Trance Side of the Moon 2

שם האוסף: Trance Side of the Moon 2

תת כותרת: A Trip Beyond Goa Sounds, Hard Trance and Deep Tekno

חברת תקליטים: קאסבה

שנה: 1995

עורכים: רן שריג ואביעד אלברט

הפקה: רן שריג ונירי גתמור

מק"ט: 94003-2

רשימת שירים:

1. Seb - Sugar Shack (Original Mix) (6:37)

2. Taiyo - Taiyo (7:46)

3. Man With No Name - Sugar Rush (5:45)

4. Olivier Le Castor - Dry Cleaning (4:42)

5. Ayahuasca - Propella (6:47)

6. 2 Puissance 30 - Transpyramid Express (Original Mix) (5:32)

7. Technossomy - Elektron Bender (Willie Mix) (8:31)

8. GTO - Majika Dub (5:56)

9. Source Experience, The - Point Zero (8:06)

10. Lionrock - Tripwire (Prankster's Piha Stomp) (6:19)

11. Laurent Garnier - Raw Cut (7:31)

ההלצה המרשימה בעטיפה הפנימית

עטיפה: עיצוב של עידו אמין, שהיה המעצב הקבוע של האלבומים של קאסבה. מעבר לכך שאמין יצר עטיפות יפות, היו בהן גם הרבה הומור, מאוד גלוי. כך, במרכז של כל צלחת הדיסק בכל אחד מפרקי הסדרה הופיע סלוגן הומוריסטי. "מאוד נחמד להיות גמד", היה בראשון. בשני הופיע "יותר קול להיות חתול" ובשלישי "הכי רחוק כשמסביב ירוק". בעטיפה הפנימית גם הופיע סלוגן קצת יותר נחרץ, במעין סוג של פוסטר, שאומר "Don't Tek-no for an Answer". יפה לאללה, מרענן וכיף. מעבר לכך, על פי הקרדיט לאמין על העטיפה בחלק 2, כנראה שמישהו בהולנד גנב לו את העיצוב של החלק הראשון ולכן בקרדיטים נכתב (באנגלית, תרגמתי כאן) - "עיצוב של עידו אמין (שאומר למעריציו הבלתי מזוהים באמסטרדם, שאהבו את היצירה שלו יותר מדי - "למה לגנוב? אני יעשה אתכם דיל! תתקשרו עכשיו ל-iddos@math.tau.ac.il). ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אחרי ההצלחה של החלק הראשון, בקאסבה מהרו להוציא פרק המשך לסדרת "Trance Side of the Moon", שלקח אותה יותר עמוק לתחום שהיא התהדרה בו - הטראנס. אם האוסף הראשון עוד ערבב בין טראנס להארדקור-האוס ויורו-האוס, כאן כבר הלכו בקאסבה (כמעט) כל הדרך והוציא אוסף טראנסאווי משובח, עם דגש על גואה-טראנס. הכמעט שבסוגריים הוא בגלל שבכל זאת ההאוס והטקנו התגנבו לאוסף הזה פה ושם, אבל המגמה הכוללת ברורה מאוד.

את קטעי האוסף אספו בקאסבה בעיקר מהחברות שהן ייצגו בארץ - XL Recordings ו-React הבריטיות. שאר הקטעים הן בחסות חברת Play it Again Sam הצרפתית, שייצגה בעולם המון לייבלים קטנים של אלקטרוניקה ודאנס, שהקשר של קאסבה עמם נתן להם את האופציה לבחור מרפרטואר עשיר ומעניין. קטע אחד ואחרון הגיע באדיבות הד ארצי.

חלק 2 זכה להצלחה יפה ובקאסבה היו מרוצים והמשיכו, עוד באותה שנה, לחלק מספר 3 של הסדרה.

