החברים של סרג'נט פפר

אני שמח לארח עוד כותב אורח באתר, את מתי ג'י, שהקוראים האדוקים בוודאי מזהים בזכות התגובות המעמיקות שהוא משאיר לגבי הרבה מהאוספים כאן. מתי כתב על אחד האוספים המיוחדים שיצאו בישראל בשנות התשעים - "החברים של סרג'נט פפר". האוסף הוא אוסף שירים משנות השישים, אוסף של דיסק אחד בעריכת איש הרדיו הידוע יואב קוטנר. למיטב ידעתי זהו האוסף היחידי שקוטנר ערך, מה שהופך אותו לעוד יותר מיוחד, מה גם שקוטנר, שהיה אז סלב ברמה הכי גבוה בארץ, היה כלי לשיווק האוסף, שהצליח מאוד בזכות זה.

עוד שני דברים שאני חייב להזכיר לגבי האוסף לפני שאני מעביר את השרביט למתי הם שמו ומעצב העטיפה. השם, למי שלא קלט, מתייחס לאלבום הקלאסי של הביטלס, "סרג'נט פפרז לונלי הארטס קלאב באנד" מ-1967. הביטלס הם ה-להקה של קוטנר, אבל הם לא מופיעים באוסף מסיבה מאוד פשוטה. הביטלס מעולם לא אישרו שימוש של קטעים שלהם באוספים, מחשש לפגיעה במוניטין. שימוש באוספים נראה לביטלס כמשהו בזוי, שיוריד מערך היצירות שלהם. בשנות השמונים והתשעים היו כמה אומנים שדגלו בגישה הזאת, בין השאר מדונה או מייקל ג'קסון, אבל מאז אפילו שני אלו נשברו. כאמור גם סלבריטאיותו של קוטנר בישראל לא עזרה ואין כאן שום ביטלס. מכאן השם, שמהווה סוג של קריצה, כמעט בדיחה על חשבון הצרכן, העורך, האומנים באוסף, או מי שלא תרצו.
לגבי העטיפה, אייר אותה דודו גבע, כנראה אומן הקומיקס המוכשר ביותר שפעל בישראל. גבע, שגדל בשכונת רחביה בירושלים, הלך לעולמו בשנת 2005, כשהוא בן 55. בחייו הלא מאוד ארוכים הוא הצליח לשנות את השיח המקומי באמצעות קומיקס חברתי-הומוריסטי שכיכב על גבי מיטב העיתונים בארץ. יצא לי לעבוד עם גבע למשך תקופה בשנת 2002-3, כשערכתי מדורים במקומון הירושלמי "כל העיר". גבע החזיר את קומיקס הדגל שלו, "הברווז", באותה תקופה ויצא לי לערוך את עבודותיו ולעבוד איתו באופן כמעט יום-יומי. גבע התגלה לי כאמן מהשורה הראשונה. איש שיחה מרתק וכישרון יוצא דופן. העטיפה של האוסף הזה היא ההתעסקות היחידה שלו עם עולם המוסיקה, אבל הוא בהחלט היה בחירה ראויה - איש הקומיקס הגדול ביותר שהיה כאן אייר את האוסף של אושיית הרדיו הגדולה ביותר שצמחה בישראל. ריספקט אמיתי. עכשיו אליך, מתי:


שם האוסף: החברים של סרג'נט פפר

תת כותרת: אוסף שירי סוף שנות ה-60 בעריכת יואב קוטנר

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: יולי, 1993

עורך: יואב קוטנר

הפקה: ליאור סולימן, משה מורד ואליסון ריף

מק"ט: 20072-2

רשימת שירים:

1 David McWilliams – The Days of Pearly Spencer

2 Simon Dupree and the Big Sound – Kites

3 The Animal – It’s My Life

4 Spencer Davis Group – Gimme Some Lovin’

5 Santana – Evil Ways

6 Deep Purple – Hush
7 Wallace Collection – Daydream
8 The Hollies – He Ain’t Heavy, He’s My Brother
9 Scott McKenzie – San Francisco
10 The Beach Boys – Good Vibrations
11 Tommy James and the Shondells – Crimson and Clover
12 Spirit – Nature’s Way
13 The Churchills – Too Much In Love To Hear
14 Herman's Hermits – There’s A Kind Of Hush
15 Donovan – Atlantis
16 Fleetwood Mac – Albatross
17 Blood, Sweat and Tears – I Love You More Than You’ll Ever Know
18 Mashmakan – As The Years Go By

