יום שישי, 16 בדצמבר 2011

Down Town Tel Aviv


שם האוסף: Down Town Tel Aviv

תת כותרת: הרוק הישראלי החדש של שנות ה-80

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: אוקטובר, 1996

עריכה: הדר גולדמן ואורן קריסטל

הפקה: הדר גולדמן, אורן קריסטל, ג'ולי כהן ודניאל בוחניק

מק"ט: 4120-2

רשימת שירים:
1 Siam - Down Town Tel Aviv
Minimal Compact - Next One is Real (Radio Remix) 2
3 Chromosome - Gazolina
4 ליפסטיק - כל היום לומד
5 היחידה לטיפול נמרץ - היחידה לטיפול נמרץ
6 Siam - Changing
Minimal Compact - Statik Dancin' 7
8 Chromosome - Show of Terrorism
9 להקה רטורית - סדר יום (English Version)
10 עופר אקרלינג - לא רוצה לזמביה
11 היחידה לטיפול נמרץ - גן של פלסטיק
12 Jean Conflict - One Day I Smile, One Day I Cry
Minimal Compact - Not Knowing (Remix) 13

עטיפה: הכי טוב שאפשר היה לצפות. יש כאן תמונות של של סצינת המועדונים התל אביבית מזמן אמת (האייטיז) של הצלם אופיר בן עמי, טקסט טוב של רמי ירושלמי, מי שהקים את עיתון המוסיקה המעולה "ווליום" בתחילת האייטיז ובכלל עיצוב גרפי טוב של ענת אייל. העטיפה הקדמית כוללת תמונה שצולמה על ידי בועז תורג'מן, שמעבירה, ביחד עם הפונטים המעולים, את תחושת האוסף הכי טוב שיש. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: דאון טאון תל אביב הוא אמנם לא אוסף מושלם, אבל הוא עדיין אחד מאוספי המוסיקה הישראלית האהובים עלי, אם לא "ה". האוסף, שנערך על ידי אורן קריסטל מפונוקול ביחד עם הדר גולדמן, המנהיג של ההרכב סיאם, שהפך לאיש פרסום מצליח, אמור לתעד את סצינת הגל החדש של תל אביב של תחילת האייטיז. זאת של מועדוני הפינגווין, הליקוויד וקולנוע דן והלהקות שצצו מהן.
יש המון נוסטלגיה וגלמוריזציה של התקופה ההיא בתל אביב, רובה בעצם חסרת שחר. הניסיון לצייר את תל אביב כמקום שממש קרה בו משהו, שיישר קו עם העשייה באירופה המערבית של אותה תקופה, הוא שיקרי. נכון, היו בתל אביב שלושה מועדונים ועשר-חמש עשרה אומנים מחוברים, אבל כל זה היה שולי ובטוח לא סצינה שבלטה ברחובות. המועדונים האלו הכילו במקרה הטוב מאות בודדות של אנשים ולהקות ואומני הדגל של הסצינה - סיאם, היחידה לטיפול נמרץ, ההרכבים של רמי פורטיס וההרכבים של יוסי אלפנט - כולם היו לכשלונות מסחריים מהדהדים.
למרות הנפח השולי שלה, בכל זאת היתה כאן סצינה, שלא לא דבר שאפשר לזלזל בו, בטח בנוף התרבותי הבדרך כלל דפוק של ישראל.
"Down Town Tel Aviv" הוא הנסיון המוקלט היחידי לתעד את הסצינה הזאת, פוסט התרחשותה. האוסף, מהעטיפה המרשימה שמציגה צעירים ישראלים לבושים בצורה מחוברת ומהקטעים המצויינים שבו, לוקח אותך למקום קסום ומקסים ובאמת יוצר את האשליה כי תל אביב היתה מקום מדהים באותם השנים. כאמור, התחלתי את הביקורת באומרי שהאוסף לא מושלם והסיבה לכך הוא שהתחקיר בו לא הלך עד הסוף ותיעוד הסצינה כאן לוקה בחסר, ברמת האומנים שבו. האוסף כולל 13 קטעים, ב-48:50 דקות, כשיש כאן מקום להרבה יותר ולכמה אומנים מצויינים ונדירים שהודרו משום מה מהאוסף. קודם כל "הקליק", ההרכב היחידי של הסצינה שהצליח בזמן אמת ואחר כך אומנים כמו קילר הלוהטת, פופלקס, טנגו ולהקה מקומית - שמות אולי שוליים, אבל בסצינה כל כך קטנה יש להם מקום באוסף היחידה שמתעד את אותה עשייה, בטח באוסף שחמישה מהאומנים שבו חוזרים בדיסק עם שני שירים שלהם. כל זה עוד לפני שאני מעיז לגלוש לעשייה בתחום באמצע האייטיז, כי אני יוצא מתוך הנחה שהאוסף מתייחס רק לשנים הראשונות של העשור.
למרות זאת, מי שרכש את האוסף יצא עם שכרו בידו. מדובר באוסף עם קטעים ממש טובים, חלקם ניתנו להשגה לראשונה מאז הם ראו אור במקור במהדורות המצומצמות שלהם. למעשה, מלבד הקטעים של מינימל קומפקט, כל הקטעים כאן נדירים עד נדירים ביותר, ביחוד הקטעים של כרומוזום ושל היחידה לטיפול נמרץ, שכבר שנים הציבור הישראלי ממתין שמישהו יחליט להוציא לראשונה את אלבומיהם על דיסק.
מסחרית האוסף לא היה היסטרי, אם כי הוא נמכר במשך כמה שנים בחנויות ואולי ראוי שפונוקול יוציאו לו מהדורה חדשה.

