שם האוסף: Kinky Love 2
תת כותרת: שירי אהבה אחרים
חברת תקליטים: אן.אם.סי
שנה: 1998
עורכים: שי ורדי ועוזי פרויס
הפקה: משה מורד ואליסון מאייר
שיוון ויח"צ: איריס אביטל וארז פרי
מק"ט: 20303-2
רשימת שירים:
1. Morrissey & Siouxsie - Interlude
2. Suede - Saturday Night
3. Shawn Colvin - Sunny Came Home
4. Mansun - Wide Open Space (Acoustic)
5. Dubstar - Stars (Acoustic)
6. Luscious Jackson - Why Do I Lie?
7. Fun Lovin' Criminals - We Have All The Time In The World
8. Nick Cave & The Bad Seeds - Into My Arms
9. Claw Boys Claw - Call Me An Angel
10. Blur - Strange News From An Other Star
11. Supergrass - Wait For The Sun (New Mix)
12. Polly Jean Harvey - Who Will Love Me Now?
13. Depeche Mode - Home
14. Rick Wright & Sinead O'connor - Breakthrough)
15. Radiohead - Exit Music (For A Film)
16. Oasis - Champagne Supernova
עטיפה: הצבעים מהעטיפה של חלק 1 שונו. לא ממש מעורר השראה, עד כדי כך שהמעצבים אייל כרמלי ושי ורדי לא קיבלו אפילו קרדיט פה. ציון עיצוב: 1
ביקורת: הדיון בסדרה הזאת, כפי שמובן מהביקורת על חלק 1 שלה, הוא דיון בגלגלציות, מפני ש"Kinky Love" היא בעצם ה"היטמן" של גלגלצ. סדרה שמלווה את הלהיטים הגדולים באמת של התחנה הזאת.
המון ביקורת הופנתה כלפי גלגלצ מאז זאת עלתה לאוויר באמצע שנות התשעים ביוזמה משותפת של משרד התחבורה וצבא ההגנה. טענו, בגדול, שהתחנה, כתחנה ציבורית, לא נותנת ביטוי למספיק סגנונות מוסיקליים. שהיא לא מנגנת דאנס ופופ ומזרחי ואלטרנטיבי ואלקטרוני, רק אינדי-רוק-מיינסטרימי-קלאסי, כל היום. במלים אחרות, טענו שגלגלצ היא לא רשת ג' וכשרשת ג' נסגרה בשנת 1997, הטענה הזאת הפכה להיות מהותית מאוד. פתאום, כל מי שהתעניין במוסיקה שהיא לא הרוק של גלגלצ, לא מצא את מקומו ברדיו. לא בגלגלצ, לא בתחנות האזוריות שנבנו על פי נהלים ורגולציות מטופשות של המדינה. פתאום ישראל הפכה למדינה המערבית היחידה בלי רדיו צעיר, רדיו פופ, רדיו טופ 40 וכל החצים הופנו לגלגלצ.
אם החצים האלו הופנו בצדק או שלא, לא אני הכתובת לענות. לעניות דעתי הבעיה היא בשיטה ובחוק הישראלי שהופך את המשימה של לפתוח תחנת רדיו פרטית לבלתי אפשרית. אם הרגולציה פה היתה דומה לזאת שבאירופה ובצפון אמריקה, אני בטוח שכבר מזמן היתה נפתחת פה תחנת פופ. לצערנו זה לא המצב.
אם היה אפשר להוציא את כל המשתנים האלו מהמשוואה ולבחון את גלגלצ של סוף הניינטיז-תחילת האלפיים רק בזכות התוכן שלה, הייתי אומר שהיא תחנה טובה מאוד לתחומה. התחנה, שנוהלה ביד רמה על ידי אלדד קובלנץ, היא תחנה עם קונספט מהודק, שפנה לקהל יעד מסוים, בדיוק כמו שתחנת רדיו מודרנית צריכה להיות. גלגלצ, כתחנת מיינסטרים-רוק, הפכה בתקופה ההיא להצלחה כבירה עם נתוני האזנה של כמעט 20 אחוזי רייטינג ולכוח המשפיע ביותר בתעשיית המוסיקה המקומית. מה שגלגלצ קבעו שהוא להיט - הפך ללהיט. גלגלצ הלכה על בטוח והכניסה לפלייליסט שלה שני שירים בערך בשבוע. התסכול כלפיה גבר, אבל הציבור אהב, מה שנתן לה את הגושפנקה להמשיך.
סדרת "קינקי לאב", כאמור, ישרה קו עם גלגלצ וחלק 2 של האוסף נשמע, פלוס מינוס, כמו התחנה באותם ימים. עם כוכבי האלטרנטיבה של השעה ולהיטיהם. קונספט ה"סוף שבוע רגוע" שהגו בהצלחה בגלגלצ - מקבל כאן ביטוי נרחב וכתוצאה מכך - גם חלק 2 הצליח יפה. אני מבטיח עוד על קינקי לאב וגלגלצ - בביקורת שתבוא בקרוב על חלק 3.
ערך אספני: 15 ש"ח
ציון: 7