עטיפה: מושקעת למדי. זה בעצם מה שמשך אותי לבדוק את האוסף. האיורים של דודו גבע גאוניים, מבריקים ומצחיקים... ככה תופסים את העין של הצרכן! אחרי האיורים, העיצוב הגרפי הוא של נורית וינד קדרון. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: בשנת 1993 סוף סוף נפל דבר בישראל בתחום אוספי הנוסטלגיה: אוסף סיקסטיז רציני. נכון, אוספי סיקסטיז יצאו בישראל עוד בשנות ה-80, אבל כשמדברים על אוסף מושקע, עם עטיפה מושכת וחוברת ובה פרטים על כל שיר ושיר, מה שיש לנו כאן הוא כנראה החלוץ בתחומו... ולא בכדי, כי העורך הוא יואב קוטנר, שרבים רואים בו את ממשיכו הישראלי של ג'ון פיל, שדרן הרדיו הבריטי האגדי.
בכדי להבין כמה עוצמה טמונה פה, יש לעשות קצת שיעורי בית: מי שיבדוק אוספי להיטי סיקסטיז אחרים, ובמיוחד את אלה שהופקו בשיתוף פעולה של כמה חברות תקליטים, יגלה כי ברוב המוחץ של הפעמים עדיין ישנה נטייה פושעת להביא שוב ושוב את אותם שירים, ולהתעלם באופן מפתיע ופוגע מאחרים, חיוניים לא פחות. זה לא בגלל שלא הושגה זכות שימוש באותם שירים (וברוב המקרים ניתן להשיג אותה), כמו שזה קשור לבנאליות בה נוטים להתייחס לנוסטלגיה. ייתכן גם שזה סתם מתוך הרצון ללכת "על בטוח".
לפיכך, מה שמציגים באוסף שלפנינו, הוא נסיון מאתגר-משהו. לא רק שמדובר פה בשימוש בקטלוג הלועזי של חברה אחת בלבד, אלא ברעיון שגם במסגרת מגבילה שכזאת ניתן להפתיע. שלא כמו עורכי תכניות רבים בקול ישראל (שיודעים ורוצים אך לא מעיזים), קוטנר הגל"צניק לא הסתפק כאן ב"סתם" להיטים השייכים לחברת אן.אם.סי, אלא טרח להתרכז בעיקר בכמה וכמה שירים (קטעים מס' 1-7, 10-13, 15-18) שהיו להיטים הן בקול ישראל והן בגל"צ אבל עדיין לא נכללו באוספים אחרים מתוצרת ישראל. כן! ניתן לעשות זאת, ועל זה בלבד מגיע לו בראבו כפול שבע, אפילו אם לא הצליח להכניס לכאן את אהוביו הביטלס (שהיו שייכים לחברת אן.אם.סי אבל לא נתקבלה זכות שימוש לשום שיר שלהם).
מן הון להון, נבחרת של תותחים אחד אחד כבר יש ביד ומה קורה כשאחד השירים הנחוצים מאד לפרוייקט שייך לחברה אחרת והאגו או הכיס שלנו לא מעוניין לדבר איתם? נו, גם את זה ניתן לפתור, ובאופן יצירתי למדי: השיר של להקת ספנסר דייויס (קטע מס' 4) יצא בבריטניה במקור בחברת Island, ולפיכך, בישראל היה שייך, עקרונית, לחברת BNE. מה עושים במקרה שכזה? אספנים כמו קוטנר יודעים שבארצות הברית השיר יצא במקור במיקס אחר, עם תוספת של קלידים, ובחברת United Artists שבינתיים נבלעה על-ידי EMI שגם נותרה בעלת הזכויות על קטלוג הלהקה בארצות הברית. ומי ייצג את EMI בישראל בזמן יציאת האוסף? נכון מאוד, חברת אן.אם.סי. אז כאן הלכו על המיקס האמריקאי, ובא לציון גואל. את זה, רבותיי, לא תמצאו בעטיפה. זה מידע אישי.

