - Bimbo '92

7. Gipsy Vagabonds - La Cucaracha

8. Los Manolos - Dame Un Beso

9. Isabel Pantoja - Garlochi

10. Jose Feliciano - Malaquena

11. Manolo Escobar - iQue Bonita Eres!

12. Los Manolos - Amigos Para Siempre

13. Jose Feliciano - Nada

14. Gipsy Vagabonds - Bamboleo

15. Peret - Una Lagrima

16. Jarcha - En Aranjuez Con Tu Aamor

שם האוסף: מוסיקה עולמית - איטליה

חברת תקליטים: הד ארצי

שנת הוצאה: 1995

מס' קטלוגי: 19547

הפקה: גדי גידור

רשימת שירים:

1. Luca Carboni - Mare Mare

2. Domenico Modugno - Volare (Nel Blu Dipinto Di Blu)

3. Bruno Lauzi - Onda Su Onda

4. Lucio Dalla - Piazza Grande

5. Ivano Fossati - La Mia Banda Suona Il Rack

6. Al Bano - Ci Sara (with Romina Power)

7. Gianni Morandi - Canzoni Stanate

8. Claudio Baglioni - E Tu

9. Francesco de Gregori - Alice

10. Lucio Battisti - Anche Per Te

11. Paolo Conte - Genova Per Noi

12. Ricchi e Poveri - Sara Perche Ti Amo

13. Ennio Morricone - Per Un Pugno Di Dollari

14. Antonelli Venditti - Roma Capoccia

15. Mario Lanza - O Sole Mio

16. Renato Rascel - Arrividerci Roma

17. Stelvio Cipriani - Anonima Veneziano

18. Orchstra A Basile - Nabucco: Va Pensiero Sull'all Dorate

שם האוסף: מוסיקה עולמית - יוון

חברת תקליטים: הד ארצי

שנת הוצאה: 1995

מס' קטלוגי: 19571

הפקה: גדי גידור

רשימת שירים:

1. Thanassis Polykandriotis - Bouzouki In The Mirror

2. Gonidis Stamatis - Giati Kles

3. Dante - Aman

4. Christos Averinos - Gia Ta Matia Tou Kosmou

5. Constantina - Ta Takounia Mou Tha Spaso

6. Leftis Pantzis - Ke Alo

7. Stefanos Korkous - Vgale To Kragion

8. Litsa Yagousi - Kerna Farmaki

9. Dafne - Olei Olei

10. Alexia - Tha Pio Apopse To Fegari

11. Sofia Vossou - Sou Teriazo Mou Teriazis

12. George Alkeos - Den Pirazi

13. Sofia Arvaniti - Zoi San Portokali

14. Costas Charitodiplomenos - Kegome

15. Andreas Mikroutsikos - Oso Girizi I Gi

16. Kostas Tournas - Kato Apo Tin Akropoli

17. Katerina Kouka - Giati Fegari Mou Omorfo

18. Giannis Koutras - Me Anastises Kardia Mou

שם האוסף: מוסיקה עולמית - אירלנד

חברת תקליטים: הד ארצי

שנת הוצאה: 1995

מס' קטלוגי: 19572

הפקה: גדי גידור

רשימת שירים:

1. Something Happens - Are You My Girl

2. Aslan - Sweet Time

3. Revenants, The - Capercailye

4. Brian Kennedy - Captured

5. Colm Wilkinson - This Is The Moment

6. Maire Brennan - Against The Wind

7. James Galway  - When You And I Were Young, Maggie (with The Chieftains and National Philharmonic Orchestra)

8. Clannad - In A Lifetime

9. Niamh Kavanagh - In Your Eyes

10. Sweetmouth - Fear Is The Enemy Of Love

11. Maire Brennan - Misty Eyed Adventures

12. Clannad - Almost Seems

13. Capercaillie - Waiting For The Wheel To Turn

14. Nightnoise - The Rose Of Tralee

15. Finbar Furey - The Rose

16. James Galway - Give Me Your Hand (with The Chieftains and National Philharmonic Orchestra)

שם האוסף: מוסיקה עולמית - ארגנטינה

חברת תקליטים: הד ארצי

שנת הוצאה: 1995

מס' קטלוגי: 19573

עורכים: רפאל עבוד, אדולפו ושלר, פבלו ושלר וגדי גידור

הפקה: גדי גידור

רשימת שירים:

