פרופ' מיקס מכה שנית

שם האוסף: פרופ' מיקס מכה שנית

תת כותברת: Professor Mix Strikes Again

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1988

עורך: צ'רלי סולומון

לוגיסטיקה: קארן רוז

מק"ט: CAN 19360-1

רשימת שירים:

צד א

1. Rick Astley - She Wants to Dance with Me (Watermix) (3:15)

2. Tiffany - Radio Romance (4:04)

3. Kim Wilde - Never Trust a Stranger (4:04)

4. A-ha - Touchy (4:40)

5. Good Question - Got a New Love (3:51)

6. Ofra Haza - Galbi (3:12)

צד ב

1. Tanita Tikaram - Good Tradition (2:49)

2. The Escape Club - Wild Wild West (4:00)

3. Womack and Womack - Teardrops (3:51)

4. Thompson Twins - In the Name of Love '88 (3:30)

5. Milli Vanilli - Girl You Know it's True (4:11)

6. Gold - Rio De Janvier (4:26)

עיצוב ועטיפה: המאייר יקי קאופמן יצר את העטיפה של חלק 2 של הסדרה, כמו את כל פרקיה. העטיפה הפעם הוא ברוח כל מה שאמור היה להיות "Cool" בקרב בני נוער בסוף 1988. ברוח הקומיקס, ציורו כאן תקליטים, אוזיניות, אול סטארס, המבורגר, קטשופ, סקייטבורג, דיג'יי ואפילו היפופוטם ששותה בירה בזמן שהוא קופץ על טרמפולינה (!). הדיג'יי שמרכז היצירה נראה קצת כמו הומאז' לאילן בן-שחר. הרעיון יפה ובזמן אמת צעירים עפו על העטיפה הזאת. היום זה נראה קצת מטופש, אולי גם מאולץ. ציון עיצוב: 7

צ'רלי סולומון (מימין) עם הזמר דונובן, בימי רשת ג', 1981
(צילום: בני דודקביץ', מתוך פייסבוק)

ביקורת ורקע: כחודשיים אחרי הוצאת הפרק הראשון בסדרה, הד ארצי חזרו עם הפרק השני המוצלח שלה. צ'רלי סולומון ערך וקארן רוז קיבלה קרדיט על הלוגיסטיקה, שאני משער שזאת ההפקה. סולומון נכנס לעניינים מהר בהד ארצי ובגלל קשריו ברשת ג', אותה הוא עזב כדי להצטרף לחברת התקליטים, היתה לו יכולת לבנות להיטים מאוד גדולים. רשת ג' היתה אז מונופול בתחום המוזיקה. לא היו כמעט אפיקים אחרים לשווק מוזיקה בישראל. קצת בעיתונים, שעות בודדות מדי שבוע
בגל"צ וחצי שעה שבועית של "עד פופ" בטלוויזיה. לכן, אם הצלחת לחדיר שיר לרשת ג', הצלחת בענק. וסולומון ידע בדיוק איך לעבוד עם ג' ולהחדיר לשם שירים. סולומון לא סגר חצי שנה בהד ארצי והוא כבר הצליח לקדם בישראל שורה של להיטים ענקיים עבור החברה. כל זה התבטא ב"פרופסור מיקס 2", שהיה עמוס בקטעים האלו. מתוך 12 הקטעים שבו, יש רק פילר אחד, שזה סטנדרט יוצא דופן באוספים ישראלים באותה תקופה.

האוסף נפתח בריק אסטלי, שהיה חתום בחו"ל בחברת RCA. במשך שנים RCA יוצגה בארץ על ידי חברת הטכנולוגיה "איסטרוניקס", שהיה לה גם אגף מוזיקה. אחרי ש-BMG, לה היה חוזה הפצה בארץ עם הד ארצי, רכשה את RCA, הרפרטואר שלהם עבר מאיסטרוניקס להד ארצי, מה שגרם למחלקת המוזיקה של איסטרוניקס להסגר (ראה כתבה).

ריק אסטלי היה הסנונית, אבל בהמשך הדרך הרפרטואר של RCA יעניק רבות למחלקת המוזיקה הבין לאומית של הד ארצי, שאחרי שנים של דשדוש, הפכה לשחקן המרכזי בשוק.

האוסף ממשיך עם להיטים של טיפאני, א-הא, קים וויילד ואפילו עפרה חזה כאן עם ההפקה הבין לאומית שנעשתה לשירה "גלבי". 

הצד השני נפתח עם "Good Tradition" של טניטה טיקאראם, שהוא כנראה הביטוי הכי בולט ליכולתו של סולומון להשפיע על רשת ג' של אותם ימים. זמרת הפולק הבריטית אמנם זכתה להצלחה צנועה במולדתה ובעוד טריטוריות אירופאיות, אבל מה שקרה איתה בישראל היה חסר פרופורציה. להיט הבכורה שלה שמופיעה כאן, הפך לאחד הלהיטים הגדולים בישראל באותה שנה, כשהוא מסיים במקום השמיני במצעד השנתי של רשת ג'. הסינגל הבא שלה, "Twist in My Sobriety", שהצליח להגיע רק למקום ה-22 במצעד הבריטי, הפך בישראל לאחד השירים האהובים ביותר באייטיז והוא סיים במקום ה-22 במצעד העשור של גלי צהל. בדרך, האלבום "Ancient Heart", הפך לרב מכר מקומי מרשים. טיקאראם זכתה להכרה גם בעולם, אבל מה שהיה איתה בישראל היה יוצא דופן. זה הכל עבודה של סולומון. 

אחרי טיקאראם, האוסף ממשיך בעוד שורה של להיטים ברצף, כולל "Girl You Know it's True", להיט הבכורה העצום של מילי ואנילי שבאוסף הזה מצא את עצמו כקטע הלפני אחרון, עוד עדות לחוזקת האוסף.

שורת הלהיטים הזאת הובילה את "פרופסור מיקס 2" להיות הצלחה גדולה וערב שנת 1989, נראה היה שהד ארצי חזרו חזק לעניינים. תכנית העבודה של המחלקה הבין לאומית של הד ארצי ל-89' היוותה את הבסיס לעבודתה במשך כל שנות ה-90. סולומון שאף, וגם עמד במשימה, להוציא ממחלקתו אוסף בין לאומי אחד כל חודש. 12 אוספים שונים אכן יצאו בהד ארצי באותה שנה. לא כולם באותה רמה, אבל הטמפו של העבודה של החברה היה יוצא דופן. מסודר, עם חזון, שהביא להצלחה.

ציון: 8

ערך אספני: האוסף יצא על תקליט וקלטת. מעריך את שניהם בכ-20-30 ש"ח

מסיבת הריקודים של פרופ' מיקס

שם האוסף: מסיבת הריקודים של פרופ' מיקס

תת כותרת: Proffesor Mix's Dance Party 1

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1988

עורך: צ'רלי סולומון (עם תודה לקארן רוז)

מק"ט: BAN 19354

רשימת שירים:

צד א

1. Kim Wilde - You Came (4:34)

2. Matt Bianco - Wam-Bam-Boogie (7" Edit) (4:27)

3. The Funky Worm - Hustle (To the Music...) (Radio I) (3:55)

4. Book of Love - Pretty Boys and Pretty Girls (4:30)

5. Siedah Garrett - K.I.S.S.I.N.G. (5:24)

צד ב

1. France Gall - Ella, Elle L'a (4:50)

2. Chico Chico - Bamboleo (3:38)

3. Charlie Makes the Cook - Boys and Girls (4:07)

4. Transvision Vamp - I Want Your Love (7" Version) (3:10)

5. Aswad - Give a Little Love (4:33)

עיצוב ועטיפה: איור של הצייר/מעצב יקי קאופמן, שלעטיפת הפרק הראשון יצר את דמות הפרופסור שהוא גם תקליטן. סוג של ניגודיות מגניבה, שתלווה את רוב הסדרה. קאופמן הוא מחלוצי הקומיקס הישראלים. עבודותיו של קאופמן הן רבות, כשהוא החל את הקריירה שלו במדור הקומיקס של "דבר לילדים" בשנות השבעים ובמהלך השנים אייר לספרים של סמדר שיר ואף יצר סדרת ספרים מצויירים מצליחה משל עצמו - "דומבי האדם הקדמון". בתחילת שנות השמונים קאופמן החל לעבוד גם עם הד ארצי. הוא עיצב עטיפות לשלמה ארצי, בין השאר את העטיפה המדהימה לאלבום "מקום". בהמשך איוריו עטרו כמה מהאוספים שהחברה הוציאה. לסדרת הפרופסור יצאו 11 פרקים, את העטיפות של כולן קאופן יצר בכשרון, בגיוון ובמקוריות. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: במהלך השנים סיקרתי כמה פרקים מסדרת "פרופסור מיקס" ו"הפרופסור הדיגיטלי", בעיקר את אלו שיצאו בשנות התשעים. הסדרה החשובה הזאת החלה את דרכה על גבי תקליטים וקלטות ב-1988 ואני חושב שזאת הזדמנות טובה לחזור לתחילת דרכה ולסקר את הסדרה במלואה. זה סיפורה המלא:

אחרי שהד ארצי סיימה את סדרת האוספים הבולטת שלה באייטיז, "מקסימום", בשנת 1986, הגיעו כמה שנים שבהם תחום האוספים בחברה קרטע. "מקסימום" החזיקה 11 פרקים מצליחים בין 1983 ל-1986, שהשאירו אבק למתחרותיה. אחרי סגירת הסדרה, מסיבות לא ברורות, CBS המריאה, בעיקר עם הסדרה המצליחה "יורופרייד". גם פונוקול נתנה גז וסדרת "טופ פופ" שלה שהושקה ב-1988, הפכה להצלחה פנומנלית. הד ארצי, באותה תקופה, הסתפקו בסדרה "סמאש" שערך דורון ברנבליט, סדרה שיצאו ממנה לא פחות משבעה פרקים. אבל "סמאש" לא היתה זה וכשברנבליט עזב את הד ארצי, הוחלט לגנוז את הסדרה.

