יום שישי, 10 בדצמבר 2010

אוסף רוקסן


שם האוסף: אוסף רוקסן

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1993

עורכים: לירון תאני, קארן רוז ורן עצמון

מק"ט: ARTON 19511

רשימת שירים:
1 Jane's Addiction - Stop!
2 Red Hot Chili Peppers - Give it Away (Rasta Mix)
3 Wreckx N Effect - Rump Shaker
4 Del the Funkee Homosapien - Mistadobalina
5 Prince - Sign "O" the Times
6 Seal - Crazy
7 Tom Petty - Refugee (with the Heartbreakers)
8 Yes- Owner of a Lonely Heart
9 The B52's - Roam
10 Pretenders - Middle of the Road
11 R.E.M - Orange Crush
12 The smiths - Bigmouth Strikes Again
13 Skid Row - Wasted Time
14 Body Count - Body Count
15 Alannah Myles - Black Velvet
16 Lou Reed - Walk on the Wild Side

עטיפה: נקי ויפה. תמר קרוון לקחה את הלוגו המעולה של ה"רוקסן", הוסיפה מסביב בדהוי את שמות האומנים, הכל על רקע שחור. מעביר נהדר את תחושת העיצוב הכהה והמינימליסטית של ה"רוקסן". טוב מאוד . ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אני יכול לדבר די הרבה על מועדון ה"רוקסן", אבל אני מרגיש שאין לי כל כך מה להוסיף על מה שאפשר למצוא בגוגל. בכל זאת, אני אתמצת בקצרה: ה"רוקסן" היה מועדון חשוב מאוד בתולדות המועדונים הישראליים. בפער שבין מועדוני הקאלט שכולם טוענים שהם היו שם, אבל אף אחד לא היה שם באמת (הפינגווין והליקוויד) למגה מועדוני ההאוס של הניינטיז (האומן 17 ואלנבי 58) צץ לו מועדון רוק אלטרנטיבי אמיתי. ה"רוקסן פעל מסוף האייטיז עד 1994 והיה מועדון הדגל של סצנת האלטרנטיבה הגיטריסטית הראויה היחידה שצצה כאן, עם אומנים כמו הקספרים, נושאי המגבעת, אביב גפן ואחרים, שהופיעו באופן תדיר במקום, לצד כמה ליינים מסיבתיים קבועים במקום. המועדון גם אירח כמה אומנים נחשבים מחו"ל בזמן אמת, ראויים לציון הם רדיוהד, Therapy, בייבס אין טויילאנד וקינגמייקר.
ה"רוקסן", שעבד באזור התעשייה של רמת החייל, פעל באידאולוגיה רוקנרולית אמיתית. מעבר לריח הזיעה, בירה וסיגריות הראויים, המועדון פיתח אנטגוניזם מתנשא כלפי סצנת הדאנס המתפתחת ואף הגדיל ביצירת ליין הרוק הכבד "מוות לטכנו". בסופו של דבר, הפשיזם הרוקנרולי הזה עלה לרוקסן בחייו, מפני שעד סוף הניינטיז סצנת האלטרנטיבה היתה ברובה אלקטרונית והרוק, גם האלטרנטיבי, הפך לאנכרוניסטי בתדמיתו. אבל קצת רצתי מהר מדי, מפני שבתחילת הניינטיז המועדון הזה עוד היה נכון והאנטי שלו כלפי מוסיקה אלקטרונית היה סוחף, אמיתי ועדיין בגדר דיון רלבנטי.
בין כל אלו, הד ארצי האמינו שה"רוקסן" הוא מותג מספיק חזק כדי שהוא ימכור אוסף. רן עצמון וקארן רוז מהד ארצי חברו לתקליטן הבית של ה"רוקסן" - הדיג'יי הקולבוייניק לירון תאני וביחד הם אספו 16 קטעים שבדיעבד לא ממש מעבירים את התחושה שהמסיבות במועדון יצרו.
האוסף הוא אוסף אלטרנטיבה-מיינסטרימית עם נגיעות היפ הופיות מגניבות. אין כאן שום דבר מהגראנג' שכבש אז את הרחבה של הרוקסן, מן הסצנה המנצ'סטרית החמה של התקופה, מן הגל האלטנטיבי התל אביבי של תחילת העשור או אפילו מן הלהקות המעולות מחו"ל שהופיעו במקום.
אני מודה, בזמנו מאוד אהבתי את האוסף הזה, פשוט כי יש בו שירים ממש ממש טובים. רק חבל, כאמור, שהוא לא באמת מעביר את התחושה המדהימה של המועדון המדהים ההוא.