1. Juan D'arienzo - La Cumparsita

2. Juan D'arienzo - A Media Luz

3. Astor Piazzolla - Adios Monino

4. Edmundo Rivero - Margot

5. Juan D'arienzo - El Choclo

6. Piazzolla - Amelita Baltar - El Gordo Triste

7. Hugo Del Carril - Chorra

8. Sexteto Tango - Milonga Del 900

9. Julio Sosa - Silbando

10. Angel Vargas - Piedad

11. Todo D'arienzo - Esta Noche Me Emborracho

12. Domingo Federico - Quejas De Bandneon

13. Alberto Moran - Cualquier Cosa

14. Osmar Maderna - Ahi Va El Dulce

15. Piazzolla - En 3X4

16. Carlos Di Sarli - Whisky (with Jorge Duran)

17. Piazzolla - Chiquilin De Bachin (with Ferrer)

עטיפה: את כל עטיפות הסדרה עצבו אורי גרזון ואורלי דוד, שיצרו כאילו גלויות תיירותיות (זוכרים שהיינו שולחים גלויות, כשהיינו בחו"ל?) עם מאפייני כל מדינה מדינה בכל אחד מהאוספים, כולל גם בול וחותמת. נחמד לאללה. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: ב-1995 הד-ארצי הוציאו במקביל שישה אוספים תחת הכותרת "מוסיקה עולמית", שכל אוסף הוקדש למדינה אחרת. האוספים כולם כללו רק קטעים של חברת BMG, שהד-ארצי היתה הזכיינית שלהם בישראל. רן עצמון, שניהל באותה תקופה את המחלקה הבין לאומית של הד-ארצי, מסביר שאלו הם אוספים "מגויירים". כוונתו הן שהאוספים האלו נערכו בחו"ל, על ידי אנשים במשרדי האם של BMG בגרמניה, והוצאו בעטיפה והפקה מקומית, כדי להתאים אותם להקהל כאן. אותם אוספים בדיוק יצאו בעוד טריטוריות בעולם, כולם כאילו בעריכה והפקה מקומית. כך, באמת, לחמישה מששת האוספים אכן אין קרדיט לעורך ורק האוסף הארגנטינאי נערך על ידי אנשים מקומיים בארץ. "בכללי אומר לך שהאוספים הלו הוצאו כדי לרצות את BMG ולהראות להם שעושים פה דברים עם הקטלוג שלהם", מסביר עצמון. "ככלל האוספים של BMG נערכו על ידי גרמנים חסרי מושג ולא פלא שהם לא הצליחו בשום מקום בעולם, אבל לפני חידוש חוזה אתה מציג להם חרא כזה ואז הם מרוצים".
כדי לנסות להבין מדוע BMG התעקשה להפיץ חומרים בעלי פוטנציאל מסחרי מוגבל בטריטוריות שונות, צריך להבין קצת את הפסיכולוגיה של החברה. בשנות התשעים היו 7 חברות תקליטים גדולות בעולם. שש מהן היו חברות בריטיות ואמריקאיות ורק BMG היתה חברה גרמנית. BMG היתה חברה רצינית. כחמישית משוק המוסיקה העולמי נשלט על ידיה והיו לה סניפים בכל מדינה אפשרית. כמו כל החברות האחרות, BMG הצליחה בעיקר עם מוסיקאים אמריקאים ובריטים. מה שלא הפריע לחברות הבריטיות והאמריקאיות, קצת חרה לחבר'ה מהנהלת החברה בעיר גוטרסלואה, שלמעשה היו רחוקים מאות קילומטרים מהפעילות היצרנית והרווחית של החברה ויצר אצלם סוג של תסביך נחיתות. התסביך הזה לא עצר אותם ו-BMG ניסו למנף את היותם פריפריילים, בכך שהם נתנו יותר דגש לחומרים שאינם בריטיים/אמריקאיים, איפה שמתחריהם היו חלשים. עם אוספים כמו הסדרה שמסוקרת כאן זה לא ממש עבד, אבל היתרון היחסי של BMG כחברה שיושבת בלב אירופה כן נתן להם יתרון על פני מתחרותיה הבריטיות-אמריקאיות ובאופן יחסי BMG הביאה להצלחה גלובלית הרבה יותר אומנים מלב יבשת אירופה מאשר חברות תקליטים אחרות. בין אלו אפשר למצוא אומנים כמו מודרן-טוקינג (גרמניה), בלאק-בוקס (איטליה), בוני-אם (גרמניה), מילי-ואנילי (גרמניה), ארוס ראמאזוטי (איטליה), סיסי קאטץ' (הולנד), אייפל-65 (איטליה), ג'ורג'יו מורודר (איטליה), ואיה-קון-דיאוס (בלגיה), סנאפ! (גרמניה), ליילה קיי (שבדיה), דוקטור אלבן (שבדיה), לונדון בוייז (שוויץ) ועוד רבים אחרים. אוספים כמו אלו המסוקרים כאן היו אמורים לתת דחיפה לכל מני אמני רפרטואר של BMG שלא מבריטניה-ארה"ב, כאן, לצערם הרב, זה לא עבד, בגדול, ב-BMG עשו עבודה נהדרת עם חומרים מארצות שאינן דוברות אנגלית כשפת אם.

