ז'אן מישל ז'אר - תכנית רדיו מרשת ג', 20/2/1997

ההופעה הקרבה של ז'אן מישל ז'אר בישראל, בשישי לאפריל במצדה, הזכירה לאשתי שלפני עשרים שנה, כשיצא האלבום "Oxygene 7-13", עשו ברשת ג' תכנית ספיישל שהוקדשה כולה לז'אר. חיפושים קצרים בארכיון שלה גילו הקלטה גולמית, על קלטת TDK ישנה של אותה התכנית וחשבתי שזאת הזדמנות טובה לשתף אותה.
הספיישל שודר בפריים טיים של יום חמישי, בשעה 16:00, במסגרת התכנית "קופסת הלהיטים", שהגיש עופר נחשון. לצורך עריכת התכנית, משימה שנחשון עשה בדרך כלל עם חיים רייכנטל, גוייסו שניים. רות כידן, ממייסדות רשת ג', שערכה את המוסיקה ומנחם גרניט, מהמומחים המובילים בישראל למוסיקה משנות השבעים והשמונים, שערך את התוכן. רייכנטל, היום איש חברת הליקון, הפיק את התכנית.

להביא עורכים-אורחים ל"קופסת הלהיטים" זה היה ביג-דיל. למעשה הפעם היחידה שדבר כזה נעשה. האירוע, האלבום החדש של ז'אר, הצדיק את זה. ז'אר, אחרי כעשור שדשדש, אמנם כאמן חשוב, אבל גם כאמן לא רלוונטי, פתאום עשה קאמבאק מדהים. מוסיקת הדרים, אותו ז'אנר ששילב צלילי פסנתר נעימים עם קצב והפקה של מוסיקת האוס, היתה הדבר החם של התקופה וז'אר הוא למעשה האב הרוחני של הז'אנר הזה. חברת Sony Music החתימה אותו על חוזה מרשים ו"Oxygene 7-13" היה למעשה אלבום הדרים של ז'אר, מה שהחזיר אותו להיות בעניינים. ז'אר עבד עם שמות חמים כמו Sash, דיג'יי דאדו ואפולו 440, שעשו לו רמיקסים והחזרה שלו לכותרות היתה אירוע מוסיקלי מרגש, מה שהוביל גם לכמה מההצלחות הגדולות ביותר שלו במצעדי הלהיטים בעולם.
בתכנית הרדיו משולבים קטעים מהאלבום החדש, עם קטעים גדולים מהקריירה שלו. ההקלטה היא לא באיכות מקסימלית, אבל עדיין מפעימה. בין הקטעים נחשון מביא את הביוגרפיה שלו, מה שהופך את כל התכנית הזאת לסיפור מרתק. סוג של תכנית רדיו דקומנטרית על ז'אר. ההקלטה משלבת גם את הפרסומות של ששודרו בין השירים ובסופה גם מהדורת החדשות של "קול ישראל" לשעה 17:00. את הפיפסים הקלאסיים של פתיחת החדשות, החליפה באותה תקופה נעימה קצרה. באופן ראוי - הנעימה הזאת היא קטע קטן שלקוח מתוך להיט הדרים הכי גדול, "Children" של רוברט מיילס.

שם התכנית: ספיישל ז'אן מישל ז'אר ב"קופסת הלהיטים"
תחנה: רשת ג'
תאריך שידור: יום חמישי, 20.2.1997, 16:00
מגיש: עופר נחשון
עריכה מוסיקלית: רות כידן
עריכת תוכן: מנחם גרניט
הפקה: חיים רייכנטל
טכנאי: דודו אמסלם
הקלטה: אנדריאה סלצ'אן

פרטים על המופע של ז'אר בישראל: https://jmj-israel.co.il

Happy Hour

שם האוסף: Happy Hour

תת כותרת: Swatch Party

שנת הוצאה: 1996

חברת תקליטים: הד ארצי

מק"ט: 19621

עורכים: אורי פלדמן, שי ברזילי ורן עצמון

מפיק: רן עצמון

רשימת הקטעים:

1. Livin' Joy ‎– Don't Stop Movin' (Radio Mix)

2. Deep Zone - It's Gonna Be Alright (DJ Juan's 12" Radio Mix)
3. Jon Of The Pleased Wimmin ‎– Give Me Strength (Radio Edit)
4. Klubbheads ‎– Klubbhopping (Klubbheads Edit)
5. Alcatraz ‎– Giv Me Luv (Giv Me Edit)
6. DJ's At Work ‎– Balloon (El Globo) (Full Mix)
7. Beloved, The ‎– Satellite
8. Grace - Skin on Skin (Oakenfold and Osborne 7" Mix)
9. Midi Xpress ‎– Chase (Lost In Space Mix)
10. Cygnus X ‎– The Orange Theme (Original Mix)
11. Harmonix ‎– Landslide (Way Out West Mix)
12. Way Out West - Domination (Radio Edit)
13. D.O.S.E ‎– Plug Myself In (Missing Link Symphonic Instrumental)
14. DJ Scot Project ‎– U (V-Mix)
15. Merlyn and 6 Wicked Kids ‎– Grooveliker (Merlyn's Original Mix)
16. Sasha - Be As One (Radio Edit) (with Maria)

עטיפה: עבודה של אורי גרזון. גרפיקה לא יפה, צבעים לא טובים שנבלעים אחד בשני. לא טוב. ציון עיצוב: 2

ביקורת ורקע: Happy Hour, הסדרה שרן עצמון הגה, היתה סדרה קצרה יחסית שכללה שלושה פרקים, שיצאו אחת לשנה בשנים 96, 97 ו-98. הסדרה כולה כללה בעיקר להיטי קלאב, כשהפרק הראשון הכיל ברובו קטעים של החברות Deconstruction, Perfecto ו-PWL שהד ארצי יצגה בארץ, ביחד עם כמה תרומות מחברת IMP.

הפרק הראשון גם מסביר, פחות או יותר, את מקור השם של הסדרה, "שעה שמחה". הסדרה נעשתה בשיתוף פעולה מסחרי עם חברת השעונים של סוואטץ' ובחוברת הפנימית יש הסבר לבמצע/חידון שהעניק למשתתפים שעונים ודיסקים.

אם להתמקד בתכנים עצמם, הפרק הראשון של האוסף כולל בסך הכל הרבה קטעים מוכרים ומוצלחים מהתקופה ובגדול זהו אוסף לא רע לתחומו.

אני לא ממש זוכר אם האוסף הצליח או לא, אני כן זוכר שעשו עליו קצת "הו-הא" בתכנית הרדיו "קופסת הלהיטים" של עופר נחשון ברשת ג'. אני גם יודע שלאשתי אנדריאה היה את האוסף הזה בצעירותה ושהיא מאוד אהבה אותו. היא אומרת שהיו כאן כל מני קטעים שלא היה אפשר להשיג בתקופה שהאוסף יצא במקומות אחרים, בראשם הקטע של ג'ון אוף דה פליזד ווימין. כך שכנראה מגיע לאוסף את הכבוד.

ציון: 7

ערך אספני: 10 ש"ח

Sin with Sebastian בישראל

בשבוע שעבר ביקר בישראל סבסטיאן רות, האיש ששם הבמה שלו הוא Sin with Sebastian. למי שמשפשף את הראש עכשיו, אזכיר שסבסטיאן היה אומן יורודאנס עם תהילה קצרה, בזכות להיט הבכורה שלו "Shut Up and Sleep with Me" (שפותח את "היטליסט 4" המצויין) והלהיט שבא אחריו - "Goldenboy" (מתוך "ווליום 9").