המחליף של ברנבליט היה צ'רלי סולומון, שהגיע להד ארצי אחרי כמה שנים כעורך מוזיקלי ברשת ג'. סולומון, דרום אפריקאי שהיגר לישראל, הביא עמו תרבות ועבודה בסטנדרטים של חו"ל ולכן מאוד התבלט גם ברשת ג' וגם בהד ארצי. לעבודה עמו בהד ארצי הוא גייס עוד חו"לניקית, את קארן רוז האמריקאית וביחד הם הרכיבו את המחלקה הבין לאומית. המשימה הראשונה של סולומון היתה השקה של סדרת אוספים חדשה, כזאת שתתן פייט אמיתי לאוספים של CBS ופונוקול. סולומון הבין טוב שהדבר הראשון לעשות זה המיתוג. עוד לפני שהיו לו להיטים ברפרטואר, סולומון חיבר את הסדרה החדשה שלו לעולם הקומיקס. הוא הגה דמות בדיונית של פרופסור מקריח, כזה שאולי קצת השתגע במעבדה ונהיה גם דיג'יי - הוא פרופסור מיקס. הדמות הזאת ככבה על עטיפות הסדרה וכן בפרסומות שלה בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה.

הפרק הראשון של "פרופסור מיקס" יצא לפני ראש השנה, בספטמבר 1988. סולומון יצר אוסף מעניין. הוא לא היה עמוס בלהיטים, אפילו ההיפך מכך. מתוך עשרת שירי האוסף, יש כאן רק שני להיטים גדולים, "You Came" של קים וויילד ו"Ella Elle L'a" של פראנס גאל. באופן מבריק, כל אחד מהם פתח צד אחר של האוסף, מה שנותן תחושה לרוכש ששני הצדדים חזקים. שאר הקטעים באוסף היו להיטים קטנים, אם לא פילרים. יש כאן, לדוגמה, קאבר הזוי של הרכב יורופופ גרמני ל"במבולאו". למרות זאת, בחירת הקטעים ב"פרופסור מיקס" הראשון היתה איכותית ומעניינת. האוסף מלא בפופ נשי יוצא דופן וחוץ מהקטעים של וויילד וגאל, יש כאן ארבעה קטעים לא קונבציונלים. קודם כל, בצד הראשון, קטע של הרכב הניו ווייב הנשי מבוסטון Book of Love, אחד הפנינים היפות של האייטיז. בצד השני מככב עוד שיר נדיר, של הרכב הבאבלגאם פופ הצרפתי Charlie Makes the Cook. ממש בחירות מטורפות. עוד באגף הנשי, יש כאן קטע פריסטייל מצויין של סידה גארת', שבאותה שנה התגלתה על ידי מייקל ג'קסון וגם להיט קטן של הרכב הפאנק פופ הבריטי טרנסוישן ואמפ, שהונהג על ידי הזמרת הכריזמטית וונדי ג'יימס. 

סולומון יצר כאן אוסף פופ איכותי. קצת חוטא למטרה שהוא מצהיר עליה, להיות אוסף דאנס. למרות זאת, בעיקר בגלל המיתוג הטוב שלו שהרגיש חו"ל וגם בזכות שני הלהיטים העצומים שבתוכו, "הפרופסור" הראשון היה להצלחה. התחלתה של סדרה מוצלחת, שתרוץ, כמו "מקסימום" למשך קצת יותר משלוש שנים וגם כמו "מקסימום", נמשכה 11 פרקים. כשהסדרה תדעך, סולומון יהיה שותף לעוד הברקה מיתוגית ואיכותית - הסדרה הבאה של הד ארצי, "היטמן".

ציון: 9

ערך אספני: הפרק הראשון יצא על גבי תקליטים וקלטות בלבד. התקליט יותר נפוץ ושווה כ-30 ש"ח. את הקלטת כמעט ולא רואים והיא שווה כ-20 ש"ח

בחזרה לאושר

עטיפת הדיסק

שם האוסף: בחזרה לאושר

תת כותרת: מלוח שידורי רשת ג אל המקול שלך - 20 להיטים גדולים משנות ה-60 - הביצועים המקוריים

חברות תקליטים: איסטרוניקס/ התקליט חיפה/ קול ישראל

שנה: התקליט - 1987, הדיסק - 1988

עורך: גלעד בן-שך

מפיקים: אמנון שילוני, יוסי לבנון, דב זעירא ויהודה בן הרוש

מק"ט: התקליט - EAST 2001/2, הדיסק - EAST CD 2001

רשימת שירים (בדיסק יש 24 שירים, בתקליט הכפול 30. השירים עם סימון * מופיעים רק בתקליט):

צד א'

1. Nicole Croisille - I'll Never Leave You (3:28)

2. Elvis Presley - Good Luck Charm (2:27)

3. Ray Peterson - Tell Laura I Love Her (2:54)

4. Peggy March - I Will Follow Him (2:24)

5. Perry Como - Gringo's Guitar (2:58)*

6. Four Tops, The - Reach Out I'll Be There (3:02)

7. Hugo Montenegro - The Good, The Bad and the Ugly (2:43)

צד ב'

8. Paul Anka - Steel Guitar And A Glass Of Wine (2:11)

9. Neil Sedaka - You Mean Everything To Me (2:36)

10. Skeeter Davis - A Dear John Letter (with Bobby Bare) (1:53)

11. Joe Dolan - Make Me An Island (2:54)

12. John D. Loudermilk - The Language Of Love (1:45)

13. Jim Reeves - Distand Drums (2:46)*

14. Diana Ross - Baby Love (with the Supremes) (2:38)

15. Marcello Minerbi - Zorba's Dance (2:51)

צד ג'

16. Patty Pravo - La Bambola (3:05)*

17. Fausto Leali - A Chi (3:22)

18. Little Tony - Cuore Matto (2:54)

19. Marisa Sannia - Casa Bianca (3:32)

20. Nico Fidenco - Casa D'irene (3:09)

21. Edoardo Vianello - Il Peperone (2:14)

22. Jimmy Fontana - Il Mondo (2:30)*

23. Nini Rosso - Il Silenzio (3:10)

צד ד'

24. Herve Vilard - Capri C'est Fini (3:37)

25. Los Hermanos Rigual - Cuando Caleinta El Sol (2:20)*

26. Pascal Danel - Les Neiges Du Kilimandjaro (3:17)

27, Sylvie Vartan - La Plus Belle Pour Allez Danser (2:25)*

28. Luigi - Une Maman (2:30)

29. Alain Barriere - Elle Etait Si Jolie (3:01)

30. Los Indios Tabajaras - Maria Elena (3:06)

עטיפה: עבודה מרשימה של המעצב סמרל (Samarel). השם סמרל חדש כאן באתר וזה מפני שהוא לא הרבה לעצב עטיפות של אלבומים, זה לא תחום העיצוב המרכזי שלו. הוא מתרכז בעיקר באומנות אירוטית (!). מה שכן, בסוף האייטיז-תחילת הניינטיז סמרל, מתוך חיבור למוזיקאים ולעולם המוזיקה, כן הגיע לעצב מספר קטן של עטיפות. באופן מרשים, אלו כמה מהעטיפות האייקוניות ביותר שיצאו בארץ. האלבום של סיאם זה עבודה שלו, האוסף של אריאל זילבר זה הוא וכך גם

מעבודותיו המפורסמות של סמרל

הראשון של טל גורדון - כולן עטיפות שהן אבני דרך בתרבות הפופולארית הישראלית. כמו שלושת אלו, גם העטיפה שסמרל עשה ל"בחזרה לאושר" נחשבת לאחת האייקוניות. צבעים כתומים-צהובים דהויים נמצאים במרכז היצירה, נותנים נופח נוסטלגי, עתיק. עליהם תמונות של דוגמניות מהסיקסטיז ושל האמנים הבולטים באוסף, כשאלביס פרסלי מופיע בענק. הנוכחות של אלביס הפכה את העטיפה והאוסף הזה לפריט אספנים נדרש בעולם. עד היום האוסף הזה נמכר יפה באיביי, הכל בזכות המלך. בעטיפה הפנימית יש טקסט של דן כנר וגם על התקליטים עצמם, במדבקת האמצע, מככבים כוכבים בקטע מדליק. על התקליט הראשון זה אלביס ובשני זאת סילבי וארטן, שמופיעה גם בגדול בצד האחורי של העטיפה. מדהים. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: ב-1986 רשת ג' החלה ביצירת טרילוגיה של אוספים, שליוו תכניות נוסטלגיות של התחנה. האוסף הראשון, זה שסקר את שנות ה-50, נקרא "צפיחית בדבש" והוא יצא בשנת 86 בחברת CBS. האוסף השני, "בחזרה לאושר", סקר את שנות ה-60 והוא יצא בחברות איסטרוניקס והתקליט חיפה בשנת 1987. האוסף השלישי, "שבעים מי יודע", סקר את הסבנטיז, כשהוא יצא ב-1988 בחברות הליקון והד-ארצי. שלושת האוספים זכו להצלחת ענק. הם מכרו עשרות אלפים, הגיעו למעמד של אלבומי פלטינה והם כיבדו את המדפים בבתים כל כך רבים בישראל, שהם נחשבים למעצבי דעה, לאבני דרך בטעם הציבור הישראלי. האוספים האלו הם עדות לכח ולעוצמה של רשת ג' באותם ימים - תחנה מצליחה, שכל מה שהיא נגעה בו הפך לזהב. להתרפק ולהתגעגע.
בעוד האוספים של ה-50 וה-70 יצאו בחברות תקליטים שאנחנו מרבים לפגוש באתר הזה, האוסף של שנות ה-60 יצא בחברות שזהן היצוג הראשון שלהן באתר. האוסף יצא בשיתוף שתי חברות - איסטרוניקס והתקליט חיפה. שתי החברות הן מהוותיקות שפעלו בארץ, תחילת פעילותן עוד מסוף החמישים-תחילת השישים. על חברת התקליט-חיפה אני מבטיח לספר רבות בעתיד, מפני שישנם כמה אוספים שהחברה הוציאה ולא סוקרו, חלקם יצאו אפילו בסוף שנות התשעים.
בניגוד להתקליט-חיפה, איסטרוניקס, החברה השניה שהיתה מעורבת באוסף הזה, חדלה לפעול זמן קצר יחסית אחרי צאתו. לכן אני רוצה להקדיש את מרכז הפוסט הזה לחברה הזאת.
הסיפור של איסטרוניקס הוא סיפור שמאפיין, באיזשהו מקום, את הולדתן של המון חברות תקליטים בעולם במאה העשרים. כמו איסטרוניקס, חברות תקליטים רבות נולדו כאגפים מוזיקליים בתוך מפעלים או תאגידים גדולים, שעסקו בדרך כלל בטכנולוגיה. חברת התקליטים EMI, לדוגמה, נוסדה מתוך חברת האם, שיצרה פטיפונים. בצורה דומה - חברת RCA-Victor נוסדה כאגף בחברת האם שנשאה את אותו שם ושיצרה מכשירים ואביזרים טכנולוגיים. משבבים, דרך מקלטי רדיו ועד טלוויזיות. בדרך הם גם הוציאו מוזיקה.
חברת איסטרוניקס הישראלית גם היתה (למעשה, היא עדיין!) חברת טכנולוגיה ומחשבים. כחברה כזאת, היא חתמה על הסכם יבוא עם חברת RCA-Victor, כדי להביא לישראל את מוצריה - בעיקר הרכיבים האלקטרונים השונים שהחברה יצרה. ואז הגיע אלביס. אלביס הוחתם באמריקה ב-RCA והפך לכוכב הכי גדול בעולם. בישראל נוצר ביקוש לתקליטיו של אלביס וחברות התקליטים המקומיות, בראשן הד-ארצי, פנו לחברת RCA לגבי יבוא של אלבומיו של המלך לארץ. ב-RCA אמרו להם - תודה על ההתעניינות, אבל בישראל יש לנו הסכם בלעדיות עם איסטרוניקס ואנחנו מחוייבים אליו. לאיסטרוניקס לקח זמן להבין את הסיטואציה וכשהם הבינו את הפוטנציאל, הם הפכו גם לחברת תקליטים וההוצאות של

