Latino Mix

שם האוסף: Latino Mix

תת כותרת: מסיבת חוף במקצב לטיני - Latin Beach Party

חברת תקליטים: CBS/ אן.אם.סי

שנה: 1990

עריכה והפקה: משה מורד

מק"ט: 467283-4

רשימת שירים:

צד א
1 Kaoma - Dancando Lambada

2 Gipsy Kings - Volare

3 Tzvi Erez - Que Nadie Sepa Mi Sufrir (Amor De Mis Amores) (Lambada Mix)

4 Gloria Estefan - Oye Mi Canto (Spanish Version)
5 Azucar Moreno - Bandido
6 Gipsy Kings/ La Movida - El Porompompero (Flamenco Hip Hop)
7 Lola Flores - Ay Alvarino
צד ב

1 Tropicana Club - Cumbias

2 Rodolfo Y Su Typica Ra7 - La Colegiala

3 Gipsy Kings - Vamos a Bailar

4 Miami Sound Machine - Conga
5 Grace Jones - Amado Mio (The Brazillian Mix)
6 Kaoma - Melodie D'Amour

עטיפה: עבודה כייפית, יפה ומקצועית של אורנה גבריאל-דורון. העטיפה הקייצית והקלילה מבוססת על תמונות של טוני סטון ושל ג'ון אבנטו והיא מעבירה את רוח האוסף בצורה ממש טובה. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: "Latino Mix" זה עוד אחד מהאוספים שנמחקו לחלוטין מהתודעה בגלל כשלונם המסחרי. למען האמת, אני אישית בכלל לא ידעתי שהיה אוסף כזה, עד שחבר הביא לי את הקלטת שלו וגרם לי להחשף אליו בפעם הראשונה. איזה מזל שיש לי טייפ עובד...
האוסף עצמו, שנערך על ידי משה מורד, הוא אוסף נחמד שכולל המון קטעים שכולם מכירים, גם אם הם חושבים שלא. העריכה סבבה וחוץ מזה שיש כאן חזרה קצת מציקה של אותם אומנים (מתוך 13 הקטעים כאן, שלושה הם של הג'יפסי קינגז, שניים של גלוריה אסטפן ושניים של קאומה) אין לי יותר מדי מה להגיד על האוסף.
בשורה התחתונה, זה עוד אחד מאין ספור האוספים הלטיניים שיצאו כאן במהלך השנים, מה שמוכיח שהיה בתחום הזה עניין - גם תרבותי וגם מסחרי.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7

עדכון, 2.11.14 - גרסת הדיסק (מס' קטלוגי CBS 467283-2):

1. Kaoma - Dancando Lambada (Version Maxi) (4:46)

2. Gipsy Kings - Volare (Single Version) (3:40)

3. צבי ארז - Que Nadie Sepa Mi Sufrir (Amor De Mis Amores) (Lambada Mix) (4:07)

4. Gloria Estefan - Oye Mi Canto (Spanish Version) (4:57)

5. Azucar Moreno - Bandido (Version Radio) (3:05)

6. La Movida - Flamenco Hip Hop (El Porompompero) (3:50)

7. Lola Flores - ¡Ay, Alvarino! (4:35)

8. Tropicana Club - Cumbias (5:18)

9. Rodolfo Y Su Tipica Ra7 - La Colegiala (3:40)

10. Gipsy Kings - Vamos A Bailar (LP Version) (5:09)

11. Miami Sound Machine - Conga (4:16)

12. Grace Jones - Amado Mio (The Brazilian Mix) (6:25)

13. Kaoma - Melodie D'Amour (4:10)

14. Corre Caminos - Spanish Kiss (5:04)

15. צבי ארז - Que Nadie Sepa Mi Sufrir (Amor De Mis Amores) (Hi Energy Mix) (6:09)

קלטות של חברת "התקליט חיפה בע"מ" מ-1987-1990

מעבר לעבודתי בסיקור אוספים משנות התשעים, אני גם מנהל שני פאבים נחמדים בירושלים, אחד מהם נקרא "הקסטה" והוא מקושט, בין השאר, בהמון קלטות ישנות. אחד הלקוחות בפאב הפתיע אותי השבוע והביא לי שק עם קלטות ישנות שהוא מצא איפשהו, כדי להוסיף קישוטים במקום. בין הקלטות היו כל מני אוספים הזויים פלוס פלוס שחברת "התקליט חיפה בע"מ" הוציאה בין השנים 1987 ל-1990.
"התקליט" היא אחת החברות הותיקות בארץ. היא הוקמה ב-1965 והיא פעילה בקונסטלציה מצומצמת עד היום. מאחורי החברה עומד דב זעירא (אבא של ניצן זעירא, שלימים הקים את חברת נענע). בשנות השבעים החברה החלה לייצג בארץ קטלוגים של חברות מחו"ל והיא גם החתימה שורה של אמנים מקומיים כמו אילן ואילנית, בעז שרעבי ואריאל זילבר. בשנות השמונים החברה החלה לזחול מאחור. ההחתמות פחתו, הלייבלים מחו"ל נקנו על ידי חברות אחרות והתקליט נראה היה שגוועת. בתקופה הזאת הם החלו להוציא כל מני אוספים סוג ז', כפי שניתן לראות בתמונה (תלחצו עליה כדי להגדיל, זה שווה!). האוספים האלו כוללים חידושים ברמות כאלו ואחרות ללהיטי השעה ומה שמרגש בהם בעיקר זה העטיפות הקאמפיות, שלא לומר שמות האוספים (מכירים את האוסף "במבה"???).
בהמשך הניינטיז "התקליט" הביאה לשורותיה את אורן בר-אל, כיום בפונוקול, שיעדכן את שורות המוסיקה החדשה שמה, במהלך שהראה תוצאות רגעיות. אני מבטיח לספר הרבה יותר על התקליט כשאגיע לסקר את האוספים האלו. בינתיים, סוף שבוע כייפי לכולם.