סבסטיאן הוא כיום קצת היפי. הוא צמחוני, עם שיער ארוך, נהנה מאוד משתיית תה ונראה די שונה מהדמות הראוותנית שהוא הציג בשנות התשעים.
סבסטיאן הגיע לישראל לסדנת יוגה וטנטרה ואחרי שזאת הסתיימה, הוא ניצל את בואו לטיול קצר בארץ. חברה משותפת שלנו, מייקה ברגהאוס שמתגוררת כיום בירושלים, הביאה אותו לפאב התקליט, שם נפגשנו.
כבר בתחילת המפגש עמו שמחתי להעניק לו עותק של "היטליסט 4". הוא שמח מאוד וסיפר שהוא אוסף את כל האוספים שהקטעים שלו ככבו עליהם - ויש הרבה כאלו. למרות השינוי שהוא עבר מאז ימי התהילה - הוא נזכר בימי ההצלחה של Shut Up בחיוך קצת מבוייש. למרות שעברו 16 שנים מאז, נראה שהשיר הזה הכניס לו מספיק כסף לכל החיים ולא יורקים לבאר שממנה שותים.
"Shut Up", כך נראה, ממשיך למלא את חייו עד היום. מדי פעם הוא מוזמן לתכניות טלוויזיה נוסטלגיות, עם עוד אמני פופ מהתקופה. הוא גם ממשיך ליצור מוסיקה של עצמו בראש שקט. כמו כן, מדי פעם באות אליו בקשות להפקות וכתיבה, כשלאחרונה, לדוגמה, הזמרת של E-Rotic, עוד הרכב של להיט וחצי, פנתה אליו כדי שהוא יכתוב לה שירים חדשים. בין לבין, עם הנוסטלגיה המתעוררת לשנות ה-90, "Shut Up" שוב מופיע על אוספים רבים - אוספי הנוסטלגיה לשנות התשעים. בסך הכל נראה שהחיים של סבסטיאן מלאים ושמחים. הנה קטעים נבחרים מהשיחה שלנו:
אחרי שני להיטים ההצלחה שלך נקטעה. למה זה?
הייתי חתום בחברת הפקות, שהיה לה חוזה עם חברת התקליטים BMG שהוציאה את השירים שלי. אחרי שיצא האלבום, חברת ההפקות הסתכסכה עם BMG ואני הייתי קורבן של זה. הפעילות שלי יובשה למשך למעלה משנה ואחרי זה כבר נשכחתי.
אתה מודע לרמת ההצלחה שלך בישראל?
אני יודע ששני הסינגלים היו להיטים בישראל, אבל אני לא סגור על מיקומי המצעדים שלהם. אם מישהו יודע מיקומים וודאיים, הייתי שמח את הוא היה מעדכן אותם בדף עלי בויקיפדיה הגרמנית (לטיפולך, יעקב אשכנזי).
היית מחובר חברתית לאומני יורודאנס אחרים?
הופעתי ואני גם מופיע עם לא מעט מהם. קפטן הוליווד, אירוטיק, הופעתי עם סקטמן ממש לפני שהוא נפטר. הוא היה איש מאוד חביב וחכם. לאחרונה הופעתי עם Right Said Fred והם היו ממש אנטיפטים. הם לא אהבו שקטלגו אותם כ-One Hit Wonders, אבל מה לעשות. ככה זוכרים אותם.
מה אתה עושה היום?
אתה יכול להכנס לאתר שלי. עכשיו בדיוק אני מוציא פרוייקט חדש שהוא דאנסי ופּאנקי. יש את עניין הכתיבה עם אירוטיק ובסך הכל אני די עסוק. בגלל המריבה עם BMG ובגלל זה שאין לי זכויות עם Shut Up, הקלטתי אותו לאחרונה שוב - בגרסה שנשמעת 1 ל-1 כמו המקור. זה נותן לי שליטה מחודשת בשיר הזה, שזה מאוד עוזר לקריירה שלי.
במהלך השיחה עמו, הגיע למקום אהרון "יורודאנס מאסטר" מזרחי והעלה עם סבסטיאן עוד זכרונות על התקופה. לפני שהוא סגר את הערב, אני וארוסתי, אנדריאה סלצ'אן, נפרדנו מסבסטיאן בהמון חום וחיבה והוא חתם לנו עם הקדשה על העותק שלנו של אלבום הבכורה המצויין שלו. הוא גם ביקש, שאם אני אוכל למצוא לו עותק של "ווליום 9", זה יהיה נחמד מאוד לאוסף שלו. הבטחתי שאני אשתדל.

