לפני ביקורו הקרוב של בוי ג'ורג' בישראל, אני מעלה כאן הקלטה נדירה ומיוחדת: תיעוד מלא של ההופעה-תקלוט שקיים בטכניון בחיפה בשנת 1996. הקישור נמצא בסוף המאמר.
בוי ג'ורג' הוזמן אז לשני אירועים בישראל, שהיו למעשה יותר סטים של די.ג'יי מאשר הופעות של ממש. הראשון נערך בטכניון בחיפה, והשני כמה ימים לאחר מכן בתל אביב.
רשת ג' שלחה את עופר נחשון לשטח כדי לדווח מהאירוע בזמן אמת, בעוד נפתלי מנשה נשאר באולפן בירושלים וקיבל את הדיווחים. על פי הפרסומים, ג'ורג' היה אמור לתקלט במשך ארבע שעות, ואף הובטח שבמהלך הערב יפתח את המיקרופון וישיר. עופר גם דיווח שבערב אמורות להופיע בנות פסיה.
השידור החל בשעה 22:00, אך לבוי ג'ורג' לקח זמן רב לעלות לבמה. בינתיים עופר שידר מהשטח, ולעיתים חזרו לאולפן למוזיקה שערך חיים רייכנטל. מדי פעם עלה עופר לשידור, תיאר את המתרחש במקום ואף ראיין כמה מהמבלים. אחת המרואיינות הייתה סטודנטית להנדסת חשמל בטכניון, שסיפרה שבעתיד תרוויח הרבה כסף בזכות המקצוע שלה. עופר התלהב, הציע לה נישואים בשידור - והיא סירבה.
בזמן ההמתנה לבוי ג'ורג', עופר גם דיווח על מה שנשמע אז כמו סקופ: חברת התקליטים וירג'ין חתמה עם קאלצ'ר קלאב על חוזה לאיחוד. האיחוד אכן התרחש שנתיים מאוחר יותר, ומדהים לחשוב שעופר דיווח על כך כבר ב-1996.
כשבוי ג'ורג' סוף סוף עלה לבמה, עופר דיווח שהוא עומד בחושך, לבוש שחור ומסתתר מאחורי עמדת התקלוט, כמעט בלי ליצור קשר עם הקהל. לדבריו, ג'ורג' שתה הרבה בירה ונראה מרוחק מאוד. עופר, שזכר היטב את הופעת קאלצ'ר קלאב בישראל ב-1985, אמר שביחס אליה מדובר באכזבה. לדבריו, אולי ג'ורג' עושה מיקסים טובים, אבל זה ממש לא מה שהקהל ציפה לקבל.
כרבע שעה לאחר תחילת הסט התבררה אולי הסיבה למצב רוחו. כתבת של עיתון הטכניון, שהייתה מאחורי הקלעים, סיפרה לעופר שכאשר ג'ורג' עלה לבמה הוא החליק, נפל ונפגע בפניו. לפי הדיווח, זו הייתה הסיבה לכך שעלה לבמה עצבני והסתתר מהקהל.
לאחר הפסקת הפרסומות דיווח עופר שבוי ג'ורג' התחיל סוף סוף לדבר מעט עם הקהל, בסגנון רגאמאפין, ואף צעק שוב ושוב את הקריאה "Work That Pussy". נפתלי מנשה שאל בשידור למה הכוונה, ועופר השיב בחוש הומור אופייני: "מי שיש לו חתול - שייתן לו לעבוד". בהמשך ההקלטה אפשר לשמוע את ג'ורג' עצמו חוזר על הקריאות הללו שוב ושוב על רקע מוזיקת טרייבל-האוס.
כעבור כחצי שעה הודיע ג'ורג' לקהל שההופעה תקוצר ותימשך כשעה בלבד. למרות זאת, עופר דיווח שהקהל מגיב בהתלהבות, רוקד ונהנה.
לקראת סוף ההופעה הגיע הרגע שהובטח מראש: בוי ג'ורג' ביצע שיר אחד בלייב. באופן מפתיע, הוא בחר דווקא ב-"Generations of Love", שהוציא בשנת 1991 במסגרת הפרויקט Jesus Loves You. זו בחירה מסקרנת, משום שבבריטניה השיר לא זכה להצלחה גדולה והגיע רק למקום ה-35 במצעד.
בישראל, לעומת זאת, הסיפור היה שונה. רז ניצן אימץ את השיר והוא זכה להשמעות רבות ברשת ג', עד שהגיע למקום השמיני במצעד הלועזי השבועי - ככל הנראה ההישג הגדול ביותר שלו בעולם. מעניין אם ג'ורג' בחר לבצע דווקא אותו משום שהיה מודע להצלחתו בישראל.
לאחר הביצוע חזר ג'ורג' לעמדת התקלוט, ניגן עוד שני שירים, ולא שר יותר. באופן משונה למדי, הוא סיים את הערב עם "Remember You're a Womble" של להקת The Wombles מתוכנית הילדים הבריטית משנות השבעים.
ברגע שירד מהבמה, החלה במקום מסיבת שנות השמונים עם להיטים של וואם ושל Survivor. עופר דיווח שהקהל הגיב בהתלהבות גדולה הרבה יותר למסיבת האייטיז מאשר לסט של בוי ג'ורג' עצמו.
לאחר מכן חזר עופר לאולפן וסיכם את הערב.
לפני שתעצרו, ההקלטה ממשיכה להיות מעניינת מבחינה נוסטלגית ותיעודית. אחרי המשדר אפשר לשמוע רצף של ג'ינגלים ופרסומות תקופתיות מרתקות: פרסום לאוסף סיקסטיז חדש שלוותה בסדרת תוכניות ברשת ג'; פרסומת לפסטיבל צמח עם גידי גוב, רמי קלינשטיין, דייוויד ברוזה וירמי קפלן; קדימון למשדר מיוחד של שלוש שעות עם יאיר רוזנבלום בשבועות; פרסומת לאוסף האייטיז Shine On, שכלל ספיישל בג' ומבצע עם כרטיסי טיסה ללונדון; ג'ינגל לפסטיבל ישראל בקול ישראל; ולבסוף קדימון לספיישל של להקת The Cranberries ברשת ג'. ממש שווה להקשיב גם לחלק הזה.
המשדר מסתיים בשעה 01:00 בלילה. אחריו משודרות החדשות האחרונות של היום בקולו של דן כנר, שם הוא מדווח על הסגירה של העיתון "דבר" באותו היום.
ואז מגיע רגע שכבר כמעט נשכח: זה שהשידורים של רשת ג' היו מסתיימים כל יום אחרי החדשות של 1. אבל שניה לפני סוף השידורים, היה קורה עוד משהו מעניין. היתה מושמעת "התקווה", בגרסה אנסטרומנטלית. גם הרגע הנדיר הזה מתועד כאן.
זהו שידור היסטורי, מצחיק, מוזר ומרתק כאחד. תודה גדולה לאנדריאה, אשתי היקרה, שהקליטה אותו בזמן אמת ושמרה את ההקלטה במשך שלושים שנה. מדהים לחשוב שהחומר הזה עדיין קיים.
