Israel's Finest Stuff

שם האוסף: Israel's Finest Stuff

תת כותרת: קטעים

חברת תקליטים: קסבה

שנה: 1995

עריכה: רן שריג

הפקה: הקרדיטים כאן קצת לא ברורים, אבל מי שהיו מעורבים בהכנת האוסף הם - עידן לוי, אלון סלע, שאול בצר, ארז היימן, אביעד אלברט, גילה טרמר והדס סלישל

מק"ט: 94006-2

רשימת שירים:

1 אס.אס.פי - רדיאואקטיב הרואין

2 טראקן - האמנות והמדע האבודים של אכילת פלאפל

3 גימל - יא אללה

4 ישראל ברייט - רוצח זמן
5 Art.Indust. - אמטורייה (חלק II)
6 גימל - שומעים אותי (עם עוש)
7 ריטואל ריאליטי - Love Song

8 אס.אס.פי - אודיאואקטיב הרואין

9 טריפונאס - מנגל
10 הפה תקשורת - דאב סיום
11 Art.Indust. - הסוף

עטיפה: צילום של קובי אשכנזי ועיצוב של דני ברנר ונירי גטמון. הרעיון של העטיפה היא שהיא אמורה להראות כמו תוכניה או מודעה של סרט. התוכן של הסרט, כמשתמע מהדיסק - זה תרבות האוכל העממי בישראל. התמונה המרכזית, של חבר'ה עושים מנגל ורשימת הקרדיטים שבנויה כמו קרדיטים של מודעת קולנוע- מבריקים. מקורי ומצויין. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: ישראל של שנת 1995 לא היתה מקום שונה מאוד מזה שאנחנו חיים בו היום. הקונפליקט של אנשים שרוצים להתחבר לעולם המערבי, עם אלו שמתעקשים לגרור אותנו לאלימות המזרח תיכונית היה רלוונטי אז, לא פחות משהוא כיום.
ההבדל הוא שב-1995 היה נראה שהמערביות קצת יותר דומיננטית ושאנחנו מכוונים למקום שפוי. נכון, אני לא מיתמם והאתר הזה הוא אינו אתר פוליטי. הרחובות בשנת 95' היו מפחידים. זאת היתה תקופה אינטנסיבית של פיגועים ושל הפגנות אלימות, לצד תהליך שלום פרוגרסיבי והמצב באמת לא היה איאיאיי.
רק ששביב האופטימיות שבכל זאת היה בקרב האזרחים, שהנה אוטוטו אנחנו חיים בשלום והופכים לאירופה, השפיע רבות על העולם התרבותי כאן ובתחילת שנות התשעים חווינו מהפכת קולטורה.
כך, פתאום צצו תחנות רדיו כמו פטריות, קמו ערוצי טלוויזיה, הכבלים הגיעו, מוסיקה יובאה בזול, הגיעו הופעות מהעולם, בתל אביב התפתחה סצינת מועדונים, סרטים וסדרות הגיעו לכאן בזמן אמת וגם בחזית המקומית היצירה התקדמה ונראתה פתאום ככזאת שמיישרת קו עם העולם.
בתוך כל אלו נוצר האוסף "Stuff", אחד האוספים הקונספטואלים המעניינים שנוצרו כאן. האוסף יצא בחברת "קאסבה", שזאת חברה שקמה מתוך חברת יבוא הפצת המוסיקה של "גונג", עליהם סיפרתי מעט בפוסט על האוסף הראשון שלהם, More Than a Chilling.
בראש קסבה עמד רן שריג, אותה דמות פרובוקטיבית שמככבת כיום בסדרות ריאלטי (מחוברים) ותכניות אירוח (דיבור ישיר), כמו גם בכתיבה של קומדיות (רמזור). התחושה היא ששריג מתעסק היום בשיט, בטח בשוואה לתרבות העילית עמה הוא התעסק ב"קאסבה", אבל למעשה שריג אז, כמו היום, ידע לפצח קודים בחברה הישראלית, קודים שהביאו לו את הצלחתו.
"Stuff", ממש כמו המצב הסוציו-חברתי-פוליטי ב-1995 או לחילופין סדרה כמו רמזור, היה ראי לישראליות של אז, של היום - הקונפליקט של החיבור בין המודרניות, הטכנולוגיה ותרבות החומוס של האיזור. שריג הבין את זה אז ועשה מזה מטעמים. לא רבים יודעים, אבל שריג, באמצעות מדיניות היבוא שלו ב"גונג" הוא מבין האחראים המרכזיים להגעתם של מוסיקת ההאוס והטראנס למדפי החנויות בישראל והוא גם זה "שעשה" את הפרודיג'י בארץ, כל אלו תוך כדי שהוא מבין את תרבות ה"קרחנה" המתפתחת פה, עוד ביטוי לאותו קונפליקט מערבי/מזרח תיכוני של הישראליות.
לאוסף "Stuff" שריג אסף את מיטב יוצרי האלקטרוניקה הישראלים של התקופה, במנעד שנע בין אמביינט לטראנס גולמי. מעבר לקו המוסיקלי, יש לאוסף קונספט - שהוא אוכל מזרח תיכוני. מעבר לכך שעל העטיפה הקידמית רואים ישראלים עושים מנגל, שירים כמו "מנגל" ו"האמנות והמדע האבודים של אכילת פלאפל ", שזורים לאורכו וברשימת התודות ניתן למצוא חומוסיות אגדיות כמו ג'ינג'י ורונן התל אביבים ופינתי הירושלמים. זה לא נגמר שם. "הצלחת", שזה הפלסטיק עליה יושב הדיסק בתוך הקופסה, עוצבה כמו צלחת חומוס (ראו תמונה משמאל). הכיוון ברור.
"Stuff" הוא אוסף טוב, שלא זכה להצלחה גדולה בחנויות. עדיין, מדובר בעדות מרתקת של ישראל של שנת 1995, לפחות צד מסויים שלה בתקופה מסויימת מאוד. "Stuff", באיזשהו מקום, מנבא את העתיד, לפחות באופן מרומז.

