הגדולים של גימל

שם האוסף: הגדולים של גימל

תת כותרת: Gimmels Greatest - שגעון של להיטים

חברת תקליטים: CBS

שנה: 1985

עורכים: בני דודקביץ' ומשה מורד

מק"ט: CBS26498

רשימת שירים:

צד א':

1. Dead Or Alive - You Spin Me Round (Like A Record) (3:13)
2. King - Love and Pride (3:21)
3. Duran Duran - Wild Boys (4:14)
4. Stephen "Tin Tin" Duffy - Kiss Me (3:56)
5. Kirsty MacColl - A New England (3:50)
6. Ultravox - Love's Great Adventure (3:06)

צד ב':

1. David Bowie - This Is Not America (with Pat Metheny) (3:49)
2. Wham! - Last Christmas (7" Version) (4:24)
3. The Limit - Say Yeah (3:09)
4. Billy Ocean - Loverboy (4:07)
5. Ashford and Simpson - Solid (3:44)
6. Tina Turner - Private Dancer (4:00)

עיצוב ועטיפה: אחת העטיפות היפות אי-פעם. עבודה מושלמת של דניס ג'ונס. פאזל של תמונות כלל האמנים שמרכיבים את האוסף עם שמותיהם בעברית על העטיפה הקדמית. בעטיפה האחורית יש את רשימת השירים בעברית, רשימת השירים באנגלית, טקסט חשוב של גלעד בן-שך מרשת ג' וגם תמונות עטיפות האלבומים שכבר יצאו, של האמנים ששיריהם משתתפים באוסף. פרפקטו. ציון עיצוב: 10

אני, רוכש את Now 100 בלונדון

ביקורת ורקע: בחודש האחרון ציינו בבריטניה את הוצאת הפרק ה-100 של סדרת האוספים האלמותית NOW (או בשמה המלא Now That's What I Call Music). הסדרה החלה את דרכה ב-1983 ומאז יוצאת שלוש פעמים בשנה ואפילו בעידן הסטרימינג ממשיכה למכור במספרים מרשימים גם מהעותקים הפיזיים שלה. סדרת Now היא כל-כך אייקונית בבריטניה, שלבריטים נוסף איזשהו סוג של ז'רגון כזה, שאלה מובנת ששואלת "מה היה ה-Now הראשון שלך?". דרך התשובה אפשר ללמוד המון על בן-אדם, בעיקר על גילו ועל התקופה שהוא גדל בה. מחקר שנעשה גם גילה שכמעט תמיד ה-Now הראשון שהיה לבן-אדם, יהיה גם ה-Now האהוב עליו. זה נתון מדהים, שמוכיח עד כמה אוסף וראשוניות יכולים להיות משפיעים על טעמו של מישהו או מישהי.

כמובן שמאז 1999 גם בישראל סדרת Now יוצאת בישראל ואני משער שלרבים מילידי סוף שנות השמונים והלאה בארץ, Now היא הסדרה האולטימטיבית. מה ש"מקסימום" היתה למי שגדל באייטיז ו"היטמן" למי שגדל בניינטיז. 

מכיוון שבשנות השמונים לא היה לנו בארץ Now (מלבד נסיון קצר של CBS להוציא שלושה פרקים של הסדרה הבריטית בגרסה מצומצמת ישראלית ב-87-88), השאלה מה היה ה-Now הראשון שלך לא ממש היתה רלוונטית כלפי. נכון, החל מ-Now 17, שיצא ב-1990, אני רוכש כל פרק שלה שיוצא, אבל זה ממש לא היה האוסף הראשון שלי. ואת הראשון, כאמור, לא שוכחים ואם שואלים אותי מה ה"Now" הראשון שלי, אני עונה ש"הגדולים של גימל".

