פרידה מחנות התקליטים בית המוסיקה

"בית המוסיקה" היתה חנות תקליטים שפעלה ברחוב קרן היסוד 25 בירושלים בין השנים 1998 ל-2013. הטור הבא, פרידה מהחנות, פורסם לראשונה בעיתון "כל העיר", מרשת "שוקן" ב-3.5.2013

אם משווים את מה שהנוער של היום עושה למה שהנוער של שנות התשעים היה עושה, לא היינו מוצאים הרבה הבדלים, מלבד אחד. לצעירים של אז היה מרכז חברתי ותרבותי שאין לצעירים של היום - חנות התקליטים. כל מי שגדל בניינטיז יעיד ששיא השבוע שלו היה ביום שישי בצהריים, שניה לפני שקופצים לנס על חלב ב"אקראי", כשהיינו הולכים לחנות התקליטים. האופציות היו רבות; הפריקים העדיפו את פיקאדילי; הערסים – את גידי יון; המתחכמים – את בית התקליט; החנונים – את ספיר; הכיכריסיטים העדיפו את פיצי, ואלו שלא היה להם גרוש היו הולכים לספריית ההשאלה של שיא דיסק.

כל החנויות האלו היו חנויות להמונים. לי ולעוד כמה חבר'ה שגילו אז את עולם התקליטנות היה מקדש משלנו – החנות IMP שברחוב בקרן היסוד, חנות שבמציאות של היום קשה להאמין שהתקיימה בירושלים. IMP היתה החנות המובילה בישראל לתקליטים לדיג'יים ומקור עליה לרגל מכל הארץ. ההצלחה של IMP כחנות, שדרגה אותה במהרה גם לחברת תקליטים מדליקה, כזאת שהוציאה אוספי מוסיקת דאנס – כשבישראל עדיין לא ידעו מה זה דאנס – והחתימה אמנים ישראלים פורצי דרך כמו דנה אינטרנשיונל.

כש-IMP דעכה עם התקרבות המילניום, נפתחה שם "בית המוסיקה". החנות החדשה היתה אמנם יותר סולידית מ-IMP, אבל בזכות צוות מוכרים מוכשר, המבנה החבוי ברחוב קרן היסוד מוצב כמכה הירושלמית למוסיקה.

כשאותם מוכרים, שרצים עם בית המוסיקה כבר למעלה מעשר שנים, בשרו לפני חודשיים שהחנות עומדת להסגר, שלל לקוחותיה היה בשוק. פחות מהפעולה הדי צפויה של הסגירה, יותר מעצם זה שהעולם שהתרגלנו אליו, זה שהולכים לקנות בו מוסיקה בחנות, הולך ונעלם.

חנויות התקליטים, שבירושלים היו מאות (!) כאלו במהלך השנים, היו, יותר מחנויות שקונים בהן דברים. הן היו בית וקהילה עבור דורות שלמים של אנשים, שאת המוסיקה שלהם גילו לא דרך בלוגים וטורנטים. ביחד עם חנויות פיתוח התמונות, ספריות הוידאו, החנויות שמכרו לנו מערכות סטריאו ודוכני העיתונים שמכרו לנו פלייבויים, גם חנויות המוסיקה נעלמות עכשיו מהמרחב הציבורי שלנו, כולן בגלל האינטרנט, שהפך אותן ללא רלוונטיות. מחליפות אותן גלידריות, פאבים, חנויות בגדים ובאזרים למיניהם, שהופכים את כל החוויה של להסתובב ברחוב להרבה פחות תרבותית. הדור הבא כבר בכלל לא ידע מה זה חנות מוסיקה, לדור הנוכחי לפחות יהיו הזכרונות.