ראיון עם רן עצמון, האיש שהמציא את היטמן

לרגל הפוסט המאה של הבלוג אנחנו שמחים לארח כאן אושייה יוצאת דופן, את רן עצמון מהד ארצי. עצמון החל את דרכו בשנות השמונים כמוכר בחנות התקליטים המיתולוגית "ספיר" ממדרחוב בן יהודה הירושלמי. אחרי שנתיים הוא התקדם והפך לסוכן מכירות של חברת התקליטים הד ארצי, תפקיד שהוא מילא בהצלחה עד שנסע לארצות הברית כדי לעשות תואר בלימודי תעשיית המוסיקה. ב-1991, כשהוא בן 31, עצמון חזר לארץ ושמיל סחר, מנכ"ל הד ארצי דאז, שהכיר את עצמון מתקופתו כסוכן, החזיר אותו לחברה. התפקיד החדש של עצמון היה המנהל בישראל (לייבל מנג'ר) של החברה גפן/MCA, שהיתה אז חמה מאוד בזכות ההחתמה של נירוונה והאלבומים הצפויים לגאנז אנד רוזס ואירוסמית.

עצמון התקדם עם הזמן להיות מנהל המחלקה הבין לאומית של הד ארצי. "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי המחלקה הבין לאומית מנתה ארבעה אנשים", מספר עצמון מביתו שבנווה צדק, "כשעזבתי ב-1998, לפני החורבן, היינו עשרה". עצמון קידם את המחלקה הבין לאומית בהמון אפיקים, אבל היה זה תחום האוספים שהיה גולת הכותרת של פעילותו בחברה. "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי היינו מוציאים שלושה-ארבעה אוספים בשנה", נזכר עצמון, "בשנים המאוחרות יותר היינו מוציאים עשרות". עצמון עצמו ערך והפיק עשרות אוספים, כששיא הפעילות שלו נרשם כשהגה יחד עם צ'רלי סולומון את סדרת "היטמן", ששינתה את פני החברה הישראלית. "סדרת הלהיטים של הד ארצי בתחילת שנות התשעים היתה הפרופסור הדיגיטלי", משחזר עצמון, "הסדרה היתה ממותגת רע ולא הצליחה למכור. ישבנו, צ'רלי ואני, והחלטנו שבמקום הסדרה הכושלת של הפרופסור צריך לעשות אוסף שיהיה גם מסחרי וגם איכותי. זה פחות או יותר היה הקונספט, המזל הוא שבאותה התקופה יצאו מלא להיטים איכותיים".

במה היטמן היה שונה מאוספים אחרים?

השקענו המון במיתוג שלו. העיצוב של שרון מורו מאוד עזר. זה גם היה האוסף הראשון שפורסם בטלוויזיה, אבל הכי חשובה היתה ההבנה שכל היטמן חייב להיות פצצה, בלי פשרות ופילרים. כל רליס צריך להיות אירוע.

מתי הבנתם שהיטמן זאת תופעה תרבותית?

אחרי השלישי, כשהבנו שהשוק ממש מחכה לזה. חנויות לחצו עלינו להוציא כבר עוד אחד. יום יציאה של היטמן היה יום חג בהד ארצי. היתה ממש התרגשות באוויר.

יש לך את נתוני המכירות של הסדרה?

קבל:

היטמן 1 – 50 אלף

היטמן 2 – 25 אלף

היטמן 3 – 45 אלף

היטמן 4 – 20 אלף

היטמן 5 – 30 אלף

היטמן 6 – 30 אלף

היטמן 7 – 200 אלף!!!

היטמן 8 – 80 אלף

היטמן 9 – 30 אלף

200 אלף להיטמן 7? זה אומר בעצם שזהו האלבום הלועזי הנמכר ביותר בישראל בכל הזמנים!

אין ספק בכלל. בפער עצום.

אם היטמן היתה סדרה כל כך מצליחה, למה הוצאתם אוספי להיטים אחרים במקביל?

קודם כל, לא הכל נכנס להיטמן. שנית, זה גם עניין של שיתופי פעולה עם חברות אחרות, שיקולים מסחריים, ושוב, ההבנה שכל היטמן חייב להיות פצצה, לא מסוג האוספים שאפשר להוציא אחד מהם כל חודש.

נחזור רגע לשרון מורו שעצבה את הלוגו ואת העטיפות הראשונות של היטמן. איך הגעתם אליה ואיך בכלל בחרתם את המעצבים לעטיפות האוספים?