את "הגדולים של גימל" קיבלתי במתנה ליומולדת 9, ממש כשהוא יצא, במאי 1985. אני לא זוכר מי הביא לי את האוסף, אבל זה בטוח אמא ואבא או אחת הסבתות. זאת היתה בחירה קלה למתנה. באותה תקופה הייתי שרוף על רשת ג', בעיקר על "המצעד הלועזי השבועי" שערך בני דודקביץ' והגיש יגאל רביד. את האוסף "הגדולים של גימל" ערך דודקביץ', ביחד עם משה מורד מ-CBS, בהשראת הלהיטים הגדולים של המצעד באותה תקופה. בעטיפה האחורית של האוסף כתב עליו טקסט העורך המיתולוגי ומנהלה של רשת ג' באותם הימים, יגאל בן-שך, את הדברים הבאים:

"בתשע שנות קיומה של רשת ג' קנה לעצמו מצעד הפזמונים הלועזיים מעמד מרכזי בלוח השידורים שלנו, והוא משמש חממה ללהיטי-ענק רבים. מטבע הדברים זכו רק להיטים מעטים להכלל באלבום הראשון והבחירה היתה קשה, אבל חזקה על בני דודקביץ, העורך הותיק והמסור של המצעד, שבחר בשבילכם את השירים הטובים והיפים של הזמן הזה והם יאים לשם "הגדולים של ג'".

אין זה תקליט ראשון היוצא בשיתוף רשת ג' אבל מעתה אנו מקווים לבסס מסורת, והתקליטים מכל תחומי המוסיקה שבה עוסקת הרשת, יראו אור ברציפות ולעיתים מזומנות, בשיתוף חברת סי בי אס.

האזנה נעימה."

גלעד בן-שך

ירושלים, אייר תשמ"ה מאי 1985

12 קטעים ממלאים את האוסף ומלבד אחד, "Say Yeah" של The Limit, כולם היו להיטים מפוצצים. הרוח היא רוח הגל החדש הבריטי, אם כי בסוף האוסף יש גם שתי נציגויות אמריקאיות מרגשות. בגב האוסף - שמות השירים מופיעים גם באנגלית וכמו שהתרגלנו ברשת ג' - גם בעברית. התרגומים האלו אולי נראים לנו היום מיושנים, לעיתים מגוכחים, אבל הם היו נכונים לאותה התקופה, כשהאנגלית עדיין לא היתה שפה כל-כך דומיננטית בישראל. אפשר לזלזל בתרגומים האלו, אבל אם תעצרו רגע, תפנימו שגם היום משתמשים בהם, בסדרות או בסרטים, מבלי שזה יזכה להתנשאות שמפגינים כלפי התרגומים של האייטיז. אחרי הכל, מי לא אומר שהוא ראה את "משחקי הכס", "שובר שורות", "סיפורה של שפחה" או "צעצוע של סיפור"? מדוע התרגומים האלו יותר לגיטימיים מלקרוא ללהקה "בתולת הברזל", או לשיר "כמו בתולה"?

בכל מקרה, אלו תרגומי שמות האמנים והשירים באוסף "הגדולים של גימל":

צד א'

העטיפה האחורית של האוסף

1. חי או מת - את מסובבת אותי (כמו תקליט)

2. שלישיית קינג - אהבה וגאווה

3. דוראן דוראן - נערי הפרא

4. סטיבן "טין טין" דאפי - נשקי אותי

5. קירסטי מקול - אנגליה חדשה

6. אולטרווקס - ההרפתקאה הגדולה של האהבה

צד ב'

1. דיוויד בואי/להקתו של פט מתני - אין זו אמריקה

2. וואם - חג מולד האחרון

3. קצה הגבול - אמרי כן

4. בילי אושן - מאהב

5. אשפורד וסיפסון - מוצק

6. טינה טרנר - רקדנית פרטית

"הגדולים של גימל" היה להצלחת ענק. אוסף עם כל כך הרבה להיטי ענק היה הקניה ההגיונית לכל מי שאהב להיטים באותה תקופה והיו המון כאלו. בעקבות ההצלחה, מורד דדודקביץ' ערכו עוד אוסף עבור CBS, אבל זה, משום מה לא ממש הצליח. מה שכן, כמו שכתב בן-שך, שיתופי הפעולה של ג' עם CBS המשיכו והתחנה והחברה הוציאו עוד כמה אוספים חשובים עד סוף שנות השמונים, אז CBS נקנתה על ידי אן.אם.סי.

נחזור קצת לאוסף ולתקופה המדהימה ההיא, 1985. רשת ג' היתה אז בשיאה. תכניות של מגישים כמו יקיר אביב ושוש עטרי היו להצלחות כל כך גדולות בקרב צעירים, שהם למעשה הכתיבו את סדר היום התרבותי של כל מי שגדל בתקופה ההיא.