ציון: 5

ערך אספני: 5 ש"ח לכל פרק

600% פיור דאנס

שם האוסף: 600% פיור דאנס

חברת תקליטים: הליקון

שנה: נובמבר, 1997

עריכה: חיים רייכנטל

הפקה: חיים רייכנטל, אבי מאור וגיא אילון

מק"ט: HL9233-2

רשימת שירים:

1 Antiloop - In My Mind (Radio Edit)

2 Gilberto - Da Samba (Radio Mix)

3 Bellini - Carnaval (Radio Mix)

4 Tina Cousins - Killin' Time

5 Shahin and Simon - The Rebel (Radio Mix)

6 Whoosh - Whoosh (Radio Edit)

7 Maria Montell - DiDaDi (Alternative Radioversion)

8 Calcia - Oie Mama (Radio Edit)

9 Ce Ce Peniston - Finally '97 (Classic Funk Radio Mix)

10 Komakino - Man On Mars (Video Cut)
11 Nalin and Kane - Beachball (Vocal Radio Edit)
12 Madame X - Move Your Body (Radio Version)
13 Source, The - Clouds (Jon The Dentist Vocal Mix)

14 Tin Tin Out - Strings For Yasmin (Radio Edit)

15 Stretch and Vern - Get Up! Go Insane! (The Terrace Edit) (Present "Maddog")

16 Jocelyn Enriquez - A Little Bit Of Ecstasy (Radio Edit)

17 Praxis - Turn Me Out (Turn To Sugar) (Sol Brothers' Turn To Sugar 7" Edit) (feat. Kathy Brown)

18 Gisele Jackson - Love Commandments (Radio Edit)

עטיפה: עיצוב נוסף של תדהר תמוז מאורדיסק, שעשה משהו לא הכי מתאים. צבעים קרים שמשדרים שלג או אירופה, לאוסף שכולל המון קטעים עם גוון דרום אמריקאי קייצי. ככה. ציון עיצוב: 4

ביקורת ורקע: השנים 1996, 97' ו-98' הן מהשנים היותר חלשות של הליקון מבחינת אוספים, הן מסחרית והן תוכנית. סדרת הדגל של החברה, "היטליסט", מעולם לא הצליחה להתרומם גובה מדי, עד שהיא גוועה ב-98' וסדרת הדאנס של החברה, ה"Pure Dance" חוותה מחלק 6 שלה סוג של משבר, שנמשך עד 1999. בכלל, ב-99' הליקון יצאה מזה, הרבה בזכות השקת הסדרה "Now" בישראל, אבל לא רק.
בינתיים החברות מסביב, בעיקר המתחרות הגדולות אן.אם.סי והד ארצי, נהנו מפריחה גדולה בתחום האוספים. לאן.אם.סי הלך אש עם סדרת "הקולקציה" ואחר-כך עם סדרת "Wow", בעוד הד ארצי המשיכו להפציץ כל הזמן עם ה"היטמנים" שלהם.
"600%" הוא אוסף מאפיין מהתקופה החלשה של הליקון, אוסף שהיה יכול להיות טוב אם הוא היה יוצא בחברה קצת יותר קטנה, אבל בהתחשב ברפרטואר של הליקון הוא די מאכזב. יש כאן המון קטעי האוס עם גוון לטיני בחסות הלייבל הגרמני Orbit, אף אחד מהם לא להיט גדול באמת, יותר מדי קטעי קלאב-טראנס אירופאיים לא מאוד מעניינים ובעיקר בעיקר - שום קטע שהוא להיט רחבות מספיק גדול כדי שהוא יהווה גורם קניה אטרקטיבי לאוסף הזה.
למרות שהליקון השתרכה מאחור אחרי הד ארצי ואן.אם.סי באותם ימים, אנשי החברה עבדו קשה ורק מעטים ידעו לחזות שחמש שנים אחר כך הליקון תהפוך לחברה המובילה בארץ בתחום המוסיקה הלועזית, שלא לדבר על כך שעשור אחר כך שתי המתחרות שלה כבר לא היו קיימות.

ערך אספני: 25 ש"ח

ציון: 5

Top Pop 95

שם האוסף: Top Pop 95

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: ינואר, 1995

עריכה: אורן קריסטל, אמיר כהן ורוברט גיטלמן

הפקה: אורן קריסטל ורוברט גיטלמן

מק"ט: 2017-2

רשימת שירים:

1 Samira - When I Look Into Your Eyes

2 Apocalyps - Good Morning Vietnam (War Mix)

3 Mo-Do - Super Gut (Radio Edit)

4 Yaki-Da - I Saw You Dancing
5 Dr. DJ Cerla - Everybody Pom Pom! (Radio Version) (feat. Brownstone)
6 Whigfield - Another Day (Radio Nite Mix)
7 Netzwerk - Passion (Radio Mix)

8 2 Unlimited - Burning Like Fire

9 See:3 - No Ecstacy Love (Techno Version)

10 49ers - Rockin' My Body (Edit)

11 Jim - 24 Hours (7 a.m. To 6 p.m. Mix) (feat. Sai)

12 Pearl - Celebrate (Celebration Radio Mix) (feat. Zaradika)
13 Hermes House Band - I Will Survive (La La La) (Radio Edit)
14 Sophia - Gimme The Night (Radio Edit)
15 Robin S - Back It Up (Radio Mix)
16 Blast - Princes Of The Night (F.O.S. Edit) (feat. V.D.C.)
17 Doop - Huckleberry Jam (Original Recipe) (Station Edit)
18 Einstein Dr. D.J. - Elektro Woman (Radio Edit)
19 Deadly Sins - Everybody's Dancing (Edit)

