ראיון עם קארין רוז שעבדה בהד-ארצי בין 1988 ל-1993

 "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי", מספרת קארין רוז בשיחת וידאו אינטרנטית מניו יורק, "הסבירו לי שיש שני דברים שלא מוכרים בכלל בישראל ושצריך להתרחק מהם: רוק כבד ומוסיקאים שחורים. כששמעתי את זה, זה היה לי לאתגר. להביא את הרוק הכבד והמוסיקה השחורה לקהל הישראלי. אני חושבת שדי הצלחתי בזה".

 לפני שנמשיך בראיון, נחזור קצת אחורה. השם קארין רוז חוזר בסיקור של כל אוסף ואוסף שהד ארצי הוציאו בין 1988 ל-1993, בסך הכל שלושים אוספים שסוקרו עד כה. אין קו אחיד בסגנון האוספים שרוז ערכה או הפיקה. זה יכול להיות אוסף פופ, אלטרנטיבי, רוק כבד, בלוז, סיקסטיז וכו'. זה לא בכדי, שרוז הוציאה אוספים במגוון רב כל כך של סגנונות. כמנהלת בישראל של הרפרטואר של וורנר-מיוזיק, היא יצגה אמנים מכל הקשת המוסיקלית. מהסמיתס וג'יינס אדיקשן באלטרנטיבי, דרך מדונה ופרינס בפופ ועד די-לייט ומובי בדאנס. "הפרוייקט הכי גדול שלי היה לקדם את אר.אי.אם", נזכרת רוז. "זאת להקה שגדלתי עליהם ברדיו הקולג'ים בארצות הברית והיה חשוב לי מאוד להביא אותם להצלחה בישראל. זה לא היה דבר פשוט. צ'רלי סולומון, שניהל את המחלקה הבין לאומית, לא האמין שהם יצליחו והוא לא הסכים שידפיסו את האלבום 'Out of Time', בארץ. אז דאגתי שהאלבום יגיע ביבוא. הבאנו כמות קטנה מאירופה והיא נחטפה. במחסן ההפצה של החברה לחצו עלי שאני אזמין עוד עותקים והבאתי עוד אלף ואיך שהם הגיעו הם אפילו לא נחתו במחסן, הם ישר עברו למדפים בחנויות. הדרישה לאר.אי.אם היתה כל כך גדולה שבהנהלה השתכנעו להדפיס את הדיסק. הרגשתי סיפוק גדול מההצלחה שלהם, שנמשכה עוד. שנה אחר כך הבאתי אותם ל-Promotional Tour בישראל. הם הגיעו לכאן לראיונות וכדומה. זה היה משהו שלא היה לפני כן בישראל וההצלחה שלהם היתה פנומנאלית, שכעבור כמה שנים הם גם הגיעו לארץ להופעה מסחרית, ביחד עם רדיוהד".

 זה היה כזה הימור להדפיס כאן אלבום של הרכב כמו אר.אי.אם?

רוז (מימין) בליל השקה לאלבום של גאנז אנד רוזס, ב"טאואר רקורדס", תל אביב

 כן. בהדפסות מקומיות הלכו כאן רק על בטוח. אמני מיינסטרים גדולים, שאין ספק שימכרו הרבה. כל השאר – הגיעו רק ביבוא. המשמעות של זה היתה מאוד גדולה, מפני שהדפסות מקומיות היו זולות יותר לצרכן, מה שהפך את הפוטנציאל המסחרי שלהן לגבוה יותר. בתחילת הניינטיז, כשהמוסיקה האלטרנטיבית התחזקה, עדיין היה קשה לשכנע אנשים בחברה להרחיב את מגוון הסגנונות שמדפיסים בהדפסה מקומית. אני זוכרת, לדוגמה, שכשנירוונה הוציאו את "Nevermind" לא הסכימו להוציא את זה בהדפסה מקומית. ואני כל הזמן לחצתי עליהם. אמרתי שזה קורה בכל העולם וזה הולך להיות ענקי בישראל. אבל לא הקשיבו לי. בסוף זה התפוצץ והם נהיו לתופעה והשתכנעו שצריך להדפיס את זה בישראל. הבעיה היתה שכשהם כבר השתכנעו, זה היה מאוד קרוב לחגים וכדי להספיק להדפיס את האלבום לפני קדחת המכירות של החגים היה צריך להביא את המאסטר, שבדרך כלל היה מגיע בדואר, במהירות. אז נסעתי בעצמי לשווייץ להביא את זה. הכל נעשה ברגע האחרון ורק במזל לא פספסנו את המומנטום איתם.

 איך הגעת לעבוד בהד ארצי?

 הגעתי לישראל ב-1988 ואחרי שבוע ראיתי ב"גרוזלם פוסט" מודעת דרושים לעבודה בחברת תקליטים. חברים אמרו לי שזה בהד ארצי, חברה רצינית וללכת על זה. הייתי אישה צעירה, בת 24, עם מעט נסיון בתחום. עבדתי בארצות הברית בתחום המוסיקה, בחברה שניהלה אמנים, אבל לא היה לי נסיון בחברת תקליטים. אבל בהד ארצי היו לחוצים. קודמתי בתפקיד החזיקה מעמד שלושה חודשים והיא חזרה לארצות הברית והם היו צריכים מישהו דחוף. הבנתי את התעשיה וידעתי אנגלית, אז קיבלו אותי.

 מה היתה הגדרת התפקיד שלך?

 אני הייתי המנהלת של וורנר בישראל. עבדתי תחת צ'רלי סולומון, שניהל את המחלקה הבין לאומית ואת הרפרטואר של חברת RCA.

 וזאת היתה כל המחלקה הבין לאומית?

 לא. היו גם אנשי יחסי ציבור תחתנו. בשלב מאוחר יותר גם הגיע רן עצמון, שניהל את הרפרטואר של MCA וגפן.

 מה הזכרונות שלך מהתקופה?

 זאת היתה תקופה מדהימה. שילמו לי לקרוא עיתוני מוסיקה ולשמוע מוסיקה כל היום. זה היה חלום עבורי, העבודה הכי טובה בעולם.

 הוצאתם הרבה אוספים באותה תקופה, איך זה עבד?

רוז (משמאל) ולירון תאני, על עמדת התקליטן במועדון הרוקסן

אוספים היו מוצר מאוד מרכזי אצלנו. בגלל שבישראל לא היה שוק סינגלים, שזה דבר דומיננטי מאוד בכל העולם, אז זה היה התחליף לכך. האופציה לאנשים שרוצים לקנות להיט של אמן ולא רוצים את כל האלבום. הבעיה שלנו היתה שבחו"ל לא ראו בעין כל כך יפה את עניין האוספים. רוב הרפרטואר שלנו היה אמריקאי ובאמריקה אוספים היו נחשבים לדבר ממש בזוי. לאמנים אמריקאים רבים היה אפילו סעיף בחוזה שהם חתמו עם חברת התקליטים, שקובע שאסור להוציא את המוסיקה שלהם על אוספים. כאלו היו אמנים כמו ג'וני מיטשל, פטי סמית ומדונה.

 באווירה הזאת היינו צריכים לשכנע את חברות התקליטים האמריקאיות לאשר לנו קטעים לאוספים. זה היה לפני עידן האינטרנט והשיחות הבין לאומיות הזולות והכל נעשה בצורה מאוד מסורבלת. שלחנו טלקסים ופקסים, הרבה מאוד מכתבים שממש מתחננים שיתנו לנו להשתמש בשיר כזה או אחר. הרבה מאוד פעמים נעננו בשלילה, אבל לפעמים גם זכינו להצלחות וכך, ג'וני מיטשל, לדוגמה, אישרה לראשונה ששיר שלה יופיע באוסף, דווקא בישראל.

 איך הוחלט איזה אוסף מוציאים ומי עובד על כל אוסף?

 סולומון התעסק יותר באוספים של מוסיקת הפופ והמוסיקה המסחרית, אני התעסקתי יותר באוספי הנוסטלגיה, באוספי הרוק והמוסיקה השחורה. בעיקרון, גם אני וגם סולומון ואחר כך גם עצמון, עבדנו ביחד על כל אוסף שיצא. גם אם נגיד סולומון יזם אוסף, אני, כמנהלת הרפרטואר של וורנר, עבדתי מול החברה מחו"ל כדי לקבל את האישור לקטעים של וורנר שהוא רצה לאוסף. הוא במקביל עבד להשיג את הקטעים של RCA.