כשהגעתי להד ארצי היתה רק מעצבת אחת שעשתה את כל העטיפות, בקבלנות. אמרתי שזה לא הגיוני. בדיוק הכרתי את שרון מורו בנסיבות אחרות והצעתי לה להכין סקיצה לאוסף האייטיז "80 מי יודע?". למרות שהיא לא עשתה עטיפות עד אז, היא עשתה עבודה נהדרת וטבעי היה שנציע לה לעצב לנו את העטיפה של היטמן. היא הביאה הברקה אדירה ואחר כך היא עשתה לנו עוד הרבה עטיפות, כשבין השאר היא גם עשתה עטיפות לאלבומים של שלמה ארצי.

חוץ ממנה, תמיד נתנו צ'אנס למעצבים לא מוכרים שהוכיחו את עצמם בהמשך. דור כהן, לדוגמה, בא אלי אחרי הלימודים, הציע את עצמו, נתתי לו לעשות סקיצה ואחרי זה הוא עשה מאות עטיפות. בסך הכל צריך שתהיה כימיה עם המעצב. זה מאד חשוב.

איך החלטתם על הוצאת האוספים האחרים, נגיד אותו אוסף אייטיז, או אוספי ז'אנר אחרים?

במקרה של "80 מי יודע?", זה היה טבעי. נגמרו האייטיז, זה הזמן לאוסף סיכום. אגב, קופסה מעולה בעיני. לגבי אוספים אחרים, בשלב מסוים המדיניות שלי היתה שכל עובד במחלקה חייב ליזום אוסף אחד בשנה, לפחות. שומעים רעיון, מגלגלים רשימה, בודקים קצת את האווירה הכללית ויוצאים לדרך.

איזה כישלון יוצא דופן זכור לך?

לא יודע אם כישלון, אבל שני אוספים שמאד קרובים לליבי מבחינה מוזיקלית ורגשית לא הצליחו כמו שחשבתי. "Easy Love", שערכתי עם שמעון בן נון, אוסף סול רך ופאנק, ו-"Turn on the Radio", אוסף אמריקנה נהדר שעשיתי עם סולומון. מצד שני ערכתי את "רומנטיקה קלאסית", האוסף הקלאסי הכי נמכר לאותו זמן, שמכר בטרוף, אז זה מתאזן. גם היטמן 9 היה כישלון יחסי. חרא של אוסף.

עד כמה הנהלת החברה התערבה לכם, אם בכלל, בפעילות?

לזכותם יאמר שהם הבינו עם מי יש להם עסק ונתנו לנו יד חופשית ואת התקציבים שביקשנו. גם מחלקת המכירות היתה מתגייסת כולה להצלחת האוספים.

היו לכם שיתופי פעולה בהמון אוספים עם הליקון. הם לא היו בעצם חברה מתחרה?

בתחילת שנות התשעים הם ייצגו בארץ רק את וירג'ין ו-A&M, כך שלא היה להם מספיק רפרטואר לאוסף עצמאי והם היו צריכים פלטפורמה חיצונית. שני הצדדים נהנו מזה, כי אנחנו קיבלנו מהם עוד כמה להיטים לאוספים שלנו.

אחרי שהם קיבלו את זכויות ההפצה בישראל לפוליגראם, השתנה מאזן הכוחות, אבל הם לא רצו לוותר על השותפות בהיטמן. היו הרבה תככים ומריבות בנושא, בעיקר מה יהיה חלקה של הליקון. הם ניסו להוציא סדרה מתחרה והתרסקו. היתה גם המון פוליטיקה בעניין – הקשרים בין שמיל סחר ורוני בראון וכאלה...

למה הד ארצי, עם כל הרפרטואר שלה, נכנסה לכל הבלאגן הזה?

לפעמים היה להליקון שיר שממש היינו חייבים בהיטמן, אז הם היו מתנים את מתן השיר בכך שנשים באוסף עוד שירים שלהם. מדובר היה בהרבה מאד כסף מתמלוגים, וכאמור, עכשיו אני נזכר שגם בהמון פוליטיקה.

והשיתוף עם IMP, מאיפה הוא הגיע?

