תת כותרת: מסע
אל המובחרים בלהיטי שנות השישים
חברת תקליטים:
פונוקול/ Mercury
שנה: 1989
עורך: דני
קרפל
הפקה: אבי
מאור
מק"ט: 840589-2
רשימת שירים:
1. Flowerpot Men, The - Let's
Go to San Francisco (3:34)
2. Walker Brothers, The - Sun Ain't
Gonna Shine Anymore (3:01)
3. Kathy Kirby - Secret Love
(2:27)
4. Herd, The - I Don't Want Our
Love To Die (2:54)
5. Fortunes, The - You've Got Your
Troubles (3:24)
6. Righteous Brothers, The - You've
Lost That Lovin' Feeling (3:40)
7. Lesley Gore - It's My Party
(2:17)
8. Brian Poole - Do You Love Me
(with The Tremeloes) (2:21)
9. Tom and Jerry - Walk, Don't Run
(2:05)
10. Jimi Hendrix - Hey Joe
(3:23)
11. Cream - Sunshine Of Your Love
(4:11)
12. Jane Birkin - Je Tai'me Mol Non
Plus (with Serge Gainsburg) (4:21)
13. Moody Blues, The - Nights In
White Satin (4:21)
14. Aphrodite's Child - Rain And
Tears (3:11)
15. Johnny Hallyday - Retiens La
Nuit (2:54)
16. James Brown - It's a Man's
Man's Man's World (2:43)
17. Dusty Springfield - You Don't
Have To Say You Love Me (2:48)
18. Bee Gees - I Started A Joke
(3:07)
19. Little Eva - The Loco-Motion
(2:23)
20. Soeur Sourire - Dominique
(2:54)
21. Marianne Faithfull - This
Little Bird (2:02)
22. Springfields, The - Island of
Dreams (2:37)
23. Manfred Mann - The Mighty Quinn
(2:47)
24. Whistling Jack Smith - I Was
Kaiser Bill's Batman (2:10)
עטיפה: עיצוב
של דוד אביטל. מיקרופון, על רקע כחול ושמות מתורגמים של חלק מהשירים. לא משהו. ציון
עיצוב: 6
ביקורת ורקע:
בתחילת השנה הלך לעולמו איש הרדיו דני קרפל, שזכור למאזינים בעיקר כאיש הג'ז של
גלי צהל. קרפל שידר בגלצ משנות השבעים למשך ארבעים וקצת שנים ולמרות הזיהוי עם
ג'ז, הוא שידר במהלך השנים גם תכניות פופ, רוק, עברית ואולדיז. במסגרת תחום האולדיז,
קרפל היה מעורב בתכניות "כאלו היו השירים שהיו" ו"טעם של
פעם", המקבילות של גלצ לתכניות הנוסטלגיה "רגעי קסם", "צפיחית
בדבש" ו"אדום עתיק" של קול ישראל. כמומחה אולדיז, פונוקול הזמינו
את קרפל לערוך את האוסף "Songs 60", אחד האוספים הראשונים שהם הוציאו על
גבי דיסק, בשלהי 1989.
 |
| הטקסט בחוברת הפנימית |
להביא איש
רדיו, כדי שיערוך אוסף, זה תמיד היה ווין-ווין מבחינת חברות התקליטים, מפני שרדיו
היה הפלטפורמה הטובה ביותר לקידום אוספים והמעורבות של איש רדיו באוסף הביאה גם איש בעל מומחיות מוסיקלית שהרבה פעמים לא היתה לחברת התקליטים והיא גם (על הדרך), בדרך כלל הביאה את אותו איש רדיו גם לקדם אותו לא מעט בתחנה שלו. זה אמנם נשמע קצת לא אתי, בטח כשהיה מדובר ברדיו
ציבורי, אבל האמת היא שזה היה הרבה יותר תמים מאיך שזה נשמע. בישראל של שנות
השמונים ואחורה היה רק רדיו (וטלוויזיה) ציבוריים והתלות של תעשיית המוסיקה בהם
היתה אבסולוטית ולכן הקשר הזה היה חייב להתקיים, כשאני חושב שבסך הכל כל האוספים
שאנשי רדיו (מקול ישראל ומגלצ) ערכו לחברות תקליטים, יש בהם ערך תרבותי רב. אוספים כמו אלו שערכו אנשי קול ישראל כמו בני דודקביץ', גלעד בן שך ועופרה הלפמן, או האוספים של אנשי גלצ כמו קרפל, דובי לנץ ויואב קוטנר, הם מהמשובחים שיצאו בארץ והציבור בישראל רק זכה מכך. אם המחשבה היא שהאנשים האלו נקראו רק כדי ליצור מוצר שיהיה להם עניין לקדם אותו, אז צריך להעמיק בהם כדי להבין שהידע שהיה באותם שנים לאנשי רדיו, כמו גם יכולת העריכה שלהם, הביאה אותם כמעט תמיד ליצור אוספים שהיו טובים בכמה דרגות מהאוספים שחברות התקליטים הצליחו ליצור בעצמן.
בכל מקרה,
קרפל נקרא לדגל כדי להכין אוסף אולדיז לחברת פונוקול. האוסף מעניין ומגוון וגם
כולל טקסט נחמד של קרפל בעטיפה הפנימית שמעביר את רוח הדברים. בטקסט הוא מסביר ששירי הסיקסטיז הפכו לכל כך אייקוניים, בין השאר בגלל שבגלי צהל היו בשנות השישים והשבעים רק ארבע שעות מוסיקה ביום ובגלל הכמות המועטת, ההשפעה של כל דקה שם היתה אדירה. למרות שמדובר באוסף
טוב, שכולל מנעד מרשים של סגנונות המסיקסטיז, מפופ, לפסיכדליה, לסרף, ולמרות התמיכה של איש הרדיו המוכשר, הוא לא זכה להצלחה והוא נעלם מהמדפים די
מהר.
למרות זאת,
הקשר של קרפל עם פונוקול לא הסתיים וארבע שנים לאחר מכן, הוא נקרא שוב לעזור להכין
אוסף, הפעם בתחום הדגל שלו, הג'ז. על כך בפוסט הבא.
ציון: 7
ערך אספני: 20
₪
