התקליט של "התקליט"

שם האוסף: התקליט של "התקליט"

חברת תקליטים: פאב התקליט

שנה: 2017

מק"ט: HataklitLP001

עורכים: רועי בר טור ואבי גולדברגר

יעוץ: חן רותם

מאסטרינג: יניב קוריס

ניהול: חגי שטרנהיים, אבי גולדברגר ורועי בר טור

רשימת שירים:

צד א':

1. theAngelcy - The Call

2. הדרה לוין ארדי (מארחת את איציק פצצתי) – Leave Me Alone

3. ההם – מהומות והבטחות

4. לטאות הענק מכוכב הניבירו – קפיצת חלל

5. Les Dynamites - Saloniki Pipeline

צד ב'

1. אליוט – מה שראיתי

2. המוכתר – רעה

3. סגול 59 – רק האם.סי.

4. Amy McKnight & Her Jerusalem 9 - X On My Map

5. דן תורן (מארח את עמיחי כ"ץ) - אימפריות נופלות לאט (בהופעה חיה בפאב התקליט במסגרת מופע מחווה ל"סינדרום", 23.9.2008)

עטיפה: עיצוב של עומר קציר המוכשר. קציר הוא סטודנט בבצלאל. הוא מתמחה בעיצוב לאינטרנט וזוהי עטיפת האלבום הראשונה שהוא עושה. את קציר אנחנו מכירים כחבר וכלקוח בפאב והגענו אליו כמעצב בעקבות חשיפה לעבודות יפות שהוא יצר ופרסם בפייסבוק. לצורך העטיפה לקחנו את המודעות המקוריות שפרסמנו להופעות של האמנים שבאוסף. הדפסנו את המודעות מחדש ותלינו אותן על לוח מודעות. צילמנו את הלוח הזה ועל התמונה הזאת קציר ביסס את העיצוב שלו. קו החשיבה של קציר היה בהשראת העיצוב של אלבומי אלטרנטיב עדכניים מהעולם. קציר גם יצר טיפוגרפיה מיוחדת לשם האוסף ולשמות האמנים בגב העטיפה. כמו כן, קציר השתמש בתמונה מוצללת של המקום ברקע העטיפה האחורית ועל הלייבל על התקליט עצמו. העטיפה גם כוללת טקסט שמספר על ההוצאה.

