House Party 4

שם האוסף: House Party 4

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: 1997

עורכים: שירה שליט, רוברט גיטלמן ואורן קריסטל

מפיקים: דניאל בוחניק וג'ולי כהן

מק"ט: 2081-2

רשימת שירים:

1. Energy 52 - Cafe Del Mar (Three 'N One Remix) (8:43)

2. Space Frog - X-Ray (Follow Me) (Spacerunner Mix) (8:15)

3. Poppers - Every Little Time (Poppers Underground Mix) (Presents Aurra) (8:29)

4. Lunalife - Lunalife (Extended Mix) (7:20)

5. Fox - Cosmic Butterfly (Ibiza Mix) (5:10)

6. Continuous Cool - Manual (7:04)

7. Wink - Higher State Of Consciousness (Itty Bitty Boozy Woozy Mix) (6:03)

8. F 16 - X.T.C. Phase One (Alternative Mix) (4:42)

9. Sound Addiction - Can't Get Up (6:30)

10. Game Boy - Intens (6:02)

11. Incisions - Beyond Motion (6:50)

עטיפה: עיצוב של אילאיל חיטין. ארבע ענק נחת על היצור החללי שכיכב על עטיפות כל הסדרה. ברקע ספירלה-מנהרת הזמן, סטייל. נראה די טראנס, לא הכי האוס. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: לכאורה, נראה ששנתיים אחרי שחלק 3 של סדרת "האוס פארטי" כשל בחנויות, לא היתה ממש סיבה להחזיר את המותג הזה לסיבוב נוסף. מה שבכל זאת קרה, זה שבפונוקול הצטברו כמה להיטים קטנים ותסמכו על פונוקול של הניינטיז, שאם היו לה שניים-שלושה שירים סבירים, זה מספיק כדי להרים אוסף.

ידידי אבי לבקוביץ' מסביר לגבי האוסף הזה ש"האוסף הרביעי קיבל קידום נאה בתוכניות הקלאב ודי הצליח. מה שקידם אותו מאוד היה הרמיקס ל"קפה דל מאר", הפעם הראשונה שיצא בישראל. זה היה שנה וחצי לפני ההצלחה של הרמיקס ב-98'. עוד קטע שרץ חזק, גם בקופסת הלהיטים, היה "Follow Me" של ספייס פרוג, וגם "Lunalife". שלושת אלה הפכו אותו לרב מכר יחסי".

קורא נוסף של האתר, אבי אסור (הרבה "אבים" השתתפו בסיקור של הפרק הזה), הפנה את תשומת ליבי לעוד קטע מעניין באוסף. אסור חשף שבאוסף הזה מככבים Sound Addiction, הלא הם הרכב הפסיי-טראנס המצליח אסטראל-פרוג'קשן, תחת שם אחר, בקטע נדיר מאוד ומוצלח מאוד, מתחילת דרכם.

ציון: 6

ערך אספני: 10 ₪

House Party 3

שם האוסף: House Party 3

תת כותרת: The Sound of Happy House and Progressive House

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: 1995

עורכים: שרון "צ'ופי" פרוינדליך, רוברט גיטלמן ואורן קריסטל

מפיקים: רוברט גיטלמן, אורן קריסטל, הדס שליסל ודניאל בוחניק

מק"ט: 2021-2

רשימת שירים:

1. Dominica - Gotta Let You Go (Club Mix) (6:22)

2. Ralphi Rosario - Brinca (Edit Vocal Mix) (5:32)

3. Melody Paradise - Boom Box (5:32)

4. B.O.D. - No More Mind Games (It's A Dream Mix) (3:08)

5. Pleasure Club - Get Trippy (Trip Is Ir Da Track Mix) (7:55)

6. Quadripart - (Make) Love (Club Mix) (6:03)

7. MD X-Spress, The - Welcome 2Da Klub (X-Otic Mixx) (4:50)

8. U.M.I. - House Is (Full Mix) (7:08)

9. DJ EFX - Disco Dancin' (Intro Mix) (4:05)

10. R.A.W. - Higher (Feel It) ("More" Keith Mix) (5:43)

11. Justine - Want Me, Love Me (F.O.S. Love Guitar Mix) (5:16)

12. MD X-Spress, The - God Made Me Phunky (Original Mixx) (6:10)

13. Wink - Higher State Of Consciousness (Tweekin' Acid Funk) (6:14)

עטיפה: עיצוב של בעז רוסנו. העטיפה של החלק הראשון והשני, עם צבעים אחרים והספרה 3 מאחור. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: פרק שלישי של סדרת "האוס פארטי". 13 קטעים האוסיים, בעיקר כאלו שזכו לחשיפה במועדונים בלבד ולא עשו את הקרוס-אובר למצעדים, רדיו ופלטפורמות אחרות. יוצאי דופן הם הקטע הפותח והמסיים באוסף. זה הפותח של דומיניקה, היה סביבו באזז קטן והוא אפילו הוחתם להפצה על ידי וורנר בראדרז, השלוחה הבריטית. הוא קיבל השמעות רדיו פה ושם ועורר עניין, אבל בסופו של דבר לא נסק. הקטע הזה גם כיכב באוסף "טופ פופ 95 חלק 2", שיצא באותה שנה ואני מאמין שרוב מחפשי הקטע העדיפו אותו באוסף של "טופ פופ", שהיה טיפה יותר אטרקטיבי. הקטע הסוגר של ג'וש ווינק היה אחד מהלהיטי ההאוס הגדולים של הניינטיז, אבל זה קטע שהופיע בעוד חמישה אוספים שיצאו בתקופה, לטעמי כולם אוספים יותר מעניינים מזה. בשורה התחתונה יש כאן צלילים שמעבירים תקופה, אבל שום רצועה שבאמת שווה לחזור אליה, אם אתם לא פריקים של הז'אנר, שמחפשים יציאות נדירות. אוסף שלא הצליח ושהיה נראה שמביא לסופה של הסדרה הכושלת הזאת. למרבה ההפתעה היא חזרה לחיים אחרי שנתיים.