ערך אספני: לפני כמה חודשים הייתי בדיסק סנטר, חנות המוסיקה המעולה בדיזנגוף סנטר והיו שם כמה עותקים של האוסף הזה במחיר המצחיק של 15 ש"ח. אלמלה זה, הייתי מתמחר את "Stuff" בכ-100 ש"ח...

ציון: 9

תודה ליורם אליקים שהאוסף סוקר באדיבותו.

מפגשים

שם האוסף: מפגשים

תת כותרת: רגעים גדולים בז'אז

חברת תקליטים: MCI

שנה: 1999

עריכה: דוד טרבאי

הפקה: דוד טרבאי ואורית בן דרור

מק"ט: 2-84046

רשימת שירים:

1 Miles Davis - My Funny Valentine

2 Chet Baker - It Never Entered My Mind

3 Niels-Henning Orsted Pedersen - Sometime Ago

4 Sonny Rollins - My Reverie
5 Bill Evans - Some Other Time
6 Benny Golson - Yesterdays

7 Richard "Blue" Mitchell - Park Avenue Petite
8 Wynton Kelly - Don't Explain

9 John Coltrane - Theme for Ernie

10 Wes Montgomery - Days of Wine and Roses
11 Miles Davis - If I Were a Bell

עטיפה: דור כהן, שעיצב במשך שנים עטיפות להד ארצי, עשה בפרונט החיצוני משהו די סטנדרטי. תמונה מבנק תמונות חול"ניקי, תמונה די שבלונית, עם טקסט עליה. לא העבודה הכי מבריקה שלו. העטיפה הפנימית, לעומת זאת, היא מעולה. תמונות של כל האלבומים מהם נלקחו השירים ולצדם טקסטים של מומחי ג'ז על כל קטע וקטע, טקסטים מעולים שנכתבו על ידי עורך האוסף, עורכים ושדרנים ב-88FM, עיתונאים מהארץ ומגלובס ואחרים. מבריק. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: אני לא מומחה גדול לג'ז ואין לי יותר מדי מה לומר על האוסף הזה ועל עריכתו, מבלבד זה שהוא כולל רצועות בעיקר משנות החמישים של חברת הג'ז האמריקאית הנחשבת Fantasy ושהוא נשמע נהדר וארוז בעטיפה מעמיקה ורצינית.
מה שכן, עצם זה שהתכנסתי כאן, זה הזדמנות עבורי לכתוב קצת על החברה הישראלית שהוציאה את האוסף, MCI. החברה מראשון לציון הוקמה באמצע שנות השמונים ופעלה עד לשנת 2010, כשבדרך, אי שם בשלהי שנות התשעים-תחילת שנות האלפיים, החברה היתה לאחד השחקנים המרכזיים בשוק המוסיקה המקומית.
MCI הוקמה על ידי ציקי בן-דרור ובמהלך העשור הראשון לקיומה היא התמחתה בעיקר ביבוא של ג'ז ומוסיקה קלאסית. MCI הפכה להיות שם דבר בתחומים האלו והכותרים שלה כיכבו על המדפים בכל חנויות הארץ. ההצלחה של החברה בתחום הג'ז הביאה אותה להתרחב גם לתחומים אחרים: הוקמה בחברה מחלקה שהתמחתה במוסיקת ילדים ובמוצרים לילדים (כל מני שירי חגים וכאלו); כמו כן, החברה החלה להפיץ אלבומי אינדי של אומנים מקומיים וגם לייבלים קטנים אחרים מהארץ, בין השאר הלייבלים של Fact Records של יורם אליקים והלייבל של מרכז המוסיקה הירושלמי של "הצוללת