הלייבל על התקליט עצמו

רקע: אני חורג מביקורת על אוספי ניינטיז לצורך כתיבה על הבייבי האחרון שלי, אוסף שהוצאנו לרגל חגיגות עשר שנים לפאב שאני נמנה עם בעליו, פאב התקליט בירושלים. את האוסף, שנקרא 'התקליט של "התקליט"', הוצאנו במהדורה מוגבלת של 300 עותקים, כולם על גבי תקליטי ויניל.
הרעיון לאוסף עלה אצלי ואצל אחד משותפי לפאב, רועי בר טור, לפני כשנה. חשבנו שלרגל חגיגות עשור לפאב, צריך לעשות משהו יוצא דופן והוצאת תקליט זה בהחלט משהו לא רגיל. התחלנו לגלגל את הרעיון והחלטנו שאוסף כזה יכלול אמנים שהופיעו אצלנו במהלך העשור הזה בפאב ושמייצגים את הקו המוסיקלי של המקום. מכיוון שבפאב היו מאות הופעות במהלך 120 חודשי קיומו, משימת הבחירה היתה קשה, שהרי כל ההופעות במקום נקבעו לאומנים שמלחתחילה אנחנו מאוד אוהבים.
לבסוף צמצמנו את הרשימה לעשרה זמרות, זמרים ולהקות שהתאימו לקו האומנותי לאוסף הראשון שלנו, הרבה מתוך הבנה שבעתיד גם יבוא עוד אוסף, שיכלול עוד אמנים. הרעיון היה ליצור אוסף שנשמע כמו ערב בפאב. מגוון מוסיקלית, מעניין, מאתגר, מקורי ונעים לשמיעה. אחרי בניית הקונספט פנינו לכל אחת ואחד מהאמנים ולמרבה השמחה כולם ממש התלהבו מהרעיון והתנדבו לתרום את שיריהם לאוסף החגיגי.
אחרי שנקבעה רשימת השירים ורשימת האומנים, הסדרנו את ענייני הזכויות מול האמנים ומול אקו"ם, שמטפלת בזכויות יוצרים בישראל. חן רותם, שמככב באוסף תחת הפסאודונים סגול 59, תרם מהידע הרב שלו מהתעשייה ויעץ לנו איך לעשות הכל מבחינה חוקית.
בשלב זה כבר החל הקשר מול מפעל בגרמניה, שמייצר תקליטים. פנינו לגרמניה, מפני שבישראל אין היום מפעל ליצור וינילים ואת ההמלצה על המפעל הספציפי, My45, קיבלנו מעמית כהן, מחברת התקליטים "פרחי שמש". My45 הנחנו אותנו לגבי המפרט הטכני הנדרש לקבלת השירים והעטיפה.
בצד הטכני של השירים טיפל יניב קוריס. מוסיקאי, חבר, שבעבר גם תקלט ובירמן בפאב התקליט. הוא יצר מאסטרינג חדש ומתאים לפורמט תקליט והכין את הקבצים לשליחה למפעל. את המאסטרינג קוריס עשה באולפנו הפרטי שבתלפיות שבירושלים. על העטיפה היה אמון, כפי שסיפרתי למעלה, עומר קציר, ואחרי כמה הדפסות נסיון בבתי דפוס בעיר, נבנתה התוצאה הסופית.
כל החומר הזה נשלח דרך תוכנת שליחת קבצים גדולים באינטרנט ל-My45. הם הגישו לנו הערות לתיקונים ושינויים ואחרי שביצענו אותם, ב-My45 קיבלו את התוצר הסופי בסוף חודש פברואר.
התשלום ל-My45 נעשה דרך PayPal ומכיוון שהמפעל התחייב לשלוח את המוצר הסופי תוך 14 שבועות, קיווינו שנפסיק לקבל את התקליט עד היומולדת לפאב, שנקבעה לסוף חודש מאי.
אחרי חודש My45 שלחו לנו הדפסת ניסיון - שני וינילים עם מדבקה לבנה, שהגיעו בדואר רשום. הוינילים האלו נוגנו בכמה פטיפונים שונים ונשמעו מושלמים. נתנו למפעל אוקיי והם הלכו לייצור.

העטיפה האחורית

מכיוון שהיינו כבר עמוק בתוך חודש מרץ, התחלנו להרגיש את לחץ הזמן. ואחרי כמה שבועות של שקט מצידם של My45 הם סיפרו לנו שהם הדפיסו את התקליטים, אבל ההדפסה יצאה פגומה. הם החלו לעבוד על הדפסה מחדש.
ההדפסה החדשה היתה מוכנה בתחילת חודש מאי ונשלחה לארץ. הפעם דרך שירות שליחים מהיר של UPS. כשהמשלוח הגיע לארץ נאלצנו לשלם דמי שחרור ומכס גבוהים והתקליט הגיע ליעדו, פאב התקליט.
ההשקה לתקליט עשינו בערב היומולדת 10 לפאב התקליט, יום חמישי, ה-25.5.2017. הרמנו כוסית והשמענו את התקליט בהשמעת בכורה בפאב. במקום נכחו חלק מאמני התקליט - איימי מקנייט, הדרה לוין ארדי, סגול 59, המוכתר וגם חלק מלהקת הדינמיטים, הלא הוא רועי בר טור. גם קציר וקוריס היו בהשקה, ביחד עם שותפנו חגי שטרנהיים, עובדי ומנהלי המקום ועוד כמאה איש - חברים ולקוחות - שהגיעו לשמוע את התקליט לראשונה.
עותקים מהאוסף הוענקו למעורבים בהכנתו וכמות מצומצת ממנו גם יצאה למכירה לציבור הרחב. בערב ההשקה נמכרו מהאוסף כמה עשרות עותקים, אבל הוא עדיין לא אזל. בשבועות הקרובים הוא ימשיך להמכר בפאב וכמות מצומצמת גם תפוזר לחנויות ברחבי הארץ.
תודה לכל מי שסייע בהכנת האוסף הזה. זה היה תהליך ארוך, מרתק ומרגש. אני מבטיח שיהיה לו המשכיות, תמשיכו לעקוב.