מתוך רצון להתרחב לתחום הדאנס, שהרגשנו חלשים בו. לכן פנינו למי שנחשב לחזק בתחום. הרבה היה מבוסס על חברות קרובה עם החבר'ה מ-IMP ומשיקולים מסחריים. היות ו-IMP הופצו על ידי הד ארצי, היה לנו שווה לשתף איתם פעולה. הוצאנו ביחד כמה אוספים מאד מצליחים. יורם ואזאנא היה איש מאוד חזק אז.

ולמה לא עבדתם עם אן.אם.סי?

הם האויב מחולון! היתה תחרות גדולה מאד בין החברות. מעבר לפרסטיז'ה, היה מדובר בהרבה מאד כסף. הם היו המתחרים הגדולים ושיתוף פעולה לא עמד על הפרק.

עד כמה התבאסתם כשחברה אחרת הוציאה אוסף מצליח?

אימים! אבל זה היה גורם לנו למוטיבציית שיא.

מה היה חשוב לכם יותר? לקדם אלבומי אמן או אוספים? איך נעשה האיזון בין השניים?

כשאתה מייצג חברות מחו"ל אתה מחויב לקדם אמנים שלהם ואתה חייב להוכיח את עצמך. אתה לא יכול לפשל ברליס של מדונה. יש אוספים יותר חשובים ויש כאלו שמשקיעים בהם פחות. בכל מקרה, היטמן תמיד היה הרליס הכי חשוב בשנה.

היתה מחשבה באיזשהו שלב להתחיל למכור סינגלים?

זה ממש לא עמד על הפרק. זה היה בגדר לכרות את הענף שעליו אתה יושב.

אתה מתגעגע לתקופה?

מאד! לא רק אני, כל מי שהיה אז בתחום. זאת היתה תקופה נפלאה. עשינו חיים משוגעים ועבדנו במה שאנחנו אוהבים. היתה אז תעשייה אדירה ומוזיקה מעולה. לא כמו היום.

מה קרה, בעצם, להד ארצי?

סיפור ארוך וכואב... כל כך כואב שלא בא לי לדבר על זה. מה שהרס אותה זה שקנה אותה מישהו שלא הבין בשיט בתחום. צחוק הגורל הוא שהיא נקנתה בסוף על ידי האויב מחולון...

איך אתה רואה את תעשיית המוסיקה הישראלית כיום?

מצד מכירת הדיסקים - העסק לפני מוות קליני. מצד שני, יש אחלה מוסיקה והופעות מעולות. צריך לשנות את החשיבה, להבין שהדיסק מת ולהמשיך הלאה. מבחינת המוסיקה עצמה אנחנו בתקופה טובה מאד.

מדוע לדעתך אין iTunes ישראלי? ואם יהיה, אתה חושב שהישראלים יהיו מוכנים לשלם כסף על הורדות חוקיות?

כל כך הרבה פוליטיקה מעורבת בעניין, הרבה צרות עין וטיפשות. ישראלים מורידים היום באופן פיראטי כי אין כמעט פלטפורמות נוחות והוגנות להורדה בתשלום. אבל שמעתי שזה הולך להשתנות בקרוב. אני חושב שעם ממשק טוב ומחיר הוגן - זה יעבוד.

במה אתה עוסק היום?

יש לי חברה, "רן עצמון מוזיקה", שעוסקת בטיפול בזכויות יוצרים ומבצעים, ייעוץ מוזיקלי, ייצוג כותבים ובעיקר התאמת מוזיקה לסרטים ופרסומות. אנחנו אחראים, למשל, לפרסומת החדשה של אורנג' ולפרסומות לפלאפון, ישראכרט, בנק הפועלים, לאומי ומפעל הפיס. הוצאנו דיסקים לחברות מסחריות, אנחנו אחראים על המוסיקה בסניפי שקם אלקטריק, על זכויות מוזיקה לסרטים כמו "ואלס עם באשיר" ו"פעם הייתי". תקצר היריעה.

תודה רבה, רן. האוספים שעשית השפיעו רבות עלי ועל קוראים רבים של האתר הזה.

בכיף. רק חשוב לי לציין שעבדו איתי עוד הרבה אנשים מוכשרים שתרמו לאוספים, כמו סולומון הגדול מכולם, שי ברזילי, אבישר סביר ועוד.

תודה לאנדריאה סלצ'אן שעזרה בשכתוב הפוסט ביומהולדתה. מזל טוב, בייבי.

