שם האוסף: Tales of Apocalypse
תת כותרת: אוסף Metal
חברת תקליטים: BNE
שנה: 1995
עורכים: אבי יוסף ואסי יעקובוביץ'
מק"ט: 02- BNE 019
ביקורת ורקע: באתר מאקו התפרסם בסופ"ש האחרון ראיון מאוד מעניין עם האיש הכי חשוב בתעשיית המוסיקה המקומית - רוני בראון, מנכ"ל הליקון. ברוב הראיון בראון חשף ממשנתו על מצב תעשיית המוסיקה ועתידה, אבל את הטוקבקיסטים עניין בעיקר עניין אחר. בראון סיפר בראיון שהוא לא מכיר את דודו אהרון והעם נזעק. טוב, גם אני לא הכרתי עד הראיון את דודו אהרון, אבל בדיקה קצרה גילתה שהוא זמר ים תיכוני צעיר שזכה להצלחה אדירה בשנה האחרונה, כולל תואר זמר השנה של רשת ג'. אני מעריץ גדול של בראון ופועלו, אבל ההתעלמות שלו מתופעה כל כך בולטת בהווייה המקומית לא הפתיעה אותי. חברות התקליטים הישראליות תמיד התמקדו בקאדר מצומצם של ז'אנרים ולמרות שהציבור כאן מגוון ואוהב מיגוון, חברות התקליטים העדיפו להתמקד במיינסטרים.
כל זה מתקשר לי נהדר לאוסף הרוק כבד "סיפורי אפוקליפסה" ש-BNE הוציאו ב-1995. תחשבו על זה: כמה אנשים הכרתם או אתם מכירים שאוהבים רוק כבד? נכון מלא? לכל אחד היו אחד, שניים כאלו בכיתה, תמיד כשתלכו ברחוב תקלטו בלאקרים, הופעות של מטאל תמיד היסטריות כאן, קיצר יש כאן מלא מטאליסטים. תעשיית המטאל כאן כל כך פורה, שיש חנויות מיוחדות לתחום, מועדונים, פאבים, הרכבים ישראלים מופיעים בכל העולם ומכל העולם מגיעים באופן תדיר השמות החמים בתחום. למרות כל זה, נראה שבחברות התקליטים הגדולות המטאל לא קיים. בשנות השמונים אני מצליח להזכר בשני אוספי רוק כבד שיצאו כאן ובשנות התשעים אולי באחד וחצי. ביחס לפופלאריות הז'אנר בארץ זה מגוחך.
אני לא מבין גדול בז'אנר, אבל עצם זה שאני מכיר את רוב שמות האומנים באוסף אומרים לי שכנראה מדובר באוסף טוב, שרובו מבוסס על הקטלוג של הלייבל האמריקאי Roadrunner ש-BNE יצגו בארץ. יש כאן גם כמה קטעים של אומנים ישראלים ובסך הכל מדובר ביוזמה אמיצה וטובה להוציא אוסף לא שגרתי. חבל שחברות אחרות לא השכילו להבין גם כן את הפוטנציאל הגלום בז'אנר (ובז'אנרים נוספים), אולי אם הן היו עושות כן, היתה לנו תעשיית מוסיקה הרבה יותר בריאה והמטאליסטים הישראלים היו יכולים להוציא הרבה פחות כסף על אלבומים מיובאים.