עוד מילה על משהו שקשור לאוסף ולקאסבה: בקאסבה למדו ויישמו משהו שחברות התקליטים בבריטניה עשו באותה תקופה

הגלויה שצורפה לדיסק

וזה יצירת מיילינג-ליסט, כזה אמיתי, בדואר, עם בולים, לפני שהיה אימייל... בהמון דיסקים בבריטניה באותה תקופה צורפה גלויה, שהמשלוח שלה היה בחינם, שבאמצעותה בחברות התקליטים צרפו את ציבור הקונים לרשימת דיוור שבה הם קיבלו מידע על הוצאות שיכלו לעניין אותם. קאסבה ניסו זאת גם והם צרפו בעצמם גלויה, שהמשלוח שלה שולם על ידיהם, עם שאלון קצר בנוגע להעדפות של מי שקונה את הדיסקים שלהם. אני לא יודע עד כמה היוזמה הזאת יושמה, מפני שקאסבה לא פעלה עוד הרבה זמן, אבל ללא ספק זאת יוזמה שמראה על הרצינות של החברה הזאת ויישור הקו שלהם עם הנעשה בעולם.

ציון: 8

ערך אספני: 50 ₪

קססה

שם האוסף: קססה

תת כותרת: ממפעלי החזית האלקטרונית

חברת תקליטים: אל איי 4 תקליטים, החזית האלקטרונית, Junior Mouth, BrainSTorm Audiosex

שנה: דצמבר, 1998

עריכה: אביעד אלברט וחברים

הפקה: ישי אמיר ואביעד אלברט

מק"ט: LA 10511

רשימת שירים:

1 Tall Man - Soul Kiss

2 Bruce is Coming - ברוס מגיע
3 pRecycle - We
4 DJ Wow - פחדים מוזרים

5 אורי קצנשטיין - החדרה ראשונה (עם ישי אדר) מתוך הפסקול לאריס באהבה

6 להקת ישראל - מלכות זרה
7 Gaza (אלון אבנת ויאיא) - You Sing it
8 ראש – Fly
9 טינו - זה גודל - קולות: אלון אבנת ומוריס צרפתי
10 גורליישן קורפוריישן - DaGoodE
11 אורי קצנשטיין - החדרה שניה - עם ישי אדר
12 הדוב - Tempt Me to Madness
13 W.I.D Productions - ג'ה טאקאמלה
14 גימל - ראש מדברי

עטיפה: עיצוב של BrainStorm עם עבודות של יואב רכס וצילומים של דורי גילד. אף פעם לא ממש הבנתי מה רואים כאן, אבל העטיפה כן מעבירה תחושה של מחתרתיות ותעשייתיות. לאוסף כזה היה יכול לעזור מאוד טקסט שמסביר עליו ועל האומנים שבו, אבל אין כאן כזה. חבל. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: הגענו לפינה החודשית שלנו של סקירת אוסף של מוסיקה מקומית ואחרי סקירה של שני אוספים של מועדון האומן 17, חוד החנית של תרבות המועדונים הפופולרית מירושלים בניינטיז, אנחנו עוברים לצד השני של המתרס. "קססה", שאני לא צריך להסביר סלנג למה זה, היה אוסף של החזית האלקטרונית. החזית לא היתה מועדון, החזית היתה סוג של איגוד של כמה אמני מוסיקה אלקטרונית אלטרנטיבית, שפעלו מאמצע שנות התשעים בישראל.
ההקשר שעשיתי קודם לאומן 17 והגדרתה של החזית כצד השני של המתרס, הוא בגלל שרבים מאומני החזית הם ירושלמים, או ירושלמים לשעבר. בראשם עמד אביעד אלברט, בעברו איש קסבה רקודס, שהקים את החזית כפלטפורמה למסיבות ולהופעות של אמני הקולקטיב הזה. חוץ מאלברט היו בחזית עוד שמות ירושלמים מוכרים כמו מלכיאל גרוסמן (כאן תחת השם Bruce is Coming), ישי אדר (לשעבר מנושאי המגבעת), להקת ישראל (הלהקה הותיקה ביותר שפעילה בארץ), אלון אבנת (כאן בהרכב גאזה) וביניה רכס (שניהם היו בעבר בהרכב דיוולט, שהוציא אלבום בחברת נענע), נדב רביד (כאן תחת השם דוב), מוריס צרפתי (שאחר כך היה בלהקות סרטן השד וההם) וכמובן אלברט עצמו (כאן תחת השם טינו). כל האנשים האלו, כאמור, הגיעו מירושלים באחד מגלי היצירה המעניינים והמסקרנים שעיר הבירה הישראלית ידעה. כולם יצרו אלקטרוניקה שישרה קו עם חוד החנית של היצירה בחו"ל, כולם היו מוכשרים ומעניינים.
לרשימת הירושלמים מתלווים כאן עוד כמה אמנים ישראלים ובסך הכל "קססה" הוא תמונת מצב מפעימה על סצינה מרגשת שפעלה כאן בתקופה מאוד מסויימת.
החזית קיימה כל מני אירועים בכל מני מקומות שרובם כבר לא קיימים, מקומות שמקבלים קרדיט ברשימת התודות - בין השאר בדבש ובשריטה התל אביבים וברוזה, בולינאט והצוללת הצהובה בירושלים. בכלל, רשימת התודות כאן היא דרך להזכר בכל מי שעשה את אותה הסצינה באותה התקופה, כולל ליין הרייבים 100 מטר מתחת לאדמה, הרדיו הפיראטי הירושלמי פריסקופ 92.2 אף.אם, החנויות קרמבו ובאלאנס, המגזין New-Zeek ועוד המון המון אנשים. כשאני קורא לאתר הזה "אומרים שפעם היה פה שמח", על דברים כמו החזית האלקטרונית אני מדבר. כמות האנשים המעורבים, המוסדות, היצירה ואפילו החתרנות (מאחור כתוב: מחיר כפול לחיילים...) גורמים לי להתגעגע ולקוות שיקום כאן עוד דור שיעיר את השטח וינסה להיות יצירתי, מרגש ומקורי כמו הדור המוכשר שצמח כאן בניינטיז.
אז נכון, הדיסק "קססה" לא היה הצלחה מסחרית אדירה, אבל האימפקט שלו על הולדתה של סצינת אינדי אלקטרוני שפרחה כאן בחמש-שש שנים אחרי שהוא היה אדיר. שלא לדבר על המסיבות המדהימות של החזית.

