יום ראשון, 28 ביולי 2013

הקלאסי הראשון


שם האוסף: הקלאסי הראשון

תת כותרת: First Classics (האוסף הראשון) - 26 מהקטעים הקלאסיים היפים בכל הזמנים!

שנה: 1996

חברת תקליטים: הליקון/ Decca/ Deutsche Grammophone/ Philips Classics

מק"ט: 454622-2

עורכים ומפיקים: ירון קרשאי, יואב פז וענבל גרון


רשימת הקטעים:
CD1:
1. Berlin Philharmonic Orchestra – Orff's O Fortuna (from Carmina Burna)
2. Orpheus Chamber Orchestra – Albinoni's Adagio in G Minor
3. Berlin Philharmonic Orchestra – Beethoven's Symphony No. 5 in C Minor, Op. 67 – First Movement
4. Stuttgart Chamber Orchestra – Bach's Air from Orchestral Suite No. 3 In D Major BWV 1068
5. Vienna Ensemble – Mozart's Eine Kleine Nachtmusik – First Movement
6. Vladimir Ashkenazy – Chopin's Grande Waltz Brillante, Op. 18
7. I Musici – Vivaldi's Spring (from The Four Seasons) – First Movement
8. English Baroque Soloists – Handel's Hallelujah (from Messiah) (with Monteverdi Choir)
9. Maria Joao Pires – Schubert's Moments Musicaux No. 3
10. Montreal Symphony Orchestra – Rodrigo's Concierto De Aranjuez – Second Movement
11. Berlin Philharmonic Orchestra – Tchaikovsky's Swan Lake Suite (Overture)
12. Royal Concertgebouw Orchestra – Shostakovich's Waltz 2 From  Jazz Suite No. 2
13. English Chamber Orchestra – Grieg's Morning Mood (from Peer Gynt)

CD2:
1. Alfred Brendel – Beethoven's Piano Sonata No. 14, Op. 27, No. 2, C Sharp Minor ("Moonlight")  - First Movement
2. Quartetto Italiano – Boccherini's String Quintet In E, Op. 13 – Minuet
3. Orpheus Chamber Orchestra – Handel's Hornpipe (from Water Music)
4. Vienna Philharmonic Orchestra – Khachaturian's Sabre Dance (from Gayaneh – Suite)
5. Daniel Barenboim – Liszt's Liebestraume No. 3
6. Orchestra National De France – Bizet's Prelude to "Carmen"
7. Vienna Philharmonic Orchestra – Schubert's Ave Maria
8. Vienna Philharmonic Orchestra – Mozart's Concerto For Flute, Harp and Orchestra, K. 299 in C Minor – Second Movement
9. London Symphony Orchestra – Offenbach's Can Can (from Orpheus in the Underworld)
10. Royal Philharmonic Orchestra – Ponchielli's Dance of the Hours (from La Gioconda)
11. Camerata Bern – Vivaldi's Concerto for Piccolo in C Minor, RV441 - Second movement
12. Orpheus Chamber Orchestra – Rossini's The Barber of Siviglia – Overture
13. Academy of St Martin in the Fields – Williams' Fantasia On Greensleeves
 
עטיפה: התמונה על עטיפת הדיסק ממש מדליקה. יש כאן כמה מהמלחינים הקלאסיים הגדולים, כאילו בלוק מודרני. עם משקפי שמש, סיגריה, נוהגים בקדילאק אדומה, שחונה ליד דיינר. למרבה הצער אין קרדיט למי שאייר את העטיפה הזאת, כך שאני חושד שהיא נגנבה מבלי קרדיט או תשלום. בחוברת הפנימית יש טקסט טוב של עורכי האוסף ואלמלא עניין הקרדיט, הייתי אומר שזאת עטיפה מעולה. בגלל העדר והחשד לפשע, אני מעניק את ציון עיצוב: 0

ביקורת ורקע: הנושא הזה של מוסיקה קלאסית ומימדי ההצלחה שלה בישראל, הוא תחום שתמיד פועל מתחת לרדאר של כולנו – מחובבי המוסיקה המודרנית ועד לתקשורת. אבל מוסיקה קלאסית בישראל היא אחד מהתחומים החזקים והרווחיים של תעשיית המוסיקה, תחום שמחזיק במשך שנים חנויות, חברות תקליטים, אולמי הופעות ועוד ועוד. לא מאמינים? תשאלו כל מי שעבד אי פעם בחנות תקליטים. הוא או היא יספרו לכם שלא משנה מה יוצא, מה העונה או איפה החנות, תמיד החבר'ה של הקלאסי הם אלו שפותחים את הארנק הכי עמוק וקונים הכי הרבה.
רן עצמון, שניהל את המחלקה הבין לאומית של הד ארצי, סיפר שאחרי שהד ארצי הוציאה את האוסף "רומנטיקה קלאסית" בשנת 1992, אוסף שכלל להיטי מוסיקה קלאסית (קטעים מפורסמים של מוצארט, באך וכו'), הם מכרו בקלות אלבום זהב. אחרי זה, BMG בגרמניה, חברת האם של הקטעים באוסף, כל כך התרשמה מההצלחה, שהם לא ידעו איך להחמיא לו. הם לא האמינו לכמויות התמלוגים וראו בהצלחה כאן של הקטלוג שלהם משהו שיוצא מגדר כל פרופורציה, משהו שהם לא ראו בשום מקום אחר בעולם. כן. כזאת גדולה ומצליחה הסצינה הקלאסית פה.
אחרי שעצמון והד ארצי הוציאו עוד שני אוספים מצליחים, חברת הליקון התעוררה והחליטה שהיא רוצה גם כן.
להליקון היה (ועדיין יש) את הקטלוג הקלאסי המרשים והעשיר ביותר בארץ. אז הקטלוג כלל את הייצוג בישראל של כל החברות שנרכשו במהלך השנים על ידי חברת פוליגראם, אותה הליקון הפיצה בארץ. זה כלל את דקה, דוייצ'ה גראמופון ופיליפס, שלוש חברות שהטקסט בחוברת הפנימית של האוסף הזה - מבהיר שהקטלוג שלהן כולל לא פחות מ-9000 (!) כותרים.
עם עושר כזה לא קשה לעבוד ובאמצע שנות התשעים הליקון החלה לממש את הקטלוג הענק הזה בהוצאת המון אוספים קלאסיים לפי נושאים לתחום. "הקלאסי הראשון" היה הפרק הפותח של סדרה של ארבעה אוספים שכוללים את 100 היצירות הקלאסיות הידועות ביותר. הוא דומה מאוד לסדרה של הד ארצי, "רומנטיקה קלאסית", אולי בגלל שהרעיון הוא אותו רעיון.
"הקלאסי הראשון" נמצא הרבה שנים על המדפים. למעשה, מ-1996 ועד היום עדיין אפשר למצוא אותו, שאני חושב שזה שיא לאוסף שיצא בארץ. מהזמן הזה, אפשר לשער שהאוסף הצליח. מאוד. כך גם פרקי ההמשך של הסדרה, שגם הם עדיין הם נמצאים בחנויות!
בהמשך העשור הליקון המשיכו להוציא סדרות אוספים קלאסיות, שהסדרה הבולטת והמצליחה ביותר היא סדרת ה"קולות", שהגיע לממדי הצלחה של אלבומי פלטינה וכלל כותרים כמו "קולות מן השמיים" (אוסף מקהלות), "קולות מן הבמה" (אוסף זמרי אופרה) ועוד ועוד. כל רפרטואר האוספים הזה ממשיך לעשות שמות ושיטוט קצר באינטרנט והגעה לאתר המצויין של החנות "מוסיקה נטו", מגלה שרובם עדיין מודפסים ונמכרים, שזה ריספקט גדול למחלקה הקלאסית של הליקון, שהצליחה להפוך לשם דבר ולגורם הכי משמעותי בשוק המוסיקה הקלאסי הישראלי.

