Maximum Bassim

שם האוסף: Maximum Bassim

תת כותרת: אוסף רגאיי

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ העיר

שנה: 1993

עורך: גיל בונשטיין

הפקה: ארז פרי ומשה מורד

מק"ט: 20084-2

רשימת שירים:

1. Shabba Ranks - Ting-A-Ling (3:54)
2. Tiger - Nobody Move (3:52)
3. Tony Rebel - Firing Strong (3:45)
4. Mad Cobra - Fresh (3:46)
5. Chaka Demus and Pliers - Murder She Wrote (4:07)
6. Brigadier Jerry - Jamaica, Jamaica (4:08)
7. Wailing Souls - Shark Attack (3:52)
8. Burning Spear - I Stand Strong (4:16)
9. Israel Vibration - Live in Jah Love (4:37)
10. Dennis Brown - Can't Take Another Day (4:26)
11. Don Carlos - Young Girl (3:30)
12. Culture - Peace and Love In The Dancehall (4:13)
13. Ras Pidow - Can't Stand Still (6:09)
14. Alpha Blondy - Fulgence Kassy (3:52)
15. Aggrovators, The - Black Unity (4:44)

מודעה לכבוד צאת האוסף, מתוך "העיר"

עיצוב ועטיפה: עבודה של נורית וינד-קידרון. העטיפה החיצונית ממש מרשימה. קולעת לקו האומנותי של הרגאיי באותה תקופה ומצליחה להעביר את הרוח והאווירה של האוסף. החוברת הפנימית נראית פחות טוב, הכתב בתוכה נבלע על האימג'ים של האריות שמופיעים ברקע שלהם. מה שכן, החוברת הזאת מעמיקה ומרתקת. עורך האוסף, גיל בונשטיין, כתב בחוברת טקסט כללי על הז'אנר. הוא גם עשה מילון מונחים של תחום הרגאיי ואף כתב על כל אמן ואמן שבאוסף. מקצוענות יוצאת דופן במחוזותינו. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: "מקסימום באסים" הוא אמנם מאוספי הרגאיי הבודדים שיצאו בארץ, אבל זה לא מונע ממנו להיות אחד האוספים המרשימים שיצאו כאן. אוסף שלא מתפשר, עם בחירות מרתקות, רמה של חו"ל. 

ביקורת מהעיתון

את האוסף יצר גיל בונשטיין, שבזמן האוסף היה הבעלים של מועדון הרגאיי היחדי בישראל, הסווטו שפעל בתל אביב. בעקבות הצלחת המועדון, ביחד עם העלייה האדירה בפופולאריות של הרגאיי באותם שנים, נוצרה ההזדמנות להוצאת האוסף הזה. היוזמה ליצירת האוסף היתה של ארז פרי מאן.אם.סי, שהיה מיודד עם בונשטיין והציע לו להכין את האוסף. לבונשטיין היו רעיונות לקטעים רבים לאסופה, אבל באן.אם.סי הגבילו אותו רק לקטלוגים של החברות שהם יצגו. למרות המגבלה, בונשטיין אסף כאן קטעים מפתיעים, רבים מהם נדירים למציאה עד היום.

האוסף יצא בשיתוף המקומון התל-אביבי "העיר", שבאותם שנים הוציא בשיתוף עם אן.אם.סי את סדרת האינדי "עצמאי בעיר" שכללה שלושה פרקים מצליחים. החיבור עם "העיר" נעשה הרבה בזכות העיתונאי מיכאל רורברגר, שהרבה לסקר את סצנת הרגאיי. במסגרת שיתוף הפעולה, "העיר" פרגנו לאוסף במודעות לכבוד צאתו.

חוץ מהסיקור ב"העיר", החשיפה שהאוסף זכה לה בתקשורת הכתובה היתה רבה. מ"מעריב לנוער" ועד ל"במחנה", כולם כתבו עליו, כשהגדיל לעשות יואב קוטנר, שהקדיש לו עמוד שלם ב"ידיעות אחרונות". בניגוד לעיתונים, הרדיו לא הרבה להשמיע מהאוסף, ברשת ג', לדוגמה, התעלמו ממנו לחלוטין. 