ציון: 5

ערך אספני: 10 ₪

House Party 2

שם האוסף: House Party 2

תת כותרת: The Sound of Happy House and Progressive House

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: 1994

עורכים: אורן קריסטל ושגיא הבר

קונספט: עורכי האוסף ושרון "צ'ופי" פרוינדליך

מפיקים: עורכי האוסף וחיה גבריאלי

מק"ט: 2015-2

רשימת שירים:

1. Paperclip People - Throw (14:29)

2. Colours - Colours (Brass Mix) (4:58)

3. Dimitri and Jaimy - (Fluid Harmony) On The Disco Train (Radio Edit) (4:21)

4. Ideal - Hot (Keep The Fire Burning Baby) (Radio Edit) (3:44)

5. Gradiva - To The Funky Beat (Underfunk Mix) (4:29)

6. Namby Pamby - Girlz! (UK Style Club Mix) (5:23)

7. Boss, The - Congo (D Max Mix) (9:43)

8. R.A.W. - Unbe (Erick "More" Mix) (7:02)

9. Reel 2 Real - The New Anthem (Not So Radio Mix) (feat. Erick "More") (3:19)

10. Long Leg - See On (Three Minds Mix) (5:16)

11. Two Men Will Move You - The Goodbye Thing (Radio Mix) (feat. Kathryn Miller) (3:59)

12. X-Press 2 - London X-Press (The Journey Continues) (6:45)

עטיפה: עיצוב של בעז רוסנו. העטיפה של החלק הראשון, עם צבעים אחרי והספרה 2 מאחור. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: פרק שני של הסדרה הנשכחת הזאת. הפרק הזה כולל האוס מועדונים, די מחתרתי, עם קטעים מארצות הברית (4 קטעים), בריטניה (3 קטעים), איטליה (3 קטעים) והולנד (2 קטעים). חייב לציין שהקטעים מעבירים בצורה טובה את צליל הקלאבינג של התקופה, בעיקר ממועדוני בריטניה. מה שכן, הקטעים כאן מאוד איזוטריים והאפיל המסחרי שלהם שואף לאפס, מה שמאוד הקשה על האוסף הזה לקבל תשומת לב או להצליח. עוד מידע על הקטעים באוסף בדף יחסי הציבור שלו, שסרוק משמאל (הקליקו עליו, כדי להגדיל).

ציון: 7

ערך אספני: 10 ₪

House Party

שם האוסף: House Party

תת כותרת: The Sound of Happy House and Progressive House

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive/ Toco International

שנה: 1994

עורכים: אורן קריסטל ושגיא הבר

מפיקים: אורן קריסטל והדס שליסל

מק"ט: 921181-2

רשימת שירים:

1. Doop - Doop (Jean Lejeux Et Son Orchestre - Extended Version) (7:16)

2. Deborah Wilson - Free (Exposure Radio Mix) (3:54)

3. Beyond - Silver (6:39)

4. Klaiff - I Can't Quite Understand (Faithfull Mix) (5:39)

5. Alex Party - Read My Lips (Saturday Night Party) (3:37)

6. Face The Bass - Dance 2 The House (Club Underground Mix) (4:39)

7. Alex Party - Alex Party 2 (Nu-Nu-Now) (4:27)

8. Klatsch! - Oh Boy (6:10)

9. Manjaro - El Funky (4:21)

10. Z100 - Gengennarugenge' (Iliah! Mix) (4:04)

11. CJ Bolland - Camargue (Summer Mix) (5:44)

12. Z100 - Testa Don't Stop (Hammondia Mix) (4:35)

13. Dajae - U Got Me Up (5:54)

14. Dynamic Noise - Everybody Jammin' (feat. Adrella) (6:35)

עטיפה: עיצוב של בעז רוסנו. עבודה בגרפיקת תלת מימד, שהיתה מאוד פופולארית באותם ימים. למרבה הצער, התוצר לא יפה ועצוב שהעיצוב האחיד הזה ליווה את כל פרקי הסדרה. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: אחת מסדרות האוספים המיותרות שיצאו בישראל בשנות התשעים. אחרי שלחברת התקליטים "פונוקול" היו כבר שתי סדרות מובילות שהתמחו במוסיקת דאנס ("טופ פופ" - שסיקרה בעיקר יורודאנס והאוס ו"פאואר דאנס" שסיקרה בעיקר האוס), הם החליטו להשיק סדרה שלישית, "האוס פארטי". הסדרה הזאת התיימרה לסקר את תחום ה"האפי האוס" וה"פרוגרסיב האוס", אבל למעשה זוהי סדרה שבעיקר כוללת קטעים שלא היו מספיק חזקים כדי להכנס לסדרה המובילה שלהם (טופ פופ), או לסדרת הדאנס שלהם (פאואר דאנס).

למרבה ההפתעה ולמרות המכירות היחסית מינוריות, לסדרה הזאת יצאו ארבעה פרקים, שניים ב-1994, אחד שנה אחר כך ופרק מסיים ב-1997. הסדרה כולה יצאה תחת המותג "פרוגרסיב", שפונוקול ייסדו כחברת בת שמתמחה במוסיקת ריקודים לא מסחרית. הפרק הראשון יצא בשיתוף חברת התקליטים החו"לניקית "Toco International". עוד קצת מידע על האוסף הזה ניתן לקבל מהסריקה של דף יחסי הציבור שצורף לו, לחצו על התמונה משמאל כדי להגדיל.

