הקמיקאל ברד'רז בהופעה בתל-אביב, 12.11.16

 הקמיקאל ברד'רז, מהרכבי ההאוס והביג ביט הבולטים של של שנות התשעים, הגיעו אמש להופעה במרכז הירידים

הקמיקלז על הבמה. רואים רק את הצללית שלהם ושל הציוד שלהם

בתל-אביב. ההופעה התקיימה בדשא הפתוח של המרכז, מקום שיכול להכיל כעשרת אלפים איש ושהיה די מלא. האווירה היתה ממש טובה. קהל הגיע בגישה חיובית, עם feel של רייב מהניינטיז. אחרי שני חימומים, של רד אקסס ושל 2manyDJs, הקמיקאל עלו לבמה בשעה 22:00. במשך שעה וחצי הקמיקלז נגנו את רוב להיטיהם, במה שהיה ספק הופעה, ספק מופע וידאו, ספק מסיבה.
צמד הקמיקאל עלו על במה עמוסת ציוד טכני, אך הציוד הזה, כמו גם חברי ההרכב, היו חשוכים, כשמה שהקהל צופה בו, בעצם, זה בצללית שלהם, על רקע עבודות וידאו מרשימות. אני יודע שזה קצת מיושן לצפות מהרכב אלקטקוני באמת לבצע את החומרים שלו בצורה חיה בהופעות, אני לא תמים ואני יודע שרק מעטים אכן עושים זאת. מה שכן, בהופעה של הקמיקאלז כן ציפיתי לשואו, אולי בגלל המסגרת שבה הוא התקיים - בדשא הפתוח, על במה גדולה, עם קהל שציפה להופעה. לא ציפיתי לרקדנים ולהטוטים על הבמה, אבל עם כמות הציוד שעליה, הייתי רוצה לפחות לראות מה הם עושים איתו. לקבל קצת מושג לגבי איך הם בונים את השירים והקטעים בלייב. במקום זה קיבלנו שואו לייזרים ו-וידאו מרשים, עם מוסיקה מעולה, סאונד טוב וקהל שרוקד והגיב, למרות המחזה המעט ביזארי, מצויין.

כרטיס המופע

בגלל שההופעה היתה יותר מסיבה, כשהיא הסתיימה ב-23:30, התחושה היתה של עוד. הקהל ממש סרב ללכת ובמשך רבע שעה רוב האנשים נשארו במקומם, בקריאה לצמד לחזור לעוד. זה לא קרה. הרייב רק התחיל ובום הוא נגמר, מה שחיזק עוד יותר את העובדה שלא ממש ראינו הופעה. כנראה שהמקום המתאים לפרפורמנס שכזה, הוא כחלק מאירוע הרבה יותר גדול, כזה שנמשך כל הלילה ושכולל ליין-אפ של דיג'יים ומוסיקאים שמופיעים בזה אחר זה.

הקמיקאל ברד'רז, מרכז הירידים, תל-אביב, 12.11.16

הקמיקאל ברד'רז מופיעים באוספי הניינטיז הבאים:

900% Pure Dance

Best of Dance 1999

Funkie Junkie Beats

Now That's What I Call Music

דקומנטרי של ה-BBC על הסצינה הישראלית

לפני כמה פוסטים, בסקירה על האוסף של "האומן 17", סיפרתי על סדרה דקומנטרית שה-BBC צילמו בסוף הניינטיז, שבה הם סקרו סצינות מועדונים של ערים שונות בעולם.
הסדרה נקרה "World Clubbing", של BBC Choice ואת הפרק שמסקר את ישראל, בעיקר את תל אביב, הנחתה סיסטר בליס (איילה בן-טובים, בתעודת הזהות) והוא כולל תמונה מרגשת של הסצינה המקומית, שניה לפני שהיא גוועה בגלל האינתיפדה השניה.
אביב, קורא של האתר, העלה את הסדרה ליוטיוב וזאת הזדמנות להזכר:

חלק 1:


חלק 2:


חלק 3:


צפיה נעימה

Down Town Tel Aviv

שם האוסף: Down Town Tel Aviv

תת כותרת: הרוק הישראלי החדש של שנות ה-80

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: אוקטובר, 1996

עריכה: הדר גולדמן ואורן קריסטל

הפקה: הדר גולדמן, אורן קריסטל, ג'ולי כהן ודניאל בוחניק

מק"ט: 4120-2

רשימת שירים:

1 Siam - Down Town Tel Aviv

Minimal Compact - Next One is Real (Radio Remix) 2

3 Chromosome - Gazolina

4 ליפסטיק - כל היום לומד
5 היחידה לטיפול נמרץ - היחידה לטיפול נמרץ
6 Siam - Changing
Minimal Compact - Statik Dancin' 7

