בחזרה לאושר

עטיפת הדיסק

שם האוסף: בחזרה לאושר

תת כותרת: מלוח שידורי רשת ג אל המקול שלך - 20 להיטים גדולים משנות ה-60 - הביצועים המקוריים

חברות תקליטים: איסטרוניקס/ התקליט חיפה/ קול ישראל

שנה: התקליט - 1987, הדיסק - 1988

עורך: גלעד בן-שך

מפיקים: אמנון שילוני, יוסי לבנון, דב זעירא ויהודה בן הרוש

מק"ט: התקליט - EAST 2001/2, הדיסק - EAST CD 2001

רשימת שירים (בדיסק יש 24 שירים, בתקליט הכפול 30. השירים עם סימון * מופיעים רק בתקליט):

צד א'

1. Nicole Croisille - I'll Never Leave You (3:28)

2. Elvis Presley - Good Luck Charm (2:27)

3. Ray Peterson - Tell Laura I Love Her (2:54)

4. Peggy March - I Will Follow Him (2:24)

5. Perry Como - Gringo's Guitar (2:58)*

6. Four Tops, The - Reach Out I'll Be There (3:02)

7. Hugo Montenegro - The Good, The Bad and the Ugly (2:43)

צד ב'

8. Paul Anka - Steel Guitar And A Glass Of Wine (2:11)

9. Neil Sedaka - You Mean Everything To Me (2:36)

10. Skeeter Davis - A Dear John Letter (with Bobby Bare) (1:53)

11. Joe Dolan - Make Me An Island (2:54)

12. John D. Loudermilk - The Language Of Love (1:45)

13. Jim Reeves - Distand Drums (2:46)*

14. Diana Ross - Baby Love (with the Supremes) (2:38)

15. Marcello Minerbi - Zorba's Dance (2:51)

צד ג'

16. Patty Pravo - La Bambola (3:05)*

17. Fausto Leali - A Chi (3:22)

18. Little Tony - Cuore Matto (2:54)

19. Marisa Sannia - Casa Bianca (3:32)

20. Nico Fidenco - Casa D'irene (3:09)

21. Edoardo Vianello - Il Peperone (2:14)

22. Jimmy Fontana - Il Mondo (2:30)*

23. Nini Rosso - Il Silenzio (3:10)

צד ד'

24. Herve Vilard - Capri C'est Fini (3:37)

25. Los Hermanos Rigual - Cuando Caleinta El Sol (2:20)*

26. Pascal Danel - Les Neiges Du Kilimandjaro (3:17)

27, Sylvie Vartan - La Plus Belle Pour Allez Danser (2:25)*

28. Luigi - Une Maman (2:30)

29. Alain Barriere - Elle Etait Si Jolie (3:01)

30. Los Indios Tabajaras - Maria Elena (3:06)

עטיפה: עבודה מרשימה של המעצב סמרל (Samarel). השם סמרל חדש כאן באתר וזה מפני שהוא לא הרבה לעצב עטיפות של אלבומים, זה לא תחום העיצוב המרכזי שלו. הוא מתרכז בעיקר באומנות אירוטית (!). מה שכן, בסוף האייטיז-תחילת הניינטיז סמרל, מתוך חיבור למוזיקאים ולעולם המוזיקה, כן הגיע לעצב מספר קטן של עטיפות. באופן מרשים, אלו כמה מהעטיפות האייקוניות ביותר שיצאו בארץ. האלבום של סיאם זה עבודה שלו, האוסף של אריאל זילבר זה הוא וכך גם

מעבודותיו המפורסמות של סמרל

הראשון של טל גורדון - כולן עטיפות שהן אבני דרך בתרבות הפופולארית הישראלית. כמו שלושת אלו, גם העטיפה שסמרל עשה ל"בחזרה לאושר" נחשבת לאחת האייקוניות. צבעים כתומים-צהובים דהויים נמצאים במרכז היצירה, נותנים נופח נוסטלגי, עתיק. עליהם תמונות של דוגמניות מהסיקסטיז ושל האמנים הבולטים באוסף, כשאלביס פרסלי מופיע בענק. הנוכחות של אלביס הפכה את העטיפה והאוסף הזה לפריט אספנים נדרש בעולם. עד היום האוסף הזה נמכר יפה באיביי, הכל בזכות המלך. בעטיפה הפנימית יש טקסט של דן כנר וגם על התקליטים עצמם, במדבקת האמצע, מככבים כוכבים בקטע מדליק. על התקליט הראשון זה אלביס ובשני זאת סילבי וארטן, שמופיעה גם בגדול בצד האחורי של העטיפה. מדהים. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: ב-1986 רשת ג' החלה ביצירת טרילוגיה של אוספים, שליוו תכניות נוסטלגיות של התחנה. האוסף הראשון, זה שסקר את שנות ה-50, נקרא "צפיחית בדבש" והוא יצא בשנת 86 בחברת CBS. האוסף השני, "בחזרה לאושר", סקר את שנות ה-60 והוא יצא בחברות איסטרוניקס והתקליט חיפה בשנת 1987. האוסף השלישי, "שבעים מי יודע", סקר את הסבנטיז, כשהוא יצא ב-1988 בחברות הליקון והד-ארצי. שלושת האוספים זכו להצלחת ענק. הם מכרו עשרות אלפים, הגיעו למעמד של אלבומי פלטינה והם כיבדו את המדפים בבתים כל כך רבים בישראל, שהם נחשבים למעצבי דעה, לאבני דרך בטעם הציבור הישראלי. האוספים האלו הם עדות לכח ולעוצמה של רשת ג' באותם ימים - תחנה מצליחה, שכל מה שהיא נגעה בו הפך לזהב. להתרפק ולהתגעגע.
בעוד האוספים של ה-50 וה-70 יצאו בחברות תקליטים שאנחנו מרבים לפגוש באתר הזה, האוסף של שנות ה-60 יצא בחברות שזהן היצוג הראשון שלהן באתר. האוסף יצא בשיתוף שתי חברות - איסטרוניקס והתקליט חיפה. שתי החברות הן מהוותיקות שפעלו בארץ, תחילת פעילותן עוד מסוף החמישים-תחילת השישים. על חברת התקליט-חיפה אני מבטיח לספר רבות בעתיד, מפני שישנם כמה אוספים שהחברה הוציאה ולא סוקרו, חלקם יצאו אפילו בסוף שנות התשעים.
בניגוד להתקליט-חיפה, איסטרוניקס, החברה השניה שהיתה מעורבת באוסף הזה, חדלה לפעול זמן קצר יחסית אחרי צאתו. לכן אני רוצה להקדיש את מרכז הפוסט הזה לחברה הזאת.
הסיפור של איסטרוניקס הוא סיפור שמאפיין, באיזשהו מקום, את הולדתן של המון חברות תקליטים בעולם במאה העשרים. כמו איסטרוניקס, חברות תקליטים רבות נולדו כאגפים מוזיקליים בתוך מפעלים או תאגידים גדולים, שעסקו בדרך כלל בטכנולוגיה. חברת התקליטים EMI, לדוגמה, נוסדה מתוך חברת האם, שיצרה פטיפונים. בצורה דומה - חברת RCA-Victor נוסדה כאגף בחברת האם שנשאה את אותו שם ושיצרה מכשירים ואביזרים טכנולוגיים. משבבים, דרך מקלטי רדיו ועד טלוויזיות. בדרך הם גם הוציאו מוזיקה.
חברת איסטרוניקס הישראלית גם היתה (למעשה, היא עדיין!) חברת טכנולוגיה ומחשבים. כחברה כזאת, היא חתמה על הסכם יבוא עם חברת RCA-Victor, כדי להביא לישראל את מוצריה - בעיקר הרכיבים האלקטרונים השונים שהחברה יצרה. ואז הגיע אלביס. אלביס הוחתם באמריקה ב-RCA והפך לכוכב הכי גדול בעולם. בישראל נוצר ביקוש לתקליטיו של אלביס וחברות התקליטים המקומיות, בראשן הד-ארצי, פנו לחברת RCA לגבי יבוא של אלבומיו של המלך לארץ. ב-RCA אמרו להם - תודה על ההתעניינות, אבל בישראל יש לנו הסכם בלעדיות עם איסטרוניקס ואנחנו מחוייבים אליו. לאיסטרוניקס לקח זמן להבין את הסיטואציה וכשהם הבינו את הפוטנציאל, הם הפכו גם לחברת תקליטים וההוצאות של