ציון: 9

ערך אספני: 20 ש"ח

יום שבת, 6 ביולי 2013

זר ברדיו



שם האוסף: זר ברדיו

תת כותרת: להיטי שנות ה-60

חברת תקליטים: MMG Records, רדיו חיפה 107.5אף.אם

שנה: 1999

עריכה והפקה: רן עצמון

יחסי ציבור: אירה פוקס

מק"ט: 001MMFCD

רשימת קטעים:
1. Middle of the Road - Chirpy Chirpy Cheep Cheep
2. Shocking Blue - Venus
3. Archies, The - Sugar Sugar
4. Swinging Blue Jeans, The - The Hippy Hippy Shake
5. Billie Davis - Tell Him
6. Bolland and Bolland - You're in the Army Now
7. Equals - Baby Come Back
8. Stars on 45 - Abba Medley
9. Herman's Hermits - There's A Kind Of Hush
10. Swinging Blue Jeans, The - You're No Good
11. Yardbirds - For Your Love
12. Troggs, The - Love is All Around
13. Earth and Fire - Memories
14. David Garrick - Lady Jane
15. Billie Davis - Angel of the Morning
16. Dave Dee, Dozy, Beaky, Mick & Tich - Bend It!
17. The Beau Brummels - Just a Little
18. David Garrick - Dear Mrs. Applebee
19. Troggs, The - With a Girl Like You
20. Herman's Hermits - I'm Into Something Good
21. Kenny Rogers - Ruby, Don't Take Your Love to Town (with the First Edition)
22. Marmalade, The - Ob-La-Di, Ob-La-Da
23. Middle of the Road - Chirpy Chirpy Cheep Cheep 1999

עטיפה: עיצוב של "סטודיו רפאל אדטו". על העטיפה יש דוגמנית שאמורה להראות כאילו היא מהסיקסטיז, אבל בפועל נראית סתם כמו מישהי שלא יודעת להתלבש. היא שותה בירה באדווייזר (הצ'כית, לא באד האמריקאית) ולא ברור אם זאת פרסומת סמויה. לוגואוים ופונטים סבבה, בסך הכל. בסך הכל עטיפה שאמורה להיות בסדר, אבל שיצאה לא משהו.. ציון עיצוב: 5

ביקורת: אוסף קצת יוצא דופן. לא בגלל התוכן שלו, יותר בגלל שזהו האוסף היחידי שאני מכיר שחברת MMG הוציאה. MMG שזה Media Man Group היא חברה שהוקמה לפני עשרים שנה ושתפקידה העיקרי הוא ניהול זכויות יוצרים של שירים ומכירתם לפרסומות.
בסוף שנות התשעים החברה הזאת התרחבה גם לחברת תקליטים. אני לא יודע על הרבה הוצאות של MMG, אבל האוסף הזה, לפי מספרו הקטלוגי הוא האלבום הראשון שיצא שם ודיסק אחר, "בתיאבון", אלבום הבכורה של בתריי זוזיי (להקתו של רם אוריון מנושאי המגבעת) נושא את המספר הקטלוגי MMGCD004. כך שיש לפחות ארבעה דיסקים בלייבל הזה. בכל מקרה, האתר Mooma (אינציקלופדיה מעולה למוסיקה ישראלית), טוען ש"האלבום בתיאבון יצא בלייבל עצמאי חדש, "מדיה מן גרופ", שפעילותו נפסקה זמן קצר אחרי הוצאת האלבום".
נחזור לאוסף "זר ברדיו", הראשון בלייבל. האוסף נערך על ידי רן עצמון, אותו גורו של אוספים מהד ארצי שהביא לנו את היטמן ושאר אוספי החברה, שאחרי שהוא עזב את הד ארצי, עבד במשך תקופה קצרה ב-MMG. את האוסף "זר ברדיו" עצמון רקח ביחד עם אנשי רדיו חיפה, שם הוגשה מדי שבת תכנית עם שם זהה, תכנית של מוסיקת שנות השישים בהגשת טלי ליברמן ויחיאל כץ.
מכיוון ש-MMG, בניגוד לחברות תקליטים אחרות, לא החזיקה בזכיון לרפרטואר בין לאומי כלשהו (דוגמת הד ארצי, שייצגה בארץ את הרפרטואר של וורנר ברדרס), עצמון נאלץ להיות יצירתי באיסוף הקטעים באוסף. כך, עצמון הביא לאוסף הזה קטעים שהזכויות עליהם היו "פתוחות", כלומר קטעים שיצאו בחברות תקליטים שכבר פשטו את הרגל ושכל מי שנותן כמה דולרים יכול להשתמש בהם. הרעיון של MMG לא היה מהפכני. חברת פונוקול, עוד חברה שלא יצגה אף רפרטואר בין לאומי באותם השנים, הוציאה גם היא כמה אוספי סיקסטיז כמה שנים קודם לכן, והיא גם כן השתמשה בלא מעט קטעים שמופיעים כאן.
למרות זאת, מדובר באוסף חביב, עם כמה פאשלות. נתחיל בפאשלות - יש באוסף הזה את הגרסה המקורית של להיטם של סטטוס קוו "In the Army Now", הגרסה של צמד האחים ההולנדים בולאנד. הגרסה הזאת היא מ-1983... עוד פאשלה היא המצאותה של המחרוזת של להיטי אבבא של Stars on 45 מ-1980. זה אמור להיות אוסף שנות השישים, לא? אז לא רק שיש כאן שני להיטי אייטיז, הוא גם נפתח עם שיר מ-1971, ממשיך לשיר מ-1970 ורק אז עובד לכל מני קטעי אולדיז, בעיקר של להקות מה-British Invasion. למרות הפאשלות האלו, יש כאן גם די הרבה קטעים טובים, אבל זה לא הספיק והאוסף הזה, שהופץ על ידי הליקון, ממש לא הצליח, למעשה רק לאחרונה נתקלתי בו בפעם הראשונה. אולי בחיפה, שם הוא ליווה תכנית רדיו, הוא זכה להצלחה יותר משמעותית, אבל בשאר הארץ ממש לא.