ציון: 4

ערך אספני: 10 ₪

Progress in House

שם האוסף: Progress in House

תת כותרת: עם קטע הפילים

שנת הוצאה: 1997

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

מק"ט: 2095-2

עורכים: אורן קריסטל, שירה שליט ורוברט גיטלמן

מפיקים: אורן קריסטל, שירה שליט, רוברט גיטלמן, דניאל בוחניק וג'ולי כהן

רשימת הקטעים:

1. Ollie - Eden (Lick It Up Baby) (Jon The Dentist Remix)

2. N.O.D.s ‎– The Future (Next Age Mix)

3. Ozone ‎– Neverland

4. Moon Project ‎– Naked Fantasy (DJ Philip Remix)

5. Lochi ‎– London Acid City

6. Montera ‎– Party On Mars

7. Andy Jay Powell ‎– Love Meditation

8. Friends Lovers and Family ‎– Bells Of Brixton

9. Antic ‎– Pulse

10. Code Generator ‎– Outset

11. Aqualite ‎– What Is Life (This Mix)

12. Mac Zimms ‎– L'Annonce Des Couleurs

עטיפה: יוסי פ. ועידו אשר מ-Visual Front יצרו עבודה של גרפיקה ממוחשב-תלת מימד ברוח התקופה. נחמד. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: עוד ניקוי מגירות. "פרוגרס אין האוס" הוא אוסף טראנס של אומנים מערב אירופאים, שיצרו קטעים עם נגיעות האוס. האוסף יצא בתת הלייבל (לייבל זה כינוי מקצועי לחברת תקליטים) של פונוקול שהתמחה בטראנס והאוס ונקרא "Progressive". האוסף גם כולל את "קטע הפילים", שזה ברוח התקופה קטע טראנס עם סימפול של התרועה של הפיל. באותם שנים היו כל מני קטעים שהיו ידועים בזכות הסימפולים שלהם, כמו קטע התרנגולים, קטע הדרדסים וכו' וכו'. לפעמים המילה קטע הוחלפה במילה "טראק" (מלשון Track, רצועה בדיסק, באנגלית). כך היו, לדוגמה, טראק הקופים, טראק השריקות וכו' וכו'.

לגבי האוסף עצמו, הוא עבר די בשקט ולא זכה להצלחה יוצאת דופן.

ציון: 6

ערך אספני: 70 ש"ח. זה נראה לכם יקר, אבל בעולם יש אספנות גדולה מאוד של טראנס תוצרת ישראל. חברות כמו פונוקול ו-BNE יצרו המון אלבומי טראנס באותה תקופה. חלקם של אומנים ישראלים, חלקם אוספים של כל מני קטעים שעד היום קשה למצוא על גבי דיסקים. חלק מאלבומי ואוספי הטראנס הישראלים נמכרים במאות דולרים, האוסף הזה קצת יותר צנוע ושווה כ-20 דולרים. למה? אם תעברו על הקטעים פה תגלו שרובם יצאו רק על גבי וינילים והאוסף הזה הוא הפלטפורמה הדיגיטלית היחידה שניתן למצוא אותם.

Jazz in the House 2

שם האוסף: Jazz in the House 2

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: יולי, 1994

עורכים: אורן קריסטל ו-D.J שגיא הבר

הפקה: הדס שליסל, אורן קריסטל ו-D.J שגיא הבר

מק"ט: OUT2003-2 - נראה לי הקטלוג היחידי שאני מכיר של פונוקול עם המילה OUT לפני המספר. אין לי הסבר לכך. המספר עצמו, 2003, הוא מספור סדרתי של האוספים של פונוקול, שהחל ב-1994, אחרי הפסקת העבודה עם פוליגראם, מספור שהחל במספר 2000 ונמשך עד היום. כיום פונוקול נמצאת במספר קטלוגי 2473-2. המקף 2 אומר שהפורמט הוא דיסק. אם אחרי המספר היה מקף 3, אז זה אומר שהפורמט הוא קלטת ואם אתם רואים מקף 1 (רלבנטי רק לתחילת הניינטיז), אז הכוונה היא לתקליט. מספור ה-1, 2 ו-3 לתקליט, קסטה ודיסק הוא קוד שמקובל בכל העולם ובכל החברות הישראליות

רשימת שירים:

1 US3 - Tukka Yoot's Riddim

2 Funkadelia - Push the Tempo

3 Saxual Harassment - Saxual Harassment

4 Snafu - O.T.D.
5 Scatt - Scat and Bebop
6 Willie the Sax - Willie the Sax
7 Saxolution - The White Night

8 Blender - Trouble Jazz

9 Believers, The - Who Dare to Believe in Me?

10 Slo Moshun - Bells of N.Y. (Xen Mantra's Beefy Bell Mix)

11 Masi - Apach

12 Blender - Back the Feeling (Radio Solo)
13 Jestofunk - Say it Again (Club Mix)
14 Black and Brown - Delight

עטיפה: המעצב דני וטניק שדרג במעט את העטיפה החלשה של חלק 1. עדיין לא מדהים. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: חצי שנה אחרי החלק שהראשון של "ג'ז בבית" פונוקול חזרו עם החלק השני. אם החלק הראשון היה מלא בקטעים הולנדים בחסות חברת ToCo שהיתה שותפה להוצאתו, החלק הזה כבר כולל המון האוס ניו יורקי ואסיד ג'ז וקצת פחות חצוצרות מבחלק הראשון. זה לא ממש מפתיע, מפני שאת האוסף הזה ערך ביחד עם אורן קריסטל מפונוקול הדיג'יי שגיא הבר ממעדון הלמון, שהיה ידוע בחיבתו לסאונד האמריקאי. לצד הקטעים האמריקאיים יש כאן גם כמה קטעי האוס איטלקי של חברת Irma רקורדס, כמה שרידים הולנדיים של טוקו וגם קטע ישראלי של ההרכב Saxolution (של המפיק רונן ירקוני, שעבד בין השאר עם מיקי גבריאלוב) שעשו האוס שמסמפל את מארש החתונה של מנדלסון.
בסך הכל אוסף סביר לז'אנר, אחד מהאוספים הבודדים שפונוקול הוציאה באותה תקופה שלא הודו לעופר נחשון ולתכנית הרדיו שלו "קופסת הלהיטים" ברשימת הקרדיטים. הסיבה? פונוקול רצו למתג את האוסף הזה כאלקטרוניקה יותר איכותית ולא לכוון אותו לז'אנר המצעדי הפופוליסטי, תחום שבו הם שלטו בכל מקרה. פונוקול רצתה להתרחב לשאר אפיקי השוק האלקטרוני והמועדוני וצורך כך הם פתחו מאוד את מחלקת הטראנס שלהם וגם ניסו לכוון עם כל מני אוספים, כמו זה, לקהל יותר אלטיסטי. לצורך כך בפונוקול שיתפו פעולה באוסף הזה עם מלכיאל גרוסמן ועם נדב רביד (מי שעתיד להמציא את התכנית "הקצה" בגלגלצ), שהריצו אז ביחד את התכנית "בטריה" בתחנת הרדיו צהל 2 (שעתידה להפוך לגלגלצ), כל יום בין 15:00 ל-17:00. התכנית שודרה בחציה השני במקביל ל"קופסת הלהיטים" ששודרה ברשת ג' והיא היתה תכנית שהתמחתה באלקטרוניקה אלטרנטיבית ובהיפ הופ, משהו כמו השוליים של מה ששודר בקופסה. בכל מקרה, גרוסמן מקבל קרדיט בשני החלקים הראשונים של הסדרה, רביד בראשון ובסך הכל הם נהנו לפרגן ב"בטריה" לאוספים האלו, לפחות לקטעים היותר חכמים שבהם.
לגבי התחרות, כביכול, שדובר עליה רבות בין "הקופסה" ל"בטריה", אני יכול להכריז היום שלא היתה שום תחרות בין התכניות וששתיהן פעלו בהרמוניה מופלאה. ראשית, בגלל שזה היה מדהים שלראשונה בהיסטוריה תכניות אלקטרוניות ומועדוניות שודרו במקביל ובפריים טיים בשתי התחנות המרכזיות בישראל. שנית, גם מלכיאל גרוסמן וגם נדב רביד, במקור ירושלמים, גדלו וצמחו באותה סביבה שאנשני הקופסה צמחו. גרוסמן הוא חבר טוב מאוד של רז ניצן ורביד גדל והתחנך מוסיקלית, כמוני, בחנות "בית התקליט" שברחוב ש"ץ. שלישית, בניגוד לתדמית של "בטריה" כאיכותית ו"הקופסה" כפְרֶחִית, למעשה שתי התכניות היו עם הרגליים על הקרקע והתמקדו בעיקר במוסיקת מועדונים, על כל גווניה. הלוואי עלינו היום תכניות כאלו ברדיו ממלכתי.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7

Jazz in the House

שם האוסף: Jazz in the House

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive/ ToCo International

שנה: ינואר, 1994

עורכים: אורן קריסטל ופיטר ואן דן ברמר

הפקה: הדס שליסל, אורן קריסטל ופיטר ואן דן ברמר

מק"ט: 921106-2 (אלבום אחרון של פונוקול עם קטלוג בין לאומי של מספר שהם קיבלו מפוליגראם, כפי שהזיכיון של פונוקול דרש. האוסף יצא אחרי שהזיכיון פג ב-31.12.93, אבל הקטלוג הוא של פוליגראם, כנראה בגלל שהעבודה על האוסף החלה עוד בשנת 1993)

רשימת שירים:

1 Sugar 'N' Spice - Beat My Jam (Radio Mix)

2 Convert - Rockin' to the Rhythm (Game of Sax Version)

3 Tony D - Funk it Up (Sax in Da Funk Mix)

4 Jestofunk - I'm Gonna Love You

5 XL - Take 5
6 2 Bass Hit - Jazz House (Extended Version)

7 Sax Attack - Me, My Sax and I

8 Dynamic Noise - Do You Feel Alright (Loca Remix)

9 Popcorn - Jazz and Go

10 2 Guys - Running for the Money

11 Tony D - Funk it Up (Cocodance Mix)

12 Big Up Jazz - Get Up of Your Seat
13 B.F.I. - Why Not Jazz (Doop Doop Doop) (Station Edit)
14 Big Up Jazz - Cool Jazz, Cool Jazz
15 Popcorn - Soul Cargo
16 Big Up Jazz - East End Bird

