‏הצגת רשומות עם תוויות אוסנת בוכמן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אוסנת בוכמן. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 10 בנובמבר 2015

Let's Go Soul


שם האוסף: Let's Go Soul

תת כותרת: מיטב אומני הנשמה והריתם אנד בלוז

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: הוצאה מקורית - 1986. הוצאה מחודשת - 1993

הפקת הוצאה מחודשת: קארן רוז

מק"ט: 780217

רשימת שירים:
1. Otis Redding - (Sittin' On) The Dock Of The Bay (2:42)
2. Percy Sledge - When a Man Loves a Woman (2:51)
3. Aretha Franklin - Don't Play That Song (You Lied) (2:58)
4. Ben E. King - Stand By Me (3:00)
5. Otis Redding - I've Been Loving You Too Long(To Stop Now) (2:57)
6. Aretha Franklin - (You Make Me Feel Like) A Natural Woman (2:44)
7. Booker T and The MG's - Green Onions (2:53)
8. Otis Redding - Respect (2:12)
9. Wilson Pickett - Land of 1000 Dances (2:28)
10. Sam & Dave - Hold On I'm Coming (2:33)
11. Aretha Franklin - Think (2:16)
12. Wilson Pickett - In The Midnight Hour (2:33)
13. Eddie Floyd - Knock On Wood (3:03)
14. Sam & Dave - Soul Man (2:38)
15. Ray Charles - What'd I Say (Part 1 and 2) (5:08)

עטיפה: עיצוב של יהודה דרי ואסנת בוכמן. ג'וק בוקס צבעוני מככב במרכז התמונה. קצת טקסט צבעוני מסביב. פשוט, יפה. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: הוצאה מחודשת קצת חאפרית לאוסף שהד ארצי הוציאו במקור ב-1986. בהוצאה המחודשת לא צויין מי ערך את האוסף במקור, אז המידע הזה קצת חסר כאן.
לכשעצמו, מדובר באוסף סול קלאסי של קטעים משנות השישים, שיצאו בחברת התקליטים המדהימה "Atlantic". הרפרטואר של אטלנטיק היה מאוד עשיר, לכן די מאכזב לראות את כאן כמה אומנים חוזרים על עצמם פעמיים, או שלוש. כך, בין 15 הקטעים כאן מככבים רק תשעה אמנים, שזה הספק קצת דל, שמעיד על עצלנות. מה שכן, אני לא מכיר את ההוצאה המקורית של התקליט מ-1986, אבל אני משער שהיו בה רק כעשרה קטעים, כך שאולי החזרה על אותם אומנים היא תוצר של ההוצאה המחודשת על הדיסק, שהוסיפו לו עוד רצועות. בכל מקרה, ההוצאה המחודשת כשלה מסחרית.

ציון: 5

ערך אספני: 10 ₪

יום שני, 16 ביולי 2012

The Voice of Peace



שם האוסף: The Voice of Peace

תת כותרת: Twilght Time - אלבום מחווה ל"קול השלום"

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: ספטמבר, 1998

עריכה: אלי לפיד

הפקה: ארז פרי ואליסון מאייר

יח"צ: איריס אביטל ודורית שמואלי

מק"ט: 20340-2

רשימת שירים:
1 The Voice Of Peace - Jingle No. 1
2 John Lennon - Give Peace A Chance (Edited Version) (with The Plastic Ono Band)
3 The Voice Of Peace - Jingle No. 2 - "Ici la voix de la paix"
4 The Voice Of Peace - Jingle No. 3 - "Music Radio"
5 The Platters - Twilight Time
6 Andy Williams - Where Do I Begin? (Love Story)
7 The Brothers Four - Greenfields
8 The Colour Field - The Windmills Of Your Mind
9 Don McLean - Vincent
10 The Voice Of Peace - Jingle No. 4 - "Peace is the Word"
11 Rare Bird - Sympathy
12 Gene Pitney - Something's Gotten Hold Of My Heart
13 Lulu - To Sir With Love
14 Andy Williams - Can't Get Used To Losing You
15 The Voice Of Peace - Jingle No. 5
16 Bill Withers - Ain't No Sunshine
17 Adrian Gurvitz - Classic
18 Blood, Sweat and Tears - Without Her
19 Dinah Washington - Mad About The Boy
20 Crystal Gayle - Don't It Make My Brown Eyes Blue
21 Nat King Cole - Unforgettable
22 Bill Withers - Lean On Me
23 אייבי נתן - עם שקיעת החמה (Jingle)
24 Eagles - I Wish You Peace
25 Perry Como - And I Love You So
26 אריק איינשטיין - עוד יהיה
27 The Voice Of Peace - Jingle No. 6 - סאדאת ובגין
28 John Lennon - Give Peace a Chance (Live@Toronto, Canada, 13th of September 1969) (with The Plastic Ono Band)
29 The Voice Of Peace - Jingle No. 7
30 אייבי נתן - A Happy New Year (Jingle)