הצהובה"; עוד תחום שהחברה התחבה אליו היה הרפרטואר המודרני שלה והחברה הקימה מחלקה של מוסיקה חדשה. בראש המחלקה הזאת ישב אורן בר-אל, אחיו הצעיר של אלי בר-אל, שעבד שנים במחלקה הבין לאומית של הליקון. אורן עבד עד הגיעו ל-MCI במחלקה הבין לאומית של חברת "התקליט" הותיקה מחיפה ובואו ל-MCI כונן שינוי מיידי. החברה החלה ליבא מוסיקה עדכנית מעניינת, בין השאר את הלייבלים הגרמנים המדליקים International Deejay Gigolo Records ו-Kitty-Yo וגם אומנים פרטניים כמו Muse ואלכס גופר. MCI גם החתימה את אוּש, הלא הוא ישי אדר, הקלידן המיתולוגי של נושאי המגבעת והם הוציאו לו את אחד מהאלבומים האלקטרוניים המעניינים שיצאו בארץ.
פתאום משום מקום MCI הפכה להיות החברה עם המוסיקה הכי אופנתית בארץ. מיס קיטן, מקסמיליאן הקר, גונזלס, טיגה, יאפים עם ג'יפים, גאזה וכל מה שמגניב ומדליק במוסיקה יצא דרכם. החברה גם ניסתה להתרחב לתחום ההאוס ובשנת 2000 הוציאה אוסף בשם Active שאולי עוד אספר עליו בפוסט עתידי.
גן העדן הזה של MCI לא נמשך זמן רב. הפסקת הפעילות של Fact, הכשלון של האלבום של אוש, ההחתמה של Muse על הפצה עולמית בוורנר (מה שגזל מ-MCI את הזכות להפיץ אותם בארץ), ביחד עם המיתון ששוק המוסיקה והבידור הישראלי עברו עם פרוץ האינתיפדה השניה, חיסלו את המחלקה המעודכנת של MCI. אחרי כן החברה המשיכה להוציא מוצרים לילדים ולייבא אולבומים קלאסיים, עד הדעיכה שהגיעה, כאמור בשנה שעברה. את השנים היפות ההן נזכור לה תמיד.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון: 8

Sex on the Streets

שם האוסף: Sex on the Streets

תת כותרת: אוסף האוס

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ NMC Underground

שנה: אוקטובר, 1995

עורך: ערן דיה

מק"ט: 20180-2

רשימת שירים:

1 Pizzaman - Sex on the Streets (Pizzaman Club Mix)

2 Junior Vasquez - Get Your Hands off My Man (Nush Radio Edit)

3 Judy Cheeks - As Long As You're Good to Me (Paradise Classic Mix)

4 Joe T. Vannelli - Sweetest Day of May (Greed's Euphorik Vocal Mix)
5 Deja Vu - Deja Vu (Play Boys Vocal Edit)
6 Reefa! - So Good

7 Stepping Stone - Joy (Deeprogressive Mix) (feat. Ricci P. Washington)
8 Hustlers Convention - Dance to the Music (Downright Fonky Mix)

9 Kellee - My Love (Ralphi Rosario Mix)

10 Luvsponge - Didn't I Give You Love

11 Adolfo - Do I? (Backing Vocal: Barbara Tucker)

12 Evita - Everything U Want (City Vibe Mix)

13 24hr Experience - Jazz from the Heart (Old Skool Re-Edit)

