מפגשים

שם האוסף: מפגשים

תת כותרת: רגעים גדולים בז'אז

חברת תקליטים: MCI

שנה: 1999

עריכה: דוד טרבאי

הפקה: דוד טרבאי ואורית בן דרור

מק"ט: 2-84046

רשימת שירים:

1 Miles Davis - My Funny Valentine

2 Chet Baker - It Never Entered My Mind

3 Niels-Henning Orsted Pedersen - Sometime Ago

4 Sonny Rollins - My Reverie
5 Bill Evans - Some Other Time
6 Benny Golson - Yesterdays

7 Richard "Blue" Mitchell - Park Avenue Petite
8 Wynton Kelly - Don't Explain

9 John Coltrane - Theme for Ernie

10 Wes Montgomery - Days of Wine and Roses
11 Miles Davis - If I Were a Bell

עטיפה: דור כהן, שעיצב במשך שנים עטיפות להד ארצי, עשה בפרונט החיצוני משהו די סטנדרטי. תמונה מבנק תמונות חול"ניקי, תמונה די שבלונית, עם טקסט עליה. לא העבודה הכי מבריקה שלו. העטיפה הפנימית, לעומת זאת, היא מעולה. תמונות של כל האלבומים מהם נלקחו השירים ולצדם טקסטים של מומחי ג'ז על כל קטע וקטע, טקסטים מעולים שנכתבו על ידי עורך האוסף, עורכים ושדרנים ב-88FM, עיתונאים מהארץ ומגלובס ואחרים. מבריק. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: אני לא מומחה גדול לג'ז ואין לי יותר מדי מה לומר על האוסף הזה ועל עריכתו, מבלבד זה שהוא כולל רצועות בעיקר משנות החמישים של חברת הג'ז האמריקאית הנחשבת Fantasy ושהוא נשמע נהדר וארוז בעטיפה מעמיקה ורצינית.
מה שכן, עצם זה שהתכנסתי כאן, זה הזדמנות עבורי לכתוב קצת על החברה הישראלית שהוציאה את האוסף, MCI. החברה מראשון לציון הוקמה באמצע שנות השמונים ופעלה עד לשנת 2010, כשבדרך, אי שם בשלהי שנות התשעים-תחילת שנות האלפיים, החברה היתה לאחד השחקנים המרכזיים בשוק המוסיקה המקומית.
MCI הוקמה על ידי ציקי בן-דרור ובמהלך העשור הראשון לקיומה היא התמחתה בעיקר ביבוא של ג'ז ומוסיקה קלאסית. MCI הפכה להיות שם דבר בתחומים האלו והכותרים שלה כיכבו על המדפים בכל חנויות הארץ. ההצלחה של החברה בתחום הג'ז הביאה אותה להתרחב גם לתחומים אחרים: הוקמה בחברה מחלקה שהתמחתה במוסיקת ילדים ובמוצרים לילדים (כל מני שירי חגים וכאלו); כמו כן, החברה החלה להפיץ אלבומי אינדי של אומנים מקומיים וגם לייבלים קטנים אחרים מהארץ, בין השאר הלייבלים של Fact Records של יורם אליקים והלייבל של מרכז המוסיקה הירושלמי של "הצוללת הצהובה"; עוד תחום שהחברה התחבה אליו היה הרפרטואר המודרני שלה והחברה הקימה מחלקה של מוסיקה חדשה. בראש המחלקה הזאת ישב אורן בר-אל, אחיו הצעיר של אלי בר-אל, שעבד שנים במחלקה הבין לאומית של הליקון. אורן עבד עד הגיעו ל-MCI במחלקה הבין לאומית של חברת "התקליט" הותיקה מחיפה ובואו ל-MCI כונן שינוי מיידי. החברה החלה ליבא מוסיקה עדכנית מעניינת, בין השאר את הלייבלים הגרמנים המדליקים International Deejay Gigolo Records ו-Kitty-Yo וגם אומנים פרטניים כמו Muse ואלכס גופר. MCI גם החתימה את אוּש, הלא הוא ישי אדר, הקלידן המיתולוגי של נושאי המגבעת והם הוציאו לו את אחד מהאלבומים האלקטרוניים המעניינים שיצאו בארץ.
פתאום משום מקום MCI הפכה להיות החברה עם המוסיקה הכי אופנתית בארץ. מיס קיטן, מקסמיליאן הקר, גונזלס, טיגה, יאפים עם ג'יפים, גאזה וכל מה שמגניב ומדליק במוסיקה יצא דרכם. החברה גם ניסתה להתרחב לתחום ההאוס ובשנת 2000 הוציאה אוסף בשם Active שאולי עוד אספר עליו בפוסט עתידי.
גן העדן הזה של MCI לא נמשך זמן רב. הפסקת הפעילות של Fact, הכשלון של האלבום של אוש, ההחתמה של Muse על הפצה עולמית בוורנר (מה שגזל מ-MCI את הזכות להפיץ אותם בארץ), ביחד עם המיתון ששוק המוסיקה והבידור הישראלי עברו עם פרוץ האינתיפדה השניה, חיסלו את המחלקה המעודכנת של MCI. אחרי כן החברה המשיכה להוציא מוצרים לילדים ולייבא אולבומים קלאסיים, עד הדעיכה שהגיעה, כאמור בשנה שעברה. את השנים היפות ההן נזכור לה תמיד.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון: 8