הטופס המקורי שהוכן ברשת ג' עם דירוג המצעד השנתי

למרבה הצער, לא נותרו כמעט הקלטות משנות השיא של גימל, התקופה שבה היו לתחנה משדרים רבים עם רייטינג מטורף של למעלה מ-50 אחוזי האזנה. זה היה מהקמתה ב-1976 ועד לקראת סוף האייטיז. ההקלטות היחידות ששרדו הן של מאזינים, שהקליטו בזמן אמת ובמקרה הקלטות שעליהן הם הקליטו, שרדו את הזמן שעבר. כזאת היא לדוגמה הקלטת שמשה בן-חיים שמר, של הקלטת "המצעד הלועזי השנתי לשנת 1985 (מצעד 85')". הקלטת נשמרה במצב סביר ורימאסטרינג ודיגיטציה שערכו לה קובי מנורה ואופיר פלג, החזירו את התכנית המיתולוגית הזאת לחיים. זאת תכנית מרגשת, שמגיש במקצועניות ובחניניות יגאל רביד, הכל עם עריכה וטקסטים מצויינים של דודקביץ', כמו גם סטטיסטיקות מרתקות שהכינה עפרה הלפמן המדהימה והקריאה השדרנית הנשכחת יונה אבן-דר.
בתמונה המצ"ב (לחצו עליה כדי להגדיל), נמצא צילום של טופס המצעד המקורי, זה שהכין דודקביץ', שממנו קראו רביד ואבן-דר את הדירוג בשידור חי, לפני 33 שנים. הטופס כולל, כמובן, את שמות כל האמנים והשירים - מתורגמים.
למרות האכזבות מהדרותם של הלהיטים הענקיים "Love and Pride", "Take on Me" ו"Don't You Forget About Me", זה עדיין מצעד מרגש ומאפיין את טעם הקהל הישראלי באותו זמן. שילוב מעולה של יורופופ, ניו ווייב בריטי, רוק אמריקאי, דיסקו וסול.

אני מנצל את ההזדמנות הזאת, של הפוסט הזה, גם להזכר ולשתף הקלטה של המצעד הזה. לפני שאני אאחל האזנה נעימה, אני מבקש שוב: מי שיש לו הקלטות של רשת ג' הלועזית, משנות השבעים ועד שנות התשעים, בבקשה צרו עמי קשר וביחד נחזיר לחיים את ההקלטות האלו. עכשיו - האזנה נעימה.



ערך אספני: 50 ש"ח

ציון: 10

I Love Disco

שם האוסף: I Love Disco

תת כותרת: מת על דיסקו

חברת תקליטים: הליקון/ הד ארצי/ Mercury

שנה: 1995

עריכה: צ'רלי סולומון "עם קצת עזרה מחברי": רן עצמון, גדי גידור, אבי מאור, אילן בן שחר ובני דודקביץ'

הפקה: צ'רלי סולומון

מק"ט: 525653-2

רשימת שירים:

CD1:

1. Abba - Dancing Queen (3:50)
2. Boney M - Sunny (3:58)

3. Santa Esmarelda - Don't Let Me Be Misunderstood (3:25)

4. 5000 Volts - I'm On Fire (2:48)

5. Gloria Gaynor - Never Can Say Goodbye (2:59)

6. John Travolta - The Grease Megamix (You're the One That I Want/ Greased Lightning/ Summer Nights) (with Olivia Newton-John) (7" Version) (4:49)

7. Kool and the Gang - Celebration (3:36)

8. Gibson Brothers - Cuba (2:56)

9. Lipps Inc - Funky Town (3:58)

10. Eruption - I Can't Stand the Rain (3:01)

11. Silver Convention - Get Up and Boogie (3:56)

12. Chic - Le Freak (3:45)

13. Diana Ross - Upside Down (3:37)

14. Barry White - You're the First, The Last, My Everything (4:34)

15. Stylistics, The - I Can't Give You Anything But My Love (3:15)

16. Hues Corporation - Rock the Boat (3:04)

17. Third World - Now That We've Found Love (3:53)

18. Baccara - Yes Sir, I Can Boogie (4:27)

19. Leif Garrett - I Was Made for Dancing (3:15)

20. Love Unlimited Orchestra - Love's Theme (4:06)

CD2:

1. Village People - Y.M.C.A. (3:43)
2. Donna Summer - I Feel Love (3:46)

3. Giorgio Moroder - The Chase (3:36)

4. Amii Stewart - Knock on Wood (4:06)

5. Trammps - Disco Inferno (3:34)

6. Thelma Houston - Don't Leave Me This Way (3:37)

7. Chaka Khan - I'm Every Woman (3:39)

8. Alicia Bridges - I Love the Nightlife (3:27)

9. Candi Staton - Young Hearts Run Free (3:48)

10. Evelyn "Champagne" King - Love Come Down (3:34)

11. Sister Sledge - We Are Family (3:35)

12. Rose Royce - Car Wash (3:17)

13. Gene Chandler - Get Down (3:37)

14. James Brown - Get Up (I Feel Like Being a) Sex Machine (5:16)

15. Edwin Starr - War (3:20)

16. Odyssey - Going Back to My Roots (5:24)

17. Yarborough and Peoples - Don't Stop the Music (4:06)

18. Andy Gibb - Shadow Dancing (4:34)

19. Van McCoy - The Hustle (3:46)

עטיפה: עיצוב של שרון מורו. מרכז העיפה מציג תקרת דיסקוטק עם כל התאורה שלו. על התמונה הזאת מעוצב לוגו האוסף וטקסט עם אמנים בולטים מתוכו. הלוגו והאותיות נראים מצויין, התמונה של התקרה - לא משהו. בסך הכל עובר בסדר. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: אחרי שצ'רלי סולומון עזב את הד ארצי, הוא עבר לעשות אוספי נוסטלגיה בחברת הליקון ובשנים 1994-5 הוא הפציץ עם כמה כאלו. אוסף שאנסונים, אוסף שירי אהבה ישנים, סדרה של ארבעה אוספי סיקסטיז, וגם סדרת אייטיז חדשה (Shine On). אז כצפוי, בין ההתעסקות עם הסיקסטיז והאייטיז, היה נדרש שיהיה גם אוסף סבנטיז וזה בא בדמות אוסף הדיסקו הכפול, "I Love Disco". בעברית קראו לאוסף "מת על דיסקו" והאוסף יצא בשיא הרטרו לז'אנר, באמצע הניינטיז. האוסף יצא ביחד עם הד ארצי, שכמו הליקון, עד אז לא הוציאה אוסף דיסקו. האוסף כולל קטעים תותחיים והוא ערוך מצויין. למרות זאת, הוא הסתפק בכמות מכירות ביינונית של כ-5000 עותקים, שזה הרבה פחות מרשים מהכמות שמכר האוסף המתחרה של אן.אם.סי, "TheBest Disco in Town", שיצא באותה תקופה והיה להצלחת ענק. למה האוסף של אן.אם.סי הצליח וזה פחות? לפעמים קשה לשים את האצבע על הנקודה, אבל אני משער שהאוסף של אן.אם.סי פשוט שווק טוב יותר. מקופסה הוורודה המיוחדת שלו והעיצוב שקרץ לקהילה ועד זה שהוא נמכר במחיר מוזל לדיסק כפול, הדברים הקטנים האלו פשוט עשו את ההבדל. כך, לאוסף של אן.אם.סי גם יצא חלק שני, המכירות של האוסף של הליקון והד ארצי, לעומת זאת, לא הצדיקו פרק המשך.

ציון: 8

ערך אספני: 60 ₪

המצעד הלועזי השנתי של 1984 ברשת ג'