האזינו לכל האוסף בפלייליסט היוטיובי הבא:

  ערך אספני: האוסף נמכר ב-60 ש"ח בפאב, או ב-19$ דרך דיסקוגז

Sin with Sebastian בישראל

בשבוע שעבר ביקר בישראל סבסטיאן רות, האיש ששם הבמה שלו הוא Sin with Sebastian. למי שמשפשף את הראש עכשיו, אזכיר שסבסטיאן היה אומן יורודאנס עם תהילה קצרה, בזכות להיט הבכורה שלו "Shut Up and Sleep with Me" (שפותח את "היטליסט 4" המצויין) והלהיט שבא אחריו - "Goldenboy" (מתוך "ווליום 9").

סבסטיאן הוא כיום קצת היפי. הוא צמחוני, עם שיער ארוך, נהנה מאוד משתיית תה ונראה די שונה מהדמות הראוותנית שהוא הציג בשנות התשעים.
סבסטיאן הגיע לישראל לסדנת יוגה וטנטרה ואחרי שזאת הסתיימה, הוא ניצל את בואו לטיול קצר בארץ. חברה משותפת שלנו, מייקה ברגהאוס שמתגוררת כיום בירושלים, הביאה אותו לפאב התקליט, שם נפגשנו.
כבר בתחילת המפגש עמו שמחתי להעניק לו עותק של "היטליסט 4". הוא שמח מאוד וסיפר שהוא אוסף את כל האוספים שהקטעים שלו ככבו עליהם - ויש הרבה כאלו. למרות השינוי שהוא עבר מאז ימי התהילה - הוא נזכר בימי ההצלחה של Shut Up בחיוך קצת מבוייש. למרות שעברו 16 שנים מאז, נראה שהשיר הזה הכניס לו מספיק כסף לכל החיים ולא יורקים לבאר שממנה שותים.
"Shut Up", כך נראה, ממשיך למלא את חייו עד היום. מדי פעם הוא מוזמן לתכניות טלוויזיה נוסטלגיות, עם עוד אמני פופ מהתקופה. הוא גם ממשיך ליצור מוסיקה של עצמו בראש שקט. כמו כן, מדי פעם באות אליו בקשות להפקות וכתיבה, כשלאחרונה, לדוגמה, הזמרת של E-Rotic, עוד הרכב של להיט וחצי, פנתה אליו כדי שהוא יכתוב לה שירים חדשים. בין לבין, עם הנוסטלגיה המתעוררת לשנות ה-90, "Shut Up" שוב מופיע על אוספים רבים - אוספי הנוסטלגיה לשנות התשעים. בסך הכל נראה שהחיים של סבסטיאן מלאים ושמחים. הנה קטעים נבחרים מהשיחה שלנו:
אחרי שני להיטים ההצלחה שלך נקטעה. למה זה?
הייתי חתום בחברת הפקות, שהיה לה חוזה עם חברת התקליטים BMG שהוציאה את השירים שלי. אחרי שיצא האלבום, חברת ההפקות הסתכסכה עם BMG ואני הייתי קורבן של זה. הפעילות שלי יובשה למשך למעלה משנה ואחרי זה כבר נשכחתי.
אתה מודע לרמת ההצלחה שלך בישראל?
אני יודע ששני הסינגלים היו להיטים בישראל, אבל אני לא סגור על מיקומי המצעדים שלהם. אם מישהו יודע מיקומים וודאיים, הייתי שמח את הוא היה מעדכן אותם בדף עלי בויקיפדיה הגרמנית (לטיפולך, יעקב אשכנזי).
היית מחובר חברתית לאומני יורודאנס אחרים?
הופעתי ואני גם מופיע עם לא מעט מהם. קפטן הוליווד, אירוטיק, הופעתי עם סקטמן ממש לפני שהוא נפטר. הוא היה איש מאוד חביב וחכם. לאחרונה הופעתי עם Right Said Fred והם היו ממש אנטיפטים. הם לא אהבו שקטלגו אותם כ-One Hit Wonders, אבל מה לעשות. ככה זוכרים אותם.
מה אתה עושה היום?
אתה יכול להכנס לאתר שלי. עכשיו בדיוק אני מוציא פרוייקט חדש שהוא דאנסי ופּאנקי. יש את עניין הכתיבה עם אירוטיק ובסך הכל אני די עסוק. בגלל המריבה עם BMG ובגלל זה שאין לי זכויות עם Shut Up, הקלטתי אותו לאחרונה שוב - בגרסה שנשמעת 1 ל-1 כמו המקור. זה נותן לי שליטה מחודשת בשיר הזה, שזה מאוד עוזר לקריירה שלי.
במהלך השיחה עמו, הגיע למקום אהרון "יורודאנס מאסטר" מזרחי והעלה עם סבסטיאן עוד זכרונות על התקופה. לפני שהוא סגר את הערב, אני וארוסתי, אנדריאה סלצ'אן, נפרדנו מסבסטיאן בהמון חום וחיבה והוא חתם לנו עם הקדשה על העותק שלנו של אלבום הבכורה המצויין שלו. הוא גם ביקש, שאם אני אוכל למצוא לו עותק של "ווליום 9", זה יהיה נחמד מאוד לאוסף שלו. הבטחתי שאני אשתדל.

