שם האוסף: האוסף הצרפתי
תת כותרת: French Collection - בעריכת אילן בן-שחר - הלהיטים הגדולים של צרפת משנות ה-60, ה-70 וה-80
חברת תקליטים: הד ארצי
שנה: 1999
עריכה: אילן בן-שחר
הפקה: יואב רייס ושרון לוי
מק"ט: 519763
רשימת שירים:
CD1:
1 Alain Barriere - Elle Etait Si Jolie
2 Jean-Francois Michael - Coupable
3 Luigi - Pitie
4 Christophe - Aline
5 Mike Brant - Laisse-Moi T'aimer
6 Frederic Francois - Fanny Fanny
4 Christophe - Aline
5 Mike Brant - Laisse-Moi T'aimer
6 Frederic Francois - Fanny Fanny
7 Adamo - Tombe La Neige
8 Pascal Danel - Kilimandjaro
9 Michel Polnareff - Love Me Please Love Me
10 Jean-Francois Michael - Adieu Jolie Candy
11 Alain Barriere - Ma Vie
12 Luigi - Une Maman
13 Michel Sardou - La Maladie D'amour
14 Christophe - Maman
15 Michel Polnareff - Tous Le Bateaux, Tout Les Oiseaux
16 Petula Clark - C'est Ma Chanson
17 Marc Aryan - Istanbul
18 Patricia Carli - Demain Tu Te Maries (Arrete Arrete)
Cd2:
1 Michel Fugain - Chante (Comme Si Tu Devais Mourir Demain)
2 Mike Brant - Rien Qu'une Larme
3 Christophe - Je Ne T'aime Plus
4 Jean-Francois Michael - Si L'amour Existe Encore
5 Michael Polnareff - Holidays
6 Christophe - J'ai Entendu La Mer
7 Marc Aryan - Katy
8 Nicole Croisille - Un Homme et Une Femme (with Pierre Barouh)
9 Francois Hardy - Tous Le Garcons et Les Filles
10 Marie Laforet - Mon Amour Mon Ami
11 Gilles Dreu - Alouette
12 Michel Fugain - Viva La Vida
13 Michel Fugain - La Fete
14 Pierre Groscolas - Lady Lay
15 Gilbert Montagne - On Va S'aimer
16 Stephanie - Ouragan
17 Michel Sardou - Une Fille Aux Yeux Clairs
18 Michele Torr - De L'amour
עטיפה: אלגנטי ועדין. עבודה של תדהר תמוז מאורדיסק בע"מ שיצר עטיפה עם ניחוח ישן, שנראית כמו העטיפות של האוספים משנות השבעים. יש עליה תמונות של חלק ממי שמככב באוסף, הכל על נייר בצבע קלף. יפה מאוד. ציון עיצוב: 99 Michel Polnareff - Love Me Please Love Me
10 Jean-Francois Michael - Adieu Jolie Candy
11 Alain Barriere - Ma Vie
12 Luigi - Une Maman
13 Michel Sardou - La Maladie D'amour
14 Christophe - Maman
15 Michel Polnareff - Tous Le Bateaux, Tout Les Oiseaux
16 Petula Clark - C'est Ma Chanson
17 Marc Aryan - Istanbul
18 Patricia Carli - Demain Tu Te Maries (Arrete Arrete)
Cd2:
1 Michel Fugain - Chante (Comme Si Tu Devais Mourir Demain)
2 Mike Brant - Rien Qu'une Larme
3 Christophe - Je Ne T'aime Plus
4 Jean-Francois Michael - Si L'amour Existe Encore
5 Michael Polnareff - Holidays
6 Christophe - J'ai Entendu La Mer
7 Marc Aryan - Katy
8 Nicole Croisille - Un Homme et Une Femme (with Pierre Barouh)
9 Francois Hardy - Tous Le Garcons et Les Filles
10 Marie Laforet - Mon Amour Mon Ami
11 Gilles Dreu - Alouette
12 Michel Fugain - Viva La Vida
13 Michel Fugain - La Fete
14 Pierre Groscolas - Lady Lay
15 Gilbert Montagne - On Va S'aimer
16 Stephanie - Ouragan
17 Michel Sardou - Une Fille Aux Yeux Clairs
18 Michele Torr - De L'amour
ביקורת ורקע: אני לא ממש ספץ במוסיקה מצרפת, אבל מסתבר שלישראלים יש איזה סופט ספוט למוסיקה מארץ השום והיין ולראייה אני מציג את האוספים הצרפתים שיצאו כאן במהלך השנים, כשאחד כזה צץ כאן כל איזה שנתיים-שלוש.