ערך אספני: 120 ש"ח

ציון: 9


תודה ליורם אליקים שהאוסף סוקר באדיבותו

Israel's Finest Stuff

שם האוסף: Israel's Finest Stuff

תת כותרת: קטעים

חברת תקליטים: קסבה

שנה: 1995

עריכה: רן שריג

הפקה: הקרדיטים כאן קצת לא ברורים, אבל מי שהיו מעורבים בהכנת האוסף הם - עידן לוי, אלון סלע, שאול בצר, ארז היימן, אביעד אלברט, גילה טרמר והדס סלישל

מק"ט: 94006-2

רשימת שירים:

1 אס.אס.פי - רדיאואקטיב הרואין

2 טראקן - האמנות והמדע האבודים של אכילת פלאפל

3 גימל - יא אללה

4 ישראל ברייט - רוצח זמן
5 Art.Indust. - אמטורייה (חלק II)
6 גימל - שומעים אותי (עם עוש)
7 ריטואל ריאליטי - Love Song

8 אס.אס.פי - אודיאואקטיב הרואין

9 טריפונאס - מנגל
10 הפה תקשורת - דאב סיום
11 Art.Indust. - הסוף

עטיפה: צילום של קובי אשכנזי ועיצוב של דני ברנר ונירי גטמון. הרעיון של העטיפה היא שהיא אמורה להראות כמו תוכניה או מודעה של סרט. התוכן של הסרט, כמשתמע מהדיסק - זה תרבות האוכל העממי בישראל. התמונה המרכזית, של חבר'ה עושים מנגל ורשימת הקרדיטים שבנויה כמו קרדיטים של מודעת קולנוע- מבריקים. מקורי ומצויין. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: ישראל של שנת 1995 לא היתה מקום שונה מאוד מזה שאנחנו חיים בו היום. הקונפליקט של אנשים שרוצים להתחבר לעולם המערבי, עם אלו שמתעקשים לגרור אותנו לאלימות המזרח תיכונית היה רלוונטי אז, לא פחות משהוא כיום.
ההבדל הוא שב-1995 היה נראה שהמערביות קצת יותר דומיננטית ושאנחנו מכוונים למקום שפוי. נכון, אני לא מיתמם והאתר הזה הוא אינו אתר פוליטי. הרחובות בשנת 95' היו מפחידים. זאת היתה תקופה אינטנסיבית של פיגועים ושל הפגנות אלימות, לצד תהליך שלום פרוגרסיבי והמצב באמת לא היה איאיאיי.
רק ששביב האופטימיות שבכל זאת היה בקרב האזרחים, שהנה אוטוטו אנחנו חיים בשלום והופכים לאירופה, השפיע רבות על העולם התרבותי כאן ובתחילת שנות התשעים חווינו מהפכת קולטורה.
כך, פתאום צצו תחנות רדיו כמו פטריות, קמו ערוצי טלוויזיה, הכבלים הגיעו, מוסיקה יובאה בזול, הגיעו הופעות מהעולם, בתל אביב התפתחה סצינת מועדונים, סרטים וסדרות הגיעו לכאן בזמן אמת וגם בחזית המקומית היצירה התקדמה ונראתה פתאום ככזאת שמיישרת קו עם העולם.