8 Chromosome - Show of Terrorism

9 להקה רטורית - סדר יום (English Version)
10 עופר אקרלינג - לא רוצה לזמביה

11 היחידה לטיפול נמרץ - גן של פלסטיק

12 Jean Conflict - One Day I Smile, One Day I Cry
Minimal Compact - Not Knowing (Remix) 13

עטיפה: הכי טוב שאפשר היה לצפות. יש כאן תמונות של של סצינת המועדונים התל אביבית מזמן אמת (האייטיז) של הצלם אופיר בן עמי, טקסט טוב של רמי ירושלמי, מי שהקים את עיתון המוסיקה המעולה "ווליום" בתחילת האייטיז ובכלל עיצוב גרפי טוב של ענת אייל. העטיפה הקדמית כוללת תמונה שצולמה על ידי בועז תורג'מן, שמעבירה, ביחד עם הפונטים המעולים, את תחושת האוסף הכי טוב שיש. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: דאון טאון תל אביב הוא אמנם לא אוסף מושלם, אבל הוא עדיין אחד מאוספי המוסיקה הישראלית האהובים עלי, אם לא "ה". האוסף, שנערך על ידי אורן קריסטל מפונוקול ביחד עם הדר גולדמן, המנהיג של ההרכב סיאם, שהפך לאיש פרסום מצליח, אמור לתעד את סצינת הגל החדש של תל אביב של תחילת האייטיז. זאת של מועדוני הפינגווין, הליקוויד וקולנוע דן והלהקות שצצו מהן.
יש המון נוסטלגיה וגלמוריזציה של התקופה ההיא בתל אביב, רובה בעצם חסרת שחר. הניסיון לצייר את תל אביב כמקום שממש קרה בו משהו, שיישר קו עם העשייה באירופה המערבית של אותה תקופה, הוא שיקרי. נכון, היו בתל אביב שלושה מועדונים ועשר-חמש עשרה אומנים מחוברים, אבל כל זה היה שולי ובטוח לא סצינה שבלטה ברחובות. המועדונים האלו הכילו במקרה הטוב מאות בודדות של אנשים ולהקות ואומני הדגל של הסצינה - סיאם, היחידה לטיפול נמרץ, ההרכבים של רמי פורטיס וההרכבים של יוסי אלפנט - כולם היו לכשלונות מסחריים מהדהדים.
למרות הנפח השולי שלה, בכל זאת היתה כאן סצינה, שלא לא דבר שאפשר לזלזל בו, בטח בנוף התרבותי הבדרך כלל דפוק של ישראל.
"Down Town Tel Aviv" הוא הנסיון המוקלט היחידי לתעד את הסצינה הזאת, פוסט התרחשותה. האוסף, מהעטיפה המרשימה שמציגה צעירים ישראלים לבושים בצורה מחוברת ומהקטעים המצויינים שבו, לוקח אותך למקום קסום ומקסים ובאמת יוצר את האשליה כי תל אביב היתה מקום מדהים באותם השנים. כאמור, התחלתי את הביקורת באומרי שהאוסף לא מושלם והסיבה לכך הוא שהתחקיר בו לא הלך עד הסוף ותיעוד הסצינה כאן לוקה בחסר, ברמת האומנים שבו. האוסף כולל 13 קטעים, ב-48:50 דקות, כשיש כאן מקום להרבה יותר ולכמה אומנים מצויינים ונדירים שהודרו משום מה מהאוסף. קודם כל "הקליק", ההרכב היחידי של הסצינה שהצליח בזמן אמת ואחר כך אומנים כמו קילר הלוהטת, פופלקס, טנגו ולהקה מקומית - שמות אולי שוליים, אבל בסצינה כל כך קטנה יש להם מקום באוסף היחידה שמתעד את אותה עשייה, בטח באוסף שחמישה מהאומנים שבו חוזרים בדיסק עם שני שירים שלהם. כל זה עוד לפני שאני מעיז לגלוש לעשייה בתחום באמצע האייטיז, כי אני יוצא מתוך הנחה שהאוסף מתייחס רק לשנים הראשונות של העשור.
למרות זאת, מי שרכש את האוסף יצא עם שכרו בידו. מדובר באוסף עם קטעים ממש טובים, חלקם ניתנו להשגה לראשונה מאז הם ראו אור במקור במהדורות המצומצמות שלהם. למעשה, מלבד הקטעים של מינימל קומפקט, כל הקטעים כאן נדירים עד נדירים ביותר, ביחוד הקטעים של כרומוזום ושל היחידה לטיפול נמרץ, שכבר שנים הציבור הישראלי ממתין שמישהו יחליט להוציא לראשונה את אלבומיהם על דיסק.
מסחרית האוסף לא היה היסטרי, אם כי הוא נמכר במשך כמה שנים בחנויות ואולי ראוי שפונוקול יוציאו לו מהדורה חדשה.