המדבקה על התקליט השני, כולל הלוגואים של איסטרוניקס והתקליט-חיפה

אלביס ראו אור דרכם בארץ לאורך כל הקריירה שלו.
ההתעסקות עם חברת התקליטים לא הצריכה יותר מדי מאמצים מאנשי איסטרוניקס, בגלל מדיניות ההחתמות יוצאת הדופן של RCA. בניגוד לחברות תקליטים אחרות, RCA המעיטו להחתים אמנים, וכשהם כבר כן החתימו, זה היה הבון-טון של עולם המוזיקה. לו ריד, דייויד בואי, המנקיז, האיגלז, פול אנקה, יוריתמיקס. קילרים אחד אחד, שקשה לפספס איתם.
עם השנים, איסטרוניקס הפכה לשחקן מרכזי בשוק המוזיקה הישראלי, בעיקר לאחר ש-RCA חתמה עם חברת Motown הסכם שהיא המפיצה העולמית שלהם. פתאום איסטרוניקס מצאו את עצמם עם עוד קטלוג ענק. ההצלחה עם הוצאת האלבומים מחו"ל, הביאה את איסטרוניקס להחתים גם מעט אמנים ישראלים, ביניהם ששי קשת וטובה גרטנר, אבל האגף הישראלי של החברה אף פעם לא היה משמעותי.
ב-1987, כשהקומפקט דיסק נכנס לראשונה לשוק הישראלי, איסטרוניקס, כחברת טכנולוגיה ומחשבים, איתרה את הטרנד והיא היתה החלוצה בהוצאות דיסקים תוצרת הארץ. כך, האלבום העברי הראשון שיצא על גבי קומפקט דיסק בתוצרת ישראלית, היה אלבום של ירדנה ארזי, שיצא דרך איסטרוניקס בשנת 1988.
בגלל שההחתמות של RCA ושל Motown לא היו מרובות, איסטרוניקס לא הרבתה להוציא אוספים. מה שכן, כשקול ישראל פרסמו מכרז להוצאת אוסף סיקסטיז, החברה הרגישה שעם הרפרטואר שלהם, הם יכולים לעשות את זה, אבל לא לגמרי לבד. לכן נוצרה החבירה לחברת התקליט-חיפה, שיצגה מספר מועט של להיטים שיצאו בחברות אירופאיות קטנות.
למרות של-CBS, שגם ניגשה למכרז, היה קטלוג מרשים יותר של מוזיקה משנות השישים, בקול ישראל בחרו בכל זאת ללכת עם איסטרוניקס והתקליט-חיפה. זה היה בגלל שעם CBS קול ישראל הוציאו כבר כמה אוספים ועם חברות אחרות כלום וזה התחיל להראות לא טוב. אז כדי להיות הוגנים ולתת לכולם הזדמנות, האוסף נעשה עם התקליט-חיפה ואיסטרוניקס. באופן דומה, בגלל זה נבחרו הד-ארצי ביחד עם הליקון להוצאת אוסף הסבנטיז, שנה אחר-כך.
נחזור לשישים - דווקא מגבלות הרפרטואר היחסית צנוע של איסטרוניקס והתקליט-חיפה, יצרו אוסף מרתק. העורך גלעד בן-שך מרשת ג' היה צריך להתאמץ בצורה מיוחדת וזה היה שווה את זה. התקליט הראשון כלל, כצפוי, להיטי ענק אמריקאים של אמנים כמו אלביס, דיאנה רוס, ניל סדקה ואחרים, כמעט כולם החתמות של RCA או Motown. התקליט השני היה השוס והוא כלל בצד א' שלו להיטים מאיטליה ובצד ב' להיטים מצרפת, בשירים שחלקם יצאו ב-RCA וחלקם בחברות קטנות שיוצגו על ידי התקליט-חיפה (פלוס קטע אחד באדיבות חברת פונוקול). התקליט השני היה חשיבה מחוץ לקופסה, שהיה קליעה בול. למרות שבזמן הוצאת האוסף התודעה אמרה שהנוסטלגיה לשנות השישים היא ברובה של מוזיקה אנגלו-סקסית, בזמן אמת, כלומר בסיקסטיז, ההשפעה האירופאית על ישראל היתה חזקה מאוד, ולהיטים מצרפת ואיטליה זכו כאן להצלחות ענק. כך יצא שבגלל מגבלות הרפרטואר, קיבלנו תמונה מהימנה של העדפות הישראלים מזמן אמת והציבור כאן עף על זה והאוסף היה להצלחה אדירה.
האוסף יצא ב-1987 וכאמור ב-1988 איסטרוניקס התחילו להתעסק עם דיסקים והם חשבו שזה יהיה רעיון טוב להוציא את האוסף על גבי הפורמט החדש. בגלל שהחוזה עם קול ישראל נעשה לפני שהדיסקים תפסו מקום משמעותי בשוק, נכתב בו שהתמלוגים שקול ישראל תקבל ממכירתו יהיו על על מכירות קלטות ותקליטים. על דיסקים לא נאמר שם כלום ובאיסטרוניקס ניצלו את הפרצה הזאת ובהוצאת הדיסק הוסרו כל ההקשרים לרשות השידור. כך, בדיסק העלימו את הלוגו של קול ישראל, מחקו את תת הכותרת שנותנת קרדיט לרשת ג' והעלימו את הטקסט של דן כנר מהעטיפה הפנימית. ההקשר