עטיפה: המעצב דני וטניק ניסה ליצור משהו שמשלב בין רוח הג'ז לרוח מוסיקת ההאוס. חצי הצליח לו. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: לפני שאני אתחיל בסיפור, אני צריך להסביר משהו על שיטת העבודה של חברות התקליטים המקומיות ועל איך איך בדיוק את מקבלות את הזכויות להוציא בישראל חומרים של חברות מחו"ל. בניגוד לרוב מדינות המערב, שם חברות התקליטים הגדולות הקימו סניפים משלהן, בישראל השיטה המקובלת היא שיטת זכיונות. כלומר חברת תקליטים, נגיד הד ארצי בשנות התשעים, החזיקה בזיכיון להפיץ את חברת וורנר-מיוזיק בישראל. זה נעשה לאחר חתימת חוזה בין החברות, מה שלווה בדרך כלל בסכום שהחברה הישראלית שלמה לחברה הזרה תמורת הזכות הבלעדית להשתמש ברפרטואר שלה ואחרי זה בתשלום תמלוגים על כל אלבום שנמכר בארץ. חוזי הזכיונות האלו הם בדרך כלל לעשר שנים וכך נעשה הקשר בין כל החברות המקומיות לאלו הזרות.
נעבור לסיפורנו - ב-1.1.1994, אחרי עשרים שנים שבהן חברת פונוקול הפיצה בישראל את הקטלוג של חברת פוליגראם (לימים יוניברסל), קטלוג עשיר שבפונוקול עשו עליו עבודה נהדרת, החברה התל אביבית אבדה את הזיכיון המקומי לטובת חברת הליקון. המון רכילות סבבה באותם ימים סביב הסיבה שפוליגראם סרבה לחדש את הרשיון עם פונוקול. דובר על אי סדרים כספיים בין החברות, דובר על כך שפונוקול הדפיסה עותקים של של אלבומים של פוליגראם מבלי לשלם להם תמלוגים וגם דובר על הצעה כספית נדיבה בצורה לא פרופורציונאלית של הליקון לפוליגראם, מה ששכנעה את קברניטי החברה מהולנד לעבור לעבוד עם החברה מחולון.
אף פעם לא קיבלתי סימוכין לשמועות האלו, אבל השורה התחתונה שלהן היתה שאחרי שבמשך שנים פונוקול היתה אחת החברות הגדולות בישראל, חברה שהוציאה בישראל אומנים כמו מטאליקה, דייר סטרייטס והרולינג סטונס, היא פתאום מצאה את עצמה דלה, ללא כל רפרטואר בין לאומי הולם.
במקום להבהל, בפונוקול חשבו יצירתית והחליטו לטפח את האגפים האלקטרונים שלהם, הן מבית והן מבחוץ. ברמה הבין לאומית פונוקול שדרגה את הקשר שלה לחברה הולנדית אחרת - ToCo. פונוקול החלה את התקשורת עם ToCo כשנתיים קודם לכן, עם פרוץ סצינת הטקנו למפה העולמית. ל-ToCo היה רפרטואר רחב בתחום ופונוקול נהנתה לעבוד עם, שספקה חומרים רבים לאוספים כמו סדרת טקנומניה המצליחה (אוספים ש-ToCo חתומים עליהם לצד פונוקול). ToCo היתה אז אמנם החברה השניה בגודלה בהולנד, אבל המימדים שלה ביחס לפוליגראם היו זניחים. בכל זאת, פוליגראם ראו ב-ToCo מתחרים והם לא ממש אהבו את שיתוף הפעולה החם של פונוקול עמם ויש שאומרים שזאת גם כן סיבה שהביאה לפירוד. בכל מקרה, אחרי הפירוד, ToCo, החברה ההולנדית הצעירה (היא הוקמה ב-1989), נתנה מענה בין לאומי הולם לצרכייה של פונוקול המתחדשת, כחברה של מוסיקת ריקודים. אמנים כמו 2 אנלימיטד, טקנוטרוניק ו-וויגפילד סיפקו סוג של מענה ברמת כוכבי מיינסטרים, בזמן שהרפרטואר הבלתי נגמר של החברה בתחום הדאנס מילה לפונוקול את האוספים.
בהמשך הדרך פונוקול חברה לעוד המון חברות דאנס עצמאיות מאירופה, אבל בתחילת 1994 אלו היו בעיקר טוקו שהצילו אותם. כך, אוספי טופ פופ ו"Power Dance" היו מלאים בקטעים של החברה והסדרה החדשה "Jazz in the House" היתה ממש שיתוף פעולה מלא עם טוקו. את האוסף, שיצא בינואר 1994 והיה האוסף הראשון שהחברה הוציאה אחר איבוד פוליגראם, ערך והפיק אורן קריסטל מפונוקול ביחד עם פיטר ואן דן ברמר (Peter Van Den Bremer) ממשפחת מייסדי טוקו. ביחד הם הביאו אוסף מלא בקלישאות האוס עמוסות בסיפולי ג'ז, או במלים אחרות קטעים מז'אנר הג'ז-האוס. הז'אנר היה פופולרי מאוד באותם השנים במדינות הבנלוקס, בזמן שבישראל הוא נחשב לסגנון פופולרי בקרב נהגי BMW שחורה עם חלונות פתוחים, שכנראה שיש בארץ כמה כאלו, מפני שהאוסף זכה להתייחסות לא רעה ואף יצאו לו שני המשכים.
בסופו של דבר נראה שסיפור הפרידה של פונוקול עשה לחברה ולציבור הישראלי רק טוב. פונוקול השתדרגה בהצלחה לחברה גדולה שמתמחה בדאנס. זה הוביל את החברה גם ליצירת הפקות מקומיות והיא אולי האחראית המרכזית ביותר בהפיכתה של ישראל למעצמת טראנס בין לאומית, בזכות ההחתמות החכמות של פונוקול בתחום, טיפוח האומנים והקשרים שלהם שעזרו להפיץ את הטראנס הישראלי בעולם.
למרות שבימים של ינואר 1994 העתיד נראה עגום, כיום בשנת 2011, פונוקול עדיין חברה מתפקדת, בניגוד לכמה חברות יותר גדולות, שנפלו על הדרך. מעבר לכך שאמנים מקומיים בסדר הגודל המרשים ביותר מוציאים דרכה אלבומים (האחרונים של אתניקס, משינה, מתי כספי וירדנה ארזי כולם יצאו בפונוקול), גם מחלקת האוספים של החברה מנפיקה תוצרים יפים, בין השאר סדרת "קול השלום", סדרת "מנהרת הזמן" וגם סדרות עדכניות כמו "Line Out".