ערך אספני: 5 ש"ח

ציון: 6

יום שלישי, 21 במאי 2013

Hit Box 11



שם האוסף: Hit Box 11

תת כותרת: אוסף הלהיטים הכי הכי!

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1996

עורכים: תמי שכנאי ומשה מורד

הפקה: אליסון מאייר ומשה מורד

מק"ט: 20208-2

רשימת קטעים:
1. Queen - You Don't Fool Me (Edit)
2. Babylon Zoo ‎– Spaceman
3. Full Intention - America (I Love America) (Vocal Radio Edit)
4. Spaghetti Surfers ‎– Misirlou (Radio Edit)
5. Kenny "Dope" ‎– Got Myself Together (Hustlers Convention Radio Edit) (Presents the Bucketheads)
6. Sleazesisters ‎– Let's Whip It Up (You Go Girl) (Eat Me Edit) (with Vikki Shepard)
7. Saint Etienne – He's On The Phone
8. Dubstar - Stars (Motiv 8 Radio Mix)
9. Irene Cara - You Need Me (Ti Sento) (Tees Radio Edit)
10. Diana Ross - I Will Survive
11. Tina Turner - Golden Eye (Morales Remix)
12. Jamiroquai - Space Cowboy (Morales Classic Radio)
13. Me and My ‎– Dub·I·Dub (Radio Edit)
14. Culture Beat ‎– Crying In The Rain (Radio Edit)
15. Fool's Garden ‎– Lemon Tree
16. Lady Gee ‎– The Game Is Over (Pop Underground Version)
17. Pizzaman ‎– Happiness (Eat Me Edit)
18. Los Tres Amigos - Macarena (Remix '95)

עטיפה: אמור להיות כאן איזשהו קטע שלא ממש הבנתי. משהו עם האצבעות של הדוגמן על העטיפה ביחד עם הפס של ה-1 על הנעל שלו, או משהו כזה. לא ברור. נראה כמו משהו לא טוב מהאייטיז. עיצוב של הילית בן-מאיר, אגב. ציון עיצוב: 3

ביקורת: שנתיים לקח לאן.אם.סי כדי לחזור עם הפרק האחרון בסדרת היט בוקס, מה שאומר למעשה שבאופן בזיוני במשך כל שנת 1995 אן.אם.סי לא הוציאה אוסף עם להיטי מצעדים. אם זה נראה לכם עניין של מה בכך, אז בין הלהיטים שלאן.אם.סי היו את הזכויות עליהם ב-1995 ניתן למצוא את "You Are Not Alone" של מייקל ג'קסון, "Wonderwall" של אוייזיס, "Think Twice" של סלין דיון, "Country House" של בלר, "74-75" של הקונלז, "Fantasy" של מריה קארי ו"Where the Wild Roses Grow" של ניק וקיילי. תודו שאלו חומרים שממלאים אחלה אוסף.
אני לא יודע מה הסיבה להעדרות של חברה גדולה כמו אן.אם.סי משוק אוספי הפופ למשך תקופה כל כך ארוכה ואם למישהו יש הסבר, אשמח לשמוע אותו. בכל מקרה, ב-1996 הם החליטו לחזור עם מותג ההיט בוקס הישן, במתכונת חדשה. אל משה מורד, העורך הנצחי, הצטרפה תמי שכנאי, רכש חדש של המחלקה הבין לאומית של אן.אם.סי. ביחד הם ניסו ליצור גרסה "היטמנית" של הסדרה, כלומר אוסף מגוון סגנונית, שמתחיל עם להיטי פופ-רוק גדולים מהתקופה.
כדי לנחם את מעריצי הסדרה, שחיפשו בעיקר להיטי יורודאנס, מלאו את הפרק הזה גם כן בכמה קטעים שמפלרטטים עם הז'אנר, אבל הנסיון הזה ללכת על שתי חתונות היה בעוכרי האוסף, שכשל. הוא פשוט לא התאים לאף אחד. מחפשי להיטי המצעדים מצאו שהאוסף הזה לא כולל מספיק כאלו ואלו שחיפשו להיטי יורודאנס לא אהבו את הנוכחות המוגברת של להיטי רוק ופופ בפרק.
אחרי הכישלון של חלק 11 החליטו באן.אם.סי לגנוז את הסדרה לטובת סדרה חדשה שתבוא כמה חודשים אחר כך. למרות שאני מוצא את הפרק הזה כלא רע, הוא נתפס כסיום חלש לסדרה שהתחילה חזק מאוד.

ערך אספני: 60 ש"ח, רק בגלל שהוא מכר מעט ונחשב למאוד נדיר. אני מצאתי אותו לפני איזה שנתיים בדיסק סנטר בדיזנגוף סנטר באגף החדשים (!). אני מאמין שהוא נשאר שם עוד מ-1996 (!!!). עד כדי כך המכירות של האוסף הזה והביקוש עבורו בזמן אמת היו חלשים

ציון: 7

The Best of Hit Box 10


שם האוסף: The Best of Hit Box 10

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1994

עורך: משה מורד

הפקה: אליסון מאייר, משה מורד ואיל שוורץ

מק"ט: 20196-2

CD1 ('93-'94):
1. Culture Beat - Mr. Vain
2. Captain Hollywood Project - More and More
3. Jesse Lee Davis - Round and Round (Extended Radio Mix)
4. Intermission - Piece of My Heart
5. East Beat Syndicate - Love Trasmission
6. Culture Beat - Got To Get It (Club Mix)
7. Magic Affair - Omen III
8. Eartha Kitt - Where is My Man (Single Mix)
9. Reel 2 Real - I Like To Move It (Radio Edit) (feat. the Mad Stuntman)
10. B.G. the Prince of Rap - The Colour Of My Dreams (Dreamedia Mix)
11. Jesse Lee Davis - Is This Love (Yo! This is Love Mix)
12. Maxx - No More (I Can't Stand It) (Airplay Mix)
13. Planet One - Peace Forever