לכבוד צאת האוסף נערכה מסיבה מתוקשרת במועדון הסווטו וביחד עם כל החשיפה בעיתונות, היה נראה שהאוסף הולך להצליח מאוד. למרבה הצער, זה לא קרה. האוסף הסתפק במכירות צנועות וכיום הוא ממש נדיר למציאה.
ברמה היותר אישית, היה לי עותק של האוסף, שקיבלתי בזכות עבודתי ברדיו באותם ימים. הייתי אז נער בן 17 ולמרות שרגאיי לא היתה "ה"מוסיקה שלי, התחברתי אליה מאוד. הייתי מאזין רבות לאוסף ובכלל לכוכבים החדשים של הז'אנר שפרצו באותה תקופה - שאבה ראנקס וצ'אקה דימוס אנד פלייר (שמופיעים כאן) וגם לשאגי, אפצ'י אינדיאן, רד דרגון ואחרים. יום אחד הבאתי את האוסף לבית של חברי הטוב דניאל ונדרניט, שהיה ממש בעניין של רגאיי. דניאל עף על האוסף ובעקבות זאת הוא גם נשאר אצלו לצמיתות. דניאל היה שומע את האוסף שנים והוא איבד אותו רק לפני שנים בודדות, כשהוא נשכח באחד מהרכבים שלו לשעבר. מה שכן, נשארה לו הקופסה. מתוך נוסטלגיה - ניסיתי, באמצעות רשימת השירים למצוא את כל הקטעים באינטרנט והתייאשתי די מהר. הרוב כאן ממש נדיר, אפילו בעידן היוטיוב והאפל מיוזיק למיניהם. חיפשתי עותק של הדיסק שנים ולא מצאתי בשום מקום. לשמחתי, ידידי עופר גרטש מצא במקרה עותק לפני כמה שבועות בחנות יד שניה תל-אביבית. זה עותק במצב רע. קישקשו על הדיסק עם טיפקס ועשו בו עוד שמות. בכל זאת, לשמחתי הוא עדיין שמיע, אז הנה - 24 שנים אחרי אני יכול להנות מהדיסק הזה שוב. לדניאל יש בדיוק היום יומולדת, אז לרגל האירוע אני הולך לעשות לו עותק חדש ממנו. סגירת מעגל.

ציון: 9

ערך אספני: 50 ש"ח

האוסף סוקר באדיבותו של עופר גרטש

העתיד יעונן חלקית

 
שם האוסף: העתיד יעונן חלקית

תת כותרת: להיטי שנות השבעים

חברת תקליטים: פונוקול/ חדשות/ Polydor

שנה: פברואר, 1992

עריכה: גיא אסיף ועמית שהם

הפקה: אורן קריסטל, מאיר גולדברג, אבי מאור ודורית גולדמן

מק"ט: cd 515231-2

רשימת שירים:

1 Gloria Gaynor - I Will Survive

2 Lipps Inc. - Funkytown

3 Chic - Le Freak

4 Donna Summer - I Feel Love

5 5000 Volts - I'm On Fire

6 Bee Gees - You Should Be Dancing

7 Elton John - Don't Go Breaking My Heart (with Kiki Dee)

8 Carl Douglas - Kung-Fu Fighting

9 Yvonne Elliman - If I Can't Have You

10 The Stylistics - I Can't Give You Anything (But My Love)
11 Tina Charles - I Love To Love
12 ABBA - Gimme! Gimme! Gimme! (A Man After Midnight)
13 The Village People - Y.M.C.A.

14 Donna Summer - Hot Stuff

15 Santa Esmeralda - Don't Let Me Be Misunderstood

16 Kool and The Gang - Ladie's Night

17 Sugarhill Gang - Rapper's Delight

18 James Brown - Get Up (I Feel Like Being a) Sex Machine

עטיפה: העטיפה הכי גרועה של הניינטיז. איילת אביב הדביקה דמות קומיקס עם רובה על רקע טבע לא ברור. כלום כאן לא מובן. מה ההקשר, הצבעים שמתערבבים, הכותרת שנבלעת. נורא. ציון עיצוב: 0

ביקורת ורקע: אל תתנו לעטיפה הנוראית לעבוד עליכם, "העתיד יעונן חלקית" הוא אחד האוספים המעניינים שיצאו כאן. לפחות מבחינת הרקע שלו.