הטקסט של דן כנר, שמופיע בעטיפת האוסף

היחידי שנותר לקול ישראל הוא בקרדיט העורך לבן-שך. כשר, אבל מסריח.
החיים נראו טוב בחברת התקליטים של איסטרוניקס באותה תקופה. האוסף המצליח, הדיסק של ירדנה שהיה הדיסק העברי הראשון תוצרת מקומית, כמו גם החתמות מרגשות של אמנים מקומיים כמו אסתר שמיר, רוחמה רז ואבי טולדנו, נתנו תקווה שאיסטרוניקס הופכת לשחקן מרכזי בשוק המוזיקה המקומי. ההצלחה של "בחזרה לאושר" גם הובילה אותם להוציא אוסף המשך מצליח, שנקרא "50-60" (הפעם בלי קול ישראל). אבל מאחורי הקלעים, רחוק משם, התרחשה עיסקה שחיסלה את הלייבל המקומי. בארצות הברית - חברת האם של RCA, החליטה למכור את מחלקת המוזיקה שלה לתאגיד הגרמני BMG. ל-BMG היה חוזה עם הד-ארצי, מה שאמר שכל הרפרטואר שיוצג על ידי איסטרוניקס, עבר ידיים. איסטרוניקס איבדה את כל הקטלוג הבין לאומי שלה, את מה שהיא התבססה עליו. בעקבות זה, בתחילת 1989, מחלקת המוזיקה של איסטרוניקס מהרה להסגר. חברת האם, כאמור, המשיכה בהצלחה בפעילותה הרגילה - אלקטרוניקה ומחשבים. המוזיקה, בדעיבד, היתה עבורם אפיזודה מפוארת, אך חולפת.

ציון: 10

ערך אספני: התקליט - 40 ש"ח. הדיסק - 80 ש"ח

יוסי סיאס - אהבה יומיומית

שם האוסף: יוסי סיאס - אהבה יומיומית

חברת תקליטים: הליקון/ פונוקול/ קול ישראל/ רשת ג'

שנה: 1989

עורכים: מנחם גרנית וגלעד בן-ש"ך

מק"ט: PHL 7007-2

רשימת שירים:

1. Bryan Ferry - Jealous Guy (4:54)

2. Sting - Fragile (3:53)

3. Dire Straits - Romeo and Juliet (Edit) (4:32)

4. יוסי סיאס - מכתב: קשר השתיקה (5:55)

5. Elton John - Sorry Seems To Be The Hardest Word (3:50)

6. Snowy White - Bird Of Paradise (Extended Version) (4:53)

7. Eric Clapton - Wonderful Tonight (3:39)

8. Ornella Vanoni - La Canzone Di Leonardo (3:34)

9. Jacques Brel - Ne Me Quitte Pas (1972 Version) (4:11)

10. Mercedes Sosa - Alfonsina Y El Mar (4:38)

11. Georges Moustaki - L'Homme Au Coeur Blesse (3:52)

12. Nina Simone - I Put A Spell On You (2:35)

13. Moody Blues, The - Nights In White Satin (4:27)

14. 10cc - I'm Not In Love (7" Version) (3:49)

15. Chris de Burgh - I'm Counting On You (4:25)

16. Joe Cocker - You Are So Beautiful (2:42)

17. Tim Hardin - How Can We Hang On To A Dream? (2:02)

18. Rare Bird - Sympathy (2:54)

19. Deuter - From Here To Here -  (נעימת אות התכנית "אהבה יומיומית") (3:37)

קטעים נוספים שמופיעים בגרסת התקליט:

1. Sam Brown - Stop

2. Double - The Captain of Your Heart

3. Suzanne Vega - Tom's Diner

4. Tom Jones - Green Green Grass of Home

5. Carmela - De Terciopelo Negro

6. יוסי סיאס - מכתב: הלם לידה

המדבקה על התקליט, עם התמונה של סיאס

עטיפה: עיצוב של אפרת נאמן. עבודה מיוחדת של גזירים, משהו פשוט, אבל יפה. האלבום הזה יצא בשיא גל ההערצה ליוסי סיאס ועל מדבקת התקליט עצמו מופיע תמונה שלו והתקליט גם כלל פוסטר (!) שלו. הדיסק לא כלל את כל אלו ומהבחינה הזאת הוא יותר דל מהתקליט. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: יוסי סיאס הוא אחד מהשדרנים היותר מעוררי מחלוקת שפעלו ברשת ג' בסוף שנות השמונים-תחילת התשעים. סיאס הגיע לקול ישראל באמצע שנות העשרים שלו, לאחר שסיים קורס שדרנים. הוא שובץ לשדר תכניות שונות בכלל הרשתות של הרשת והיה נראה שהוא עוד אחד ממניין השדרנים הרחב של הרדיו הממלכתי הישראלי. ב-1988, לאחר שסיאס שידר בעיקר בשעות לילה מאוחרות ומילא חורים כששדרנים ותיקים יותר לא הגיעו, הוא קיבל משבצת שידור יומית, מדי יום ב-11 בבוקר ברשת ג', שנקראה "אהבה יומיומית" ושהוקדשה לשירי אהבה. עד כמה שזכור לי, את התכנית ערך יוסי כסיף, אבל בגלל שהקרדיט לעורכי האוסף הזה הוא לשני עורכים אחרים ברשת ג' - מנחם גרנית וגלעד בן-ש"ך, אני תוהה אולי אני טועה.

נחזור לסיפורנו - סיאס הגיש מדי יום שעה של שירי אהבה שמאלציים והתכנית לא עוררה יותר מדי תשומת לב. אז סיאס לקח יוזמה והחל להקריא בשידור חי, בין השירים מכתבים עם סיפורים אישיים שמאזינים כתבו לו, על אהבה, משפחה, יחסים וכדו'. האם המכתבים האלו היו אמיתיים או שמא אלו היו סיפורי מעשיות קורעי לב שסיאס המציא? זה לא שינה. המאזינים היו מרותקים. קברניטי רשת ג' הרימו בהתחלה גבה על אופן השידור החדש הזה, אבל אחרי שהתכנית הפכה תוך כמה חודשים להיסטריה, הם שמחו ונתנו לסיאס יד חופשית לעבוד. התכנית עברה טרנספורמציה ובמקום מכתבים אנשים היו מתקשרים לאולפן ומספרים לסיאס על צרותיהם והמוסיקה הלכה ופחתה בתכנית, לטובת הוידויים האישיים. סיאס היה בשנים האחרונות של שנות ה-80 הכוכב הכי גדול של רשת ג' וההצלחה הזאת התבטאה, בין השאר, באלבום האוסף הזה שליווה את התכנית. האוסף כולל בגרסת הדיסק את סיאס קורא את אחד המכתבים קורעי הלב שנכתבו לו - וידוי של אב שבנו הגיי חלה באיידס והוא גוסס. בגרסת התקליט, שהיה כפול (!) יש אפילו עוד מכתב כזה וגם חמישה קטעים שלא הופיעו בדיסק. התקליט, כפי שכבר ציינתי, גם כלל פוסטר של סיאס, פוסטר שהיה בין השאר סיבה נוספת להצלחה האדירה של האוסף הזה.

הפוסטר שצורף לגרסת התקליט ושהיה גורם מכירה מרכזי לאוסף

סיאס היה להצלחת ענק, אבל לא כולם אהבו את סגנונו. מבקריו טענו, בין השאר, שג' היא תחנת מוסיקה והוא, בפריים טיים, מביא בעיקר ברברת אמוציונאלית. גם קהל היעד המרכזי של רשת ג', אנשים צעירים שרצו לשמוע מוסיקה, עיקמו אוזן למשמע התכנית של סיאס, שפנתה לקהל יותר מבוגר ולא כל כך לקהל המסורתי של ג'. הטיעונים האלו הם בגדול נכונים, אבל מה שבאמת הסתתר מאחורי הביקורת על סיאס הוא הקושי של הממסד הישן של רשות השידור לקבל את העובדה שהכוכב הכי גדול של הרדיו הוא מישהו מהפריפרייה, שמביא עמו סגנון רגשני ודיבור פְרֶחִי. סיאס ניצל את המעמד המעורר מחלוקת הזאת טוב מאוד והוא בנה לעצמו מעמד של סוג של רובין הוד. אחד שעוזר ומקשיב בתכנית שלו לעם, במסגרת הדי שמרנית שהוא לקח בה חלק.

למרות שסיאס הפך להיות בשנות התשעים כוכב טלוויזיה ודמות מוכרת מאוד בישראל, הקריירה הרדיופונית שלו מעולם לא שחזרה את רגעי ההצלחה בשנתיים-שלוש הראשונות של "אהבה יומיומית". כשהתכנית דעכה, סיאס לקח את הרובין הודיות שלו רחוק מדי והתחיל לשדר את התכנית "נהג מונית", שפנתה, כמו שמה, לנהגי מוניות, תכנית שהיתה אמורה להחצין את כל התכונות של סיאס החוצה, אבל שהיתה, במהרה לכישלון ולבדיחה. אחרי "נהג מונית" סיאס לא מצא את עצמו יותר ברשת ג' הצעירה ותכנית הטלפונים ממאזינים שלו עברה ללילות של רשת ב'. כך או כך, במשך כמה שנים הבחור השקט מרמלה, שהיה שונה בתכלית מכל כוכבי הרדיו הישראלי שהכרנו עד אז, כבש את המדינה בסערה. האם זה היה בזכות קונספט מבריק, או שמא הוידויים החושפניים מדי של מאזיניו היו טריק רייטינג זול? כנראה שקצת משניהם.