 מתי התחלתם להוציא אוספים גם על דיסקים?

 לא הרבה אחרי שהגעתי לחברה, בתחילת שנת 1989. בהתחלה לא כל האוספים יצאו על דיסקים. מכשירי הקומפקט דיסק היו יקרים מאוד וגם הדיסקים. אז הוצאנו רק את האוספים שפנו, לכאורה, לקהל קצת יותר אמיד או מבוגר.

ככל שעבר זמן, כל האוספים התחילו לצאת גם על דיסקים. זאת היתה הקלה גדולה מאוד, מפני שטכנית, להוציא אוסף על דיסק, זה הרבה יותר פשוט וזול מאשר על תקליט.

רוז (שניה משמאל) בטקס הענקת אלבום זהב לאוסף "היטמן"

 מה האוסף שאת הכי אוהבת שעשית?

 אוסף שעדיין לא סיקרת, "The History of the Blues". כמו שאמרתי, היה לי מאוד חשוב להכניס אומנים שחורים לתודעה בישראל ולהוציא אוסף כזה – זה היה דבר גדול מאוד עבורי. גם את אוספי הרוק כבד שהכנתי מאוד אהבתי ואת האוסף של "רוקסן" ואת "Post Modern".

 למה עזבת את הד ארצי?

 נסעתי לאנגליה להופעה של יו 2 בסיבוב ההופעות של "זורופה" וזה פתח לי את העיניים. זה הזכיר לי שבישראל אני לא באמת חווה את הסצינה ורציתי לחזור להיות חלק מזה. הייתי כבר חמש שנים בהד ארצי והרגשתי שאני חייבת לנסות את זה במקום שזה באמת קורה וחזרתי לארצות הברית.

 ומה עשית מאז?

 למרות הכוונות שלי, בסוף לא המשכתי לעבוד בחברת תקליטים. לא התחברתי לשינויים המסחריים שהעולם הזה עובר ועברתי לעבוד בתחום האינטרנט. אחרי זה, למשך תקופה, עבדתי במגזין המוסיקה "בילבורד" ובהמשך מימשתי את עצמי ככותבת. כתבתי חמישה ספרים, הייתי עיתונאית ספורט שמסקרת בייסבול וכיום אני גם מפרסמת מאמרים בנושאים שונים, בעיקר על מוסיקה, בהמון מגזינים, עיתונים ואתרים.

 את מתגעגעת לימים בהד ארצי?

 מדי פעם זה עולה, אבל אני די התנתקתי מכל העשייה בישראל. לא הייתי בישראל מאז שעזבתי, שזה יותר מעשרים שנה. מרגש אותי לשמוע שהאוספים האלו השאירו מורשת ושהם השפיעו על כל כך הרבה אנשים, שמחפשים אותם ואוספים אותם ובאמת אני מתכננת לבוא ולבקר.

 האתר של קארין רוז: http://www.jukeboxgraduate.com

 מאמר של קארין רוז על הבאתם של האפגן וויגז לישראל והקריירה שלה בהד ארצי: http://www.jukeboxgraduate.com/2012/06/tel-aviv-1993-me-and-the-afghan-whigs

ראיון עם תמי שכנאי וסקירה של Party Time 3

שם האוסף: Party Time 3

חברת תקליטים: אן.אם.סי דאנס

שנה: 1997

עורכת: תמי שכנאי

הפקה: משה מורד ואליסון מאייר

מק"ט: 20261-2

רשימת שירים:

1. B.B.E. - Flash! (Radio Edit) (3:56)

2. B-Projekt - Infinity '97 (12" Mix) (4:48)

3. Milk Inc - La Vache (Regg and Arkin Mix) (3:45)

4. DJ Quicksilver - Bellissima (Radio Edit) (3:49)

5. Fletch - The Party (Natural Born Grooves Remix) (5:41)

6. Hole in One - Life's Too Short (Live At Paleis Soestdijk Mix) (4:33)

7. Diddy - Give Me Love (Tony De Vit Mix) (7:42)

8. Amen! UK - Passion (Baby Doc Remix) (6:15)

9. Louise - Naked (Tony De Vit Remix) (6:54)

10. Incisions - Techno Gong (Original) (7:48)

11. D.R. Base - Manta (Radio Edit) (4:11)

12. Candy Girls - I Want Candy (Jon The Dentist's Mix) (feat. Valerie Malcolm) (5:28)

13. Regg and Arkin - On Your Own (Vibro-Dwarfs Mix) (4:32)

14. Jez & Choopie - I'm Going (Radio Edit) (4:01)

תמי שכנאי ב-Love Parade בברלין, 1999

עטיפה: עיצוב של הילית בן-מאיר. המשך הקונספט העיצובי של חלק 2. הפעם האייקון הוא של מטף כיבוי והסלוגן הוא "Warning - Heart Attack Guarantee". ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: את האוסף הזה, כמו עוד הרבה אוספים בין השנים 1996 לשנת 2000, ערכה תמי שכנאי, שהקימה את מחלקת הדאנס של אן.אם.סי. "בתחילת שנות התשעים עבדתי כמנהל הייצוא של חברת New Music האיטלקית", שכנאי מספרת בראיון לאומרים שפעם היה פה שמח. "ההאוס והדאנס התפרצו באיטליה ובאירופה כבר בסוף שנות השמונים ובאיטליה היתה פריחה של ממש בתחום. היינו מוכרים סינגלים למפיצים בכל העולם ומכרנו המון".

איך הגעת לעבוד באן.אם.סי?

משה מורד, שהיה מנהל המחלקה הבין לאומית של אן.אם.סי, הכיר אותי מכל מני ועידות וירידים בין לאומיים. היה לי שם והייתי חזקה מאוד בתחום וכשהגעתי לארץ התחלתי אמנם בחברת IMP, אבל מורד הציע לי להקים את מחלקת הדאנס של אן.אם.סי וככה זה התגלגל.
מה היה תפקידך כמנהלת מחלקת הדאנס?

התחום הזה בישראל היה מאוד לא מפותח. מוסיקת ההאוס היתה ממותגת רע ואוספים מכרו 400-500 עותקים במקרה הטוב. לכן לאוסף הראשון שעשיתי, "פארטי טיים" הראשון, קראתי "פארטי" ולא "האוס", כדי לברוח מהתדמית הרעה של המוסיקה. חוץ מזה היו לי קשרים להמון קטעים חדשים ובניתי אוסף טוב. הוא מכר 1500 עותקים שזה היה המון לסוג הזה של המוסיקה באותה תקופה והבנתי שאני בכיוון הנכון.

משה מורד התערב לך בעשייה?

בכלל לא, להיפך. מהר מאוד הבינו באן.אם.סי שאני מבינה מה אני עושה ונתנו לי יד חופשית. לדוגמה, עד שהגעתי, כדי להחתים קטעים לאוספים, המחלקה המשפטית של אן.אם.סי היתה מטפלת בזה. זה היה תהליך מייגע שלוקח לפעמים חודש ובגלל זה הרבה קטעים הפסיקו להיות רלוונטים עד שקיבלנו את האישור להם. הסברתי שבתחום הדאנס אי אפשר להתמהמה ונתנו לי לנהל את המו"מ עם חברות מחו"ל על קטעים לבד, כך שכל התהליך התקצר מאוד. ככה, לדוגמה, השגתי בזמן אמת את הקטע של B.B.E. ל"פארטי טיים 2", מה שעזר לו מאוד להיות הצלחה.

כמה עלה להחתים כל קטע וקטע לאוסף?

בין 300 דולרים לאלף דולרים. תלוי בהמון נסיבות.

היד החופשית הזאת הראתה תוצאות?

בטח. עם "פארטי טיים" השני הגענו כבר למכירות של 14 אלף עותקים ועם השלישי הגענו לאלבום זהב ו-25 אלף יחידות! אלו היו מספרים בלתי נתפסים לאוספי דאנס והאוס באותם הזמנים. האוסף הרביעי מכר 17 אלף עותקים וזה סטנדרט ששמרנו עליו עד האוסף השמיני והאחרון שמכר כתשעת אלפים עותקים.

את זוכרת נתוני מכירות של עוד אוספים שערכת?