הטקטס של עורכי האוסף מתוך העטיפה הפנימית

הסיפור של האוסף מתחיל משהו כמו שנה לפני שהוא יצא. אחד משני עורכיו, גיא אסיף או עמית שהם, ביקר בלונדון וגילה שתחייתה של סצינת הדיסקו של שנות השבעים החלה עם המון מסיבות, להקות קאברים ועוד (קראו, לשם המחשה, את הטקסט של השניים מתוך העטיפה הפנימית של הדיסק. תקישו על התמונה כדי להגדיל). הקאמבאק הזה עוד היה בחיתולים ובשנים שיבואו בהמשך העשור הסבנטיז באמת יחזור בגדול. הטיימינג, בכל מקרה, לא היה מפתיע. כל עשור זוכה לקאמבאק אופנתי שני עשורים מאוחר יותר (הסיקסטיז חזרו באייטיז, הסבנטיז בניינטיז), אבל הוא כן ריגש את אסיף ושהם, שלמרבה השמחה לא היו סתם שני אנשים אנונימיים, אלה שניים שיכולים באמת להביא את הבושרה לישראלים. איך? השניים היו באותה תקופה כותבי מדור המוסיקה של העיתון היומי "חדשות", ז"ל. "חדשות", מבית רשת שוקן, הוא עיתון החדשות הכי אייטיזי שישראל ידעה. הוא הוקם ב-1984, כניסיון להיות שילוב של צהובון בריטי ביחד עם גרסה יומית למקומון התל אביבי המצליח של רשת שוקן, "העיר" (עיתון בועט, תרבותי, רכילותי וציני שפעל עד לפני כמה שנים והוליד, בין השאר, את "עכבר העיר"). בכל מקרה, אסיף ושהם התלהבו מתחיית הדיסקו וחוץ מלתת לתופעה מקום בעיתון שלהם, הם גם יזמו ליין מסיבות במועדון האליזבת שביפו (מועדון בבעלותו של אורי שטרק, שאחר כך הקים את "אלנבי 58"). הליין היה על טהרת הדיסקו והיה להצלחה אדירה, הרבה בזכות תקליטן הבית איתן תבור, מחלוצי התקליטנות בארץ.

הלוגו של עיתון חדשות מתוך העטיפה

עם הגב של החשיפה העיתונאית וליין המסיבות המצליח, פונוקול החליטו להכנס לתמונה וביחד כל אלו יצרו את "העתיד יעונן חלקית", אוסף להיטי שנות השבעים. האוסף היה להצלחה גדולה והוא בישר לכלל הציבור בישראל, כלומר לאלו שלא היו בקליקה התל-אביבית של חדשות/האליזבת, על הקאמבאק של הדיסקו.
המשך העשור הביא לנו עוד כמה אוספי דיסקו מקומיים, אבל "העתיד", שיצא בשיתוף עם העיתון חדשות, היה הראשון. למרבה הצער, העתיד של "חדשות" (הלוגו של העיתון מתוך גב האוסף בתמונה מימין) גם עונן חלקית ושנה וחצי אחרי צאת האוסף הזה העיתון נסגר. אסיף ושהם המשיכו בקריירה עיתונאית עשירה ואסיף, בין השאר, התפרסם מאוד בהמשך העשור כשהוא היה האיש מאחורי ההרכב פינג פונג, שייצג את ישראל באירוויזיון עם "שמייח".

ערך אספני: 50 ש"ח

ציון: 9

רכרוכי בעיר

שם האוסף: רכרוכי בעיר

תת כותרת: אוסף עכשווי - Status One

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ העיר

שנה: 1992

עורכים: ליאור סולימן וגל אוחובסקי

הפקה: ליאור סולימן ומשה מורד

מק"ט: HAIR 3-2

רשימת שירים:

1 EMF - Lies (Radio Edit)

2 Jesus Jones - Who? Where? Why?

3 Blur - Bang

4 Wolfgang Press, The - Mama Told Me Not to Come

5 Barry Adamson - These boots are made for walking (with Anita Lane and Thought System of Love)
6 Wir - So and slow it grows

7 God's Little Monkeys - Ball of Confusion

8 G.W. McLennan - Easy Come Easy Goes

9 Frank Tovey - The Liberty Tree

10 Bill Pitchard - Number Five

11 Daniel Ash - Walk This Way

12 Butthole Surfers - The Hurdy Gurdy Man
13 Manic Street Preachers - Love's Sweet Exile
14 Pixies - Alec Eiffel
15 Limbomaniacs - Maniac
16 Infectious Grooves - I'm Gonna be My King
17 Lush - Nothing Natural
18 Spirea X - What Kind of Love
19 Pale Saints - Kinky Love
20 John Cale - The Queen and Me

עטיפה: עיצוב של נורית וינד, שבסך הכל מדבר עם העיצוב של שני החלקים הראשונים של הסדרה, אם כי לא מרשים כמותם, בטח לא כמו החלק הראשון המבריק. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: אחרי ההצלחה של האוסף הראשון שעיתון "העיר" הוציא עם אן.אם.סי ב-1990, באו לעולם עוד שניים, השני ב-91' והאחרון ב-92'. כמו את שני החלקים הראשונים, גם את השלישי ערך גל אוחובסקי, עורך "העיר", ביחד עם ליאור סולימן מהמחלקה הבין לאומית של אן.אם.סי. חלק שלוש היה דומה מאוד ברעיון לחלק 1 והוא כולל המון קטעי אינדי עדכניים (חלק 2 היה נוסטלגי מדי). אסופת השירים כאן מעולה, העריכה מצויינת ובגדול - זהו אחד מהאוספים הטובים ביותר שיצאו בישראל, בטח בתחום האינדי. זה אוסף שידע להצביע על כוכבי האינדי-רייב העדכניים (EMF, ג'יזס ג'ונס ובלר, שפותחים את האוסף), לצד אומנים מוערכין מהשוליים ההזויים של היצירה באנגליה וארצות הברית (לאש, ספיירה איקס, הבטהול ספרפרז), כל אלו ביחד עם כמה מהשמות הגדולים באטרנטיבה (הפיקסיז, ג'ון קייל, פראנק טובי ואחרים) ועם כמה שמות מבטיחים (שגם ממשו) מהתחום (המניק סטריט פריצ'רז, ברי אדמסון). פשוט perfect. להאזין לאוסף הזה מחזיר אותי בצורה מושלמת לתקופה שהוא יצא, פסקול אמיתי של החורף של תחילת 1992, אחד החורפים הגשומים שישראל ידעה, חורף שנתן לנו תחושה רגעית שאנחנו באירופה.
אני יכול להמשיך להשתפך על האוסף הזה עוד שעות, אבל אני רוצה לנצל את הבמה הזאת לדבר קצת על עיתון "העיר" שיזם את האוסף הזה ואת הסדרה המעולה כולה. בגלל שגדלתי בירושלים, נחשפתי רק בשלב מאוחר לעיתון "העיר", למען האמת היו אלו האוספים שהעיתון הוציא, שחשפו בפני את העובדה שבישראל יש עיתון שנותן במה מרכזית למוסיקת שוליים. נכון, בירושלים היתה לנו את הגרסה המקומית של "כל העיר", גם הוא מקומון מרשת שוקן (המקומון הראשון שיצא בישראל), גם לו היה מדור מוסיקה מעולה בזכות מבקרים כמו יורם בר, אסף גברון, ישי אדר, שלומית שסק ואחרים. אבל לנער מתבגר בישראל, שחיפש כל פיסת אינפורמציה מעניינת על המוסיקאים האהובים עליו, זה שהיה עוד עיתון, היה בגדר ברכה וכל פעם שהיתה לי ההזדמנות הייתי גומע את המילים הכתובות בו.
אנשים מרבים לדבר על חשיבות המקומונים של רשת שוקן ועל השינוי שהם הביאו בשיח הפוליטי הישראלי בזכות גישה תחקירנית לוחמנית ובלתי מתפשרת, אבל בשבילי היו אלו דווקא מדורי התרבות של הרשת שעשו את ההבדל. לראשונה בישראל ניתנה במה כתובה לסיקור מעניין ומתקדם של כל המתרחש בתרבות המקומית והעולמית ואני אומר לראשונה, אבל נראה לי שהעיתונים האלו, "כל העיר" ו"העיר" היו גם הפעם האחרונה שזה קרה כאן. לימים הגעתי לכתוב ולערוך ב"כל העיר" ומשם הדרך ל"העיר" היתה קצרה. ב"העיר" הייתי שותף להכנת המוסף "DJ העיר", מגזין כרומו חודשי שסקר את כל מה שעדכני במוסיקה ונראה לי ש"DJ" היה עיתון המוסיקה שרץ הכי הרבה זמן בישראל. מדי פעם גם זלגתי מ"DJ" לכתיבה בעיתון עצמו ובסך הכל הבמה שניתנה לי שם איפשרה לי לראיין כמה מוסיקאים מחוד החנית של היצירה העולמית, אנשים כמו קארל בארטוס מקראפטוורק, שרה קראקנל מסיינט אטיין, קלי דיל מהברידרז ורבים אחרים. הבמה הליברלית שניתנה ב"העיר", ביחד עם הכח של מדיום מצליח שיושב בלב העשייה התל אביב, אפשרו לי לסקור ביחד העיתונאים סביבי, את סצינת המוסיקה בצורה חריפה, עדכנית ובלתי מתפשרת, קצת כמו המדורים החברתיים והפוליטיים בעיתון. מעבר לכך, הכרתי ב"העיר" אהבות, חברים לחיים ואנשי תקשורת משכמם ומעלה ואני מבכה רבות את נפילתו של העיתון החשוב הזה ורואה באחראים לקריסתו פושעי תרבות.
לצד כל הזכרונות הטובים שיש לי מ"העיר", הן כקורא והן ככותב, אני שמח שנותרו לי שלישיית האוספים המעולים האלו, שמשאירים ולו במעט מהרוח המיוחדת של העיתון הזה.

ערך אספני: 50 ש"ח

ציון: 10

האוסף סוקר באדיבותו של עופר בצלאל חבס

עצבני בעיר

שם האוסף: עצבני בעיר

תת כותרת: אוסף רוק עכשווי מספר שתיים - Indie 91

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ העיר

שנה: 1991

עורכים: ליאור סולימן וגל אוחובסקי

הפקה: ליאור סולימן ומשה מורד

מק"ט: HAIR-2-2

רשימת שירים:

1 Pixies - Here Comes Your Man

2 Throwing Muses - Counting Backwards

3 The Charlatans - Then

4 Carter USM - Anytime, Anyplace, Anywhere

5 Blur - There's No Other Way
6 Fad Gadget - Saturday Night Special

7 Morrissey - Sing Your Life

8 The Band of Holy Joy - Route to Love

9 Marc Almond - Deaths Diary

10 Anna Domino - Zanna (with Luc Van Acker)

11 Daniel Ash - Day Tripper

12 He Said - Could You?
13 Nick Cave & the Bad Seeds - The Train Song
14 The Sneetches - Another Shitty Day
15 Minimal Compact - When I Go
16 Heidi Berry - Legacy
17 Mazzy Star - Halah
18 Momus - Amongst Women Only
19 Yazoo - Nobody's Diary
20 This Mortal Coil - Mr. Somewhere