האוסף הצרפתי

שם האוסף: האוסף הצרפתי

תת כותרת: French Collection - בעריכת אילן בן-שחר - הלהיטים הגדולים של צרפת משנות ה-60, ה-70 וה-80

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1999

עריכה: אילן בן-שחר

הפקה: יואב רייס ושרון לוי

מק"ט: 519763

רשימת שירים:

CD1:
1 Alain Barriere - Elle Etait Si Jolie

2 Jean-Francois Michael - Coupable

3 Luigi - Pitie
4 Christophe - Aline
5 Mike Brant - Laisse-Moi T'aimer
6 Frederic Francois - Fanny Fanny

7 Adamo - Tombe La Neige

8 Pascal Danel - Kilimandjaro
9 Michel Polnareff - Love Me Please Love Me
10 Jean-Francois Michael - Adieu Jolie Candy
11 Alain Barriere - Ma Vie
12 Luigi - Une Maman
13 Michel Sardou - La Maladie D'amour
14 Christophe - Maman
15 Michel Polnareff - Tous Le Bateaux, Tout Les Oiseaux
16 Petula Clark - C'est Ma Chanson
17 Marc Aryan - Istanbul
18 Patricia Carli - Demain Tu Te Maries (Arrete Arrete)

Cd2:
1 Michel Fugain - Chante (Comme Si Tu Devais Mourir Demain)
2 Mike Brant - Rien Qu'une Larme
3 Christophe - Je Ne T'aime Plus
4 Jean-Francois Michael - Si L'amour Existe Encore
5 Michael Polnareff - Holidays
6 Christophe - J'ai Entendu La Mer
7 Marc Aryan - Katy
8 Nicole Croisille - Un Homme et Une Femme (with Pierre Barouh)
9 Francois Hardy - Tous Le Garcons et Les Filles
10 Marie Laforet - Mon Amour Mon Ami
11 Gilles Dreu - Alouette
12 Michel Fugain - Viva La Vida
13 Michel Fugain - La Fete
14 Pierre Groscolas - Lady Lay
15 Gilbert Montagne - On Va S'aimer
16 Stephanie - Ouragan
17 Michel Sardou - Une Fille Aux Yeux Clairs
18 Michele Torr - De L'amour

עטיפה: אלגנטי ועדין. עבודה של תדהר תמוז מאורדיסק בע"מ שיצר עטיפה עם ניחוח ישן, שנראית כמו העטיפות של האוספים משנות השבעים. יש עליה תמונות של חלק ממי שמככב באוסף, הכל על נייר בצבע קלף. יפה מאוד. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אני לא ממש ספץ במוסיקה מצרפת, אבל מסתבר שלישראלים יש איזה סופט ספוט למוסיקה מארץ השום והיין ולראייה אני מציג את האוספים הצרפתים שיצאו כאן במהלך השנים, כשאחד כזה צץ כאן כל איזה שנתיים-שלוש.
החיבור של ישראלים למוסיקה צרפתית החל הרבה לפני ההגירה של השנים האחרונות של צרפתים לנווה צדק ולנתניה, הוא תולדה של היסטוריה תרבותית ופוליטית הרבה יותר רחוקה. בימים שלפני 1967 היחסים של ישראל עם ארצות הברית ובריטניה היו הרבה יותר קרירים מהיום והזיקה התרבותית-כלכלית של מדינת ישראל הצעירה היתה בעיקר עם אירופה הקלאסית. הדבר הזה התבטא בהמון מובנים: החל מהנשק שצה"ל נשא, דרך הסרטים שראו בקולנוע והבגדים שאנשים לבשו ברחוב ועד למוסיקה ששמעו האנשים. כך, הרדיו המקומי בסיקסטיז הרבה לנגן מוסיקה צרפתית, איטלקית, ספרדית ואפילו הולנדית, בטוח הרבה יותר ממוסיקה בריטית-אמריקאית, כפי שאנחנו רגילים כיום.
הגישה הזאת השתנתה אחרי 1967, אז ארצות הברית החליטה לאמץ את מדינת ישראל בכל אספקט אפשרי (כמעט) ואת ככוכבי השאנסונים והפופ האירופאיים החליפו עם הזמן הביטלזים והברוס ספרינגסטינים לעייפה ומה שנשאר לנו זה הנוסטלגיה לזמנים שבהם הטרנזיזסטורים הזועקים של חופי תל אביב בשבת בצהריים גרמו לנו לפנטז שאנחנו בריביירה ולא במזרח התיכון.
הנוסטלגיה הזאת היא מה שהולידה את כל האוספים הצרפתים שצצו במהלך השנים, כולל את האוסף הזה בעריכת אילן בן-שחר המיתולוגי. האוסף יצא כחלק מסדרה, שכוללת גם את האוסף האיטלקי ויותר מאוחר את האוסף ההולנדי, אותם אסקר בעתיד.
אתם בוודאי כבר יודעים שאני מעריץ גדול מאוד של אילן בן-שחר, אבל האוסף הזה הוא לא היצירה הכי מבריקה שלו. כאוסף שמתיימר לסקור שלושה עשורים של מוסיקה צרפתית - הדגש הוא יותר מדי על שנות השישים, שלא לדבר על ההתעלמות הכמעט מוחלטת מהאייטיז, משם מובאים לנו רק שלושה שירים. כמו כן, יש כאן יותר מדי חזרה על אותם האומנים, כשאומנים כמו כריסטוף, מישל פוגיי, מישל פולנארה וז'אן-פרנסואה מייקל חוזרים כל אחד שלוש-ארבע פעמים באוסף, שזה תמיד מעיד על תחקיר לא מעמיק, בטח בזמן שאומנים כמו פראנס גאל, סרג' גינזבורג, ונסה פאראדי ובריז'יט בארדו נעדרים מהאוסף הזה.
מהאספקט היותר חיובי - יש כאן 36 שירים, לא מעט מהם להיטים גדולים ונצחיים. יש כאן גם יציאות שאפשר למות מהן, בעיקר להיט האייטיז הנדיר "Ouragan" של סטפאני, קצת לפני שהיא הפכה להיות הנסיכה ממונקו. כל אלו הפכו את האוסף הזה לבסך הכל הצלחה והוא כיכב על מדפי חנויות הדיסקים במשך שנתיים-שלוש ואף מכר כמה אלפים בודדים.
לסיום, אני רוצה לנצל את ההקשר של האוסף הזה כדי לספר על ליין מוסיקלי (ומסיבתי) שחברי הטוב רועי בר-טור עורך אחת לחודש בפאב התקליט שלנו בירושלים. הליין נקרא "פרנקופיליה" (ההזמנה לאירוע הזה, בכיכובו של סרג' גינזבורג ובעיצובו של בר-טור, משמאל) והוא כולו על טהרת המוסיקה הצרפתית של פעם, עם דגש על הכיוונים היותר לאונג'ים-אירוטיים שלה (המוטו של הליין הוא "אין פאסון בלי שאנסון"...). האירוע הקרוב יערך ביום רביעי, ה-15.6.11, שם יתארח התקליטן Monsieur WonDerKiD. האירוע שאחריו יערך כחודש אחרי.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון: 6