עטיפה: עליה וקוץ בה, מישהו? פונוקול סוף סוף החליפו את העטיפה של סדרת הדגל שלהם, למרבה הצער הם הביאו את גילה טרמר שעשתה עבודה נוראית. בפונוקול הבינו את זה מהר ובניגוד לעבר לא נשארו עם אותה העטיפה מליון פעמים ובפעם אחרי כן כבר החליפו אותה. אמנם העטיפה הבאה לא היתה מזהירה, אבל לתחתית של העטיפה הזאת קשה היה לחזור. ציון עיצוב: 0

ביקורת ורקע: בשבועות האחרונים אני מקבל המון מסרים מאנשים, שמתלוננים שחלק מהקישורים שאני מפנה אליהם כאן כבר לא עובדים, בעיקר אלו של האתר Megaupload, שנסגר לפני כמה שבועות על-ידי הבולשת האמריקאית בטענה של פגיעה בהכנסות בעלי זכויות יוצרים מתחומים כאלו ואחרים. הסיפור של סגירת מגה-אפלואוד היה סיפור חדשותי גדול, שהעלה את נושא צרכנות המוסיקה בעידן האינטרנט (שוב) לסדר היום.
אנחנו חיים בעידן מוזר. מצד אחד האינטרנט והשיכלולים בערוצי התקשורת נותנים לנו את האופציה להחשף ליותר אינפורמציה (ואומנות) מאי-פעם, אבל מצד שני תעשיות הבידור קורסות בזו אחר זו, בגלל האינטרנט.
כל זה מעלה קונפליקטים מוסריים רבים. מצד אחד (כמעט) כולנו צורכים אינפורמציה דרך האינטרנט וכולנו עושים את גם בדרך לא חוקית. נכון, יש אנשים שיתעקשו לשלם עבור כל דבר שהוא צורכים, אבל הפיראטיות ברשת הפכה כבר לגדולה מכולנו. אפילו חברות תקליטים גדולות מעלות לינקים לקישורים פיראטיים, בעיקר מה-You Tube וזה כבר מזמן הפך למלחמה בתחנות רוח.
אז מה עושים? נותנים לעיתונות הכתובה, לחברות התקליטים, לתעשיית הפורנו, לתעשיית הקולנוע ולטלוויזיה להמשיך לקרוס? האם מצב כזה יביא לכך שלא תהיה השקעה כלכלית ראויה באומנות ומכאן שהאיכות תרד? אלו שאלות קשות, שלא אני אתן עליהן את התשובות. אני רק יודע שיש הרבה אנשים ששמחים שזה קורה, מתוך יחס לכל אותם תאגידי בידור ותקשורת כ-evils, שעשקו אותנו במשך שנים.
האם הם צודקים? לא ממש. חברות הבידור בעבר היו הרבה דברים, אבל רשעות לא היתה התכונה הבולטת שלהם. אם כבר טפשות.
למה הם לא היו רשעים? מפני שחברות הבידור והתקשורת אמנם עשו המון כסף בין שנות החמישים לחלוף המילניום והמחירים שהם גבו ממנו הלקוחות לא היו זולים, אבל הם גם לא היו מופקעים. חברות אנרגיה, מזון ומוצרי חשמל, לדוגמה, עשו עלינו רווחים באחוזים הרבה יותר גדולים ונתנו לנו תמורה הרבה פחות רוחנית, אבל העליהום לא מכוון אליהם, אלה בעיקר כלפי אלו שסיפקו לנו את רגעי התרבות הגדולים ביותר של החמישים שנים האחרונות.
