יום חמישי, 16 במרץ 2017

ז'אן מישל ז'אר - תכנית רדיו מרשת ג', 20/2/1997



ההופעה הקרבה של ז'אן מישל ז'אר בישראל, בשישי לאפריל במצדה, הזכירה לאשתי שלפני עשרים שנה, כשיצא האלבום "Oxygene 7-13", עשו ברשת ג' תכנית ספיישל שהוקדשה כולה לז'אר. חיפושים קצרים בארכיון שלה גילו הקלטה גולמית, על קלטת TDK ישנה של אותה התכנית וחשבתי שזאת הזדמנות טובה לשתף אותה.
הספיישל שודר בפריים טיים של יום חמישי, בשעה 16:00, במסגרת התכנית "קופסת הלהיטים", שהגיש עופר נחשון. לצורך עריכת התכנית, משימה שנחשון עשה בדרך כלל עם חיים רייכנטל, גוייסו שניים. רות כידן, ממייסדות רשת ג', שערכה את המוסיקה ומנחם גרניט, מהמומחים המובילים בישראל למוסיקה משנות השבעים והשמונים, שערך את התוכן. רייכנטל, היום איש חברת הליקון, הפיק את התכנית.
להביא עורכים-אורחים ל"קופסת הלהיטים" זה היה ביג-דיל. למעשה הפעם היחידה שדבר כזה נעשה. האירוע, האלבום החדש של ז'אר, הצדיק את זה. ז'אר, אחרי כעשור שדשדש, אמנם כאמן חשוב, אבל גם כאמן לא רלוונטי, פתאום עשה קאמבאק מדהים. מוסיקת הדרים, אותו ז'אנר ששילב צלילי פסנתר נעימים עם קצב והפקה של מוסיקת האוס, היתה הדבר החם של התקופה וז'אר הוא למעשה האב הרוחני של הז'אנר הזה. חברת Sony Music החתימה אותו על חוזה מרשים ו"Oxygene 7-13" היה למעשה אלבום הדרים של ז'אר, מה שהחזיר אותו להיות בעניינים. ז'אר עבד עם שמות חמים כמו Sash, דיג'יי דאדו ואפולו 440, שעשו לו רמיקסים והחזרה שלו לכותרות היתה אירוע מוסיקלי מרגש, מה שהוביל גם לכמה מההצלחות הגדולות ביותר שלו במצעדי הלהיטים בעולם.
בתכנית הרדיו משולבים קטעים מהאלבום החדש, עם קטעים גדולים מהקריירה שלו. ההקלטה היא לא באיכות מקסימלית, אבל עדיין מפעימה. בין הקטעים נחשון מביא את הביוגרפיה שלו, מה שהופך את כל התכנית הזאת לסיפור מרתק. סוג של תכנית רדיו דקומנטרית על ז'אר. ההקלטה משלבת גם את הפרסומות של ששודרו בין השירים ובסופה גם מהדורת החדשות של "קול ישראל" לשעה 17:00. את הפיפסים הקלאסיים של פתיחת החדשות, החליפה באותה תקופה נעימה קצרה. באופן ראוי - הנעימה הזאת היא קטע קטן שלקוח מתוך להיט הדרים הכי גדול, "Children" של רוברט מיילס.

שם התכנית: ספיישל ז'אן מישל ז'אר ב"קופסת הלהיטים"
תחנה: רשת ג'
תאריך שידור: יום חמישי, 20.2.1997, 16:00
מגיש: עופר נחשון
עריכה מוסיקלית: רות כידן
עריכת תוכן: מנחם גרניט
הפקה: חיים רייכנטל
טכנאי: דודו אמסלם
הקלטה: אנדריאה סלצ'אן

פרטים על המופע של ז'אר בישראל: https://jmj-israel.co.il

יום שלישי, 14 במרץ 2017

הד ארצי - חורף 88'


שם האוסף: הד ארצי - חורף 88'

תת כותרת: לא למכירה

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1988

עריכה: חיים שמש, צ'רלי סולומון, קארן רוז וענת אלשטיין

מק"ט: 15350

רשימת שירים:
צד א
1 Pride (Live) - U2
2 ככה את רצית אותי (בהופעה) - גידי גוב ורמי קליינשטיין
3 Handle with Care - The Travelling Wilburys
4 לא נרדמת תל אביב - דני רובס
5 Good Tradition - Tanita Tikaram
6 עד כאן אני - אופירה יוספי
7 American Dream - Crosby , Stills and Nash
8 שינויי מזג האויר - שלמה ארצי
9 50 Ways to Leave Your Lover - Paul Simon
10 דינה ברזילי - להקת הנח"ל
11 Orinoco Flow - Enya
12 אחד - שרון ליפשיץ
13 ספרי - בעז שרעבי
צד ב
1 השיר החי - שמוליק קראוס
It's Money That Matters - Randy Newman
3 עוד פאב - יגאל בשן
Wild Wild West - Escape Club
5 אשאל - עפרה חזה
6 הכל פתוח - גידי גוב
 Orange Crush - R.E.M .
8 נרקוד נשכח - שלמה ארצי
 A Groovy Kind of Love - Phil Collins
10 סליחות - יהודית רביץ
11 Giving You the Best That I Got - Anita Baker
12 סליחה - מתי כספי
13 One Moment in Time - Whitney Houston
14 קטיפה - יגאל בשן
15 פרסומת לפרופסור מיקס 2 - אילן בן שחר