Sloopy

שם האוסף: Sloopy

תת כותרת: שירי נשמה גדולים משנות ה-60, 70, 80

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ NMC Gold

שנה: ינואר, 1999

עריכה: אילן בן-שחר

הפקה: ארז פרי ואליסון מאייר

מק"ט: 20373-2

רשימת שירים:

1 Earth, Wind and Fire - Fantasy

2 Third World - Try Jah Love

3 Philip Bailey - Woman

4 Billy Paul - Me and Mrs. Jones
5 Bill Withers - Lovely Day
6 Three Degrees, The - Dirty Ol' Man
7 Manhattans, The - Hurt

8 Peabo Bryson - Tonight I Celebrate My Love (with Roberta Flack)

9 Marvin Gaye - Sexual Healing

10 Bill Withers - Ain't No Sunshine

11 Lou Rawls - You'll Never Find Another Love Like Mine

12 Manhattans, The - Kiss and Say Goodbye
13 Aretha Franklin - Try a Little Tenderness
14 MFSB - Touch Me in the Morning
15 David Porter - Hang on Sloopy

עטיפה: עבודה של אסנת בוכמן. זאת לא העטיפה הכי יפה שראית (בלשון המעטה), אבל מה שכן, היא נראית עטיפה רטרואית שמצליחה להעביר את התקופה של שירי האוסף (סול מהסבנטיז והאייטיז) בצורה מהימנה. אני לא יודע אם זה קרה במכוון או בגלל הפרימיטיביות של העיצוב... ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: אני מתחיל בסיפור, הסיפור של האומן האמריקאי סטיבי B, שבכלל לא מופיע באוסף הזה, אבל יש כאן סוג של מוסר השכל. סטיבי היה זמר סול-אר אן בי, שזכה להצלחה יפה במועדוני הריקודים הלטיניים והשחורים בארצות הברית. הוא היה פעיל בסוף האייטיז-תחילת הניינטיז ובגלל שהוא לא פרץ את למיינסטרים בחו"ל, הוא זכה די במובן להתעלמות מוחלטת מהרדיו הישראלי ואף חברת תקליטים ישראלית לא בחרה לחתום חוזה כדי לפיץ אותו במקומותינו. מה שכן, בחנויות התקליטנים השונות, חנויות כמו ג'ינג'י, דיסקוטון ו-IMP התחילו לייבא כל מני סינגלים שלו וכשיצא הסינגל "In My Eyes" הוא משך את תשומת ליבם של כמה תקליטנים של מועדוני המוסיקה השחורה שהיו פרוסים בארץ והשיר הפך ללהיט ריקודים מקומי. בגלל שלא היתה לסטיבי B הפצה מקומית, הקהל שהתלהב לא יכל להשיג את אלבומיו. הדרישה התגברה וכמה בעלי חנויות חכמים, שנתקלו שוב ושוב בבקשות של לקוחות לאלבום של סטיבי B, הבינו שהדרך לרצות אותם זה דרך יבוא עצמאי. אני לא יודע מה בדיוק היה המצב בכל הארץ, אבל בירושלים אני זוכר שחנויות כמו "פיקדילי", "DJ" ו"בית התקליט" יבאו לא מעט עותקים מאלבומיו, כשב"בית התקליט" עמדו בפני פעם את הכמות של העותקים שהם הביאו באלפים!
בהמשך הניינטיז סטיבי B הוחתם בחברת ענק והוא זכה ללהיט בין לאומי עם "Because I Love", אבל סיפור תחילת הדרך שלו הוא הסיפור של סצינת הסול והאר אן בי בישראל בשנות השמונים והתשעים המוקדמות. למרות שנראה שבישראל של שנות השבעים, השמונים ותחילת התשעים הז'אנרים האלו היו נמצאים די בשוליים, האמת היא שבמרחק מה מהתקשורת אלו היו סגנונות מאוד מצליחים בארץ, כשהיו לא מעט מועדונים (אני זוכר בעיקר את האקספוזה בירושלים, אבל אני בטוח שיהיו כאן אנשים שיזכרו עוד כמה קלאבים בארץ ואני אשמח לשמות) שהוקדשו לז'אנרים האלו. בזמן שרשת ג' וגלי צהל התעלמו מהסגנון הזה כמעט לחלוטין, בישראל קמו לו עוד ועוד חובבים, שרכשו אלבומים והפכו את הסצינה הזאת לממש קאלט.
מהמקום הזה נוצר האוסף "סלופי". על פני השטח זה נראה אמנם נראה אוסף הזוי. זהו אוסף שירי סול ואר אן בי מהסבנטיז ומהאייטיז (ויציאה אחת מהסיקסטיז - השיר של ארתה פרנקלין), כשחלק מהשירים היו להיטים ענקיים, חלקם די אנונימיים לקהל הרחב. כל זאת על פני השטח, מתחתיו מסתתרת אותה סצינה תוססת שבערה בישראל.
את האוסף ערך אילן בן-שחר, שבאותה תקופה הוציא הרבה מאוד אוספים באן.אם.סי תחת הכותרת "NMC Gold". בן-שחר הוא עורך חריף ואם יש משהו שהוא יודע לעשות, כנראה טוב יותר מכל אחד אחר - זה לא להיות נדוש. בן-שחר חיפש, מסביב ללהיטי הרדיו והמצעדים הגדולים שכאן, להביא קטעים מעניינים ונדירים, כאלו שמי שהיה בעניין האמיתי של הז'אנר, חיפש, מחפש וידע להעריך.
כבר על העטיפה שלו האוסף מתגאה בכך שזאת הפעם הראשונה שהלהיט "סלופי" של דייויד פורטר יוצא על דיסק, מצב שלהערכתי הוא נכון עד היום. בנוסף לשיר הזה יש כאן עוד יציאות מעניינות מהתחום, שמכיוון שאני לא מבין גדול בז'אנר, קשה לי להעריך את טיב הקטעים ונדירותם. מה שכן, אני בטוח שאם אילן בן-שחר מעורב בפרוייקט, כנראה מדובר באסופה טובה של דברים.