למה הם היו טיפשים? בעיקר בגלל שכל גופי התקשורת והבידור התנהגו בצורה לא אחראית מבחינה כלכלית. אני מתעסק כאן באתר בעיקר בשנות התשעים, שהיו שנות השיא של תעשיות המידע והבידור. המון חברות הרוויחו הרבה כסף בתקופה הזאת, אבל במקום לשמור אותו ליום סגרירי, הם העדיפו לבזבז אותו על חוזי עתק לכוכבי הרגע. החוזים שנחתמו, לדוגמא, על ידי חברות התקליטים בשנות התשעים עם אומנים כמו אר.אי.אם (80 מיליון דולרים), ג'נט ג'קסון (70 מיליון), מטאליקה (60 מיליון), ברברה סטרייסנד (60 מיליון) ועם רובי וויליאמס (125 מיליון דולרים, בחוזה שנחתם ב-2002) היו בזבוז כסף מוחלט וסיבה יותר מרכזית לקריסת תעשיית המוסיקה כיום מהאינטרנט. רק על חמשת האומנים האלו הושקעו כמעט 400 מיליון דולרים, בצורה הכי שלומיאלית בהיסטוריה של עולם העסקים, מפני שכל האמנים האלו היו מעבר לשיא שלהם וההשקעה בהם היתה בגדר זריקת כסף שכל נער חובב מוסיקה יכל לחזות.
כאן אנחנו מגיעים למה שמעניין אנשים באמת וזה הנסיון לחזות מה יקרה בעתיד. האם נחיה בעולם בלי עיתונים, אלבומים וסרטים כחולים? כנראה שלא, אבל בטוח נחווה שינוי. קודם כל, התהליך שקורה עכשיו הוא סוג של התחדשות. המון גופי ענק ישנים חודלים להתקיים וגופים חדשים ורעננים צצים במקומם. הדוגמא של העיתון "ישראל היום", שבזמן כל כך קצר הפך להיות העיתון המוביל בארץ, היא דוגמא קלאסית לכך שבעצם אנשים רוצים מידע ובידור, רק שהם מעוניינים לקבל אותו בצורה אחרת ולשלם עליו פחות (אם בכלל).
אותו דבר נכון גם למוסיקה, סרטים, סדרות ומה לא. אנשים רוצים את זה, יש להם בעיה להוציא על זה כסף, אז צריך למצוא פורמט אחר שיכניס את הממון שיממן את זה. אתר כמו You Tube, שיעביר כסף מפרסומות פר קליק על סרט או שיר, הוא חלק מהכיוון. כמובן שהשיטה צריכה להשתכלל ולהשתפר כדי שזה באמת יהיה משתלם ומכניס, אבל אני באמת מאמין שזה יכול להגיע לשם, בטח עם You Tube תחבור לכל מפיצי הטלוויזיה והקולנוע הבולטים וחברות התקליטים המרכזיות ותהפוך את האתר לפלטפורמת סטרימינג עבור כל המידע שלהם. אנשים אולי יטענו שאין בפרסומות האלו הרבה כסף, אבל הכסף הזה יתעצם, אם בעצם כל הפרסומות מהטלוויזיה, שתפסיק להיות רלבנטית, יעברו למקום כמו יוטיוב. זה נראה רחוק, אבל זה ממש ממש לא.
אני מבטיח לתת עוד תחזיות על עתיד תעשיית המוסיקה בפוסטים עתידיים, לבנתיים אני חייב לקנח בסיבה שבשבילה אני כאן - סיקור חלק 1 של סדרת טופ פופ לשנת 1995. אז ככה: מדובר באחד הפרקים החלשים של הסדרה ואולי הראשון להצביע על דעיכתה. רוב השירים כאן, אין לי מושג מה הם וגם אחרי האזנות חוזרות אני מתקשה להבין מאיפה פונוקול שלפו אותם. אוסף כזה, הוא אולי עוד דוגמא לבזבזנות של חברות התקליטים בניינטיז. היה להם כל כך הרבה כסף, שהן יכלו להוציא מוצרים מחונטרשים כאלו בלי חשבון. הנה דוגמא ללמה התעשייה של היום עדיפה...