עטיפה: עיצוב של דייגי רפי. עבודה בסיסית מאוד גרפית ופרקטית של דייגי, שעיצב בתקופה היא המון עבור הד ארצי. עושה את העבודה. ציון עיצוב: 7



ביקורת ורקע: האוסף הזה הוא אחד הדברים הכי יוצאי דופן כאן. בשנת 1988 הד ארצי ראתה פריחה גדולה בהוצאות שלה וגם החלה לשווק, לראשונה, קומפקט דיסקים. ככלי שיווקי לכל ההוצאות האלו, הכינו, כשיתוף פעולה של המחלקה הישראלית עם המחלקה הבין לאומית, אוסף שכולל קטעים בולטים מכל התקליטים החדשים שהחברה הוציאה. האוסף הזה לא יצא למכירה והוא ניתן בעיקר לבעלי חנויות תקליטים ברחבי הארץ, כדי שאלו יוכלו להכיר את הקטעים והאלבומים החדשים של הד ארצי, מתוך מטרה שהם ידעו למכור אותם יותר טוב. האוסף נערך כמו תכנית רדיו עם הגשה וקרוס (שילוב) בין השירים, שמסבירים על כל קטע וקטע והאלבום ממנו הוא לקוח. האוסף מסתיים בפרסומת מפיו של הדיג'יי אילן בן שחר לאוסף הלועזי "פרופסור מיקס 2", שיצא באותם ימים, אוסף שיצא על גבי קלטות ותקליטים בלבד (רק מפרק 3 הסדרה תצא על גבי דיסקים). בכלל, ניכר מהאוסף החשיבות של הפורמט החדש, הקומפקט דיסק, לעומת הפורמטים הישנים - הקלטת והתקליט. מבינים מהאוסף שאת ההוצאות החשובות מוציאים גם על דיסק, מוצר יקר ואקסלוסיבי באותם ימים, לעומת רוב הדברים שיצאו רק בתקליט וקלטת.
את ההגשה של האוסף/תכנית עשתה אורלי יניב, אחת מכוכבות הרדיו הגדולות של התקופה, בין השאר המגישה של המגזין "מוסיקה היום" בגלי צהל. יניב גם הגישה ספורט, תכניות נוער ואקטואליה בטלוויזיה, בערוץ היחיד, ונחשבה אז לטאלנט בדרגה ראשונה. למרות שהאוסף הוא בעצם פרסומת ארוכה, מדובר במוצר שעוזר להיזכר איך נשמעו תכניות רדיו באותם ימים, בהחלט זיכרון מתוק מעידן השיא של הרדיו-פופ הישראלי. יניב הקולחת בתיעוד נדיר לאיך הגישו מוסיקה ברדיו הישראלי של אז.
האוסף, כאמור, יצא רק למטרות שיווקיות, אבל השמועה עליו פרסה כנפיים ובקרב הציבור היו לו לא מעט דורשים, ששילמו עליו מחיר מופקע לבעלי החנויות שעשו ממנו קופה.

ציון: 10

ערך אספני: 100 ₪

יום שני, 13 במרץ 2017

ההיסטוריה של הבלוז 2


שם האוסף: ההיסטוריה של הבלוז 2

תת כותרת: חלק ב: Blues, Sex & Rock'n'Roll

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1993

עריכה והפקה: קארן רוז

מק"ט: ARTON 19558

רשימת שירים:
1. Willie Mae "Big Mama" Thornton - Hound Dog (2:51)
2. Big Joe Turner - Shake, Rattle & Roll (2:59)
3. Floyd Dixon - Hey Bartender (2:47)
4. Bobby Bland - Farther Up The Road (2:47)
5. Bo Diddley - Road Runner (2:49)
6. Little Walter - Boom Boom, Out Go The Lights (2:51)
7. Bo Diddley - Who Do You Love? (2:30)
8. Muddy Waters - You Need Love (2:45)
9. Howlin' Wolf - Smokestack Lightnin' (3:09)
10. Muddy Waters - Manish Boy (2:57)
11. Howlin' Wolf - Back Door Man (2:49)
12. John Lee Hooker - Please Don't Go (2:30)
13. Muddy Waters - I Just Want To Make Love To You (2:52)
14. Little Walter - Key To The Highway (2:57)
15. Muddy Waters - You Shook Me (2:46)
16. Howlin' Wolf - Spoonful (2:46)
17. John Lee Hooker - One Bourbon, One Scotch, One Beer (3:02)
18. Arthur "Big Boy" Crudup - That's All Right (2:55)
19. Bo Diddley - Pills (2:51)
20. Little Walter - Mellow Down Easy (2:43)
21. Eddie Floyd - Raise Your Hand (2:28)
22. Albert King - Born Under A Bad Sign (2:46) (2:40)