הדובדבן שבקצפת? מנקודת מבט ציונית זה ללא ספק שיר מס' 13, של "הצ'רצ'ילים". רק כאן הבנתי מדוע השיר לא הופיע באלבום של הלהקה הישראלית המהוללה ששרה באנגלית, ושיצא לראשונה בפורמט CD כשנתיים לפני אוסף זה. השיר לקוח מתקליטונם הראשון, משנת 1969, שיצא על CBS, בעוד שהאלבום יצא במקור מאוחר יותר באותה שנה, אצל הד-ארצי.מבולבלים? אז זהו, שבשנת 1993, בחברת אן.אם.סי בכלל לא היו מבולבלים, ומסתבר שמעבר לטריק של לכלול פה קטע שבשעתו היה להיט ענק ברדיו אבל בקושי ניתן היה להשיגו (כי יצא רק על תקליטון נדיר במהדורה של כמה מאות עותקים), השיר פשוט משתלב יופי בקונספט של האוסף, אם כי לא מן הנמנע שבהתחשב בכך שאספנים בכל העולם להוטים אחר אותו תקליטון נדיר, היתה פה הזדמנות נהדרת לשיווק האוסף לחו"ל. בשורה התחתונה, לזמנו, האוסף הזה היה פשוט הברקה.

ערך אספני: 100 ש"ח

ציון: 8 ולו רק בגלל האורך הכולל: פחות מ 70 דקות. כשמעורב פה עורך כמו יוד קוטנר, אז ממנו באמת ציפיתי ליותר

מתי ג'י

Volume 7

אחרי שארחנו כאן את גבי טרטקובסקי ואת רן עצמון, אני שמח לארח באתר עוד כותב אורח, את יעקב אשכנזי המוכשר. אני לא יודע עד כמה אתם עוקבים אחר התגובות בבלוג, אבל מי ששם לב לתגובות של ג'ייקוב בוודאי התרשם מידיעותיו המעמיקות בהצלחות של קטעים שונים בשנות התשעים. כיום אשכנזי משתמש בידיעות האלו כדי להיות אחד העורכים של תכנית הרדיו "קופסת הלהיטים" בהגשת עופר נחשון ב-88 אף.אם וגם כדי להפתיע באופן תדיר את חבריו בפייסבוק עם יציאות נשכחות ומעניינות מהניינטיז.

את אשכנזי זימנתי לסקר את האוסף "ווליום 7" מסדרת ווליום של IMP. אשכנזי לא טרח לציין זאת בביקורת שלו, אבל ווליום היא סדרה שהוא עוקב אחרי לאורך כל שנותיה ושברור שמאוד קרובה לליבו ושהשפיעה עליו. אני לא אכביר במלים, הבמה שלך יעקב:


שם האוסף: Volume 7

חברת תקליטים: IMP

שנה: מרץ, 1995

עורך: יורם ואזאנא

מק"ט: IMP 2016

רשימת שירים:

1 Indiana - All I Need Is Love (Radio Mix)
2 Nicki French - Total Eclipse Of the heart (Radio Edit Mix)
3 Thelma Houston - Don't Leave Me This Way (Radio Edit)
4 Fargetta - This Time (Sexy Night)

5 20 Fingers - Lick it (Club Mix)
6 Outhere Brothers - La La La Hey Hey (OHB Mix With Intro)
7 Tipical featuring Josh - Round and Around
8 Zig And Zag - Them Girls Them Girls (Radio Luvmix)

9 3Rd nation - I Belive (Stones Radio Edit)
10 T Spoon - Mercedes Benz (magic Driendslive Edit)
11 DJ Bobo - Love Is All Around (Radio Version)
12 Fun Factory - Pain
13 Good Shape - King Of Your Heart
14 Cassandra - Aria C. (Radio Mix)

15 2 In A Tent - When I'm Cleaning Windows (Turned Out Nice Again)
16 Anita - Na Na Na (Everybody Wake Up)
17 The Vazana Man Mega Mix - Various Artists