ביום שני האחרון (20.6.2016) ציינו בתחנת הרדיו של רשת ג' יומולדת 40 לערוץ, בחצי יום שידורים מיוחד. החגיגות כללו שחזור של כמה מהתכניות הנוסטלגיות של התחנה, חלקן מהעידן שהתחנה שידרה מוסיקה לועזית, עד 1997. כתבתי כאן לא מעט על הקשר בין רשת ג' לחברות התקליטים הישראליות. תחנת הרדיו הציבורית, שהוקמה ב-1976 והפסיקה לשדר מוסיקה לועזית כעבור 21 שנים, היתה הפלטפורמה המרכזית של חברות התקליטים בארץ לקידום המוסיקה שלהם, אם הלועזית ואם העברית.
עוד סיפרתי בעבר עד כמה סגירתה של ג' היתה משמעותית לתעשיית המוסיקה המקומית ועד כמה הפעולה הזאת היתה מהסיבות המרכזיות לקריסתן של כל חברות התקליטים המקומיות, מלבד הליקון. לסיבה הזאת כמובן שנלוות סיבות נוספות, שהן תוצר של שינויים בדרכי צריכה ויש כמובן כאלו שיטענו שזאת הטכנולוגיה שהרגה את התעשייה המקומית. כמובן שגם סיבות אלו רלוונטיות, אבל אני לא כאן להתווכח. אני כאן כדי להסכים על משהו שהוא קונסצנזוס בקרב חובבי מוסיקה ורדיו בישראל - וזה שרשת ג' הלועזית חסרה. מאוד.
רשת ג' הוקמה ב-20 ליוני 1976, שזה חודש אחרי שנולדתי. הסיבה להקמתה היתה בעיקר הפחד של הממסד מהתחנה הפיראטית של "קול השלום", שהחלה לשדר כמה שנים לפני כן והפכה למעצבת דעה מרכזית. תחנת פופ ממסדית היתה התשובה הטובה לכך.
כמו שנולדנו ביחד, גדלנו ביחד, אני וג'. כבר כילד קטן אני זוכר את הצלילים שבקעו מהרדיו שאמא ואבא הקשיבו לו. "על בטוח" בשבת בבוקר, שירי הפופ המסונטזים בנסיעות באוטו ולהיטי הקיץ, שנוגנו בבקרי החופשים. כשגדלתי קצת, בגיל 7-8, למדתי להפעיל את הרדיו בעצמי ורשת ג' הפכה בשבילי להתמכרות. הייתי מקשיב לתחנה במשך שעות. מ"הכה את התקליטיה בבוקר", דרך "לי ולך שיר וברכה" ו"שלושים בצל" בצהריים, ל"חדש חדיש ומחודש" אחרי הצהריים ועד ל"מצעד הפזמונים" בערב. הייתי מקליט שירים, שולח גלויות לתחנה, מעריץ אותה. אמא שלי עודדה את התחביב (לו היה שותף גם גידי, אחי הגדול) והיא לקחה אותנו לשידור חוץ שרשת ג' ערכה בחג פורים של שנת 84' במתחם תחנת הרכבת הישנה בירושלים. שוש עטרי הגישה את האירוע ואני זוכר שזה היה מפעים. היו שם עשרות אלפי צעירים וצעירות, כולם עומדים מול אולפן נייד עם הגברת חוץ טובה, מקשיבים לשידור. אנשי הרדיו שם היו כמו כוכבי רוק ואני וכל השאר היינו המעריצים ההיסטרים.
מבין כל התכניות שרשת ג' שידרה, השיא, כל שנה, היה בשידור "המצעד הלועזי השנתי". המצעד הורכב מעשרות אלפי גלויות של מאזינים והוא שודר בצהרי השבת האחרונה של כל שנה וזכה לרייטינג של 100 אחוז. כולם שמעו אותו, כולם רצו לדעת מה יהיה שיר השנה, מי תהיה להקת השנה ומי הם זמר וזמרת השנה.
את המצעד השנתי הראשון שלי, זה של 1984 אני זוכר טוב במיוחד. אותה שוש עטרי הגישה, ביחד עם המגיש הקבוע של המצעד, יגאל רביד. העורך בני דודקביץ' סיפק אינפורמציה מצויינת והשידור היה מותח וקולח. כזה שנחקק בזכרוני שנים. מאז לא פספסתי מצעד שנתי, עבורי ועוד רבים - זה היה חג.
אמצע שנות השמונים היו השיא של רשת ג'. בעולם פרחה מוסיקת הגל החדש ובישראל רשת ג' היתה הביטוי שלה. ההצלחה של התחנה היתה עצומה והטעם של רוב הישראלים בני 35 עד 50 הוא תוצר של החינוך המוסיקלי של התחנה הזאת בשנים ההן.
למרבה הצער, זה לא נמשך זמן רב. שש שנים אחרי אותו שידור חוץ בפורים, הייתי בעוד שידור חוץ של התחנה, ברחבת תיאטרון ירושלים. רשת ג' היתה אז משהו אחר. זה היה ב-1990, השפל הגדול של התחנה. הדור שייסד אותה החל להתבגר ודור חדש לא החליף אותו. עם שינוי העשורים, ג' פתאום החלה להחשב כאנכרוניסטית, כלא קולית, אפילו קצת כבדיחה. אחרי הכל - ג' היתה התחנה שבחרה באותה שנה את "למבדה" כשיר הגדול בכל הזמנים.
בניגוד לעשרות האלפים שהיו בשידור החוץ בשנת 1984, לשידור החוץ ב-1990 הגיעו רק שלושה אנשים. אני ועוד שניים (אחד מהם, רועי אופיר, הפך להיות אחד מחברי הטובים. תודה לך ג' גם על זה). חלק מהרעיון בשידור החוץ היה לחלק פרסים למאזינים שהגיעו ומכיוון שהיינו רק שלושה, כולנו זכינו במשהו. המגישה, ריבי גדות, העלתה אותי שם לשידור ושאלה אותי "מה ארצה להיות כשאהיה גדול". למרות השפל של ג' באותה תקופה, עניתי מהלב: "אני רוצה להיות עורך ברשת ג'". ריבי נמסה ואני זכיתי ברגעי התהילה הרדיופונים הראשונים שלי.