עטיפה: צילום ועיצוב של הילית בן מאיר. הצילום מציג גבר עובר על רקע גרפיטי מגניב. העיצוב כולל פונט מצויין, שמככב גם בעטיפה הפנימית. בומבה של עטיפה. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: מקום של כבוד מובטח למשפחת דיה בתולדות המוסיקה הירושלמית, שלא לומר בתולדות המוסיקה הישראלית. האח הגדול ירון דיה הוא זה שפתח ברחוב ש"ץ 6 את החנות הכי מיוחדת שירושלים ידעה, "בית התקליט". החנות היתה מעין סניף של החנות המיתולוגית מרחוב פינסקר בתל אביב, אבל למעשה למרות השם הזהה, החנות הירושלמית היתה אוטונומיה בפני עצמה, שהמשיכה לתחזק את המותג של "בית התקליט" הרבה אחרי שהחנות התל אביבית נסגרה. בעוד הסניף התל אביבי השפיע רבות על צעירים ואנשים תעשייה תל אביבים, במיוחד כמקור המוסיקלי של אנשי תחנת הרדיו צהל 2, הסניף הירושלמי היה יריית הפתיחה להולדת סצינת המוסיקה הירושלמית שבמהלך שנות התשעים והאלפיים היתה חוד החנית של האלטנטיבה הישראלית.
החנות הירושלמית בעלת שתי הקומות פעלה מסוף שנות השמונים ועד אמצע שנות התשעים ולקוחותיה ועובדיה ממהלך השנים מוכנים להשבע שלא היתה חנות כזאת בעולם. בקומה הראשונה של החנות כיכבו בעיקר תקליטים, כמעט כולם ביבוא מבריטניה. היתה שם גם מחלקת סינגלים, בזמן שלא ממש היו סינגלים בארץ ועוד מחלקת דיסקים קטנה, גם שם הרוב היה ביבוא. הקומה השניה היתה קומת הוידאו והמגזינים, גם שם היו מוצרים שעד הקמת החנות היה ניתן רק לחלום על למצוא אותם בארץ. בית התקליט היתה מיוחדת לא רק בגלל ההיצע החדשני שהיא ספקה, היא הרשימה גם בזכות הצוות שלה. ישי אדר ואלון כהן מנושאי המגבעת עבדו מאחורי הדלפק והכירו לך את כל מה שלא ידעת עדיין על מוסיקה. בין הקונים יכולת להתערבב באושיית הרדיו נדב רביד, בסולן המגבעת אוהד פישוף, בדיג'יי הטוב ביותר שישראל ידעה - מלכיאל גרוסמן, במייסד פאקט-רקורדס יורם אליקים, בסופר והמבקר אסף גברון, במוסיקאי אביעד אלברט (שאחר כך גם כן עבד בחנות), בדיג'יי המצליח בישראל סהר זנגלביץ', באיש התעשייה דיג'יי E, בעיתונאי הרוק החדשני יורם בר, בהוגה הדעות מוריס צרפתי, באנשים מלהקת ישראל ומלהקת 3ח' ובעצם בכל מי שהיה בין האבות המיסדים של הסצינה הירושלמית של שנות התשעים והאלפיים.
דמות נוספת שהסתובבה רבות בבית התקליט הוא אחיו הצעיר של ירון, ערן דיה, שערך את האוסף "Sex on the Streets", שבשבילו התכנסנו כאן. באותם ימים ערן החל את דרכו כמנהל והמפיק של להקת הגל החדש היחודית 3ח' שהוציאה אלבום אחד, שנחשב לאחת הקלאסיקות ההאיכותיות שיצאו בישראל. אחרי קריירת הניהול וההפקה ערן המשיך לעבר תעשיית המוסיקה והוא היה מבין מיסדי מחלקת הדאנס של אן.אם.סי שהתהדרה בכותרת NMC Underground. אחד המוצרים הראשונים שהמחלקה הוצאה היה אוסף ההאוס "Sex on the Streets", שכלל 13 קטעי קלאב שזכו לתהודה גדולה במועדונים באותה התקופה. החל מפיצה-מן, שזה עוד שם במה של נורמן "פאטבוי סלים" קוק, דרך קטעי האוס של בוי ג'ורג' וג'וניור ואסקז ועד קטעי ניו-יורק האוס שאן.אם.סי הוציאה כאן בזכות הזיכיון המקומי שלהם לקטלוג של לייבל ההאוס הבריטי הנחשב Positiva.
האוסף, שערוך טוב, לא זכה להצלחה יוצאת דופן ואן.אם.סי לא הוציאה לו חלק המשך. ערן דיה עבד עוד תקופה באן.אם.סי, לפני שהוא עבר למקום שבו הוא נמצא כבר למעלה מעשור, הטלוויזיה. כיום ערן עורך את תכניות המוסיקה בערוץ הראשון, לפני כן הוא ערך והגיש את תכנית המוסיקה המיתולוגית "דאט פופ" בערוץ 33 ובסך הכל, למרות זאת שהוא בסך הכל אנונימי, תרומתו לעולם המוסיקה הישראלית הוא ניכר וניכבד.
אחרי הסגירה של "בית התקליט" ברחוב ש"ץ, המבנה שימש לעוד שתי חנויות מיתולוגיות שפעלו בירושלים. הראשונה היתה "האומן רקורדס", חנות המוסיקה של המועדון האומן 17 ואחר כך הוקמה במקום החנות "בלנס" של עופר בצלאל-חבס ויורם אליקים, חנות שנתנה גם את הבית להקמת חברת התקליטים Fact Records.
תקופה קצרה אחרי סגירתה, ירון דיה פתח את בית התקליט שוב, הפעם בקניון של מבשרת ציון. בניגוד לחנות בש"ץ, החנות בקניון לא היתה חדשנית או מיוחדת והיא התעסקה במכירה של מוצרים סטנדרטים מחברות התקליטים הישראליות. כיום, ככול הידוע לי, ירון מנהל את סניפי רשת ארומה בחו"ל.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7