עטיפה: מסורת החלפת הצבעים של סטודיו איילה ואיתן המשיכה גם כאן. לטעמי שילוב הצבעים כאן הוא אחד היפים בסדרה. בנוסף הורדה מהעטיפה העין שחזרה בחלק 4 ושתשוב גם בחלק הבא. שינוי קטן נוסף: רשימת האמנים עברה ליישור שמאלי אחרי שהייתה מיושרת לימין בחלקים 4-6. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: החלק השביעי בסדרת ווליום היה הראשון לשנת 1995. כל הקטעים שבו יצאו לראשונה בסוף 1994. זה היה האוסף השני של IMP באותה שנה אחרי "גוש דאנס 2". את האוסף פותח All I Need Is Love של אינדיאנה, דוגמה קלאסית לתופעת השירים שהיו להיטי ענק רק בישראל ובמדינת המוצא שלהם ולפעמים הצליחו הרבה יותר רק בישראל. המסלול היה די קבוע: קופסת הלהיטים היתה בונה את הלהיטים האלו, ממנה הם היו מגיעים למצעד הלועזי ומשם הפכו בדרך כלל למובילים באוספים השונים. באוספי ווליום הקודמים אפשר לראות עוד דוגמאות כמו הלהיטים "Ol'a Pachanga" של אל סונידו או "Legendary Children" של הולי ג'ונסון, שניהם שייכים לחלק שהצליח בישראל הרבה יותר מכל מקום אחר. במקרה של Indiana ההצלחה היתה כפולה - מקום ראשון באיטליה וגם בישראל.
שני השירים הבאים באוסף הם החידוש של ניקי פרנץ' לבוני טיילר, שמבחינת נתוני מכירות עולמיים הוא כנראה המצליח ביותר באוסף הזה והחידוש של תלמה יוסטון לעצמה. אם מצרפים אליהם את גם את Zig and Zag (שהגיעו באדיבות הד ארצי) ואת 2 in a Tent (עם שיר שהיה כישלון ביחס לציפיות ממנו), מקבלים ארבעה שירים שהיו להיטי טופ 40 בבריטניה - וזה אולי השינוי הגדול ביותר שיש באוסף לעומת קודמו, "ווליום 6", שלא הכיל אפילו אחד כזה וכלל, לעומת זאת, כמה קטעים זניחים יחסית שהגיעו בעיקר מאיטליה. ז'אנר הלהיטים הזניחים הזה שאפיין את חלק 6 כמעט ונעלם מחלק 7 ואפשר לומר שנותרו ממנו רק הקטעים של Cassandra הבלגי שהצליח לא רע יחסית במצעד בישראל ושל Anita. בהקשר הזה צריך לציין גם את ה-Outhere Brothers, שפרצו בבריטניה בענק עם להיט אחר שלהם, "Don't Stop", פחות או יותר במקביל ליציאת האוסף והצליחו מאוחר יותר גם עם "La La La Hey Hey" שמופיע כאן. אפשר גם לציין את 20 Fingers ו-DJ Bobo שהיו בטופ 75 הבריטי עם השירים שלהם ואת ההרכב 3rd Nation שזכה להצלחה במצעדי הקלאב בארה"ב, עוד מקום שווליום 6 לא היה בו.
את הקטע החמישי באוסף, זה של Fargetta, אפשר לכלול באותה רשימה עם ארבעת הקטעים שבין מס' 10 ל-13 באוסף. כולם שייכים לאמנים שכבר הופיעו לפחות פעמיים באוספי ווליום הקודמים והפכו למזוהים עם הסדרה (בעיקר DJ Bobo). כנראה שב-IMP רצו ללכת על השמות הבטוחים אבל הבעיה היתה שאף אחד מהם לא היה כאן בשיאו, לפחות במה שקשור להצלחה בישראל, וזו כנראה הסיבה שהם נדחקו לחציו השני של האוסף.
עוד שיר שלא הצליח במיוחד בארץ הוא זה של ,Tipical שדווקא היה להיט גדול באיטליה. את ההצלחה הגדולה בארץ הביא הסינגל הבא שלהם, "The Colour Inside", שהצליח במסלול של "All I Need Is Love" של אינדיאנה, שהזכרתי בהתחלה ושיצא מאוחר יותר באוסף היטליסט 4.
את האוסף מסיים המגה מיקס של יורם ואזאנא, שמקבל גם כיתוב על העטיפה "לראשונה בישראל מגה מיקס של כל הלהיטים בעריכת ואזאנא מן". המגה מיקס, שכלל 8 קטעים שהופיעו באוסף, היה רעיון נחמד מאוד וגם הביצוע היה מוצלח. זה בטח עדיף מסתם עוד פילר, אבל לרעיון הזה לא היתה המשכיות והוא נעלם מהחלקים הבאים.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון: 7


יעקב אשכנזי

רוחות בלילה - Spirits in the Night

אחרי הראיון שניהלתי עם רן עצמון בשבוע שעבר, התחלנו לדבר על כל אותם האוספים שהוא היה מעורב בהכנתם, כשעצמון נהנה לספר בעיקר על אוסף הרוק המתקדם "Spirits in the Night" שהוא ערך עם צ'רלי סולומון. עצמון סיפר לי שרוק מתקדם היתה המוסיקה האהובה גם עליו וגם על סולומון ושזה האוסף הכי קרוב לליבו שהוא ערך. ביקשתי ממנו לספר על האוסף בעצמו והוא נענה בשמחה. זאת הזדמנות מיוחדת ונדירה ללמוד על התהליך המלא בהרכבת אוסף.