האוסף "טראנס אטלנטיק" היה הצלחה אדירה ומכר 18 אלף עותקים. האוסף הכי מצליח שלי היה "Wow" הראשון, שמכר 45 אלף עותקים והגיע למעשה למעמד של אלבום פלטינה. זה אמנם לא היה אוסף דאנס, כמו רוב האוספים שהכנתי, אבל תמיד היתה לי אוזן טובה ללהיטים והבנתי גם בפופ. "Wow" היה הצלחה מאוד מפתיעה. רצינו לעשות באותה התקופה גרסה ישראלית של הסדרה "Now", אבל לא נתנו לנו להשתמש במותג. החברות בחו"ל העדיפו שנייבא אוספים שהן מכינות ונמכור אותן, מאשר שנצליח לעשות את זה בעצמנו. אז המצאנו מותג עם שם דומה ומלאנו אותו בלהיטים. ההצלחה הגדולה שלו הפתיעה מאוד גם את החברה בחו"ל וזה אפשר לנו להוציא, שנתיים אחר כך, הוצאה ישראלית של "Now" ביחד עם הליקון.

כשרשת ג' הלועזית נסגרה ב-1998, זה פגע בתחום הדאנס?

עופר נחשון היה מאוד דומיננטי לתחום הדאנס, אבל אני לא הסתמכתי רק עליו. הבאתי איתי מאיטליה שיטה שונה ממה שהיה מקובל בארץ לקידום. אני לא רק שלחתי קטעים לרדיו, בתקווה שהם יהפכו ללהיטים, אני עבדתי גם עם השטח. הייתי שולחת, במקביל לרדיו, תקליטים לתקליטנים ולמועדונים בכל הארץ וזה עבד. היו מנגנים את הקטעים שלנו במועדונים, הרבה פעמים לפני שהם בכלל הגיעו לרדיו. מעבר לזה, כשרשת ג' נסגרה, התחנות האיזוריות היו מאוד חזקות, בעיקר בתחום הדאנס, כך שבאיזשהו מקום זה חיפה על כך.

היית אישה חלוצה בתחום שהיה אז מאוד גברי בישראל. איך קיבלו אותך?

בהתחלה עקמו לי את הפרצוף, אבל המשכתי מבלי להתייחס. ידעתי מה אני שווה ובסופו של דבר כולם אכלו את הכובע. הפכתי לאחת הדמויות החזקות בסצינה ושלטתי ב-50 אחוז מתחום מוסיקת המועדונים בישראל.

שכנאי עם חיים רייכנטל מהליקון

באוספים שהוצאת היו הרבה מאוד קטעים ישראלים. היתה לך אג'נדה מיוחדת להחתים חומרים מקומיים?

לא. הוצאתי רק מה שטוב בעיניי. אם נתקלתי בקטע מקומי שהוא טוב, או אפילו סביר, אז שמחתי לתת לו במה באוסף. ליוצרים זה נתן הרבה כח ועזר מאוד ובאוספים זה לא פגע. אם קטע היה סביר, אז הוא לא הפריע ובסופו של דבר, אוספים בכל מקרה מכרו בשביל 6-7 קטעים טובים והשאר לא שינו המון.

משהו מהקטעים המקומיים שהחתמת עשה את זה גם בחו"ל?

את "Yim" של ג'ז וצ'ופי מכרתי לחברות תקליטים בהמון מדינות, אבל חוץ מהקטע הזה לא זכורות לי הצלחות כאלו.

את עדיין בתחום?

לא. עזבתי לחלוטין, משתי סיבות עיקריות. אחת היא שקראתי את המפה: ראיתי את תחום ההורדות והאינטרנט מתפתח והבנתי שהמקום של האוספים מהעולם דועך. שנית, ברמה האישית היתה סוג של התנשאות באוויר ולא כל כך התחברתי לזה. אני טיפוס שונה ולא סתם עברתי לעבוד בתחום העזרה לזולת.

מה בדיוק את עושה היום?

אני מנהלת עמותה שעוזרת לקשישים וניצולי שואה.

וואו, מדהים. ואת לא מתגעגעת לימים ההם?

מתגעגעת לכיף. היה מדהים. לרקוד כל לילה. המוסיקה היתה מסעירה. היום היא פחות מסעירה מפעם. לפני שנה וחצי עשיתי מסיבה עם צ'ופי, עם טראקים מאז. כל ההכנסות מהמסיבה היו לעמותה. זאת היתה מסיבה מטורפת. התחלנו את הרטרו. אחרי זה אמרו לי - ממש ביקשו - שאני יעשה את זה שוב. אני בטוחה שזה יקרה בעתיד, אבל זה לא מה שאני מתעסקת בו כיום.

סדרת Spirits of the World

שם האוסף: Spirits of the World

חברת תקליטים: הליקון/ מסע אחר

תאריך הוצאה: נובמבר, 1996

עריכה: מאשה אובסישר

הפקה: מאשה אובסישר ואבי (ילד מרקש) מאור

מק"ט: 9221-4

רשימת שירים:

צד א -
1. Sacred Spirit - Yeha Noha
2. Enigma - Return To Innocence
3. Adiemus - Adiemus
4. Le Temps Des Gitans - Ederlezi
5. Dolce Pontes - Cancao Do Mar
6. Dead Can Dance - The Host of Seraphim
7. Ennio Morricone - Theme Fron the Mission
8. Zbigniev Preisner - The Double Life of Veronica
צד ב -
1. Secret Garden - Nocturne
2. Michael Nyman - Theme From the Piano
3. Mike Oldfield - Sentinel
4. The Big Blue - The Big Blue Overture
5. Nusrat Fateh - Longing (with Ali khan and Michael Brook) 
6. Abdel Ali Slimani - Mraya (feat. Sinead O'Connor) 
7. Dave Pike Set - Mathar
8. Geofrey Oryema - Ye Ye Ye

 

שם האוסף: Spirits of the World 2

חברת תקליטים: הליקון/ מסע אחר

תאריך הוצאה: דצמבר, 1997

עריכה: מאשה אובסישר

הפקה: מאשה אובסישר וגיא אילון

מק"ט: 9235-2

רשימת שירים:

1. Oliver Shanti - Water-Four Circles of Life
2. Era - Ameno
3. Adiemus - Kayama
4. D-Emotion Project - Pritouritze Planinata (feat. Stefka Sabotinova)
5. Enigma - Beyond the Invisible
6. Pilgrimage - Pilgrimage
7. Celestine Prophecy, The - Confrontation
8. Night Ark - Is That How Loving You Goes?
9. Sting - Saint Agnes And the Burning Train
10. Mercedes Sosa - Gracias a la Vida
11. Ayub Ogada - Kothbiro
12. Jah Wobble - Oh Namah Shiva
13. Afro Celt Sound System - Sure-As-not
14. Ashkhabad - Bayaty
15. יאיר דלל - זמן אלסלאם
16. Sheila Chandra - Speaking in Tongues I

שם האוסף: Spirits of the World 3

חברת תקליטים: הליקון/ מסע אחר

תאריך הוצאה: מרץ, 1999

עריכה: מאשה אובסישר

הפקה: מאשה אובסישר ואבי מאור

יח"צ: דגנית סער ורומי מיקולנסקי

מק"ט: 9247-2

רשימת שירים:

1. Era - Ena Volare Mezzo
2. Ronan Hardiman - Far Away
3. Dreamcatcher - In a Ocean of Joy
4. Enigma - The Child in Us
5. Oliver Shanti - Ono'n Mweng (Rainbird) (with Friends)
6. Lyra - Lyra (Ta Muid)
7. Adiemus - Kaya Kakooya (Rumba)
8. Dead Can Dance - Yulunga (Spirit Dance)
9. Sheila Chandra - Ever So Lonely/ Eyes/ Ocean
10. Angelique Kidjo - Summertime
11. Eleftherica Arvanitaki - Meno Ektos (I Still Remain an Outcast)
12. Loona - Hijo de la Luna
13. Mercedes Sosa - Fragilidad (Fragile)
14. Nitin Sawhney - Herecica Latino
15. Nusrat Fateh Ali Khan - Nothing Without You
16. Natacha Atlas - Mon Amie la Rose
17. זהבה בן - אהבה אסורה

