The Best House in De House

שם האוסף: The Best House in De House

חברת תקליטים: IMP Dance

שנה: 1995

עורך: יורם ואזאנא

מק"ט: IMP2020

רשימת שירים:

1 Winx - Don't Laugh (Extended)

2 David Morales - In De Ghetto (with the Bad Yard Club)

3 Celvin Rotane - I Beleive

4 Wildchild - Legends of the Dark Black - Part 2

5 Edward's World - Soul Roots
6 Roach Motel - Wild Luv

7 Rachid Taha - Voila Voila

8 Movin' Melodies - Party

9 Bum Bum Club - Play This House

10 Control - Representative

11 X tracks - La Musica

עטיפה: אחת העטיפות היפות! חיים פנירי יצר משהו ניו יורקי אמיתי, הכי מעודכן לתקופתו. זה האוסי, זה אמריקאי, זה עם סול שחור, זה נראה ממש טוב. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אני עוסק לאחרונה הרבה באוספים של IMP, חברה שבזמנו חשבתי שהיא עוד אחת מני רבות, אבל ככל שאני מתעמק בפועלם יותר, אני מתרשם יותר. הם פעלו בצורה יצירתית, היו עם היד על הדופק והוציאו דברים שהם לא רק ליגה אמיתית, הם גם היו חלוציים.
לפני שאני חוזר לנושא של IMP, אני רוצה להביא קצת רקע מכיוון עולם התקשורת, אליו הייתי שייך בניינטיז: כל אוסף, אלבום וסינגל שחברות תקליטים היו מוציאות לתקשורת לווה בדף יחסי ציבור שהסביר על האוסף. לצערי את רוב הדפים האלו זרקתי, אבל את זה של האוסף ההאוס הניו יורקי המצויין (ושוב, החלוצי) "The Best House in De House" משום מה שמרתי והנה הוא לפניכם (לחצו על התמונה פעמיים כדי לראות את הטקסט בגדול):

ניתן ללמוד רבות על IMP מן הדף הזה. החל מכך שכפי שאפשר לקרוא על הקטע השני - הם הביאו לפורמט ה-CD קטעים שכיכבו עד אז רק על וינילים, דרך זה שאת דפי הפרומו שלהם הם כיבדו עם "בס"ד" גדול מצד ימין למעלה ועד הטלפון לקשר למטה שמעיד על כך שהם פעלו הרחק מלב הסצינה התל אביבית, בירושלים.
שלושת הדברים האלו נראים מעט הזויים, אבל הדברים האלו, שנראים כאילו הם נוגדים כל הגיון שיווקי ואופנתי, הפכו את IMP לחברה המגניבה והחשובה שהם.
כלומר, אנשים יכולים להרים גבה על ה"בס"ד", אבל IMP זאת החברה שגילתה, החתימה וטפחה את דנה אינטרנשיונל, מה שמעיד על כך שאפשר להיות גם דתי וגם ליברל (לפחות בניינטיז האמינו שאפשר).
כמו היום, גם אז אנשים חשבו שהכל חייב לצאת מתל אביב, אבל סצינת הדאנס הישראלי צמחה דווקא בפריפרייה. ממסיבות הטראנס ביערות המרוחקים, דרך מועדוני דגל ירושלמים כמו ה"האנגר" ו"האומן 17", בזמן שבמועדון המוביל בתל אביב, "הרוקסן" ייסדו ליין שנקרא "מוות לטכנו" ועד תכניות האוס חלוציות בתחנות פיראטיות מאשקלון ומבאר שבע, בזמן שגלגלצ היפואית עדיין נגנה דייר סטרייטס ויו-2.
גם הרעיון של להביא קטעי מועדונים כמו זה של דייויד מוראלס לבתי של אנשים באמצעות הוצאתם על דיסקים היה חלוצי. בהתחלה עוד היה קשה לאנשים עם זה, אבל עד סוף הניינטיז הרעיון של IMP חדר לכל בית והאוס הפך להיות הפסקול היומיומי של כל ישראלי צעיר.
נכון, IMP לא פעלה לבד. גם חברות התקליטים האחרות עזרו, בנוסף לאין ספור דיג'יים, אנשי חנויות תקליטים, עיתונאים, בליינים וצרכני מוסיקה אחרים שטפחו את המהפכה. IMP היתה בחזית של כל אלו ואם בזמנו החברה לא זכתה להכרה הראוייה לה כמוסד תרבותי חשוב, אני נהנה להעניק להם את התואר הזה כיום.

ערך אספני: 15 ש"ח

ציון:8