ציון: 10

ערך אספני: 100 ₪

תחת שמי מוסקבה

שם האוסף: תחת שמי מוסקבה

תת כותרת: 22 שירים רוסיים מוכרים ואהובים (הביצועים המקוריים) - Under Moscow Skies - 22 Beautiful Russian Songs (Original Versions)

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ Firma Melodia/ קול ישראל

שנה: 1990

עריכה: גלעד בן-ש"ך

הפקה: עמירם הר-אבן, משה מורד, ג'קלין סיבידיה, סילבי פינקלשטיין וליאור סולימן

מק"ט: USSR1-2

רשימת שירים:

1. ולאדימיר טרושין - לילות מוסקבה (4:30)

2. מקהלת הצבא האדום - שיר המורן (קלינ'קה) (סולן: מרטינוב) (4:34)

3. תמרה סיניאבסקיה - קטיושה (2:40)

4. פיוטר לשצ'נקו - הבלורית (צ'ופצ'יק) (2:55)

5. המקהלה העממית "וולגה" - אצלנו, ליד קויבישב (2:29)

6. ליאוניד אוטיוסוב - הצמה (2:57)

7. המקהלה העממית מאוראל - אילן בהרי אוראל (4:32)

8. איבן פטרוב - שלישית סוסים (טרויקה) (4:35)

9. תמרה מיאנסרובה - לעולם תזרח השמש (2:56)

10. מרק ברנס - לילה אפל (3:24)

11. ליאוניד אוטיוסוב - שיר העגלון הזקן (3:04)

12. ולאדימיר טרושין - ידידי (2:34)

13. לודמילה זיקינה - זורם הנהר (3:33)

14. המקהלה העממית ע"ש פיאטניצקי - מי יידע מדוע? (3:36)

15. קלבדיה שולז'נקו - תכול המטפחת (2:37)

16. מקהלת הצבא האדום - אל הדרך (3:32)

17. ליאוניד אוטיוסוב - לבי (סירצה) (3:20)

18. בוריס ז'יבורונוק - סופת שלגים (2:28)

19. מקהלת הצבא האדום - מושכי הספינות על הוולגה (סולן: חריטונוב) (4:28)

20. לודמילה זיקינה - קרן אור מבעד לחלון (3:48)

21. מרק ברנס - שיר הנהג הקרבי (2:39)

22. ניקולאי ניקיצקי - בדרך הארוכה (2:44)

עטיפה: אין כאן קרדיט למעצב, אבל יש כאן קרדיט לצלמים שהתמונות שלהם מרכיבות את העטיפה - דנצ'ו ארנון מהמגזין "מסע אחר" צילם את העטיפה הקדמית ואת הבבושקה בעטיפה הפנית צילם ג'ון אוונטו. העיצוב הכללי די דל, הייתי אומר שהוא מצליח להראות קומוניסטי, לא יודע אם במתכוון או בטעות (נראה לי האופציה השניה). בפנים יש טקסט של עורך האוסף, שמסביר את הקונספט שלו, שזה תמיד נחמד. עטיפה מחופפת קצת, לאוסף מאוד מצליח, מה שהפך את העטיפה לקצת אייקונית. מוזר. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: הנה משהו יוצא דופן. הפרסטרויקה ונפילת הקומוניזם בסוף האייטיז-תחילת הניינטיז יצרו את הקרקע שממנה צמח האוסף הזה, שלא יכל להיווצר לפני כן. מדובר באוסף של שירים רוסיים פופולאריים מהמאה ה-20. השירים, רובם היו מוכרים לקהל הישראלי עוד לפני האוסף הזה, הן בגלל ההשפעה הרוסית על התרבות הישראלית, בתחילת דרכה והן בגלל שלחנים רבים נגנבו על ידי כותבים ישראלים, שהפכו את השירים לישראליים, מבלי לשלם תמלוגים לכותבים. מעבר לזה שהאוסף דיבר לישראלים "וותיקים", ההגירה הגדולה מברית המועצות לשעבר הביאה עוד קהל רב להתעניינות באוסף, שהיה להצלחה גדולה.

טכנית, האוסף נעשה על ידי אן.אם.סי בשיתוף שני גורמים - קול ישראל וחברת התקליטים הרוסית "פירמה מלודיה", שנפילת הקומוניזם יצרה לראשונה אפשרות לעבוד עם חברה משמה.

הטקסט של עורך האוסף גלעד בן-ש"ך, עורך המוסיקה הוותיק מקול ישראל, הסביר את הקונספט של האוסף בצורה מושלמת:

שנים רבות העשירו לחנים רוסיים את הזמר העברי. טובי המשוררים שלנו טוו לבוש עברי למנגינות רוסיות ובהם: נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי, נתן יונתן, חיים חפר ויעקב שבתאי, דן אלמגור ויורם טהרלב. ואולם לא תמיד הקפידו מחברי המלים לחתום את שמם ליד השורות שכתבו, וכך נשארו שיריהם "עממיים".

בני כל הגילים שרו "לבלבו אגס וגם תפוח", "העגורים", "מתפתל משעול הפרא", "ילדתי מרוסיה", "לי כל גל נושא מזכרת" ועוד שירים רבים שלחניהם ה"עממיים" אינם אלא רוסיים. בכל מקום ובכל זמן - בשגרת היום, במסעות, סביב המדורה ועל הבימה - היה תמיד שיר "רוסי" מתאים.

ואולם בין התקליטים המעטים של שירים רוסיים שנדפסו בארץ, לא מצאנו אף תקליט-אוסף אחד, וחשבנו שהגיע הזמן להוציא תקליט כזה.

התקליטור שבידכם, "תחת שמי מוסקבה", יצא ביוזמת קול-ישראל ותמצאו בו מבחר עשיר של 22 שירים רוסיים ותיקים ואהובים. נוסטלגיה במיטבה".

השתדלנו לבחור ביצועים מוכרים ומקוריים, ואם תשמעו בכמה מן השירים חריקות ורחשים, הרי זה מחיר האותנטיות. תוכלו לפגוש כאן את טובי הזמרים הרוסים, וגם כמה מן המקהלות החשובות בברית המועצות, ובראשן מקהלת הצבא האדום, ששמה המדויק: "להקת הזמר והמחול של הצבא האדום ע"ש אלכסנדרוב".

בתקליטור זה ובשיריו מקדם קול-ישראל בברכה חמה את העולים החדשים מברית המועצות, ומאחל להם קליטה טובה ומהירה.