עטיפה: לא רע בכלל. עבודה של אוסנת בוכמן עם חשיבה כוללת טובה. יש כאן תמונה של הספינה שמממנה שידרה התחנה, בפנים יש תמונה עם הקדשה של אייבי נתן, טקסט על נתן והתחנה וגם מילים לשיר של אריק איינשטיין מהאוסף . ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: השבוע ראה אור החלק הרביעי בסדרת האוספים שפונוקול מוציאה - "The Voice of Peace", סדרה שהיא מחווה לתחנת הרדיו המיתולוגית ששידרה מהים התיכון לחופי הארץ מתחילת שנות השבעים ועד תחילת התשעים. הסדרה המעולה הזאת של פונוקול החלה לצאת בשנת 2007 והפרק החדש שלה החזיר אותי קצת אחורה, לאוסף אחר שיצא לתחנה, עוד בשנות התשעים.
העטיפות של הסדרה של פונוקול
האוסף מהניינטיז שיצא כמחווה לתחנה יצא בשנת 1998 בחברת אן.אם.סי ובעריכת אלי לפיד המוכשר.
לפני שאני מספר על האוסף, אני רוצה לספר על התחנה מזווית קצת שונה. הסיפור של אייבי נתן ידוע ואפשר לקרוא עליו רבות באינטרנט. הטייס הצבאי, שהקים מסעדה תל אביבית בוהמיינית, התעורר יום אחד עם שליחות משיחית להביא את השלום לאיזורינו. הוא עשה דברים שנחשבו אז לקיצוניים. הוא לקח מטוס וטס למיצרים (הרבה לפני הסכם השלום), נפגש עם נציגים של אש"ף וישב בכלא בגלל כל אלו. זה לא עצר את נתן, שהמשיך להטיף לשלום, תוך כדי כך שהוא הופך לסמל בין לאומי. התקשורת בכל העולם עסקה בו, ג'ון לנון הכניס את שמו לשיריו, כשכל תשומת הלב הזאת הפכה אותו לסוג של סלב מקומי.
נתן, עד כמה שהוא אהב את תשומת הלב, עדיין היה רתום למשימתו וסיפור של ספינה בריטית קטנה שנרקאה "קרוליין", העלתה לו רעיון טוב.
בשנות השישים מצב הרדיו בבריטניה היה דומה למצב הרדיו בישראל בשנות השבעים. כל מה שהיה זה רדיו של חדשות, שהקדיש פה ושם שעות לצעירים, שם שודרה מוסיקת הרוק והפופ. כלומר בבריטניה של הסיקסטיז, זאת של הביטלס והסטונס, לא ממש היה אפשר לשמוע את המוסיקה שלהם ברדיו. אנשים בבריטניה ניסו לשנות את המצב ולפתוח תחנות רדיו למוסיקה בלבד, אבל הממסד טרפד את הנסיונות האלו בזה אחר זה.
אחד מהיזמים האלו, רונאן אוראהילי, לא התייאש והוא החליט לעקוף את כל הבירוקרטיה הבריטית באמצעות שידור מהשטח הבין לאומי בים. הוא רכש ספינה וכך הוקם "רדיו קרוליין" ב-1964.
רדיו קרוליין זעזע את הממסד בבריטניה. זה היה רדיו ללא צנזורה שהביא את בשורת הסיקסטיז לצעירים בבריטניה והיה להצלחה אדירה. הממסד חוקק חוקים שניסו להלחם ברדיו קרוליין, אבל עד שאלו הפכו לאפקטיבים ב-1967, התחנה כבר עשתה את שלה. הצעירים בבריטניה גילו את הפסיכדליה, את דור הפרחים, את הסמים ואת המסרים האנטי-מלחמתיים, הכל בזכות תחנה על אוניה.