ערך אספני: 15 ש"ח
ציון: 8
תת כותרת: אוסף Metal
חברת תקליטים: BNE
שנה: 1995
עורכים: אבי יוסף ואסי יעקובוביץ'
מק"ט: 02- BNE 019
רשימת שירים:
1 Paradise Lost - The Last Time
2 Machine Head - Davidian
3 Fear Factory - Self Bias Resistor
4 Gorefest - Erase
5 Salem - Eyes to Match A Soul
6 Cradle of Filth - The Forest Whispers My Name
7 Amorphis - Black Winter Day
6 Cradle of Filth - The Forest Whispers My Name
7 Amorphis - Black Winter Day
8 Substance For God - The Swan Song
9 Pyogenesis - Fade Away
10 Orphaned Land - Ornaments of Gold
11 Deicide - Once Upon The Cross
12 Death - Misanthrope
13 Life of Agony - This Time
14 Hypocrisy - Apocalypse
עטיפה: דור כהן עיצב משהו אינדאני ולא מטאליסטי בעליל. הרעיון אולי היה לנסות להיות מקורי, אבל מכיוון שיצאו בארץ כל כך מעט אוספי מטאל, זה לא ממש במקום. ציון עיצוב: 111 Deicide - Once Upon The Cross
12 Death - Misanthrope
13 Life of Agony - This Time
14 Hypocrisy - Apocalypse
ביקורת ורקע: באתר מאקו התפרסם בסופ"ש האחרון ראיון מאוד מעניין עם האיש הכי חשוב בתעשיית המוסיקה המקומית - רוני בראון, מנכ"ל הליקון. ברוב הראיון בראון חשף ממשנתו על מצב תעשיית המוסיקה ועתידה, אבל את הטוקבקיסטים עניין בעיקר עניין אחר. בראון סיפר בראיון שהוא לא מכיר את דודו אהרון והעם נזעק. טוב, גם אני לא הכרתי עד הראיון את דודו אהרון, אבל בדיקה קצרה גילתה שהוא זמר ים תיכוני צעיר שזכה להצלחה אדירה בשנה האחרונה, כולל תואר זמר השנה של רשת ג'. אני מעריץ גדול של בראון ופועלו, אבל ההתעלמות שלו מתופעה כל כך בולטת בהווייה המקומית לא הפתיעה אותי. חברות התקליטים הישראליות תמיד התמקדו בקאדר מצומצם של ז'אנרים ולמרות שהציבור כאן מגוון ואוהב מיגוון, חברות התקליטים העדיפו להתמקד במיינסטרים.
כל זה מתקשר לי נהדר לאוסף הרוק כבד "סיפורי אפוקליפסה" ש-BNE הוציאו ב-1995. תחשבו על זה: כמה אנשים הכרתם או אתם מכירים שאוהבים רוק כבד? נכון מלא? לכל אחד היו אחד, שניים כאלו בכיתה, תמיד כשתלכו ברחוב תקלטו בלאקרים, הופעות של מטאל תמיד היסטריות כאן, קיצר יש כאן מלא מטאליסטים. תעשיית המטאל כאן כל כך פורה, שיש חנויות מיוחדות לתחום, מועדונים, פאבים, הרכבים ישראלים מופיעים בכל העולם ומכל העולם מגיעים באופן תדיר השמות החמים בתחום. למרות כל זה, נראה שבחברות התקליטים הגדולות המטאל לא קיים. בשנות השמונים אני מצליח להזכר בשני אוספי רוק כבד שיצאו כאן ובשנות התשעים אולי באחד וחצי. ביחס לפופלאריות הז'אנר בארץ זה מגוחך.
אני לא מבין גדול בז'אנר, אבל עצם זה שאני מכיר את רוב שמות האומנים באוסף אומרים לי שכנראה מדובר באוסף טוב, שרובו מבוסס על הקטלוג של הלייבל האמריקאי Roadrunner ש-BNE יצגו בארץ. יש כאן גם כמה קטעים של אומנים ישראלים ובסך הכל מדובר ביוזמה אמיצה וטובה להוציא אוסף לא שגרתי. חבל שחברות אחרות לא השכילו להבין גם כן את הפוטנציאל הגלום בז'אנר (ובז'אנרים נוספים), אולי אם הן היו עושות כן, היתה לנו תעשיית מוסיקה הרבה יותר בריאה והמטאליסטים הישראלים היו יכולים להוציא הרבה פחות כסף על אלבומים מיובאים.
ערך אספני: 15 ש"ח
ציון: 8