בתוך כל אלו נוצר האוסף "Stuff", אחד האוספים הקונספטואלים המעניינים שנוצרו כאן. האוסף יצא בחברת "קאסבה", שזאת חברה שקמה מתוך חברת יבוא הפצת המוסיקה של "גונג", עליהם סיפרתי מעט בפוסט על האוסף הראשון שלהם, More Than a Chilling.
בראש קסבה עמד רן שריג, אותה דמות פרובוקטיבית שמככבת כיום בסדרות ריאלטי (מחוברים) ותכניות אירוח (דיבור ישיר), כמו גם בכתיבה של קומדיות (רמזור). התחושה היא ששריג מתעסק היום בשיט, בטח בשוואה לתרבות העילית עמה הוא התעסק ב"קאסבה", אבל למעשה שריג אז, כמו היום, ידע לפצח קודים בחברה הישראלית, קודים שהביאו לו את הצלחתו.
"Stuff", ממש כמו המצב הסוציו-חברתי-פוליטי ב-1995 או לחילופין סדרה כמו רמזור, היה ראי לישראליות של אז, של היום - הקונפליקט של החיבור בין המודרניות, הטכנולוגיה ותרבות החומוס של האיזור. שריג הבין את זה אז ועשה מזה מטעמים. לא רבים יודעים, אבל שריג, באמצעות מדיניות היבוא שלו ב"גונג" הוא מבין האחראים המרכזיים להגעתם של מוסיקת ההאוס והטראנס למדפי החנויות בישראל והוא גם זה "שעשה" את הפרודיג'י בארץ, כל אלו תוך כדי שהוא מבין את תרבות ה"קרחנה" המתפתחת פה, עוד ביטוי לאותו קונפליקט מערבי/מזרח תיכוני של הישראליות.
לאוסף "Stuff" שריג אסף את מיטב יוצרי האלקטרוניקה הישראלים של התקופה, במנעד שנע בין אמביינט לטראנס גולמי. מעבר לקו המוסיקלי, יש לאוסף קונספט - שהוא אוכל מזרח תיכוני. מעבר לכך שעל העטיפה הקידמית רואים ישראלים עושים מנגל, שירים כמו "מנגל" ו"האמנות והמדע האבודים של אכילת פלאפל ", שזורים לאורכו וברשימת התודות ניתן למצוא חומוסיות אגדיות כמו ג'ינג'י ורונן התל אביבים ופינתי הירושלמים. זה לא נגמר שם. "הצלחת", שזה הפלסטיק עליה יושב הדיסק בתוך הקופסה, עוצבה כמו צלחת חומוס (ראו תמונה משמאל). הכיוון ברור.
"Stuff" הוא אוסף טוב, שלא זכה להצלחה גדולה בחנויות. עדיין, מדובר בעדות מרתקת של ישראל של שנת 1995, לפחות צד מסויים שלה בתקופה מסויימת מאוד. "Stuff", באיזשהו מקום, מנבא את העתיד, לפחות באופן מרומז.

ערך אספני: לפני כמה חודשים הייתי בדיסק סנטר, חנות המוסיקה המעולה בדיזנגוף סנטר והיו שם כמה עותקים של האוסף הזה במחיר המצחיק של 15 ש"ח. אלמלה זה, הייתי מתמחר את "Stuff" בכ-100 ש"ח...

ציון: 9

תודה ליורם אליקים שהאוסף סוקר באדיבותו.