שם האוסף: Spirits of the World 4

חברת תקליטים: הליקון

תאריך הוצאה: יוני, 2000

עריכה: מאשה אובסישר

הפקה: מאשה אובסישר, קטי רסנר ואבי מאור

יח"צ: דגנית סער

מק"ט: 9259-2

רשימת שירים:

1. Enigma - Gravity Of Love
2. Thomas Otten - Espiritu
3. Delerium - Silence
4. Siva Pacifica - Mana Part II
5. Oliver Shanti - Nuur El Ab (with Friends)
6. Omar Faruk Tekbilek - Kolaymi
7. Kalliopi Vetta - Vals
8. Yanni - Tribute
9. Goran Bregovic - Dreams
10. Thomas Newman - Dead Already
11. Nitin Sawhney - Homelands
12. Cheb Mami - Bledi
13. Faudel - Ne Me Quitte Pas
14. Mercedes Sosa - La Peregrinacion
15. Goran Bregovic - Elo Hi (feat. Ofra Haza)
16. Ismael Lo - Tajabone
17. Nicola Piovani - La Vita E Bella
18. Wim Mertens - Close Cover

שם האוסף: Spirits of the World 5

חברת תקליטים: הליקון/ מסע אחר/ 88 אף.אם

תאריך הוצאה: 1 לינואר, 2002 (אבל הקופירייט בדיסק אומר 2001)

עריכה: מאשה אובסישר

הפקה: מאשה אובסישר, קטי רסנר ואבי מאור

יח"צ: מורן קדוסי

מק"ט: 9279-2

רשימת שירים:

1. Lisa Gerrard - Now We Are Free ("Gladiator")
2. Era - Divano
3. Russ Landau - Ancient Voices
4. Enigma - Sadeness (Meditation)
5. Khadja Nin - Damu Ya Salaam
6. Khaled - Aicha
7. Rosenberg Trio - Querer
8. Henri Salvador - Jardin D'Hiver
9. Cesaria Evora - Petit Pays
10. Ladysmith Black Mambazo - Ain't No Sunshine (feat. Des'ree)
11. Omar Faruk Tekbilek - Lachin (feat. Glykeria)
12. Waldemar Bastos - Sofrimento
13. Susana Baca - Negora Presuntuosa
14. Nusrat Fateh Ali Khan - Mustt Mustt
15. Tomatito - Pa La Pimpi
16. יוני רועה – נעימת השיכורים
17. Natacha Atlas - I Put A Spell On You
18. Wasis Diop - Once In A Lifetime
19. Paban Das Baul - Dil Ki Doya (with Sam Mills) 

עטיפות: כל עטיפות הסדרה מבוססות על ציורים מקוריים שהאמנית נירית יונה עשתה במיוחד בשביל הסדרה (כל עטיפה איור אחר). עליהם מופיע הלוגו המעולה שעוצב לסדרה על ידי עינת להט-בלום שעצבה בכלל את העטיפה על האיור לפרקים 1 עד 3. הילית בן מאיר המשיכה בעיצוב של הפרקים 3 ו-4. מפרק 3 מופיעים בעטיפה הפנימית גם כל העטיפות של האלבומים מהם לקוחים השירים ובכלל - העטיפות של הסדרה הזאת הם אחד הפרוייקטים היפים, מקוריים ומיוחדים שנעשו לסדרת אוספים כאן. מעורר השראה. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: אני לא מבין גדול במוסיקת עולם, אבל לא צריך להיות כדי לדעת שסדרת Spirits of the World היא אחת מהסדרות המצליחות שיצאו בישראל. הסדרה, שהפרק הראשון שלה יצא ב-1996 והאחרון ב-2002, נערכה על ידי מאשה אובסישר, שהגיעה להליקון מהד ארצי ב-1994 ונשארה שם למשך 12 שנים. 

בדרך אובסישר הפכה ללייבל מנג'ר מצליחה, כשבין השאר היא ממונה על עריכת אוספי המוסיקת עולם של החברה, כשמבקביל ל-Spirits היא גם ערכה אוספים ברזילאים, איריים ועוד. 

Spirits היא ההצלחה הכי גדולה של אובסישר, כשבקומוניקט של חלק 5 מסופר שעד לאותו רגע היא מכרה 90 אלף עותקים. "הראשון מכר המון. עדיין מוכר", סיפרה לי השבוע אובסישר בשיחה על הסדרה. "הגענו לאלבום פלטינה וזה בלי לכלול את כל העותקים הפיראטים שיצאו באותה התקופה".

חגיגה.

מאשה אובסישר

כן. זאת היתה חגיגה גדולה בעיקר בגלל שזה היה אוסף מאוד מיוחד וכל מה שעשינו שקשור אליו היה יוצא דופן. לדוגמה, לאלבום הפלטינה של האוסף הראשון, במקום הממוסגרים האלה שאתה לא רוצה לתלות בבית, עשינו נר ריחני מרובע ענק שאילו מחובר לוח פרספקס שקוף עם הכיתוב "אלבום פלטינה זה מוענק ל...בלה בלה בלה..".
מדהים.
בכלל, לכל פרק הוצאנו מרצ'נדייז לעיתונאים ולמתנות. פעם זה היה תיק קטן רקום, כזה שמשתמשים גם לדרכון וארנק בטיולים. היה פעם מין קלסר מנייר גלי חום ממוחזר, בתוכו ישב בלוק נייר עם הדפס מוחלש של האיור + עפרון מעץ טבעי. פעם אחרת הייתה קופסת קטורת עם הלוגו של הסדרה על הקופסה.
מאיפה היתה ההשראה לסדרה הזאת?
פשוט אהבתי מוסיקה אתנית ומהנסיון שלי כדיג'י ידעתי שאנשים מתים על זה אז הצעתי בחברה לעשות אוסף והם הסכימו.
היה גם שיתוף פעולה כמעט בכל הפרקים עם המגזין מסע אחר. איך זה התבטא?
זה היה שיתוף פעולה מסחרי. הם נתנו פרסום ואנחנו נתנו להם דיסיקם למנויים. זה התאים להם בול וזה עבד יפה.
התקשורת פרגנה לסדרה?

בטח. אפילו בטלוויזיה. אני זוכרת שנסעתי לירושלים לכתבה של שרי רז ב"רואים עולם". אני צריכה למצוא את הכתבה הזאת...

את זוכרת לטובה את התקופה?
בטח, זו הייתה תקופה מדהימה שאין דומה לה. כמו להיות שנים בגן ילדים עם הצעצועים שאתה הכי אוהב...
מה עשית אחרי שעזבת את הליקון?
הייתי לייבל מנג'ר של Warner בלב גרופ וכיום אני עובדת ב-waves.com, שזאת חברה ישראלית מדהימה שמה אנחנו עושים פלאגים לאולפני הקלטה ולייב. זאת החברה הכי טובה בעולם בתחומה - אפילו קיבלנו גראמי בשנה שעברה! 

את פרק 1 ו-3 של הסדרה עדיין ניתן לרכוש באתר של דיסק קלאב כאן וכאן. פרק 5 זמין באתר של מוסיקה נטו - כאן.

תודה לגידי לב ולדדי סיטון שחלקים מהסדרה סוקרו באדיבותם

Sin with Sebastian בישראל

בשבוע שעבר ביקר בישראל סבסטיאן רות, האיש ששם הבמה שלו הוא Sin with Sebastian. למי שמשפשף את הראש עכשיו, אזכיר שסבסטיאן היה אומן יורודאנס עם תהילה קצרה, בזכות להיט הבכורה שלו "Shut Up and Sleep with Me" (שפותח את "היטליסט 4" המצויין) והלהיט שבא אחריו - "Goldenboy" (מתוך "ווליום 9").