המדבקה על התקליט השני, כולל הלוגואים של איסטרוניקס והתקליט-חיפה

אלביס ראו אור דרכם בארץ לאורך כל הקריירה שלו.
ההתעסקות עם חברת התקליטים לא הצריכה יותר מדי מאמצים מאנשי איסטרוניקס, בגלל מדיניות ההחתמות יוצאת הדופן של RCA. בניגוד לחברות תקליטים אחרות, RCA המעיטו להחתים אמנים, וכשהם כבר כן החתימו, זה היה הבון-טון של עולם המוזיקה. לו ריד, דייויד בואי, המנקיז, האיגלז, פול אנקה, יוריתמיקס. קילרים אחד אחד, שקשה לפספס איתם.
עם השנים, איסטרוניקס הפכה לשחקן מרכזי בשוק המוזיקה הישראלי, בעיקר לאחר ש-RCA חתמה עם חברת Motown הסכם שהיא המפיצה העולמית שלהם. פתאום איסטרוניקס מצאו את עצמם עם עוד קטלוג ענק. ההצלחה עם הוצאת האלבומים מחו"ל, הביאה את איסטרוניקס להחתים גם מעט אמנים ישראלים, ביניהם ששי קשת וטובה גרטנר, אבל האגף הישראלי של החברה אף פעם לא היה משמעותי.
ב-1987, כשהקומפקט דיסק נכנס לראשונה לשוק הישראלי, איסטרוניקס, כחברת טכנולוגיה ומחשבים, איתרה את הטרנד והיא היתה החלוצה בהוצאות דיסקים תוצרת הארץ. כך, האלבום העברי הראשון שיצא על גבי קומפקט דיסק בתוצרת ישראלית, היה אלבום של ירדנה ארזי, שיצא דרך איסטרוניקס בשנת 1988.
בגלל שההחתמות של RCA ושל Motown לא היו מרובות, איסטרוניקס לא הרבתה להוציא אוספים. מה שכן, כשקול ישראל פרסמו מכרז להוצאת אוסף סיקסטיז, החברה הרגישה שעם הרפרטואר שלהם, הם יכולים לעשות את זה, אבל לא לגמרי לבד. לכן נוצרה החבירה לחברת התקליט-חיפה, שיצגה מספר מועט של להיטים שיצאו בחברות אירופאיות קטנות.
למרות של-CBS, שגם ניגשה למכרז, היה קטלוג מרשים יותר של מוזיקה משנות השישים, בקול ישראל בחרו בכל זאת ללכת עם איסטרוניקס והתקליט-חיפה. זה היה בגלל שעם CBS קול ישראל הוציאו כבר כמה אוספים ועם חברות אחרות כלום וזה התחיל להראות לא טוב. אז כדי להיות הוגנים ולתת לכולם הזדמנות, האוסף נעשה עם התקליט-חיפה ואיסטרוניקס. באופן דומה, בגלל זה נבחרו הד-ארצי ביחד עם הליקון להוצאת אוסף הסבנטיז, שנה אחר-כך.
נחזור לשישים - דווקא מגבלות הרפרטואר היחסית צנוע של איסטרוניקס והתקליט-חיפה, יצרו אוסף מרתק. העורך גלעד בן-שך מרשת ג' היה צריך להתאמץ בצורה מיוחדת וזה היה שווה את זה. התקליט הראשון כלל, כצפוי, להיטי ענק אמריקאים של אמנים כמו אלביס, דיאנה רוס, ניל סדקה ואחרים, כמעט כולם החתמות של RCA או Motown. התקליט השני היה השוס והוא כלל בצד א' שלו להיטים מאיטליה ובצד ב' להיטים מצרפת, בשירים שחלקם יצאו ב-RCA וחלקם בחברות קטנות שיוצגו על ידי התקליט-חיפה (פלוס קטע אחד באדיבות חברת פונוקול). התקליט השני היה חשיבה מחוץ לקופסה, שהיה קליעה בול. למרות שבזמן הוצאת האוסף התודעה אמרה שהנוסטלגיה לשנות השישים היא ברובה של מוזיקה אנגלו-סקסית, בזמן אמת, כלומר בסיקסטיז, ההשפעה האירופאית על ישראל היתה חזקה מאוד, ולהיטים מצרפת ואיטליה זכו כאן להצלחות ענק. כך יצא שבגלל מגבלות הרפרטואר, קיבלנו תמונה מהימנה של העדפות הישראלים מזמן אמת והציבור כאן עף על זה והאוסף היה להצלחה אדירה.
האוסף יצא ב-1987 וכאמור ב-1988 איסטרוניקס התחילו להתעסק עם דיסקים והם חשבו שזה יהיה רעיון טוב להוציא את האוסף על גבי הפורמט החדש. בגלל שהחוזה עם קול ישראל נעשה לפני שהדיסקים תפסו מקום משמעותי בשוק, נכתב בו שהתמלוגים שקול ישראל תקבל ממכירתו יהיו על על מכירות קלטות ותקליטים. על דיסקים לא נאמר שם כלום ובאיסטרוניקס ניצלו את הפרצה הזאת ובהוצאת הדיסק הוסרו כל ההקשרים לרשות השידור. כך, בדיסק העלימו את הלוגו של קול ישראל, מחקו את תת הכותרת שנותנת קרדיט לרשת ג' והעלימו את הטקסט של דן כנר מהעטיפה הפנימית. ההקשר

הטקסט של דן כנר, שמופיע בעטיפת האוסף

היחידי שנותר לקול ישראל הוא בקרדיט העורך לבן-שך. כשר, אבל מסריח.
החיים נראו טוב בחברת התקליטים של איסטרוניקס באותה תקופה. האוסף המצליח, הדיסק של ירדנה שהיה הדיסק העברי הראשון תוצרת מקומית, כמו גם החתמות מרגשות של אמנים מקומיים כמו אסתר שמיר, רוחמה רז ואבי טולדנו, נתנו תקווה שאיסטרוניקס הופכת לשחקן מרכזי בשוק המוזיקה המקומי. ההצלחה של "בחזרה לאושר" גם הובילה אותם להוציא אוסף המשך מצליח, שנקרא "50-60" (הפעם בלי קול ישראל). אבל מאחורי הקלעים, רחוק משם, התרחשה עיסקה שחיסלה את הלייבל המקומי. בארצות הברית - חברת האם של RCA, החליטה למכור את מחלקת המוזיקה שלה לתאגיד הגרמני BMG. ל-BMG היה חוזה עם הד-ארצי, מה שאמר שכל הרפרטואר שיוצג על ידי איסטרוניקס, עבר ידיים. איסטרוניקס איבדה את כל הקטלוג הבין לאומי שלה, את מה שהיא התבססה עליו. בעקבות זה, בתחילת 1989, מחלקת המוזיקה של איסטרוניקס מהרה להסגר. חברת האם, כאמור, המשיכה בהצלחה בפעילותה הרגילה - אלקטרוניקה ומחשבים. המוזיקה, בדעיבד, היתה עבורם אפיזודה מפוארת, אך חולפת.