CD2 ('94-'95):
1. Scooter - Hyper Hyper
2. Kenny "Dope" - The Bomb! (These Sounds Fall Into My Mind) (Radio Edit) (Presents The Bucketheads)
3. Ini Kamoze - Here Comes The Hotstepper
4. Pharao - I Show You Secrets (Video Vision)
5. Nemorin - Mission of Love (Radio Edit)
6. Vanessa-Mae - Toccata and Fugue In D Minor (Single Edit)
7. Erasure - Always (Cappella Club Remix)
8. East Beat Syndicate - 1000 Nights and One (Videomix)
9. MN8 - I've Got A Little Something for You
10. Scooter - Move Your Ass
11. Pizzaman - Sex On The Streets (Radio Edit)
12. Lolita and Friends - My Heart Belongs To Daddy (House Mix)
13. Dungeon - Nocturne (Radio Edit)
14. Scooter - Friends

עטיפה: עבודה של הילית בן מאיר, שעיצבה באותה התקופה הרבה מאוד עטיפות לאן.אם.סי. בהתחשב בכך שזה אוסף חגיגי, לכבוד פרק 10 של הסדרה, הייתי מצפה למשהו יותר מלהיב מהעבודה הגרפית הבסיסית הזאת. ידידי יעקב אשכנזי ציין בפני גם את העובדה שלמטרה שעל העטיפה מכוונים תשעה חצים, שזה מוזר, כי זה פרק 10... בעטיפה הפנימית יש גם טעות מביכה בפרטי השיר של קפטן הוליווד (מצויין שם השיר הלא נכון) ובכלל - היה אפשר יותר. ציון עיצוב: 3

ביקורת: אחרי שנתיים ותשעה פרקים, משה מורד ואן.אם.סי החליטו לסכם את העניינים עד כה ובפרק 10 של סדרת היט בוקס הם אספו קטעים מכל הפרקים הראשונים של הסדרה, במה שהתיימר להיות המיטב של היט בוקס.
המיטב הזה הוא הזדמנות להסתכל על הסדרה הזאת, שאני נוהג לקטול, מעוד כיוונים. הסיבה שאני בדרך כלל קוטל את הסדרה היא בגלל שאן.אם.סי של אותה תקופה ייצגה את הקטלוגים העשירים של EMI וסוני מיוזיק, אבל הייצוג הזה לא קיבל ביטוי הולם בסדרת היט בוקס שלהם, שהיתה אמורה להיות סדרת הפופ והמיינסטרים. לצורך העניין, כמו היטמן של הד ארצי או היט ליסט של הליקון. במקום שבסדרה הזה יופיעו השלאגרים הגדולים שהיו לאן.אם.סי, הם העדיפו לדחוף בעיקר כל מני להיטי יורודאנס ממרכז אירופה. אז זאת הסיבה שאני מבקר את הסדרה. היום, לצורך סיקור הפרק הזה, אני אנסה לסנגר עליה קצת ויש על מה. כמה מחברי גם, בראשם אהרון מזרחי, הם פריקים של הסדרה הזאת ורואים בה כסדרה הטובה ביותר שיצאה אי פעם בארץ. הסיבה לכך היא בדיוק אותה סיבה בגללה אני מבקר אותה כל הזמן והיא שהסדרה, למרות שהיא היתה סדרת הפופ של אן.אם.סי, החליטה שבחזית שלה מה שרואים זה יורודאנס.
כמו אוספי הפופ של חברות תקליטים אחרות, גם בסדרת היט בוקס היו להיטים ממגוון סגנונות (בפרקים מסויימים שלה אפשר למצוא את סווייד, דפש מוד וטינה טרנר, בין השאר), אבל בניגוד לחברות אחרות שפעם שמו שיר רוק בפרונט, פעם דאנס, פעם פופ ופעם היפ הופ, ב"היט בוקס" הבמה היתה של היורודאנס, מקדימה, מאחורה ומהצדדים. הסיבה לכך, כנראה, היא שבאן.אם.סי הבינו שיורודאנס זה הסאונד החם של התקופה והם הלכו עם האופנתי לזמן. כנראה שזה עבד להם וחברי מושבעי היורודאנס, אהרון בראשם, מעריצים את הסדרה על כך שהיא לא התפשרה עם זה שהיו עוד סגנונות מצליחים באותם הזמנים.
אוסף המיטב של היט בוקס הולך עם העניין הזה עד הסוף. לראייה, למרות שבסדרה היו כל מני להיטים יותר גדולים מכל מני קטעים שהגיעו למיטב (הלהיטים של דוראן דוראן, הפט שופ בוייז, ספין דוקטורז ופרדי מרקורי הן דוגמאות ללהיטים גדולים כאלו שלא הגיעו לאוסף המיטב), אן.אם.סי העדיפו לתת את הבמה רק ללהיטי הז'אנר.
אם הפילוסופיה הזאת היתה מוצדקת או לא, כיום קשה לשפוט. בסך הכל זאת היתה סדרה ששרדה והצליחה, למרות שהיא לא מיצתה את הפוטנציאל המלא של הרפרטואר של אן.אם.סי. אני חושב שגם אן.אם.סי הבינו את העניין הזה בתקופה ההיא ומהר מאוד פיצלו את קוי האוספים שלהם לאוספי יורודאנס נפרדים ואוספי פופ מיינסטרים נפרדים. בינתיים היתה החגיגה של פרק 10, כשפרק 11 כבר חתם את הסדרה הזאת, עם קצת קריצה לבאות.

