Club Trance Experience

שם האוסף: Club Trance Experience

תת כותרת: Compiled by D.J Solly (Haoman 17)

חברת תקליטים: פונוקול/ אינקוגניטו

שנה: 1999

עריכה: סולי נואמה, שירה שליט ואורן קריסטל

הפקה: דניאל בוחניק

מק"ט: 2142-2

רשימת שירים:

1. Horny Bruce - The Way It Isn't (6:07)

2. Critical Mass - In Your Eyes (6:42)

3. Hidden Sound System - Freeze (6:38)

4. DJ Tibby - Midnight (6:01)

5. Nomax - Sonar (8:27)

6. Hammock Brothers - Blaze Of Night (6:33)

7. San - Feel My Love (7:02)

8. Fire and Ice - What You Are For Me (5:40)

9. Atlantis 6 - Life Is A Mystery (6:27)

10. Male Motion - To The Top (5:52)

11. Madely - Blue Sun (The House Groove) (7:10)

12. Supernova - Komm Zu Mir (5:59)

עטיפה: עיצוב של סיוון אופיר ויריב בן שלום. נראה כמו עטיפה של אלבום טראנס, מה שמפספס את הנקודה. אמנם לסגנון קראו קלאב-טראנס, אבל ללא ספק הוא היה ז'אנר שיצא מההאוס, והיה שייך למועדונים. ליצור לאוסף הזאת עטיפת "טראנס", בטוח פגעה בשיווק שלו ובנראות שלו על מדפי חנויות הדיסקים. זה בטח נוצר בגלל שהז'אנר הזה עוד היה בתולי, בעת יציאת האוסף הזה, אבל עדיין. ציון עיצוב: 4

סולי נואמה, תמונה מתוך העטיפה הפנימית של האוסף

ביקורת ורקע: הדיג'יי סולי נואמה היה בשנות התשעים אחד הדיג'יים המובילים בישראל. הוא תקלט בכל אבן דרך ממועדוני ירושלים - "האגף הסגור", "דפרדייה", "פיתגורס", "האופרה", "האנדרגראונד", "התעשייה" ובסוף הניינטיז הפך לרזידנט של המועדון המוביל בארץ, "האומן 17". מכאן, החיבור בין נואמה לבין חברת פונוקול, ליצירת אוסף, היה דבר די טבעי. "בתקופת האומן 17 בירושלים", נזכר נואמה בימים ההם, "היה קשה להשיג מוסיקה. זה לא כמו היום, בעידן האינטרנט, שהכל זמין. היינו ממש צריכים לטוס לאמסטרדם, לקנות תקליטים ולבקר במועדונים השונים על מנת להתרשם ממה שקורה. כך הבאנו את מה שמתרחש שם, לסצנת המועדונים של עיר הבירה".

"באחד המסעות קלטתי סגנון חדש של מוזיקת האוס-מועדונים, משהו לא סטנדרטי. הסגנון הזה כלל מוטיבים מעולם הטראנס הפסיכדלי, שהתחיל להתרומם באותן השנים. קראו לסגנון קלאב-טראנס ואהבתי מאוד את השילוב המסחרי הזה של האוס עם טראנס. חשבתי שהוא יכול לתפוס טוב בארץ והבאתי איתי כמה תקליטים, מכמה לייבלים שונים. הקהל כאן עף על זה".

"באותה התקופה הייתי מחובר לאורן קריסטל ושירה שליט מפונוקול ופשוט שיגעתי אותם על הנושא. יצרנו קשר עם חברת התקליטים של טייסטו וכל החבורה דאז והתחלנו לאסוף את הזכויות על התקליטים שהבאתי מאמסטרדם וגרמניה. חברות התקליטים מחו"ל היו בשוק שבכלל אנחנו רוצים לקנות זכויות הפצה בארץ".

"האוסף יצא, הייתה מסיבת השקה, אך לצערי המכירות לו היו היסטריות. הקדים את זמנו לגמרי. אחריו, כבר לאט לאט הז'אנר תפס תאוצה ואיתו גם האוספים השונים מבית אן.אם.סי וגם פונוקול. אני העדפתי לחזור לכור מחצבתי ולעזוב את נושא עריכת האלבומים".

ציון: 9

ערך אספני: 35 ₪

Haoman 17 Jerusalem

שם האוסף: Haoman 17 Jerusalem

תת כותרת: Session One

חברת תקליטים: IMP

שנה: 1999

עריכה ומיקס: סהר זנג'לביץ'

הפקה: צוות IMP

מק"ט: IMP 2071

רשימת שירים:

CD1 - Unmixed
1 Des Mitchel - Welcome To The Dance

2 Balearic Bill - Destination Sunshine

3 Agnelli and Nelson - Everyday

4 Plastic Angel - Follow Me
5 Ambassador - The Fade
6 Rising Star - Touch Me
7 Lost Tribe - Gamemaster

8 Sander Kleinenberg - Sacred

9 Animated Rhythm - Persuasion

10 Katcha - Touched By God

11 System Lush! - Goin On

12 Humate - Love Simulation
13 Manjaro - Apperception

CD2 - Mixed
1 System Lush! - Goin On (DJ Set)
2 Sander Kleinenberg - Sacred (DJ Set)
3 Plastic Angel - Follow Me (DJ Set)
4 Animated Rhythm - Persuasion (DJ Set)
5 Lost Tribe - Gamemaster (DJ Set)
6 Balearic Bill - Destination Sunshine (DJ Set)
7 Des Mitchel - Welcome To The Dance (DJ Set)
8 Rising Star - Touch Me (DJ Set)
9 Agnelli and Nelson - Everyday (DJ Set)
10 Humate - Love Simulation (DJ Set)
11 Ambassador - The Fade (DJ Set)

12 Katcha - Touched By God (DJ Set)

עטיפה: מה שנקרא אלגנטי. איל כ"ץ וסער פרידמן, שעיצבו ומיתגו כל דבר שקשור לאומן - מהמועדון, דרך ההזמנות ועד ללוגואים - עיצבו גם את זה. כ"ץ היה גם מהבעלים של האומן ואחרי אפיזודת המועדון הם הקימו חברת מיתוג מצליחה בשם Open, שבין לקוחותיהם אפשר למצוא את AM:PM. כתבה מעניינת עליהם מגלובס אפשר לקרוא כאן. בכל מקרה, לעטיפה של האוסף הזה הם עשו משהו ברוח ההזמנות של המעודון - עדין ומינימליסטי. בפנים יש תמונות נחמדות ממסיבות של המועדון. לא מדהים, אבל גם לא רע. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: האומן 17. אני לא יודע מאיפה להתחיל. מחוויות אישיות מהמועדון? מההיסטוריה שלו בכללי? מדיבור על הדיג'יי האגדי שלו? המקום היה כזה מדהים, שאין לי מושג מאיפה לתקוף את הנושא הזה, אבל אני אנסה בכל זאת. בסוף שנות התשעים, בזמן שישראל ידעה יציבות בטחונית והראתה סימנים של יציאה מהמיתון הכלכלי, סצינת המועדונים הישראלית החלה לפרוח במה שהתפתח לקלאב-לאנד מרשים.
אנשים חושבים שההאדרה של התקופה ההיא היא בגדר הגזמה, אבל אני רציני - באמת קרה משהו בישראל באותה התקופה ואפילו ה-BBC לא נשאר אדיש והפיק תכנית דקומנטרית על הסצינה הישראלית, תכנית שהייתי מת לראות היום, אז אם למישהו יש כיוון...
זה לא נגמר בזה. Global Underground, סדרת האוספים הבריטית המעולה החלה את דרכה עם הוצאת סט של טוני דה ויט בתקלוט שלו בתל אביב. תקליטנים מקומיים כמו ג'ז וצ'ופי נכנסו למצעדי המכירות בכל העולם עם קטעים שהם הפיקו. גיבורת הקלאבים המקומית דנה אינטרנשיונאל זכתה באירוויזיון והשורה הראשונה של דיג'יים מכל העולם הגיעו בזה אחר זה לתקלט בישראל.
בתוך כל ההו-הא הזה, בלט לחיוב מועדון אחד ויוצא דופן - האומן 17. בניגוד לשאר המועדונים המובילים בארץ שהיו באיזור המרכז, האומן היה בירושלים רחוק מכל ההמולה.
המיקום הגיאוגרפי של האומן הקנה לו מעמד של אתר עליה לרגל, כמעט דתי. כל זה לא היה רק רעיון מיתוגי. האומן נתן תוכן. זה היה המועדון הכי מועצב בארץ, עם הסאונד הכי טוב, הרזידנט הטוב בארץ והדיג'יים הטובים ביותר מחו"ל.
הקו המוסיקלי שלו היה קלאב-טראנס, שעליו ניצח התקליטן המוכשר סהר זנגלביץ' המקומי. את זנגילביץ' אני מכיר עוד מימיו כתלמיד בתיכון רנה קאסין שלמדתי בו. הוא היה בחור שקט ונעים שאהב מאוד מוסיקה. הוא החל את דרכו כתקליטן במסיבות לנוער במועדונים כמו הדרפדייה והפיתגורס ועם הזמן והמהפכה האלקטרונית של הניינטיז, הוא התקדם להאוס.
חברת IMP, שהיתה ערה להצלחת המועדון המדהים, חברה לאומן והוציאה לו אוסף שהוא סוג של כרטיס ביקור תדמיתי. זנגילביץ' אסף וערך את הקטעים, שמעלים זכרונות מתוקים מהמועדון שהוא היה. הדיסק השני כולל את אותם השירים, רק במיקס מתוקלט של זנגילביץ', במה שנשמע כמו לילה מיתולוגי, הלום אלכוהול ורד בולים, באופוריה המועדונית שצמחה כאן בסוף הניינטיז. לא היה דבר כזה. תאמינו לי.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8

House of Lemon

שם האוסף: House of Lemon

תת כותרת: Mix by DJ Sagi Haber

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: אוקטובר, 1996

עורך: שגיא הבר

הפקה: אורן קריסטל, ג'ולי כהן ודניאל בוכניק

מק"ט: 2061-2

רשימת שירים:

1 Ruffneck - Move Your Body (DJ Set)

2 DJ Sneak - Latin Seoul (DJ Set)

3 DJ Franco - Aaaah (DJ Set)

4 Lemon8 - Model 8 (Remix) (DJ Set)

5 DJ Tonka - Feel (DJ Set)
6 Zone, The - Bring Me Back (DJ Set)

7 Vital Signs - Love Wonder (feat. Ulysses) (DJ Set)

8 Kenlou - What A Sensation (DJ Set)

9 KC Flightt - Voices (vs. Funky Junction) (DJ Set)

10 Gage - State of Time (DJ Set)

11 Bob Williams - Flashback (DJ Set)

12 16B - Sex Drive (DJ Set)
13 Those Guys - Love Love Love (DJ Set)

עטיפה: זה לא ממש עובר טוב בסריקה, אבל מדובר בעטיפה יפייפיה ומרשימה שיצרו Ginga Design, שאני חושב שעצבו את כל ההזמנות והמודעות של מועדון הלמון. מדובר בעטיפה על נייר כסוף מבריק, עם עיצוב מנימליסטי ברוח עיצובי אלבומי ההאוס. צריך לראות ממש כדי להבין. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: באמצע שנות התשעים, כשישראל הדביקה את שאר העולם ונוצרה כאן תרבות מועדונים עדכנית ותוססת, המועדונים המקומיים התחילו לחשוב כמו בחו"ל, על כל המשתמע בכך. מהכיוון שלנו, באתר הזה, מועדונים ישראלים ראו שמועדונים הולנדים, גרמנים ובריטים מוציאים אוספי מוסיקה והם חשבו שאם הקרים, מינסטרי אוף סאונד והגייטקראשר יכולים, אז למה לא הם?
כך ראו אור בזה אחר זה אוספים למועדוני הצמרת הישראלית - אלנבי 58, האומן 17 והלמון. את האוסף של ה"למון", מועדון שפעל במשך רוב הניינטיז בפלורנטין, ערך הרזידנט של המועדון, דיג'יי שגיא הבר, תל אביבי בן 41, מבכירי התקליטנים שישראל הכירה. הזמנו את הבר לאתר, לשיחה קצרה עליו ועל האוסף.
שגיא, איך התחלת את הקריירה?
זה היה במועדון התיאטרון, שם הייתי תאורן וגם אחראי על הניקיון. בזמני החופשי הייתי מתאמן על מיקסים במועדון, עד שערב אחד היתה קטטה במועדון ותקליטן הבית, שהיה אז יגאל לובין, לקח את הבחור לבית החולים ואני סיימתי את הערב במקומו. אחרי מספר שנים ניתנה לי הזדמנות נוספת במועדון הטאץ' דאון בהרצליה ושם כבר היה לי ערב שלם למספר חודשים. משם התגלגלתי לפינגווין, לורטיגו, קו, פאצ'ה, דולפינריום, מסיבות טבע, עד שהתמקמתי בלמון לשלוש שנים.
מה היה מיוחד בלמון?
מועדון הלמון היה ממוקם ברחוב הנגרים בשכונת בפלורנטין והוא נפתח ב-1993. הלמון היה המקום היחידי בארץ, נכון לאז, שניגן האוס, טכנו, ודיפ האוס, כשכולם ניגנו מיינסטרים. הוא גם היה המקום הראשון שנתן לקהל מאוד מגוון להיות תחת קורת גג אחת. הגיעו לשם כל הטיפוסים, בכל הגילאים ובכל הצבעים. המסיבות היו נמשכות עד לשעות הקטנות של הבוקר והמקום היה קסום ומיוחד. אין ספק שהלמון היה מועדון אנדרגראונד אמיתי עם קהל נאמן ומוסיקה מאוד שונה ממה שאנשים הכירו.
מי עוד תקלט בלמון?
אני היתי תקליטן הבית היחידי בימי שישי ומדי פעם היו מגיעים אורחים, הן מהארץ והן מחו"ל. היתה תקופה שמאוד הושפענו מהסצינה ההולנדית ובאמת כל התקליטנים ההולנדים הגדולים נחתו בארץ ונגנו בלמון. היו גם כמה תקליטנים מאנגליה, בין השמות היו דימיטרי, מרסלו, ז'אן, אלפרדו, תאור, ג'יי ג'ונסון, ריצ'ארד ועוד כמה שאני לא זוכר.
מי יזם את האוסף שהוצאתם עם פונוקול?
הרעיון להוציא אוסף הגיע כצורך להוציא את הקו המוסיקלי של המועדון לקהל שעדין לא נחשף לז'אנר המוסיקלי הזה, גם לתת לקהל שלנו דיסק רישמי לאור הביקושים וגם להביע חותם על הסצינה המקומית. זאת גם היתה תקופה שמועדונים בעולם היו מוציאים אוספים ביתיים עם המוסיקה שהתנגנה אצלהם ברחבה והוחלט שגם לנו זה יעשה טוב.
מי בחר את השירים?
הקטעים באוסף נאספו ומוקססו על ידי. בתכנון המקורי היו שני שירים נוספים שלא הצלחנו לקבל עליהם רישיון עקב בעיות פוליטיות שהיו אז בארץ ונאלצנו לעשות פשרות.
האוסף הצליח?
אני חושב שמכרנו משהו כמו 3000 עותקים שזה לא נחשב הצלחה מסחרית, אבל הצלחה מסחרית זה לא הכל בחיים.
מה אתה עושה בימים אלו?
כיום אני מתרכז יותר ביצירה מוסיקלית וכמעט שלא מתקלט במועדונים. עייפתי מחוסר המקצועיות של בעלי מועדונים, ברמת הסאונד הנמוכה, ובטעם של הקהל שנהיה מזעזע. חוץ מזה אני מתעסק בנדל"ן, אבל זה רק כדי לשלם חשבונות ולא לנשמה.
שנתיים אחרי הוצאת האוסף הבר נסע לניו יורק וניהל את הקריירה שלו שם, עד חזרתו לישראל, לאחרונה. הלמון המשיך לעבוד עד תחילת המילניום, עד שקרנו ירדה ביחד עם דעיכת שאר המגה-קלאבים הישראלים. קצת לפני שזה קרה, ב-1999, הלמון הוציאו עוד אוסף שנקרא על שם ליין הדגל שלהם - "Thank God it's Friday", אוסף שמוקסס על ידי הרזידנט שהחליף את הבר, לקי לו.
ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 8

אוסף רוקסן

שם האוסף: אוסף רוקסן

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1993

עורכים: לירון תאני, קארן רוז ורן עצמון

מק"ט: ARTON 19511

רשימת שירים:

1 Jane's Addiction - Stop!

2 Red Hot Chili Peppers - Give it Away (Rasta Mix)

3 Wreckx N Effect - Rump Shaker

4 Del the Funkee Homosapien - Mistadobalina

5 Prince - Sign "O" the Times
6 Seal - Crazy

7 Tom Petty - Refugee (with the Heartbreakers)

8 Yes- Owner of a Lonely Heart

9 The B52's - Roam

10 Pretenders - Middle of the Road

11 R.E.M - Orange Crush

12 The smiths - Bigmouth Strikes Again

13 Skid Row - Wasted Time

14 Body Count - Body Count
15 Alannah Myles - Black Velvet
16 Lou Reed - Walk on the Wild Side

עטיפה: נקי ויפה. תמר קרוון לקחה את הלוגו המעולה של ה"רוקסן", הוסיפה מסביב בדהוי את שמות האומנים, הכל על רקע שחור. מעביר נהדר את תחושת העיצוב הכהה והמינימליסטית של ה"רוקסן". טוב מאוד . ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אני יכול לדבר די הרבה על מועדון ה"רוקסן", אבל אני מרגיש שאין לי כל כך מה להוסיף על מה שאפשר למצוא בגוגל. בכל זאת, אני אתמצת בקצרה: ה"רוקסן" היה מועדון חשוב מאוד בתולדות המועדונים הישראליים. בפער שבין מועדוני הקאלט שכולם טוענים שהם היו שם, אבל אף אחד לא היה שם באמת (הפינגווין והליקוויד) למגה מועדוני ההאוס של הניינטיז (האומן 17 ואלנבי 58) צץ לו מועדון רוק אלטרנטיבי אמיתי. ה"רוקסן פעל מסוף האייטיז עד 1994 והיה מועדון הדגל של סצנת האלטרנטיבה הגיטריסטית הראויה היחידה שצצה כאן, עם אומנים כמו הקספרים, נושאי המגבעת, אביב גפן ואחרים, שהופיעו באופן תדיר במקום, לצד כמה ליינים מסיבתיים קבועים במקום. המועדון גם אירח כמה אומנים נחשבים מחו"ל בזמן אמת, ראויים לציון הם רדיוהד, Therapy, בייבס אין טויילאנד וקינגמייקר.
ה"רוקסן", שעבד באזור התעשייה של רמת החייל, פעל באידאולוגיה רוקנרולית אמיתית. מעבר לריח הזיעה, בירה וסיגריות הראויים, המועדון פיתח אנטגוניזם מתנשא כלפי סצנת הדאנס המתפתחת ואף הגדיל ביצירת ליין הרוק הכבד "מוות לטכנו". בסופו של דבר, הפשיזם הרוקנרולי הזה עלה לרוקסן בחייו, מפני שעד סוף הניינטיז סצנת האלטרנטיבה היתה ברובה אלקטרונית והרוק, גם האלטרנטיבי, הפך לאנכרוניסטי בתדמיתו. אבל קצת רצתי מהר מדי, מפני שבתחילת הניינטיז המועדון הזה עוד היה נכון והאנטי שלו כלפי מוסיקה אלקטרונית היה סוחף, אמיתי ועדיין בגדר דיון רלבנטי.
בין כל אלו, הד ארצי האמינו שה"רוקסן" הוא מותג מספיק חזק כדי שהוא ימכור אוסף. רן עצמון וקארן רוז מהד ארצי חברו לתקליטן הבית של ה"רוקסן" - הדיג'יי הקולבוייניק לירון תאני וביחד הם אספו 16 קטעים שבדיעבד לא ממש מעבירים את התחושה שהמסיבות במועדון יצרו.
האוסף הוא אוסף אלטרנטיבה-מיינסטרימית עם נגיעות היפ הופיות מגניבות. אין כאן שום דבר מהגראנג' שכבש אז את הרחבה של הרוקסן, מן הסצנה המנצ'סטרית החמה של התקופה, מן הגל האלטנטיבי התל אביבי של תחילת העשור או אפילו מן הלהקות המעולות מחו"ל שהופיעו במקום.
אני מודה, בזמנו מאוד אהבתי את האוסף הזה, פשוט כי יש בו שירים ממש ממש טובים. רק חבל, כאמור, שהוא לא באמת מעביר את התחושה המדהימה של המועדון המדהים ההוא.

ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 7

The Best House in De House

שם האוסף: The Best House in De House

חברת תקליטים: IMP Dance

שנה: 1995

עורך: יורם ואזאנא

מק"ט: IMP2020

רשימת שירים:

1 Winx - Don't Laugh (Extended)

2 David Morales - In De Ghetto (with the Bad Yard Club)

3 Celvin Rotane - I Beleive

4 Wildchild - Legends of the Dark Black - Part 2

5 Edward's World - Soul Roots
6 Roach Motel - Wild Luv

7 Rachid Taha - Voila Voila

8 Movin' Melodies - Party

9 Bum Bum Club - Play This House

10 Control - Representative

11 X tracks - La Musica

עטיפה: אחת העטיפות היפות! חיים פנירי יצר משהו ניו יורקי אמיתי, הכי מעודכן לתקופתו. זה האוסי, זה אמריקאי, זה עם סול שחור, זה נראה ממש טוב. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אני עוסק לאחרונה הרבה באוספים של IMP, חברה שבזמנו חשבתי שהיא עוד אחת מני רבות, אבל ככל שאני מתעמק בפועלם יותר, אני מתרשם יותר. הם פעלו בצורה יצירתית, היו עם היד על הדופק והוציאו דברים שהם לא רק ליגה אמיתית, הם גם היו חלוציים.
לפני שאני חוזר לנושא של IMP, אני רוצה להביא קצת רקע מכיוון עולם התקשורת, אליו הייתי שייך בניינטיז: כל אוסף, אלבום וסינגל שחברות תקליטים היו מוציאות לתקשורת לווה בדף יחסי ציבור שהסביר על האוסף. לצערי את רוב הדפים האלו זרקתי, אבל את זה של האוסף ההאוס הניו יורקי המצויין (ושוב, החלוצי) "The Best House in De House" משום מה שמרתי והנה הוא לפניכם (לחצו על התמונה פעמיים כדי לראות את הטקסט בגדול):

ניתן ללמוד רבות על IMP מן הדף הזה. החל מכך שכפי שאפשר לקרוא על הקטע השני - הם הביאו לפורמט ה-CD קטעים שכיכבו עד אז רק על וינילים, דרך זה שאת דפי הפרומו שלהם הם כיבדו עם "בס"ד" גדול מצד ימין למעלה ועד הטלפון לקשר למטה שמעיד על כך שהם פעלו הרחק מלב הסצינה התל אביבית, בירושלים.
שלושת הדברים האלו נראים מעט הזויים, אבל הדברים האלו, שנראים כאילו הם נוגדים כל הגיון שיווקי ואופנתי, הפכו את IMP לחברה המגניבה והחשובה שהם.
כלומר, אנשים יכולים להרים גבה על ה"בס"ד", אבל IMP זאת החברה שגילתה, החתימה וטפחה את דנה אינטרנשיונל, מה שמעיד על כך שאפשר להיות גם דתי וגם ליברל (לפחות בניינטיז האמינו שאפשר).
כמו היום, גם אז אנשים חשבו שהכל חייב לצאת מתל אביב, אבל סצינת הדאנס הישראלי צמחה דווקא בפריפרייה. ממסיבות הטראנס ביערות המרוחקים, דרך מועדוני דגל ירושלמים כמו ה"האנגר" ו"האומן 17", בזמן שבמועדון המוביל בתל אביב, "הרוקסן" ייסדו ליין שנקרא "מוות לטכנו" ועד תכניות האוס חלוציות בתחנות פיראטיות מאשקלון ומבאר שבע, בזמן שגלגלצ היפואית עדיין נגנה דייר סטרייטס ויו-2.
גם הרעיון של להביא קטעי מועדונים כמו זה של דייויד מוראלס לבתי של אנשים באמצעות הוצאתם על דיסקים היה חלוצי. בהתחלה עוד היה קשה לאנשים עם זה, אבל עד סוף הניינטיז הרעיון של IMP חדר לכל בית והאוס הפך להיות הפסקול היומיומי של כל ישראלי צעיר.
נכון, IMP לא פעלה לבד. גם חברות התקליטים האחרות עזרו, בנוסף לאין ספור דיג'יים, אנשי חנויות תקליטים, עיתונאים, בליינים וצרכני מוסיקה אחרים שטפחו את המהפכה. IMP היתה בחזית של כל אלו ואם בזמנו החברה לא זכתה להכרה הראוייה לה כמוסד תרבותי חשוב, אני נהנה להעניק להם את התואר הזה כיום.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון:8