ערך אספני: 40 ש"ח

ציון: 7

Sex on the Streets

שם האוסף: Sex on the Streets

תת כותרת: אוסף האוס

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ NMC Underground

שנה: אוקטובר, 1995

עורך: ערן דיה

מק"ט: 20180-2

רשימת שירים:

1 Pizzaman - Sex on the Streets (Pizzaman Club Mix)

2 Junior Vasquez - Get Your Hands off My Man (Nush Radio Edit)

3 Judy Cheeks - As Long As You're Good to Me (Paradise Classic Mix)

4 Joe T. Vannelli - Sweetest Day of May (Greed's Euphorik Vocal Mix)
5 Deja Vu - Deja Vu (Play Boys Vocal Edit)
6 Reefa! - So Good

7 Stepping Stone - Joy (Deeprogressive Mix) (feat. Ricci P. Washington)
8 Hustlers Convention - Dance to the Music (Downright Fonky Mix)

9 Kellee - My Love (Ralphi Rosario Mix)

10 Luvsponge - Didn't I Give You Love

11 Adolfo - Do I? (Backing Vocal: Barbara Tucker)

12 Evita - Everything U Want (City Vibe Mix)

13 24hr Experience - Jazz from the Heart (Old Skool Re-Edit)

עטיפה: צילום ועיצוב של הילית בן מאיר. הצילום מציג גבר עובר על רקע גרפיטי מגניב. העיצוב כולל פונט מצויין, שמככב גם בעטיפה הפנימית. בומבה של עטיפה. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: מקום של כבוד מובטח למשפחת דיה בתולדות המוסיקה הירושלמית, שלא לומר בתולדות המוסיקה הישראלית. האח הגדול ירון דיה הוא זה שפתח ברחוב ש"ץ 6 את החנות הכי מיוחדת שירושלים ידעה, "בית התקליט". החנות היתה מעין סניף של החנות המיתולוגית מרחוב פינסקר בתל אביב, אבל למעשה למרות השם הזהה, החנות הירושלמית היתה אוטונומיה בפני עצמה, שהמשיכה לתחזק את המותג של "בית התקליט" הרבה אחרי שהחנות התל אביבית נסגרה. בעוד הסניף התל אביבי השפיע רבות על צעירים ואנשים תעשייה תל אביבים, במיוחד כמקור המוסיקלי של אנשי תחנת הרדיו צהל 2, הסניף הירושלמי היה יריית הפתיחה להולדת סצינת המוסיקה הירושלמית שבמהלך שנות התשעים והאלפיים היתה חוד החנית של האלטנטיבה הישראלית.
החנות הירושלמית בעלת שתי הקומות פעלה מסוף שנות השמונים ועד אמצע שנות התשעים ולקוחותיה ועובדיה ממהלך השנים מוכנים להשבע שלא היתה חנות כזאת בעולם. בקומה הראשונה של החנות כיכבו בעיקר תקליטים, כמעט כולם ביבוא מבריטניה. היתה שם גם מחלקת סינגלים, בזמן שלא ממש היו סינגלים בארץ ועוד מחלקת דיסקים קטנה, גם שם הרוב היה ביבוא. הקומה השניה היתה קומת הוידאו והמגזינים, גם שם היו מוצרים שעד הקמת החנות היה ניתן רק לחלום על למצוא אותם בארץ. בית התקליט היתה מיוחדת לא רק בגלל ההיצע החדשני שהיא ספקה, היא הרשימה גם בזכות הצוות שלה. ישי אדר ואלון כהן מנושאי המגבעת עבדו מאחורי הדלפק והכירו לך את כל מה שלא ידעת עדיין על מוסיקה. בין הקונים יכולת להתערבב באושיית הרדיו נדב רביד, בסולן המגבעת אוהד פישוף, בדיג'יי הטוב ביותר שישראל ידעה - מלכיאל גרוסמן, במייסד פאקט-רקורדס יורם אליקים, בסופר והמבקר אסף גברון, במוסיקאי אביעד אלברט (שאחר כך גם כן עבד בחנות), בדיג'יי המצליח בישראל סהר זנגלביץ', באיש התעשייה דיג'יי E, בעיתונאי הרוק החדשני יורם בר, בהוגה הדעות מוריס צרפתי, באנשים מלהקת ישראל ומלהקת 3ח' ובעצם בכל מי שהיה בין האבות המיסדים של הסצינה הירושלמית של שנות התשעים והאלפיים.
דמות נוספת שהסתובבה רבות בבית התקליט הוא אחיו הצעיר של ירון, ערן דיה, שערך את האוסף "Sex on the Streets", שבשבילו התכנסנו כאן. באותם ימים ערן החל את דרכו כמנהל והמפיק של להקת הגל החדש היחודית 3ח' שהוציאה אלבום אחד, שנחשב לאחת הקלאסיקות ההאיכותיות שיצאו בישראל. אחרי קריירת הניהול וההפקה ערן המשיך לעבר תעשיית המוסיקה והוא היה מבין מיסדי מחלקת הדאנס של אן.אם.סי שהתהדרה בכותרת NMC Underground. אחד המוצרים הראשונים שהמחלקה הוצאה היה אוסף ההאוס "Sex on the Streets", שכלל 13 קטעי קלאב שזכו לתהודה גדולה במועדונים באותה התקופה. החל מפיצה-מן, שזה עוד שם במה של נורמן "פאטבוי סלים" קוק, דרך קטעי האוס של בוי ג'ורג' וג'וניור ואסקז ועד קטעי ניו-יורק האוס שאן.אם.סי הוציאה כאן בזכות הזיכיון המקומי שלהם לקטלוג של לייבל ההאוס הבריטי הנחשב Positiva.
האוסף, שערוך טוב, לא זכה להצלחה יוצאת דופן ואן.אם.סי לא הוציאה לו חלק המשך. ערן דיה עבד עוד תקופה באן.אם.סי, לפני שהוא עבר למקום שבו הוא נמצא כבר למעלה מעשור, הטלוויזיה. כיום ערן עורך את תכניות המוסיקה בערוץ הראשון, לפני כן הוא ערך והגיש את תכנית המוסיקה המיתולוגית "דאט פופ" בערוץ 33 ובסך הכל, למרות זאת שהוא בסך הכל אנונימי, תרומתו לעולם המוסיקה הישראלית הוא ניכר וניכבד.
אחרי הסגירה של "בית התקליט" ברחוב ש"ץ, המבנה שימש לעוד שתי חנויות מיתולוגיות שפעלו בירושלים. הראשונה היתה "האומן רקורדס", חנות המוסיקה של המועדון האומן 17 ואחר כך הוקמה במקום החנות "בלנס" של עופר בצלאל-חבס ויורם אליקים, חנות שנתנה גם את הבית להקמת חברת התקליטים Fact Records.
תקופה קצרה אחרי סגירתה, ירון דיה פתח את בית התקליט שוב, הפעם בקניון של מבשרת ציון. בניגוד לחנות בש"ץ, החנות בקניון לא היתה חדשנית או מיוחדת והיא התעסקה במכירה של מוצרים סטנדרטים מחברות התקליטים הישראליות. כיום, ככול הידוע לי, ירון מנהל את סניפי רשת ארומה בחו"ל.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7