ערך אספני: 120 ש"ח

ציון: 8

תודה לארי שחף ולדקל אברהמי על עזרתם הרבה בסיקור האוסף הזה

יום שני, 6 במאי 2013

פרידה מחנות התקליטים בית המוסיקה


"בית המוסיקה" היתה חנות תקליטים שפעלה ברחוב קרן היסוד 25 בירושלים בין השנים 1998 ל-2013. הטור הבא, פרידה מהחנות, פורסם לראשונה בעיתון "כל העיר", מרשת "שוקן" ב-3.5.2013

אם משווים את מה שהנוער של היום עושה למה שהנוער של שנות התשעים היה עושה, לא היינו מוצאים הרבה הבדלים, מלבד אחד. לצעירים של אז היה מרכז חברתי ותרבותי שאין לצעירים של היום - חנות התקליטים. כל מי שגדל בניינטיז יעיד ששיא השבוע שלו היה ביום שישי בצהריים, שניה לפני שקופצים לנס על חלב ב"אקראי", כשהיינו הולכים לחנות התקליטים. האופציות היו רבות; הפריקים העדיפו את פיקאדילי; הערסים – את גידי יון; המתחכמים – את בית התקליט; החנונים – את ספיר; הכיכריסיטים העדיפו את פיצי, ואלו שלא היה להם גרוש היו הולכים לספריית ההשאלה של שיא דיסק.
כל החנויות האלו היו חנויות להמונים. לי ולעוד כמה חבר'ה שגילו אז את עולם התקליטנות היה מקדש משלנו – החנות IMP שברחוב בקרן היסוד, חנות שבמציאות של היום קשה להאמין שהתקיימה בירושלים. IMP היתה החנות המובילה בישראל לתקליטים לדיג'יים ומקור עליה לרגל מכל הארץ. ההצלחה של IMP כחנות, שדרגה אותה במהרה גם לחברת תקליטים מדליקה, כזאת שהוציאה אוספי מוסיקת דאנס – כשבישראל עדיין לא ידעו מה זה דאנס – והחתימה אמנים ישראלים פורצי דרך כמו דנה אינטרנשיונל.
כש-IMP דעכה עם התקרבות המילניום, נפתחה שם "בית המוסיקה". החנות החדשה היתה אמנם יותר סולידית מ-IMP, אבל בזכות צוות מוכרים מוכשר, המבנה החבוי ברחוב קרן היסוד מוצב כמכה הירושלמית למוסיקה.
כשאותם מוכרים, שרצים עם בית המוסיקה כבר למעלה מעשר שנים, בשרו לפני חודשיים שהחנות עומדת להסגר, שלל לקוחותיה היה בשוק. פחות מהפעולה הדי צפויה של הסגירה, יותר מעצם זה שהעולם שהתרגלנו אליו, זה שהולכים לקנות בו מוסיקה בחנות, הולך ונעלם.
חנויות התקליטים, שבירושלים היו מאות (!) כאלו במהלך השנים, היו, יותר מחנויות שקונים בהן דברים. הן היו בית וקהילה עבור דורות שלמים של אנשים, שאת המוסיקה שלהם גילו לא דרך בלוגים וטורנטים. ביחד עם חנויות פיתוח התמונות, ספריות הוידאו, החנויות שמכרו לנו מערכות סטריאו ודוכני העיתונים שמכרו לנו פלייבויים, גם חנויות המוסיקה נעלמות עכשיו מהמרחב הציבורי שלנו, כולן בגלל האינטרנט, שהפך אותן ללא רלוונטיות. מחליפות אותן גלידריות, פאבים, חנויות בגדים ובאזרים למיניהם, שהופכים את כל החוויה של להסתובב ברחוב להרבה פחות תרבותית. הדור הבא כבר בכלל לא ידע מה זה חנות מוסיקה, לדור הנוכחי לפחות יהיו הזכרונות.

יום חמישי, 11 באפריל 2013

Kinky Love 4




שם האוסף: Kinky Love 4

תת כותרת: אוסף שירי אהבה אחרים

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 2002

עורך: עוזי פרויס

הפקה: אלון פיקלר ואליסון מאייר

מק"ט: 20634-2

רשימת שירים:
1. Coldplay - In My Place
2. Maximilian Hecker - Polyester
3. Gary Jules - Mad World
4. Oasis - Stop Crying Your Heart Out
5. Travis - Sing
6. David Bowie - Slip Away
7. Depeche Mode - Freelove
8. Zero 7 - Destiny
9. Sinead O'connor - Troy (Andi Durrant's "Dublin in a Rainstorm" Remix)
10. Doves - M62 Song
11. Magnet - Chasing Dreams
12. Elbow - Red
13. Divine Comedy, The - Lost Property
14. Mercury Rev - I Keep a Close Watch
15. Shafrir - Tender
16. Lincoln - How the Hell
17. Radiohead - Life in a Glasshouse (Full Lenghth Version)

עטיפה: עיצוב טוב של נורית וינד-קידרון, ברוח החלק השלישי. העטיפה כוללת איורים של פרחים עם רפרנסים מיניים. החוברת הפנימית כוללת את הדיסקוגרפיות של האמנים באוסף ובחוץ בחוץ יש ארזית קרטון יפה שאוחזת בכל זה. קול. ציון עיצוב: 8

ביקורת: טוב, קצת חפרתי על סדרת "קינקי לאב" וגלגלצ ובאמת שאין לי יותר מדי מה להוסיף. הפרק האחרון, כמו הפרקים שלפניו, ערוך טוב, שומר על הקונספט ומעוצב יפה. למרות כל אלו, הצלחה גדולה הוא לא היה, הרבה בגלל שבתקופה הזאת פורמט האוסף החל לדעוך. מה שהיה שלאגר גדול מאוד בשלושת העשורים שקדמו, הפך, עם נגישות הצריבות, ה-mp שלושים והאינטרנט, לפורמט מיושן.
ככל שהעשור התקדם, יצאו פחות ופחות אוספים, כשגם אלו שהמשיכו לצאת, פנו בעיקר לקהל הקונים המבוגר (30+) שהטכנולוגיה קצת זרה לו והוא מעדיף לקבל את המוצר המוגמר הישן. כך נעלמו להם מהנוף רוב אוספי הפופ, הדאנס והמוסיקה העדכנית על כל גווניה ונשארנו בעיקר עם אוספי נוסטלגיה, אפילו הם מעטים. אם בשנות התשעים קצב הוצאת האוספים בארץ היה בערך של אחד לשבוע, היום מדובר על קצב של אחד בחודש וגם זה יורד ויורד. בשנים הקרובות עדיין צפויים לצאת אוספים בארץ (ובעולם), אבל אני מעריך שתוך עשור לא נראה מוצר כזה יותר על המדפים בחנויות.
באופן כללי, באשר לאוסף הזה ולאוספים אחרים שיצאו משנות האלפיים והלאה - כפי שאתם רואים, מדי פעם הם מסוקרים כאן ואני מקווה בעתיד לנסות ולהביא את התמונה המלאה שלהם, לפחות ברמת האוספים החשובים שיצאו.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון: 7