ערך אספני
: 20 ש"ח

ציון: 7

8 תגובות:

  1. אהלו וסהלן חבר.
    ברשותך, כמי שעבד ברוקסן- כחודש מהפתיחה וכחודשיים לפני הסגירה- אנא הרשה לי להעמיד אותך על כמה טעויות : הרוקסן, מיום פתיחתו ועד יום סגירתו, לא הגדיר את עצמו כאלטרנטיבי אלא באבא של המיינסטרים.
    המועדון לא פיתח אנטגוניזם כלפי אף אחד, ברוקסן היו מסיבות טכנו בראשות די ג'יי צ'ופי המתוק והמקסים.
    השם "מוות לטכנו", שעליו אני אחראי, היה בדיחה על להקות המטאל שהושמעו בו (שהשמות של רובן היו מורבידיים להפליא...שלא לאמר מגוחכים).
    האוסף מכר את כל העותקים(חמשת אלפים אם אני לא טועה) ושיקף אחד לאחד את כל "להיטי" המועדון שאותם ניגנתי.הרוקסן היה פלורליסטי במוסיקה-להקות כמו פורטרט ונוער שוליים היו כוכבות ענקיות, לצד שב"ק ס' והקספרים.האקלקטיות המוסיקלית הייתה דרך וגם גאווה.
    חברות התקליטים שיצגו את נירוונה, פרל ג'ם, סמשינג פאמפקינז וההאפי מאנדייז לא אישרו לנו להשתמש בקטעים של האומנים שלהם-זאת הסיבה היחידה שהם לא באוסף.
    מעבר לזה ? כשאני מסתכל על האוסף הזה היום הוא פשוט חרא אוסף(עם אחלה עטיפה) של שירים שלא קשורים אחד לשני-אבל לתקופה שבה הוא נוצר אני מתגעגע לעיתים (לא קרובות).זאת מצבה צבעונית לתקופה צבעונית יותר.

    השבמחק
  2. הי לירון. תודה על התגובה שלך. הביקות שלי נכתבה מזווית הראייה של נער מתבגר שהיה בערך עשר פעמים בחייו במועדון ומאוד אהב אותו. כמובן שלא ראיתי את התמונה הרחבה, את זה אתה מספק לנו בצורה טובה. אני לומד שוב ושוב שאנחנו חיים במדינת הנוסטלגיה. בכל הכתבות שהתפרסמו בעשור לסגירת הרוקסן ב-2004 כולם העצימו את המועדון והחשיבות שלו כאלטרנטיבי. נעים לחשוב שפעם היה טוב יותר, כנראה שזה הטבע הישראלי, או האנושי.
    לגבי האוסף - הוא לא חרא. השירים בו טובים, הוא פשוט קצת אלטנטיבה גלגלצית מדי.

    השבמחק
  3. אםילו אלטרנטיבה גלגלצית אי אפשר לקרוא לו....כי שהוא יצא לא הייתה גלגלצ עדיין

    השבמחק
  4. עוד נקודה....בקטנה. הרמיקס של הצ'ילי פפרז נחשב בזמנו לנדיר נדיר. הבאתי אותו מלונדון כסינגל, שיצא רק ביפאן, והחרא הקטן עלה לי בווירג'ין 25 פאונד.

    השבמחק
  5. הגישה הרווחת היום היא שהקונספט הגלגלצי נולד כמה שנים קודם בצהל 2, אבל לא ממש משנה. לגבי ה-25 פאונדים לרד הוט צ'ילי פפרז - אולי אתה יכול להחזיר אותם ממכירת הפריט באיביי. זה, פחות או יותר, גם המחיר שלו היום.
    http://cgi.ebay.com/Red-Hot-Chili-Peppers-Give-away-EP-Japan-CD-w-obi-/370397128252?pt=Music_CDs&hash=item563d63a63c
    ____
    בלי קשר לכל אלו, בסך הכל זה לא אוסף להתבייש בו. אני בטוח שאם הוא היה היום על המדפים בחנויות המוסיקה הוא יכל להיות פריט נוסטלגי שמוכר לא רע.

    השבמחק
  6. לירון יקירי, ממש לא חרא אוסף! אני זוכר שעשית אותו באהבה רבה וסך הכל הוא גם הצליח לא רע. מזכרת נחמדה לימים יפים על העמדה ברוקסאן.

    השבמחק
  7. ברור שעשיתי אותו באהבה ! מי אמר שלא ? אבל הוא לא ממש קשור לכלום, חוץ מאשר למועדון ההוא.

    השבמחק
  8. טוב, זה היה הרעיון, לא?

    השבמחק