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7

House of Lemon

שם האוסף: House of Lemon

תת כותרת: Mix by DJ Sagi Haber

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: אוקטובר, 1996

עורך: שגיא הבר

הפקה: אורן קריסטל, ג'ולי כהן ודניאל בוכניק

מק"ט: 2061-2

רשימת שירים:

1 Ruffneck - Move Your Body (DJ Set)

2 DJ Sneak - Latin Seoul (DJ Set)

3 DJ Franco - Aaaah (DJ Set)

4 Lemon8 - Model 8 (Remix) (DJ Set)

5 DJ Tonka - Feel (DJ Set)
6 Zone, The - Bring Me Back (DJ Set)

7 Vital Signs - Love Wonder (feat. Ulysses) (DJ Set)

8 Kenlou - What A Sensation (DJ Set)

9 KC Flightt - Voices (vs. Funky Junction) (DJ Set)

10 Gage - State of Time (DJ Set)

11 Bob Williams - Flashback (DJ Set)

12 16B - Sex Drive (DJ Set)
13 Those Guys - Love Love Love (DJ Set)

עטיפה: זה לא ממש עובר טוב בסריקה, אבל מדובר בעטיפה יפייפיה ומרשימה שיצרו Ginga Design, שאני חושב שעצבו את כל ההזמנות והמודעות של מועדון הלמון. מדובר בעטיפה על נייר כסוף מבריק, עם עיצוב מנימליסטי ברוח עיצובי אלבומי ההאוס. צריך לראות ממש כדי להבין. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: באמצע שנות התשעים, כשישראל הדביקה את שאר העולם ונוצרה כאן תרבות מועדונים עדכנית ותוססת, המועדונים המקומיים התחילו לחשוב כמו בחו"ל, על כל המשתמע בכך. מהכיוון שלנו, באתר הזה, מועדונים ישראלים ראו שמועדונים הולנדים, גרמנים ובריטים מוציאים אוספי מוסיקה והם חשבו שאם הקרים, מינסטרי אוף סאונד והגייטקראשר יכולים, אז למה לא הם?
כך ראו אור בזה אחר זה אוספים למועדוני הצמרת הישראלית - אלנבי 58, האומן 17 והלמון. את האוסף של ה"למון", מועדון שפעל במשך רוב הניינטיז בפלורנטין, ערך הרזידנט של המועדון, דיג'יי שגיא הבר, תל אביבי בן 41, מבכירי התקליטנים שישראל הכירה. הזמנו את הבר לאתר, לשיחה קצרה עליו ועל האוסף.
שגיא, איך התחלת את הקריירה?
זה היה במועדון התיאטרון, שם הייתי תאורן וגם אחראי על הניקיון. בזמני החופשי הייתי מתאמן על מיקסים במועדון, עד שערב אחד היתה קטטה במועדון ותקליטן הבית, שהיה אז יגאל לובין, לקח את הבחור לבית החולים ואני סיימתי את הערב במקומו. אחרי מספר שנים ניתנה לי הזדמנות נוספת במועדון הטאץ' דאון בהרצליה ושם כבר היה לי ערב שלם למספר חודשים. משם התגלגלתי לפינגווין, לורטיגו, קו, פאצ'ה, דולפינריום, מסיבות טבע, עד שהתמקמתי בלמון לשלוש שנים.
מה היה מיוחד בלמון?
מועדון הלמון היה ממוקם ברחוב הנגרים בשכונת בפלורנטין והוא נפתח ב-1993. הלמון היה המקום היחידי בארץ, נכון לאז, שניגן האוס, טכנו, ודיפ האוס, כשכולם ניגנו מיינסטרים. הוא גם היה המקום הראשון שנתן לקהל מאוד מגוון להיות תחת קורת גג אחת. הגיעו לשם כל הטיפוסים, בכל הגילאים ובכל הצבעים. המסיבות היו נמשכות עד לשעות הקטנות של הבוקר והמקום היה קסום ומיוחד. אין ספק שהלמון היה מועדון אנדרגראונד אמיתי עם קהל נאמן ומוסיקה מאוד שונה ממה שאנשים הכירו.
מי עוד תקלט בלמון?
אני היתי תקליטן הבית היחידי בימי שישי ומדי פעם היו מגיעים אורחים, הן מהארץ והן מחו"ל. היתה תקופה שמאוד הושפענו מהסצינה ההולנדית ובאמת כל התקליטנים ההולנדים הגדולים נחתו בארץ ונגנו בלמון. היו גם כמה תקליטנים מאנגליה, בין השמות היו דימיטרי, מרסלו, ז'אן, אלפרדו, תאור, ג'יי ג'ונסון, ריצ'ארד ועוד כמה שאני לא זוכר.
מי יזם את האוסף שהוצאתם עם פונוקול?
הרעיון להוציא אוסף הגיע כצורך להוציא את הקו המוסיקלי של המועדון לקהל שעדין לא נחשף לז'אנר המוסיקלי הזה, גם לתת לקהל שלנו דיסק רישמי לאור הביקושים וגם להביע חותם על הסצינה המקומית. זאת גם היתה תקופה שמועדונים בעולם היו מוציאים אוספים ביתיים עם המוסיקה שהתנגנה אצלהם ברחבה והוחלט שגם לנו זה יעשה טוב.
מי בחר את השירים?
הקטעים באוסף נאספו ומוקססו על ידי. בתכנון המקורי היו שני שירים נוספים שלא הצלחנו לקבל עליהם רישיון עקב בעיות פוליטיות שהיו אז בארץ ונאלצנו לעשות פשרות.
האוסף הצליח?
אני חושב שמכרנו משהו כמו 3000 עותקים שזה לא נחשב הצלחה מסחרית, אבל הצלחה מסחרית זה לא הכל בחיים.
מה אתה עושה בימים אלו?
כיום אני מתרכז יותר ביצירה מוסיקלית וכמעט שלא מתקלט במועדונים. עייפתי מחוסר המקצועיות של בעלי מועדונים, ברמת הסאונד הנמוכה, ובטעם של הקהל שנהיה מזעזע. חוץ מזה אני מתעסק בנדל"ן, אבל זה רק כדי לשלם חשבונות ולא לנשמה.
שנתיים אחרי הוצאת האוסף הבר נסע לניו יורק וניהל את הקריירה שלו שם, עד חזרתו לישראל, לאחרונה. הלמון המשיך לעבוד עד תחילת המילניום, עד שקרנו ירדה ביחד עם דעיכת שאר המגה-קלאבים הישראלים. קצת לפני שזה קרה, ב-1999, הלמון הוציאו עוד אוסף שנקרא על שם ליין הדגל שלהם - "Thank God it's Friday", אוסף שמוקסס על ידי הרזידנט שהחליף את הבר, לקי לו.
ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 8