יום רביעי, 10 באפריל 2013

Kinky Love 3




שם האוסף: Kinky Love 3

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 2001

עורכים: איריס אביטל ועוזי פרויס

הפקה: אלון פיקלר ואליסון מאייר

מק"ט: 20551-2

רשימת שירים:
1. Coldplay - Trouble
2. Travis - Why Does It Always Rain On Me
3. Supergrass - Moving
4. Hooverphonic - Mad About You
5. Air - Playground Love
6. Goldfrapp - Utopia
7. Moby - Why Does My Heart Feel So Bad?
8. Radiohead - How To Disappear Completely
9. The Twilight Singers - King Only
10. Doves - The Man Who Told Everthing
11. Mercury Rev - Godess On Hiway
12. Aimee Mann - Save Me
13. Helicopter Girl - Escape Cloud
14. Suede - Everything Will Flow (הופעה אקוסטית בגלי צהל)
15. Sinead O'connor - Streets of London
16. Sparklehorse - Wish You Were Here (feat. Thom Yorke)

עטיפה: עיצוב מעניין של קובי פרנקו. יש כאן כל מני איורים של פטריות, אם רמיזות מניות דרך הפטריות (!). בפנים יש גם דיסקוגרפיות מלאות של האמנים באוסף, כולל תמונות האלבום האחרון. מעניין, בקטע טוב. ציון עיצוב: 8

ביקורת: שלוש שנים לקח לאן.אם.סי להוציא את החלק השלישי של "קינקי לאב", אני לא יודע למה זה לקח להם כל כך הרבה זמן. עם הקטלוגים של חברות התקליטים סוני, EMI, דומינו ו-PIAS שהם החזיקו באותם הימים, הם יכלו למלא אוסף ברמה כזאת כל משהו כמו חצי שנה. בכל מקרה, הם לא עשו זאת ואני חושב שהזמן שעבר בין חלק 2 ל-3 גרם למותג העולה "קינקי לאב" לדעוך, שלא לומר למות. הזמן הזה שעבר גם ממש לא עזר לאוסף מסחרית ולמרות שברמתו ובעיצובו הוא היה טוב, הוא הצליח הרבה פחות משני הפרקים הראשונים, שנחשבים למכוננים בתרבות האוספים הישראלית.
חלק 3 ערוך בדומה לשני הפרקים הראשונים. יש כאן הרבה להיטי אלטרנטיבה מיינסטרימיים, כמה מהם להיטים ענקיים. כמעט כל השירים כאן חובקו על ידי גלגלצ, אז הכח החזק ביותר בתעשיית המוסיקה המקומית, אבל למרות זאת, גם זה לא ממש עזר לאוסף. בתקופה ההיא התחיל להסתבר לחברות התקליטים שלמרות שגלגלצ מכתיבה את סדר היום המוסיקלי בארץ, התרבות שהיא מנחילה היא לא תרבות לצרכני מוסיקה, היא תרבות לאנשים ששומעים את המוסיקה שלהם ברקע.
לראייה, גם הד ארצי וגם הליקון ניסו להוציא בתקופה הזאת אוספים ברוח גלגלצ והסופ"ש הרגוע שלה, גם הן נכשלו עם זה. במקביל, הציבור הצעיר שחיפש להיטים וחיפש להיות מחובר, הצביע נגד גלגלצ ברגליים וחיפש את מקורות הבידור המוסקליים שלו במקומות אחרים. כך, למרות שגלגלצ טחנה קולדפליי, טראביס ורדיוהד והתעלמה כמעט לחלוטין מבריטני, ג'יי לו וכריסטינה, שלושת האחרונות בכל זאת הפכו לכוכבות ענקיות עם להיטים עצומים בישראל. המקורות של הצעירים היו בעיקר האינטרנט, שבניגוד לוידאו, הצליח להרוג בישראל את כוכב הרדיו. כשהאינטרנט באמת הפך למהיר ועם הרבה אינפורמציה מוסיקלית זמינה, פתאום כבר לא היה צריך את התקשורת המקומית כדי להתעדכן וכשזה קרה, הבולדוזר שנקרא גלגלצ פתאום הפך ללא כל כך מאיים, שלא לומר - לא רלוונטי.

ערך אספני: זה יכל להיות עוד אוסף חסר ערך שיצא בארץ, אבל הגרסה החיה של השיר של סווייד, שהוקלטה באולפן של גלי צהל, נחשבת לנדירה מאוד ואספני סווייד מכל העולם מחפשים בגלל זה את האוסף הזה. 20-30 דולרים, אם כך.

ציון: 8

Kinky Love 2




שם האוסף: Kinky Love 2

תת כותרת: שירי אהבה אחרים

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1998

עורכים: שי ורדי ועוזי פרויס

הפקה: משה מורד ואליסון מאייר

שיוון ויח"צ: איריס אביטל וארז פרי

מק"ט: 20303-2

רשימת שירים:
1. Morrissey & Siouxsie - Interlude
2. Suede - Saturday Night
3. Shawn Colvin - Sunny Came Home
4. Mansun - Wide Open Space (Acoustic)
5. Dubstar - Stars (Acoustic)
6. Luscious Jackson - Why Do I Lie?
7. Fun Lovin' Criminals - We Have All The Time In The World
8. Nick Cave & The Bad Seeds - Into My Arms
9. Claw Boys Claw - Call Me An Angel
10. Blur - Strange News From An Other Star
11. Supergrass - Wait For The Sun (New Mix)
12. Polly Jean Harvey - Who Will Love Me Now?
13. Depeche Mode - Home
14. Rick Wright & Sinead O'connor - Breakthrough)
15. Radiohead - Exit Music (For A Film)
16. Oasis - Champagne Supernova

עטיפה: הצבעים מהעטיפה של חלק 1 שונו. לא ממש מעורר השראה, עד כדי כך שהמעצבים אייל כרמלי ושי ורדי לא קיבלו אפילו קרדיט פה. ציון עיצוב: 1

ביקורת: הדיון בסדרה הזאת, כפי שמובן מהביקורת על חלק 1 שלה, הוא דיון בגלגלציות, מפני ש"Kinky Love" היא בעצם ה"היטמן" של גלגלצ. סדרה שמלווה את הלהיטים הגדולים באמת של התחנה הזאת.
המון ביקורת הופנתה כלפי גלגלצ מאז זאת עלתה לאוויר באמצע שנות התשעים ביוזמה משותפת של משרד התחבורה וצבא ההגנה. טענו, בגדול, שהתחנה, כתחנה ציבורית, לא נותנת ביטוי למספיק סגנונות מוסיקליים. שהיא לא מנגנת דאנס ופופ ומזרחי ואלטרנטיבי ואלקטרוני, רק אינדי-רוק-מיינסטרימי-קלאסי, כל היום. במלים אחרות, טענו שגלגלצ היא לא רשת ג' וכשרשת ג' נסגרה בשנת 1997, הטענה הזאת הפכה להיות מהותית מאוד. פתאום, כל מי שהתעניין במוסיקה שהיא לא הרוק של גלגלצ, לא מצא את מקומו ברדיו. לא בגלגלצ, לא בתחנות האזוריות שנבנו על פי נהלים ורגולציות מטופשות של המדינה. פתאום ישראל הפכה למדינה המערבית היחידה בלי רדיו צעיר, רדיו פופ, רדיו טופ 40 וכל החצים הופנו לגלגלצ.
אם החצים האלו הופנו בצדק או שלא, לא אני הכתובת לענות. לעניות דעתי הבעיה היא בשיטה ובחוק הישראלי שהופך את המשימה של לפתוח תחנת רדיו פרטית לבלתי אפשרית. אם הרגולציה פה היתה דומה לזאת שבאירופה ובצפון אמריקה, אני בטוח שכבר מזמן היתה נפתחת פה תחנת פופ. לצערנו זה לא המצב.
אם היה אפשר להוציא את כל המשתנים האלו מהמשוואה ולבחון את גלגלצ של סוף הניינטיז-תחילת האלפיים רק בזכות התוכן שלה, הייתי אומר שהיא תחנה טובה מאוד לתחומה. התחנה, שנוהלה ביד רמה על ידי אלדד קובלנץ, היא תחנה עם קונספט מהודק, שפנה לקהל יעד מסוים, בדיוק כמו שתחנת רדיו מודרנית צריכה להיות. גלגלצ, כתחנת מיינסטרים-רוק, הפכה בתקופה ההיא להצלחה כבירה  עם נתוני האזנה של כמעט 20 אחוזי רייטינג ולכוח המשפיע ביותר בתעשיית המוסיקה המקומית. מה שגלגלצ קבעו שהוא להיט - הפך ללהיט. גלגלצ הלכה על בטוח והכניסה לפלייליסט שלה שני שירים  בערך בשבוע. התסכול כלפיה גבר, אבל הציבור אהב, מה שנתן לה את הגושפנקה להמשיך.
סדרת "קינקי לאב", כאמור, ישרה קו עם גלגלצ וחלק 2 של האוסף נשמע, פלוס מינוס, כמו התחנה באותם ימים. עם כוכבי האלטרנטיבה של השעה ולהיטיהם. קונספט ה"סוף שבוע רגוע" שהגו בהצלחה בגלגלצ - מקבל כאן ביטוי נרחב וכתוצאה מכך - גם חלק 2 הצליח יפה. אני מבטיח עוד על קינקי לאב וגלגלצ - בביקורת שתבוא בקרוב על חלק 3.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון: 7

Kinky Love



שם האוסף: Kinky Love

תת כותרת: שירי אהבה אחרים

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1996

עורכים: שי ורדי ועוזי פרויס

הפקה: שי ורדי, עוזי פרויס, משה מורד ואליסון מאייר

מק"ט: NMC 20211-2

רשימת שירים:
1. Nick Cave - Where the Wild Roses Grow (with the Bad Seeds and Kylie Minogue)
2. Radiohead - Street spirit (Fade Out)
3. R.E.M. - The One I Love
4. Connells, The - 74-75
5. Blur - The Universal
6. Suede - The Wild Ones
7. Duran Duran - Perfect Day
8. Kristin Hersh - Your Ghost
9. Belly - Sweet Ride
10. Cocteau Twins - I Wear Your Ring
11. Pale Saints - Kinky Love
12. Mazzy Star - Fade Into You
13. Mojave 3 - Mercy
14. Pixies, The - Wave of Mutilation (UK Surf)
15. Sparklehorse - Most Beautiful Widow in Town
16. Sundays, The - Wild Horses
17. Morrissey - Moonriver
18. Sinead O'Connor - House of the Rising Sun

עטיפה: הצבעים האדומים-שחורים יפים ומעבירים את תחושת האוסף בצורה יפה. הפונטים של הלוגו נראים כמו אילתור בתוכנת צייר של ווינדוז. הרפרנס לריץ' רץ' הנפתח לא ממש ברור. בסף הכל - עיצוב העטיפה של אייל כרמלי ושי ורדי נחמד, עובר איכשהו. ציון עיצוב: 7

ביקורת: אן.אם.סי פלרטטו למשך כל שנות התשעים עם אוספי מוסיקה שקטה עם אוריינטציה אלטרנטיבית. זה החל באוסף המכונן "Strange Kind of Love", המשיך עם סדרת "You" והסתיים עם סדרת "Kinky Love".
הסדרה "Kinky Love" היא למעשה המשך ישיר לסטיינג' קיינד ו-You, עם אותו רעיון בדיוק. בלדות של אומני רוק ואלטרנטיבי, רובן הצליחו במצעדים, כולן נשמעות כמו השירים שהיו משמיעים ברדיו בתחנת "צהל 2" ואחר כך בפלייליסט של הילד החדש בשכונה - גלגלצ. למעשה האוסף הזה הוא הסנונית המבשרת של הגלגלציזם - השילוב הזה של שירים פופולאריים עם תדמית איכותית, שילוב שישנה את פני הרדיו הישראלי ויהפוך להיות מפלצת סופר-מצליחה, אך גם סופר-שנואה.
כיאה לשילוב המנצח הזה, "Kinky Love" הראשון הפך להצלחה גדולה וגם לאוסף שנחשב למכונן ולקלאסיקה בתרבות האוספים המקומית. בניגוד לאוספים כאלו בעבר, אן.אם.סי לא מהרו לדפוק קופון על פרק המשך וזה יצא רק שנתיים אחרי, שזאת התדירות, בערך, שהסדרה הזאת יצאה עד הפרק הרביעי והאחרון, ב-2002. סדרה טובה ומעניינת, חובה לכל מי שמתגעגע לגלגלצ של טרום השעטנז הלא ברור שהולך שם היום.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון: 10