סבסטיאן הוא כיום קצת היפי. הוא צמחוני, עם שיער ארוך, נהנה מאוד משתיית תה ונראה די שונה מהדמות הראוותנית שהוא הציג בשנות התשעים.
סבסטיאן הגיע לישראל לסדנת יוגה וטנטרה ואחרי שזאת הסתיימה, הוא ניצל את בואו לטיול קצר בארץ. חברה משותפת שלנו, מייקה ברגהאוס שמתגוררת כיום בירושלים, הביאה אותו לפאב התקליט, שם נפגשנו.
כבר בתחילת המפגש עמו שמחתי להעניק לו עותק של "היטליסט 4". הוא שמח מאוד וסיפר שהוא אוסף את כל האוספים שהקטעים שלו ככבו עליהם - ויש הרבה כאלו. למרות השינוי שהוא עבר מאז ימי התהילה - הוא נזכר בימי ההצלחה של Shut Up בחיוך קצת מבוייש. למרות שעברו 16 שנים מאז, נראה שהשיר הזה הכניס לו מספיק כסף לכל החיים ולא יורקים לבאר שממנה שותים.
"Shut Up", כך נראה, ממשיך למלא את חייו עד היום. מדי פעם הוא מוזמן לתכניות טלוויזיה נוסטלגיות, עם עוד אמני פופ מהתקופה. הוא גם ממשיך ליצור מוסיקה של עצמו בראש שקט. כמו כן, מדי פעם באות אליו בקשות להפקות וכתיבה, כשלאחרונה, לדוגמה, הזמרת של E-Rotic, עוד הרכב של להיט וחצי, פנתה אליו כדי שהוא יכתוב לה שירים חדשים. בין לבין, עם הנוסטלגיה המתעוררת לשנות ה-90, "Shut Up" שוב מופיע על אוספים רבים - אוספי הנוסטלגיה לשנות התשעים. בסך הכל נראה שהחיים של סבסטיאן מלאים ושמחים. הנה קטעים נבחרים מהשיחה שלנו:
אחרי שני להיטים ההצלחה שלך נקטעה. למה זה?
הייתי חתום בחברת הפקות, שהיה לה חוזה עם חברת התקליטים BMG שהוציאה את השירים שלי. אחרי שיצא האלבום, חברת ההפקות הסתכסכה עם BMG ואני הייתי קורבן של זה. הפעילות שלי יובשה למשך למעלה משנה ואחרי זה כבר נשכחתי.
אתה מודע לרמת ההצלחה שלך בישראל?
אני יודע ששני הסינגלים היו להיטים בישראל, אבל אני לא סגור על מיקומי המצעדים שלהם. אם מישהו יודע מיקומים וודאיים, הייתי שמח את הוא היה מעדכן אותם בדף עלי בויקיפדיה הגרמנית (לטיפולך, יעקב אשכנזי).
היית מחובר חברתית לאומני יורודאנס אחרים?
הופעתי ואני גם מופיע עם לא מעט מהם. קפטן הוליווד, אירוטיק, הופעתי עם סקטמן ממש לפני שהוא נפטר. הוא היה איש מאוד חביב וחכם. לאחרונה הופעתי עם Right Said Fred והם היו ממש אנטיפטים. הם לא אהבו שקטלגו אותם כ-One Hit Wonders, אבל מה לעשות. ככה זוכרים אותם.
מה אתה עושה היום?
אתה יכול להכנס לאתר שלי. עכשיו בדיוק אני מוציא פרוייקט חדש שהוא דאנסי ופּאנקי. יש את עניין הכתיבה עם אירוטיק ובסך הכל אני די עסוק. בגלל המריבה עם BMG ובגלל זה שאין לי זכויות עם Shut Up, הקלטתי אותו לאחרונה שוב - בגרסה שנשמעת 1 ל-1 כמו המקור. זה נותן לי שליטה מחודשת בשיר הזה, שזה מאוד עוזר לקריירה שלי.
במהלך השיחה עמו, הגיע למקום אהרון "יורודאנס מאסטר" מזרחי והעלה עם סבסטיאן עוד זכרונות על התקופה. לפני שהוא סגר את הערב, אני וארוסתי, אנדריאה סלצ'אן, נפרדנו מסבסטיאן בהמון חום וחיבה והוא חתם לנו עם הקדשה על העותק שלנו של אלבום הבכורה המצויין שלו. הוא גם ביקש, שאם אני אוכל למצוא לו עותק של "ווליום 9", זה יהיה נחמד מאוד לאוסף שלו. הבטחתי שאני אשתדל.

ראיון עם המתופף של Stakka Bo ו-Whale

החיים נוטים להפתיע אותנו מכיוונים לא צפויים. מאז שפרשתי מעולם התקשורת, לטובת ניהול בארים, ההתעסקות שלי עם מוסיקאים מחו"ל פסקה ואחרי שנים שפגשתי וראיינתי את כל המי ומי של עולם הפופ, לא חשבתי שאי פעם אחזור לראיין מישהו מהסצינה.
כל זה השתנה כשפגשתי באחד מהפאבים שאני מנהל, הקסטה שבירושלים, את כריסטיאן אולסון, לשעבר המתופף של סטאקה בו ושל להקת ווייל. כריסטיאן הגיע לירושלים להופעות עם ההרכב הנוכחי שלו, ה-Fleshquartet, רבעיית מיתרים שבדית, שקיימת כבר כ-30 שנים (כריסטיאן הצטרף רק לפני 15 שנים) ושבדרך כלל עושה פסקולים לסרטים. הפלשקאורטט הגיעו ביחד עם התיאטרון היהודי של סטוקהולם והם הופיעו 16 פעמים במוזיאון מגדל דוד בירושלים במופע די אקספירמנטלי. כריסטיאן הגיע ביחד עם חבריו ללהקה לפאב הקסטה והתאהבו במקום והם פקדו אותו כמעט מדי ערב בזמן ביקורים בעיר. הקשר שלי עם כריסטיאן נוצר לאחר שחבר משותף שלי ושלו סיפר לי שכריסטיאן היה בשנות התשעים המתופף של סטאקה בו ואני, כפריק של פופ שבדי, התלהבתי והתחלנו לשוחח ארוכות על הסצינה השבדית, תעשיית המוסיקה והפילוסופיה של הפופ. כל זה התגלגל לראיון ארוך, שנעשה במשך שלושה מפגשים ושחשבתי שיכול מאוד לעניין את קוראי האתר.
כשסיפרתי לכריסטיאן, כיום בן 40, בפגישה הראשונה שלנו שאני מאוד אוהב את סטאקה בו, הוא שאל אותי אם הייתי במופע שלהם בישראל בשנת 1994. השבתי בחיוב וכריסטיאן התחיל להעלות זכרונות מהביקור הזה. "הגענו לשלושה ימים", הוא נזכר. "זה היה מטעם פסטיבל שנתי שהיה בישראל כל יום עצמאות, שהביאו אליו את כוכבי הפופ הגדולים של הרגע. שנה לפני כן הביאו את אייס אוף בייס ואת דוקטור אלבן ובאותה השנה זה היה אותנו, את דיג'יי בובו ואת האדאוויי. הביאו אותנו כדי שנופיע בשלושה מקומות שונים באותו הערב. ההופעה הראשונה היתה בתל אביב, השניה אני לא זוכר איפה והשלישית בחיפה. ההופעה הראשונה היתה צריכה להתחיל בחצות ולפני כן ישבנו במלון דן פנורמה ושתינו, ראינו טלוויזיה. פתאום היה דיווח חדשותי על מחבל מתאבד בחיפה. כולנו נכנסנו לחרדות מאוד גדולות והורדנו כמה דרינקים כדי להרגע. למרבה ההפתעה, כשכבר הגענו להופעה בחיפה, בחמש וחצי בבוקר, הכל היה כרגיל ואנשים התנהגו נורמלי לחלוטין".
סטאקה בו היו הרכב שעמד מאחורי יוהאן רנק, אומן ראפ/טריפ הופ/ג'אנגל שבדי, שכיום יוצר קליפים לאמנים כמו מדונה וקיילי מינוג. אחרי הצלחת הסינגל שלו "Here We Go" משנת 1993, הוא בנה סביבו להקה שהופיעה איתו מסביב לעולם, הרכב שכריסטיאן היה חלק ממנו. "אוסקר, הווקאליסט השני בסטאקה בו", מספר כריסטיאן, "היה חבר טוב שלי וניגנו בהרבה מקומות ביחד, עוד לפני סטאקה. כשהם חיפשו מתופף להופעות, הוא פנה אלי וככה הגעתי לעשות את זה במשך כמה שנים, למעשה בשני האלבומים של סטאקו בו משנות התשעים. היינו להקה גדולה וזה קצת סרבל את העניינים. הרבה אנשים עשו הרבה מאוד כסף מהופעות בתקופה ההיא, כנראה כי הם פעלו יותר נכון".
למה אתה מתכוון?
קח לדוגמה את דיג'יי בובו. בזמן שאנחנו, בסטאקה בו, הגענו לכל מקום כלהקה שלמה, שזה דבר יקר לנייד, לשלם לכל המוסיקאים וכו', דיג'יי בובו הגיע לכל מקום עם שתי "זמרות" ועם אח שלו שהיה גם הסאונד מן. הם היו שמים קלטת דאט במערכת, שהיתה כל ההופעה בפלייבק וזהו. עם האדוואי זה היה עוד יותר מטורף. הוא הגיע לישראל לבד! בלי מנהל בלי כלום. רק הוא עם מזוודה. במזוודה היה כסף ואת הפלייבק, שוב על דאט!
היתה סצינה מטורפת בשבדיה בשנות התשעים. איך אתה מסביר את זה?
שבדיה היא מדינה מרוחקת ובגלל זה יש לנו קצת תסביך נחיתות שאנחנו לא מחוברים לעולם ובגלל זה אנחנו מאוד מתאמצים להיות הכי מחוברים שאפשר. אם זה באופנה, אם באומנות, בהכל. בשנות התשעים הדברים האלו התחברו נהדר. נוצר מומנטום כזה שצמחה אופנה חדשה במוסיקה ואומנים בשבדיה היו עם היד על הדופק והם היו הראשונים לפרוץ איתה. כשאייס אוף בייס הגיעו זה הפך להיות ממש תופעה. הם הצליחו בכל העולם והם פתחו דלתות לשאר האומנים השבדים.
כולם שם די מכירים את כולם, לא?
כן, לגמרי. זאת סצינה קטנה. מקס מרטין (המפיק והכותב, ביחד עם דניס פופ המנוח, של אייס אוף בייס ואחר כך מי שגילה, שוב עם דניס פופ, את בריטני ספירס ואת הבקסטריט בוייז) היה אחד החברים הכי טובים שלי. הוא היה בהרכב רוק כבר ולא ממש הלך לא. לדניס פופ היתה חברת תקליטים גדולה והוא החתים אותו על חוזה לכתיבת שירים. מהר מאוד היה ברור שהוא מוכשר מאוד והוא הפך להיות שותף להפקות. הוא בחור מאוד חביב וצנוע. אני זוכר שאחרי שהוא התחיל להצליח התקשרו אליו מסניף הבנק שלו יום אחד ואמרו לו: מר מרטין, יש לך 25 מליון קרונות (כ-20 מליון ש"ח) בעו"ש. אתה לא חושב שזה אולי זמן לפתוח תכנית חיסכון? כזה הוא היה. אחד שכל הכסף פשוט נכנס לו לחשבון והוא לא היה מודע ממש לכך.
וואו.
כן. הרבה אנשים עשו הרבה כסף. המנהל של אייס אוף בייס חתם איתם על חוזה של תמלוגים מהמכירות שלהם, בתמורה להשקעה הראשונית שלו בהם. הצ'ק הראשון שהוא קיבל היה של 18 מיליון קרונות (כ-14 מליון ש"ח) וזה היה רק הצ'ק הראשון!
הכרת קצת את אייס אוף בייס?
לא ממש. פגשתי אותם רק פעם אחת, אחרי שעזבתי את סטאקה ונהייתי המתופף של Whale (הרכב הרוק שזכור מהלהיט Hobo Humpin Slobo Babe). הופענו בתכנית Top of the Pops ב-BBC וגם אייס אוף בייס הופיעו שם. עד אז חשבתי שהם ממש משעממים, אבל הם היו ממש נחמדים. אני זוכר שעברתי ליד הדלת של החדר שלהם וקלטתי שג'ני, השחרחורת, שכבה על כורסה בחדר, שתתה שמפניה. היא הזמינה אותי להצטרף וזה היה ממש מפתיע, כי היא ידועה בתור נוצריה אדוקה ובכלל לא חשבתי שהיא שותה. בכל מקרה, סרבתי, כי אני לא שותה לפני הופעות.
מה קורה בשבדיה כיום?
עדיין יש תעשייה ועדיין יש להקות, אבל המצב לא טוב כמו שהוא היה. בניינטיז היה כל כך הרבה עושר, שזה לא יאמן. לי היה הרכב שהלייבל Stockholm (איפה שסטאקה בו וארמי אוף לאברז היו חתומים) החתים ונתן לנו מקדמה של 50 אלף קרונות. אחרי שנתיים באנו עם האלבום והם החליטו שהוא לא מתאים להם ובכלל לא הוציאו אותו. התעשייה הזאת היתה מפוצצת. הכניסו כל כך הרבה כסף מכל כיוון. נגיד מאוספים - זה היה ממש מכרה זהב. חברות שבדיות נתנו קטעים לאוספי להיטים ללא תמורה מראש. הם רק רצו תמלוגים ממכירות האוספים וזה השתלם להם מאוד.
היום אין את כל זה. יש בקושי שני לייבלים עצמאיים ואפילו שיש כשרונות, מרגישים את המצוקה. למפיקים אין עבודה ואולפנים נסגרים בזה אחר זה. לדוגמה האולפן ש-Abba היו מקליטים בו. הוא נסגר לא מזמן ובמקומו פתחו מכון כושר. זה אומר הכל.

קישורים נוספים:
סטאקה בו בויקיפדיה
כתבה על המופע של הפלשקוארטט בירושלים
האתר של הפלשקוארטט

House of Lemon

שם האוסף: House of Lemon

תת כותרת: Mix by DJ Sagi Haber

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: אוקטובר, 1996

עורך: שגיא הבר

הפקה: אורן קריסטל, ג'ולי כהן ודניאל בוכניק

מק"ט: 2061-2

רשימת שירים:

1 Ruffneck - Move Your Body (DJ Set)

2 DJ Sneak - Latin Seoul (DJ Set)

3 DJ Franco - Aaaah (DJ Set)

4 Lemon8 - Model 8 (Remix) (DJ Set)

5 DJ Tonka - Feel (DJ Set)
6 Zone, The - Bring Me Back (DJ Set)

7 Vital Signs - Love Wonder (feat. Ulysses) (DJ Set)

8 Kenlou - What A Sensation (DJ Set)

9 KC Flightt - Voices (vs. Funky Junction) (DJ Set)

10 Gage - State of Time (DJ Set)

11 Bob Williams - Flashback (DJ Set)

12 16B - Sex Drive (DJ Set)
13 Those Guys - Love Love Love (DJ Set)

עטיפה: זה לא ממש עובר טוב בסריקה, אבל מדובר בעטיפה יפייפיה ומרשימה שיצרו Ginga Design, שאני חושב שעצבו את כל ההזמנות והמודעות של מועדון הלמון. מדובר בעטיפה על נייר כסוף מבריק, עם עיצוב מנימליסטי ברוח עיצובי אלבומי ההאוס. צריך לראות ממש כדי להבין. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: באמצע שנות התשעים, כשישראל הדביקה את שאר העולם ונוצרה כאן תרבות מועדונים עדכנית ותוססת, המועדונים המקומיים התחילו לחשוב כמו בחו"ל, על כל המשתמע בכך. מהכיוון שלנו, באתר הזה, מועדונים ישראלים ראו שמועדונים הולנדים, גרמנים ובריטים מוציאים אוספי מוסיקה והם חשבו שאם הקרים, מינסטרי אוף סאונד והגייטקראשר יכולים, אז למה לא הם?
כך ראו אור בזה אחר זה אוספים למועדוני הצמרת הישראלית - אלנבי 58, האומן 17 והלמון. את האוסף של ה"למון", מועדון שפעל במשך רוב הניינטיז בפלורנטין, ערך הרזידנט של המועדון, דיג'יי שגיא הבר, תל אביבי בן 41, מבכירי התקליטנים שישראל הכירה. הזמנו את הבר לאתר, לשיחה קצרה עליו ועל האוסף.
שגיא, איך התחלת את הקריירה?
זה היה במועדון התיאטרון, שם הייתי תאורן וגם אחראי על הניקיון. בזמני החופשי הייתי מתאמן על מיקסים במועדון, עד שערב אחד היתה קטטה במועדון ותקליטן הבית, שהיה אז יגאל לובין, לקח את הבחור לבית החולים ואני סיימתי את הערב במקומו. אחרי מספר שנים ניתנה לי הזדמנות נוספת במועדון הטאץ' דאון בהרצליה ושם כבר היה לי ערב שלם למספר חודשים. משם התגלגלתי לפינגווין, לורטיגו, קו, פאצ'ה, דולפינריום, מסיבות טבע, עד שהתמקמתי בלמון לשלוש שנים.
מה היה מיוחד בלמון?
מועדון הלמון היה ממוקם ברחוב הנגרים בשכונת בפלורנטין והוא נפתח ב-1993. הלמון היה המקום היחידי בארץ, נכון לאז, שניגן האוס, טכנו, ודיפ האוס, כשכולם ניגנו מיינסטרים. הוא גם היה המקום הראשון שנתן לקהל מאוד מגוון להיות תחת קורת גג אחת. הגיעו לשם כל הטיפוסים, בכל הגילאים ובכל הצבעים. המסיבות היו נמשכות עד לשעות הקטנות של הבוקר והמקום היה קסום ומיוחד. אין ספק שהלמון היה מועדון אנדרגראונד אמיתי עם קהל נאמן ומוסיקה מאוד שונה ממה שאנשים הכירו.
מי עוד תקלט בלמון?
אני היתי תקליטן הבית היחידי בימי שישי ומדי פעם היו מגיעים אורחים, הן מהארץ והן מחו"ל. היתה תקופה שמאוד הושפענו מהסצינה ההולנדית ובאמת כל התקליטנים ההולנדים הגדולים נחתו בארץ ונגנו בלמון. היו גם כמה תקליטנים מאנגליה, בין השמות היו דימיטרי, מרסלו, ז'אן, אלפרדו, תאור, ג'יי ג'ונסון, ריצ'ארד ועוד כמה שאני לא זוכר.
מי יזם את האוסף שהוצאתם עם פונוקול?
הרעיון להוציא אוסף הגיע כצורך להוציא את הקו המוסיקלי של המועדון לקהל שעדין לא נחשף לז'אנר המוסיקלי הזה, גם לתת לקהל שלנו דיסק רישמי לאור הביקושים וגם להביע חותם על הסצינה המקומית. זאת גם היתה תקופה שמועדונים בעולם היו מוציאים אוספים ביתיים עם המוסיקה שהתנגנה אצלהם ברחבה והוחלט שגם לנו זה יעשה טוב.
מי בחר את השירים?
הקטעים באוסף נאספו ומוקססו על ידי. בתכנון המקורי היו שני שירים נוספים שלא הצלחנו לקבל עליהם רישיון עקב בעיות פוליטיות שהיו אז בארץ ונאלצנו לעשות פשרות.
האוסף הצליח?
אני חושב שמכרנו משהו כמו 3000 עותקים שזה לא נחשב הצלחה מסחרית, אבל הצלחה מסחרית זה לא הכל בחיים.
מה אתה עושה בימים אלו?
כיום אני מתרכז יותר ביצירה מוסיקלית וכמעט שלא מתקלט במועדונים. עייפתי מחוסר המקצועיות של בעלי מועדונים, ברמת הסאונד הנמוכה, ובטעם של הקהל שנהיה מזעזע. חוץ מזה אני מתעסק בנדל"ן, אבל זה רק כדי לשלם חשבונות ולא לנשמה.
שנתיים אחרי הוצאת האוסף הבר נסע לניו יורק וניהל את הקריירה שלו שם, עד חזרתו לישראל, לאחרונה. הלמון המשיך לעבוד עד תחילת המילניום, עד שקרנו ירדה ביחד עם דעיכת שאר המגה-קלאבים הישראלים. קצת לפני שזה קרה, ב-1999, הלמון הוציאו עוד אוסף שנקרא על שם ליין הדגל שלהם - "Thank God it's Friday", אוסף שמוקסס על ידי הרזידנט שהחליף את הבר, לקי לו.
ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 8

ראיון עם רן עצמון, האיש שהמציא את היטמן

לרגל הפוסט המאה של הבלוג אנחנו שמחים לארח כאן אושייה יוצאת דופן, את רן עצמון מהד ארצי. עצמון החל את דרכו בשנות השמונים כמוכר בחנות התקליטים המיתולוגית "ספיר" ממדרחוב בן יהודה הירושלמי. אחרי שנתיים הוא התקדם והפך לסוכן מכירות של חברת התקליטים הד ארצי, תפקיד שהוא מילא בהצלחה עד שנסע לארצות הברית כדי לעשות תואר בלימודי תעשיית המוסיקה. ב-1991, כשהוא בן 31, עצמון חזר לארץ ושמיל סחר, מנכ"ל הד ארצי דאז, שהכיר את עצמון מתקופתו כסוכן, החזיר אותו לחברה. התפקיד החדש של עצמון היה המנהל בישראל (לייבל מנג'ר) של החברה גפן/MCA, שהיתה אז חמה מאוד בזכות ההחתמה של נירוונה והאלבומים הצפויים לגאנז אנד רוזס ואירוסמית.

עצמון התקדם עם הזמן להיות מנהל המחלקה הבין לאומית של הד ארצי. "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי המחלקה הבין לאומית מנתה ארבעה אנשים", מספר עצמון מביתו שבנווה צדק, "כשעזבתי ב-1998, לפני החורבן, היינו עשרה". עצמון קידם את המחלקה הבין לאומית בהמון אפיקים, אבל היה זה תחום האוספים שהיה גולת הכותרת של פעילותו בחברה. "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי היינו מוציאים שלושה-ארבעה אוספים בשנה", נזכר עצמון, "בשנים המאוחרות יותר היינו מוציאים עשרות". עצמון עצמו ערך והפיק עשרות אוספים, כששיא הפעילות שלו נרשם כשהגה יחד עם צ'רלי סולומון את סדרת "היטמן", ששינתה את פני החברה הישראלית. "סדרת הלהיטים של הד ארצי בתחילת שנות התשעים היתה הפרופסור הדיגיטלי", משחזר עצמון, "הסדרה היתה ממותגת רע ולא הצליחה למכור. ישבנו, צ'רלי ואני, והחלטנו שבמקום הסדרה הכושלת של הפרופסור צריך לעשות אוסף שיהיה גם מסחרי וגם איכותי. זה פחות או יותר היה הקונספט, המזל הוא שבאותה התקופה יצאו מלא להיטים איכותיים".

במה היטמן היה שונה מאוספים אחרים?

השקענו המון במיתוג שלו. העיצוב של שרון מורו מאוד עזר. זה גם היה האוסף הראשון שפורסם בטלוויזיה, אבל הכי חשובה היתה ההבנה שכל היטמן חייב להיות פצצה, בלי פשרות ופילרים. כל רליס צריך להיות אירוע.

מתי הבנתם שהיטמן זאת תופעה תרבותית?

אחרי השלישי, כשהבנו שהשוק ממש מחכה לזה. חנויות לחצו עלינו להוציא כבר עוד אחד. יום יציאה של היטמן היה יום חג בהד ארצי. היתה ממש התרגשות באוויר.

יש לך את נתוני המכירות של הסדרה?

קבל:

היטמן 1 – 50 אלף

היטמן 2 – 25 אלף

היטמן 3 – 45 אלף

היטמן 4 – 20 אלף

היטמן 5 – 30 אלף

היטמן 6 – 30 אלף

היטמן 7 – 200 אלף!!!

היטמן 8 – 80 אלף

היטמן 9 – 30 אלף

200 אלף להיטמן 7? זה אומר בעצם שזהו האלבום הלועזי הנמכר ביותר בישראל בכל הזמנים!

אין ספק בכלל. בפער עצום.

אם היטמן היתה סדרה כל כך מצליחה, למה הוצאתם אוספי להיטים אחרים במקביל?

קודם כל, לא הכל נכנס להיטמן. שנית, זה גם עניין של שיתופי פעולה עם חברות אחרות, שיקולים מסחריים, ושוב, ההבנה שכל היטמן חייב להיות פצצה, לא מסוג האוספים שאפשר להוציא אחד מהם כל חודש.

נחזור רגע לשרון מורו שעצבה את הלוגו ואת העטיפות הראשונות של היטמן. איך הגעתם אליה ואיך בכלל בחרתם את המעצבים לעטיפות האוספים?