ציון: 10

ערך אספני: התקליט - 40 ש"ח. הדיסק - 80 ש"ח

הגדולים של גימל

שם האוסף: הגדולים של גימל

תת כותרת: Gimmels Greatest - שגעון של להיטים

חברת תקליטים: CBS

שנה: 1985

עורכים: בני דודקביץ' ומשה מורד

מק"ט: CBS26498

רשימת שירים:

צד א':

1. Dead Or Alive - You Spin Me Round (Like A Record) (3:13)
2. King - Love and Pride (3:21)
3. Duran Duran - Wild Boys (4:14)
4. Stephen "Tin Tin" Duffy - Kiss Me (3:56)
5. Kirsty MacColl - A New England (3:50)
6. Ultravox - Love's Great Adventure (3:06)

צד ב':

1. David Bowie - This Is Not America (with Pat Metheny) (3:49)
2. Wham! - Last Christmas (7" Version) (4:24)
3. The Limit - Say Yeah (3:09)
4. Billy Ocean - Loverboy (4:07)
5. Ashford and Simpson - Solid (3:44)
6. Tina Turner - Private Dancer (4:00)

עיצוב ועטיפה: אחת העטיפות היפות אי-פעם. עבודה מושלמת של דניס ג'ונס. פאזל של תמונות כלל האמנים שמרכיבים את האוסף עם שמותיהם בעברית על העטיפה הקדמית. בעטיפה האחורית יש את רשימת השירים בעברית, רשימת השירים באנגלית, טקסט חשוב של גלעד בן-שך מרשת ג' וגם תמונות עטיפות האלבומים שכבר יצאו, של האמנים ששיריהם משתתפים באוסף. פרפקטו. ציון עיצוב: 10

אני, רוכש את Now 100 בלונדון

ביקורת ורקע: בחודש האחרון ציינו בבריטניה את הוצאת הפרק ה-100 של סדרת האוספים האלמותית NOW (או בשמה המלא Now That's What I Call Music). הסדרה החלה את דרכה ב-1983 ומאז יוצאת שלוש פעמים בשנה ואפילו בעידן הסטרימינג ממשיכה למכור במספרים מרשימים גם מהעותקים הפיזיים שלה. סדרת Now היא כל-כך אייקונית בבריטניה, שלבריטים נוסף איזשהו סוג של ז'רגון כזה, שאלה מובנת ששואלת "מה היה ה-Now הראשון שלך?". דרך התשובה אפשר ללמוד המון על בן-אדם, בעיקר על גילו ועל התקופה שהוא גדל בה. מחקר שנעשה גם גילה שכמעט תמיד ה-Now הראשון שהיה לבן-אדם, יהיה גם ה-Now האהוב עליו. זה נתון מדהים, שמוכיח עד כמה אוסף וראשוניות יכולים להיות משפיעים על טעמו של מישהו או מישהי.

כמובן שמאז 1999 גם בישראל סדרת Now יוצאת בישראל ואני משער שלרבים מילידי סוף שנות השמונים והלאה בארץ, Now היא הסדרה האולטימטיבית. מה ש"מקסימום" היתה למי שגדל באייטיז ו"היטמן" למי שגדל בניינטיז. 

מכיוון שבשנות השמונים לא היה לנו בארץ Now (מלבד נסיון קצר של CBS להוציא שלושה פרקים של הסדרה הבריטית בגרסה מצומצמת ישראלית ב-87-88), השאלה מה היה ה-Now הראשון שלך לא ממש היתה רלוונטית כלפי. נכון, החל מ-Now 17, שיצא ב-1990, אני רוכש כל פרק שלה שיוצא, אבל זה ממש לא היה האוסף הראשון שלי. ואת הראשון, כאמור, לא שוכחים ואם שואלים אותי מה ה"Now" הראשון שלי, אני עונה ש"הגדולים של גימל".

את "הגדולים של גימל" קיבלתי במתנה ליומולדת 9, ממש כשהוא יצא, במאי 1985. אני לא זוכר מי הביא לי את האוסף, אבל זה בטוח אמא ואבא או אחת הסבתות. זאת היתה בחירה קלה למתנה. באותה תקופה הייתי שרוף על רשת ג', בעיקר על "המצעד הלועזי השבועי" שערך בני דודקביץ' והגיש יגאל רביד. את האוסף "הגדולים של גימל" ערך דודקביץ', ביחד עם משה מורד מ-CBS, בהשראת הלהיטים הגדולים של המצעד באותה תקופה. בעטיפה האחורית של האוסף כתב עליו טקסט העורך המיתולוגי ומנהלה של רשת ג' באותם הימים, יגאל בן-שך, את הדברים הבאים:

"בתשע שנות קיומה של רשת ג' קנה לעצמו מצעד הפזמונים הלועזיים מעמד מרכזי בלוח השידורים שלנו, והוא משמש חממה ללהיטי-ענק רבים. מטבע הדברים זכו רק להיטים מעטים להכלל באלבום הראשון והבחירה היתה קשה, אבל חזקה על בני דודקביץ, העורך הותיק והמסור של המצעד, שבחר בשבילכם את השירים הטובים והיפים של הזמן הזה והם יאים לשם "הגדולים של ג'".

אין זה תקליט ראשון היוצא בשיתוף רשת ג' אבל מעתה אנו מקווים לבסס מסורת, והתקליטים מכל תחומי המוסיקה שבה עוסקת הרשת, יראו אור ברציפות ולעיתים מזומנות, בשיתוף חברת סי בי אס.

האזנה נעימה."

גלעד בן-שך

ירושלים, אייר תשמ"ה מאי 1985

12 קטעים ממלאים את האוסף ומלבד אחד, "Say Yeah" של The Limit, כולם היו להיטים מפוצצים. הרוח היא רוח הגל החדש הבריטי, אם כי בסוף האוסף יש גם שתי נציגויות אמריקאיות מרגשות. בגב האוסף - שמות השירים מופיעים גם באנגלית וכמו שהתרגלנו ברשת ג' - גם בעברית. התרגומים האלו אולי נראים לנו היום מיושנים, לעיתים מגוכחים, אבל הם היו נכונים לאותה התקופה, כשהאנגלית עדיין לא היתה שפה כל-כך דומיננטית בישראל. אפשר לזלזל בתרגומים האלו, אבל אם תעצרו רגע, תפנימו שגם היום משתמשים בהם, בסדרות או בסרטים, מבלי שזה יזכה להתנשאות שמפגינים כלפי התרגומים של האייטיז. אחרי הכל, מי לא אומר שהוא ראה את "משחקי הכס", "שובר שורות", "סיפורה של שפחה" או "צעצוע של סיפור"? מדוע התרגומים האלו יותר לגיטימיים מלקרוא ללהקה "בתולת הברזל", או לשיר "כמו בתולה"?

בכל מקרה, אלו תרגומי שמות האמנים והשירים באוסף "הגדולים של גימל":

צד א'

העטיפה האחורית של האוסף

1. חי או מת - את מסובבת אותי (כמו תקליט)

2. שלישיית קינג - אהבה וגאווה

3. דוראן דוראן - נערי הפרא

4. סטיבן "טין טין" דאפי - נשקי אותי

5. קירסטי מקול - אנגליה חדשה

6. אולטרווקס - ההרפתקאה הגדולה של האהבה

צד ב'

1. דיוויד בואי/להקתו של פט מתני - אין זו אמריקה

2. וואם - חג מולד האחרון

3. קצה הגבול - אמרי כן

4. בילי אושן - מאהב

5. אשפורד וסיפסון - מוצק

6. טינה טרנר - רקדנית פרטית

"הגדולים של גימל" היה להצלחת ענק. אוסף עם כל כך הרבה להיטי ענק היה הקניה ההגיונית לכל מי שאהב להיטים באותה תקופה והיו המון כאלו. בעקבות ההצלחה, מורד דדודקביץ' ערכו עוד אוסף עבור CBS, אבל זה, משום מה לא ממש הצליח. מה שכן, כמו שכתב בן-שך, שיתופי הפעולה של ג' עם CBS המשיכו והתחנה והחברה הוציאו עוד כמה אוספים חשובים עד סוף שנות השמונים, אז CBS נקנתה על ידי אן.אם.סי.

נחזור קצת לאוסף ולתקופה המדהימה ההיא, 1985. רשת ג' היתה אז בשיאה. תכניות של מגישים כמו יקיר אביב ושוש עטרי היו להצלחות כל כך גדולות בקרב צעירים, שהם למעשה הכתיבו את סדר היום התרבותי של כל מי שגדל בתקופה ההיא.

הטופס המקורי שהוכן ברשת ג' עם דירוג המצעד השנתי

למרבה הצער, לא נותרו כמעט הקלטות משנות השיא של גימל, התקופה שבה היו לתחנה משדרים רבים עם רייטינג מטורף של למעלה מ-50 אחוזי האזנה. זה היה מהקמתה ב-1976 ועד לקראת סוף האייטיז. ההקלטות היחידות ששרדו הן של מאזינים, שהקליטו בזמן אמת ובמקרה הקלטות שעליהן הם הקליטו, שרדו את הזמן שעבר. כזאת היא לדוגמה הקלטת שמשה בן-חיים שמר, של הקלטת "המצעד הלועזי השנתי לשנת 1985 (מצעד 85')". הקלטת נשמרה במצב סביר ורימאסטרינג ודיגיטציה שערכו לה קובי מנורה ואופיר פלג, החזירו את התכנית המיתולוגית הזאת לחיים. זאת תכנית מרגשת, שמגיש במקצועניות ובחניניות יגאל רביד, הכל עם עריכה וטקסטים מצויינים של דודקביץ', כמו גם סטטיסטיקות מרתקות שהכינה עפרה הלפמן המדהימה והקריאה השדרנית הנשכחת יונה אבן-דר.
בתמונה המצ"ב (לחצו עליה כדי להגדיל), נמצא צילום של טופס המצעד המקורי, זה שהכין דודקביץ', שממנו קראו רביד ואבן-דר את הדירוג בשידור חי, לפני 33 שנים. הטופס כולל, כמובן, את שמות כל האמנים והשירים - מתורגמים.
למרות האכזבות מהדרותם של הלהיטים הענקיים "Love and Pride", "Take on Me" ו"Don't You Forget About Me", זה עדיין מצעד מרגש ומאפיין את טעם הקהל הישראלי באותו זמן. שילוב מעולה של יורופופ, ניו ווייב בריטי, רוק אמריקאי, דיסקו וסול.