"קרוליין", כאמור, העלתה לאייבי נתן רעיון טוב. הוא שם לב שבישראל אין רדיו צעיר והוא החליט לעשות נסיון מקומי ולהקים תחנת רדיו שתשדר לצעירים מוסיקה, כל זה מ"אי שם בים התיכון" ודרכה להעביר את מסר השלום.
"קול השלום" הוקמה ב-1973 ושידרה מוסיקה עם קריינות בעברית, אנגלית וערבית, תוך כדי שהיא דוחפת מסרים בעד השלום בין השירים. התחנה היתה להצלחה אדירה עם רייטינג שכיום אפשר רק לדמיין אותו.
הממסד הישראלי, כצפוי, לא כל כך התלהב מ"קול השלום", אבל בניגוד לבריטים, בישראל הממסד גם לא כל כך התרגש. הממסד ידע שהישראלים, שברובם היו מגוייסים למטרה הלאומית, ראו בנתן אדם אקסצנטרי ולא מציאותי, מה שגרם למסרים של התחנה לעבור להם מעל הראש. זה לא הפריע, כמובן, להמונים להאזין לה, מה שעדיין קצת הטריד את האנשים בשלטון, שחיפשו פתרון. לפתרון קראו "רשת ג'", תחנת מוסיקה ממלכתית לצעירים שהוקמה ב-1976.
רשת ג' לא עצרה את קול השלום שהמשיכה לשדר עד 1993, זמן חתימת הסכם השלום עם הפלסטינים. בדרך אמנם רשת ג' הפכה למצליחה הרבה יותר, אבל קול השלום המשיכה לחדש ולשנות, כשבין השאר היא היתה התחנה הראשונה ששידרה 24 שעות וגם התחנה הראשונה שנתנה ביטוי למוסיקת דאנס ולמוסיקה מזרחית.
נחזור רגע לאוסף שבשבילו התכנסנו - האוסף של אן.אם.סי היה מבוסס על קטעים ששודרו בתכנית הערב של "קול השלום", "Twilight Time". התכנית שודרה מדי יום בשש וכללה קטעי נוסטלגיה מהפיפטיז עד הסבנטיז, קטעים שקטים. התכנית היתה להצלחה אדירה. האוסף שאלי לפיד ערך כולל קטעים שכיכבו בתכנית, לצד כל מני ג'ינגלים מהתחנה. ביניהם יש גי'נגל שמסמפל את סעדת ובגין אחרי חתימת הסכם השלום ואת הג'ינגל המצממר ששודר מדי יום עם השקיעה, ג'ינגל שבו אייבי נתן מכריז על 30 שניות של שקט לזכר קורבנות האלימות בעולם כולו. אחרי הג'ינגל, גם בדיסק יש 30 שניות של שקט. מעולה.
בין השירים יש כאן שיר את "עוד יהיה" שאריק איינשטיין כתב על אייבי והתחנה עוד בשנת 1976 וחוץ מהכבוד של איינשטיין יש כאן גם כבוד מג'ון לנון. בהופעה בטורנטו בשנת 1969 לנון הוסיף את שמו של אייבי לביצוע של השיר Give Peace a Chance ויוקו אונו אישרה באופן מיוחד את הכללת ההקלטה של השיר באוסף הזה. זה אולי נראה לכם עניין של מה בכך, אבל יוקו אונו כמעט ולא אישרה לאף שיר של לנון להופיע באוספים. בכל העולם פחות מ-50 אוספים עד היום התהדרו בשירים של לנון ו-Give Peace a Chance לא אושר לאף אוסף אף פעם מלבד האוסף הזה.
כל זה ממחיש שוב עד כמה אייבי וקול השלום היו חשובים. בוא נקווה רק שחוץ מההשפעה שלהם על המוסיקה ותרבות הרדיו פה, גם המסר שלו לשלום יחלחל לבסוף.