Night Time

שם האוסף: Night Time

תת כותרת: Rock Classics

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: במקור יצא על תקליט וקלטת ב-1986. ההוצאה המחודשת, שהביאה את האוסף לראשונה על דיסק, היא מ-1993

עריכה: אודי הניס

הפקה מחודשת: רן עצמון

מק"ט: ARTON 240978-1

רשימת שירים:

1 John Cale - I Keep A Close Watch

2 Pretenders, The - Thin Line Between Love And Hate

3 Echo and the Bunnymen - Bring On The Dancing Horses

4 Simply Red - Holding Back The Years
5 Tom Waits - The Piano Has Been Drinking
6 Cars, The - Drive
7 Phil Collins - Against All Odds

8 Rickie Lee Jones - Company

9 Donald Fagen - I.G.Y.

10 Marianne Faithful - So Sad

11 Prince - Conditions of the Heart

עטיפה: עטיפה של דייגי רפי, שעיצב המון מהעטיפות באייטיז ועשה זאת תמיד בפשטות ובחן. העטיפה מבוססת על צילום של עודד קליין והיא עברה התאמה לדיסק על ידי אורית חן צדוק ורינה וסרמן. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: שעת לילה הוא אוסף שירים שקטים שהד ארצי הוציאה ב-1986, על גבי תקליטים וקלטות. אני ממש לא זוכר את האוסף הזה מזמן אמת, אבל כנראה שהוא היה להצלחה לא רעה ומכאן בהד ארצי החליטו להוציא אותו מחדש כחלק מסדרה שלמה של הוצאות מחודשות לאוספים מהאייטיז.
האוסף עצמו לא רע בכלל. מדובר בלהיטים שקטים מהרפרטואר של Warner Bros והא נערך על ידי אודי הניס. אני לא יודע המון על הניס, מלבד זה שבמהלך השנים הוא הפך למפיק מוסיקלי נחשב בישראל והוא חתום על הפקות של שלל אמנים מקומיים כמו אביתר בנאי, חיים צינוביץ', רמי קלינשטיין, סטלה מאריס, דני בסן, מני בגר ולאחרונה דין דין אביב. ידידי אור שמעונוב מוסיף שהניס מלמד גם ברימון ובזמנו הוא היה אחד ה-A&Rים החזקים של מדינת ישראל. בכל מקרה, העבודה שלו על האוסף הזה היא אחד הדברים הראשונים שהוא עשה בתעשיית המוסיקה המקומית ואני חייב לציין שהוא עשה זאת לא רע.
לגבי ההצדקה להוצאה מחודשת של האוסף - כמו רוב האוספים האחרים שהד ארצי הוציאו באותה תקופה מחדש, אני לא ממש מבין את המהלך הזה. חוץ מזה שלא היה צריך לשבור את הראש בעריכה מחודשת של אוסף, מלבד האוסף של שנות השבעים כל ההוצאות המחודשות היו בסופו של דבר מיושנות בעריכתן ומותאמות לתקליטים וקלטות וממש לא לדיסקים. כך, בכל ההוצאות המחודשות האלו (שוב, מלבד אוסף הסבנטיז) יש רק 10-11 שירים, כמו שהיו בתקליטים, בעוד בעידן הדיסק הצרכן התרגל או ציפה לאוספים עם 18-20 שירים. אותם צרכנים גם לא היו ממש טיפשים והוצאות מחודשות כגון זאת נחלו כישלון חרוץ.

עוד הערה קטנה: השנה בקופירייט המחודש שמצויינת בעטיפה החיצונית היא 1992. על הדיסק עצמו כתוב בשני מקומות 1991 ובמקום אחר 1993. האתר של acum.org.il חושף שהאוסף יצא שוב במרץ 1993, אבל הטעויות האחרות הן ממש בגדר המביך.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8

אוסף הלהיטים של Dancing Baby

שם האוסף: אוסף הלהיטים של Dancing Baby

תת כותרת: אוגה צ'אקה - לרקוד עם בייבי

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ Saban - Israel

שנה: מאי, 1999

עריכה: תומר גלט

הפקה: ארז פרי, אליסון מאייר וליז דניאל

מק"ט: 20417-2

רשימת שירים:

1 Dancing Baby - Intro: "Ooga Chaka" (Part 1)

2 Clueless - Hooked On A Feeling

3 Tarkan - Simarik

4 Gloria Gaynor - I Will Survive (Spanglish Radio Mix)
5 Team, The - The Word Is Grease
6 Mousse T - Horny (vs. Hot 'N' Juicy)
7 Discomen - Blame It On The Boogie

8 Touch And Go - Would You...?

9 Luv Lite Massive - Tequila

10 Cindy Lauper - Hey Now (Girls Just Want To Have Fun)
11 Foundation - Get Up (September)
12 X-Treme - That's The Way
13 Nomads - Yakalelo
14 Blockster - You Should Be...
15 Dancing Baby - Club Intro: "Ooga Chaka" (Part 2)
16 Fun Master - The Bird Song
17 איל ברקן - Good Morning Israel
18 Clueless - Hooked On A Feeling (Vocal Mix)

עטיפה: הילית בן מאיר עצבה את העטיפה המושלמת לאוסף, עטיפה שמככב בה התינוק המרוקד על עיצוב תלת מימד אופייני לתקופה. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: האתר הזה בדרך כלל מפאר ומהלל את שנות התשעים, אבל אני חייב להודות שהיו גם כמה דברים מעצבנים ובלתי נסבלים בעשור הזה והתינוק הנשכח ה"דאנסינג בייבי" כנראה עומד בראשם.
עם כניסתו של המשחב לכל בית בעולם המערבי והזמינות המתגברת של האינטרנט, הפריצה של התינוק המרקד היתה עניין כמעט צפוי. התינוק, שהומצא על ידי חברת תוכנה אמריקאית שמתמחה באינימצייה תלת מימדית, צורף לכל מני תוכנות ופרסומים שלה. הרעיון היה פשוט. תינוק, שמאוייר באנימציה תלת מימדית, רוקד בצורה מבוגרת לכל מני להיטים ידועים (YMCA וכאלו) ושר איתם את המשפט החוזר "אוגה צ'אקה אוגה צ'אקה אוגה צ'אקה".
התגובות היו כל כך טובות שחברת הבידור "סבן" של חיים סבן (מי שאחראים ל-Power Rangers, לקיד וידאו ולסדרות אנימציה נוספות) קנתה את זכויותיו והתחילה להריץ אותו בכל מקום. בהתחלה זה היה בפרסומות ובאתרי אינטרנט, אבל מהר מאוד הוא הגיע לתכניות הילדים. בישראל הוא כיכב בהתחלה בסדרת הילדים בשבת בבוקר "סטגדם!" בערוץ 2. הדאנסינג בייבי היה כזה להיט שהתחילו ליצור לו כל כך הרבה מרצ'נדייזים שזה היה כבר מגוחך. כך, נוצרו לבייבי קו מוצרי צעצועים ומתנות, הכולל תינוק 'אוגה צ'אקה' מדבר - בובה עומדת בגודל 8 אינטש, עם ראש וידיים גמישות, שמשמיעה את האוגה צ'אקה בלחיצה על החיתול; בובה אלקטרונית שרה ורוקדת, הניתנת להלבשה על עכבר של מחשב; חולצות עם הדמות; מוצרי נייר - פולדרים, דפדפות, פנקסים עטים ועפרונות; תחתוני בוקסר; גרביים; עניבות; תקליטורי מחשב; דיסקים מוסיקליים; ספלים, מגנטים, מחזיקי מפתחות ועוד.
השיא היה כשהדאנסינג בייבי הגיע לסדרה "אלי מקביל". אותה סדרה סופר מצליחה על עורכת דין ניירוטית, שפנתה למבוגרים בעיקר, נפלה גם היא קורבן כשהתינוק התחיל להופיע בחזיונות של גיבורת הסדרה במשך כמה פרקים. כשזה קרה, גם המבוגרים נפלו שדודים לתינוק המציק.
דיסק האוסף לא אחר להגיע ואן.אם.סי הם אלו ששתפו פעולה על חברת "סבן - ישראל" כדי להוציא אותו. האוסף, שערך תומר גלט, כלל כמובן ג'ינגלים שכללו את המהום ה"אוגה צ'אקה" וגם כל מני להיטים שוטוטניקים שהתינוק רקד להם במקומות כאלו או אחרים. מקטעים של הביג'יז ועד לחידושים של "I Will Survive". הקשר נוסף לטלוויזיה באוסף הזה מופיע בזכות הקטע "Simarik" של טראקאן שמככב היום כפתיח של לונדון וקישנבאום, אבל אני חושב שהסיבה שהדיסק כלל שומר מסך של התינוק היתה סיבה יותר מכרעת לרכישתו על ידי אנשים.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון: 7

After Midnight

שם האוסף: After Midnight

חברת תקליטים: BNE

שנה: 1992

עריכה: דובי לנץ ואבי ברנד

הפקה: אבי ברנד

מק"ט: CD-001

רשימת שירים:

1 Tom Waits - Little Man

2 Marianne Faithful - Boulevard of Broken Dreams

3 David Sylvian - The Boy with the Gun

4 John Martyn - Angeline
5 John Mayall - Sensitive Kind
6 Gavin Friday - Apologia
7 Anna Domino - Lake

8 Joe Cocker - Marie

9 Craig Davies - Jennifer Holliday

10 Bloomsday - Universal Thirst

עטיפה: עיצוב של דייגי רפי, מציג זוג מתנשק בלילה על אי תנועה באוטוסטרדה. יש גם לוגו ורוד-צהוב לאוסף, שמשתלב יפה. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: אוסף חמוד של שירים שקטים על גבול הקברטיים או האלטרנטיבה הרוקית, ששמו מרמז על כוונותיו - להיות מנוגן אחרי חצות. האווירה שהוא מעביר היא של תחנת רדיו ציבורית בסוף האייטיז בשעות המאוחרות של הלילה או של פאב אפל, מעושן, מעוצב בעץ וקטן, כמו שפאבים נראו לפני עשרים שנה.
את האוסף ערך איש הרדיו דובי לנץ, ביחד עם הבוס של תקליטי BNE, אבי ברנד. העובדה הכי מעניינת על האוסף הזה הוא המספר הקטלוגי שלו - CD-001 - מה שמעיד שזהו האוסף הראשון ש-BNE הוציאו אי-פעם, בטח על דיסק.
BNE היתה אז חברה קטנה, שיצגה בארץ את חברת Island הבריטית ו-9 מ-10 הקטעים באוסף הזה הם של Island. הקטע העשירי שייך לזמרת אנה דומינו שהיתה חתומה בחברת האינדי הבלגית Les Disques Du Crepuscule ואני חושב שהאוסף הזה הוא הפעם היחידה ששיר של החברה הזאת הודפס בישראל.
למרות שזה אוסף נחמד, שנשמע לא רע גם במרחק 20 שנים, הוא לא הצליח, בלשון המעטה, בחנויות. הסיבה היא שיווק דל וגם העובדה שאין באוסף הזה שירים שהם בגדר בולטים (או להיטים לתחומם). אם היו כיום אספני מוסיקה רציניים בישראל - האוסף הזה יכל להיות פריט אספנים רציני בגלל החשיבות שלו כאלבום הבכורה של BNE, אבל מכיוון שאין בארץ כאלו, אני בספק אם מישהו בכלל זוכר שהוא יצא.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7

Top Pop 94 vol. 5

שם האוסף: Top Pop 94 vol. 5

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: אוקטובר, 1994

עריכה: אורן קריסטל ואמיר כהן

הפקה: אורן קריסטל וחיה גבריאלי

מק"ט: 2011-2

רשימת שירים:

1 Whigfield - Saturday Night (Radio Night Mix)

2 2 Brothers on the 4th Floor - Let Me Be Free (Radio Version) (feat. Des'Ray and D-Rock)

3 Cappella - Move It Up (Fierce Edit)

4 Ice MC - It's A Rainy Day (Radio Version)
5 Ace of Base - Living In Danger (Single Edit)
6 2 Unlimited - No One (Unlimited Remix Edit)
7 Insideout - Dance! (European Remix Edit) (feat. Didi)

8 Clubhouse - Livin In The Sunshine (R.A.F. Zone Mix) (feat. Carl)

9 General Base - Base Of Love (Radio Logig Edit)

10 פישנזון - Ichak Dana Beechak Dana (Radio Cut) (feat. Ratan)

11 Moratto - La Fuerza Pagana (Single Cut)

12 Hithouse - Jack To The Sound Of The Underground (Radio Remix)
13 Molella - Change (Original Mix)
14 Clock - Keep The Fires Burning (Radio Mix)
15 Tony Di Bart - Do It (Dance Edit)
16 X-Static - I'm Standing (Heavy Organ Mix)
17 Black Diamond - Let Me Be (Cappella Edit)
18 One More Time - Get Out
19 Yaki-Da - Show Me Love (Radio Edit)

עטיפה: עיצוב של דני וטניק, שהחליף את הצבעים של העטיפות הקודמות. זאת למעשה היתה העטיפה השביעית ברציפות שנראתה אותו דבר ואחריה סוף סוף הבינו בפונוקול שזה זמן לשנות לעטיפה חדשה... ציון עיצוב: 1

ביקורת ורקע: אוסף לא רע, שעומד בסטנדרט של שאר פרקי הסדרה בתקופה ההיא עם המון להיטי מצעדים שהוחתמו בחברות תקליטים שהתמחו בפופ/דאנס. הקטע הפותח של וויגפילד הדנית, הוא כמובן הלהיט הגדול ביותר מכאן (ואחד הגדולים של הניינטיז) וכמו עוד תשעה קטעים כאן הוא בהפקה איטלקית. האיטלקים, באותה תקופה, לקחו את הבכורה מהגרמנים ושלטו בסצינת להיטי הפופ-מועדונים עם המון סטייל, כפי שמצפים מיוצרים מארץ המגף.
לצד עשרת ההפקות האיטלקיות האלו, שממלאות למעלה מ-50 אחוז מהאוסף, יש כאן משהו כמו מפה של השליטה ביצירת היורודאנס באותה התקופה עם שלושה קטעים שבדים, שניים הולנדיים ושניים גרמנים. כל זה לא מפתיע, מה שכן מעיף את השפם זה העובדה שבטופ פופ הזה יש לראשונה גם קטעים ישראלים, לא אחד, שניים! והם לא רעים בכלל!
הקטע של אינסיידאאוט, עליהם סיפרתי רבות בביקורת הזאת, היה להיט הבכורה של הצמד שמורכב מאלון לוין ותומר גלאט וזכה להצלחה יפה הרבה בזכות זה שהוא כיכב בפסקול הסרט "שירת הסירנה".
השיר השני באוסף, זה של ההרכב פישנזון (Fish in Zone, באנגלית), הוא חידוש לפזמון הודי ותיק והוא גם כן היה סינגל בכורה, הפעם להרכב ירושלמי.
את פישנזון אני מכיר בעיקר בגלל הקלידן גיל שטיין, שהיה אחר כך חבר בהרכב הפרוגרסיב-רוק (!) טרספאס, ביחד עם ידידי רועי בר-טור. שטיין הוא מוסיקאי מחונן עם אוזן פנומנלית וכשרון הלחנה מעולה. את פישנזון הוא הקים ביחד עם אלי יונה, מפיק צעיר וכשרוני עם אוזן לסאונד עכשווי. הם צרפו זמרת, את אודליה דהן, שאחר כך הפכה למנחת טלוויזיה ואחר כך עוד אחת, את אורית קורן (בתמונה משמאל: מתוך כתבה עליהם ממקומון ירושלמי. צולם במפצלת, הירושלמים שמבינכם יודעים מה זה...). הם הקליטו דמואים, שהיו יורודאנסים וקצת צ'יזיים ושלחו אותם לחברות התקליטים המקומיות. בפונוקול התלהבו מהם והחתימו אותם במהרה.
ההתחלה נראתה טובה. "איצ'יקידנה" שכיכב ב"טופ פופ" המסוקר קיבל השמעות רדיו רבות והסינגלים שאחריו הצליחו אפילו יותר. "Feel the Rhythm" היה להיט מקומי ואף זכה להתייחסות מתקליטנים באירופה. סינגל נוסף, החידוש ל"Porque Te Vas" התקבל גם הוא בצורה יפה וסימל מעבר של ההרכב מכיווני היורודאנס ליורופופ. השיר גם סימפל בתוכו את אייס אוף בייס בצורה מוגזמת, אבל עצם זה שהוא לא הפך ללהיט בין לאומי שיכנע את חברי אייס אוף בייס שאין טעם להשקיע בתביעה משפטית. "ממש קיווינו שאייס אוף בייס יתבעו אותנו", סיפר לי שטיין לאחר שנים. "זה היה מקנה לנו פרסום בין לאומי!".
פונוקול האמינה מאוד בפישנזון, בעיקר אחרי שאינסייד אאוט התמוססו להם בין האצבעות, אחרי הגיוס של חבריה והתפוררות הלהקה. האמון הזה התבטא קודם כל בכל שהוצמד להם אורן קריסטל, מי שעומד מאחורי כל אוספי טופ פופ, כמפיק. אחרי זה פונוקול השקיעה רבות בקידום ההרכב והחשיפה שלהם בתקשורת המקומית היתה די מרשימה. הופעות בטוק שואוז בטלוויזיה, לוו בתחיפה רצינית ברדיו ובעיתונות, כשב-1996, לדוגמה, לקראת הוצאת אלבום הבכורה של פישנזון, פונוקול חברה למגזין הנוער "ראש 1" בקמפיין שאפשר לקוראי העיתון לבחור את שמו של אלבום הבכורה שלהם. הקוראים בחרו בשם "חלום מכושף" ונראה שעם הקליפים היפים שפונוקול מימנו להרכב - ההצלחה ממש מעבר לפינה. "הוציאו אותנו לסיבוב הופעות", נזכר לאחרונה שטיין. "היינו מופיעים לצד אומנים שבאו מחו"ל, או לצד תקליטנים ושדרני רדיו שעשו פעילות חוץ. תמיד היינו המנה הראשונה, אף פעם לא העיקר".
לאכזבתם הרבה של חברי פישנזון ושל אנשי פונוקול, ההצלחה והפריצה הגדולה של פישנזון מעולם לא הגיעה. הסיבה לכך, כנראה, היא שפישנזון אמנם עשו מוסיקה מחוברת, אבל היא לא היתה ברמה של החומרים שנעשו בחו"ל באותה תקופה והציבור הישראלי, לשם שינוי, לא היה טיפש.
אחרי כישלונו של האלבום, צביקה פיק ליהק את פישנזון כצוות ההפקה שלו וביחד הם הקליטו כמה מלהיטי העבר הגדולים של המאסטרו בגרסאות עדכניות. ההקלטות האלו היו ההצלחה הגדולה ביותר של פישנזון ו"עד היום אני מקבל מדי פעם תמלוגי השמעות על ההקלטות האלו", סיפר לי לפני שנתיים שטיין.
כיום שטיין ויונה מתעסקים שניהם בהפקה ודהן, כאמור, עובדת בעולם התקשורת. הזכרון מפישנזון הוא זכרון עמום מנסיון יחידי כמעט ליצור כאן פופ עדכני בזמן אמת. אם זה מנחם מישהו, כיום ההוצאות של פישנזון הן פרטי אספנים נדירים, שנמכרים במאות יורואים.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון: 7

Soul Classics

שם האוסף: Soul Classics

תת כותרת: אוסף להיטי הנשמה הגדולים בעולם משנות ה-60 ועד ימינו

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ הד ארצי

שנה: מרץ, 1998

עריכה: משה מורד ורן עצמון

הפקה: משה מורד ואליסון מאייר

שיווק: ארז פרי

יחסי ציבור: איריס אביטל

מק"ט: 20306-2

רשימת שירים:

CD1 - השנים המוקדמות - 70'-60'

1 James Brown - It's a Man's Man's Man's World

2 Four Tops, The - Reach Out I'll Be There

3 Temptations, The - Papa Was A Rollin' Stone

4 Diana Ross - Love Child (with The Supremes)
5 Wilson Pickett - In The Midnight Hour
6 Percy Sledge - When a Man Loves a Woman
7 Otis Redding - (Sittin' On) The Deck of the Bay

8 Aretha Franklin - I Say a Little Prayer

9 Roberta Flack - Killing Me Softly With His Song

10 Etta James - Stormy Weather

11 Ike & Tina Turner - Come Together

12 Sarah Vaughan - Summertime

13 Diana Ross - You Are Everything (with Marvin Gaye)

14 Erma Franklin - (Take a Little) Piece Of My Heart

15 Billy Paul - Me and Mrs. Jones

16 Three Degrees, The - When Will I See You Again
17 Harold Melvin and the Blue Notes - Don't Leave Me This Way
18 MFSB - TSOP - The Sounds Of Philadelphia (feat. The Three Degrees)
19 O'Jays, The - Love Train
20 Patti Labelle - Lady Marmalade
21 Hot Chocolate - You Sexy Thing

CD2 - השנים המאוחרות - 90'-80

1 Bill Withers - Lovely Day

2 Rufus and Chaka Khan - Ain't Nobody

3 Tina Turner - Private Dancer (Album Version)

4 George Benson - Greatest Love Of All
5 Champaign - How 'Bout Us
6 Marvin Gaye - Sexual Healing
7 Terence Trent D'arby - Sign Your Name

8 Prince - Kiss

9 Cheryl Lynn - Got To Be Real (7" Version)

10 Jacksons, The - Blame It On The Boogie

11 Luther Vandross - Never Too Much

12 Sade - No Ordinary Love (Single Version)

13 Randy Crawford - Almaz

14 Dionne Warwick - Heartbreaker

15 Aretha Franklin - Who's Zoomin' Who

16 Lionel Richie - Hello
17 Charles & Eddie - Would I Lie to You?
18 Eternal - Don't You Love Me

עטיפה: קופסת קרטון, קצת גמלונית, שמכילה בתוכה את שני הדיסקים של האוסף (בנפרד) וגם חוברת לא רעה, שכוללת טקסט חווייתי וכייפי של יוצר האוסף משה מורד וגם קצת תמונות של האומנים שמככבים בו. כל זה עוצב על ידי הילית בן מאיר, שהשתמשה כאן לאורך כל הדרך בתמונות של חברות התמונות הבין לאומית "אימג' בנק" ו"Salamander Picture Library". בשורה התחתונה כל זה אמנם לא נראה מדהים, אבל זה מאוד מאוד מושקע, שזה משהו שתמיד חייבים להעריך. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: טוב, נתחיל עם קצת סנטימנטים וכו', כי לא הייתי כאן הרבה זמן, בגלל תקופה קצת עמוסה בחיים, הכל באופן חיובי. בכל מקרה, אני שמח לחזור ולסקר אוספים ומודה לכל הקוראים על האימיילים וההודעות הרבות שקיבלתי בזמן שקצת הזנחתי את האתר הזה.
לעניניינו - האוסף "Soul Classics", שהוא האוסף הראשון שאני מסקר לשנת 2012, כמעט 14 שנים אחרי שהוא יצא. "Soul Classics" הוא אחד האוספים המעניינים שיצאו כאן, אוסף שסגר תקופה ואולי היה ראוי להיות האוסף האחרון שאני מסקר באתר הזה (אל תדאגו, הוא לא). האוסף הזה סימן את הפרידה של משה מורד, מי שהיה מנהל המחלקה הבין לאומית של אן.אם.סי (ו-CBS, שקדמה לה) במשך כל העשור לטובת ניהול החברה כולה.
מורד חזר לאחרונה לכותרות, אחרי שהוא מונה למנהל של תחנת הרדיו 88 אף.אם של קול ישראל, בתפקיד נוסף שיתנוסס על הרזומה המכובד של האיש הזה. באופן טבעי שמו חוזר שוב ושוב באתר הזה ומכ-230 אוספים שכבר סוקרו הוא היה מעורב בעשייה של משהו כמו 15 אחוז מהם, שזאת סטטיסטיקה פחות או יותר מייצגת. כן, כן, משה מורד אחראי על 15 אחוז מהאוספים הלועזיים שיצאו בישראל בניינטיז.
הרזומה של מורד, כאמור, הוא דבר מרשים, שהחל ב-1976, כשהוא החל לשדר בגלי צהל. אחרי השחרור הוא התברג ברשות השידור, כשהוא שידר תכניות פופ, דאנס ומוסיקה שחורה שונות ואחרי אפיזודה קצרה בלונדון (שם הוא דיווח לעיתונים הישראלים על הסצנה הפורחת, כולל פינה אגדית ברשת ג' - "כאן משה מורד, לונדון") הוא חזר לישראל והגיש את תכנית הטלוויזיה המיתולוגית "להיט בראש". למנהל המחלקה הבין לאומית של CBS/אן.אם.סי הוא מונה ב-1990 והוא הצליח לשמור עליה כחברה מובילה בתחום המוסיקה הלועזית, כשרק הד ארצי נתנה לה פייט על הבכורה (בתמונה משמאל - מורד מעניק אלבומי פלטינה למייקל ג'קסון, כחלק מתפקידו בחברה).
כאדריכל של אוספים, מורד אחראי בעיקר על סדרות האוספים "סופרמיקס" ואחר כך "Hit Box" ובאופן כללי, למרות שמורד עשה עבודה מדהימה כמנהל המחלקה הבין לאומית של אן.אם.סי, בתחום האוספים הוא אף פעם לא הצטיין והאוספים של אן.אם.סי היו נקודת התורפה הגדולה ביותר של החברה במאבק עם חברות אחרות, הד ארצי, כאמור, בראשן.
עם עזיבתו את התפקיד, מורד החליט להוציא אוסף מיוחד, מהלב, אוסף שסוקר את מוסיקת הסול במשך ארבעה עשורים, פרוייקט מיוחד ושאפתני. כדי ליצור זאת, מורד חבר למתחרה הגדולה מאור יהודה, חברת הד ארצי, במה שהפך לאוסף הראשון אי פעם ששתי החברות המתחרות הוציאו ביחד, מה שהיה סוג של חדשות ענק בתעשיית המוסיקה המקומית. מורד פעל עם רן עצמון, מנהל המחלקה הבין לאומית של הד ארצי וביחד הם ערכו אוסף כולל וטוב מאוד של קלאסיקות מהתחום. מורד ללא ספק עזב את הג'וב בסטייל.
למרות כל הסיפור הזה, האוסף לא הרשים בחנויות והפרוייקט המיוחד הזה נדחק למעמקי הזכרון. מה שכן, למרות שזאת לא ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר שמורד חתום עליה, הוא אמר לי בעבר שזה האוסף שהוא הכי גאה בו שהוא יצר, שזה לחלוטין דבר מובן.
בכל מקרה, אי הצלחתו של האוסף לא מנעה ממורד להמשיך לעשות דברים גדולים, כולל להיות מנהל השיווק של חברת EMI בלונדון בתחילת שנות ה-2000, כשאחר כך הוא המשיך לניהול אומנים רבים ועשיית תכניות רדיו ללא פחות מה-BBC. לגבי היריבות של אן.אם.סי עם הד ארצי, זאת, כידוע הסתיימה לאחרונה, כשאן.אם.סי רכשה את הד ארצי. מי היה מאמין בניינטיז...

ערך אספני: 35 ש"ח

ציון: 9

Down Town Tel Aviv

שם האוסף: Down Town Tel Aviv

תת כותרת: הרוק הישראלי החדש של שנות ה-80

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: אוקטובר, 1996

עריכה: הדר גולדמן ואורן קריסטל

הפקה: הדר גולדמן, אורן קריסטל, ג'ולי כהן ודניאל בוחניק

מק"ט: 4120-2

רשימת שירים:

1 Siam - Down Town Tel Aviv

Minimal Compact - Next One is Real (Radio Remix) 2

3 Chromosome - Gazolina

4 ליפסטיק - כל היום לומד
5 היחידה לטיפול נמרץ - היחידה לטיפול נמרץ
6 Siam - Changing
Minimal Compact - Statik Dancin' 7

8 Chromosome - Show of Terrorism

9 להקה רטורית - סדר יום (English Version)
10 עופר אקרלינג - לא רוצה לזמביה

11 היחידה לטיפול נמרץ - גן של פלסטיק

12 Jean Conflict - One Day I Smile, One Day I Cry
Minimal Compact - Not Knowing (Remix) 13

עטיפה: הכי טוב שאפשר היה לצפות. יש כאן תמונות של של סצינת המועדונים התל אביבית מזמן אמת (האייטיז) של הצלם אופיר בן עמי, טקסט טוב של רמי ירושלמי, מי שהקים את עיתון המוסיקה המעולה "ווליום" בתחילת האייטיז ובכלל עיצוב גרפי טוב של ענת אייל. העטיפה הקדמית כוללת תמונה שצולמה על ידי בועז תורג'מן, שמעבירה, ביחד עם הפונטים המעולים, את תחושת האוסף הכי טוב שיש. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: דאון טאון תל אביב הוא אמנם לא אוסף מושלם, אבל הוא עדיין אחד מאוספי המוסיקה הישראלית האהובים עלי, אם לא "ה". האוסף, שנערך על ידי אורן קריסטל מפונוקול ביחד עם הדר גולדמן, המנהיג של ההרכב סיאם, שהפך לאיש פרסום מצליח, אמור לתעד את סצינת הגל החדש של תל אביב של תחילת האייטיז. זאת של מועדוני הפינגווין, הליקוויד וקולנוע דן והלהקות שצצו מהן.
יש המון נוסטלגיה וגלמוריזציה של התקופה ההיא בתל אביב, רובה בעצם חסרת שחר. הניסיון לצייר את תל אביב כמקום שממש קרה בו משהו, שיישר קו עם העשייה באירופה המערבית של אותה תקופה, הוא שיקרי. נכון, היו בתל אביב שלושה מועדונים ועשר-חמש עשרה אומנים מחוברים, אבל כל זה היה שולי ובטוח לא סצינה שבלטה ברחובות. המועדונים האלו הכילו במקרה הטוב מאות בודדות של אנשים ולהקות ואומני הדגל של הסצינה - סיאם, היחידה לטיפול נמרץ, ההרכבים של רמי פורטיס וההרכבים של יוסי אלפנט - כולם היו לכשלונות מסחריים מהדהדים.
למרות הנפח השולי שלה, בכל זאת היתה כאן סצינה, שלא לא דבר שאפשר לזלזל בו, בטח בנוף התרבותי הבדרך כלל דפוק של ישראל.
"Down Town Tel Aviv" הוא הנסיון המוקלט היחידי לתעד את הסצינה הזאת, פוסט התרחשותה. האוסף, מהעטיפה המרשימה שמציגה צעירים ישראלים לבושים בצורה מחוברת ומהקטעים המצויינים שבו, לוקח אותך למקום קסום ומקסים ובאמת יוצר את האשליה כי תל אביב היתה מקום מדהים באותם השנים. כאמור, התחלתי את הביקורת באומרי שהאוסף לא מושלם והסיבה לכך הוא שהתחקיר בו לא הלך עד הסוף ותיעוד הסצינה כאן לוקה בחסר, ברמת האומנים שבו. האוסף כולל 13 קטעים, ב-48:50 דקות, כשיש כאן מקום להרבה יותר ולכמה אומנים מצויינים ונדירים שהודרו משום מה מהאוסף. קודם כל "הקליק", ההרכב היחידי של הסצינה שהצליח בזמן אמת ואחר כך אומנים כמו קילר הלוהטת, פופלקס, טנגו ולהקה מקומית - שמות אולי שוליים, אבל בסצינה כל כך קטנה יש להם מקום באוסף היחידה שמתעד את אותה עשייה, בטח באוסף שחמישה מהאומנים שבו חוזרים בדיסק עם שני שירים שלהם. כל זה עוד לפני שאני מעיז לגלוש לעשייה בתחום באמצע האייטיז, כי אני יוצא מתוך הנחה שהאוסף מתייחס רק לשנים הראשונות של העשור.
למרות זאת, מי שרכש את האוסף יצא עם שכרו בידו. מדובר באוסף עם קטעים ממש טובים, חלקם ניתנו להשגה לראשונה מאז הם ראו אור במקור במהדורות המצומצמות שלהם. למעשה, מלבד הקטעים של מינימל קומפקט, כל הקטעים כאן נדירים עד נדירים ביותר, ביחוד הקטעים של כרומוזום ושל היחידה לטיפול נמרץ, שכבר שנים הציבור הישראלי ממתין שמישהו יחליט להוציא לראשונה את אלבומיהם על דיסק.
מסחרית האוסף לא היה היסטרי, אם כי הוא נמכר במשך כמה שנים בחנויות ואולי ראוי שפונוקול יוציאו לו מהדורה חדשה.

ערך אספני: 120 ש"ח

ציון: 9

Israel's Finest Stuff

שם האוסף: Israel's Finest Stuff

תת כותרת: קטעים

חברת תקליטים: קסבה

שנה: 1995

עריכה: רן שריג

הפקה: הקרדיטים כאן קצת לא ברורים, אבל מי שהיו מעורבים בהכנת האוסף הם - עידן לוי, אלון סלע, שאול בצר, ארז היימן, אביעד אלברט, גילה טרמר והדס סלישל

מק"ט: 94006-2

רשימת שירים:

1 אס.אס.פי - רדיאואקטיב הרואין

2 טראקן - האמנות והמדע האבודים של אכילת פלאפל

3 גימל - יא אללה

4 ישראל ברייט - רוצח זמן
5 Art.Indust. - אמטורייה (חלק II)
6 גימל - שומעים אותי (עם עוש)
7 ריטואל ריאליטי - Love Song

8 אס.אס.פי - אודיאואקטיב הרואין

9 טריפונאס - מנגל
10 הפה תקשורת - דאב סיום
11 Art.Indust. - הסוף

עטיפה: צילום של קובי אשכנזי ועיצוב של דני ברנר ונירי גטמון. הרעיון של העטיפה היא שהיא אמורה להראות כמו תוכניה או מודעה של סרט. התוכן של הסרט, כמשתמע מהדיסק - זה תרבות האוכל העממי בישראל. התמונה המרכזית, של חבר'ה עושים מנגל ורשימת הקרדיטים שבנויה כמו קרדיטים של מודעת קולנוע- מבריקים. מקורי ומצויין. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: ישראל של שנת 1995 לא היתה מקום שונה מאוד מזה שאנחנו חיים בו היום. הקונפליקט של אנשים שרוצים להתחבר לעולם המערבי, עם אלו שמתעקשים לגרור אותנו לאלימות המזרח תיכונית היה רלוונטי אז, לא פחות משהוא כיום.
ההבדל הוא שב-1995 היה נראה שהמערביות קצת יותר דומיננטית ושאנחנו מכוונים למקום שפוי. נכון, אני לא מיתמם והאתר הזה הוא אינו אתר פוליטי. הרחובות בשנת 95' היו מפחידים. זאת היתה תקופה אינטנסיבית של פיגועים ושל הפגנות אלימות, לצד תהליך שלום פרוגרסיבי והמצב באמת לא היה איאיאיי.
רק ששביב האופטימיות שבכל זאת היה בקרב האזרחים, שהנה אוטוטו אנחנו חיים בשלום והופכים לאירופה, השפיע רבות על העולם התרבותי כאן ובתחילת שנות התשעים חווינו מהפכת קולטורה.
כך, פתאום צצו תחנות רדיו כמו פטריות, קמו ערוצי טלוויזיה, הכבלים הגיעו, מוסיקה יובאה בזול, הגיעו הופעות מהעולם, בתל אביב התפתחה סצינת מועדונים, סרטים וסדרות הגיעו לכאן בזמן אמת וגם בחזית המקומית היצירה התקדמה ונראתה פתאום ככזאת שמיישרת קו עם העולם.
בתוך כל אלו נוצר האוסף "Stuff", אחד האוספים הקונספטואלים המעניינים שנוצרו כאן. האוסף יצא בחברת "קאסבה", שזאת חברה שקמה מתוך חברת יבוא הפצת המוסיקה של "גונג", עליהם סיפרתי מעט בפוסט על האוסף הראשון שלהם, More Than a Chilling.
בראש קסבה עמד רן שריג, אותה דמות פרובוקטיבית שמככבת כיום בסדרות ריאלטי (מחוברים) ותכניות אירוח (דיבור ישיר), כמו גם בכתיבה של קומדיות (רמזור). התחושה היא ששריג מתעסק היום בשיט, בטח בשוואה לתרבות העילית עמה הוא התעסק ב"קאסבה", אבל למעשה שריג אז, כמו היום, ידע לפצח קודים בחברה הישראלית, קודים שהביאו לו את הצלחתו.
"Stuff", ממש כמו המצב הסוציו-חברתי-פוליטי ב-1995 או לחילופין סדרה כמו רמזור, היה ראי לישראליות של אז, של היום - הקונפליקט של החיבור בין המודרניות, הטכנולוגיה ותרבות החומוס של האיזור. שריג הבין את זה אז ועשה מזה מטעמים. לא רבים יודעים, אבל שריג, באמצעות מדיניות היבוא שלו ב"גונג" הוא מבין האחראים המרכזיים להגעתם של מוסיקת ההאוס והטראנס למדפי החנויות בישראל והוא גם זה "שעשה" את הפרודיג'י בארץ, כל אלו תוך כדי שהוא מבין את תרבות ה"קרחנה" המתפתחת פה, עוד ביטוי לאותו קונפליקט מערבי/מזרח תיכוני של הישראליות.
לאוסף "Stuff" שריג אסף את מיטב יוצרי האלקטרוניקה הישראלים של התקופה, במנעד שנע בין אמביינט לטראנס גולמי. מעבר לקו המוסיקלי, יש לאוסף קונספט - שהוא אוכל מזרח תיכוני. מעבר לכך שעל העטיפה הקידמית רואים ישראלים עושים מנגל, שירים כמו "מנגל" ו"האמנות והמדע האבודים של אכילת פלאפל ", שזורים לאורכו וברשימת התודות ניתן למצוא חומוסיות אגדיות כמו ג'ינג'י ורונן התל אביבים ופינתי הירושלמים. זה לא נגמר שם. "הצלחת", שזה הפלסטיק עליה יושב הדיסק בתוך הקופסה, עוצבה כמו צלחת חומוס (ראו תמונה משמאל). הכיוון ברור.
"Stuff" הוא אוסף טוב, שלא זכה להצלחה גדולה בחנויות. עדיין, מדובר בעדות מרתקת של ישראל של שנת 1995, לפחות צד מסויים שלה בתקופה מסויימת מאוד. "Stuff", באיזשהו מקום, מנבא את העתיד, לפחות באופן מרומז.

ערך אספני: לפני כמה חודשים הייתי בדיסק סנטר, חנות המוסיקה המעולה בדיזנגוף סנטר והיו שם כמה עותקים של האוסף הזה במחיר המצחיק של 15 ש"ח. אלמלה זה, הייתי מתמחר את "Stuff" בכ-100 ש"ח...

ציון: 9

תודה ליורם אליקים שהאוסף סוקר באדיבותו.

תקוע בפקק

שם האוסף: תקוע בפקק

תת כותרת: מסיבה בראש אחר

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: ינואר, 1996

עריכה: אלי יונה ושמעון בן-נון

הפקה: דניאל בוחניק

מק"ט: 4104-2

רשימת שירים:

1 חנה לסלאו - מריומה יומה (עם ג'קי מקייטן)

2 ג'קי אלקיים -שיר המנון למכבי תל אביב

3 אהובה עוזרי - ירושלים של בית"ר

4 שלישית השוקולדה - לופו מלך הכביש (שלישית השוקולדה הם צביקה פיק, גבי שושן ושוקי לוי)
5 שלמה ארצי - מ-מ-מ-נ-נ-נ (נתניה) (עם מכבי נתניה)
6 איתן מסורי - שלום לך ליידי שלי
7 יגאל בשן - השדים האדומים (עם יצחק קלפטר וחנן יובל)

8 ההורים יודעים - מה המצב אחי

9 פנצ'ר - ואתם רוקדים
10 יוני נמרי - אחד מול אחד

11 חלב ודבש - מיס אמריקה

12 פנינה רוזנבלום - עם ישראל חי בקושי (עם צביקה פיק)
13 עפרה חזה - לצאת לצאת
14 חיים משה - ירוק בעיניים
15 הרצל קביליו - עוד שבת של כדורגל
16 יוסי ברק - תקוע בפקק
17 מוטי גלעדי - בבר
18 אושיק לוי -רגליים
19 קילר הלוהטת - חנה'לה התבלבלה
20 תדר גבוה - תשמ"ד אינסטרומנטלי

עטיפה: עיצוב של מקסימלי (אופיר)/ פלקור (Snow). הרעיון יפה. מלא כדורי רגל בתוך כוס בירה - מראה למי האוסף אמור לפנות: לגברים, חובבי כדורגל ושתיית בירה. הביצוע, בתוכנת הגרפיקה הפרימיטיבית נראה לא משהו. יש כאן איכויות של קאלט, שהופכות את זה ללא נורא. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: טוב, לא להבהל, הגעתם למקום הנכון, אתר סיקור האוספים הלועזיים שיצאו בישראל בשנות התשעים. מי שעוקב אחרי האתר באופן מדוקדק יודע שלפעמים אני חורג מהקונספט לדברים קצת אחרים וכך גם יראה חודש דצמבר כולו, שיוקדש לאוספי מוסיקה ישראלית מעניינים שיצאו כאן בניינטיז.
אז קצת הקדמה - במקביל למאות אוספי המוסיקה הלועזית שראו אור בישראל בניינטיז (אני מעריך את הכמות בכ-500), ראו אור גם לא מעט אוספים ישראלים, אם כי לא באותה כמות. הסיבה: בניגוד למוסיקה מחו"ל, שמלאה אוספים עדכניים, חברות התקליטים הישראליות התעמרו בקהל ורק לעיתים רחוקות הוציאו אוספים להיטים ישראלים עדכניים. למעשה, עד שנות ה-2000, אז הושקה הסדרה "רק בישראל" של הד ארצי, לא היתה בארץ סדרת להיטים עבריים עדכנית.
האוספים הישראלים שבכל זאת ראו אור היו בעיקר אוספי נוסטלגיה או נישה. אוסף אלטרנטיבי כזה או אחר, אוסף שירים מפעם, אוסף רפרטואר של חברה קטנה, או אוספי קונספט למיניהם (דואטים, שירי להקות צבאיות וכד').
האוסף "תקוע בפקק" שפונוקול הוציאה בתחילת שנת 1996 הוא אוסף שהרעיון שלו היה למצוא כל מני קטעים נדירים מאוד, שאיכשהו קשורים לעולם הכדורגל. הקשר של עולם הכדורגל ומוסיקה הוא לא מקרי. מעבר לזה שאוהדים ביציעים שרים כדי לעודד את קבוצתם, מאז שנות השישים הקונספט של לכתוב ולהקליט שירי כדורגל הפך לדבר שגור בעולם. באנגליה, בירת המוסיקה ומולדת הכדורגל, כל קבוצה שזוכה בתואר הקליטה שיר, כדורגלנים מצליחים פנו לקריירות פופ והנבחרת הלאומית הוציאה שיר לפני כל טורניר גדול. המצב הזה היה דומה גם בשאר העולם והגיע בשנות השבעים גם לישראל וקבוצות ואוהדים החלו להקליט ולהוציא שירי מחווה לקבוצות שלהם.
הקשר של כדורגל ומוסיקה בישראל לא נגמר כאן. אחת מתכניות הרדיו הפופולריות בישראל בעשורים הקודמים היתה "שירים ושערים" מדי שבת בצהריים ברשת ב'. התכנית העבירה דיווחים חיים ממגרשי הכדורגל ברחבי הארץ, כל זה טובל בלהיטים קלילים, לרוב לטיניים או טיפה הומוריסטיים.
שני האספקטים האלו - של שירי מועדוני כדורגל, ביחד עם הלהיטים הקלילים ששודרו ב"שירים ושערים" נאספו ל"תקוע בפקק". האוסף מיוחד מאוד ויש כאן לצד שירים שנכתבו לבית"ר ירושלים, מכבי נתניה, הפועל תל אביב, מכבי חיפה ומכבי תל אביב, כל מני להיטי גימיק ששודרו רבות ב"שירים ושערים". "מריומה יומה" הקומי של חנה לסלאו וג'י מקייטן, "בבר" של מוטי גלעדי, דואט נדיר של פנינה רוזנבלום וצביקה פיק, "עוד שבת של כדורגל", של הכדורגלן שהפך זמר - הרצל קביליו ועוד ועוד.
את האוסף ערכו שמעון בן-נון, אספן התקליטים ובעל החנות יד שניה עליו כבר סיפרתי בפוסט הזה ואלי יונה, המוסיקאי והמפיק מהרכב היורודאנס הירושלמי פישנזון, שאני עדיין חייב לכם עליו סקירה. השניים אספו תקליטים נדירים מאוד לאוסף הזה, אני חושב שאף אחד מהם לא ראה אור על גבי דיסק לפני כן. השיר של שלמה ארצי עם מכבי נתניה, לדוגמה, הוא אחד התקליטים הנדירים בארץ ולצידו יש כאן עוד המון קטעים סופר נדירים שאנשים חיפשו עד אז בנרות (ויש כאלו שעדיין מחפשים את אותם התקליטים הנדירים).
האוסף הזה לפעמים קצת בורח מהרוח שלו ליציאות לא ברורות וחבל שלא נעשה כאן נסיון להביא עוד תקליטים ושירים של מועדונים ספורט ישראלים (אני יודע, לדוגמה, שיצא שיר מקסים של ציפי שביט כמחווה להפועל כפר סבא ואני גם מכיר גם קטעים שיצאו להפועל ירושלים, הפועל באר שבע ואני בטוח שיש עוד). יכל להיות נחמד אם זה היה אוסף שאוסף את כל שירי הכדורגל הישראלים, אבל גם כמו שהוא - זהו אוסף מיוחד, מעניין ובעל חשיבות תרבותית רבה, בעיקר בגלל שהוא הציל מאבדון כל מני קטעים ישנים.
למרות כל אלו, "תקוע בפקק" כשל בחנויות ולכן הקטעים בו, שהיו נדירים מראש, נשארו נדירים. חבל.

ערך אספני: 150 ש"ח

ציון: 9

תודה ליורם אליקים שהאוסף סוקר באדיבותו.