אני מנצל את ההזדמנות הזאת, של הפוסט הזה, גם להזכר ולשתף הקלטה של המצעד הזה. לפני שאני אאחל האזנה נעימה, אני מבקש שוב: מי שיש לו הקלטות של רשת ג' הלועזית, משנות השבעים ועד שנות התשעים, בבקשה צרו עמי קשר וביחד נחזיר לחיים את ההקלטות האלו. עכשיו - האזנה נעימה.



ערך אספני: 50 ש"ח

ציון: 10

צפיחית בדבש

שם האוסף: צפיחית בדבש

תת כותרת: מלוח שידורי רשת ג אל המקול שלך - 26 להיטים גדולים משנות ה-50

חברת תקליטים: CBS/ אן.אם.סי/ קול ישראל

שנה: 1990. הוצאה מקורית בשנת 1986

מק"ט: 466738-2 (תקליטור), 57015 (תקליט)

עריכה: גלעד בן-ש"ך

הפקת תקליט: אמנון שילוני

הפקת תקליטור: משה מורד וליאור סולימן

תודה מיוחדת: רונלד קול

רשימת שירים (תקליטור*):

1. Eileen Rodgers - Treasure Of Your Love (2:51)
2. Les Paul - Johnny (Is The Boy For Me) (with Mary Ford) (1:59)
3. Bourvil - Salade De Fruits (3:18)
4. Diana Decker - Poppa Piccolino (2:59)
5. Dean Martin - The Man Who Plays The Mandolino (2:48)
6. Eydie Gorme - La Ultima Noche (with Los Panchos) (2:55)
7. Ruby Murray - Goodbye Jimmy, Goodbye (with Norrie Paramor And His Orchestra) (2:50)
8. Tex Ritter - High Noon (2:50)
9. Kay Starr - Changing Partners (2:55)
10. Eddie Calvert - Julia (2:29)
11. Rosemary Clooney - Where Will The Dimple Be? (2:25)
12. Johnny Mathis - Wild Is The Wind (2:28)
13. Eve Boswell - She Said (2:47)
14. Renato Carosone - Caravan Petrol (3:21)
15. Doris Day - Sugarbush (with Frankie Laine) (2:01)
16. Danielle Darrieux - Laura (2:19)
17. Four Lads, The - Istanbul (Not Constantinople) (2:23)
18. Flo Sandon's - El Negro Zumbon (3:17)
19. Gisele MacKenzie - Seven Lonely Days (2:11)
20. Virginie Morgan - "La Sorciere" (2:46)
21. Aurelio Fierro - Luna Rossa (3:27)
22. Tennessee Ernie Ford - Sixteen Tons (2:35)
23. Peggy Lee - Fever (3:20)
24. Johnny Ray - Just Walking In The Rain (2:39)
25. Guy Mitchell - Singing The Blues (2:27)
26. Domenico Modugno - Piove (Ciao Ciao Bambina) (3:04)

* בתקליט - עשרת השירים הראשונים ממלאים את צד א' לפי אותו סדר והקטעים 11-20 ממלאים את צד' ב', שוב לפי אותו הסדר.

עטיפה: עיצוב של אתי כהן. העטיפה על התקליט היא אחת האייקוניות של התקופה. דמויות קולנעיות גזורות על רקע בצבע קרמי. ליד כל שיר רשומה השנה בה הוא נעשה ובגרסת התקליט - בגבו - יש טקסט מרגש של השדרן דן כנר. בגרסת התקליטור, למרבה הצער, ויתרו על הטקסט הזה. אמנם היום העטיפה הזאת אולי נראית קצת דלה, או פרימיטיבית, אבל בזמן אמת היא לגמרי עשתה את העבודה. ציון עיצוב: 8

רקע וביקורת: אוסף שיצא בשנת 1986 על גבי תקליטים וקלטות והיה להצלחה אדירה, אלבום פלטינה. האוסף נעשה על ידי אנשי רשת ג' והוא מבוסס על תכנית הנוסטלגיה "צפיחית בדבש", שהתמקדה במוסיקת שנות החמישים. ההצלחה האדירה של האוסף הביאה את חברת CBS, שבימים ההם שינתה את שמה לאן.אם.סי, להוציא את האוסף מחדש על דיסק ב-1990, כשהעניין בתקליטורים החל לעלות. בגרסת ה-CD נוספו שישה שירים שלא היו בגרסת התקליט/קלטת.
גרסת התקליטור לא זכתה להצלחה האדירה לה זכו התקליט והקלטת, חמש שנים קודם לכן, אבל היא כן היתה מוצר קטלוגי ראוי שישב על המדפים במשך כמה שנים.
מבחינה מוסיקלית ורעיונית אני יכול להכביר במלים על האוסף הזה, אבל הטקסט שדן כנר, מגיש "צפיחית בדבש" ברשת ג', כתב בגב התקליט, ממחיש את חשיבותו יותר מכל. כשקוראים את הטקסט שומעים את קולו של כנר ואת סגנון ההגשה היחודי שלו, שמצליח לעבור למילים כתובות בצורה מפעימה. הנה הוא לפניכם:

"צפיחית בדבש". אל השם הזה הגענו בחיפושים אחרי כותרת מתאימה לתכנית שרובה ככולה שירי שמאלץ מן העבר. "שמאלץ" - תמיד הדגשנו זאת - אינה מילת גנאי, להפך, לאוהבי השירים הישנים "שמאלץ" היא מילת קסם המבטיחה הנאה רבה.
את התכנית "צפיחית בדבש" התחלנו לשדר, לעיתים מזדמנות, ברשת ב', בראשית שנות ה-70. אחר-כך מצאה התכניה אכסניה קבועה ברשת ג'.
בשנות השידור הרבות רכשנו - עם כל הצניעות והנוה - אלפי מאזינים קבועים וקנאים, ויעידו המכתבים, שיחות הטלפון ו... סקרי ההאזנה.
כשעלה הרעיון להוציא תקליט בשם "צפיחית בדבש" לא היה ספק שנפנה אל הרפרטואר של שנות ה-50; השידוך בין השם לתוכן אינו דורש הסבר.
הפופ של שנות ה-50 הצטיין בשפע טעמים וכיוונים מוסיקליים; היו מאות להיטים, היו עשרות זמרות וזמרים גדולים וחשובים. עלינו הוטל לברור ולבחור כי התקליט שלנו יכול להכיל "רק" 20 פזמונים.
מלאכת הבחירה לא היהת קלה, ומן השירים שהגיעו עד סף התקליט הזה, אפשר היה למלא עוד כמה וכמה אלבומים משובחים. מי ידוע? אולי עוד ננצל את אוצרות שנות ה-50, ואולי גם אל שנות ה-40 נחזור? מכל מקום, לחובבי הזמר הישן והטוב, אנו מקוים להגיש בעתיד פזמונים אהובים גם משנות ה-60 ושנות ה-70, בתקליטים נוספים שייצאו ביוזמת רשת ג'.
עורכי מוסיקה רבים בקול-ישראל שקדו על תכניות "צפיחית בדבש", אך את עיקר המלאכה עשו דליה הלר, עודד גילור, שמעון פרנס וגלעד בן-שך.
לי עצמי היתה הזכות להגיש את ה"ותיקים-גםמתקתקים" מן השידור הראשון, וכמעט מיותר לומר שאני נהנה לשומעם ולהשמיעם כאז כן עתה.
ובחזרה אל התקליט שבידך. 20 הקטעים שבו משתרעים על פני כל שנות העשור החמישי של המאה שלנו; השירים מוכרים ואהובים, במיגוון של מיקצבים ושפות, ונעימה מפורסמת לקינוח של צד של התקליט. המוסיקה הזו תדבר בודאי אל לבו של קהל מאזינים רחב ורב-גוני; אצל רבים היא תעיר ותעורר את זכרונות העבר; לאחרים זה היה אמצעי לתור ברחבי היסטוריה מוקלטת.
יתרונו של האלבום הוא בכך שבמקום לרכוש תקליט אריך-נגן של זמר פופולארי למען להיט אחד או שניים, הנה "עיסקת חבילה" ובה אוסף מלהיט של זמרים ולהיטים.
האזנה נעימה.

דן כנר
ירושלים, אביב תשמ"ו
מאי 1986

ציון: 10

ערך אספני: תקליט - 10 ש"ח. דיסק - 100 ש"ח

המצעד הלועזי השנתי של רשת ג' לשנת 1995

פוסט שלא דורש יותר מדי מילים. פשוט להאזין לתכנית המושלמת הזאת, אחת מהפקות הרדיו היפות שנעשו כאן. מצעד קולח, עם ראיונות עם רז ניצן, עדן הראל, דנה אינטרנשיונל ורמי קליינשטיין. ג'ינגלים מבריקים, סטיסטיקות מצויינות, מוסיקה מדהימה, מתח, שהוא כמובן תוצר של ההגשה המבריקה של עופר נחשון.

תחנת שידור: רשת ג'
תאריך שידור: 30.12.1995

מגיש: עופר נחשון
מגישת אייטמים: סיגל הורן
עורך: יוסי כסיף
הפקה: חיים רייכנטל, ארנון גל ועופר מנחם
הפקת ג'ינגלים: ענת נווה
טכנאי: עדי נווה
סטיסטיקות: זיו תדהר
הקלטה עבור קול ישראל: אריק מרקוס
הקלטה מהרדיו: אנדריאה סלצ'אן ויניב בר
עריכה דיגיטלית: אופיר פלג

ז'אן מישל ז'אר - תכנית רדיו מרשת ג', 20/2/1997

ההופעה הקרבה של ז'אן מישל ז'אר בישראל, בשישי לאפריל במצדה, הזכירה לאשתי שלפני עשרים שנה, כשיצא האלבום "Oxygene 7-13", עשו ברשת ג' תכנית ספיישל שהוקדשה כולה לז'אר. חיפושים קצרים בארכיון שלה גילו הקלטה גולמית, על קלטת TDK ישנה של אותה התכנית וחשבתי שזאת הזדמנות טובה לשתף אותה.
הספיישל שודר בפריים טיים של יום חמישי, בשעה 16:00, במסגרת התכנית "קופסת הלהיטים", שהגיש עופר נחשון. לצורך עריכת התכנית, משימה שנחשון עשה בדרך כלל עם חיים רייכנטל, גוייסו שניים. רות כידן, ממייסדות רשת ג', שערכה את המוסיקה ומנחם גרניט, מהמומחים המובילים בישראל למוסיקה משנות השבעים והשמונים, שערך את התוכן. רייכנטל, היום איש חברת הליקון, הפיק את התכנית.