בתוך השפל של ג', היה איש אחד מוכשר שבשתי ידיו הרים את התחנה. הוא היה העורך הצעיר רז ניצן, שבאמצעות רגישות אדירה למוסיקה חדשה, בעיקר מוסיקה אלקטרונית ודאנס, הצליח להרים את כל התחנה ולהפוך אותה שוב לרלוונטית. ניצן איתר את עליית הטקנו וההאוס כז'אנרים חדשניים ואופנתיים בעולם והוא היה היחיד בתקשורת הישראלית שנתן לתחומים האלו ביטוי. בעקבות ההיסטריה שהתכניות של ניצן יצרו בקרב המאזינים הצעירים של התחנה, הוא סייע בהרחבת ההשמעה של הדאנס לעוד שעות בתחנה, מה שהביא אותה לעדנה מחודשת. כמובן שזה לא היה רק ניצן שהרים חזרה את התחנה. גם ליהוקים חדשים ומלהיבים לאגף השדרנים, מנהל חדש בדמותו של אמנון שילוני ושינוס מתניים של הצוות הוותיק והמנוסה של התחנה, היו גם הם חלק מההצלחה המחודשת של רשת ג'.
אבל נחזור רגע לרז ניצן. העורך המוכשר קידם איתו את עופר נחשון כמגיש וגם אותי, לאחר שהכרנו בקליקת חנויות התקליטים הירושלמיות (ניצן השלים הכנסה כמוכר במחלקת הקלטות של החנות "יריד הספרים". אני קניתי אצלו אלבום של אירייז'ר ומאותו רגע הוא אימץ אותי...).
בתחילת הדרך הייתי מפיק שמשלמים לו בתקליטונים ואחרי שניצן עזב להולנד ב-1993, קודמתי לתפקיד עורך, כשאני בן 16 בלבד. מרחק השלוש שנים מהמפגש עם ריבי גדות נראה כמו שנות אור באותו רגע, אבל באופן מדהים עבורי - החלום התגשם.
ערכתי את "קופסת הלהיטים" עם עופר נחשון וזאת היתה תקופה פנומנלית. הצעדנו את התכנית קדימה והיא הפכה להיות התכנית המואזנת ביותר בקרב בני נוער בישראל עם 22 אחוזי האזנה לציבור עד גיל 20 ו-14 אחוזי האזנה כלליים. עשינו דברים מדהימים מבחינה מוסיקלית ורדיופונית במשך שנה וקצת, שהסתיימו כשצהל קרא לי.
לצערי הרב, שלוש שנים אחר-כך, כבר לא היה לי לאן לחזור. ג' הפכה לתחנה שמשדרת רק מוסיקה ישראלית וזה לא היה הכיוון שלי. ג' הפכה לישראלית לא בכדי. ערב המעבר לשידור מוסיקה מקומית בלבד, התחנה שוב היתה במצב לא טוב. כמו ב-1990, לפני שניצן הרים אותה, היא שוב נקלעה למשבר. התחנה היתה מיושנת ביחס לציפיות הציבור ממנה. הפורמט של כל שעה לתת סגנון מוסיקה אחר, הפסיק להיות רלוונטי. בעולם עברו לתחנות נישה, מבוססות פלייליסט וג' לא השכילה לעשות זאת. הרייטינג שלה התדרדר וקברניטיה חשבו על קונספט חדש.
הרעיון של תחנה עברית לא היה רע, אבל ההזנחה של הציבור שרוצה לקבל מוסיקה מהעולם, הוא אחת הפאשלות הגדולות של קול ישראל. רשת ג' נסגרה על רייטינג של קרוב לעשרה אחוזים. אותם עשרה אחוזים של מאזינים נזרקו לפח ולא מצאו יותר את הבית שלהם בקול ישראל. שוב, הרעיון של תחנה עברית הוא לא רע, אבל במקביל היה צריך גם על לחשוב על הבראת התחום הלועזי ולחשוב על מסגרת ראויה לו בתוך השידור הציבורי.
השבוע, כאמור, חגגו לרשת ג' יומולדת 40 ביום שידורים מיוחד. היום הזה כלל שחזור של תכניות קלאסיות של התחנה מכל שנות קיומה. חלק מהתכניות היו תכניות לועזיות מהתקופה של 76-97 והתגובות להן היו אדירות. הצמא לרדיו פופ מקומי אף פעם לא גוועה ואני בכנות מאמין שרדיו פופ עדכני בשידור הציבורי יכול לעבוד גם היום, אם הוא ייעשה נכון. הסקפטים אומרים שאין לזה מקום בעידן היוטיובים והספוטיפיים, אבל עובדה שבעולם זה עדיין עובד. תחנות הטופ 40 ממשיכות להצליח ושדר הרדיו הוא עדיין כוכב.
אני רוצה לסיים את כל המניפסט הזה עם משהו מיוחד. סיפרתי קצת על "המצעד הלועזי השנתי" הראשון שלי. זה מ-1984, עם שוש ויגאל. זכרתי את רובו בראש שלי, אבל לצערי, בקול ישראל לא שמרו את ההקלטה המקורית וחשבתי לנצח שהיא נכחדה. לשמחתי, חברי הטוב גיא אורבניאק, מצא קלטות שהוא הקליט כילד ובה רוב המצעד. הקלטות הן בנות 32 שנים והאיכות שלהן, איך לומר, לא משהו. ידידי הטוב אופיר פלג עשה עמן פלאים, לקח אותן לאולפן ועשה להן רימאסטרינג חדש, שהופכות את הכל לשמיע. ההתחלה מלאה בקטיעות של ההגשה, אבל ככל שזה מתקדם, זה משתפר. נכון, זה לא מושלם, אבל זאת הזדמנות מיוחדת ונדירה לשמוע את רשת ג' בשיאה. לשמוע רדיו פופ טוב, תמים, מושלם וסוחף ולהתבאס שאין לנו יותר כזה.