ערך אספני: 120 ש"ח

ציון: 9

אוסף רוקסן

שם האוסף: אוסף רוקסן

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1993

עורכים: לירון תאני, קארן רוז ורן עצמון

מק"ט: ARTON 19511

רשימת שירים:

1 Jane's Addiction - Stop!

2 Red Hot Chili Peppers - Give it Away (Rasta Mix)

3 Wreckx N Effect - Rump Shaker

4 Del the Funkee Homosapien - Mistadobalina

5 Prince - Sign "O" the Times
6 Seal - Crazy

7 Tom Petty - Refugee (with the Heartbreakers)

8 Yes- Owner of a Lonely Heart

9 The B52's - Roam

10 Pretenders - Middle of the Road

11 R.E.M - Orange Crush

12 The smiths - Bigmouth Strikes Again

13 Skid Row - Wasted Time

14 Body Count - Body Count
15 Alannah Myles - Black Velvet
16 Lou Reed - Walk on the Wild Side

עטיפה: נקי ויפה. תמר קרוון לקחה את הלוגו המעולה של ה"רוקסן", הוסיפה מסביב בדהוי את שמות האומנים, הכל על רקע שחור. מעביר נהדר את תחושת העיצוב הכהה והמינימליסטית של ה"רוקסן". טוב מאוד . ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אני יכול לדבר די הרבה על מועדון ה"רוקסן", אבל אני מרגיש שאין לי כל כך מה להוסיף על מה שאפשר למצוא בגוגל. בכל זאת, אני אתמצת בקצרה: ה"רוקסן" היה מועדון חשוב מאוד בתולדות המועדונים הישראליים. בפער שבין מועדוני הקאלט שכולם טוענים שהם היו שם, אבל אף אחד לא היה שם באמת (הפינגווין והליקוויד) למגה מועדוני ההאוס של הניינטיז (האומן 17 ואלנבי 58) צץ לו מועדון רוק אלטרנטיבי אמיתי. ה"רוקסן פעל מסוף האייטיז עד 1994 והיה מועדון הדגל של סצנת האלטרנטיבה הגיטריסטית הראויה היחידה שצצה כאן, עם אומנים כמו הקספרים, נושאי המגבעת, אביב גפן ואחרים, שהופיעו באופן תדיר במקום, לצד כמה ליינים מסיבתיים קבועים במקום. המועדון גם אירח כמה אומנים נחשבים מחו"ל בזמן אמת, ראויים לציון הם רדיוהד, Therapy, בייבס אין טויילאנד וקינגמייקר.
ה"רוקסן", שעבד באזור התעשייה של רמת החייל, פעל באידאולוגיה רוקנרולית אמיתית. מעבר לריח הזיעה, בירה וסיגריות הראויים, המועדון פיתח אנטגוניזם מתנשא כלפי סצנת הדאנס המתפתחת ואף הגדיל ביצירת ליין הרוק הכבד "מוות לטכנו". בסופו של דבר, הפשיזם הרוקנרולי הזה עלה לרוקסן בחייו, מפני שעד סוף הניינטיז סצנת האלטרנטיבה היתה ברובה אלקטרונית והרוק, גם האלטרנטיבי, הפך לאנכרוניסטי בתדמיתו. אבל קצת רצתי מהר מדי, מפני שבתחילת הניינטיז המועדון הזה עוד היה נכון והאנטי שלו כלפי מוסיקה אלקטרונית היה סוחף, אמיתי ועדיין בגדר דיון רלבנטי.
בין כל אלו, הד ארצי האמינו שה"רוקסן" הוא מותג מספיק חזק כדי שהוא ימכור אוסף. רן עצמון וקארן רוז מהד ארצי חברו לתקליטן הבית של ה"רוקסן" - הדיג'יי הקולבוייניק לירון תאני וביחד הם אספו 16 קטעים שבדיעבד לא ממש מעבירים את התחושה שהמסיבות במועדון יצרו.
האוסף הוא אוסף אלטרנטיבה-מיינסטרימית עם נגיעות היפ הופיות מגניבות. אין כאן שום דבר מהגראנג' שכבש אז את הרחבה של הרוקסן, מן הסצנה המנצ'סטרית החמה של התקופה, מן הגל האלטנטיבי התל אביבי של תחילת העשור או אפילו מן הלהקות המעולות מחו"ל שהופיעו במקום.
אני מודה, בזמנו מאוד אהבתי את האוסף הזה, פשוט כי יש בו שירים ממש ממש טובים. רק חבל, כאמור, שהוא לא באמת מעביר את התחושה המדהימה של המועדון המדהים ההוא.

ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 7