Age of Panic

שם האוסף: Age of Panic

חברת תקליטים: הליקון

שנה: 1994

עורכים: אבי מאור ואבי יוסף

מק"ט: 9208-2

רשימת שירים:

1 Stiltskin - Inside

2 Stone Temple Pilots - Plush

3 Body Count - Body Count's In The House (Live)

4 Primus - Too Many Puppies

5 Porno For Pyros - Pets
6 Smashing Pumpkins - Today
7 Senser - Age Of Panic

8 Atomic Swing - Stone Me Into The Groove

9 Type O Negative - Christian Woman

10 Soundgarden - Black Hole Sun

11 Hyperhead - Teenage Mind
12 Faith No More - Midlife Crisis
13 Afghan Whigs - Debonair
14 Therapy? - Opal Mantra
15 The Auteurs - Lenny Valentino
16 Dinosaur Jr. - Not The Same
17 Grant Lee Buffalo - Fuzzy

עטיפה: כמו שצריך! זאת עטיפה אמיתית! יש כאן יצירתיות על כל גווניה! הצלם רן גולני צילם עבודת אמנות (ציור, יעני) של רקפת כנען והמעצבת שרון מורו הכניסה על התמונה טקסט. מקורי, יצירתי, אמנותי ומעביר את רוח האוסף. טוב מאוד. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: כשאתה מכניס אוסף לקומפקט והוא קופץ בלי הפסקה, אתה יודע שכנראה מדובר באוסף טוב. האמת היא שזה לא הייתי אני שחרש על האוסף, אלא דנה פרבר, חברה טובה, שניהלה את פאב הסטארדאסט כשאני עוד הייתי שם על תקן לקוח. דנה היתה מאוד בעניין של גראנג' ואלטרנטיבה, ובעידן שלפני הצרובים והפלייליסטים ממחשבים, אוספי השירים היו הפתרון למקומות הבילוי השונים. על קופסת הדיסק עדיין יש את המחיר שדנה שילמה עבורו - 59 ש"ח, שעל פי סוג המדבקה, אני משער ששולמו לרשת חנויות התקליטים "פיקדילי", ז"ל.
האוסף יצא בשיא הפופולריות של סגנון הגראנג' בישראל וזכה להצלחה אדירה (ולאוסף המשך). העורכים אבי מאור (היום ראש המחלקה הבין לאומית של הליקון) ואבי יוסף עשו עבודה כמו שצריך והביאו תותח אחר תותח מחוד החנית של האלטנטיבה של אותה התקופה, מבלי להיות נדושים ולו לרגע. אפילו הקטע הפותח של סטילטסקין, שהצליחו בזכות הופעתו של השיר בפרסומת של "ליווייס", נשמע במקום. בהמשך יש קטעים שכל מומחה לז'אנר יתן להם ציון מקסימלי על איכות, והתחושה היא שאבי ואבי לא התפשרו במילימטר בעריכת האוסף הזה. האוסף הוא די הארדקור והסגירה שלו עם "Fuzzy" השקט של גרנט לי באפאלו היא סיומת קלאסית ומפתיעה לכל אוסף.
בסטארדאסט כבר לא מנגנים דיסקים איזה חמש-שש שנים. גם לא באחים הקטנים שלו, הפאבים "התקליט" ו"הקסטה". בכל מקום בילוי מנגנים היום את המוסיקה ממחשב. לסטארדאסט זה לא שינה מאום. "Age of Panic" היה אחד הדיסקים הראשונים שהומרו ל-Mp3 כשעברנו לנגן שם ממחשב, והוא מנוגן בתדירות יפה עד היום. מה שכן, קפיצות לא יתווספו לו.

ערך אספני: 5 ש"ח

ציון: 9