עטיפה: עיצוב של עופר כהן. בניגוד לאוסף הראשון, שהעטיפה שלו היתה מינימליסטית ונעימה, כאן יש עטיפה שהיא כולה רעש לא נעים בעיניים. יש כאן גם פיטמה שמתגנבת לה, לא ברור אם במכוון. ממש לא טוב. ציון עיצוב: 2

ביקורת ורקע: שנתיים אחרי האוסף הראשון והאייקוני, קארן רוז חזרה עם החלק השני של סדרת "ההיסטוריה של הבלוז", בפרק שהתיימר לעסוק בהשפעה של הבלוז על הרוקנרול בתחילת דרכו. האוסף מתחיל טוב, אבל אחרי חמישה קטעים אייקוניים הוא מתדרדר לאוסף סתמי לתחום, עם תחושה שניסו למלא את האוסף בכח. כשבאוסף שאמור לסקור ז'אנר כל כך עשיר חמישה מהאומנים מופיעים בו עם יותר מקטע אחד, חלקם גם עם שלושה קטעים, די ברור שלא נעשתה כאן עבודה מספיק טובה כדי לחקור את התחום על כל גווניו.
כצפוי, בגלל העטיפה הרעה והעריכה הדי חפיפניקית, האוסף כשל והתכנונים להוציא לו חלק 3, שמסקר את הבלוז העכשווי, שונה. במקומו יצא אוסף כזה, לא כחלק מהסדרה, שהמיתוג שלה לא היה שווה בשלב זה. למרות זאת, גם האוסף ההוא, "גוונים של בלוז", לא ממש הצליח.

ציון: 3

ערך אספני: 10 ₪

יום שני, 27 בפברואר 2017

ההיסטוריה של הבלוז


שם האוסף: ההיסטוריה של הבלוז

תת כותרת: חלק א: הבלוז הקלאסי

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1991

עריכה והפקה: קארן רוז

מק"ט: ARTON 19479-2

רשימת שירים:
1. Muddy Waters - Rollin' Stone (3:09)
2. Memphis Slim - Mother Earth (2:42)
3. Howlin' Wolf - Moanin' In The Moonlight (2:56)
4. John Lee Hooker - The Journey (3:44)
5. Ruth Brown - (Mama) He Treats Your Daughter Mean (2:55)
6. Little Walter And The Night Cats - Juke (2:46)
7. Professor Longhair - In The Night (2:34)
8. Big Joe Turner - Honey Hush (2:41)
9. LaVern Baker - Soul On Fire (3:05)
10. Lowell Fulson - Reconsider Baby (3:10)
11. Muddy Waters - Hoochie Coochie Man (2:48)
12. Bo Diddley - I'm A Man (2:58)
13. Sonny Boy Williamson - Don't Start Me Talkin' (2:37)
14. Willie Dixon - 29 Ways (2:11)
15. Jimmy Rogers - Walking By Myself (2:49)
16. Bo Diddley - Before You Accuse Me (3:07)
17. Chuck Berry - Merry Christmas Baby (3:16)
18. Ray Charles - The Right Time (3:25)
19. Coasters, The - Shoppin' For Clothes (3:00)
20. Elmore James - Madison Blues (2:25)
21. Bobby Bland - I Pity The Fool (2:41)
22. Etta James - Baby, What You Want Me To Do (4:15)
23. Koko Taylor - Wang Dang Doodle (3:01)
24. B.B. King - Night Life (4:52)
25. John Lee Hooker - Boom Boom (Edit) (2:40)