עטיפה: נורית וינד עשתה משהו ברוח העטיפה המעולה של החלק הראשון, אבל בצורה עלובה. השימוש בפונטים שגוי, הנייר לא מתאים. מאוד מאכזב. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: אחרי ההצלחה של החלק הראשון, באן.אם.סי הפכו זאת למסורת - להוציא פעם בשנה אוסף עם עיתון העיר. האוסף הזה, שנערך על ידי גל אוחובסקי וליאור סולימן, אמור להיות על פי הכותרת שלו "אוסף רוק עכשווי". בהתחשב בכך שתחילת הניינטיז היו שנות השיא של האינדי הבריטי, האוסף הזה יותר ממאכזב. קודם כל, אומנים בולטים מהתקופה נעדרים ממנו. שנית, 9 מ-20 הקטעים הם משנות השמונים (כששניים מהם הם מ-82 ומ-83!), כך שהאוסף לא ממש עדכני.
נראה שזה אוסף גחמות של אוחובסקי וסולימן, המבוסס על דברים שהם אהבו באותה התקופה. זה אולי אוסף רוק "עכשווי" בהתייחס למה שנוגן בבית שלהם אז, אבל ממש לא באופן כללי. ככזה, זה יכל להיות אוסף טוב. יש כאן לא מעט יציאות ושירים מעניינים ונדירים. צריך רק להיות זהירים בכותרות.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 6

עצמאי בעיר

שם האוסף: עצמאי בעיר

תת כותרת: אוסף רוק עכשווי, עצמאי ואחר - Indie 90

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ העיר

שנה: 1990

עורכים: ליאור סולימן וגל אוחובסקי

הפקה: ליאור סולימן ומשה מורד

מק"ט: HAIR-1-2

רשימת שירים:

1 Peter Murphy - Cuts You Up

2 The Lightning Seeds - Pure

3 Inspirial Carpets - This Is How It Feels (Extended)

4 The Sundays - Here's Where The Story Ends

5 The Charlatans - The Only One I Know
6 Nick Cave & The Bad Seeds - The Weeping Song

7 Two Nice Girls - Top Of The World

8 Bel Canto - The Suffering

9 This Mortal Coil - The Jeweller

10 Tuxedomoon - The Cage

11 Love And Rockets - So Alive

12 Luxuria - Beast Box
13 Cabaret Voltaire - Yashar
14 Momus - The Hairstyle Of The Devil
15 The Nits - Adieu Sweet Bahnhof (Live)
16 Crime And The City Solution - I Have The Gun
17 Dead Can Dance - Radharc
18 Graig Davies - Amsterdam

עטיפה: הברקה של אורנה דניאל-דורון שעצבה את עטיפת הדיסק ברוח עיתון "העיר", כולל שימוש בפונטים. גם הנייר עליו מודפסת העטיפה הוא סוג של נייר עיתון מצהיב. מעולה. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: הנוסטלגיה המתפרצת לאחרונה בארץ לתחילת שנות התשעים היא לא מקרית. ההיסטוריה הקצרה של המדינה כללה צנע, מלחמות, אינפלציה, חרם כלכלי, בידול תרבותי ודיקטטורה תקשורתית. כל אלו השתנו באותה תקופה. מהפכת ההיי-טק הפכה את ישראל למדינה עשירה, שיחות השלום עם הפלסטינים נתנו תקווה לשינוי, המהגרים מברית המועצות לשעבר הביאו עמם אירופה, והכבלים וערוץ 2 החדש שברו את המונופול של רשות השידור.
הנורמליזציה לוותה בעוד דברים וכמובן שהשתקפה באוספים. אוסף כמו "עצמאי בעיר" לא יכל לצאת בשום תקופה אחרת. עיתון "העיר", המקומון הכי תל אביבי שיש, חבר, בזכות עורכו גל אוחובסקי, לחברת אן.אם.סי וביחד הם רקחו אוסף אינדי למהדרין (הקישו על תמונת האוסף כדי ללמוד עליו עוד, מהטקסט של גל אוחובסקי). להיטי ז'אנר, לצד קטעים שחובקו על ידי תחנת הרדיו האלטרנטיבית "צהל 2" כיכבו באוסף שהיה להצלחה ואף יצאו לו שני המשכים.
חברות תקליטים שחוברות לגופי תקשורת להוצאת אוספים זה לא דבר נדיר בעולם, אבל בישראל, שרק נפתחה למערביות באותה תקופה, זה היה דבר חדש. אמנם היו כמה אוספים שיצאו בשנות השמונים בשיתוף "רשת ג'", אבל אלו היו אוספי מיינסטרים מסחרי. תוצר כזה - של עיתון לוחמני, עם קטעי שוליים- באמת גורם לי להתגעגע לישראל של אז.

ערך אספני: 35 ש"ח

ציון: 10