שם האוסף: רוחות בלילה - Spirits in the Night

תת כותרת: תור הזהב של הרוק המתקדם

חברת תקליטים: הד ארצי/ הליקון

שנה: 1992

עורכים: צ'רלי סולומון ורן עצמון

מק"ט: ARTON 19557

רשימת שירים:

1 Yes - Yours is no Disgrace
2 Genesis - Firth of Fifth
3 Emerson Lake & Palmer - Lucky Man
4 Rick Wakemen - Catherine Howard
5 King Crimson - Epitaph
6 Manfred Mann's Earth Band - Spirits in the Night
7 Jethro Tull - Aqualung
8 Wishbon Ash - Throw Down Your Sword
9 Roxy Music - A Song for Europe
10 Van Der Graaf Generateor - My Room

11 Greenslade - Spirit of the Dance

עטיפה: עיצוב של אורית חן צדוק על תמונה של אימג' בנק. רצינו לעשות מחווה לסטודיו האגדי "היפנוזיס" שהיה אחראי לעשרות עטיפות פרוג קלאסיות. תקציב להיפנוזיס לא היה לנו כמובן אז בחרנו תמונה סוריאליסטית משהו שהיו בה אלמנטים מאד פרוגיים ושהזכירה את רוח העטיפות הללו

ביקורת ורקע: האוסף הזה נולד מאהבה. מאהבה גדולה של צ'רלי סולומון ואנוכי לרוק המתקדם, אותו פרוגרסיב רוק מושמץ שהיה מוזיקה נון גראטה בתחילת שנות התשעים, מוסיקה של דינוזאורים עת יציאת האוסף. צ'רלי ואני חיפשנו כל הזמן נושאים לאוספים והיה ברור לנו שאוסף פרוגרסיב חייב להיעשות למרות סיכויי המכירה הלא מזהירים. צ'רלי ערך במשך שנים את תוכנית הדגל של הפרוג, "קצת אחרת", ששודרה ברשת ג' ואני גדלתי על התוכנית שבמידה רבה עיצבה את טעמי המוסיקלי. כך שמבחינת שנינו היה כאן מעין סגירת מעגל בניסיון לתעד את תור הזהב של הרוק המתקדם.

התחלנו באיסוף החומרים. יש הרכבים שלגביהם לא היו ספקות, השאלה היתה רק איזה קטע של קינג קרימזון, יס, ג'נסיס, אמרסון לייק ופלמר ודומיהן לכלול בדיסק. גם לגבי ואן דר גראף ג'נרייטור לא היו לנו ספקות, ולא היה לנו ספק איזה שיר אנחנו רוצים לאוסף-את ,"Refugees" כמובן. אבל פיטר האמיל סירב לאשר את השיר ונאלצנו להסתפק בקטע פחות מוכר של הלהקה. עם ג'נסיס לא היה לנו ספק כי "Firth of Fifth" הוא השיר. גם שיר יפהפה וגם דוגמא קלאסית ליצירת פרוג מורכבת ומוצלחת שאינה גולשת לטרחנות. כנ"ל לגבי "Epitaph" המופלא של קינג קרימזון (רוברט פריפ הוציא לנו את הנשמה עד שאישר) ו-"Your's is No Disgrace" של יס. גם מבחינת רוקסי מיוזיק וג'טרו טאל היינו מאד סגורים על עצמינו והיה לנו ברור שקטע הסיום צריך להיות "Spirit of the Dance" של גרינסלייד, קטע שהיווה את אות הפתיחה המוכר של "קצת אחרת" במשך שנים ארוכות. במקביל רצינו לשלב גם שניים שלושה "להיטי" פרוג והבחירה המתבקשת היתה "Lucky Man" של ELP וכמובן, הביצוע הענק של מאנפרד מאן ולהקתו לשירו של ברוס ספרינגסטין ""Spirits in the Night. הבנו די מההתחלה שזה גם צריך להיות שם האוסף: להיט גדול יחסית, שיר מבוקש שקשה למצוא על דיסק ושם השיר עצמו שמתלבש בול על אוסף פרוג ומשקף את תוכנו במידה רבה. אז שם היה לנו, כמה שירים מעולים ועדיין היו חסרים לנו שני קטעים לפחות לסגירת האוסף. אני כבר לא ממש זוכר מי סירב לנו (פינק פלויד כמובן, נדמה לי שג'נטל ג'איינט ואולי עוד כמה) וברור לחלוטין שהקטע של ריק וייקמן הוא פילר לא מוצלח אבל לא היו לנו ברירות. היתה גם ביקורת על כך שכללנו בדיסק שיר של ווישבון אש, שבכלל לא בטוח שהיא להקת פרוג אבל כאן היה בבירור עניין של טעם אישי. האלבום ממנו לקוח השיר של ווישבון אש, ","Argus הוא אחד התקליטים הכי אהובים עלי בכל הזמנים וכבר מדובר בהרבה שנים. אז לקחתי לעצמי חירות לכלול באוסף שיר מאלבום שאני מאד מאד אוהב, גם אם הוא לא מתאים לאוסף במאת האחוזים.

