Haoman 17 Jerusalem

שם האוסף: Haoman 17 Jerusalem

תת כותרת: Session One

חברת תקליטים: IMP

שנה: 1999

עריכה ומיקס: סהר זנג'לביץ'

הפקה: צוות IMP

מק"ט: IMP 2071

רשימת שירים:

CD1 - Unmixed
1 Des Mitchel - Welcome To The Dance

2 Balearic Bill - Destination Sunshine

3 Agnelli and Nelson - Everyday

4 Plastic Angel - Follow Me
5 Ambassador - The Fade
6 Rising Star - Touch Me
7 Lost Tribe - Gamemaster

8 Sander Kleinenberg - Sacred

9 Animated Rhythm - Persuasion

10 Katcha - Touched By God

11 System Lush! - Goin On

12 Humate - Love Simulation
13 Manjaro - Apperception

CD2 - Mixed
1 System Lush! - Goin On (DJ Set)
2 Sander Kleinenberg - Sacred (DJ Set)
3 Plastic Angel - Follow Me (DJ Set)
4 Animated Rhythm - Persuasion (DJ Set)
5 Lost Tribe - Gamemaster (DJ Set)
6 Balearic Bill - Destination Sunshine (DJ Set)
7 Des Mitchel - Welcome To The Dance (DJ Set)
8 Rising Star - Touch Me (DJ Set)
9 Agnelli and Nelson - Everyday (DJ Set)
10 Humate - Love Simulation (DJ Set)
11 Ambassador - The Fade (DJ Set)

12 Katcha - Touched By God (DJ Set)

עטיפה: מה שנקרא אלגנטי. איל כ"ץ וסער פרידמן, שעיצבו ומיתגו כל דבר שקשור לאומן - מהמועדון, דרך ההזמנות ועד ללוגואים - עיצבו גם את זה. כ"ץ היה גם מהבעלים של האומן ואחרי אפיזודת המועדון הם הקימו חברת מיתוג מצליחה בשם Open, שבין לקוחותיהם אפשר למצוא את AM:PM. כתבה מעניינת עליהם מגלובס אפשר לקרוא כאן. בכל מקרה, לעטיפה של האוסף הזה הם עשו משהו ברוח ההזמנות של המעודון - עדין ומינימליסטי. בפנים יש תמונות נחמדות ממסיבות של המועדון. לא מדהים, אבל גם לא רע. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: האומן 17. אני לא יודע מאיפה להתחיל. מחוויות אישיות מהמועדון? מההיסטוריה שלו בכללי? מדיבור על הדיג'יי האגדי שלו? המקום היה כזה מדהים, שאין לי מושג מאיפה לתקוף את הנושא הזה, אבל אני אנסה בכל זאת. בסוף שנות התשעים, בזמן שישראל ידעה יציבות בטחונית והראתה סימנים של יציאה מהמיתון הכלכלי, סצינת המועדונים הישראלית החלה לפרוח במה שהתפתח לקלאב-לאנד מרשים.
אנשים חושבים שההאדרה של התקופה ההיא היא בגדר הגזמה, אבל אני רציני - באמת קרה משהו בישראל באותה התקופה ואפילו ה-BBC לא נשאר אדיש והפיק תכנית דקומנטרית על הסצינה הישראלית, תכנית שהייתי מת לראות היום, אז אם למישהו יש כיוון...
זה לא נגמר בזה. Global Underground, סדרת האוספים הבריטית המעולה החלה את דרכה עם הוצאת סט של טוני דה ויט בתקלוט שלו בתל אביב. תקליטנים מקומיים כמו ג'ז וצ'ופי נכנסו למצעדי המכירות בכל העולם עם קטעים שהם הפיקו. גיבורת הקלאבים המקומית דנה אינטרנשיונאל זכתה באירוויזיון והשורה הראשונה של דיג'יים מכל העולם הגיעו בזה אחר זה לתקלט בישראל.
בתוך כל ההו-הא הזה, בלט לחיוב מועדון אחד ויוצא דופן - האומן 17. בניגוד לשאר המועדונים המובילים בארץ שהיו באיזור המרכז, האומן היה בירושלים רחוק מכל ההמולה.
המיקום הגיאוגרפי של האומן הקנה לו מעמד של אתר עליה לרגל, כמעט דתי. כל זה לא היה רק רעיון מיתוגי. האומן נתן תוכן. זה היה המועדון הכי מועצב בארץ, עם הסאונד הכי טוב, הרזידנט הטוב בארץ והדיג'יים הטובים ביותר מחו"ל.
הקו המוסיקלי שלו היה קלאב-טראנס, שעליו ניצח התקליטן המוכשר סהר זנגלביץ' המקומי. את זנגילביץ' אני מכיר עוד מימיו כתלמיד בתיכון רנה קאסין שלמדתי בו. הוא היה בחור שקט ונעים שאהב מאוד מוסיקה. הוא החל את דרכו כתקליטן במסיבות לנוער במועדונים כמו הדרפדייה והפיתגורס ועם הזמן והמהפכה האלקטרונית של הניינטיז, הוא התקדם להאוס.
חברת IMP, שהיתה ערה להצלחת המועדון המדהים, חברה לאומן והוציאה לו אוסף שהוא סוג של כרטיס ביקור תדמיתי. זנגילביץ' אסף וערך את הקטעים, שמעלים זכרונות מתוקים מהמועדון שהוא היה. הדיסק השני כולל את אותם השירים, רק במיקס מתוקלט של זנגילביץ', במה שנשמע כמו לילה מיתולוגי, הלום אלכוהול ורד בולים, באופוריה המועדונית שצמחה כאן בסוף הניינטיז. לא היה דבר כזה. תאמינו לי.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8