עטיפה: עיצוב של יוסי למל. גרפיקה פשוטה, שעושה את העבודה. מינימליזם מדבר יפה עם השפה העיצובית של אלבומי הבלוז הקלאסיים וכאן זה נעשה נכון. בפנים יש טקסט על הז'אנר, של עורכת האוסף, שזה משהו שאני ממש אוהב. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: אחרי ארבע שנים בהד ארצי, כשהיא כבר חתומה על עשרות אוספים, קארן רוז מהמחלקה הבין לאומית בחברה השיקה את סדרת חלומותיה - סדרה שתעסוק במוסיקת הבלוז. על פי העטיפה הפנימית של האוסף, אפשר להבין שהכוונה היתה להוציא סדרה בשלושה פרקים, כשהפרק הראשון עוסק בבלוז הקלאסי, או בשורשי הבלוז בשנות החמישים והשישים המוקדמות. הפרק השני אמור לעסוק בבלוז ובמעבר שלו לרוקנרול והפרק השלישי בבלוז כיום.
החלק הראשון יצא בקיץ 1991, קרוב מאוד לתקופה שבהד ארצי הוציאו אוסף עם שם דומה, "ההיסטוריה של הפופ". מה שהיה נראה כמו מגמה להוציא סדרות אוספים שיסקרו את ההיסטוריה של ז'אנרים שונים, הסתיים רק בשני האוספים האלו. האוסף של הבלוז כלל קטעים משתי חברות תקליטים אמריקאיות - MCA ואטלנטיק, שהרפרטואר העשיר שלהם בתחום אפשר ליצור אוסף מצוין. האוסף ערוך בצורה כרונולוגית והוא מתחיל עם קטע מ-1950 ונע קדימה בשנים, עד שהוא מסתיים אחרי 25 קטעים בשיר מ-1967. זהו אוסף אישי ומעניין וניכר בו החיבור הרגשי של עורכת האוסף עם תוכנו. הטקס על הז'אנר שהיא כתבה בפנים, ביחד עם קריצות אישיות באיזור הקרדיטים, רק מחזקים אץ התחושה הזאת.
למרות שמדובר באוסף מוצלח, הוא לא זכה להצלחה גדולה. אמנם נעשתה כאן עבודה טובה, אבל אחרי הכל - בלוז הוא ממש לא מנת חלקם של הישראלים ולכן היה קשה למכור להם אוסף כזה. אחרי התגובות הצוננות לאוסף, בהד ארצי לא מהרו עם התכנית להוציא את החלקים הבאים שתוכננו לו. רק אחרי שנתיים, ב-1993 הד ארצי בכל זאת חזרו לתכנית ודי במקביל הם הוציאו שני אוספי בלוז. קודם כל ראה אור אוסף הבלוז העכשווי, "Shades of Blue", שנערך על ידי רן עצמון וצ'רלי סולומון ואז ראה אור החלק השני של "ההיסטוריה", זה שעסק ברוקנרול ושנערך אף הוא על ידי קארן רוז. כמו האוסף הראשון, גם האוספים האלו התקבלו בצורה צוננת, מה שהבהיר סופית לחברות התקליטים הישראליות שאין להן מה להתעסק בבלוז.

ציון: 9

ערך אספני: 50 ₪

האוסף סוקר באדיבותו של עופר גרטש

יום שלישי, 14 בפברואר 2017

The Club


שם האוסף: The Club

תת כותרת: להיטי כפרי הנופש בים התיכון - מהדורה חדשה! - 13 להיטי ענק ומחרוזות-נוסטלגיה!

חברת תקליטים: CBS/ אן.אם.סי

שנה: 1989

עריכה: בדיסק לא רשום, אבל שני האוספים המקוריים, על תקליט, נערכו על ידי משה מורד, אז אני משער שזה הסיפור גם כאן

מק"ט: 465542-2

רשימת שירים:
1. Gipsy Kings - Bamboleo (3:25)
2. Herbert Pagani - La Bonne Franquette (3:55)
3. Tahiti - Agadou (2:16)
4. Eddy Grant - Gimme Hope Jo'anna (Album Version) (4:00)
5. Enrico Macias - Zingarella (3:50)
6. Madrid Session Singers - Y Viva Espana (3:29)
7. X-tra Large - Spanish Disco Mega Medley (8:55)
8. Gino Marinello Orchestra, The - Yeke Yeke (with Singers) (2:37)
9. Samy Goz - La Fiesta Hot Medley (7:02)
10. Party-Poppas - Twist Medley (8:14)
11. Rene - French Connection '88 (Short Radio Version) (4:34)
12. Jordi Pou and Paco Penarand - Rumba Mix (Saboreando A Peret) Disco Medley (4:14)
13. Tokens, The - The Lion Sleeps Tonight (Club Mix) (3:43)