אני מבקש להודות לחבריי בחטיבת התוכניות הקליות ברדיו: יהודית רודד, חיה זל ועודד גילור על עזרתם במציאת כמה משירי התקליטור; תודה גם לאנשי מחלקת השידורים לברית המועצות אהרון אורמיאן, ראובן ויגודסקי ושמעון צ'רטוק, ותודה מיוחדת למאשה נדרה.

"תחת שמי מוסקבה" - האזנה נעימה.

גלעד בן-ש"ך, קול ישראל, חטיבת התכניות הקלות

"מוסקבה" היה להצלחה גדולה ומכירותיו הגיעו למספר המדהים של למעלה מ-30 אלף עותקים. ביקור שלי בשבוע האחרון בסניף של רשת סטימצקי ברחוב עמק רפאים בירושלים, חשף בפני שהאוסף עדיין נמכר כחדש בחנויות, כששני עותקים שלו כיכבו על מדפי החנות, מה שהופך אותו כנראה לאוסף הוותיק ביותר שעדיין נמכר כחדש מהקטלוג בחנויות בארץ.

ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 9

רשת ג' מגישה: מצעד המצעדים 1990-1940

שם האוסף: רשת ג' מגישה: מצעד המצעדים 1990-1940

תת כותרת: מבחר להיטים גדולים בביצועים המקוריים - Chart of the Charts 1940-1990. Five Decades of Hits

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ רשת ג'/ קול ישראל

שנה: 1991

עורכים: גלעד בן ש"ך ודליה הלר

הפקה: משה מורד וריקי פוקס

מק"ט: NMC 20022-2

רשימת שירים:

CD1 - יהלומים:

1. Jimmie Rodgers - Kisses Sweeter Than Wine (2:21)

2. Marc Almond - Something's Gotten Hold Of My Heart (with Gene Pitney) (4:43)

3. Irene Cara - Fame (Album Version) (5:16)

4. Mike Brant - Laisse-Moi T'aimer (3:23)

5. Tom Jones - Delilah (3:21)

6. Art Company - Suzanna (4:51)

7. Shocking Blue - Venus (2:58)

8. Joe Dassin - L'ete Indien (4:30)

9. Platters, The - Only You (And You Alone) (2:40)

10. Los Paragueyos - Besame Mucho (3:40)

11. Shadows, The - Apache (2:54)

12. Bill Haley - Rock Around the Clock (with the Comets) (2:12)

13. Brothers Four, The - Greenfields (3:03)

14. Yves Montand - Les Feuillers Mortes (3:09)

15. Judy Garland - Over The Rainbow (1939 Recording) (2:16)

16. Andy Williams - Love Story (Where Do I Begin) (3:18)

17. Doris Day - Que Sera Sera (2:06)

18. Enrico Macias - Enfants De Tous Pays (2:57)

19. Wham! - Wake Me Up Before You Go-Go (3:51)

20. Gipsy Kings - Bamboleo (3:24)

CD2 - זהב טהור:

1. Queen - Love Of My Life (Live) (3:47)

2. Moody Blues, The - Nights In White Satin (With The London Festival Orchestra) (5:41)

3. Eric Clapton - I Shot The Sheriff (4:23)

4. Bob Marley - No Woman, No Cry (Album Version) (with The Wailers) (4:05)

5. Deep Purple - Lalena (5:04)

6. Scorpions - Still Loving You (7" Version) (4:52)

7. Tina Turner - Private Dancer (4:03)

8. Stranglers, The - Always The Sun (Original 7" Edit) (4:03)

9. Elton John - Sorry Seems To Be The Hardest Word (3:50)

10. Hollies, The - He Ain't Heavy, He's My Brother (4:17)

11. Animals, The - House of the Rising Sun (4:30)

12. Bobby McFerrin - Don't Worry, Be Happy (Album Version) (4:51)

13. George Michael - Careless Whisper (5:00)

14. Kate Bush - Wuthering Hieghts (4:31)

15. Police, The - Roxanne (3:12)

16. Europe - The Final Coundown (5:08)

עטיפה: עיצוב של נורית וינד. העטיפה החיצונית היא חביבה, עם איור של הרבה אנשים שרים, אבל בסך הכל, בהתחשב בפרוייקט שהאוסף הזה אמור לתעד, מדובר בעטיפה חלשה מאוד. אין כאן מידע על אותו "מצעד המצעדים", אין כאן שום ערך מוסף. מאכזב. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: בסוף שנות השמונים גלי צהל יצאו עם אחד המשדרים האייקוניים ביותר שהרדיו הישראלי ידע, "מצעד העשור". הציבור הישראלי ביקש לבחור מרשימה של מאות שירים את השירים האהובים עליו משנות השמונים, בחירה ששוכללה לתכנית רדיו בלתי נשכחת. התכנית שודרה במשך יום שלם בשבת האחרונה של שנות השמונים והשעה האחרונה שלה שודרה במקביל בערוץ 2 הצעיר. ההאזנה לתכנית היתה אדירה והבאז שהיא יצרה היה גדול מאוד. מעבר להצלחה שלה, התכנית הזאת גם סמלה סוג של מפנה במפת הרדיו הישראלי. המוסיקה הלועזית, עד אותה תכנית, היה סוג של מונופול של רשת ג'. נכון, בגלי צהל הרבו לשדר מוסיקה לועזית, אפילו היה להם מצעד משלהם, אבל לכל היה ברור שרשת ג' היא האוטוריטה בתחום הזה. פתאום באו החבר'ה הצעירים מגלי צהל ובמשדר מושקע קבעו לישראלים את מה שרשת ג' בנתה, הם קבעו לציבור מהם להיטי האייטיז הגדולים ביותר.

ברשת ג' לקחו את ההצלחה של "מצעד העשור" קשה. קברניטי ועורכי התחנה מרחוב הלני המלכה בירושלים הבינו שגלי צהל הם כבר לא אח קטן ולא מזיק ושלראשונה יש כאן קרב. מאבק על התודעה. זה לא היה מאבק קל. גלי צהל הצטיירה באותם ימים כצעירה, אלטרנטיבית, בועטת ואילו ברשת ג' החלו סימנים של הזדקנות והתפרחות. אייקונות כמו שוש עטרי ובני דודקביץ' פתאום החלו לגרד את גיל ה-40 ושדרנים כמו יוסי סיאס ושמעון פרנס נגסו יותר ויותר בפריים-טיים של התחנה, כשהם משנים אותו מעמוס בפופ בעמוס במוסיקה אוריינטלית. 

לקחו לרשת ג' כמה שנים עד שהיא התאוששה וחזרה להיות הקול המוביל במוסיקה הלועזית בישראל, אבל ב-1990, בטח אחרי "מצעד העשור", זה נראה עגום. ברשת ג' ניסו למצוא רעיונות שירימו את התחנה והדבר הכי גאוני שהצליחו לחשוב עליו זה ליצור סוג של מצעד נגד ל"מצעד העשור", תכנית שנקראה "מצעד המצעדים". הרעיון היה שאם גלי צהל ניכסה לעצמה את האייטיז, רשת ג' תקח על עצמה את כל ההיסטוריה של המוסיקה הפופולרית. כך, מאזיני התחנה התבקשו לדרג את השירים הגדולים לטעמם מחמישים שנות מוסיקה. מ-1940 עד 1990. 

הפרוייקט, אותו ערכו העורכים הותיקים של התחנה, גלעד בן ש"ך ודליה הלר, יצר עניין עצום. במשך חודשים השמיעו בתחנה 800 מהלהיטים הגדולים ב-50 השנים האלו והציבור התבקש לבחור. 

ההשתתפות היתה אדירה. 26 אלף מדרגים היו למצעד ששודר בשבת קיצית בחודש אוגוסט של שנת 90'. המגיש המנוסה דן כנר עשה עבודה מעולה וההאזנה היתה בשמיים. היה נראה שהנה, רשת ג' החזירה את כבודה והמוסיקה הלועזית חזרה הביתה. אז זהו, שלא. המתח הרקיע שחקים כשהלהיטים של אלביס פרסלי, פינק פלוייד, ג'ון לנון והביטלס הושמעו בזה אחר זה ואנשים ניסו לשבור את הראש מה יהיה המקום הראשון. ואז זה הגיע. הרכב צרפתי, שהוציא את להיטו רק שנה קודם לכן, זכה בבכורה. מילא זה היה להיט אייקוני, אבל "Lambada" של להקת Kaoma היה בקיץ 1990 הכי הלהיט של שנה שעברה. כשדן כנר דיווח על השיר במקום הראשון הוא עשה זאת בטון מתנצל. זה לא עזר. הפדיחה היתה גדולה מדי. עשרות אלפי מאזיני רשת ג' קבעו ששיר ריקודים די מעאפן הוא השיר הגדול בהיסטוריה ואם זה השיר הגדול בהיסטוריה של רשת ג', אז מה זה אומר על התחנה? הרעיון לשקם את התדמית של התחנה כמובילה בתחום המוסיקה הלועזית קיבל מכת אגרוף אכזרית. רשת ג' השתינה נגד הרוח.

למרות כל הביקורת, חשוב להבין איך הגיעו לתוצאה הזאת. שיטת הדירוגים, של מאזינים שבוחרים את השירים האהובים עליהם באותו הרגע, היתה השיטה ביצירת כל המצעדים בישראל. בסיטואציה של ניסיון בחירה של שירים מ-50 שנים, הלהיט הכי עדני היה הכי מוכר על ידי רוב הציבור והכי חקוק באותו רגע בזיכרון ולכן הוא קיבל את מרב הקולות. אין ספק שאם המצעד היה מתרחש אפילו כמה חודשים אחר כך, "למבדה" לא היה מגרד את צמרת הרשימה, אם הוא בכלל היה נכנס אליה. מה שכן, כמה חודשים אחר כך עלול היה להיות להיט תורן אחר שלוקח את תשומת הלב. 

הסיטואציה הזאת העלתה שאלה מוסרית קשה. האם עורכי רשת ג' היו צריכים לשנות את התוצאות? דליה הלר סיפרה לי בזמנו שהם חשבו על כך, אבל החליטו לבסוף להיות נאמנים לאמת. חייבים להודות שזה היה מעשה מכובד. חובה גם לציין שמעבר למקום הראשון, רשימת המצעד מסקרנת וטובה וצריך לתת לרשת ג' ולמאזיניה את הקרדיט על זה.

לעניין האוסף המסוקר - כמה חודשים אחרי שידור המצעד יצא אוסף שכולל קצת יותר משליש מהשירים שדורגו בו. זה היה פרוייקט גדול של דיסק כפול (או תקליט משולש), שערכו בן ש"ך והלר. באופן הפגנתי "למבדה" נעדר מהאוסף הזה. עם קשר לכך, או בלי, האוסף היה להצלחה והוא הגיע למעמד של אלבום זהב, כלומר עבר את רף המכירות של 20 אלף עותקים.

ההצלחה של האוסף נתנה לאנשי רשת ג', שהתהלכו שפופים באותה תקופה, פידבק חיובי שעודד אותם מאוד. ואכן, בתקופה הזאת רשת ג' החלה להתאושש. כוחות חדשים כמו רז ניצן, עופר נחשון, צ'רלי בוזגלו ואחרים החלו למלא את מסדרונות התחנה ולהפיח שם חיים חדשים, סיטואציה שקשה היה לחזות בקיץ 90', כשהיה נראה שהתחנה גמורה.