תודה מיוחדת לגיא אורבניאק ואופיר פלג על ההקלטה המרשימה הזאת

Supermix 7

שם האוסף: Supermix 7

חברת תקליטים: CBS/ אן.אם.סי

שנה: 1990

עורך: משה מורד. מיקס בין השירים על ידי יורם ואזאנא

מק"ט: 467174-1

רשימת שירים:

- צד א'
1 Power Jam feat. Chill Rob G - The Power

2 Don Pablo's Animals - Venus

3 Ice M.C. - Cinema

4 Jam Tronik - Another Day in Paradise

5 M.C. Sar and the Real McCoy - It's on You
6 The Chimes - I Still Haven't Found What I'm Looking For
- צד ב'
1 Erasure - Blue Savannah
2 M.C. Hammer - U Can't Touch This

3 Nitzer Ebb - Join in the Chant

4 Talk Talk - It's My Life (Tropical Love Forest Mix)

5 Morrissey - November Spawned a Monster

עטיפה: האוסף הזה יצא בתקופת הגביע העולמי בכדרוגל שנערך באיטליה וב-CBS חשבו לעשות משהו ברוח הטורניר הפופולרי. הם הביאו את המעצבת אורנה גבריאל-דורון שבחרה תמונה של שחקן כדורגל מתוך הסיפריה של Image Bank Israel, LTD. התמונה מזעזעת, הגרפיקה עליה לא פחות. אולי העטיפה המכוערת ביותר בהיסטוריה של האוספים בארץ. ציון עיצוב: 0