עטיפה: שלא במפתיע, אין כאן קרדיט מעצב, הרי שמדובר בנסיון זול למכור מוצר באמצעות פורנוגרפיה. העטיפה מציגה אישה צעירה, טופ-לס, עם טקסט שמקיף אותה. איך קרה שאישה עירומה כיכבה על עטיפה של מוצר שנמכר בחנויות תקליטים, מקום שגם ילדים ונוער הסתובבו בו? אז ככה: הגישה לעירום נשי בפרסומים ובתקשורת היתה הרבה יותר מתירנית בשנות השמונים, בהשוואה להיום. אני זוכר שחזה נשי הופיע די הרבה בעיתונים כמו ידיעות ומעריב, דבר שלא היה מתקבל היום ואני אפילו זוכר פרסומת לחברת ריהוט במעריב לנוער, מגזין שפנה לטינאייג'רז, שכללה אישה ערומה. זה נשמע מוזר, בטח בהתחשב בכך שאנחנו חושבים שככל שהזמן נע, אנחנו נהיים יותר ליברלים, מה שמוכיח שפרסום עירום נשי כדי למכור הוא לא כלי ליברלי, ההיפך מכך. גם עטיפות של תקליטים, שכללו עירום הוא דבר שנצפה לא מעט בעולם בסבנטיז ובאייטיז, אני יודע אפילו שיש לכך אספנים די רציניים. נסו להקיש "Sexy LP" בשורת החיפוש באיביי ותיווכחו עד כמה תקליטים כאלו יש. בכל מקרה, מה שאולי היה נראה ליגיטימי אז, הוא לא כזה היום. אולי ההתחסדות הזאת מוגזמת, אולי אפילו התינוק העירום על העטיפה של נירוונה לא היה מתקבל היום, אבל סבבה. שיהיה ככה. זה שזה לא קיים במקומות אחרים. ציון עיצוב: 0
עטיפת התקליט של חלק 2

ביקורת ורקע: "The Club" הדיסק הוא אסופה שכוללת את מיטב הקטעים משני תקליטים, "Le Club" משנת 86', שכולל את אותה עטיפה כמו של הדיסק ו"The Club 2", שכלל "סתם" אישה בבגד-ים, מורמת על ידי שני גברים חסונים. כשהדיסקים החלו להכנס חזק לשוק, אן.אם.סי חיפשה להוציא מחדש כמה מהאוספים המצליחים שלה מהחצי השני של האייטיז, אוספים שיצאו במקור רק על תקליטים וקלטות, הפעם על גבי דיסקים. בין האוספים האלו היו, כאמור, סדרת "The Club" וגם "צפיחית בדבש", "Europarade", ו"אגן הים התיכון". אל כל האוספים האלו אני מקווה להגיע בעתיד.
קצת יותר ספציפית על "The Club", מדובר על אסופה ברוח מוסיקת ההרקדות של כפרי הנופש של קלאב-מד שהיו מאוד פופולאריים באייטיז. מדובר במוסיקה עם גוון לטיני, שהתאימה במיוחד להרקדות בבריכה ושבישראל תפסה בצורה יוצאת דופן. לא היית צריך לנסוע עד לאיזה קלאב-מד בחו"ל, יכולת לקבל את אותה מנה של "אגאדודודו" בבריכות של המלונות באילת, טבריה או נתניה, השטאנץ הזה תפס בכל מקום. CBS/ אן.אם.סי כמובן שתפסו על איזה טרמפ בשני האוספים האלו וגם הד ארצי ופונוקול הוציאו אוספים כאלו באייטיז. "Le Club", התקליט הראשון, היה המצליח מביניהם. הדיסק, שלא במפתיע, גם מכר יפה.

ציון: 7

ערך אספני: 60 ₪

יום חמישי, 19 בינואר 2017

Best of the 90's - Dance Hits


שם האוסף: Best of the 90's - Dance Hits

חברת תקליטים: Caliente Records/ Play Records

שנה: 2017

עריכה: שירה שליט ואהרון מזרחי

הפקה: שירה שליט

מק"ט: CAL005

רשימת שירים:
1. Dr. Alban - It's My Life (Radio Edit) (3:57)
2. MC Sar - Another Night (Radio Mix) (with the Real McCoy) (3:56)
3. Captain Hollywood Project - More And More (Radio Mix) (4:08)
4. Corona - The Rhythm Of The Night (Radio Edit) (4:21)
5. La Bouche - Be My Lover (Radio Edit) (3:58)
6. Cappella - U Got 2 Let The Music (Brescia Edit) (3:35)
7. Ice MC - Think About The Way (Radio Mix) (4:16)
8. Haddaway - What Is Love (7" Mix) (4:08)
9. Gala - Freed From Desire (Edit Mix) (3:30)
10. Regina - Day By Day (Ghosts Radio Edit) (3:46)
11. Double You - Please Don't Go (Radio Mix) (3:15)
12. Robin S - Show Me Love (Album Version) (4:25)
13. Eiffel 65 - Blue (Da Ba Dee) (Blue Ice Pop Radio Edit) (3:39)
14. Ace of Base - Happy Nation (Radio Edit) (3:31)
15. Robert Miles - One and One (Radio Version) (feat. Maria Nayler) (3:55)
16. Sash! - Encore Une Fois (Future Breeze Edit) (3:37)
17. Maxx - Get-A-Way (Airplay Mix) (3:43)
18. DJ Bobo - Somebody Dance With Me (Radio Mix) (3:31)
19. 2 Unlimited - No Limit (7" No Rap Version) (3:42)
20. Insideout - Lover (Single Cut) (3:42)