להביא עורכים-אורחים ל"קופסת הלהיטים" זה היה ביג-דיל. למעשה הפעם היחידה שדבר כזה נעשה. האירוע, האלבום החדש של ז'אר, הצדיק את זה. ז'אר, אחרי כעשור שדשדש, אמנם כאמן חשוב, אבל גם כאמן לא רלוונטי, פתאום עשה קאמבאק מדהים. מוסיקת הדרים, אותו ז'אנר ששילב צלילי פסנתר נעימים עם קצב והפקה של מוסיקת האוס, היתה הדבר החם של התקופה וז'אר הוא למעשה האב הרוחני של הז'אנר הזה. חברת Sony Music החתימה אותו על חוזה מרשים ו"Oxygene 7-13" היה למעשה אלבום הדרים של ז'אר, מה שהחזיר אותו להיות בעניינים. ז'אר עבד עם שמות חמים כמו Sash, דיג'יי דאדו ואפולו 440, שעשו לו רמיקסים והחזרה שלו לכותרות היתה אירוע מוסיקלי מרגש, מה שהוביל גם לכמה מההצלחות הגדולות ביותר שלו במצעדי הלהיטים בעולם.
בתכנית הרדיו משולבים קטעים מהאלבום החדש, עם קטעים גדולים מהקריירה שלו. ההקלטה היא לא באיכות מקסימלית, אבל עדיין מפעימה. בין הקטעים נחשון מביא את הביוגרפיה שלו, מה שהופך את כל התכנית הזאת לסיפור מרתק. סוג של תכנית רדיו דקומנטרית על ז'אר. ההקלטה משלבת גם את הפרסומות של ששודרו בין השירים ובסופה גם מהדורת החדשות של "קול ישראל" לשעה 17:00. את הפיפסים הקלאסיים של פתיחת החדשות, החליפה באותה תקופה נעימה קצרה. באופן ראוי - הנעימה הזאת היא קטע קטן שלקוח מתוך להיט הדרים הכי גדול, "Children" של רוברט מיילס.

שם התכנית: ספיישל ז'אן מישל ז'אר ב"קופסת הלהיטים"
תחנה: רשת ג'
תאריך שידור: יום חמישי, 20.2.1997, 16:00
מגיש: עופר נחשון
עריכה מוסיקלית: רות כידן
עריכת תוכן: מנחם גרניט
הפקה: חיים רייכנטל
טכנאי: דודו אמסלם
הקלטה: אנדריאה סלצ'אן

פרטים על המופע של ז'אר בישראל: https://jmj-israel.co.il

עכשו או לעולם לא

שם האוסף: עכשו או לעולם לא

תת כותרת: It's Now or Never

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1989

עריכה: צ'ארלי סולומון וקארן רוז

מק"ט: 19419-2 Arton

רשימת שירים:

1. Elvis Presley - It's Now or Never (3:17)

2. Peggy March - I Will Follow Him (2:27)

3. Everly Brothers, The - Cathy's Clown (2:25)

4. Neil Sedaka - Breaking Up Is Hard To Do (2:22)

5. Brian Hyland - Itsy Bitsy Teenie Weenie Yellow Pokadot Bikini (2:20)

6. Millie - My Boy Lollipop (2:01)

7. Cascades, The - Rhythm Of The Rain (2:30)

8. Skeeter Davis - The End Of The World (2:38)

9. Otis Redding - (Sittin' On) The Dock Of The Bay (2:42)

10. Stevie Wonder - My Cherie Amour (2:52)

11. Marvin Gaye - I Heard it Through the Grapevine (3:18)

12. Diana Ross - You Can't Hurry Love (with the Supremes) (2:48)

13. Martha Reeves - Dancing In The Streets (with the Vandellas) (2:40)

14. Wilson Pickett - Land of 1000 Dances (2:28)

15. Sam & Dave - Soul Man (2:38)

16. Aretha Franklin - Respect (2:22)

17. Desmond Dekker - Israelites (with The Aces) (2:34)

18. Mamas and The Papas, The - California Dreamin' (2:40)

19. Sonny and Cher - I Got You Babe (3:09)

20. Box Tops, The - The Letter (1:54)

21. Monkees, The - I'm a Believer (2:46)

22. Jefferson Airplane - Somebody To Love (3:01)

23. Vanilla Fudge - You Keep Me Hanging On (2:58)

24. Guess Who, The - These Eyes (3:43)

25. Young Rascals, The - Groovin' (2:29)

26. Jose Feliciano - Light My Fire (3:38)

27. Elvis Presley - Suspicious Minds (4:34)

עטיפה: עיצוב של בועז קימלמן. קומיקס עם המון אלמנטים מהסיקסטיז. מד-מן, לפני שהיה מד-מן. מושלם, בזמנו, על תקליט, בכלל נראה מליון דולר. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: ב-1989 החלו ברשת ג' של קול ישראל בפרוייקט שאפתני ומרשים של סיקור המוסיקה, האירועים והתרבות של שנות השישים. תחת הכותרת "עכשיו או לעולם לא", שם שנבחר מהתרגום של שמו של להיטו האלמותי של אלביס פרסלי, "It's Now or Never". את הפרוייקט ערכה עפרה הלפמן, הגיש מנחם פרי, והמפיקה/טכנאית שלו היתה גלית אמירה. הפרוייקט שודר כמיני מרתונים חודשיים, כשכל חודש שודרו חמש שעות שהתמקדו בשנה אחרת מהסיקסטיז בסדר כרונולוגי. סה"כ פרוייקט של חמישים ואחת (!) שעות שידור (ל-1963 הוקדשו שש שעות). כל תכנית חולקה בצורה די שווה. השעתיים הראשונות סקרו את הלהיטים הגדולים של אותה שנה בארצות הברית ובבריטניה, כולל הסיפורים מאחורי השירים. השעה השלישית זלגה ללהיטים מצרפת ואיטליה, כשבשעה זאת גם נפתחו הקווים למאזינים. השעה הרביעית הציגה מוסיקה מפסקולים של אותה השנה והחמישית את הסלואים של השנה. בין לבין שולבו פרסומות מזמן אמת, הקלטות של קטעי חדשות, הועלו מרואיינים-מומחים לשידור ועוד.
באופן מדהים, הפרוייקט הזה, לפחות רובו, ניתן להאזנה באינטרנט, בדף האייקאסט שהעלה המאזין אבנר אפשטיין, שהקליט את התכניות בזמן שידורן. ניתן להאזין להן כאן.

הסדרה היתה להצלחה אדירה וחברות התקליטים השונות ניסו לגזור על תחייתן של הסיקסטיז קופון והוציאו בזו אחר זו אוספי מוסיקה מהעשור. כל זה לגיטימי, אבל חברה אחת קצת הגזימה. הד-ארצי, ללא הסכמה או שיתוף פעולה מרשת ג', החליטו להוציא אוסף שנקרא "עכשו או לעולם לא" (היוד החסר ב"עכשיו" הוא במקור שם האוסף). בעטיפה הפנימית הם ציינו בשורה קטנה שהאוסף נעשה בהשראת התכניות ברשת ג'. 

עפרה הלפמן נזכרת בהשתלשלות העניינים. "כשנודע לי שהד ארצי מוציאים אוסף עם שם הסדרה, כמובן שמחיתי", מספרת הלפמן. "התשובה שקבלתי היתה ש'עכשיו או לעולם לא' הוא שם של שיר ואין לי בעלות עליו. הם לפחות הסכימו להודות שהם ניסו לקחת 'טרמפ' על הסדרה ולכן הוסיפו את ההערה - 'בהשראת'".

הטרמפ הזה עבד להד-ארצי ו"עכשו" היה שוס רציני, הרבה בגלל שהוא כלל 27 קטעים ולמעלה מ-70 דקות של מוסיקה, משהו לא ראו עד אז בארץ. המכירות שלו היו יפות והוא נחשב עד היום לאחד האוספים הקלאסיים שיצאו כאן.