החיבור של ישראלים למוסיקה צרפתית החל הרבה לפני ההגירה של השנים האחרונות של צרפתים לנווה צדק ולנתניה, הוא תולדה של היסטוריה תרבותית ופוליטית הרבה יותר רחוקה. בימים שלפני 1967 היחסים של ישראל עם ארצות הברית ובריטניה היו הרבה יותר קרירים מהיום והזיקה התרבותית-כלכלית של מדינת ישראל הצעירה היתה בעיקר עם אירופה הקלאסית. הדבר הזה התבטא בהמון מובנים: החל מהנשק שצה"ל נשא, דרך הסרטים שראו בקולנוע והבגדים שאנשים לבשו ברחוב ועד למוסיקה ששמעו האנשים. כך, הרדיו המקומי בסיקסטיז הרבה לנגן מוסיקה צרפתית, איטלקית, ספרדית ואפילו הולנדית, בטוח הרבה יותר ממוסיקה בריטית-אמריקאית, כפי שאנחנו רגילים כיום.
הגישה הזאת השתנתה אחרי 1967, אז ארצות הברית החליטה לאמץ את מדינת ישראל בכל אספקט אפשרי (כמעט) ואת ככוכבי השאנסונים והפופ האירופאיים החליפו עם הזמן הביטלזים והברוס ספרינגסטינים לעייפה ומה שנשאר לנו זה הנוסטלגיה לזמנים שבהם הטרנזיזסטורים הזועקים של חופי תל אביב בשבת בצהריים גרמו לנו לפנטז שאנחנו בריביירה ולא במזרח התיכון.
הנוסטלגיה הזאת היא מה שהולידה את כל האוספים הצרפתים שצצו במהלך השנים, כולל את האוסף הזה בעריכת אילן בן-שחר המיתולוגי. האוסף יצא כחלק מסדרה, שכוללת גם את האוסף האיטלקי ויותר מאוחר את האוסף ההולנדי, אותם אסקר בעתיד.
אתם בוודאי כבר יודעים שאני מעריץ גדול מאוד של אילן בן-שחר, אבל האוסף הזה הוא לא היצירה הכי מבריקה שלו. כאוסף שמתיימר לסקור שלושה עשורים של מוסיקה צרפתית - הדגש הוא יותר מדי על שנות השישים, שלא לדבר על ההתעלמות הכמעט מוחלטת מהאייטיז, משם מובאים לנו רק שלושה שירים.
כמו כן, יש כאן יותר מדי חזרה על אותם האומנים, כשאומנים כמו כריסטוף, מישל פוגיי, מישל פולנארה וז'אן-פרנסואה מייקל חוזרים כל אחד שלוש-ארבע פעמים באוסף, שזה תמיד מעיד על תחקיר לא מעמיק, בטח בזמן שאומנים כמו פראנס גאל, סרג' גינזבורג, ונסה פאראדי ובריז'יט בארדו נעדרים מהאוסף הזה.
מהאספקט היותר חיובי - יש כאן 36 שירים, לא מעט מהם להיטים גדולים ונצחיים. יש כאן גם יציאות שאפשר למות מהן, בעיקר להיט האייטיז הנדיר "Ouragan" של סטפאני, קצת לפני שהיא הפכה להיות הנסיכה ממונקו. כל אלו הפכו את האוסף הזה לבסך הכל הצלחה והוא כיכב על מדפי חנויות הדיסקים במשך שנתיים-שלוש ואף מכר כמה אלפים בודדים.
לסיום, אני רוצה לנצל את ההקשר של האוסף הזה כדי לספר על ליין מוסיקלי (ומסיבתי) שחברי הטוב רועי בר-טור עורך אחת לחודש בפאב התקליט שלנו בירושלים. הליין נקרא "פרנקופיליה" (ההזמנה לאירוע הזה, בכיכובו של סרג' גינזבורג ובעיצובו של בר-טור, משמאל) והוא כולו על טהרת המוסיקה הצרפתית של פעם, עם דגש על הכיוונים היותר לאונג'ים-אירוטיים שלה (המוטו של הליין הוא "אין פאסון בלי שאנסון"...). האירוע הקרוב יערך ביום רביעי, ה-15.6.11, שם יתארח התקליטן Monsieur WonDerKiD. האירוע שאחריו יערך כחודש אחרי.