House Cream

שם האוסף: House Cream

תת כותרת: Mixed by DJ Theor, Amsterdam

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: 1995

עריכה ומיקס: די.ג'יי תאור, אמסטרדם

איסוף והפקה: אורן קריסטל

מק"ט: 2033-2

רשימת שירים:

1 Dub' L Lushus - Pump That Body (Moo Mix) (DJ Set)

2 Foot Club, The - Driftwood (House Mix) (DJ Set)

3 Mighty Dub Kats, The - Son of Wilmot (DJ Set)

4 C.L. McSpadden - Gonna Luv (presents Real Butch Traxx) (DJ Set)
5 Giant Wheel - Retras (Far Out Mix) (DJ Set)
6 Heller 'n' Faeley Project - Ultra Flava (DJ Set)

7 Jasper Street Company - A Feeling (DJ Set)
8 Kenlou - Moonshine (DJ Set)

9 S.N.H. Foundation - Find a Way (Jason's Vocal Mix) (DJ Set)

10 Madagascar - Madagascar (Horny Salsa Mix) (DJ Set)
11 N.M.F. - Arrogance (DJ Set)
12 Dominica - Gotta Let You Go (DJ Theor and Jaimy 03.00 Mix) (DJ Set)
13 Quakerman - Schlam Me (DJ Set)
14 White Dopes on Funk - Ne Plus Ultra (DJ Set)
15 Underworld - Born Slippy (DJ Set)
16 Shytalks - Touch the House (DJ Set)

עטיפה: גרפיקת תלת מימד אופיינית לתקופה. ככה נראו חלק מהקליפים ב-MTV, ככה נראו הזמנות למסיבות, ככה נראו עטיפות של אוספים וזה היה נחשב למגניב, אז אני משער שהמעצב דני מירב עשה עבודה טובה. בפנים יש גם טקסט באנגלית שכתב על דיג'יי תאור העיתונאי ההולנדי מיק בוסקאמפ. הטקסט לא מושלם, אבל נחמד מאוד שיש אותו. יש בעטיפה גם תמונה קטנה של דיג'יי תאור שצולמה על ידי אלדד רפאלי, שזה בטוח מוסיף. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: באמצע שנות התשעים, שניה לפני שתל אביב הפכה להיות עיר מועדונים ברמה בין לאומית, כזאת עם מועדונים לתפארת, שמבקרים אותם תקליטי הצמרת מכל העולם ומדברים עליה בסצינה הגלובלית, עדיין היינו פרובינציה. כזאת שחושבת שהיא מכוונת ללונדון, UK, אבל פוגעת, במקרה הטוב, בלונדון מיניסטור, EG (אבן גבירול). המועדונים בישראל בתקופה ההיא עדיין דלים מבחינה עיצובית, עם סאונד טעון שיפור, דיג'יים חצי חובבנים ובליינים שעדיין לא ידעו אם הם רוצים האוס או להיטים.
כחלק מהגישה הפורבינציאלית הזאת, שאפיין את העידן של לפני הביקורים בארץ של סאשה, אוקנפולד וטיאסטו, כל דיג'יי קקמייקה שהגיע מחו"ל לישראל זכה לכבוד מלכים כאילו הוא הגורו של המוסיקה האלקטרונית. אחד כזה הוא דיג'יי תאור ההולנדי, דיג'יי סביר בהחלט מעיר קטנה בהולנד שאף פעם לא נמנה עם הדרג הראשון של התקליטנים בעולם. בישראל, לעומת זאת, הוא היה סוג של כוכב. תאור, שהיה אחד הדיג'יים הזרים הראשונים שהגיעו לכאן, שווק תחת הכותרת "אמסטרדם" ואמסטרדם באותה התקופה היתה מותג מוכר, שמזוהה מאוד עם סצינת המועדונים. האבסורד הוא שתאור בכלל לא מאמסטרדם, הוא בכלל מעיר שנקראת ליידן... זה לא שינה למזמיניו ולמשווקיו ותאור הוזמן כאן לתקלוטים בקו, בלמון ובאלנבי 58 וזכה להתייחסויות רבות במדורי הרכילות, כאילו היה מדובר כאן במינימום מדונה.
הכבוד שנעשה כאן לתאור לא נגמר בזה. חברת פונוקול חברה אליו והוציאה עמו אוסף שכולל סט תקלוט שלו שהוקלט חי במועדון הבית שלו בעירו ליידן. כפי שכבר ציינתי, תאור שווק לא כליידניסט, אלה כאמסטרדמיסט ועל העטיפה כתוב שהמיקס נעשה על ידי דיג'יי תאור, אמסטרדם ובעטיפה הפנימית רשום בלי בושה שהדיסק הוקלט במועדון הקאסה ליידן, שבאמסטרדם, כשלמעשה ליידן נמצאת כ-40 קילומטרים מאסטרדם. בשורה התחתונה כל מה שקראו לו אמסטרדם באותה תקופה מכר בישראל, לא משנה אם זה טוב או רע.
והאם זה? דיג'יי תאור עשה בדיסק עבודה לא רעה. יש כאן בחירה טובה של קטעי דאנס מהתקופה, בתמהיל טוב של קטעים הולנדים, אירופאיים, בריטיים ואמריקאיים. ה-feel הכללי מזכיר מאוד איך שנשמעו מסיבות במועדונים באותה תקופה וזה עיקר הערך של האוסף הזה היום - להזכר לגמרי איך דיג'יים נגנו ונשמעו באותה תקופה.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7