ערך אספני: 400 ש"ח (בעיקר בזכות אספני לנון, אבל לא רק)

ציון: 10

יום שלישי, 7 ביוני 2011

Hit Box 4


שם האוסף: Hit Box 4

תת כותרת: קופסת הלהיטים
חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: מרץ, 1994

עריכה והפקה: משה מורד, ליאור סולימן ועוזי פרויס

יועץ דאנס: קובי ישראל

מק"ט: NMC 20105-2

רשימת שירים:
1 Jam & Spoon feat. Flava - Right in the Night
2 Eartha Kitt - Where is My Man
3 Reel 2 Real - I Like To Move It (feat. the Mad Stuntman)
4 Maxx - Get Away (Remix)
5 East Beat Syndicate - Love Trasmission
6 Winners, The - Ole Ole Ole Ole
7 Apollo 440 - Astral America
8 Magic Affair - Omen III
9 Alison Moyet - Whispering Your Name
10 Casablanca - The Truth (Maxi Edit)
11 Superfly - Is it Love
12 A.B. Free - Go Deeper
13 Boomshakers, The - Boom! Shake the Room
14 Culture Beat - World in Your Hands
15 Deep Forest - Sweet Lullaby
16 Peace Gang - Give Peace a Chance / We Want Peace (feat. סילברדון)

עטיפה: בגלל האסונות שעיטרו את שלושת החלקים הראשונים של הסדרה, אן.אם.סי החליטו להחליף את מעצבת העטיפות והביאו את אוסנת בוכמן. התוצאה: אוסנת עשתה את העבודה הכי קלה שהיא יכלה - החליפה את צבעי העטיפה של העיצובים הקודמים והלכה לישון. זוועה. ציון עיצוב: 1

ביקורת ורקע: כמו חלק שלוש, שיצא חודשיים קודם לכן, חלק 4 של סדרת הדגל של אן.אם.סי היה אוסף יורודאנס למהדרין. נכון, יש כאן שתי קריצות לפופ (שיר הקאמבאק של אליסון מוייט והשיר השנטיפי של דיפ פורסט), אבל בסך הכל זה אוסף שכתוב עליו בגדול DANCE.
האוסף נפתח בארבעה להיטים גדולים ואחריהם מזגזג בין להיטים לבין קטעים מביכים, שלא לומר מיותרים, כשבסך הכל, מבין 16 קטעי האוסף 8 היו להיטים ו-8 אפשר לזרוק לפח, בעיקר את החידוש המיותר ללהיט של וויל סמית וג'זי ג'ף "Boom! Shake the Room". אני אסביר קצת על הקטע - בתחילת הניינטיז הרבו לעשות חידושים ללהיטים בזמן אמת, חידושים שאמורים להשמע כמה שיותר דומים למקור. הקטעים האלו כונו "ספויילרים" והסיבה להקלטתם היתה כספית בלבד. כך, חברות תקליטים קטנות נהנו לממן חידושים לכל מני להיטים רגעיים ולדחוף אותם לאוספים, שלא קיבלו את אישור השימוש לביצוע הרשמי. הצרכן, שלא תמיד היה מודע להבדל, התפתה וקנה הרבה מהאוספים עם החידושים האלו, שהיוו ממש ספויילרים לאוספים שהתשמשו בקטע הרשמי (ומכאן הכינוי לקטעים האלו), במקרה הזה זה היה היטמן 4, שם כיכב הביצוע הרשמי, שגם הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי.
הספויילר הידוע ביותר של הניינטיז היה חידוש של מקרנה. הספויילר למקרנה היה כל כך מחוכם, שהלהקה שביצעה אותו נקראה Los Del Mar, שם בעל דמיון עצום למבצעים המקוריים - Los Del Rio, מה שגרם להמון חובבי מוסיקה לצאת מרומים ומאוכזבים בגלל שהם קנו אוסף עם הלהיט המזוייף, שאמנם היה דומה מאוד למקור, אבל ההבדל ביניהם עדיין היה בולט.
בכל מקרה, הספויילר ל"בום שייק דה רום" לא ממש עזר להיט בוקס 4, שלא היה להצלחה גדולה מאוד, בטח רחוקה מאוד מזאת של היטמן 4.
הספויי