ערך אספני: 120 ש"ח

ציון: 9

יום חמישי, 15 בדצמבר 2011

Israel's Finest Stuff


שם האוסף: Israel's Finest Stuff

תת כותרת: קטעים

חברת תקליטים: קסבה

שנה: 1995

עריכה: רן שריג

הפקה: הקרדיטים כאן קצת לא ברורים, אבל מי שהיו מעורבים בהכנת האוסף הם - עידן לוי, אלון סלע, שאול בצר, ארז היימן, אביעד אלברט, גילה טרמר והדס סלישל

מק"ט: 94006-2

רשימת שירים:
1 אס.אס.פי - רדיאואקטיב הרואין
2 טראקן - האמנות והמדע האבודים של אכילת פלאפל
3 גימל - יא אללה
4 ישראל ברייט - רוצח זמן
5 Art.Indust. - אמטורייה (חלק II)
6 גימל - שומעים אותי (עם עוש)
7 ריטואל ריאליטי - Love Song
8 אס.אס.פי - אודיאואקטיב הרואין
9 טריפונאס - מנגל
10 הפה תקשורת - דאב סיום
11 Art.Indust. - הסוף

עטיפה
: צילום של קובי אשכנזי ועיצוב של דני ברנר ונירי גטמון. הרעיון של העטיפה היא שהיא אמורה להראות כמו תוכניה או מודעה של סרט. התוכן של הסרט, כמשתמע מהדיסק - זה תרבות האוכל העממי בישראל. התמונה המרכזית, של חבר'ה עושים מנגל ורשימת הקרדיטים שבנויה כמו קרדיטים של מודעת קולנוע- מבריקים. מקורי ומצויין. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: ישראל של שנת 1995 לא היתה מקום שונה מאוד מזה שאנחנו חיים בו היום. הקונפליקט של אנשים שרוצים להתחבר לעולם המערבי, עם אלו שמתעקשים לגרור אותנו לאלימות המזרח תיכונית היה רלוונטי אז, לא פחות משהוא כיום.
ההבדל הוא שב-1995 היה נראה שהמערביות קצת יותר דומיננטית ושאנחנו מכוונים למקום שפוי. נכון, אני לא מיתמם והאתר הזה הוא אינו אתר פוליטי. הרחובות בשנת 95' היו מפחידים. זאת היתה תקופה אינטנסיבית של פיגועים ושל הפגנות אלימות, לצד תהליך שלום פרוגרסיבי והמצב באמת לא היה איאיאיי.
רק ששביב האופטימיות שבכל זאת היה בקרב האזרחים, שהנה אוטוטו אנחנו חיים בשלום והופכים לאירופה, השפיע רבות על העולם התרבותי כאן ובתחילת שנות התשעים חווינו מהפכת קולטורה.
כך, פתאום צצו תחנות רדיו כמו פטריות, קמו ערוצי טלוויזיה, הכבלים הגיעו, מוסיקה יובאה בזול, הגיעו הופעות מהעולם, בתל אביב התפתחה סצינת מועדונים, סרטים וסדרות הגיעו לכאן בזמן אמת וגם בחזית המקומית היצירה התקדמה ונראתה פתאום ככזאת שמיישרת קו עם העולם.
בתוך כל אלו נוצר האוסף "Stuff", אחד האוספים הקונספטואלים המעניינים שנוצרו כאן. האוסף יצא בחברת "קאסבה", שזאת חברה שקמה מתוך חברת יבוא הפצת המוסיקה של "גונג", עליהם סיפרתי מעט בפוסט על האוסף הראשון שלהם, More Than a Chilling.
בראש קסבה עמד רן שריג, אותה דמות פרובוקטיבית שמככבת כיום בסדרות ריאלטי (מחוברים) ותכניות אירוח (דיבור ישיר), כמו גם בכתיבה של קומדיות (רמזור). התחושה היא ששריג מתעסק היום בשיט, בטח בשוואה לתרבות העילית עמה הוא התעסק ב"קאסבה", אבל למעשה שריג אז, כמו היום, ידע לפצח קודים בחברה הישראלית, קודים שהביאו לו את הצלחתו.
"Stuff", ממש כמו המצב הסוציו-חברתי-פוליטי ב-1995 או לחילופין סדרה כמו רמזור, היה ראי לישראליות של אז, של היום - הקונפליקט של החיבור בין המודרניות, הטכנולוגיה ותרבות החומוס של האיזור. שריג הבין את זה אז ועשה מזה מטעמים. לא רבים יודעים, אבל שריג, באמצעות מדיניות היבוא שלו ב"גונג" הוא מבין האחראים המרכזיים להגעתם של מוסיקת ההאוס והטראנס למדפי החנויות בישראל והוא גם זה "שעשה" את הפרודיג'י בארץ, כל אלו תוך כדי שהוא מבין את תרבות ה"קרחנה" המתפתחת פה, עוד ביטוי לאותו קונפליקט מערבי/מזרח תיכוני של הישראליות.
לאוסף "Stuff" שריג אסף את מיטב יוצרי האלקטרוניקה הישראלים של התקופה, במנעד שנע בין אמביינט לטראנס גולמי. מעבר לקו המוסיקלי, יש לאוסף קונספט - שהוא אוכל מזרח תיכוני. מעבר לכך שעל העטיפה הקידמית רואים ישראלים עושים מנגל, שירים כמו "מנגל" ו"האמנות והמדע האבודים של אכילת פלאפל ", שזורים לאורכו וברשימת התודות ניתן למצוא חומוסיות אגדיות כמו ג'ינג'י ורונן התל אביבים ופינתי הירושלמים. זה לא נגמר שם. "הצלחת", שזה הפלסטיק עליה יושב הדיסק בתוך הקופסה, עוצבה כמו צלחת חומוס (ראו תמונה משמאל). הכיוון ברור.
"Stuff" הוא אוסף טוב, שלא זכה להצלחה גדולה בחנויות. עדיין, מדובר בעדות מרתקת של ישראל של שנת 1995, לפחות צד מסויים שלה בתקופה מסויימת מאוד. "Stuff", באיזשהו מקום, מנבא את העתיד, לפחות באופן מרומז.

ערך אספני: לפני כמה חודשים הייתי בדיסק סנטר, חנות המוסיקה המעולה בדיזנגוף סנטר והיו שם כמה עותקים של האוסף הזה במחיר המצחיק של 15 ש"ח. אלמלה זה, הייתי מתמחר את "Stuff" בכ-100 ש"ח...

ציון: 9

תודה ליורם אליקים שהאוסף סוקר באדיבותו.

יום שישי, 2 בדצמבר 2011

תקוע בפקק


שם האוסף: תקוע בפקק

תת כותרת: מסיבה בראש אחר

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: ינואר, 1996

עריכה: אלי יונה ושמעון בן-נון

הפקה: דניאל בוחניק

מק"ט: 4104-2

רשימת שירים:
1 חנה לסלאו - מריומה יומה (עם ג'קי מקייטן)
2 ג'קי אלקיים -שיר המנון למכבי תל אביב
3 אהובה עוזרי - ירושלים של בית"ר
4 שלישית השוקולדה - לופו מלך הכביש (שלישית השוקולדה הם צביקה פיק, גבי שושן ושוקי לוי)
5 שלמה ארצי - מ-מ-מ-נ-נ-נ (נתניה) (עם מכבי נתניה)
6 איתן מסורי - שלום לך ליידי שלי
7 יגאל בשן - השדים האדומים (עם יצחק קלפטר וחנן יובל)
8 ההורים יודעים - מה המצב אחי
9 פנצ'ר - ואתם רוקדים
10 יוני נמרי - אחד מול אחד
11 חלב ודבש - מיס אמריקה
12 פנינה רוזנבלום - עם ישראל חי בקושי (עם צביקה פיק)
13 עפרה חזה - לצאת לצאת
14 חיים משה - ירוק בעיניים
15 הרצל קביליו - עוד שבת של כדורגל
16 יוסי ברק - תקוע בפקק
17 מוטי גלעדי - בבר
18 אושיק לוי -רגליים
19 קילר הלוהטת - חנה'לה התבלבלה
20 תדר גבוה - תשמ"ד אינסטרומנטלי