Strictly Rhythm

שם האוסף: Strictly Rhythm

תת כותרת: N.Y. House Chapter I

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive/ Strictly Rhythm

שנה: 1994

עורכים: אורן קריסטל ודיג'יי שגיא הבר

מק"ט: PRO 2004-2

רשימת שירים:

1 Morel's Grooves Part 4 - Let's Groove

2 Reel 2 Reel feat The Mad Stuntman - I Like to Move It

3 Smooth Touch - House of Love (More / Phearce Mix)

4 Banji Boys - Love Thang (Energizer Bunny Mix)

5 Hardrive - Deep Inside
6 Barbara Tucker - Beautiful People (Radio edit)

7 River Ocean feat India - Love & Happiness

8 R.A.W. - Asuca (Tribal Mix)
9 The Tribe - Go-San-Do (The Holivic Mix)

10 Keita - Ms. Know It all! (Morel's Groove Mix)

11 Erick "More" Morillo - Dancing (A "Little" - "More" Dub)

12 Full Swing - Choices (Choices Vocal Mix)

עטיפה: סטודיו הוכשטט פרנקל ניסו לעשות משהו ברוח סצינת ההאוס הניו יורקית, שאמור להעביר את רוח הלייבל סטריקטלי רידם - שחור, רקיד, אפל, מסומם, ממוחשב. מהכרות עם הקו האומנותי של הלייבל, הוכשטט פרנקל די פספסו ברוח של הדברים. הרליסים בניו יורק של סטריקטלי קיבלו עיצוב מאוד טכנואידי ומינימליסטי וזה, לעומת זאת, עיצוב מאוד עמוס. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: כבר הסברתי בפוסט על הרליס של האוסף של חברת התקליטים פרפקטו מה זה אוסף פרזנטציה, אבל למען הסדר הטוב אזכיר ש"אוסף פרזנטציה" הוא אוסף מסחרי שמתמקד כולו ברפרטואר של חברת תקליטים אחת, כשהקונספט של האוסף הוא הצגת הפעילות והאומנים של אותה החברה.
בשנת 1994, אחרי שפונוקול איבדו את הזיכיון להפיץ בישראל את חברת פוליגראם, הם מקצעו את עצמם כחברה שמתחמה בדאנס ובאלקטרוניקה והם חיפשו ליצור קשרי עבודה חמים את חברות התקליטים העצמאיות הטובות בתחום. כך נוצר הקשר בין פונוקול לבין סטריקטלי ריתם, חברה ניו יורקית שהמציאה, פחות או יותר, את הדיפ האוס ואת הניו יורק האוס. בין אומני החברה ניתן למצוא שמות אלמותיים ומשפיעים כמו אריק מוריליו, קני "דופ" קונזלס, אולטרה נאטה, ג'וש ווינק, ליטל לואי וגה, רוג'ר סאנשז ותאמינו לי שזה רק קצה הקרחון. בפונוקול אבחנו את חשיבות החברה, יצרו קשר עם הבעלים היהודי שלה מרק פינקלשטיין וביחד יצרו אוסף פרזנטציה ישראלי לחברה.
בפונוקול חשבו על הכל. הם הביאו את הדיג'יי שגיא הבר כדי שיעזור בעריכה ואת העיתונאי עמית שהם כדי שיכתוב טקסט על הלייבל ועל הסצינה. האוסף כולל את מיטב הקטעים של החברה מהשנים 93'-94', בין השאר את הלהיט העצום "I Like to Move it" של Reel II Real. חוץ מהלהיט, רוב הקטעים כאן די קשים והיו זרים מאוד לקהל הישראלי שהיה רגיל אז להאוס שהוא יותר שמח בגישתו ופחות אפל, כמו שהניו יורקים אהבו. בסך הכל זה אוסף מעניין וחשוב, שכשל בחנויות בעיקר בגלל שהוא הקדים את זמנו.

ערך אספני: יש בעולם לא מעט אנשים שמחפשים רליסים ישנים של הלייבל, שגם מוכנים לשלם עליהם לא מעט. מכיוון שהדיסק מכר ממש מעט בארץ, מה שהופך אותו להוצאה ממש נדירה, הייתי מעריך את הדיסק הזה בסכום שנע בין 50 ל-100 דולרים.

ציון: 8