ציון: 9

ערך אספני: 30 ₪

תודה למשה בן-חיים, שסייע בכתיבת הקטע הזה

המצעד הלועזי השנתי של 1984 ברשת ג'

ביום שני האחרון (20.6.2016) ציינו בתחנת הרדיו של רשת ג' יומולדת 40 לערוץ, בחצי יום שידורים מיוחד. החגיגות כללו שחזור של כמה מהתכניות הנוסטלגיות של התחנה, חלקן מהעידן שהתחנה שידרה מוסיקה לועזית, עד 1997. כתבתי כאן לא מעט על הקשר בין רשת ג' לחברות התקליטים הישראליות. תחנת הרדיו הציבורית, שהוקמה ב-1976 והפסיקה לשדר מוסיקה לועזית כעבור 21 שנים, היתה הפלטפורמה המרכזית של חברות התקליטים בארץ לקידום המוסיקה שלהם, אם הלועזית ואם העברית.
עוד סיפרתי בעבר עד כמה סגירתה של ג' היתה משמעותית לתעשיית המוסיקה המקומית ועד כמה הפעולה הזאת היתה מהסיבות המרכזיות לקריסתן של כל חברות התקליטים המקומיות, מלבד הליקון. לסיבה הזאת כמובן שנלוות סיבות נוספות, שהן תוצר של שינויים בדרכי צריכה ויש כמובן כאלו שיטענו שזאת הטכנולוגיה שהרגה את התעשייה המקומית. כמובן שגם סיבות אלו רלוונטיות, אבל אני לא כאן להתווכח. אני כאן כדי להסכים על משהו שהוא קונסצנזוס בקרב חובבי מוסיקה ורדיו בישראל - וזה שרשת ג' הלועזית חסרה. מאוד.
רשת ג' הוקמה ב-20 ליוני 1976, שזה חודש אחרי שנולדתי. הסיבה להקמתה היתה בעיקר הפחד של הממסד מהתחנה הפיראטית של "קול השלום", שהחלה לשדר כמה שנים לפני כן והפכה למעצבת דעה מרכזית. תחנת פופ ממסדית היתה התשובה הטובה לכך.
כמו שנולדנו ביחד, גדלנו ביחד, אני וג'. כבר כילד קטן אני זוכר את הצלילים שבקעו מהרדיו שאמא ואבא הקשיבו לו. "על בטוח" בשבת בבוקר, שירי הפופ המסונטזים בנסיעות באוטו ולהיטי הקיץ, שנוגנו בבקרי החופשים. כשגדלתי קצת, בגיל 7-8, למדתי להפעיל את הרדיו בעצמי ורשת ג' הפכה בשבילי להתמכרות. הייתי מקשיב לתחנה במשך שעות. מ"הכה את התקליטיה בבוקר", דרך "לי ולך שיר וברכה" ו"שלושים בצל" בצהריים, ל"חדש חדיש ומחודש" אחרי הצהריים ועד ל"מצעד הפזמונים" בערב. הייתי מקליט שירים, שולח גלויות לתחנה, מעריץ אותה. אמא שלי עודדה את התחביב (לו היה שותף גם גידי, אחי הגדול) והיא לקחה אותנו לשידור חוץ שרשת ג' ערכה בחג פורים של שנת 84' במתחם תחנת הרכבת הישנה בירושלים. שוש עטרי הגישה את האירוע ואני זוכר שזה היה מפעים. היו שם עשרות אלפי צעירים וצעירות, כולם עומדים מול אולפן נייד עם הגברת חוץ טובה, מקשיבים לשידור. אנשי הרדיו שם היו כמו כוכבי רוק ואני וכל השאר היינו המעריצים ההיסטרים.
מבין כל התכניות שרשת ג' שידרה, השיא, כל שנה, היה בשידור "המצעד הלועזי השנתי". המצעד הורכב מעשרות אלפי גלויות של מאזינים והוא שודר בצהרי השבת האחרונה של כל שנה וזכה לרייטינג של 100 אחוז. כולם שמעו אותו, כולם רצו לדעת מה יהיה שיר השנה, מי תהיה להקת השנה ומי הם זמר וזמרת השנה.
את המצעד השנתי הראשון שלי, זה של 1984 אני זוכר טוב במיוחד. אותה שוש עטרי הגישה, ביחד עם המגיש הקבוע של המצעד, יגאל רביד. העורך בני דודקביץ' סיפק אינפורמציה מצויינת והשידור היה מותח וקולח. כזה שנחקק בזכרוני שנים. מאז לא פספסתי מצעד שנתי, עבורי ועוד רבים - זה היה חג.
אמצע שנות השמונים היו השיא של רשת ג'. בעולם פרחה מוסיקת הגל החדש ובישראל רשת ג' היתה הביטוי שלה. ההצלחה של התחנה היתה עצומה והטעם של רוב הישראלים בני 35 עד 50 הוא תוצר של החינוך המוסיקלי של התחנה הזאת בשנים ההן.
למרבה הצער, זה לא נמשך זמן רב. שש שנים אחרי אותו שידור חוץ בפורים, הייתי בעוד שידור חוץ של התחנה, ברחבת תיאטרון ירושלים. רשת ג' היתה אז משהו אחר. זה היה ב-1990, השפל הגדול של התחנה. הדור שייסד אותה החל להתבגר ודור חדש לא החליף אותו. עם שינוי העשורים, ג' פתאום החלה להחשב כאנכרוניסטית, כלא קולית, אפילו קצת כבדיחה. אחרי הכל - ג' היתה התחנה שבחרה באותה שנה את "למבדה" כשיר הגדול בכל הזמנים.
בניגוד לעשרות האלפים שהיו בשידור החוץ בשנת 1984, לשידור החוץ ב-1990 הגיעו רק שלושה אנשים. אני ועוד שניים (אחד מהם, רועי אופיר, הפך להיות אחד מחברי הטובים. תודה לך ג' גם על זה). חלק מהרעיון בשידור החוץ היה לחלק פרסים למאזינים שהגיעו ומכיוון שהיינו רק שלושה, כולנו זכינו במשהו. המגישה, ריבי גדות, העלתה אותי שם לשידור ושאלה אותי "מה ארצה להיות כשאהיה גדול". למרות השפל של ג' באותה תקופה, עניתי מהלב: "אני רוצה להיות עורך ברשת ג'". ריבי נמסה ואני זכיתי ברגעי התהילה הרדיופונים הראשונים שלי.
בתוך השפל של ג', היה איש אחד מוכשר שבשתי ידיו הרים את התחנה. הוא היה העורך הצעיר רז ניצן, שבאמצעות רגישות אדירה למוסיקה חדשה, בעיקר מוסיקה אלקטרונית ודאנס, הצליח להרים את כל התחנה ולהפוך אותה שוב לרלוונטית. ניצן איתר את עליית הטקנו וההאוס כז'אנרים חדשניים ואופנתיים בעולם והוא היה היחיד בתקשורת הישראלית שנתן לתחומים האלו ביטוי. בעקבות ההיסטריה שהתכניות של ניצן יצרו בקרב המאזינים הצעירים של התחנה, הוא סייע בהרחבת ההשמעה של הדאנס לעוד שעות בתחנה, מה שהביא אותה לעדנה מחודשת. כמובן שזה לא היה רק ניצן שהרים חזרה את התחנה. גם ליהוקים חדשים ומלהיבים לאגף השדרנים, מנהל חדש בדמותו של אמנון שילוני ושינוס מתניים של הצוות הוותיק והמנוסה של התחנה, היו גם הם חלק מההצלחה המחודשת של רשת ג'.
אבל נחזור רגע לרז ניצן. העורך המוכשר קידם איתו את עופר נחשון כמגיש וגם אותי, לאחר שהכרנו בקליקת חנויות התקליטים הירושלמיות (ניצן השלים הכנסה כמוכר במחלקת הקלטות של החנות "יריד הספרים". אני קניתי אצלו אלבום של אירייז'ר ומאותו רגע הוא אימץ אותי...).
בתחילת הדרך הייתי מפיק שמשלמים לו בתקליטונים ואחרי שניצן עזב להולנד ב-1993, קודמתי לתפקיד עורך, כשאני בן 16 בלבד. מרחק השלוש שנים מהמפגש עם ריבי גדות נראה כמו שנות אור באותו רגע, אבל באופן מדהים עבורי - החלום התגשם.
ערכתי את "קופסת הלהיטים" עם עופר נחשון וזאת היתה תקופה פנומנלית. הצעדנו את התכנית קדימה והיא הפכה להיות התכנית המואזנת ביותר בקרב בני נוער בישראל עם 22 אחוזי האזנה לציבור עד גיל 20 ו-14 אחוזי האזנה כלליים. עשינו דברים מדהימים מבחינה מוסיקלית ורדיופונית במשך שנה וקצת, שהסתיימו כשצהל קרא לי.
לצערי הרב, שלוש שנים אחר-כך, כבר לא היה לי לאן לחזור. ג' הפכה לתחנה שמשדרת רק מוסיקה ישראלית וזה לא היה הכיוון שלי. ג' הפכה לישראלית לא בכדי. ערב המעבר לשידור מוסיקה מקומית בלבד, התחנה שוב היתה במצב לא טוב. כמו ב-1990, לפני שניצן הרים אותה, היא שוב נקלעה למשבר. התחנה היתה מיושנת ביחס לציפיות הציבור ממנה. הפורמט של כל שעה לתת סגנון מוסיקה אחר, הפסיק להיות רלוונטי. בעולם עברו לתחנות נישה, מבוססות פלייליסט וג' לא השכילה לעשות זאת. הרייטינג שלה התדרדר וקברניטיה חשבו על קונספט חדש.
הרעיון של תחנה עברית לא היה רע, אבל ההזנחה של הציבור שרוצה לקבל מוסיקה מהעולם, הוא אחת הפאשלות הגדולות של קול ישראל. רשת ג' נסגרה על רייטינג של קרוב לעשרה אחוזים. אותם עשרה אחוזים של מאזינים נזרקו לפח ולא מצאו יותר את הבית שלהם בקול ישראל. שוב, הרעיון של תחנה עברית הוא לא רע, אבל במקביל היה צריך גם על לחשוב על הבראת התחום הלועזי ולחשוב על מסגרת ראויה לו בתוך השידור הציבורי.
השבוע, כאמור, חגגו לרשת ג' יומולדת 40 ביום שידורים מיוחד. היום הזה כלל שחזור של תכניות קלאסיות של התחנה מכל שנות קיומה. חלק מהתכניות היו תכניות לועזיות מהתקופה של 76-97 והתגובות להן היו אדירות. הצמא לרדיו פופ מקומי אף פעם לא גוועה ואני בכנות מאמין שרדיו פופ עדכני בשידור הציבורי יכול לעבוד גם היום, אם הוא ייעשה נכון. הסקפטים אומרים שאין לזה מקום בעידן היוטיובים והספוטיפיים, אבל עובדה שבעולם זה עדיין עובד. תחנות הטופ 40 ממשיכות להצליח ושדר הרדיו הוא עדיין כוכב.
אני רוצה לסיים את כל המניפסט הזה עם משהו מיוחד. סיפרתי קצת על "המצעד הלועזי השנתי" הראשון שלי. זה מ-1984, עם שוש ויגאל. זכרתי את רובו בראש שלי, אבל לצערי, בקול ישראל לא שמרו את ההקלטה המקורית וחשבתי לנצח שהיא נכחדה. לשמחתי, חברי הטוב גיא אורבניאק, מצא קלטות שהוא הקליט כילד ובה רוב המצעד. הקלטות הן בנות 32 שנים והאיכות שלהן, איך לומר, לא משהו. ידידי הטוב אופיר פלג עשה עמן פלאים, לקח אותן לאולפן ועשה להן רימאסטרינג חדש, שהופכות את הכל לשמיע. ההתחלה מלאה בקטיעות של ההגשה, אבל ככל שזה מתקדם, זה משתפר. נכון, זה לא מושלם, אבל זאת הזדמנות מיוחדת ונדירה לשמוע את רשת ג' בשיאה. לשמוע רדיו פופ טוב, תמים, מושלם וסוחף ולהתבאס שאין לנו יותר כזה.