עטיפה: עיצוב של דור כהן. המעצב הוותיק, שהכין כמה מהעטיפות הכי מיתולוגיות של הניינטיז, עשה גם את העטיפה של האוסף הזה, עטיפה די סטנדרטית. כותרת האוסף מופיעה בכתב מפוקסל גדול, עם שמות האומנים מתחתיהם. בולט מאוד, מה שכנראה עושה את העבודה, אבל לא מיוחד בשום אופן. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: אני חורג מסיקור האוספים שיצאו בשנות התשעים ובסביבותיה, לטובת סיקור אוסף שיצא בינואר 2017, אוסף שמסקר את סצינת הדאנס, עם דגש על היורודאנס, של הניינטיז. האוסף הזה יוצא בחברת קליאנטה, חברה שעד לאחרונה התמחתה בניהול אמנים ובדיג'יים ובשנת 2016, עם הצטרפותה של שירה שליט, שעזבה את פונוקול, הקימה גם חברת תקליטים. לשליט, שהצטרפה לפונוקל עוד בשנת 1992, ניסיון רב בהפקה ובעריכת אוספים, למעשה היא חתומה על קרוב למאה אוספים שיצאו בישראל במהלך השנים. מאז הצטרפותה של שליט לקליאנטה לפני שנה, החברה כבר הוציאה תחת שרביטה חמישה אוספים: סט של דיג'יי Yahel, אוסף להיטים צרפתיים, סדרת הלהיטים Hits Collection לה יצאו בפרקים ב-2016 וב-2017 וכאמור גם אוסף הניינטיז עליו אני מדבר פה.
את אוסף הניינטיז ערכה שליט ביחד עם אהרון מזרחי, המומחה מספר אחת בישראל למוסיקת היורודאנס. שליט ומזרחי אספו עשרים להיטי ענק, בגרסת הרדיו שלהם. 16 מהקטעים כאן נלקחו מחברות תקליטים עצמאיות אירופאיות שהן בעלות הזכויות יוצרים של השירים האלו היום, שלושה קטעים התקבלו באדיבותם של אנשי אן.אם.סי (קטעים 1, 2 ו-5) וקטע אחד, זה הסוגר, הוא קטע של ההרכב הישראלי Insideout, דוגמה נדירה להרכב מקומי שיצר יורודאנס.
מי שמחפש הפתעות, או קטעים נדירים מהניינטיז - האוסף הזה לא בשבילו. מדובר במוצר שאמור לפנות לקהל הרחב ביותר, שמתגעגע למוסיקת הריקודים של שנות התשעים. רוכשי האוסף הזה - יותר סביר שהם יקנו אותו בתחנת הדלק או בחנות הספרים בקניון, מאשר באחת מחנויות התקליטים שעדיין שרדו. מה שכן, בביקור היום בחנות "התו השמיני" בירושלים נוכחתי לראות שהם לקחו כמות גדולה של עותקים מהאוסף, כך שכנראה שהם מצפים שהוא ימכור יפה גם בקרב הקהל שעדיין רוכש מוסיקה בחניות תקליטים. בואו נקווה.

ציון: 10

ערך אספני: 50 ₪

יום שישי, 18 בנובמבר 2016

Eurovision Song Contest Israel 1999


שם האוסף: Eurovision Song Contest Israel 1999

חברת תקליטים: IMP/ רשות השידור

שנה: 1999

הפקה: איתמר חובב, יורם ואזאנא, אלמוגית אלוש, יניב ישעיהו וגל ארבלי

מק"ט: 2062

רשימת שירים:
CD1:
1. Charlotte Nilsson - Take Me To Your Heaven (Sweden) (3:02)
2. Selma - All Out Of Luck (Iceland) (2:59)
3. Surpriz - Reise nach Jerusalem (Germany) (2:59)
4. Doris - Marija Magdalena (Croatia) (3:01)
5. Eden - Happy Birthday (Israel) (3:00)
6. Evelin Samuel and Camilla - Diamond Of Night (Estonia) (2:57)
7. Dino and Beatrice - Putnici (Bosnia and Herzegovina) (3:03)
8. Trime Jepsen and Michael Teschl - Denne Gand (Denmark) (3:02)
9. Bobbie Singer - Reflection (Austria) (3:00)
10. Darja Svajgar - For a Thousand Years (Slovenia) (3:04)
11. Vanessa Chinitor - Like The Wind (Belgium) (2:57)
12. Van Eijk - Living My Life Without You (Norway) (2:58)
13. Times Three - Believe'n Peace (Malta) (2:58)
14. Tugba Onal - Don Artik (Turkey) (3:00)
15. Mullans, The - When You Need Me (Ireland) (3:01)
16. Nayah - Je Veux Donner Ma Voix (France) (3:36)
17. Aiste - Strazdas (Lithuania) (3:03)
18. Rui Bandeira - Como Tudo Comecou (Portugal) (3:05)
19. Lydia - No Quiero Escuchar (Spain) (3:06)

