Hitman vol. 7

שם האוסף: Hitman vol. 7

חברת תקליטים: הד ארצי/ הליקון

תאריך יציאה: 9.7.1996

עורכים: רן עצמון, שי ברזילי, אורי פלדמן, אבישר סביר ויואב רייס

הפקה: רן עצמון

מק"ט: Arton 19622

רשימת שירים:

1 Carrapicho - Tic, Tic Tac

2 Los Del Rio - Macarena

3 Mr. President - Coco Jamboo

4 Jovanotti - L'ombelico Del Mondo

5 Gina G - Ooh Aah... Just A Little Bit
6 David Bowie with the Pet Shop Boys - Hallo Spaceboy

7 Robert Miles - Fable

8 Bette Midler - To Deserve You

9 Quad City Dj's - C'mon 'N Ride It (The Train)

10 Coolio - 1, 2, 3, 4 (Sumpin' New)

11 Busta Rhymes - Woo Hah! Got You All In Check

12 Mark Morrison - Return Of The Mack
13 Maxi Priest - That Girl
14 Backstreet Boys - Get Down (You'r The One For Me)
15 Eros Ramazzoti - Piu Bella Cosa
16 Toni Braxton - You're Makin Me High
17 The Tony Rich Project - Nobody Knows
18 Simply Red - We're In This Together

עטיפה: העטיפה האחרונה שעשתה שרון מורו. ריספקט על כל הסדרה הזאת. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: אחרי ההצלחה הענקית של היטמן 6, בהד ארצי עשו מהלך חכם. כדי לשמור על יוקרת המותג, הם החליטו שהיטמן יהפוך להיות אוסף שיוצא רק פעם בשנה, בקיץ. זה עבד. הציפייה להיטמן 7 היתה אדירה והמכירות בהתאם.
בעייני רבים זה ההיטמן הגדול ביותר. באתר YNET עשו פרוייקט ב-20.8.10 על האלבומים הגדולים ביותר של שנות התשעים. לצד גאנז אנד רוזס, אר.אי.אם ונירוונה מככב לו באופן מדהים גם אוסף אחד - היטמן 7.

מה שהיה לכתב עמית קוטלר לומר הוא נחמד: "פלסטיק חום ואטום, דיסק שרוט לחלוטין ופתקית פוסט-איט עם הכיתוב "רצועות 12 והלאה קופצות / לא עובדות". זה מה שנותר מ"היטמן 7", אוסף הלהיטים הגדול ביותר שכנראה היה פה, בישראל, אי פעם, בתחנת הרדיו בה ביקרתי לאחרונה.
האלבום הלבן בסדרה הצבעונית, שיצא ב-1996, היה אסופה מנצחת של 18 להיטי ענק, כמעט ללא "פילרים" (המונח המקצועי המתאר רצועות שנועדו לסתום את החורים ולמלא כמות ראויה של שירים לאוסף).
מה היה לנו שם? תמהיל מנצח של צעירים, ותיקים, פופ, דאנס ואפילו קצת סלואו. בקסטריט בויז עם "Get Down" המקפיץ לצד "Hallo Spaceboy" הענק של דיוויד בואי והפט שופ בויז; "To Deserve You" של בט מידלר לצד "You're Makin' Me High" של טוני ברקסטון. אבל פסגת הפסגות היתה השיר השני באוסף, הלהיט הגדול של אותה שנה ותרצו בכך או לא – של אותו עשור משוקץ, ה"מקרנה" של לוס דל ריו.
בסוף המילניום האחרון, אנשי רדיו תל-אביב נעלו את האלבום הזה בתיבת עץ ושילחוהו אל הים. הם נשבעו שלא ינגנו יותר את ה"מקרנה" לנצח, וכך עשו. אני רק מקווה שמישהו, אי שם במיצרי גיברלטר, מצא מאז את הדיסק, לחץ על כפתור ה-Play, ואולי זכה לשמוע פעם נוספת את "Piu Bella Cosa" של ארוס רמאזוטי. אם השיר (מספר 15 באלבום) לא קפץ לו".

מה שיותר מעניין מהביקורת של עמית קוטלר היא תגובה מספר ארבע לכתבה הזאת, תגובה של רן עצמון שערך את האוסף: "היה לי הכבוד לערוך ולהפיק את היטמן 7 ביחד עם חברי במחלקה הבינלאומית המפוארת של הד ארצי. הדיסק הזה מכר כמעט 200,000 עותקים. אני בספק אם בימים אלה כל האלבומים הלועזיים גם יחד נמכרים ב200,000 עותקים בשנה. מקרנה לא היה הטריגר למכירות המטורפות היות והוא יצא מספר חודשים קודם לכן ונכלל באוספים אחרים. הכותב שכח להזכיר את קוקו ג'מבו ואת השיר של קרפיצ'ו שהטיסו את הדיסק למכירות מטורפות שלא היו כדוגמתן והיו הלהיטים הבולטים בדיסק לצד שירים איכותיים יותר.
הדבר הכי עצוב בכל הרשימה הזו היא שכל הדיסקים הללו יצאו בהד ארצי, חברה שהיתה אימפריה בשנות התשעים ועתה הולכת ונמחקת לחלוטין".

200 אלף עותקים. לא צריך להוסיף מילה.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 10