לאחר כמה חודשים היו לנו רשימת שירים סופית, סדר עריכה ואת שם האוסף. הגענו לשלב העטיפה. רצינו כמובן לעשות מחווה לסטודיו האגדי "היפנוזיס" שהיה אחראי לעשרות עטיפות פרוג קלאסיות. תקציב להיפנוזיס לא היה לנו כמובן אז בחרנו תמונה סוריאליסטית משהו שהיו בה אלמנטים מאד פרוגיים ושהזכירה את רוח העטיפות הללו. כאמור, מוזיקת הפרוג היתה באותם ימים ממש משוקצת וצ'רלי ואני קיווינו שאולי מאזינים צעירים יתוודעו למוסיקה הזו באמצעות האוסף. לכן הציע צ'רלי שננחיל לאוסף ערך מוסף בדמות טקסטים קצרים לגבי כל קטע והלהקה שבצעה אותו. לקחתי על עצמי את המשימה באהבה ולאחר שסיימתי לכתוב את הקטעים הללו הוספתי עוד מאמר על הז'אנר בכללותו כולל סקירה היסטורית קצרה. אני לא משוכנע שעשו את זה לפנינו, אבל באוסף שנולד מאהבה וקצת שליחות מיסיונרית, זה התבקש. רצינו בפירוש להגיש אוסף פרוג מושלם מכל האספקטים. צ'רלי תרם את הפראזה החותמת את החוברת Some Dinosaurs never die, they just hibernate , צירפנו איור של דינוזאור חמוד בשביל הקריצה והאוסף היה מוכן.

האוסף כצפוי לא היה הצלחה מסחרית גדולה. אני חושב שבזמנו הוא נמכר בשלושת אלפים עותקים אבל זה אחד האוספים שאני הכי אוהב, מאלו שהייתי מעורב בעשייתם. וכן, עד היום אני מת על מוזיקת הדינוזאורים הזו.

רן עצמון

ערך אספני: 60 ש"ח

Hip Hop Hooray

שם האוסף: Hip Hop Hoorayלרגל החג, או סתם בעצם, יש לנו כותב אורח היום, גבי טרטקובסקי מהבלוג המעולה "זכרונות מעוצבים מחדש - כיצד תרבות פופלארית משנה אותנו ולהיפך". נתחיל בכמה מלים של גבי, מתוך הבלוג שלו, על האוסף עליו הוא כתב: "בחרתי לכתוב על החלק הראשון בסדרת "היפ הופ הוריי", משנת 1994, משום שלטעמי, זהו אחד האוספים המשובחים ביותר שיצאו פה, אשר חשיבותו היא מעבר להצלחתו המסחרית. ההשפעה של "היפ הופ הוריי" לא פסחה גם עליי כנער מתבגר, ושחררה אותי מן המסגרת הנוקשה של רוק קלאסי; ועל כך אני מודה לעורכיו המוזיקליים עד היום".