עטיפה: עיצוב של מקסימלי (אופיר)/ פלקור (Snow). הרעיון יפה. מלא כדורי רגל בתוך כוס בירה - מראה למי האוסף אמור לפנות: לגברים, חובבי כדורגל ושתיית בירה. הביצוע, בתוכנת הגרפיקה הפרימיטיבית נראה לא משהו. יש כאן איכויות של קאלט, שהופכות את זה ללא נורא. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: טוב, לא להבהל, הגעתם למקום הנכון, אתר סיקור האוספים הלועזיים שיצאו בישראל בשנות התשעים. מי שעוקב אחרי האתר באופן מדוקדק יודע שלפעמים אני חורג מהקונספט לדברים קצת אחרים וכך גם יראה חודש דצמבר כולו, שיוקדש לאוספי מוסיקה ישראלית מעניינים שיצאו כאן בניינטיז.
אז קצת הקדמה - במקביל למאות אוספי המוסיקה הלועזית שראו אור בישראל בניינטיז (אני מעריך את הכמות בכ-500), ראו אור גם לא מעט אוספים ישראלים, אם כי לא באותה כמות. הסיבה: בניגוד למוסיקה מחו"ל, שמלאה אוספים עדכניים, חברות התקליטים הישראליות התעמרו בקהל ורק לעיתים רחוקות הוציאו אוספים להיטים ישראלים עדכניים. למעשה, עד שנות ה-2000, אז הושקה הסדרה "רק בישראל" של הד ארצי, לא היתה בארץ סדרת להיטים עבריים עדכנית.
האוספים הישראלים שבכל זאת ראו אור היו בעיקר אוספי נוסטלגיה או נישה. אוסף אלטרנטיבי כזה או אחר, אוסף שירים מפעם, אוסף רפרטואר של חברה קטנה, או אוספי קונספט למיניהם (דואטים, שירי להקות צבאיות וכד').
האוסף "תקוע בפקק" שפונוקול הוציאה בתחילת שנת 1996 הוא אוסף שהרעיון שלו היה למצוא כל מני קטעים נדירים מאוד, שאיכשהו קשורים לעולם הכדורגל. הקשר של עולם הכדורגל ומוסיקה הוא לא מקרי. מעבר לזה שאוהדים ביציעים שרים כדי לעודד את קבוצתם, מאז שנות השישים הקונספט של לכתוב ולהקליט שירי כדורגל הפך לדבר שגור בעולם. באנגליה, בירת המוסיקה ומולדת הכדורגל, כל קבוצה שזוכה בתואר הקליטה שיר, כדורגלנים מצליחים פנו לקריירות פופ והנבחרת הלאומית הוציאה שיר לפני כל טורניר גדול. המצב הזה היה דומה גם בשאר העולם והגיע בשנות השבעים גם לישראל וקבוצות ואוהדים החלו להקליט ולהוציא שירי מחווה לקבוצות שלהם.
הקשר של כדורגל ומוסיקה בישראל לא נגמר כאן. אחת מתכניות הרדיו הפופולריות בישראל בעשורים הקודמים היתה "שירים ושערים" מדי שבת בצהריים ברשת ב'. התכנית העבירה דיווחים חיים ממגרשי הכדורגל ברחבי הארץ, כל זה טובל בלהיטים קלילים, לרוב לטיניים או טיפה הומוריסטיים.
שני האספקטים האלו - של שירי מועדוני כדורגל, ביחד עם הלהיטים הקלילים ששודרו ב"שירים ושערים" נאספו ל"תקוע בפקק". האוסף מיוחד מאוד ויש כאן לצד שירים שנכתבו לבית"ר ירושלים, מכבי נתניה, הפועל תל אביב, מכבי חיפה ומכבי תל אביב, כל מני להיטי גימיק ששודרו רבות ב"שירים ושערים". "מריומה יומה" הקומי של חנה לסלאו וג'י מקייטן, "בבר" של מוטי גלעדי, דואט נדיר של פנינה רוזנבלום וצביקה פיק, "עוד שבת של כדורגל", של הכדורגלן שהפך זמר - הרצל קביליו ועוד ועוד.
את האוסף ערכו שמעון בן-נון, אספן התקליטים ובעל החנות יד שניה עליו כבר סיפרתי בפוסט הזה ואלי יונה, המוסיקאי והמפיק מהרכב היורודאנס הירושלמי פישנזון, שאני עדיין חייב לכם עליו סקירה. השניים אספו תקליטים נדירים מאוד לאוסף הזה, אני חושב שאף אחד מהם לא ראה אור על גבי דיסק לפני כן. השיר של שלמה ארצי עם מכבי נתניה, לדוגמה, הוא אחד התקליטים הנדירים בארץ ולצידו יש כאן עוד המון קטעים סופר נדירים שאנשים חיפשו עד אז בנרות (ויש כאלו שעדיין מחפשים את אותם התקליטים הנדירים).
האוסף הזה לפעמים קצת בורח מהרוח שלו ליציאות לא ברורות וחבל שלא נעשה כאן נסיון להביא עוד תקליטים ושירים של מועדונים ספורט ישראלים (אני יודע, לדוגמה, שיצא שיר מקסים של ציפי שביט כמחווה להפועל כפר סבא ואני גם מכיר גם קטעים שיצאו להפועל ירושלים, הפועל באר שבע ואני בטוח שיש עוד). יכל להיות נחמד אם זה היה אוסף שאוסף את כל שירי הכדורגל הישראלים, אבל גם כמו שהוא - זהו אוסף מיוחד, מעניין ובעל חשיבות תרבותית רבה, בעיקר בגלל שהוא הציל מאבדון כל מני קטעים ישנים.
למרות כל אלו, "תקוע בפקק" כשל בחנויות ולכן הקטעים בו, שהיו נדירים מראש, נשארו נדירים. חבל.

ערך אספני: 150 ש"ח

ציון: 9

תודה ליורם אליקים שהאוסף סוקר באדיבותו.