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 1

You 2

שם האוסף: You

תת כותרת: עוד 13 שירים שנוגעים

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: ינואר, 1993

עורכים: משה מורד, עוזי פרויס וליאור סולימן

מק"ט: 20055-2

רשימת שירים:

1 Tasmin Archer - Sleeping Satellite (Extended Version)

2 Jon Secada - Just Another Day

3 Roxette - Queen Of Rain

4 Erma Franklin - Piece Of My Heart
5 Sophie B. Hawkins - I Want You
6 The Heights - How Do You Talk to An Angel

7 Nick Cave and Shane MacGowan - What a Wonderful World
8 Joe Cocker - Sorry Seems To Be The Hardest Word
9 Crowded House - Weather With You

10 Toad the Wet Sprocket - Walk On The Ocean
11 Carter USM - The Impossiable Dream
12 Des'ree - Mind Adventures
13 Sinead O'connor - Nothing Compares To You

עטיפה: עיצוב של נורית וינד-קידרון, שהפעם השתמשה בצלם הבית של אן.אם.סי, קובי ישראל. הוא צילם מרפסת תל אביבית ישנה, שעליה יושבת דוגמנית (אפרת צופי). וינד-קידרון הוסיפה על התמונה אפקט פוטושופי מיושן (אז אולי הוא היה עדכני...) שמפקסל אותה. נראה לא כל כך טוב, אבל גם לא נורא. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: שנה אחרי החלק הראשון, אן.אם.סי הפגיזו עם חלק 2 של "You", ששוב כלל 13 שירים. אל צוות העריכה הצטרף עוזי פרוייס, איש צהל 2 לשעבר, שעזר לאוסף הזה לכוון לכיוונים טיפה יותר אלטרנטיביים (מככבים כאן ניק קייב וקארטר יו.אס.אם, לא עניין של מה בכך לראות אותם באוספים שבסך הכל פונים למיינסטרים). חוץ מזה יש כאן את התרכיב הרגיל של בלדות פופ-מצעדים, קיטש אמריקאי וקטע אולדיז אחד (ארמה פרנקלין, שכיכבה אז עם השיר בפרסומת לג'ינס).
כמו כל האוספים של אן.אם.סי, הוא התבסס על הרפרטוארים המרשימים של שתי החברות שהם יצגו אז בארץ - סוני מיוזיק ו-EMI. החידוש היחידי בתחום הזה מבחינת הצרכן הישראלי (וגם מבחינת חברת אן.אם.סי) היה שחברת EMI בדיוק רכשה באותה תקופה את חברת האינדי הענקית Chrysalis, שעד אז יוצגה בישראל על ידי הליקון. קריסאליס היתה חברה ותיקה שפעלה עוד משנות השבעים ושברפרטואר שלה היו כמה אומני ענק כמו שפנדו באלט, ג'טרו טאל ובלונדי. המעבר הזה צמצם מאוד את הרפרטואר הבין לאומי של הליקון, שהבינה שכדי לשרוד הם צריכים לעשות משהו במהרה. הפטרון שלהם היה רכישת הזכיון הבין לאומי של פוליגראם (לימים יוניברסאל), שעד אז יוצג על ידי פונוקול, מה שיצרה מלחמה חדשה בתעשיית המוסיקה הישראלית. בינתיים הנהנת הגדולה היתה אן.אם.סי, שהרכישה הזאת של קריסאליס הגדילה ללא שום השקעה עוד יותר את הרפרטואר הבין לאומי שלה וניצנים ראשונים לרכישה הזאת נראים באוסף הזה, שכולל להיטים של אומני קריסאליס - שינייד אוקונור ואותם קארטר יו.אס.אם.
בסך הכל פרק טוב של הסדרה, שגם הצליח יפה בחנויות, למיטב זכרוני - אפילו יותר מהחלק הראשון.

ערך אספני: 5 ש"ח

ציון: 8

ראיון עם רן עצמון, האיש שהמציא את היטמן

לרגל הפוסט המאה של הבלוג אנחנו שמחים לארח כאן אושייה יוצאת דופן, את רן עצמון מהד ארצי. עצמון החל את דרכו בשנות השמונים כמוכר בחנות התקליטים המיתולוגית "ספיר" ממדרחוב בן יהודה הירושלמי. אחרי שנתיים הוא התקדם והפך לסוכן מכירות של חברת התקליטים הד ארצי, תפקיד שהוא מילא בהצלחה עד שנסע לארצות הברית כדי לעשות תואר בלימודי תעשיית המוסיקה. ב-1991, כשהוא בן 31, עצמון חזר לארץ ושמיל סחר, מנכ"ל הד ארצי דאז, שהכיר את עצמון מתקופתו כסוכן, החזיר אותו לחברה. התפקיד החדש של עצמון היה המנהל בישראל (לייבל מנג'ר) של החברה גפן/MCA, שהיתה אז חמה מאוד בזכות ההחתמה של נירוונה והאלבומים הצפויים לגאנז אנד רוזס ואירוסמית.

עצמון התקדם עם הזמן להיות מנהל המחלקה הבין לאומית של הד ארצי. "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי המחלקה הבין לאומית מנתה ארבעה אנשים", מספר עצמון מביתו שבנווה צדק, "כשעזבתי ב-1998, לפני החורבן, היינו עשרה". עצמון קידם את המחלקה הבין לאומית בהמון אפיקים, אבל היה זה תחום האוספים שהיה גולת הכותרת של פעילותו בחברה. "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי היינו מוציאים שלושה-ארבעה אוספים בשנה", נזכר עצמון, "בשנים המאוחרות יותר היינו מוציאים עשרות". עצמון עצמו ערך והפיק עשרות אוספים, כששיא הפעילות שלו נרשם כשהגה יחד עם צ'רלי סולומון את סדרת "היטמן", ששינתה את פני החברה הישראלית. "סדרת הלהיטים של הד ארצי בתחילת שנות התשעים היתה הפרופסור הדיגיטלי", משחזר עצמון, "הסדרה היתה ממותגת רע ולא הצליחה למכור. ישבנו, צ'רלי ואני, והחלטנו שבמקום הסדרה הכושלת של הפרופסור צריך לעשות אוסף שיהיה גם מסחרי וגם איכותי. זה פחות או יותר היה הקונספט, המזל הוא שבאותה התקופה יצאו מלא להיטים איכותיים".

במה היטמן היה שונה מאוספים אחרים?

השקענו המון במיתוג שלו. העיצוב של שרון מורו מאוד עזר. זה גם היה האוסף הראשון שפורסם בטלוויזיה, אבל הכי חשובה היתה ההבנה שכל היטמן חייב להיות פצצה, בלי פשרות ופילרים. כל רליס צריך להיות אירוע.

מתי הבנתם שהיטמן זאת תופעה תרבותית?

אחרי השלישי, כשהבנו שהשוק ממש מחכה לזה. חנויות לחצו עלינו להוציא כבר עוד אחד. יום יציאה של היטמן היה יום חג בהד ארצי. היתה ממש התרגשות באוויר.

יש לך את נתוני המכירות של הסדרה?

קבל:

היטמן 1 – 50 אלף

היטמן 2 – 25 אלף

היטמן 3 – 45 אלף

היטמן 4 – 20 אלף

היטמן 5 – 30 אלף

היטמן 6 – 30 אלף

היטמן 7 – 200 אלף!!!

היטמן 8 – 80 אלף

היטמן 9 – 30 אלף

200 אלף להיטמן 7? זה אומר בעצם שזהו האלבום הלועזי הנמכר ביותר בישראל בכל הזמנים!

אין ספק בכלל. בפער עצום.

אם היטמן היתה סדרה כל כך מצליחה, למה הוצאתם אוספי להיטים אחרים במקביל?

קודם כל, לא הכל נכנס להיטמן. שנית, זה גם עניין של שיתופי פעולה עם חברות אחרות, שיקולים מסחריים, ושוב, ההבנה שכל היטמן חייב להיות פצצה, לא מסוג האוספים שאפשר להוציא אחד מהם כל חודש.

נחזור רגע לשרון מורו שעצבה את הלוגו ואת העטיפות הראשונות של היטמן. איך הגעתם אליה ואיך בכלל בחרתם את המעצבים לעטיפות האוספים?

כשהגעתי להד ארצי היתה רק מעצבת אחת שעשתה את כל העטיפות, בקבלנות. אמרתי שזה לא הגיוני. בדיוק הכרתי את שרון מורו בנסיבות אחרות והצעתי לה להכין סקיצה לאוסף האייטיז "80 מי יודע?". למרות שהיא לא עשתה עטיפות עד אז, היא עשתה עבודה נהדרת וטבעי היה שנציע לה לעצב לנו את העטיפה של היטמן. היא הביאה הברקה אדירה ואחר כך היא עשתה לנו עוד הרבה עטיפות, כשבין השאר היא גם עשתה עטיפות לאלבומים של שלמה ארצי.

חוץ ממנה, תמיד נתנו צ'אנס למעצבים לא מוכרים שהוכיחו את עצמם בהמשך. דור כהן, לדוגמה, בא אלי אחרי הלימודים, הציע את עצמו, נתתי לו לעשות סקיצה ואחרי זה הוא עשה מאות עטיפות. בסך הכל צריך שתהיה כימיה עם המעצב. זה מאד חשוב.

איך החלטתם על הוצאת האוספים האחרים, נגיד אותו אוסף אייטיז, או אוספי ז'אנר אחרים?

במקרה של "80 מי יודע?", זה היה טבעי. נגמרו האייטיז, זה הזמן לאוסף סיכום. אגב, קופסה מעולה בעיני. לגבי אוספים אחרים, בשלב מסוים המדיניות שלי היתה שכל עובד במחלקה חייב ליזום אוסף אחד בשנה, לפחות. שומעים רעיון, מגלגלים רשימה, בודקים קצת את האווירה הכללית ויוצאים לדרך.

איזה כישלון יוצא דופן זכור לך?

לא יודע אם כישלון, אבל שני אוספים שמאד קרובים לליבי מבחינה מוזיקלית ורגשית לא הצליחו כמו שחשבתי. "Easy Love", שערכתי עם שמעון בן נון, אוסף סול רך ופאנק, ו-"Turn on the Radio", אוסף אמריקנה נהדר שעשיתי עם סולומון. מצד שני ערכתי את "רומנטיקה קלאסית", האוסף הקלאסי הכי נמכר לאותו זמן, שמכר בטרוף, אז זה מתאזן. גם היטמן 9 היה כישלון יחסי. חרא של אוסף.

עד כמה הנהלת החברה התערבה לכם, אם בכלל, בפעילות?

לזכותם יאמר שהם הבינו עם מי יש להם עסק ונתנו לנו יד חופשית ואת התקציבים שביקשנו. גם מחלקת המכירות היתה מתגייסת כולה להצלחת האוספים.

היו לכם שיתופי פעולה בהמון אוספים עם הליקון. הם לא היו בעצם חברה מתחרה?

בתחילת שנות התשעים הם ייצגו בארץ רק את וירג'ין ו-A&M, כך שלא היה להם מספיק רפרטואר לאוסף עצמאי והם היו צריכים פלטפורמה חיצונית. שני הצדדים נהנו מזה, כי אנחנו קיבלנו מהם עוד כמה להיטים לאוספים שלנו.

אחרי שהם קיבלו את זכויות ההפצה בישראל לפוליגראם, השתנה מאזן הכוחות, אבל הם לא רצו לוותר על השותפות בהיטמן. היו הרבה תככים ומריבות בנושא, בעיקר מה יהיה חלקה של הליקון. הם ניסו להוציא סדרה מתחרה והתרסקו. היתה גם המון פוליטיקה בעניין – הקשרים בין שמיל סחר ורוני בראון וכאלה...

למה הד ארצי, עם כל הרפרטואר שלה, נכנסה לכל הבלאגן הזה?

לפעמים היה להליקון שיר שממש היינו חייבים בהיטמן, אז הם היו מתנים את מתן השיר בכך שנשים באוסף עוד שירים שלהם. מדובר היה בהרבה מאד כסף מתמלוגים, וכאמור, עכשיו אני נזכר שגם בהמון פוליטיקה.

והשיתוף עם IMP, מאיפה הוא הגיע?

מתוך רצון להתרחב לתחום הדאנס, שהרגשנו חלשים בו. לכן פנינו למי שנחשב לחזק בתחום. הרבה היה מבוסס על חברות קרובה עם החבר'ה מ-IMP ומשיקולים מסחריים. היות ו-IMP הופצו על ידי הד ארצי, היה לנו שווה לשתף איתם פעולה. הוצאנו ביחד כמה אוספים מאד מצליחים. יורם ואזאנא היה איש מאוד חזק אז.

ולמה לא עבדתם עם אן.אם.סי?

הם האויב מחולון! היתה תחרות גדולה מאד בין החברות. מעבר לפרסטיז'ה, היה מדובר בהרבה מאד כסף. הם היו המתחרים הגדולים ושיתוף פעולה לא עמד על הפרק.

עד כמה התבאסתם כשחברה אחרת הוציאה אוסף מצליח?

אימים! אבל זה היה גורם לנו למוטיבציית שיא.

מה היה חשוב לכם יותר? לקדם אלבומי אמן או אוספים? איך נעשה האיזון בין השניים?

כשאתה מייצג חברות מחו"ל אתה מחויב לקדם אמנים שלהם ואתה חייב להוכיח את עצמך. אתה לא יכול לפשל ברליס של מדונה. יש אוספים יותר חשובים ויש כאלו שמשקיעים בהם פחות. בכל מקרה, היטמן תמיד היה הרליס הכי חשוב בשנה.

היתה מחשבה באיזשהו שלב להתחיל למכור סינגלים?

זה ממש לא עמד על הפרק. זה היה בגדר לכרות את הענף שעליו אתה יושב.

אתה מתגעגע לתקופה?

מאד! לא רק אני, כל מי שהיה אז בתחום. זאת היתה תקופה נפלאה. עשינו חיים משוגעים ועבדנו במה שאנחנו אוהבים. היתה אז תעשייה אדירה ומוזיקה מעולה. לא כמו היום.

מה קרה, בעצם, להד ארצי?

סיפור ארוך וכואב... כל כך כואב שלא בא לי לדבר על זה. מה שהרס אותה זה שקנה אותה מישהו שלא הבין בשיט בתחום. צחוק הגורל הוא שהיא נקנתה בסוף על ידי האויב מחולון...

איך אתה רואה את תעשיית המוסיקה הישראלית כיום?

מצד מכירת הדיסקים - העסק לפני מוות קליני. מצד שני, יש אחלה מוסיקה והופעות מעולות. צריך לשנות את החשיבה, להבין שהדיסק מת ולהמשיך הלאה. מבחינת המוסיקה עצמה אנחנו בתקופה טובה מאד.

מדוע לדעתך אין iTunes ישראלי? ואם יהיה, אתה חושב שהישראלים יהיו מוכנים לשלם כסף על הורדות חוקיות?

כל כך הרבה פוליטיקה מעורבת בעניין, הרבה צרות עין וטיפשות. ישראלים מורידים היום באופן פיראטי כי אין כמעט פלטפורמות נוחות והוגנות להורדה בתשלום. אבל שמעתי שזה הולך להשתנות בקרוב. אני חושב שעם ממשק טוב ומחיר הוגן - זה יעבוד.

במה אתה עוסק היום?

יש לי חברה, "רן עצמון מוזיקה", שעוסקת בטיפול בזכויות יוצרים ומבצעים, ייעוץ מוזיקלי, ייצוג כותבים ובעיקר התאמת מוזיקה לסרטים ופרסומות. אנחנו אחראים, למשל, לפרסומת החדשה של אורנג' ולפרסומות לפלאפון, ישראכרט, בנק הפועלים, לאומי ומפעל הפיס. הוצאנו דיסקים לחברות מסחריות, אנחנו אחראים על המוסיקה בסניפי שקם אלקטריק, על זכויות מוזיקה לסרטים כמו "ואלס עם באשיר" ו"פעם הייתי". תקצר היריעה.

תודה רבה, רן. האוספים שעשית השפיעו רבות עלי ועל קוראים רבים של האתר הזה.

בכיף. רק חשוב לי לציין שעבדו איתי עוד הרבה אנשים מוכשרים שתרמו לאוספים, כמו סולומון הגדול מכולם, שי ברזילי, אבישר סביר ועוד.

תודה לאנדריאה סלצ'אן שעזרה בשכתוב הפוסט ביומהולדתה. מזל טוב, בייבי.