פול אנקה בהופעה בבריכת הסולטן, ירושלים, 19.7.22

 

אנקה יורד אל הקהל במהלך ההופעה

בשבוע הבא פול אנקה יחגוג יומולדת 81, אבל הגיל לא מפריע לו להיות יותר רוקנרול מכל זמר שראיתי עד היום על הבמה. אנקה פרפורמר ענק ואני ממליץ לכל מבצע צעיר ללכת להופעה שלו, כדי להבין את גודל התופעה ואולי ללמוד משהו.

המופע מתחיל עם הלהיט הכי גדול של אנקה, "דיאנה" האלמותי. להקה של שבעה נגנים מנגנת על הבמה, אנקה שר, אבל לא רואים אותו. אז מבינים שאנקה בא מאחורה. מתוך הקהל ועושה את כל הדרך עד לבמה. כאילו הוא אומר לקהל - אני אחד מכם כאן ואנחנו ביחד יוצרים את המופע. 

ההופעה התקיימה בבריכת הסולטן. מקום היסטורי ומטורף להופעות בין לאומיות, למרגלות העיר העתיקה. המקום אירח בבשנות השמונים והתשעים את הגדולים ביותר בעולם המוזיקה: דייר סטרייטס, יוריתמיקס, ניל יאנג, סטינג, שינייד אוקונור, הפט שופ בוייז ועוד ועוד. המקום היה מלא להופעה של אנקה, מה שהוכיח שיש מקום להחזיר את ההופעות הבין לאומיות גם לירושלים. למה לא, בעצם?

הרפרטואר של אנקה מרשים. בשנת 57 הזמר הקנדי פרץ עם שורה של להיטים שבארץ מכונים שירי "אסקימו לימון", בגלל שהם כיכבו בפסקולי הסדרה. קטעים כמו "You Are My Destiny", "Lonely Boy", ו"Puppy Love" היו חלק מסריה שכללה לא פחות מ-17 להיטי טופ 20 בארה"ב בחמש שנים. מ-1963 הקריירה שלו החלה לדעוך ואנקה עשה את המעבר החכם לכותב מוכשר, לזמרים אחרים. אנקה כתב לטום ג'ונס (She's a Lady), למייקל ג'קסון (Love Never Felt So Good) וכמובן את My Way לפרנק סינטרה.

בהופעה אנקה שילב את להיטי תחילת הדרך שלו, עם קטעים שהוא כתב בהמשך הדרך. הוא קרע את הבמה, ירד לקהל, טיפס על כיסאות והתנשק עם מעריצות. פנומנלי.

את הלהיט שלו "Crazy Love" משנת 58' הוא ביצע על פסנתר, כשהוא משלב אותו באופן מפעים עם "Purple Rain" של פרינס. לשמוע כדי להאמין.

אנקה הקדיש שירים לאנשים בקהל והיה תקשורתי בטירוף. את "You're Having My Baby", להיט הקאמבאק המפתיע שלו מ-1974 שהפך לשיר השלישי שלו שהגיע למקום הראשון בארצות הברית, הוא שר לזוג שביקשו אותו ממנו במיוחד. 

הכרטיס הדיגיטלי להופעה

להקת הליווי שלו ישבה על הבמה בעיצוב מעניין, בגבהים שונים, כשאת פלג הגוף התחתון שלהם מסתיר מסך וידאו ארט. הלהקה כללה כנרת מרשימה, פרקשניסט, גיטריסט אלוף, חצוצרן, בסיסט, קלידן, מתופף, בסיסט ומנהל אומנותי. אנקה בחר אותם בקפידה לשואו מצויין. אמן ברמה שלא עושים יותר. 

אנקה מככב בלא פחות משבעה אוספים שמסוקרים כאן באתר. קראו עליהם בקישור: אומרים שפעם היה פה שמח: תוצאות חיפוש עבור PAUL ANKA (osafim.blogspot.com)

התקליט של "התקליט"

שם האוסף: התקליט של "התקליט"

חברת תקליטים: פאב התקליט

שנה: 2017

מק"ט: HataklitLP001

עורכים: רועי בר טור ואבי גולדברגר

יעוץ: חן רותם

מאסטרינג: יניב קוריס

ניהול: חגי שטרנהיים, אבי גולדברגר ורועי בר טור

רשימת שירים:

צד א':

1. theAngelcy - The Call

2. הדרה לוין ארדי (מארחת את איציק פצצתי) – Leave Me Alone

3. ההם – מהומות והבטחות

4. לטאות הענק מכוכב הניבירו – קפיצת חלל

5. Les Dynamites - Saloniki Pipeline

צד ב'

1. אליוט – מה שראיתי

2. המוכתר – רעה

3. סגול 59 – רק האם.סי.

4. Amy McKnight & Her Jerusalem 9 - X On My Map

5. דן תורן (מארח את עמיחי כ"ץ) - אימפריות נופלות לאט (בהופעה חיה בפאב התקליט במסגרת מופע מחווה ל"סינדרום", 23.9.2008)

עטיפה: עיצוב של עומר קציר המוכשר. קציר הוא סטודנט בבצלאל. הוא מתמחה בעיצוב לאינטרנט וזוהי עטיפת האלבום הראשונה שהוא עושה. את קציר אנחנו מכירים כחבר וכלקוח בפאב והגענו אליו כמעצב בעקבות חשיפה לעבודות יפות שהוא יצר ופרסם בפייסבוק. לצורך העטיפה לקחנו את המודעות המקוריות שפרסמנו להופעות של האמנים שבאוסף. הדפסנו את המודעות מחדש ותלינו אותן על לוח מודעות. צילמנו את הלוח הזה ועל התמונה הזאת קציר ביסס את העיצוב שלו. קו החשיבה של קציר היה בהשראת העיצוב של אלבומי אלטרנטיב עדכניים מהעולם. קציר גם יצר טיפוגרפיה מיוחדת לשם האוסף ולשמות האמנים בגב העטיפה. כמו כן, קציר השתמש בתמונה מוצללת של המקום ברקע העטיפה האחורית ועל הלייבל על התקליט עצמו. העטיפה גם כוללת טקסט שמספר על ההוצאה.