ביקורת ורקע: כבר סיפרתי לכם באחד הפוסטים עד כמה קשה להשיג את כל האוספים שיצאו בארץ בשנות התשעים, אבל לשמחתי ההענות של הציבור לתחנוני גדולה מאוד ומדי כמה ימים צץ קורא נוסף שמציע את עזרתו. את האוסף "סופרמיקס 7", לדוגמה, קיבלתי באדיבותו של חבר נעורי רועי אופיר, שביחד איתו סיפק לי עוד כמה פריטים נדירים שיסוקרו בהמשך.
את רועי אופיר פגשתי ביום אביבי של שנת 1990 ברחבה של תיאטרון ירושלים, שם התקיים "פסטיבל ישראל" השנתי. לרגל הפסטיבל רשת ג' הוציאה את אולפנה לרחבת התיאטרון ושדרה משם את שידוריה. כמאזין מושבע של המצעד הלועזי הגעתי לשידור החוץ של התכנית שבהנחיית ריבי גדות ובעריכת בני דודקביץ'. חוץ ממני הגיעו עוד שני אנשים. רועי וחבר נוסף שלו מהכיתה וכך היינו שלושה בני 14, הקהל היחידי של רשת ג' שהיתה אז בשפל הגדול ביותר שלה מאז הקמתה.
האירוע הזה היה אחד האירועים המכוננים בחיי. לא רק שלראשונה בחיי עליתי לשידור באותה תכנית (המגישה שאלה אותי מה ארצה להיות כשאהיה גדול ועניתי "עורך מוסיקלי ברדיו". תשובה שגם זיכתה אותי בזוג כרטיסים להופעה של פוליקר ומעבר לכך - התגשמה), אלה גם הכרתי את החבר הכי טוב שלי לשנים הבאות, חבר שלימד אותי המון על מוסיקה, רועי אופיר.
הפרספקטיבה של רועי למוסיקה היתה מקצועית מאוד כבר בגילנו הצעיר. הוא תמיד חקר מה עומד מאחורי כל להיט ולהיט - מי המפיק, מה חברת התקליטים, לאיזה מיקומים במצעדים הוא הגיע וכו'. מהר מאוד למדתי ממנו את רזי המקצועניות של מעקב אחר מוסיקה פופולרית ובשנים הבאות הפכנו שנינו לאינציקלופדיות מהלכות בכל אשר קורה בסצינה העולמית, לפריקים של מוסיקה, לאספנים אובססבים של אוספים וסינגלים, לתופעה שלא תאמן. מי שאיתר את כשרוננו היה העורך המוסיקלי הטוב ברשת ג', רז ניצן, שלקח אותנו תחת חסותו. רז הפעיל אותנו כמפיקים למצעד הלועזי (שאחרי דודקביץ' הוא הפך לעורך שלו) ושל קופסת הלהיטים ובתחנה קראו לנו "הילדים של רז". בתמורה לעבודתנו רז היה "משלם" לנו בסינגלים שהיו מהם עותקים כפולים או מיותרים ברדיו. בשבילנו זה היה הרבה יותר טוב מכסף. התקופה היתה חלומית והייתי בטוח שיום אחד אני ורועי נשלוט על מפת הבידור המוסיקלי בארץ, מה שלא התגשם.
לקראת גיל 18 רועי פנה לאפיקים אחרים, בעוד אני נשארתי עמוק בעניינים. דרכנו התפצלו, אם כי המשכנו לראות אחד את השני מדי פעם ותמיד כשאנחנו נפגשים אני מתרשם מהידיעות המרשימות של רועי במוסיקה, מאוכזב מעט שהוא לא הגשים את עצמו בתחום.
נחזור לאוסף, "סופרמיקס 7" יצא ממש כשאני ורועי הכרנו ומכאן גם כל הנוסטלגיה לסיפור הזה. חלק 7 של הסדרה היה לא רע. הצד הראשון שלו הוא כנראה אוסף היורודאנס הראשון שיצא בארץ (ויתקן אותי ידידי אהרון מזרחי אם אני טועה) והצד השני הוא שילוב של להיטים ענקיים מכל מני סגנונות, בשילוב גאוני בין MC Hammer, אירייז'ר ומוריסי! רק ב-1990... בסך הכל אוסף מגוון וערוך בכיף. תודה לך רועי אופיר עליו, על כל מה שלימדת אותי ועל החברות רבת השנים.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7