CD2 - Multimedia:
1. Opening Part
2. Dana International in the Interval Act
3. Back Stage
4. Awards Ceremony
5. Halleluya Performed by all Eurovision Participants

אנשי רשות השידור תופחים לעצמם על השכם בעטיפה הפנימית
עטיפה: עיצוב של אורי גרזון. בסך הכל עבודה לא רעה של מעצב הבית של IMP. העטיפה הראשית מציגה על נייר גלוסי את לוגו התחרות ובפנים יש תמונות של כל המשתתפים, עם הניקוד שלהם בתחרות וטקסט קצר על כל שיר ושיר. כמה פאדיחות בעטיפה קיימות בטעות באיות באנגלית של המדינה אירלנד, טעות בשם של השיר הפורטוגלי וגם התבלבלו כאן בדגלים של ליטה וספרד. הטעויות האלו תוקנו בהדפסה השניה של הדיסק. בדף האחרון של החוברת יש גם תמונות של בכירי רשות השידור, שאני לא יודע אם זה מחווה יפה, או משהו קצת גרוטסקי. הנטיה היא לבחור באפשרות השניה. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: טוב, הדיסק הזה הוא לא אוסף שגרתי. ב-1999 האירוויזיון הגיע לירושלים, בזכות זכייתה של דנה אינטרנשיונאל, עם השיר "דיווה", שנה לפני כן. האירוויזיון בסוף שנות התשעים היה בשפל הגדול ביותר שלו, אי פעם. שנות התשעים וכפר המדיה הגלובלית שהעולם הפך להיות, הפכו את האירוויזיון לתחרות אנכרוניסטית. תם העידן שהתחרות היוותה פלטפורמה לפריצה לאמנים מכל רחבי היבשת. אלו, בניינטיז, יכלו לעשות זאת באמצעות ה-MTV או באמצעות חברות התקליטים השונות ששלחו את זרועותיהן לכל עבר. בשנים האחרונות האירוויזיון אמנם חווה פריחה מחודשת והתחרות מתקיימת באולמות שכוללים עשרות אלפי צופים, אבל ב-1999, האולם של בנייני האומה, על 3000 מקומותיו, הספיקו לתחרות שעוררה עניין ביינוני בלבד, בארץ ובעולם.
למרות העניין הביינוני, ברשות השידור הרגישו (בצדק) טוב עם התוצר הסופי של התחרות והם החליטו שזה רעיון טוב להוציא אוסף של שירי התחרות. הקונספט של אוסף תחרות שירי אירוויזיון לא היה חדש. זה היה מקובל, בעבר, שלכל תחרות יוצא אוסף שכזה. מה שכן, חשוב להבהיר שהאוספים האלו של האירוויזיון שיצאו - היו יוזמות של חברות תקליטים מקומיות במדינות שונות ואף פעם לא יוזמה מרוכזת של איגוד השידור האירופי. כך, לדוגמה, בישראל יצאו אוספים של תחרות האירווזיון בין השנים 74' ל-87' ובכללי בעולם, עם הירידה בפופולאריות של האירוויזיון, אוספים כאלו יצאו במקומות שונים עד 1991. כך עברו להם שמונה שנים בלי אוסף של תחרות אירוויזיון והנה, ב-1999 רשות השידור החליטה להחיות את הרעיון. הרשות פרסמה מכרז לכל חברות התקליטים המקומיות, אבל בגלל שאוסף של התחרות נראה דבר לא אטרקטיבי במיוחד, החברות הגדולות - הליקון, הד-ארצי ואן.אם.סי, דילגו עליו. היחידה שהרימה את הכפפה היתה IMP הקטנה, שראתה באוסף הזה הזדמנות.
ל-IMP לקחו כמה שבועות, אחרי שהסתיים הטקס, כדי להוציא את האוסף, שבאופן מביך לא כלל ארבעה שירים שהשתתפו בתחרות: אלו של הולנד, פולין, קפריסין ובריטניה. הסיבה: חברת התקליטים שייצגה את השירים האלו בישראל, אן.אם.סי, לא שחררה מסיבה כלשהי את השירים לשימוש באוסף. למזלם של אנשי IMP, את הקטע הזוכה של שרלוט נילסון השבדית הם כן קיבלו, אז לפחות זה.
האוסף כולל שני דיסקים, הראשון כולל את 19 השירים שכן קיבלו את אישור חברות התקליטים שלהם להופיע באוסף והשני קטעי וידאו מהתחרות, כולל הביצוע המרגש של כל משתתפי התחרות ל"הללויה" של חלב ודבש, על כותרות סיום המשדר.
אנשי IMP עשו את המקסימום כדי שהאוסף הזה ייצא כמו שצריך, אני חושב שאנשי רשות השידור יכלו לעשות קצת יותר. הם יכלו ללחוץ על אן.אם.סי כדי שזאת תאשר את השירים לשימוש באוסף. באמת שלא היתה סיבה לכך שהם לא יכללו כאן.
למרות העדר הקטעים, האוסף של האירוויזיון היה הצלחה, כנראה הכי גדולה מסחרית של IMP. האוסף יוצא לכל העולם ועשרות אלפים מחובבי האירוויזיון מסביב לגלובוס קנו אותו. ההצלחה של האוסף עוררה אנשים באיגוד השידור האירופי ובשנה שאחר כך הם יזמו לראשונה הוצאה של אוסף אחד בהפצה בין לאומית עם שירי התחרות. האוסף של שנת 2000  יצא מבעוד מעוד, בחברת התקליטים BMG. האוסף של 2000 היה הצלחה ומאז כל שנה יוצא אוסף כזה, בהצלחה גדולה. את הטרנד הזה, כאמור, עוררו רשות השידור ו-IMP, שחזו את עלייתה המחודשת של תחרות האירוויזיון, כשזאת היתה בשפל הכי שלה. כבוד.