הלייבל על התקליט עצמו

רקע: אני חורג מביקורת על אוספי ניינטיז לצורך כתיבה על הבייבי האחרון שלי, אוסף שהוצאנו לרגל חגיגות עשר שנים לפאב שאני נמנה עם בעליו, פאב התקליט בירושלים. את האוסף, שנקרא 'התקליט של "התקליט"', הוצאנו במהדורה מוגבלת של 300 עותקים, כולם על גבי תקליטי ויניל.
הרעיון לאוסף עלה אצלי ואצל אחד משותפי לפאב, רועי בר טור, לפני כשנה. חשבנו שלרגל חגיגות עשור לפאב, צריך לעשות משהו יוצא דופן והוצאת תקליט זה בהחלט משהו לא רגיל. התחלנו לגלגל את הרעיון והחלטנו שאוסף כזה יכלול אמנים שהופיעו אצלנו במהלך העשור הזה בפאב ושמייצגים את הקו המוסיקלי של המקום. מכיוון שבפאב היו מאות הופעות במהלך 120 חודשי קיומו, משימת הבחירה היתה קשה, שהרי כל ההופעות במקום נקבעו לאומנים שמלחתחילה אנחנו מאוד אוהבים.
לבסוף צמצמנו את הרשימה לעשרה זמרות, זמרים ולהקות שהתאימו לקו האומנותי לאוסף הראשון שלנו, הרבה מתוך הבנה שבעתיד גם יבוא עוד אוסף, שיכלול עוד אמנים. הרעיון היה ליצור אוסף שנשמע כמו ערב בפאב. מגוון מוסיקלית, מעניין, מאתגר, מקורי ונעים לשמיעה. אחרי בניית הקונספט פנינו לכל אחת ואחד מהאמנים ולמרבה השמחה כולם ממש התלהבו מהרעיון והתנדבו לתרום את שיריהם לאוסף החגיגי.
אחרי שנקבעה רשימת השירים ורשימת האומנים, הסדרנו את ענייני הזכויות מול האמנים ומול אקו"ם, שמטפלת בזכויות יוצרים בישראל. חן רותם, שמככב באוסף תחת הפסאודונים סגול 59, תרם מהידע הרב שלו מהתעשייה ויעץ לנו איך לעשות הכל מבחינה חוקית.
בשלב זה כבר החל הקשר מול מפעל בגרמניה, שמייצר תקליטים. פנינו לגרמניה, מפני שבישראל אין היום מפעל ליצור וינילים ואת ההמלצה על המפעל הספציפי, My45, קיבלנו מעמית כהן, מחברת התקליטים "פרחי שמש". My45 הנחנו אותנו לגבי המפרט הטכני הנדרש לקבלת השירים והעטיפה.
בצד הטכני של השירים טיפל יניב קוריס. מוסיקאי, חבר, שבעבר גם תקלט ובירמן בפאב התקליט. הוא יצר מאסטרינג חדש ומתאים לפורמט תקליט והכין את הקבצים לשליחה למפעל. את המאסטרינג קוריס עשה באולפנו הפרטי שבתלפיות שבירושלים. על העטיפה היה אמון, כפי שסיפרתי למעלה, עומר קציר, ואחרי כמה הדפסות נסיון בבתי דפוס בעיר, נבנתה התוצאה הסופית.
כל החומר הזה נשלח דרך תוכנת שליחת קבצים גדולים באינטרנט ל-My45. הם הגישו לנו הערות לתיקונים ושינויים ואחרי שביצענו אותם, ב-My45 קיבלו את התוצר הסופי בסוף חודש פברואר.
התשלום ל-My45 נעשה דרך PayPal ומכיוון שהמפעל התחייב לשלוח את המוצר הסופי תוך 14 שבועות, קיווינו שנפסיק לקבל את התקליט עד היומולדת לפאב, שנקבעה לסוף חודש מאי.
אחרי חודש My45 שלחו לנו הדפסת ניסיון - שני וינילים עם מדבקה לבנה, שהגיעו בדואר רשום. הוינילים האלו נוגנו בכמה פטיפונים שונים ונשמעו מושלמים. נתנו למפעל אוקיי והם הלכו לייצור.

העטיפה האחורית

מכיוון שהיינו כבר עמוק בתוך חודש מרץ, התחלנו להרגיש את לחץ הזמן. ואחרי כמה שבועות של שקט מצידם של My45 הם סיפרו לנו שהם הדפיסו את התקליטים, אבל ההדפסה יצאה פגומה. הם החלו לעבוד על הדפסה מחדש.
ההדפסה החדשה היתה מוכנה בתחילת חודש מאי ונשלחה לארץ. הפעם דרך שירות שליחים מהיר של UPS. כשהמשלוח הגיע לארץ נאלצנו לשלם דמי שחרור ומכס גבוהים והתקליט הגיע ליעדו, פאב התקליט.
ההשקה לתקליט עשינו בערב היומולדת 10 לפאב התקליט, יום חמישי, ה-25.5.2017. הרמנו כוסית והשמענו את התקליט בהשמעת בכורה בפאב. במקום נכחו חלק מאמני התקליט - איימי מקנייט, הדרה לוין ארדי, סגול 59, המוכתר וגם חלק מלהקת הדינמיטים, הלא הוא רועי בר טור. גם קציר וקוריס היו בהשקה, ביחד עם שותפנו חגי שטרנהיים, עובדי ומנהלי המקום ועוד כמאה איש - חברים ולקוחות - שהגיעו לשמוע את התקליט לראשונה.
עותקים מהאוסף הוענקו למעורבים בהכנתו וכמות מצומצת ממנו גם יצאה למכירה לציבור הרחב. בערב ההשקה נמכרו מהאוסף כמה עשרות עותקים, אבל הוא עדיין לא אזל. בשבועות הקרובים הוא ימשיך להמכר בפאב וכמות מצומצמת גם תפוזר לחנויות ברחבי הארץ.
תודה לכל מי שסייע בהכנת האוסף הזה. זה היה תהליך ארוך, מרתק ומרגש. אני מבטיח שיהיה לו המשכיות, תמשיכו לעקוב.

האזינו לכל האוסף בפלייליסט היוטיובי הבא:

  ערך אספני: האוסף נמכר ב-60 ש"ח בפאב, או ב-19$ דרך דיסקוגז

Latino Mix 2

שם האוסף:  Latino Mix 2

תת כותרת: מסיבת ריקודים במקצב לטיני

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1991

עורכים ומפיקים: לא מצוין. אני מעריך שמשה מורד

מק"ט: NMC20021-2

רשימת שירים:

1. Denis Azor - Ala Li La (Sega) (Radio Version) (4:08)

2. Azucar Moreno - Torero! (Single Version - Edit) (3:58)

3. יום סבבה - אטרף

4. גילי מיילי - למה סמבה

5. Garibaldi - Que Te La Pongo (3:09)

6. Banda La Bocana - El Portenito (4:38)

7. Jo De Salernes - Tropicadence (3:59)

8. Tirejitas - Bamboleo (3:21)

9. Que Nadie Sepa Mi Sufrir (Amor De Mis Amores) - צבי ארז

10. Azucar Moreno - Besame Mucho (4:26)

11. Azucar Moreno - Bandido (Deep Mix) (5:44)

12. Yvhann Cevic - Baila, Bailo (Version Club) (5:50)

13. Sangre Latina - Que Te Conozco Bacalao (Extended Version) (6:06)

14. שולה - אטרף 

15. Garibaldi - Banana (4:03)

16. Kaoma - Lambada (Llorando Se Fue) (Remix) (4:31)

17. J.P. Audin - Song Of Ocarina (with Diego Modena (3:37) - (אות תכניתו של יוסי סיאס ברשת ג')

עטיפה: עיצוב של נורית וינד, על בסיס איור של עדי קידרון. באוספים יותר מאוחרים נורית וינד מקבלת קרדיט כנורית וינד-קידרון, כך שיכול להיות שהעטיפה הזאת הולידה שידוך בין המעצבת למאייר, שזה מרגש! ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: את האוסף "Latino Mix" הראשון מ-1990 סיקרתי לפני כשלוש שנים ולאחרונה גיליתי שהיה לו גם חלק 2, שיצא שנה אחר כך. כמה שבועות אחרי שגיליתי זאת מצאתי עותק בחנות קטנה ומקסימה ברמלה (!) שנקראת "תרבותק - סינמה דיסק" (היא נמצאת ברחוב פרנקל 25). ב"תרבותק" מצאתי כמה מציאות מקסימות וגם התרשמתי מאוד מבעלי החנות שימי ומהאדיבות שלו. מומלץ מאוד למחפשי היציאות והמציאות.

נחזור לאוסף - "לטינו מיקס 2" הוא אוסף להיטי הז'אנר, שמתיימר להביא תמונה עכשווית (נכון לתחילת הניינטיז) של להיטים לטיניים מכל העולם. כך, יש כאן קטעים מספרד, ברזיל, מקסיקו, קולומביה וצרפת וגם להיטים ישראלים מתל אביב (גילי מיילי, ההוא מהאח הגדול, מבצע בצעירותו את הלהיטי "אילארי" של שושה) ומירושלים (שני קטעים של להקת אטרף). שילוב של קטעים ישראלים וזרים זה תמיד נחמד. נותן ערך מוסף וייחודיות מקומית לאוסף. חוץ מזה, באופן כללי, זה אוסף שכולל הרבה סינגלים חמים של התקופה ההיא והוא ערוך לא רע. אוסף נחמד, שלא מכר יותר מדי ודי נשכח, כך שחלק שלישי כבר לא יצא לסדרה.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 6

Sexy Funky Cool

שם האוסף: Sexy Funky Cool

תת כותרת: סקסי פאנקי קול - Soul, R&B, Hip Hop and More

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1996

עריכה: מומי לוי, שי ברזילי, אורי פלדמן ורן עצמון

הפקה: רן עצמון

מק"ט: ARTON-19618

רשימת שירים:

1. Sexy Funky Cool - Intro... (0:39)

2. Nonchalant - 5 O'clock (4:43)

3. Adina Howard - Freak Like Me (LP Version) (4:12)

4. Mark Morrison - Return Of The Mack (C&J Radio Edit) (3:32)

5. Aaliyah - Back And Forth (3:49)

6. Notorious B.I.G., The - One More Chance/ Stay With Me (Radio Edit) (4:14)

7. Mary J. Blige - Be Happy (Radio Edit) (3:52)

8. Chantay Savage - I Will Survive (Original Radio Edit) (4:15)

9. TLC - Red Light Special (5:02)

10. Brandy - Baby (Radio Edit) (4:20)

11. Soul For Real - Every Little Thing I Do (Radio Version) (3:47)

12. Faith Evans - You Used To Love Me (4:28)

13. R. Kelly - Down Low (Nobody Has To Know) (LP Version) (4:47)

14. Jodeci - Freek 'n You (Radio Edit) (4:18)

15. Jade - Every Day Of The Week (4:54)

16. Junior M.A.F.I.A. - I Need You Tonight (Extended Radio Mix) (4:28)

17. Silk - Hooked On You (4:27)

18. Monica - Don't Take It Personal (Just One Of Dem Days) (Radio Edit) (4:14)

עטיפה: עיצוב של דור כהן. תמונה של זוג אפרו-אמריקאים מתגפפים. על התמונה הטקסט של האוסף בצבעים חמים. יש כאן גם מחזור של אזהרת ה"Parental Advisory" המפורסמת, שתורגמה לעברית. המקור של האזהרה בעברית היה באוסף "היפ הופ הוראיי" שיצא שנתיים קודם והאזהרה מתאימה גם לכאן באופן חינני. בסך הכל עטיפה יפה. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: כשאנשים בישראל מתבקשים לעשות אסוציאציה למוסיקה של שנות התשעים, בדרך כלל מציינים את הגראנג', הבריטפופ, ההאוס, היורודאנס, הטקנו, הטראנס והטריפ הופ. כל האסוציאציות טובות ונכונות, אבל למעשה, למרות כל אלו, הניינטיז למעשה, יותר מכל, הוא העשור של המוסיקה השחורה. בארצות הברית, שזה איפה שזה נחשב, המוסיקה השחורה השתלטה באופן מוחלט על מצעדי המכירות והלהיטים ועם כל הכבוד לכל שאר הז'אנרים, האר-אנד-בי וההיפ-הופ הם ההצלחות המסחריות הגדולות ביותר של העשור.

בישראל היה לז'אנרים האלו קשה לחדור למיינסטרים הרחב, בעיקר בגלל התעלמות של התקשורת. להיטי אר-אנד-בי, היפ-הופ וראפ שבכל זאת עשו זאת כאן, עשו זאת כלהיטי פופ דרך המיינסטרים, אבל בגדול התחום הזה נותר יחסית בתולי בארץ.

הראייה לכך היא מיעוט אוספי המוסיקה השחורה שיצאו בארץ בניינטיז. כמות אוספי המוסיקה השחורה שיצאו בישראל במשך כל שנות התשעים היא פחותה מכמות אוספי הדאנס שחברה כמו IMP הוציאה בשנה אחת בלבד בניינטיז.

אבל לא הכל היה שחור בתחום. במקביל להתעלמות של התקשורת וההמונים מהז'אנרים השחורים, בשטח, בשקט-בשקט, הוא גם זכה לכל מני הצלחות יפות. בכל הארץ צצו להם מועדוני מוסיקה שחורה, שזכו להצלחה יפה, גם ללא הכרה במוסיקה הזאת במיינסטרים. בירושלים, לדוגמה, המועדון המצליח ביותר באותם השנים היה מועדון האקספוזה באיזור התעשיה בתלפיות. למועדון אולי היתה תדמית עארסית ורבים התנשאו עליו, אבל המועדון שינגן מוסיקת "Fאנקי" היה תמיד מלא ותמיד מצליח, הרבה בזכות תקליטן הבית המוכשר אורי לוי.

את העניין שהיה בתחום - הד ארצי, שייצגה בארץ קטלוגים עצומים של חברות תקליטים אמריקאיות עמוסות במוסיקה שחורה, חיפשה למנף. היא עשתה זאת גם בסדרת "סקסי פאנקי קול", שכללה שני פרקים וגם בסדרה המשמעותית היחידה של מוסיקה שחורה שהיתה בארץ בתשעים, "היפ הופ הוראיי" (שיצאה בשיתוף עם הליקון וקאסבה רקורדס). חוץ מהאוספים האלו, תחום המוסיקה השחורה באוספים ישראלים מסתכם באוסף ראפ שאן.אם.סי הוציאו, בסדרת "Cooler" של IMP שהיתה בעלת אוריינטציה שחורה ובעוד שניים-שלושה אוספים שיצאו פה ושם.

לצורך האוסף "סקסי פאנקי קול" המחלקה הבין לאומית ליהקה את מומי לוי כדי שיוביל את העריכה. לוי, מוסיקאי סול בעצמו, היה באותה תקופה מגיש של תכנית מוסיקה שחורה ברשת ג', "שחור באוזן", שהיתה סוג של חלוצית בתחומה. לוי השקיעה באוסף רבות ואף יצר לו פתיח מוסיקלי מקורי, ברצועה הראשונה של הדיסק.

בחירת השירים כוללת המון קטעים שהיו להיטי ענק בארצות הברית, אך בישראל היו יחסית אנונימיים. כל קטע כאן הצליח במידה זאת או אחרת בארצות הברית כשמיקומי המצעדים של השירים הם כדלקמן.

רצועה 2 - מקום 24

רצועה 3 - מקום 2

רצועה 4 - מקום 2 (1 בריטניה)

רצועה 5 - מקום 5

רצועה 6 - מקום 2

רצועה 7 - מקום 29

רצועה 8 - מקום 24 (12 בריטניה)

רצועה 9 - מקום 2

רצועה 10 - מקום 4

רצועה 11 - מקום 17

רצועה 12 - מקום 24

רצועה 13 - מקום 4

רצועה 14 - מקום 14

רצועה 15 - מקום 20

רצועה 16 - מקום 106

רצועה 17 - מקום 54

רצועה 18 - מקום 2

המספרים האלו אולי נראים לכם סתם כמספרים, אבל הם מעידים על אוסף עם כמות להיטים גדולים עצומה, די יוצא דופן באוספים מכלל הז'אנרים בארץ.

לשמחתם של אנשי הד ארצי האוסף מכר יפה. הוא זכה לחשיפה טובה, כיכב על המדפים ועזר מאוד לקדם את תחום המוסיקה השחורה בישראל. באותה תקופה עוד ועוד גופי תקשורת התחילו להתייחס למוסיקה השחורה. התכנית "עסק שחור" עלתה בגלגלצ ועוד ועוד דיג'יים ואמנים צעירים התחילו לפעול במקומות קטנים ברחבי הארץ. כל זה הוביל להתפוצצות הז'אנר בתחילת שנות האלפיים עם כוכבים כמו סאבלימינל, שי 360, שורטי, הדג נחש, סגול 59, קוואמי ואחרים. אמני מוסיקה שחורה מהשורה הראשונה מחו"ל החלו להופיע כאן ואפילו אוספי מוסיקה שחורה הפסיקו להיות נדירים. כל זה נראה כחלום רחוק באמצע הניינטיז, אולי בעצם כחזון. חזון של כמה אנשים מהד ארצי, שהתגשם.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 9

ביקור של רן עצמון בפאב התקליט

כתבה: מילן בן דוד-מועלם, "עכבר העיר" (רשת שוקן), 4.10.2013

רן עצמון, האיש מאחורי הכי הרבה אוספים בשנות התשעים (טוב, אולי חוץ מאורן קריסטל), ביקר אצלי בפאב התקליט, בירושלים.
במדור הלילה של "עכבר העיר" (מוסף שמקבלים עם המקומון הירושלמי הותיק "כל העיר") כתבו על זה. ככה זה נראה:

פרידה מחנות התקליטים בית המוסיקה

"בית המוסיקה" היתה חנות תקליטים שפעלה ברחוב קרן היסוד 25 בירושלים בין השנים 1998 ל-2013. הטור הבא, פרידה מהחנות, פורסם לראשונה בעיתון "כל העיר", מרשת "שוקן" ב-3.5.2013

אם משווים את מה שהנוער של היום עושה למה שהנוער של שנות התשעים היה עושה, לא היינו מוצאים הרבה הבדלים, מלבד אחד. לצעירים של אז היה מרכז חברתי ותרבותי שאין לצעירים של היום - חנות התקליטים. כל מי שגדל בניינטיז יעיד ששיא השבוע שלו היה ביום שישי בצהריים, שניה לפני שקופצים לנס על חלב ב"אקראי", כשהיינו הולכים לחנות התקליטים. האופציות היו רבות; הפריקים העדיפו את פיקאדילי; הערסים – את גידי יון; המתחכמים – את בית התקליט; החנונים – את ספיר; הכיכריסיטים העדיפו את פיצי, ואלו שלא היה להם גרוש היו הולכים לספריית ההשאלה של שיא דיסק.

כל החנויות האלו היו חנויות להמונים. לי ולעוד כמה חבר'ה שגילו אז את עולם התקליטנות היה מקדש משלנו – החנות IMP שברחוב בקרן היסוד, חנות שבמציאות של היום קשה להאמין שהתקיימה בירושלים. IMP היתה החנות המובילה בישראל לתקליטים לדיג'יים ומקור עליה לרגל מכל הארץ. ההצלחה של IMP כחנות, שדרגה אותה במהרה גם לחברת תקליטים מדליקה, כזאת שהוציאה אוספי מוסיקת דאנס – כשבישראל עדיין לא ידעו מה זה דאנס – והחתימה אמנים ישראלים פורצי דרך כמו דנה אינטרנשיונל.

כש-IMP דעכה עם התקרבות המילניום, נפתחה שם "בית המוסיקה". החנות החדשה היתה אמנם יותר סולידית מ-IMP, אבל בזכות צוות מוכרים מוכשר, המבנה החבוי ברחוב קרן היסוד מוצב כמכה הירושלמית למוסיקה.

כשאותם מוכרים, שרצים עם בית המוסיקה כבר למעלה מעשר שנים, בשרו לפני חודשיים שהחנות עומדת להסגר, שלל לקוחותיה היה בשוק. פחות מהפעולה הדי צפויה של הסגירה, יותר מעצם זה שהעולם שהתרגלנו אליו, זה שהולכים לקנות בו מוסיקה בחנות, הולך ונעלם.

חנויות התקליטים, שבירושלים היו מאות (!) כאלו במהלך השנים, היו, יותר מחנויות שקונים בהן דברים. הן היו בית וקהילה עבור דורות שלמים של אנשים, שאת המוסיקה שלהם גילו לא דרך בלוגים וטורנטים. ביחד עם חנויות פיתוח התמונות, ספריות הוידאו, החנויות שמכרו לנו מערכות סטריאו ודוכני העיתונים שמכרו לנו פלייבויים, גם חנויות המוסיקה נעלמות עכשיו מהמרחב הציבורי שלנו, כולן בגלל האינטרנט, שהפך אותן ללא רלוונטיות. מחליפות אותן גלידריות, פאבים, חנויות בגדים ובאזרים למיניהם, שהופכים את כל החוויה של להסתובב ברחוב להרבה פחות תרבותית. הדור הבא כבר בכלל לא ידע מה זה חנות מוסיקה, לדור הנוכחי לפחות יהיו הזכרונות.

רומנטיקה קלאסית

שם האוסף: רומנטיקה קלאסית

תת כותרת: ממיטב היצירות הקלאסיות - Classical Moods

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1992

עריכה: רן עצמון

הפקה: רן עצמון ונפתלי גודש

מק"ט: 19519

רשימת שירים:

1 Boston Symphony Orchestra - Beethoven's Symphony No. 5 In C Minor, Allegro Con Brio

2 Boston Symphony Orchestra - Mozart's Eine Kleine Nachtmusic, Allegro

3 La Petite Bande - Vivaldi's The Four Seasons, "Spring", Allegro

4 RCA Victor Symphony Orchestra - Handel's Water Music, "Alla Hornpipe"

5 Boston Pops Orchestra - Mendelssohn's Spring Song

6 Chicago Symphony Orchestra - Tchaikovsky's Swan Lake, "Waltz of the Swans"

7 Philadelphia Orchestra, The - Grieg's Peer Gynt Suite No. 1, "Morning"

8 English Chamber Orchestra - Mozart's Symphony No. 40 in G Minor, Allegro Molto

9 Festival Strings Lucerne - Bach's Suite No. 3 in D, Air

10 Baroque Chamber Orchestra, The - Pachelbel's Canon
11 Baroque Chamber Orchestra, The - Albinoni's Adagio
12 Monteverdi Orchestra, The - Rodrigo's Concierto de Aranjuez, Adagio
13 Jorg Demus - Beethoven's Sonata in C Sharp Monor Opus 27 No.2 "Moonlight", Adagio

עטיפה: אורית חן צדוק עצבה משהו פשוט ונחמד שקולע לקונספט של האוסף ככזה של מוסיקה קלאסית. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: טוב, זה אולי נראה לא קשור, אבל גם מוסיקה קלאסית היא מוסיקה לועזית ומכאן שהאוסף "רומנטיקה קלאסית" ראוי להופיע כאן.
לא שיש לי יותר מדי מה להגיד על האוסף. אני לא מומחה מוסיקה קלאסית ואני לא יודע לזהות אם המבצעים כאן הם טובים יותר או פחות או האם האסופה הזאת מעניינת וחשובה או לא.
לראייתי, מדובר באוסף להיטי מוסיקה קלאסית. קטעים שכולם מכירים, בין אם הם מתעניינים בז'אנר או לא. עורך האוסף, רן עצמון, שבדרך כלל ערך אוספי פופ ורוק כמו "היטמן" ו"היטליסט", ערך גם את האוסף הזה, שהיה די חריג לרפרטואר האוספים של הד ארצי. הפילוסופיה כאן היא די "היטמנית" ולפי מה שזכור לי, עצמון סיפר לי בזמנו שהאוסף היה להצלחה גדולה.
את הידע שלו בתחום, אני משער שעצמון אסף בזמן שהוא היה, לפני עבודתו בהד ארצי, מוכר בחנות התקליטים המיתולוגית "ספיר", שפעלה במדרחוב בן יהודה בירושלים ושמכרה בעיקר מוסיקה קלאסית. בכלל, מוסיקה קלאסית היא תחום שמוכר למשך כל השנים המון בישראל, חנויות תקליטים תמיד עשו ממנו בוחטות, אבל בסך הכל, לחובביי המוסיקה האחרת, תעשיית מוסיקה הקלאסית על כל הצלחתה, עוברת לנו מעל הראש. כאילו היא לא קיימת.
על פי עצמון, מדובר בדיסק המוסיקה הקלאסית הנמכר בכל הזמנים בישראל, כשהאוסף הזה הגיע למעמד של זהב, כלומר מכר יותר מ-20 אלף עותקים!
בכל מקרה, למרות הצלחת האוסף הזה, הד ארצי לא חזרו לעשות יותר מדי אוספי מוסיקה קלאסית, אבל חברות אחרות, בעיקר הליקון, כן עשו (ועדיין עושות) אוספים כאלו. בין אלו ניתן למצוא את סדרת האוספים "קולות מהשמיים", שיצאה בהמשך העשור והיתה לאחת ההצלחות הגדולות של תעשיית המוסיקה המקומית באותה התקופה.
לסיום, אם מישהו יכול להרחיב קצת על נושא האוספים הקלאסיים ובכלל על תעשיית המוסיקה הקלאסית בישראל, אני אשמח אם הוא יעשה זאת ברובריקת התגובות או שיכתוב לי.

ציון: 9

תודה לגידי לב, אחי היקר, שהאוסף סוקר באדיבותו

The Sixties - נולד להיות פראי

 
שם האוסף: The Sixties - נולד להיות פראי

תת כותרת: Born to be Wild

חברת תקליטים: הליקון/ Mercury

שנה: נובמבר, 1995

עריכה והפקה: צ'רלי סולומון

מק"ט: 525758-2

רשימת שירים:

1 Steppenwolf - Born To Be Wild

2 Who, The - My Generation

3 Troggs, The - Wild Thing

4 Crazy World Of Arthur Brown, The - Fire

5 Nice, The - America

6 Spencer Davis Group, The - Gimme Some Lovin'

7 Procul Harum - A Whiter Shade Of Pale

8 Joe Cocker - With A Little Help From My Friends

9 Moody Blues, The - Ride My See Saw

10 Julie Driscoll - This Wheel's On Fire (with Brian Auger & the Trinity)
11 Traffic - Hole In My Shoe
12 Aphrodite's Child - It's Five O'clock
13 Move, The - Flowers In The Rain

14 Yardbirds - Shapes Of Things

15 Small Faces - All or Nothing

16 Herd, The - I Don't Want Our Love To Die

17 Thunderclap Newman - Something's In The Air

18 Cream - World In Pain

19 Eric Burdon - San Franciscan Nights

20 Jefferson Airplane - White Rabbit

21 Vanilla Fudge - You Keep Me Hanging On

22 Iron Butterfly - In-A-Gadda-Da-Vida

23 Mott the Hoople - You Really Got Me

עטיפה: עטיפה טובה, בקו של שאר עטיפות הסדרה. תענוג. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: החלק האחרון של הסדרה המתוקה הזאת, סדרת הסיקסטיז של הליקון. בחלק הזה צ'רלי סולומון אסף קטעים מזרם הפסיכדליה בעיקר. בגלל ששלושת האוספים הקודמים די רוקנו את המאגר של שירי הסיקסטיז הבין לאומיים שלהליקון היו את זכויות ההפצה עליהן, באוסף הזה הם נעזרו רבות בחברות התקליטים BNE והד ארצי, שתרמו יחדיו תשעה קטעים לאוסף הזה.
כך, או אחרת, מדובר באוסף טוב של אחד הצדדים היותר מעניינים של הסיסקסטיז. בזמן שהאוסף יצא, ב-1995, הבריטפופ עשה את הפריצה הגדולה שלו עם להקות שהושפעו רבות מהז'אנר של האוסף הזה - הפסיכדליה הסיקסטיזית. להקות כמו אואייזיס, בלר, סופרגראס ואחרות גדלו על הלהקות שבאוסף הזה והחייו אותן מחדש עם הפופולריות המתפרצת שלהן.
התזמון הזה הפך את החלק הרביעי של "הסיקסטיז" לרלבנטי מתמיד, כסוג של אוסף ההשפעות של הבריטפופ. אני זוכר, בגלל זה, שרועי בר-טור, שותפי לפאב הסטארדאסט בימים המאוחרים של שנות התשעים, קנה את האוסף וניגן אותו רבות בפאב הירושלמי הקטן. התגובות של הקהל בפאב תמיד היו חיוביות לאוסף הזה ואני חושב שהוא פתח דלת לרבים מהלקוחות הצעירים של הפאב, שלא גדלו על השירים האלו בזמן האמת, שבזכותו גילו מוסיקאים מעניינים רבים משנות השישים. איך נאמר - הכל עניין של תזמון בחיים ובמקרה של החלק הרביעי של סדרת "הסקסטיז" - התזמון היה מושלם.

ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 9

כוס תה בסערה

לפני 15 שנים התחלתי תכנית בנושא פופ ברדיו הפיראטי "פריסקופ". לתכנית קראו "כוס תה בסערה" והיא רצה במשך כמה חודשים, עד שהיא גוועה. עכשיו, עם מיסוד תחנת הרדיו האינטרנטית "רעש-hour", החלטתי להחיות אותה. זה שידור הניסיון/פיילוט שלה מלפני כמה שבועות. התכנית מיישרת קו עם הבלוג שלי וסוקרת אוספי מוסיקה ותופעות שונות ומשונות מעולם הפופ. תהנו, תעבירו דעה וכו'

אספלט

 
שם הספר: אספלט

שם הסופרת: מיכל פיטובסקי

מו"ל: כתר

שנה: מאי, 2012

מק"ט: 10-277709

ביקורת ורקע: טוב, אחרי הקטע על הספר על רמת גן, אני מרשה לעצמי להתפרע ולכתוב על עוד ספר שקראתי השבוע, "אספלט", שכתבה ידידתי הותיקה מיכל פיטובסקי. "אספלט" הוא לא ספר על מוסיקה (למרות שמוסיקה משחקת בו תפקיד), הוא ספר על נערות מתבגרות בירושלים של 1994. מכאן גם עשיתי את ההקשר לאתר הזה.
אני כותב כאן רבות על חוויותי בירושלים בשנות העשרה לחיי (במעריב לנוער כינו את בני העשרה - "טיפשעשרה", מתוך זלזול אופייני בישראל בקהל היעד). אני מרבה להביא חוויות על מועדונים שהיו בירושלים, פאבים שפעלו בה, חנויות תקליטים שכבר נסגרו, רחובות, חברות תקליטים שהיו בעיר הבירה, הופעות מיתולוגיות שהיו כאן, אנשים ותחנות רדיו מפעם, הכל מתוך נוסטלגיה ורודה לעבר, שבסך הכל היה די אפור.
את האפרוריות הזאת פיטובסקי מעבירה נהדר ב"אספלט". זה ספר לא קל, על נערות לא קונבנציונאליות, שעוברות חוויות קשות ביום-יום. הסיפורים שלהם מעוררי הזדהות והנופים והאתרים של בתי הספר, השכונות, הכיכרות והאוטובוסים, מעלים זכרונות חריפים על המציאות של אז.
למרות שזהו ספר, לכל אורכו יש גם פסקול, המוסיקה שהדמויות מאזינות לה, מה שהופך את הספר לעוד יותר אותנטי לתקופה. המוסיקה המוזכרת כאן היא מכל קשתות היצירה, אם כי הדגש הוא על אלטרנטיבה וגראנג'. כך מככבים בספר סאונדגרדן ונירוונה, לצד Ride ואביב גפן, כל זה מתובל בפינק פלוייד, סיימון אנד גרפונקל, הסמיתס ו-US3 (אלו מלהיט האסיד-ג'ז "קנטאלופ").
אני רוצה לצטט קטע קצר מהספר, קטע שנגע לי ושהזכיר לי כמה חוויות שהתרחשו בירושלים של אמצע הניינטיז, באמת.

מורן ישבה בחנות התקליטים ברחוב הלל והאזינה לאלבומים באוזניות. היא העמידה פנים שהיא מתכוונת לקנות משהו, כדי שהמוכר יתן לה לשמוע מוזיקה...
המוכר, בסוף שנות העשרים שלו, נעץ בה מבט עצבני. לצדו עמד נער והחזיק את "הצד האפל של הירח". "אוקיי", אמרה באנחה והסירה את האוזניות, "אבל תדע שהם חרא של להקה."
"מי, פינק פלויד?" הנער התפלץ, וגם המוכר נדהם.
"אני אוהבת את הסרט 'החומה' בלל האנימציה והצילום, אבל תכלס, המוזיקה מתבכיינת ומלאה ברחמים עצמיים. פשוט שפיכה לא מבוקרת של רגשות. ואתה יודע מי מקשיב הכי הרבה לפינק פלויד? חיילים. איך להקה עם מסרים יעני אנטי מלחמתיים פופולרית כל כך בצבא? גם המוזיקה צבועה וגם המעריצים שלה צבועים."
"אני חייל", אמר הנער בקול אטום.
מורן הצביעה עליו, כאומרת, הנה, הוכחתי את הטענה, אך שני הבחורים הביטו בה כאילו פקעה סבלנותם. היא לקחה את תיקה מהרצפה ויצאה מהחנות.

תקנו את הספר. הוא מעניין.

הד ארצי בשנות השישים

טלביה, השכונה שאני גר בה בירושלים, היא סוג של עץ אשוח. כל בוקר אפשר לקום, להסתובב ברחבותיה ולמצוא מציאות שהונחו ברחוב. לפני שתחשבו שאני זבלן, אני אסביר שהשכונה מאוד זקנה בגיל תושביה וכל פעם שאחד הדיירים הולך לעולם שכולו טוב, ריקון הדירה שלו מביא לערמות של חפצים שמונחים ברחוב, עד שמשאית הזבל אוספת אותם.
כך, מצאתי בשכונה במהלך השנים עשרות תקליטים, ספרים, פסלים, תמונות, עיתונים מלפני קום המדינה, you name it.
השלל של היום היה קצת פחות מרגש. על אחת הגדרות מישהו הציב ערמה של ספרים ישנים ומזהיבים, שום דבר יוצא דופן. ספר אחד בכל זאת משך את תשומת ליבי - "סיפורה של רמת גן". דפדפתי בספר, שכלל את סיפורה של העיר האפורה, בעיקר בגלל שקלטתי שהוא כולל תמונות של העיר משנות השישים. הספר עצמו לא נראה ממש מרתק והוא כולל סקירה של כל מה שיש ברמת גן של הסיקסטיז - גן החיות, בתי הספר, הרחובות והסלבס של העיר. החלק האחרון של הספר כולל סקירה של עסקים בולטים שקיימים בעיר ואחד הוא זה שהביא את סיפור הספר לאתר הזה. מסתבר שחברת התקליטים הד ארצי פעלה אז ברמת גן, באיזור התעשייה.
הד ארצי זה מפעל התרבות המוסיקלית הגדול ביותר שקם בארץ ישראל ועצם העבודה שהחברה הזאת כבר לא קיימת זאת תעודת עניות לתרבות הישראלית. לבנתיים, סרקתי את הדפים שמספרים את סיפור החברה באותם ימים והעלתי אותם לכאן. מרתק.

Rock Mix

שם האוסף: Rock Mix

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1992

עריכה: משה מורד וליאור סולימן

מק"ט: 20013-1

רשימת שירים:

צד 1

1 Queen - I Want to Break Free

2 The Clash - Should I Stay or Should I Go
3 The Knack - My Sharona
4 The Stranglers - No More Heroes

5 Steve Miller Band - The Joker

6 The Spencer Davies Group - Keep on Running (feat. Steve Winwood)
7 Joe Cocker - Unchain My Heart
צד 2
1 Toto - Africa
2 Kim Carnes - Bette Davies Eyes
3 Santana - Black Magic Woman
4 Men at Work - Down Under
5 Free - All Right Now
6 Alice Cooper - Poison