Top Pop 90 vol. 2

שם האוסף: Top Pop 90 vol. 2

תת כותרת: בינגו של להיטים - 70 דקות של חגיגה

חברת תקליטים: פונוקול / London

שנה: 1990

עורכים: אורן קריסטל. מיקס: אמיר כהן

מק"ט: 840846-2

רשימת שירים:

1 Jason Donovan - When You Come Back to Me

2 Jimmy Sommerville - You Make Me Feel (Mighty Real)

3 Technotronic - Get Up (Before the Night is Over) (feat. Ya Kid K)

4 D-Mob feat. Nuff Juice - Put Your Hands Together

5 F.P.I Project - Rich in Paradise / Going Back to My Roots
6 Lonnie Gordon - Happenin' All Over Again
7 Fine Young Cannibals - I'm Not the Man I Used to Be

8 Band Aid II - Do They Know it's Christmas?

9 The Mixmaster - Grand Piano

10 Latino Party - Huevos Esta Loca

11 Sybil - Don't Make Me Over
12 Ya Kid K - Spin That Wheel (feat. Ya Kid K)
13 Lil Louise - I Called U (with the World)
14 Queen B - Red Top Hot Shot
15 Tears for Fears - Sowing the Seeds of Love
16 Fidelfatti with Ronnette - Just Wanna Touch Me
17 Kylie Minogue - Tears on My Pillow

עטיפה: אני מת לפגוש את המעצב דובי בן יהודה ולהתעמת איתו על זה. מה זה צריך להיות??? ציון עיצוב: 0

ביקורת ורקע: אתם יושבים לכם בבית, קוראים ונהנים מהבלוג, אבל אתם לא יודעים איזה פרוייקט זה להשיג את כל האוספים האלה, בטח על דיסקים. הטופופים מתחילת הניינטיז, למשל. כשהם יצאו הייתי רק בן 13 ואני וחברי הטוב, רועי אופיר, פינטזנו שנוכל לקנות את כולם, אבל למי היה כסף? מה שהיה קורה בדרך כלל זה שהיתה רוטציה בין החבר'ה. כל פעם שהיה יוצא אוסף שווה, אחד היה קונה אותו וכל השאר היו מקליטים ממנו לקסטות. כך יצא שהיה לי את רוב האוספים בזמן אמת, אבל רק אחוז קטן מהם כמקוריים. להשיג אותם היום זאת משימה די קשה. חנויות היד שניה בארץ נעלמות בזו אחר זו ושוק המכירות הבין לאומי לא ממש שופע באוספים ישראלים (למרות שלכמה מהם יש ביקוש גדול!). בכל מקרה, את הטופופים המוקדמים האלה השגתי בזכות זוגתי אנדריאה. או יותר נכון, בזכות ההורים שלה. בזמנו, הם היו מאוד מחוברים למתרחש והם קנו לא מעט מהאוספים שיצאו אז. אני לא יכול לתאר לכם באיזה אוצר הרגשתי שנתקלתי כשגיליתי את אוסף הדיסקים שלהם. באמת. אלו אלבומים שממש קשה למצוא.
בנוסף לזה, מדובר באוספים מעולים. פונוקול החזיקה ברפרטואר ממש טוב בכמה ז'אנרים, כמשעבר לקטלוג של חברת פוליגרם הבין לאומית, הם היו גם המייצגים של PWL, חברת התקליטים של המפיקים הבריטים סטוק, אייטקן ו-ווטרמן, שהפיקו את קיילי, ג'ייסון, בננרמה וכל כוכבי הפופ הגדולים של התקופה. לפונוקול תמיד היתה אוריינטציה לדאנס והם דאגו לקנות את הקטעים המדליקים ביותר מחו"ל. כך, כל פרק מהתקופה ההיא של הטופופים הצליח והיה מלא בדברים שממש קשה למצוא היום. באמת-באמת תענוג.
ואם באוצרות אבודים עסקינן, במידה ויש לכם אוספים מפעם שאתם ממש לא צריכים, אז יש לכם כתובת בשבילם. תהיו בטוחים שהם יקבלו בית טוב (וסיקור הגון).

ערך אספני: 40 ש"ח

ציון:8