כשהגעתי להד ארצי היתה רק מעצבת אחת שעשתה את כל העטיפות, בקבלנות. אמרתי שזה לא הגיוני. בדיוק הכרתי את שרון מורו בנסיבות אחרות והצעתי לה להכין סקיצה לאוסף האייטיז "80 מי יודע?". למרות שהיא לא עשתה עטיפות עד אז, היא עשתה עבודה נהדרת וטבעי היה שנציע לה לעצב לנו את העטיפה של היטמן. היא הביאה הברקה אדירה ואחר כך היא עשתה לנו עוד הרבה עטיפות, כשבין השאר היא גם עשתה עטיפות לאלבומים של שלמה ארצי.

חוץ ממנה, תמיד נתנו צ'אנס למעצבים לא מוכרים שהוכיחו את עצמם בהמשך. דור כהן, לדוגמה, בא אלי אחרי הלימודים, הציע את עצמו, נתתי לו לעשות סקיצה ואחרי זה הוא עשה מאות עטיפות. בסך הכל צריך שתהיה כימיה עם המעצב. זה מאד חשוב.

איך החלטתם על הוצאת האוספים האחרים, נגיד אותו אוסף אייטיז, או אוספי ז'אנר אחרים?

במקרה של "80 מי יודע?", זה היה טבעי. נגמרו האייטיז, זה הזמן לאוסף סיכום. אגב, קופסה מעולה בעיני. לגבי אוספים אחרים, בשלב מסוים המדיניות שלי היתה שכל עובד במחלקה חייב ליזום אוסף אחד בשנה, לפחות. שומעים רעיון, מגלגלים רשימה, בודקים קצת את האווירה הכללית ויוצאים לדרך.

איזה כישלון יוצא דופן זכור לך?

לא יודע אם כישלון, אבל שני אוספים שמאד קרובים לליבי מבחינה מוזיקלית ורגשית לא הצליחו כמו שחשבתי. "Easy Love", שערכתי עם שמעון בן נון, אוסף סול רך ופאנק, ו-"Turn on the Radio", אוסף אמריקנה נהדר שעשיתי עם סולומון. מצד שני ערכתי את "רומנטיקה קלאסית", האוסף הקלאסי הכי נמכר לאותו זמן, שמכר בטרוף, אז זה מתאזן. גם היטמן 9 היה כישלון יחסי. חרא של אוסף.

עד כמה הנהלת החברה התערבה לכם, אם בכלל, בפעילות?

לזכותם יאמר שהם הבינו עם מי יש להם עסק ונתנו לנו יד חופשית ואת התקציבים שביקשנו. גם מחלקת המכירות היתה מתגייסת כולה להצלחת האוספים.

היו לכם שיתופי פעולה בהמון אוספים עם הליקון. הם לא היו בעצם חברה מתחרה?

בתחילת שנות התשעים הם ייצגו בארץ רק את וירג'ין ו-A&M, כך שלא היה להם מספיק רפרטואר לאוסף עצמאי והם היו צריכים פלטפורמה חיצונית. שני הצדדים נהנו מזה, כי אנחנו קיבלנו מהם עוד כמה להיטים לאוספים שלנו.

אחרי שהם קיבלו את זכויות ההפצה בישראל לפוליגראם, השתנה מאזן הכוחות, אבל הם לא רצו לוותר על השותפות בהיטמן. היו הרבה תככים ומריבות בנושא, בעיקר מה יהיה חלקה של הליקון. הם ניסו להוציא סדרה מתחרה והתרסקו. היתה גם המון פוליטיקה בעניין – הקשרים בין שמיל סחר ורוני בראון וכאלה...

למה הד ארצי, עם כל הרפרטואר שלה, נכנסה לכל הבלאגן הזה?

לפעמים היה להליקון שיר שממש היינו חייבים בהיטמן, אז הם היו מתנים את מתן השיר בכך שנשים באוסף עוד שירים שלהם. מדובר היה בהרבה מאד כסף מתמלוגים, וכאמור, עכשיו אני נזכר שגם בהמון פוליטיקה.

והשיתוף עם IMP, מאיפה הוא הגיע?

מתוך רצון להתרחב לתחום הדאנס, שהרגשנו חלשים בו. לכן פנינו למי שנחשב לחזק בתחום. הרבה היה מבוסס על חברות קרובה עם החבר'ה מ-IMP ומשיקולים מסחריים. היות ו-IMP הופצו על ידי הד ארצי, היה לנו שווה לשתף איתם פעולה. הוצאנו ביחד כמה אוספים מאד מצליחים. יורם ואזאנא היה איש מאוד חזק אז.

ולמה לא עבדתם עם אן.אם.סי?

הם האויב מחולון! היתה תחרות גדולה מאד בין החברות. מעבר לפרסטיז'ה, היה מדובר בהרבה מאד כסף. הם היו המתחרים הגדולים ושיתוף פעולה לא עמד על הפרק.

עד כמה התבאסתם כשחברה אחרת הוציאה אוסף מצליח?

אימים! אבל זה היה גורם לנו למוטיבציית שיא.

מה היה חשוב לכם יותר? לקדם אלבומי אמן או אוספים? איך נעשה האיזון בין השניים?

כשאתה מייצג חברות מחו"ל אתה מחויב לקדם אמנים שלהם ואתה חייב להוכיח את עצמך. אתה לא יכול לפשל ברליס של מדונה. יש אוספים יותר חשובים ויש כאלו שמשקיעים בהם פחות. בכל מקרה, היטמן תמיד היה הרליס הכי חשוב בשנה.

היתה מחשבה באיזשהו שלב להתחיל למכור סינגלים?

זה ממש לא עמד על הפרק. זה היה בגדר לכרות את הענף שעליו אתה יושב.

אתה מתגעגע לתקופה?

מאד! לא רק אני, כל מי שהיה אז בתחום. זאת היתה תקופה נפלאה. עשינו חיים משוגעים ועבדנו במה שאנחנו אוהבים. היתה אז תעשייה אדירה ומוזיקה מעולה. לא כמו היום.

מה קרה, בעצם, להד ארצי?

סיפור ארוך וכואב... כל כך כואב שלא בא לי לדבר על זה. מה שהרס אותה זה שקנה אותה מישהו שלא הבין בשיט בתחום. צחוק הגורל הוא שהיא נקנתה בסוף על ידי האויב מחולון...

איך אתה רואה את תעשיית המוסיקה הישראלית כיום?

מצד מכירת הדיסקים - העסק לפני מוות קליני. מצד שני, יש אחלה מוסיקה והופעות מעולות. צריך לשנות את החשיבה, להבין שהדיסק מת ולהמשיך הלאה. מבחינת המוסיקה עצמה אנחנו בתקופה טובה מאד.

מדוע לדעתך אין iTunes ישראלי? ואם יהיה, אתה חושב שהישראלים יהיו מוכנים לשלם כסף על הורדות חוקיות?

כל כך הרבה פוליטיקה מעורבת בעניין, הרבה צרות עין וטיפשות. ישראלים מורידים היום באופן פיראטי כי אין כמעט פלטפורמות נוחות והוגנות להורדה בתשלום. אבל שמעתי שזה הולך להשתנות בקרוב. אני חושב שעם ממשק טוב ומחיר הוגן - זה יעבוד.

במה אתה עוסק היום?

יש לי חברה, "רן עצמון מוזיקה", שעוסקת בטיפול בזכויות יוצרים ומבצעים, ייעוץ מוזיקלי, ייצוג כותבים ובעיקר התאמת מוזיקה לסרטים ופרסומות. אנחנו אחראים, למשל, לפרסומת החדשה של אורנג' ולפרסומות לפלאפון, ישראכרט, בנק הפועלים, לאומי ומפעל הפיס. הוצאנו דיסקים לחברות מסחריות, אנחנו אחראים על המוסיקה בסניפי שקם אלקטריק, על זכויות מוזיקה לסרטים כמו "ואלס עם באשיר" ו"פעם הייתי". תקצר היריעה.

תודה רבה, רן. האוספים שעשית השפיעו רבות עלי ועל קוראים רבים של האתר הזה.

בכיף. רק חשוב לי לציין שעבדו איתי עוד הרבה אנשים מוכשרים שתרמו לאוספים, כמו סולומון הגדול מכולם, שי ברזילי, אבישר סביר ועוד.

תודה לאנדריאה סלצ'אן שעזרה בשכתוב הפוסט ביומהולדתה. מזל טוב, בייבי.