עטיפה: עיצוב של אופטובסקי/דרי. פשוט, חריף, קולע. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: העטיפה המרוטה של האוסף הזה, כפי שאתם יכולים לראות בתמונה משמאל למעלה, מעידה על כך שהוא עבר לא מעט, שלא לומר הרבה. את האוסף הזה השגתי אחרי שהתקליטן דני פישוף זרק את כל התקליטים במצב המזעזע שלו, תקליטים שהגיעו אל הרדיו הפיראטי "פריסקופ 92.2 אף.אם", שם הגשתי את התכנית "כוס תה בסערה" בסוף שנות התשעים.
האוסף הזה, "רוק מיקס", שימש את פישוף (שהוא אחיו הצעיר של אוהד מנושאי המגבעת, אגב) בקריירת התיקלוט הארוכה שלו, בעיקר במועדוני נוער. הזמן של סוף האייטיז ותחילת הניינטיז במועדוני הצעירים בירושלים היו ימים שהחבר'ה כאן עוד לא קלטו שיש בעולם רייב וטקנו ועדיין רקדו במועדונים לרוק. פישוף, שניגן במועדון ה"דפרדייה" ברחוב יד חרוצים באיזור התעשייה של תלפיות, הביא לאותם צעירים את מה שהם ביקשו - מאופרת הרוק של "מאמי" ועד "Poison" של אליס קופר. זה מה שאהבו לרקוד אז, זה היה המיינסטרים של המסיבות.
זה לא היה רק במועדוני ירושלים. זה היה ככה בכל הארץ. יותר סביר, באותם ימים, שהיית שומע את משינה במועדון ישראלי, מאשר את 2 אנלימיטד. תוך שנה-שנתיים כל זה ישתנה, הרבה בזכות ה-MTV שחדר למחוזותינו, אבל ב-1992 זה עדיין היה המצב ובאן.אם.סי הבינו את זה והכינו את ה"רוק מיקס", אוסף שמיועד כשמו להיות מיקס של להיטי רוק.
האוסף הזה כלל להיטי רוק רקידים-קלאסיים ושימש המון תקליטנים באותם הימים והיה להצלחה לא רעה בחנויות.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 9

קססה

שם האוסף: קססה

תת כותרת: ממפעלי החזית האלקטרונית

חברת תקליטים: אל איי 4 תקליטים, החזית האלקטרונית, Junior Mouth, BrainSTorm Audiosex

שנה: דצמבר, 1998

עריכה: אביעד אלברט וחברים

הפקה: ישי אמיר ואביעד אלברט

מק"ט: LA 10511

רשימת שירים:

1 Tall Man - Soul Kiss

2 Bruce is Coming - ברוס מגיע
3 pRecycle - We
4 DJ Wow - פחדים מוזרים

5 אורי קצנשטיין - החדרה ראשונה (עם ישי אדר) מתוך הפסקול לאריס באהבה

6 להקת ישראל - מלכות זרה
7 Gaza (אלון אבנת ויאיא) - You Sing it
8 ראש – Fly
9 טינו - זה גודל - קולות: אלון אבנת ומוריס צרפתי
10 גורליישן קורפוריישן - DaGoodE
11 אורי קצנשטיין - החדרה שניה - עם ישי אדר
12 הדוב - Tempt Me to Madness
13 W.I.D Productions - ג'ה טאקאמלה
14 גימל - ראש מדברי

עטיפה: עיצוב של BrainStorm עם עבודות של יואב רכס וצילומים של דורי גילד. אף פעם לא ממש הבנתי מה רואים כאן, אבל העטיפה כן מעבירה תחושה של מחתרתיות ותעשייתיות. לאוסף כזה היה יכול לעזור מאוד טקסט שמסביר עליו ועל האומנים שבו, אבל אין כאן כזה. חבל. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: הגענו לפינה החודשית שלנו של סקירת אוסף של מוסיקה מקומית ואחרי סקירה של שני אוספים של מועדון האומן 17, חוד החנית של תרבות המועדונים הפופולרית מירושלים בניינטיז, אנחנו עוברים לצד השני של המתרס. "קססה", שאני לא צריך להסביר סלנג למה זה, היה אוסף של החזית האלקטרונית. החזית לא היתה מועדון, החזית היתה סוג של איגוד של כמה אמני מוסיקה אלקטרונית אלטרנטיבית, שפעלו מאמצע שנות התשעים בישראל.
ההקשר שעשיתי קודם לאומן 17 והגדרתה של החזית כצד השני של המתרס, הוא בגלל שרבים מאומני החזית הם ירושלמים, או ירושלמים לשעבר. בראשם עמד אביעד אלברט, בעברו איש קסבה רקודס, שהקים את החזית כפלטפורמה למסיבות ולהופעות של אמני הקולקטיב הזה. חוץ מאלברט היו בחזית עוד שמות ירושלמים מוכרים כמו מלכיאל גרוסמן (כאן תחת השם Bruce is Coming), ישי אדר (לשעבר מנושאי המגבעת), להקת ישראל (הלהקה הותיקה ביותר שפעילה בארץ), אלון אבנת (כאן בהרכב גאזה) וביניה רכס (שניהם היו בעבר בהרכב דיוולט, שהוציא אלבום בחברת נענע), נדב רביד (כאן תחת השם דוב), מוריס צרפתי (שאחר כך היה בלהקות סרטן השד וההם) וכמובן אלברט עצמו (כאן תחת השם טינו). כל האנשים האלו, כאמור, הגיעו מירושלים באחד מגלי היצירה המעניינים והמסקרנים שעיר הבירה הישראלית ידעה. כולם יצרו אלקטרוניקה שישרה קו עם חוד החנית של היצירה בחו"ל, כולם היו מוכשרים ומעניינים.
לרשימת הירושלמים מתלווים כאן עוד כמה אמנים ישראלים ובסך הכל "קססה" הוא תמונת מצב מפעימה על סצינה מרגשת שפעלה כאן בתקופה מאוד מסויימת.
החזית קיימה כל מני אירועים בכל מני מקומות שרובם כבר לא קיימים, מקומות שמקבלים קרדיט ברשימת התודות - בין השאר בדבש ובשריטה התל אביבים וברוזה, בולינאט והצוללת הצהובה בירושלים. בכלל, רשימת התודות כאן היא דרך להזכר בכל מי שעשה את אותה הסצינה באותה התקופה, כולל ליין הרייבים 100 מטר מתחת לאדמה, הרדיו הפיראטי הירושלמי פריסקופ 92.2 אף.אם, החנויות קרמבו ובאלאנס, המגזין New-Zeek ועוד המון המון אנשים. כשאני קורא לאתר הזה "אומרים שפעם היה פה שמח", על דברים כמו החזית האלקטרונית אני מדבר. כמות האנשים המעורבים, המוסדות, היצירה ואפילו החתרנות (מאחור כתוב: מחיר כפול לחיילים...) גורמים לי להתגעגע ולקוות שיקום כאן עוד דור שיעיר את השטח וינסה להיות יצירתי, מרגש ומקורי כמו הדור המוכשר שצמח כאן בניינטיז.
אז נכון, הדיסק "קססה" לא היה הצלחה מסחרית אדירה, אבל האימפקט שלו על הולדתה של סצינת אינדי אלקטרוני שפרחה כאן בחמש-שש שנים אחרי שהוא היה אדיר. שלא לדבר על המסיבות המדהימות של החזית.

ערך אספני: 120 ש"ח

ציון: 9


תודה ליורם אליקים שהאוסף סוקר באדיבותו

Haoman 17 Jerusalem

שם האוסף: Haoman 17 Jerusalem

תת כותרת: Session One

חברת תקליטים: IMP

שנה: 1999

עריכה ומיקס: סהר זנג'לביץ'

הפקה: צוות IMP

מק"ט: IMP 2071

רשימת שירים:

CD1 - Unmixed
1 Des Mitchel - Welcome To The Dance

2 Balearic Bill - Destination Sunshine

3 Agnelli and Nelson - Everyday

4 Plastic Angel - Follow Me
5 Ambassador - The Fade
6 Rising Star - Touch Me
7 Lost Tribe - Gamemaster

8 Sander Kleinenberg - Sacred

9 Animated Rhythm - Persuasion

10 Katcha - Touched By God

11 System Lush! - Goin On

12 Humate - Love Simulation
13 Manjaro - Apperception

CD2 - Mixed
1 System Lush! - Goin On (DJ Set)
2 Sander Kleinenberg - Sacred (DJ Set)
3 Plastic Angel - Follow Me (DJ Set)
4 Animated Rhythm - Persuasion (DJ Set)
5 Lost Tribe - Gamemaster (DJ Set)
6 Balearic Bill - Destination Sunshine (DJ Set)
7 Des Mitchel - Welcome To The Dance (DJ Set)
8 Rising Star - Touch Me (DJ Set)
9 Agnelli and Nelson - Everyday (DJ Set)
10 Humate - Love Simulation (DJ Set)
11 Ambassador - The Fade (DJ Set)

12 Katcha - Touched By God (DJ Set)

עטיפה: מה שנקרא אלגנטי. איל כ"ץ וסער פרידמן, שעיצבו ומיתגו כל דבר שקשור לאומן - מהמועדון, דרך ההזמנות ועד ללוגואים - עיצבו גם את זה. כ"ץ היה גם מהבעלים של האומן ואחרי אפיזודת המועדון הם הקימו חברת מיתוג מצליחה בשם Open, שבין לקוחותיהם אפשר למצוא את AM:PM. כתבה מעניינת עליהם מגלובס אפשר לקרוא כאן. בכל מקרה, לעטיפה של האוסף הזה הם עשו משהו ברוח ההזמנות של המעודון - עדין ומינימליסטי. בפנים יש תמונות נחמדות ממסיבות של המועדון. לא מדהים, אבל גם לא רע. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: האומן 17. אני לא יודע מאיפה להתחיל. מחוויות אישיות מהמועדון? מההיסטוריה שלו בכללי? מדיבור על הדיג'יי האגדי שלו? המקום היה כזה מדהים, שאין לי מושג מאיפה לתקוף את הנושא הזה, אבל אני אנסה בכל זאת. בסוף שנות התשעים, בזמן שישראל ידעה יציבות בטחונית והראתה סימנים של יציאה מהמיתון הכלכלי, סצינת המועדונים הישראלית החלה לפרוח במה שהתפתח לקלאב-לאנד מרשים.
אנשים חושבים שההאדרה של התקופה ההיא היא בגדר הגזמה, אבל אני רציני - באמת קרה משהו בישראל באותה התקופה ואפילו ה-BBC לא נשאר אדיש והפיק תכנית דקומנטרית על הסצינה הישראלית, תכנית שהייתי מת לראות היום, אז אם למישהו יש כיוון...
זה לא נגמר בזה. Global Underground, סדרת האוספים הבריטית המעולה החלה את דרכה עם הוצאת סט של טוני דה ויט בתקלוט שלו בתל אביב. תקליטנים מקומיים כמו ג'ז וצ'ופי נכנסו למצעדי המכירות בכל העולם עם קטעים שהם הפיקו. גיבורת הקלאבים המקומית דנה אינטרנשיונאל זכתה באירוויזיון והשורה הראשונה של דיג'יים מכל העולם הגיעו בזה אחר זה לתקלט בישראל.
בתוך כל ההו-הא הזה, בלט לחיוב מועדון אחד ויוצא דופן - האומן 17. בניגוד לשאר המועדונים המובילים בארץ שהיו באיזור המרכז, האומן היה בירושלים רחוק מכל ההמולה.
המיקום הגיאוגרפי של האומן הקנה לו מעמד של אתר עליה לרגל, כמעט דתי. כל זה לא היה רק רעיון מיתוגי. האומן נתן תוכן. זה היה המועדון הכי מועצב בארץ, עם הסאונד הכי טוב, הרזידנט הטוב בארץ והדיג'יים הטובים ביותר מחו"ל.
הקו המוסיקלי שלו היה קלאב-טראנס, שעליו ניצח התקליטן המוכשר סהר זנגלביץ' המקומי. את זנגילביץ' אני מכיר עוד מימיו כתלמיד בתיכון רנה קאסין שלמדתי בו. הוא היה בחור שקט ונעים שאהב מאוד מוסיקה. הוא החל את דרכו כתקליטן במסיבות לנוער במועדונים כמו הדרפדייה והפיתגורס ועם הזמן והמהפכה האלקטרונית של הניינטיז, הוא התקדם להאוס.
חברת IMP, שהיתה ערה להצלחת המועדון המדהים, חברה לאומן והוציאה לו אוסף שהוא סוג של כרטיס ביקור תדמיתי. זנגילביץ' אסף וערך את הקטעים, שמעלים זכרונות מתוקים מהמועדון שהוא היה. הדיסק השני כולל את אותם השירים, רק במיקס מתוקלט של זנגילביץ', במה שנשמע כמו לילה מיתולוגי, הלום אלכוהול ורד בולים, באופוריה המועדונית שצמחה כאן בסוף הניינטיז. לא היה דבר כזה. תאמינו לי.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8

קלטות של חברת "התקליט חיפה בע"מ" מ-1987-1990

מעבר לעבודתי בסיקור אוספים משנות התשעים, אני גם מנהל שני פאבים נחמדים בירושלים, אחד מהם נקרא "הקסטה" והוא מקושט, בין השאר, בהמון קלטות ישנות. אחד הלקוחות בפאב הפתיע אותי השבוע והביא לי שק עם קלטות ישנות שהוא מצא איפשהו, כדי להוסיף קישוטים במקום. בין הקלטות היו כל מני אוספים הזויים פלוס פלוס שחברת "התקליט חיפה בע"מ" הוציאה בין השנים 1987 ל-1990.
"התקליט" היא אחת החברות הותיקות בארץ. היא הוקמה ב-1965 והיא פעילה בקונסטלציה מצומצמת עד היום. מאחורי החברה עומד דב זעירא (אבא של ניצן זעירא, שלימים הקים את חברת נענע). בשנות השבעים החברה החלה לייצג בארץ קטלוגים של חברות מחו"ל והיא גם החתימה שורה של אמנים מקומיים כמו אילן ואילנית, בעז שרעבי ואריאל זילבר. בשנות השמונים החברה החלה לזחול מאחור. ההחתמות פחתו, הלייבלים מחו"ל נקנו על ידי חברות אחרות והתקליט נראה היה שגוועת. בתקופה הזאת הם החלו להוציא כל מני אוספים סוג ז', כפי שניתן לראות בתמונה (תלחצו עליה כדי להגדיל, זה שווה!). האוספים האלו כוללים חידושים ברמות כאלו ואחרות ללהיטי השעה ומה שמרגש בהם בעיקר זה העטיפות הקאמפיות, שלא לומר שמות האוספים (מכירים את האוסף "במבה"???).
בהמשך הניינטיז "התקליט" הביאה לשורותיה את אורן בר-אל, כיום בפונוקול, שיעדכן את שורות המוסיקה החדשה שמה, במהלך שהראה תוצאות רגעיות. אני מבטיח לספר הרבה יותר על התקליט כשאגיע לסקר את האוספים האלו. בינתיים, סוף שבוע כייפי לכולם.