רשימת המצעד המלאה:

1. Kaoma – Lambada

2. The Beatles - Yesterday

3. Pink Floyd – Another Brick In The Wall

4. Brian Hyland – Sealed With A Kiss

5. The Eagles – Hotel California

6. Elvis Presley – It's Now Or Never

7. John Lennon - Woman

8. Stevie Wonder – I Just Called To Say I Love You

9. Platters – Only You

10. Paul Anka – Put Your Head On My Shoulder

11. George Michael – Careless Whisper

12. The Beatles – Let It Be

13. Elvis Presley – Jailhouse Rock

14. John Lennon - Imagine

15. The Animals –House Of The Rising Sun

16. Barbara Straisand – Woman In Love

17. USA For Africa – We Are The World

18. Madonna – La Isla Bonita

19. Paul Anka - Diana

20. The Mamas & The Papas – California Dreamin'

21. Elvis Presley – Are You Longsome Tonight

22. Moody Blues – Nights In White Satin

23. Bill Haley & His Comets – Rock Around The Clock

24. Police – Every Breath You Take

25. The Four Brothers – Green Fields

26. Madonna – Like A Prayer

27. Lionel Richie - Hello

28. Pat Boone – Speedy Gonzales

29. Neil Sedaka – Oh Carol

30. Chubby Checker – Let's Twist Again

31. Doris Day – Que Sera Sera

32. Madonna – Papa Don't Preach

33. U2 – With Or Without You

34. The Beatles - Help

35. The Beatles – Strawberry Fields Forever

36. Simon & Garfunkel – Bridge Over Troubled Water

37. Avalanche – Johnny Come Home

38. Genesis - Mama

39. Abba – The Winner Take It All

40. Judy Garland – Somewhere Over The Rainbow

41. The Beatles – I Want To Hold Your Hand

42. Samantha Fox – Touch Me

43. Glen Mederios – Nothing's Gonna Change My Love For You

44. Dire Straits – Brothers In Arms

45. Paul Anka – You're My Destiny

46. Fine Young Cannibals – She Drives Me Crazy 

47. Mory Kante – Yeke Yeke

48. Scorpions – Still Loving You

49. The Beatles – Hey Jude

50. Michael Jackson – Billie Jean

51. Prince – Purple Rain

52. Police - Roxanne

53. Platters – Smoke Gets In Your Eyes

54. Percy Sledge – When A Man Loves A Woman

55. Eurythmics – Sweet Dreams 

56. Hugo Montenegro – Good Bad & Ugly

57. Elvis Presley – Love Me Tender

58. Frank Sinatra – Strangers In The Night

59. Jason Donovan – Too Many Broken Hearts

60. Kate Bush – Babooshka 

61. Louie Armstrong – What A Wonderful World

62. Fifth Dimension – Aquarius/Let The Sunshine In

63. Status Quo – In The Army Now

63. Madonna – Like A Virgin

64. Neil Sedaka – One Way Ticket

65. ABBA – Money Money Money

66. Alphaville – Big In Japan

67. Andy Williams – Love Story

68. Chris De Burgh – Lady In Red

69. Suzanne Vega - Luka

70. Simon & Garfunkel – Mrs. Robinson

71. Olivia Newton & John Travolta – Summer Nights

72. Simon & Garfunkel – The Sound Of Silence

73. Michael Jackson – Beat It

74. Survivor – Eve Of The Tiger

75. UB40 – Red Red Wine

76. Julie Covington – Don't Cry For Me Argentina

77. Europe – The Final Countdown

78. Rod Steward - Sailing

79. Los Paraguaos – Besame Mucho

80. Tina Turner – Private Dancer

81. Jimmie Rodgers – Kisses Sweeter Than Wine

82. Led Zeppelin – Stairway To Heaven 

83. Talking Heads – Psycho Killer

84. Los Lobos – La Bamba

85. Deep Purple - Lalena

86. Roberta Flack – Killing Me Softly 

87. Mitch Miller – Colonel Bogey

88. Ray Charles – I Can't Stop Loving You

89. The Rolling Stones - Angie

90. Foreigner – Waiting For A Girl Like You

90. Ofra Haza – Im Nin'alu

91. Bob Marley & The Wailers – No Woman No Cry

92. Tom Jones – Delilah 

93. Tina Turner – What's Love Got To Do With It

94. The Hollies – He Ain't Heavy He's My Brother

95. The Beatles – Lucy In The Sky Of Diamonds

96. Everly Brothers – All I Have To Do Is Dream

97. Band Aid – Do They Know It's Christmas

98. Barbara Streisand - People

99. Lulu – To Sir With Love

100. Jeveta Steele – Calling You

ערך אספני: 60 ש"ח

ציון: 7

תודה לשמעון אוחנה על רשימת המצעד

דקומנטרי של ה-BBC על הסצינה הישראלית

לפני כמה פוסטים, בסקירה על האוסף של "האומן 17", סיפרתי על סדרה דקומנטרית שה-BBC צילמו בסוף הניינטיז, שבה הם סקרו סצינות מועדונים של ערים שונות בעולם.
הסדרה נקרה "World Clubbing", של BBC Choice ואת הפרק שמסקר את ישראל, בעיקר את תל אביב, הנחתה סיסטר בליס (איילה בן-טובים, בתעודת הזהות) והוא כולל תמונה מרגשת של הסצינה המקומית, שניה לפני שהיא גוועה בגלל האינתיפדה השניה.
אביב, קורא של האתר, העלה את הסדרה ליוטיוב וזאת הזדמנות להזכר:

חלק 1:


חלק 2:


חלק 3:


צפיה נעימה

פרסומות

אחרי העדרות קצרה לרגל חתונתי, אני מתכוון לחזור בקרוב לסקר אוספים, כאן באתר. בינתיים, משהו שידידי קובי מנורה, שעובד במחלקת הפרסום של קול ישראל, מצא - פרסומות ישנות לאוספים, ששודרו בזמן שהאוספים יצאו, כפרסומות בתשלום ברשת ג', אז עדיין תחנה שמשדרת מוסיקה לועזית. הפרסומת הראשונה היא לאוסף "מקסימום 7", שיצא בהד ארצי ב-1986.


השניה היא לחלק 3 של טופ פופ 91 (ביקורת), בהוצאת פונוקול ובהנחיית דידי הררי.


השלישית היא האוסף של יוסף, חלק 3 (ביקורת), שיצא בהליקון ב-1991. המנחה הוא שוב דידי הררי.


אחרון - פרסומת לסופרמיקס 9 (ביקורת) שיצא ב-NMC. משה מורד, עורך האוסף, קריין בפרסומת. האזנה נעימה!