ערך אספני: 25 ש"ח

ציון: 6

יום שבת, 30 באוקטובר 2010

Supermix 13


שם האוסף: Supermix 13

תת כותרת:
המסיבה של קיץ 92!
חברת תקליטים: אן.אם.סי/ IMP

שנה: 1992

עורכים: משה מורד ויורם ואזאנא

מק"ט: 20039-2

רשימת שירים:
1 K.W.S - Please Don't Go
2 Army of Lovers - Ride the Bullet
3 KLF - What Time is Love (America)
4 Rozalla - Are You Ready to Fly
5 Psycho Avanguard - Freddie is Alive
6 La Camilla - Everytime You Lie
7 Offer Nissim feat. Dana - Saida
8 Army of Lovers - Judgement Day
9 Hammer - Too Legit to Quit
10 Black Machine - How Gee
11 Injector 3 - It's a Fine Day
12 Erasure - Breath of Life
13 Fits of Gloom - Differences
14 DJ Les & Kool Kat - Sugar Sugar
15 Hammer - Addam's Groove
16 Right Said Fred - Deeply Dippy

עטיפה
: עבודה חלשה מאוד של אוסנת בוכמן. נראה כמו משהו שנערה עשתה באמצעות גזירות של תמונות ממגזינים. ציון עיצוב: 4

ביקורת ורקע: אחרי ארבע שנים ושלוש-עשרה פרקים, סדרת "סופרמיקס" הסתיימה בקול ענות חלושה. אני מודה, היה משהו קסום ב"סופרמיקס", אבל זה תוצר בעיקר של התקופה שהיתה עשירה בשירים טובים ולא בגלל עבודתם של אנשי חברת אן.אם.סי.
התחושה שלי תמיד היתה שאן.אם.סי מזלזלים בצרכנים. הם מילאו כל אוסף בהמון פילרים, השקיעו אפס בעטיפות, חלק מהשירים חיברו במיקס, חלק לא. חלק מהפרקים פנו לקהל התיקלטנים, חלק לא. למרות כל אלו, איכשהו זה עבד. הקהל הישראלי היה אז עדיין תמים, כנראה. אבל כשהד ארצי השיקו ב-1992 את סדרת ה"היטמן" והליקון את "היטליסט", היה ברור שאין יותר מקום לאוספים שעשויים בצורה חלטוריסטית כמו שעשו את סדרת "סופרמיקס" ואן.אם.סי קברו את הסרייה.
הפרק האחרון של "סופרמיקס" נעשה בצורה כל כך חלטוריסטית, שזה מביך. אן.אם.סי אפילו לא ממש טרחו לעשות את האוסף, הם העניקו את הכבוד לחברה החדשה IMP שתעשה את כל העבודה השחורה ואן.אם.סי בעיקר תרמו קטעים מהרפרטואר שלהם. לא שזה עזר. יש כאן בקושי חמישה להיטים אמיתיים ויותר מדי פילרים מביכים כמו החידוש המטופש ל-"It's a Fine Day" (הבצוע המקורי הופיע ב"היטמן 1"), או קטע הטקנו העלוב והמעליב על פרדי מרקורי "Freddie is Alive". פשוט זול.
למרות העושר שבקטלוג הלועזי של אן.אם.סי, החברה תמיד פישלה בתחום האוספים הזרים. אחרי "סופרמיקס" הם ניסו להשיק את הסדרה "סופר דאנס היטס" שהגיע בקושי לפרקה השלישי. אז הם ניסו ליצור "היטמן" משלהם, עם סדרת "היטבוקס", שמהר מאוד ברחה לכיווני היורודאנס האיזוטרי. זה רק בסוף שנות התשעים שבאן.אם.סי למדו סוף סוף את העבודה עם סדרת "הקולקציה" ואז עם סדרת "Wow!". בינתיים הצרכן הישראלי נאלץ להסתפק במוצרים הבינוניים האלו.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 3