יום רביעי, 3 באפריל 2013

יאסו יוון



שם האוסף: יאסו יוון

תת כותרת: Yiassou Ellada

חברת תקליטים: הד ארצי

שנת יציאה: 1996

מק"ט: Arton-19625

איסוף, עריכה ותרגום: פנינה (פני) קינן

הפקה: יואב רייס

רשימת שירים:
1. אנדוניס וורדיס - אל תצעקי (מי פונזיס) (עם גליקריה)
2. לפרטיס פנטזיס - עוד (קיאלו)
3. זיג זג - דבש ורעל (מלי קה פרמקי)
4. אנדוניס וורדיס - לילה אחד אמרתי לה להשאר (טים היפה מיה מיחטה נה מיני)
5. לפרטיס פנטזיס - נבחרת המוסיקאים (אח את'ניקי טון מוסיקון)
6. פיצה פאפאדופולו - ספקות (אצפיבוליאס)
7. גליקריה - כשהשחר (סן קסימרוסי)
8. סטמטיס גונידיס - אשם (פטאי)
9. סטפנוס קורקוליס - הסרי את הליפסטיק (קה ווגלה טו קריון סו)
10. ליצה יגוסי - כשאותה איש (אוטן מיה גינקה)
11. פיצה פאפאדופולו - אתה לא אוהב אותי (דן מאגאפס)
12. אנדוניס וורדיס - עם הפרחחים (מה טוס אליטס)
13. סטמטיס גונידיס - למה את בוכה (יטי קלאס)
14. טמיס אדמנדידיס - ברוכה הבאה לצידי (קלוס אויסס קונדה מו)
15. קטרינה סטניסי - המבחן (דוקימסיה)
16. גליקריה - מה שאומר (קה אוטי פו)
17. קוסטס חריטודיפלומנוס - הופה הופה
18. כריסטוס דנדיס - אבל (אלא) (עם ליצה יגוסי)
19. לפרטיס פנטזיס - הכי יפה בעולם (טו אוראוטרו פלזמה)

עטיפה: דור כהן עיצב משהו שנראה כמו ברושור לחופשה באחד האיים ביוון. בפנים יש תמונה עם מלא אלבומים יווניים שהד ארצי הוציאו באותה התקופה. נחמד. ציון עיצוב: 7

העטיפה הפנימית של האוסף. פרסומת לאלבומים יווניים שהד ארצי יצרה והפיצה
ביקורת ורקע: הקשר הרומנטי של ישראלים ומוסיקה יוונית הוא לא עניין של מה בכך. אחרי הכל, אין לישראלים, או אפילו ליהדות בכללותה - זיקה משמעותית או קשר כלשהו עם יוון. נכון, היתה ביוון קהילה יהודית גדולה, אבל השפעתה על התרבות הישראלית אף פעם לא היתה בולטת. אם בכל זאת מחפשים את שורשי הקשר הזה, אז הוא כנראה והתחיל בשנות השישים, אז ישראל הפרובינציאלית נפלה שדודה לאריס סאן, נער יווני שהגיע לכאן במקרה ובנה כאן קריירה של כוכב על. ישראל אהבה את היווניות, כנראה בגלל שתרבותה משלבת באופן מוצלח אירופאיות עם ים תיכוניות, פחות או יותר החלום הרטוב של כור ההיתוך הציוני. סאן התמיע עמוק את המוסיקה היוונית בפולקלור הישראלי. הוא שר להיטים עם גוון יווני בעברית, הקים פה מועדוני מוסיקה יוונית מצליחים וכתב מוסיקה לכוכבי השעה.
הרומן של ישראל עם יוון המשיך באייטיז, אז יהודה פוליקר שלף את שורשיו היווניים בהצלחה יפה. במקביל החלה תופעה, שתתרחב מאוד עשרים שנה מאוחר יותר, כשכנראה בהשפעת אריס סאן, כוכבי זמר מזרחי לקחו כל מני להיטים גדולים מיוון ותרגמו אותם לעברית (זוהר ארגוב היה אחד מאלו).
הרומן הזה של הישראלים עם מוסיקה יוונית הפך לפנונמנה בניינטיז, כששמעון פרנס, עורך מוסיקה לועזית ברשת ג', לקח על עצמו את נושא המוסיקה היוונית כפרוייקט. תוכניותיו של פרנס ברדיו זכו להצלחה אדירה, שהתעצמה כשבמקביל האמרגנים יוסי ותמי לוי פמפמו את הנושא והביאו שלל זמרים יווניים להופעות בארץ, הופעות שזכו להצלחה גדולה. מכיוון התעשיה, חברת אן.אם.סי היתה חזקה מאוד בתחום והיא החלה להפיץ הרבה מאוד זמרים יווניים בארץ ולהוציא אוספים מצליחים לתחום. השיא היה בעבודה שהם עשו עם הזמרת גליקריה, שהוציאה דרכם שירים בעברית והפכה, למשך תקופה, לזמרת המצליחה ביותר בישראל עם מכירות אדירות שמאפילות על כל זמרת ישראלית בסביבה. גליקריה הפכה לנכס צון ברזל של התרבות הישראלית. אפילו יצחק רבין הודה שהוא מעריץ אותה והיא הופיעה בפניו, כשבדרך היא הפכה לסוג של סלב מקומי.
תעשיית המוסיקה היוונית לא נשארה אדישה לכסף שזרם מישראל והסניף היווני של BMG מיוון ניסה לקדם את אומניו דרך הזכיינית הישראלית, הד ארצי. רן עצמון, אז המנהל של המחלקה הבין לאומית של הד ארצי, נזכר ש"היו כל מיני אלבומים יוונים שניסינו לקדם. אף אחד לא ממש תפס. השוס של BMG היה איזה לפטריס פנטזיס שהיה כוכב ענק ביוון, אבל לא הצלחנו להפוך אותו לכוכב בארץ. הוא היה איכותי מדי".
אן.אם.סי, כאמור, עשו חייל עם התחום, אבל לאן.אם.סי היה את פרנס לצידם שייעץ וערך אוספים לחברה. להד ארצי לא היה יותר מדי רצון, אבל הם ניסו בכל זאת. הם הביאו מומחית למוסיקה יוונית, את פנינה קינן, שתערוך להם אוסף. האוסף נראה מקצועי (אני לא מבין גדול במוסיקה יוונית), אבל לא זכה להצלחה בארץ, כנראה בגלל שהוא לא היה ברמה של מוצרים אחרים בשוק, או שהוא לא היה מספיק מסחרי.
הרומן של הישראלים עם המוסיקה יוונית עלה עוד מדרגה, כשכוכבי הפופ של המוסיקה הים תיכונית אימצו כולם להיטים יווניים והפכו אותם ללהיטים בעברית. מוסיקה יוונית היא כבר מזמן הז'אנר השולט בפופ הישראלי, אבל זה לפוסט אחר, כנראה אפילו לבלוג אחר.

ציון: 7

ערך אספני: אני יודע שיש לא מעט אנשים בחו"ל, בעיקר ביוון, שמחפשים הוצאות ישראליות לדברים יווניים. מכיוון שלא רואים את האוסף הזה הרבה, אני מעריך אותו ב-20-30 דולרים