תודה מיוחדת לגיא אורבניאק ואופיר פלג על ההקלטה המרשימה הזאת

Dance and Levis 2

שם האוסף: Dance and Levis 2

תת כותרת: פסטיבל הדאנס הבין לאומי ה-2 בישראל - 1997 אוסף מס' 2

חברת תקליטים: קרמבו/ הד ארצי/ רשת ג'/ Levi's

שנה: 1997

עורכים: ניבה קלינסקי,  אלה גוטמן, אילן רונאל ורן עצמון

הפקה: רן עצמון, אילן רונאל וניבה קלינסקי

יח"צ: אורי פלדמן, שי ברזילי ודידי דוסקין

מק"ט: 519681

רשימת שירים:

1. Olive - You're Not Alone (Rollo And Sister Bliss Remix) (6:42)

2. Groove Control - Feel It (Alternative Mix) (6:29)

3. DJ Jean - Let Yourself Go (Club Remix) (with Peran) (6:08)

4. Jez & Choopie - Savyon (6:36)

5. Madely - Totally Lost It (Jon The Dentist Remix) (7:19)

6. Carl Cox - Phoebus Apollo (4:54)

7. Tony De Vit - Are You All Ready (9:22)

8. Enertopia - Marakesh 2000 (7:50)

9. Pleiadians - Maia (11:00)

10. California Sunshine - The New King (7:28)

תמונת הפולאריוד של דאפט פאנק, מתוך העטיפה הפנימית

עטיפה: עיצוב כולל של יסמין רונאל. עיצוב לוגו ומיתוג "דאנס אנד ליוייס": מאיר קדוש. העטיפה החיצונית זהה לזאת של החלק הראשון, רק שמלבד גווני האדום של חלק אחד, זאת עשויה בגווני כחול. העטיפה הפנימית קצת יותר מעניינת והיא כולל תמונות פולאריות של כל מני דיג'יים ומוסיקאים מהפסטיבל. בין השאר יש כאן את קארל קוקס, גרובריידר, דיג'יי ז'אן, צ'ופי והקוריוז: דאפט פאנק (בתמונה משמאל), כשהם היו עדיין יחסית אנונימיים, לפני עידן הקסדות. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: שנה אחרי ההצלחה של פסטיבל דאנס אנד ליווייס הראשון, "קרמבו רקורדס", ביחד עם "טנגו" (היבואנית של ליווייס לישראל), חזרו וערכו את פסטיבל ההמשך. הרעיון היה דומה. דיג'יים ואמנים בין לאומיים מובילים מתחום הדאנס, ביחד עם כוכבי הסצינה המקומית, מופיעים על הבמה, 24 שעות ברציפות, בפארק אשכול שבדרום. בעקבות הבאז שהפסטיבל של 1996 יצר, הציפיות מהפסטיבל הזה היו בעננים ואנשי התוכן מטעמם של "קרמבו" לא אכזבו והביאו ליין-אפ נוצץ, כשאת כוכבי חו"ל הגדולים כבר ציינתי בתיאור העטיפה.

הפסטיבל היה להצלחה והוא הצליח להביא למעלה מעשרת אלפים אנשים, שזה באיזה 2000 איש יותר מבפסטיבל הראשון. פסטיבל דאנס אנד ליוייס ביסס את עצמו כאירוע הדאנס המוביל של ישראל ולכולם היה ברור שפסטיבל שלישי יחזור לו בשנה שאחרי.

כמו במקביל לפסטיבל הראשון, גם לשני יצא דיסק אוסף שליווה אותו. הדיסק כלל בעיקר אמנים שהשתתפו בפסטיבל, חלק מחו"ל וחלק מהארץ. האוסף מכר יפה ועד היום חנויות היד שניה עמוסות בעותקים משומשים שלו.

ציון: 8

ערך אספני: 20 ₪

Dance and Levi's

שם האוסף: Dance and Levi's

תת כותרת: פסטיבל הדאנס הבין לאומי ה-I בישראל - 1996 אוסף מס' 1

חברת תקליטים: קרמבו/ הד ארצי/ רשת ג'/ Levi's

שנה: 1996

עריכה: אילן רונאל

הפקה: רן עצמון, אילן רונאל, ניבה קלינסקי, זובי וטל כהן

יח"צ: אורי פלדמן ושי ברזילי

מק"ט: 519640

רשימת שירים:

1. B.B.E. - Seven Days and One Week (Club Mix) (8:23)

2. Faithless - Insomnia (Monster Mix) (8:27)

3. Rene and Peran - Give It To Me (Dub Version) (6:19)

4. La Belle - Deephouse (DJ Quicksilver Remix) (6:15)

5. Jez & Choopie - Nobody's In The House Tonight (Without Words) (6:33)

6. Our House - Floor Space (Radio Edit) (4:00)

7. Man With No Name - Sugar Rush (Refined Mix) (5:58)

8. Legend B. - Lost In Love (6:48)

9. Astral Projection - People Can Fly (9:51)

10. Chakra - X-File (The Monkey Mix) (with Edi Mis) (9:43)

עטיפה: עיצוב כולל של יסמין רונאל. עיצוב לוגו ומיתוג "דאנס אנד ליוייס": מאיר קדוש. צילומים: אבי הזאב. עטיפה מושקעת, שכוללת טקסט על האוסף ועל הפסטיבל, תמונות של המשתתפים ותמונות מהפסטיבל. כל זה בתוך החוברת. העטיפה הקדמית, לעומת זאת, זאת שעוצבה על ידי ממתגי "ליווייס", נראית יפה, אבל חייבים להודות שהיא בעצם פרסומת/מודעה. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: הנה סיבה מרכזית נוספת ללמה כתיבת האתר הזה מצליחה לרגש אותי בכל פעם מחדש. העובדה שכתבתי כאן למעלה מ-450 פוסטים ועדיין אני מצליח להגיע לנושאים מרגשים, נוסטלגיים וחד פעמיים כמו פסטיבל "דאנס אנד ליווייס".

בגלל שפסטיבל ה"דאנס אנד ליווייס" קרה קצת לפני העידן שהכל מתועד באינטרנט, חסר כיום קצת מידע על מה שהתרחש שם. גם בשביל זה אני כאן. ובכן, באוקטובר 1996 האנשים מחנות/חברת ההפקות/לייבל של "קרמבו" יזמו רייב ראשון מסוגו בישראל. הם סגרו את פארק אשכול, שנמצא איפשהו בין עזה לנתיבות, סגרו ספונסרשיפ מרשים מיבואנית הג'ינסים של ליווייס, הרימו סאונד סיסטם מפוצץ ודאגו גם לליין-אפ מספיק אטרקטיבי.

במשך יממה שלמה נגנו בפסטיבל "דאנס אנד ליווייס" כל כוכבי הסצנה המקומית. אסטרל פרוג'קשן, ג'ז וצ'ופי, רונן גוטמן, צ'קרה ואחרים. יחד איתם הגיעו שני דיג'יים חמים מאנגליה - דני רמפלינג המקסים ופול אוקנפולד הכוכב המוכשר.

הפסטיבל היה להצלחה, בעיקר ברמת המשמעות שלו. האירוע נחשב למכונן, סוג של ה"נואיבה" של פסטיבלי הדאנס בארץ. כל מי שהיה שם, חווה אירוע אדיר וההייפ והבאז שבאו בעקבות הפסטיבל היו אדירים.
למרות זאת, לא הכל היה ורוד. ההערכות אמרו שהיו בפסטיבל פלוס-מינוס עשרת אלפים אנשים (כנראה יותר בכיוון המינוס). הכמות הזאת אולי היא יפה, אבל ספק אם היא כיסתה עלויות גבוהות כל כך של פסטיבל בסדר גודל כזה. לכן, המזל והחוכמה היו שהיה לכל האירוע הזה נותן חסות, ליווייס, כאמור. הכסף הגדול של יבואנית האופנה הבטיח שלא משנה כמה אנשים יגיעו, האירוע יגמר בפלוס, כך שהמפיקים יכלו לנשום לרווחה. מהצד השני, נותן החסות נהנה מהחשיפה הענקית והחיובית שהפסטיבל יצר. רשת ג' ליוו את הפסטיבל בשידורים, בתקשורת היה הייפ מטורף, כל מי שהגיע נהנה אש והדיבור על מה שהתרחש שם - רץ חודשים. ההייפ לא נגמר עם סיום הפסטיבל ועובדה שאחריו החליטו ללוות אותו באוסף חביב, עם מיטב הטראקים של הרייב הזה. עובדה נוספת היא שליווייס הסכימו לשים את הכסף גם שנה אחר כך, לפסטיבל המשך.

האוסף עצמו זכה להצלחה יפה והוא מרגש כיום בעיקר בגלל התמונות מהפסטיבל שמלוות את החוברת הפנימית. בין הקטעים באוסף אפשר גם למצוא קטעים יחסית נדירים של אמני האוס-טראנס ישראלים, בתקופה שיצירת המוסיקה האלקטרונית היתה בחזית. אוי, נוסטלגיה.

ציון: 9

ערך אספני: 20 ₪