ערך אספני: 15 ש"חהחיבור של ישראלים למוסיקה צרפתית החל הרבה לפני ההגירה של השנים האחרונות של צרפתים לנווה צדק ולנתניה, הוא תולדה של היסטוריה תרבותית ופוליטית הרבה יותר רחוקה. בימים שלפני 1967 היחסים של ישראל עם ארצות הברית ובריטניה היו הרבה יותר קרירים מהיום והזיקה התרבותית-כלכלית של מדינת ישראל הצעירה היתה בעיקר עם אירופה הקלאסית. הדבר הזה התבטא בהמון מובנים: החל מהנשק שצה"ל נשא, דרך הסרטים שראו בקולנוע והבגדים שאנשים לבשו ברחוב ועד למוסיקה ששמעו האנשים. כך, הרדיו המקומי בסיקסטיז הרבה לנגן מוסיקה צרפתית, איטלקית, ספרדית ואפילו הולנדית, בטוח הרבה יותר ממוסיקה בריטית-אמריקאית, כפי שאנחנו רגילים כיום.
הגישה הזאת השתנתה אחרי 1967, אז ארצות הברית החליטה לאמץ את מדינת ישראל בכל אספקט אפשרי (כמעט) ואת ככוכבי השאנסונים והפופ האירופאיים החליפו עם הזמן הביטלזים והברוס ספרינגסטינים לעייפה ומה שנשאר לנו זה הנוסטלגיה לזמנים שבהם הטרנזיזסטורים הזועקים של חופי תל אביב בשבת בצהריים גרמו לנו לפנטז שאנחנו בריביירה ולא במזרח התיכון.
הנוסטלגיה הזאת היא מה שהולידה את כל האוספים הצרפתים שצצו במהלך השנים, כולל את האוסף הזה בעריכת אילן בן-שחר המיתולוגי. האוסף יצא כחלק מסדרה, שכוללת גם את האוסף האיטלקי ויותר מאוחר את האוסף ההולנדי, אותם אסקר בעתיד.
אתם בוודאי כבר יודעים שאני מעריץ גדול מאוד של אילן בן-שחר, אבל האוסף הזה הוא לא היצירה הכי מבריקה שלו. כאוסף שמתיימר לסקור שלושה עשורים של מוסיקה צרפתית - הדגש הוא יותר מדי על שנות השישים, שלא לדבר על ההתעלמות הכמעט מוחלטת מהאייטיז, משם מובאים לנו רק שלושה שירים.
כמו כן, יש כאן יותר מדי חזרה על אותם האומנים, כשאומנים כמו כריסטוף, מישל פוגיי, מישל פולנארה וז'אן-פרנסואה מייקל חוזרים כל אחד שלוש-ארבע פעמים באוסף, שזה תמיד מעיד על תחקיר לא מעמיק, בטח בזמן שאומנים כמו פראנס גאל, סרג' גינזבורג, ונסה פאראדי ובריז'יט בארדו נעדרים מהאוסף הזה.מהאספקט היותר חיובי - יש כאן 36 שירים, לא מעט מהם להיטים גדולים ונצחיים. יש כאן גם יציאות שאפשר למות מהן, בעיקר להיט האייטיז הנדיר "Ouragan" של סטפאני, קצת לפני שהיא הפכה להיות הנסיכה ממונקו. כל אלו הפכו את האוסף הזה לבסך הכל הצלחה והוא כיכב על מדפי חנויות הדיסקים במשך שנתיים-שלוש ואף מכר כמה אלפים בודדים.
לסיום, אני רוצה לנצל את ההקשר של האוסף הזה כדי לספר על ליין מוסיקלי (ומסיבתי) שחברי הטוב רועי בר-טור עורך אחת לחודש בפאב התקליט שלנו בירושלים. הליין נקרא "פרנקופיליה" (ההזמנה לאירוע הזה, בכיכובו של סרג' גינזבורג ובעיצובו של בר-טור, משמאל) והוא כולו על טהרת המוסיקה הצרפתית של פעם, עם דגש על הכיוונים היותר לאונג'ים-אירוטיים שלה (המוטו של הליין הוא "אין פאסון בלי שאנסון"...). האירוע הקרוב יערך ביום רביעי, ה-15.6.11, שם יתארח התקליטן Monsieur WonDerKiD. האירוע שאחריו יערך כחודש אחרי.
ציון: 6
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה