Head Room 1

שם האוסף: Head Room 1

תת כותרת: אוסף דאנס No. 1

חברת תקליטים: הד רום/ הד ארצי דאנס לייבל

שנה: 1994

הפקה מוזיקלית: יועד נבו

הפקה: נעמה קרן ועדי עליה

מק"ט: 15688

רשימת שירים:

1. D.N.C - 80/68 (4:03)
2. Power Source - אני רוצה אותך (4:31)
3. D.N.C - Lexicon (6:33)
4. Art B. - Sahara (4:52)
5. Power Source - אני רוצה אותך (The Hot Line Remix) (8:02)

עיצוב ועטיפה: עבודה של איתן ברטל על-פי צילומים של שירי ברוזה. עטיפה הזויה. יש עליה איש (או אישה) מתחת למים, כשהפה שלו/שלה הוא חור ניקוז. אין בעטיפה יותר מדי פרטים על הרליס וחבל. אפילו קרדיטים לכותבי השירים אין כאן. לא מספיק ברור, לא מספיק טוב. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: "הד רום 1" הוא אוסף יוצא דופן מבין שלל האוספים שסוקרו כאן. מדובר באוסף קצר, שכולל חמישה קטעים, כולם של אמנים ישראלים. הסיבה שאני מסקר את האוסף הזה, היא בגלל שהקו המוזיקלי שלו מתאים לרוח האוספים שמסוקרים כאן, כשהקטעים הם כולם מהז'אנר האלקטרוני. כך, יש כאן קצת יורודאנס, קצת טראנס, קצת דאנס-פופ וקצת צ'יל אאוט, כולם מעורבבים זה בזה.
הקונספט מאחורי "הד רום" היה מעניין. את הרעיון הגה המפיק חיים שמש, מבכירי הד ארצי באותה תקופה. שמש, שראה שבעולם מוזיקת הדאנס עולה ופורחת, חשב שנכון יהיה שגם הד ארצי תשקיע בתחום. לצורך כך, הוא פנה למוזיקאי והמפיק יועד נבו המוכשר. נבו היה באותה התקופה המפיק הכי עדכני בארץ, כזה שההפקות שלו מישרות קו עם מה שנעשה בחו"ל. הוא עבד עם אתניקס, מנגו, יהודה פוליקר, אתי אנקרי, שלמה ארצי ובעצם עם מי לא. כולם רצו שנבו יכניס להפקות שלהם טאץ' עדכני, נגיעה אלקטרונית שתיקח את העשייה שלהם קדימה. מפאת מעמדו, שמש פנה לנו והציע לו את תפקיד ניהול לייבל הדאנס של הד ארצי. נבו הסכים ו"הד רום" יצאה לדרך. 
הבעיה שנוצרה היתה שלא היו מספיק הפקות דאנס וטראנס בארץ באותם ימים ונבו, ביחד עם המפיקה של "הד רום", עדי עליה, התקשו למצוא אמנים לחברה. לבסוף, הם כן הצליחו לגרד שלושה אמנים כאלו ואלו הרכיבו את האוסף הראשון של "הד רום". האמנים היו Power Source, ההרכב של שחף שוורצמן, שבהמשך הניינטיז הפך לשם מוביל במוזיקת הטראנס. לאוסף "הד רום" הם תרמו את הקטע הראשון שלהם "אני רוצה אותך", בשתי גרסאות. בקטע הזה Power Source עדיין לא היו הרכב טראנס, אפילו רחוק מכך. כך, "אני רוצה אותך" הוא קטע יורודאנס רצחני, סטייל 2-אנלימיטד, עם ראפר וזמרת בפזמון, אבל הכל בעברית. לשמוע כדי להאמין.
האמן השני באוסף הוא D.N.C, שלא הצלחתי למצוא עליו/עליהם יותר מדי מידע. הם יוצרים כאן שני קטעים. אחד קטע דאנס/קאנטרי סטייל "Cotton Eye Joe" של רדנקס (השיר נקרא "80/68"), שמתפתח לקטע טראנס נותן בראש. הקטע השני שלהם הוא צ'יל אאוט עם השפעות טראנסיות. מה שכן הצלחתי לדלות עליהם, זה שלפי האתר של דיסקוגז מי שמעניקה את הקולות בקטע השני, "Lexicon", היא לא אחרת מדנה איטנרנשיונל. אין לי אישור אם זה באמת היא, אבל זה אכן נשמע כמוה. אם מישהו יודע אם זאת באמת היא, אשמח לאישור.

עטיפת החלק השני

האמן האחרון באוסף הוא Art B, שיוצר כאן את הקטע "Sahara", הקטע הכי הטראנסי של האוסף. גם עליו אין לי מידע.
את כל הקטעים באוסף הפיק, כצפוי, נבו.
למרות שהוא היה ראשוני מסוגו, האוסף התקבל בצורה צוננת על ידי הציבור הישראלי. התקשורת התעלמה ממנו לחלוטין ובחנויות הוא מכר רק עותקים מעטים. למרות זאת, נבו ועליה המשיכו לעבוד על "הד רום" ושנה אחר-כך הם הוציאו את האוסף השני בסדרה, "Trance Addiction Headroom 2". שמו מבהיר שחלק 2 כיוון כבר לחלוטין למוזיקת הטראנס, שהפכה אז לצליל החם של ישראל. חלק 2 היה מאוספי הטראנס הראשונים (אולי גם הראשון) שהיו על טהרת היצירה המקומית והוא היה גם לא רע. למרות זאת, גם חלק 2 התקבל באדישות ו"הד רום" חדלה לפעול, כשנבו חזר לעסוק בעיקר בהפקות של אמני מיינסטרים. בהמשך, נבו עבר לבריטניה, שם הוא עובד, בשני העשורים האחרונים, עם השמות המובילים בעולם הדאנס והפופ.

ציון: 9

ערך אספני: 50 ש"ח

הד ארצי - חורף 88'

שם האוסף: הד ארצי - חורף 88'

תת כותרת: לא למכירה

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1988

עריכה: חיים שמש, צ'רלי סולומון, קארן רוז וענת אלשטיין

מק"ט: 15350

רשימת שירים:
צד א

1 Pride (Live) - U2

2 ככה את רצית אותי (בהופעה) - גידי גוב ורמי קליינשטיין

3 Handle with Care - The Travelling Wilburys

4 לא נרדמת תל אביב - דני רובס

5 Good Tradition - Tanita Tikaram

6 עד כאן אני - אופירה יוספי

7 American Dream - Crosby , Stills and Nash

8 שינויי מזג האויר - שלמה ארצי

9 50 Ways to Leave Your Lover - Paul Simon

10 דינה ברזילי - להקת הנח"ל

11 Orinoco Flow - Enya

12 אחד - שרון ליפשיץ

13 ספרי - בעז שרעבי
צד ב

1 השיר החי - שמוליק קראוס

2 It's Money That Matters - Randy Newman

3 עוד פאב - יגאל בשן

4 Wild Wild West - Escape Club

5 אשאל - עפרה חזה

6 הכל פתוח - גידי גוב

7  Orange Crush - R.E.M .

8 נרקוד נשכח - שלמה ארצי

9  A Groovy Kind of Love - Phil Collins

10 סליחות - יהודית רביץ

11 Giving You the Best That I Got - Anita Baker

12 סליחה - מתי כספי

13 One Moment in Time - Whitney Houston

14 קטיפה - יגאל בשן

15 פרסומת לפרופסור מיקס 2 - אילן בן שחר

עטיפה: עיצוב של דייגי רפי. עבודה בסיסית מאוד גרפית ופרקטית של דייגי, שעיצב בתקופה היא המון עבור הד ארצי. עושה את העבודה. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: האוסף הזה הוא אחד הדברים הכי יוצאי דופן כאן. בשנת 1988 הד ארצי ראתה פריחה גדולה בהוצאות שלה וגם החלה לשווק, לראשונה, קומפקט דיסקים. ככלי שיווקי לכל ההוצאות האלו, הכינו, כשיתוף פעולה של המחלקה הישראלית עם המחלקה הבין לאומית, אוסף שכולל קטעים בולטים מכל התקליטים החדשים שהחברה הוציאה. האוסף הזה לא יצא למכירה והוא ניתן בעיקר לבעלי חנויות תקליטים ברחבי הארץ, כדי שאלו יוכלו להכיר את הקטעים והאלבומים החדשים של הד ארצי, מתוך מטרה שהם ידעו למכור אותם יותר טוב. האוסף נערך כמו תכנית רדיו עם הגשה וקרוס (שילוב) בין השירים, שמסבירים על כל קטע וקטע והאלבום ממנו הוא לקוח. האוסף מסתיים בפרסומת מפיו של הדיג'יי אילן בן שחר לאוסף הלועזי "פרופסור מיקס 2", שיצא באותם ימים, אוסף שיצא על גבי קלטות ותקליטים בלבד (רק מפרק 3 הסדרה תצא על גבי דיסקים). בכלל, ניכר מהאוסף החשיבות של הפורמט החדש, הקומפקט דיסק, לעומת הפורמטים הישנים - הקלטת והתקליט. מבינים מהאוסף שאת ההוצאות החשובות מוציאים גם על דיסק, מוצר יקר ואקסלוסיבי באותם ימים, לעומת רוב הדברים שיצאו רק בתקליט וקלטת.

את ההגשה של האוסף/תכנית עשתה אורלי יניב, אחת מכוכבות הרדיו הגדולות של התקופה, בין השאר המגישה של המגזין "מוסיקה היום" בגלי צהל. יניב גם הגישה ספורט, תכניות נוער ואקטואליה בטלוויזיה, בערוץ היחיד, ונחשבה אז לטאלנט בדרגה ראשונה. למרות שהאוסף הוא בעצם פרסומת ארוכה, מדובר במוצר שעוזר להיזכר איך נשמעו תכניות רדיו באותם ימים, בהחלט זיכרון מתוק מעידן השיא של הרדיו-פופ הישראלי. יניב הקולחת בתיעוד נדיר לאיך הגישו מוסיקה ברדיו הישראלי של אז.

האוסף, כאמור, יצא רק למטרות שיווקיות, אבל השמועה עליו פרסה כנפיים ובקרב הציבור היו לו לא מעט דורשים, ששילמו עליו מחיר מופקע לבעלי החנויות שעשו ממנו קופה.

ציון: 10

ערך אספני: 100 ₪

שפמשותפת

שם האוסף: שפמשותפת

תת כותרת: מועדון השירים הבודדים

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: מאי, 1991

עריכה: חיים שמש

הפקה: חיים שמש ומתי אלחנתי

מק"ט: CD-15469

רשימת שירים:
1 נוער שוליים - מספיק לי
2 להקה מקומית - האור הוא קצה השמש
3 החברים של נטאשה - הצילו
4 רמי פורטיס - ולס עם מתילדה (עם יהונתן גפן וברי סחרוף)
5 תערובת אסקוט - מי מפחד מגברת לוין
6 אפרים שמיר - לא מודה
7 אתניקס - הי דרומה
8 ערן צור - נשל הנחש (מתוך הסרט "שורו")
9 קסבה - סיפורים רעים
10 דני בסן - איזה פרייר
11 קבינט - חוף לחוף
12 נוער שוליים - רדיו גמדיו
13 שמוליק כהן - מחכה
14 אביב גפן - מחכה (עם הטעויות)
15 שלומית ישראלי - אין מקום שהוא רחוק מדי
16 פרות קדושות (אירגון טרור מוסיקלי) - שובי לפרדס

עטיפה: משהו מקושקש ברוח פאנקית/פאנזינית שעשתה ויויאן סהר. חביב. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: בעקבות התגובות החיוביות שקיבלתי על סיקור שלושת אוספי המוסיקה הישראלית שסוקרו בחודש שעבר, החלטתי לעשות נוהג וכל חודש לסקר אוסף אחד מיוחד שמתעסק במוסיקה עברית.
האוסף לחודש ינואר הוא "שפמשותפת", אוסף שיצא בהד ארצי בשנת 1991 ושכלל שירים שלא ראו אור באלבומי אומן, לפחות עד לאותו הרגע. למעשה, האוסף כולל שלל תקליטי שדרים מ-1989-1991 (עם יציאה אחת, של להקה מקומית מ-1985), שהצליחו ברמה זו או אחרת ברדיו הישראלי. כדי להבהיר למה אני מתכוון, אסביר שתקליטי שדרים הם החלופה הישראלית לסינגלים מחו"ל. בעוד בחו"ל אמנים בחרו את השירים הקליטים ביותר באלבומים שלהם והוציאו אותם כסינגלים, שהמכירות שלהם קבעו את הדירוג במצעדי הלהיטים, בישראל לא היה לנו את זה. הסיבה? בישראל חברות התקליטים לא האמינו במכירת סינגלים, מפני שזה משהו ששווה לצרכן, אבל לא ליצרן (הלקוח קונה רק את השיר שהוא אוהב ובזול במקום את כל האלבום של האומן, ביוקר). צדק חברתי, מישהו?
בכל מקרה, בהעדר סינגלים שיקבעו את מצעדי הלהיטים וגם את השירים שעורכי התכניות ברדיו צריכים להתמקד בהם בצורה אחידה, חברות התקליטים נאלצו לחשוב על המצאה ישראלית אחרת איך לקדם שירים שיהפכו ללהיט. כך, הישראבלוף המציא את התקליט שדרים - תקליט שכלל רק שיר אחד ושנשלח לכל עורכי המוסיקה בתחנות הרדיוהישראליות (ולא למכירה, חס וחלילה), כדי שאלו יהפכו אותו לשלאגר.
כל זה נשמע הזוי, אבל תופתעו לשמוע שזה המצב, פלוס מינוס, עד היום בארץ. אמנם רוב השירים נשלחים כקבצי-שדרים דרך שרתי אינטרנט, אבל סינגלים, אפילו למכירה בודדת באינטרנט, עדיין אין כאן.
בכל מקרה, בין כל תקליטי השדרים האלו, שחלקם הפכו לפרטי אספנים נדירים מאוד, היו גם כאלו שלא הגיעו למעמד אלבום, כאלו אפשר למצוא ב"שפמשותפת".
יש כאן את השיר האחרון שנוער שוליים הקליטו לפני הפירוק ("מספיק לי") וגם את "רדיו גמדיו" שהם הקליטו לכבוד 40 שנות קיומם של גלי צהל. עוד פנינים שיש כאן הם ההקלטות היחידות שראו אור של אומנים נשכחים כמו קסבה (בשיר גל חדש עברי מדליק), שמוליק כהן (אינדי ישראלי קלאסי), קבינט (סקא חמוד), שלומית ישראל (רוק-אינדי ישראלי נעים) ופרות קדושות (בשיר ראפ/מחאה הומוריסטי נדיר על האינתיפדה הראשונה).
זה לא הכל. יש כאן את השיר הראשון והנדיר של אביב גפן, שיר שלא הופיע באף אלבום שלו, עד שסוף סוף הוא הופיע באוסף "ירח מלא: האוסף" משנת 1997. חוץ מזה, יש כאן גם שירים נדירים של אפרים שמיר ודני בסן.
בשורה התחתונה, "שפמשותפת" הוא אוסף נדיר לאספני מוסיקה ישראלית, אוסף שבגלל שהוא כשל בחנויות, הוא פריט אספנים אדיר.

ערך אספני: 250 ש"ח

ציון: 7