תת כותרת: אוספ ראפ

חברת תקליטים: הד-ארצי, הליקון, קאסבה רקורדס

שנה: דצמבר, 1994

עורכים: רן שריג, רן עצמון וגיא אילון

מק"ט: ARTON 19544

רשימת שירים:

1 Ice-T - A Warning (intro)

2 Naughty By Nature - Hip Hop Hooray 

3 House Of Pain - Jump Around

4 Public Enemy - Give It Up

5 Snoop Doggy Dogg - Who Am I (what’s my name)?

6 Dr. Dre - Nuthin’ But a “G” Thing

7 Warren G & Nate Dogg - Regulate

8 De La Soul - Breakdawn

9 LL Cool J - Pink Cookies In A Plastic Bag Getting Crushed By Buildings

10 Positive K - I Got A Man

11 Queen Latifah - U.N.I.T.Y.

12 Wreckk-N-Effect - Rump Shaker

13 K7 - Come Baby Come

14 Jazzy Jeff & Fresh Prince - Boom! Shake The Room

15 Ice-T - I Ain’t New Ta This

16 Me Phi Me - Sad New Day 

עטיפה: גילה טרמר עיצבה עטיפה אשר שיקפה במידה את הדיסאינפורמציה המקומית דאז לגבי הז'אנר. תת-הכותרת מציינת סגנון נבדל מזה המופיע בשם האוסף עצמו, הכוכב החסר בדגל ארה"ב והעימות מול פסל החירות באים לסמן שההיפ-הופ היא מוזיקת מחאה טעונה, בעוד שהתספורת הפאנקיסטית של הבחור המייצג אותה, כאילו מזמינה את המאזינים להצטרף למסיבה פרועה. הכיתוב הפונטי של מדבקת האזהרה הידועה לשמצה נוסף על תקן בדיחה פרטית, אך נתפס כעילגות לשמה. קריצה נוספת לקהל היעד הצעיר נכללת בעטיפה הפנימית; שם מופיע צמח הקנאביס לצד הקריאה להסדרת מעמדו החוקי. כל אלו תורמים לתחושה שאולי מדובר בפרסומת חתרנית לג'ינס. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: התגייסות משותפת של חברות התקליטים, שלרוב הביאה תוצאות מרשימות ואוספים מוצלחים במיוחד, הייתה כאן חשובה שבעתיים. ההיפ-הופ בישראל נתפס אז עדיין כקוריוז, מעין פסקול של כובעים הפוכים, המגניב את האמריקניים אך זר לנו לחלוטין. אוסף מקומי חלוצי שכזה הצריך איחוד שורות ואת המיטב מקטלוגים שונים, בכדי שיכה שורש וישטוף את האוזן הישראלית בצלילים חדשים שלא ניתן להתעלם מהם.
"היפ הופ הוריי" ריכז את כל להיטיהם האחרונים, ולעתים היחידים, של אמנים צעירים רבים, מבלי להתחייב בלעדית ל-"גנגסטה" מצד אחד או לקטעים משעשעים ומדבקים מנגד. כחלק ממשימת החינוך מחדש שהחלו בה העורכים המוזיקליים, שותפו שמות גדולים באוסף - דה לה סול, פאבליק אנמי, ל.ל. קול ג'יי - למרות שנראו כמי שהיו בשלהי הקריירה; ואלו הוצגו בשירים שחרגו מהסאונד שפרסם אותם. בהאזנה מחודשת, האוסף רצוף בקלאסיקות תור הזהב השני של ההיפ-הופ ומהנה לכל אורכו, למעט, שירו של וויל סמית' שנכלל בשעתו כמקדם מכירות משמעותי.
כאמור, סצנת היפ-הופ מקומית חזקה לא הייתה בנמצא באותה עת, אך האוסף המשובח לא חלף לאנשים בישראל מעל הראש. כל מי שטען שהוא בקטע של היפ-הופ עוד מימיו בחטיבת הביניים ודאי שהאזין לאוסף זה, או לכל הפחות, ידע על קיומו. בעקבות הצלחתו, נוספו לו שלושה חלקים, מה שהפך למשך תקופה קצרה את הסדרה ל-"היטמן" של ההיפ-הופ. הסדרה יכלה להמשיך, אלמלא השתלטות במקביל על המיינסטרים, שביטלה את הצורך באוספים המוקדשים אך ורק לז'אנר, ואלו כבר נראו כמיושנים וחסרי טעם.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 9

גבי טרטקובסקי