ציון: 7

ערך אספני: 130 ₪

תודה למיכאל פורז שסייע בהכנת המאמר הזה

יום ראשון, 13 בנובמבר 2016

הקמיקאל ברד'רז בהופעה בתל-אביב, 12.11.16

 הקמיקאל ברד'רז, מהרכבי ההאוס והביג ביט הבולטים של של שנות התשעים, הגיעו אמש להופעה במרכז הירידים
הקמיקלז על הבמה. רואים רק את הצללית שלהם ושל הציוד שלהם
בתל-אביב. ההופעה התקיימה בדשא הפתוח של המרכז, מקום שיכול להכיל כעשרת אלפים איש ושהיה די מלא. האווירה היתה ממש טובה. קהל הגיע בגישה חיובית, עם feel של רייב מהניינטיז. אחרי שני חימומים, של רד אקסס ושל 2manyDJs, הקמיקאל עלו לבמה בשעה 22:00. במשך שעה וחצי הקמיקלז נגנו את רוב להיטיהם, במה שהיה ספק הופעה, ספק מופע וידאו, ספק מסיבה.
צמד הקמיקאל עלו על במה עמוסת ציוד טכני, אך הציוד הזה, כמו גם חברי ההרכב, היו חשוכים, כשמה שהקהל צופה בו, בעצם, זה בצללית שלהם, על רקע עבודות וידאו מרשימות. אני יודע שזה קצת מיושן לצפות מהרכב אלקטקוני באמת לבצע את החומרים שלו בצורה חיה בהופעות, אני לא תמים ואני יודע שרק מעטים אכן עושים זאת. מה שכן, בהופעה של הקמיקאלז כן ציפיתי לשואו, אולי בגלל המסגרת שבה הוא התקיים - בדשא הפתוח, על במה גדולה, עם קהל שציפה להופעה. לא ציפיתי לרקדנים ולהטוטים על הבמה, אבל עם כמות הציוד שעליה, הייתי רוצה לפחות לראות מה הם עושים איתו. לקבל קצת מושג לגבי איך הם בונים את השירים והקטעים בלייב. במקום זה קיבלנו שואו לייזרים ו-וידאו מרשים, עם מוסיקה מעולה, סאונד טוב וקהל שרוקד והגיב, למרות המחזה המעט ביזארי, מצויין.
כרטיס המופע
בגלל שההופעה היתה יותר מסיבה, כשהיא הסתיימה ב-23:30, התחושה היתה של עוד. הקהל ממש סרב ללכת ובמשך רבע שעה רוב האנשים נשארו במקומם, בקריאה לצמד לחזור לעוד. זה לא קרה. הרייב רק התחיל ובום הוא נגמר, מה שחיזק עוד יותר את העובדה שלא ממש ראינו הופעה. כנראה שהמקום המתאים לפרפורמנס שכזה, הוא כחלק מאירוע הרבה יותר גדול, כזה שנמשך כל הלילה ושכולל ליין-אפ של דיג'יים ומוסיקאים שמופיעים בזה אחר זה.

הקמיקאל ברד'רז, מרכז הירידים, תל-אביב, 12.11.16

הקמיקאל ברד'רז מופיעים באוספי הניינטיז הבאים: