Jazz in the House 3

שם האוסף: Jazz in the House 3

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: יוני, 1995

עורכים: אורן קריסטל, שרון "צ'ופי" פרוינדליך ורוברט גיטלמן

הפקה: הדס שליסל, אורן קריסטל ורוברט גיטלמן

מק"ט: PRO2023-2

רשימת שירים:

1 XXL - Masquenada

2 Original, The - I Luv U Baby (Swing Mix)

3 Orbiting Eskimo Dance Society, The - Swing and Move (L.W.S. Cartoon Mix)

4 Jaimy and Con-Am - Melody of Bells (Remix)
5 Morel Inc. - Morel's Sax Groove
6 Afro-Cube - Muevete Mama (Border Mix)
7 Progetto Tribale Vol. 5 - Saxarubra (presents Akab All Black)

8 Easten Vibes - Mathar

9 Belmontiie Project - Waitts Theme (Remix)

10 Bingo Bango Bongo Collective - The Sweat

11 L.T.J. Sound Machine - Don't Stop the Sax (feat. James Thompson)

12 L.W.S. - Gosp (Gospel Train Mix)
13 Morel's Grooves - Bouncing Sax
14 Saxual Harassment - Soul Notes

עטיפה: אחרי שני החלקים הדי מביכים, הוחלף המעצב ובמקומה הובאה אילת אביב שעשתה עבודה ממש יפה, לגמרי ברוח האוסף. לצערי, יש כאן כמה טעויות טכניות מביכות, שמונעות מהעטיפה הזאת להיות באמת טובה. קודם כל, בצד הדיסק, כתוב שזה Jazz in the House 2, למרות שזה חלק 3 (!), שנית, בחוברת הפנימית הפרטים של אחד השרים לא מופיעים (!!). נו, טוב. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: שנה אחרי חלק 2, פונוקול חזרו עם חלק 3, שקבר את הסדרה. הסיבה? ז'אנר הג'ז-האוס, שהיה בשיאו בשנים 92'-93', היה כבר מיושן והסדרה, על שלושת פרקיה, עשתה את שלה. בפונוקול ידעו לא להתעקש עליה, הרבה בזכות מומחים שהם גייסו לתחום הדאנס.
שתבינו, פונוקול באותה התקופה היתה חברה מתרחבת. לצוות מחלקת הדאנס שלה צורף כשרון צעיר, הדיג'יי רוברט גיטלמן, שהיה שותף לעריכת לא מעט אוספים בחברה וידע לתת את החיבור של החברה לשטח. חוץ מלהביא את גיטלמן, כיום שדר רדיו ובעל חברת תקליטנים לאירועים, בפונוקול דאגו לעשות גם לא מעט שיתופי פעולה עם מיטב התקליטנים הישראלים. דיג'יים כמו שגיא הבר (מועדון הלמון) וצ'ופי (אלנבי 58) היו מעורבים בהכנתם של כל מני אוספים, כולל ג'ז אין דה האוס 3, שצ'ופי חלק ממנו. החיבור הזה עם תקליטנים מן השורה הראשונה נתן לפונוקול אחיזה והשפעה גדולה על מה שמנוגן במועדונים, דבר שעזר להם לבסס את מעמדם כחברת דאנס מובילה.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 6

Jazz in the House 2

שם האוסף: Jazz in the House 2

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: יולי, 1994

עורכים: אורן קריסטל ו-D.J שגיא הבר

הפקה: הדס שליסל, אורן קריסטל ו-D.J שגיא הבר

מק"ט: OUT2003-2 - נראה לי הקטלוג היחידי שאני מכיר של פונוקול עם המילה OUT לפני המספר. אין לי הסבר לכך. המספר עצמו, 2003, הוא מספור סדרתי של האוספים של פונוקול, שהחל ב-1994, אחרי הפסקת העבודה עם פוליגראם, מספור שהחל במספר 2000 ונמשך עד היום. כיום פונוקול נמצאת במספר קטלוגי 2473-2. המקף 2 אומר שהפורמט הוא דיסק. אם אחרי המספר היה מקף 3, אז זה אומר שהפורמט הוא קלטת ואם אתם רואים מקף 1 (רלבנטי רק לתחילת הניינטיז), אז הכוונה היא לתקליט. מספור ה-1, 2 ו-3 לתקליט, קסטה ודיסק הוא קוד שמקובל בכל העולם ובכל החברות הישראליות

רשימת שירים:

1 US3 - Tukka Yoot's Riddim

2 Funkadelia - Push the Tempo

3 Saxual Harassment - Saxual Harassment

4 Snafu - O.T.D.
5 Scatt - Scat and Bebop
6 Willie the Sax - Willie the Sax
7 Saxolution - The White Night

8 Blender - Trouble Jazz

9 Believers, The - Who Dare to Believe in Me?

10 Slo Moshun - Bells of N.Y. (Xen Mantra's Beefy Bell Mix)

11 Masi - Apach

12 Blender - Back the Feeling (Radio Solo)
13 Jestofunk - Say it Again (Club Mix)
14 Black and Brown - Delight

עטיפה: המעצב דני וטניק שדרג במעט את העטיפה החלשה של חלק 1. עדיין לא מדהים. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: חצי שנה אחרי החלק שהראשון של "ג'ז בבית" פונוקול חזרו עם החלק השני. אם החלק הראשון היה מלא בקטעים הולנדים בחסות חברת ToCo שהיתה שותפה להוצאתו, החלק הזה כבר כולל המון האוס ניו יורקי ואסיד ג'ז וקצת פחות חצוצרות מבחלק הראשון. זה לא ממש מפתיע, מפני שאת האוסף הזה ערך ביחד עם אורן קריסטל מפונוקול הדיג'יי שגיא הבר ממעדון הלמון, שהיה ידוע בחיבתו לסאונד האמריקאי. לצד הקטעים האמריקאיים יש כאן גם כמה קטעי האוס איטלקי של חברת Irma רקורדס, כמה שרידים הולנדיים של טוקו וגם קטע ישראלי של ההרכב Saxolution (של המפיק רונן ירקוני, שעבד בין השאר עם מיקי גבריאלוב) שעשו האוס שמסמפל את מארש החתונה של מנדלסון.
בסך הכל אוסף סביר לז'אנר, אחד מהאוספים הבודדים שפונוקול הוציאה באותה תקופה שלא הודו לעופר נחשון ולתכנית הרדיו שלו "קופסת הלהיטים" ברשימת הקרדיטים. הסיבה? פונוקול רצו למתג את האוסף הזה כאלקטרוניקה יותר איכותית ולא לכוון אותו לז'אנר המצעדי הפופוליסטי, תחום שבו הם שלטו בכל מקרה. פונוקול רצתה להתרחב לשאר אפיקי השוק האלקטרוני והמועדוני וצורך כך הם פתחו מאוד את מחלקת הטראנס שלהם וגם ניסו לכוון עם כל מני אוספים, כמו זה, לקהל יותר אלטיסטי. לצורך כך בפונוקול שיתפו פעולה באוסף הזה עם מלכיאל גרוסמן ועם נדב רביד (מי שעתיד להמציא את התכנית "הקצה" בגלגלצ), שהריצו אז ביחד את התכנית "בטריה" בתחנת הרדיו צהל 2 (שעתידה להפוך לגלגלצ), כל יום בין 15:00 ל-17:00. התכנית שודרה בחציה השני במקביל ל"קופסת הלהיטים" ששודרה ברשת ג' והיא היתה תכנית שהתמחתה באלקטרוניקה אלטרנטיבית ובהיפ הופ, משהו כמו השוליים של מה ששודר בקופסה. בכל מקרה, גרוסמן מקבל קרדיט בשני החלקים הראשונים של הסדרה, רביד בראשון ובסך הכל הם נהנו לפרגן ב"בטריה" לאוספים האלו, לפחות לקטעים היותר חכמים שבהם.
לגבי התחרות, כביכול, שדובר עליה רבות בין "הקופסה" ל"בטריה", אני יכול להכריז היום שלא היתה שום תחרות בין התכניות וששתיהן פעלו בהרמוניה מופלאה. ראשית, בגלל שזה היה מדהים שלראשונה בהיסטוריה תכניות אלקטרוניות ומועדוניות שודרו במקביל ובפריים טיים בשתי התחנות המרכזיות בישראל. שנית, גם מלכיאל גרוסמן וגם נדב רביד, במקור ירושלמים, גדלו וצמחו באותה סביבה שאנשני הקופסה צמחו. גרוסמן הוא חבר טוב מאוד של רז ניצן ורביד גדל והתחנך מוסיקלית, כמוני, בחנות "בית התקליט" שברחוב ש"ץ. שלישית, בניגוד לתדמית של "בטריה" כאיכותית ו"הקופסה" כפְרֶחִית, למעשה שתי התכניות היו עם הרגליים על הקרקע והתמקדו בעיקר במוסיקת מועדונים, על כל גווניה. הלוואי עלינו היום תכניות כאלו ברדיו ממלכתי.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7

Jazz in the House

שם האוסף: Jazz in the House

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive/ ToCo International

שנה: ינואר, 1994

עורכים: אורן קריסטל ופיטר ואן דן ברמר

הפקה: הדס שליסל, אורן קריסטל ופיטר ואן דן ברמר

מק"ט: 921106-2 (אלבום אחרון של פונוקול עם קטלוג בין לאומי של מספר שהם קיבלו מפוליגראם, כפי שהזיכיון של פונוקול דרש. האוסף יצא אחרי שהזיכיון פג ב-31.12.93, אבל הקטלוג הוא של פוליגראם, כנראה בגלל שהעבודה על האוסף החלה עוד בשנת 1993)

רשימת שירים:

1 Sugar 'N' Spice - Beat My Jam (Radio Mix)

2 Convert - Rockin' to the Rhythm (Game of Sax Version)

3 Tony D - Funk it Up (Sax in Da Funk Mix)

4 Jestofunk - I'm Gonna Love You

5 XL - Take 5
6 2 Bass Hit - Jazz House (Extended Version)

7 Sax Attack - Me, My Sax and I

8 Dynamic Noise - Do You Feel Alright (Loca Remix)

9 Popcorn - Jazz and Go

10 2 Guys - Running for the Money

11 Tony D - Funk it Up (Cocodance Mix)

12 Big Up Jazz - Get Up of Your Seat
13 B.F.I. - Why Not Jazz (Doop Doop Doop) (Station Edit)
14 Big Up Jazz - Cool Jazz, Cool Jazz
15 Popcorn - Soul Cargo
16 Big Up Jazz - East End Bird

עטיפה: המעצב דני וטניק ניסה ליצור משהו שמשלב בין רוח הג'ז לרוח מוסיקת ההאוס. חצי הצליח לו. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: לפני שאני אתחיל בסיפור, אני צריך להסביר משהו על שיטת העבודה של חברות התקליטים המקומיות ועל איך איך בדיוק את מקבלות את הזכויות להוציא בישראל חומרים של חברות מחו"ל. בניגוד לרוב מדינות המערב, שם חברות התקליטים הגדולות הקימו סניפים משלהן, בישראל השיטה המקובלת היא שיטת זכיונות. כלומר חברת תקליטים, נגיד הד ארצי בשנות התשעים, החזיקה בזיכיון להפיץ את חברת וורנר-מיוזיק בישראל. זה נעשה לאחר חתימת חוזה בין החברות, מה שלווה בדרך כלל בסכום שהחברה הישראלית שלמה לחברה הזרה תמורת הזכות הבלעדית להשתמש ברפרטואר שלה ואחרי זה בתשלום תמלוגים על כל אלבום שנמכר בארץ. חוזי הזכיונות האלו הם בדרך כלל לעשר שנים וכך נעשה הקשר בין כל החברות המקומיות לאלו הזרות.
נעבור לסיפורנו - ב-1.1.1994, אחרי עשרים שנים שבהן חברת פונוקול הפיצה בישראל את הקטלוג של חברת פוליגראם (לימים יוניברסל), קטלוג עשיר שבפונוקול עשו עליו עבודה נהדרת, החברה התל אביבית אבדה את הזיכיון המקומי לטובת חברת הליקון. המון רכילות סבבה באותם ימים סביב הסיבה שפוליגראם סרבה לחדש את הרשיון עם פונוקול. דובר על אי סדרים כספיים בין החברות, דובר על כך שפונוקול הדפיסה עותקים של של אלבומים של פוליגראם מבלי לשלם להם תמלוגים וגם דובר על הצעה כספית נדיבה בצורה לא פרופורציונאלית של הליקון לפוליגראם, מה ששכנעה את קברניטי החברה מהולנד לעבור לעבוד עם החברה מחולון.
אף פעם לא קיבלתי סימוכין לשמועות האלו, אבל השורה התחתונה שלהן היתה שאחרי שבמשך שנים פונוקול היתה אחת החברות הגדולות בישראל, חברה שהוציאה בישראל אומנים כמו מטאליקה, דייר סטרייטס והרולינג סטונס, היא פתאום מצאה את עצמה דלה, ללא כל רפרטואר בין לאומי הולם.
במקום להבהל, בפונוקול חשבו יצירתית והחליטו לטפח את האגפים האלקטרונים שלהם, הן מבית והן מבחוץ. ברמה הבין לאומית פונוקול שדרגה את הקשר שלה לחברה הולנדית אחרת - ToCo. פונוקול החלה את התקשורת עם ToCo כשנתיים קודם לכן, עם פרוץ סצינת הטקנו למפה העולמית. ל-ToCo היה רפרטואר רחב בתחום ופונוקול נהנתה לעבוד עם, שספקה חומרים רבים לאוספים כמו סדרת טקנומניה המצליחה (אוספים ש-ToCo חתומים עליהם לצד פונוקול). ToCo היתה אז אמנם החברה השניה בגודלה בהולנד, אבל המימדים שלה ביחס לפוליגראם היו זניחים. בכל זאת, פוליגראם ראו ב-ToCo מתחרים והם לא ממש אהבו את שיתוף הפעולה החם של פונוקול עמם ויש שאומרים שזאת גם כן סיבה שהביאה לפירוד. בכל מקרה, אחרי הפירוד, ToCo, החברה ההולנדית הצעירה (היא הוקמה ב-1989), נתנה מענה בין לאומי הולם לצרכייה של פונוקול המתחדשת, כחברה של מוסיקת ריקודים. אמנים כמו 2 אנלימיטד, טקנוטרוניק ו-וויגפילד סיפקו סוג של מענה ברמת כוכבי מיינסטרים, בזמן שהרפרטואר הבלתי נגמר של החברה בתחום הדאנס מילה לפונוקול את האוספים.
בהמשך הדרך פונוקול חברה לעוד המון חברות דאנס עצמאיות מאירופה, אבל בתחילת 1994 אלו היו בעיקר טוקו שהצילו אותם. כך, אוספי טופ פופ ו"Power Dance" היו מלאים בקטעים של החברה והסדרה החדשה "Jazz in the House" היתה ממש שיתוף פעולה מלא עם טוקו. את האוסף, שיצא בינואר 1994 והיה האוסף הראשון שהחברה הוציאה אחר איבוד פוליגראם, ערך והפיק אורן קריסטל מפונוקול ביחד עם פיטר ואן דן ברמר (Peter Van Den Bremer) ממשפחת מייסדי טוקו. ביחד הם הביאו אוסף מלא בקלישאות האוס עמוסות בסיפולי ג'ז, או במלים אחרות קטעים מז'אנר הג'ז-האוס. הז'אנר היה פופולרי מאוד באותם השנים במדינות הבנלוקס, בזמן שבישראל הוא נחשב לסגנון פופולרי בקרב נהגי BMW שחורה עם חלונות פתוחים, שכנראה שיש בארץ כמה כאלו, מפני שהאוסף זכה להתייחסות לא רעה ואף יצאו לו שני המשכים.
בסופו של דבר נראה שסיפור הפרידה של פונוקול עשה לחברה ולציבור הישראלי רק טוב. פונוקול השתדרגה בהצלחה לחברה גדולה שמתמחה בדאנס. זה הוביל את החברה גם ליצירת הפקות מקומיות והיא אולי האחראית המרכזית ביותר בהפיכתה של ישראל למעצמת טראנס בין לאומית, בזכות ההחתמות החכמות של פונוקול בתחום, טיפוח האומנים והקשרים שלהם שעזרו להפיץ את הטראנס הישראלי בעולם.
למרות שבימים של ינואר 1994 העתיד נראה עגום, כיום בשנת 2011, פונוקול עדיין חברה מתפקדת, בניגוד לכמה חברות יותר גדולות, שנפלו על הדרך. מעבר לכך שאמנים מקומיים בסדר הגודל המרשים ביותר מוציאים דרכה אלבומים (האחרונים של אתניקס, משינה, מתי כספי וירדנה ארזי כולם יצאו בפונוקול), גם מחלקת האוספים של החברה מנפיקה תוצרים יפים, בין השאר סדרת "קול השלום", סדרת "מנהרת הזמן" וגם סדרות עדכניות כמו "Line Out".

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7

ראיון עם המתופף של Stakka Bo ו-Whale

החיים נוטים להפתיע אותנו מכיוונים לא צפויים. מאז שפרשתי מעולם התקשורת, לטובת ניהול בארים, ההתעסקות שלי עם מוסיקאים מחו"ל פסקה ואחרי שנים שפגשתי וראיינתי את כל המי ומי של עולם הפופ, לא חשבתי שאי פעם אחזור לראיין מישהו מהסצינה.
כל זה השתנה כשפגשתי באחד מהפאבים שאני מנהל, הקסטה שבירושלים, את כריסטיאן אולסון, לשעבר המתופף של סטאקה בו ושל להקת ווייל. כריסטיאן הגיע לירושלים להופעות עם ההרכב הנוכחי שלו, ה-Fleshquartet, רבעיית מיתרים שבדית, שקיימת כבר כ-30 שנים (כריסטיאן הצטרף רק לפני 15 שנים) ושבדרך כלל עושה פסקולים לסרטים. הפלשקאורטט הגיעו ביחד עם התיאטרון היהודי של סטוקהולם והם הופיעו 16 פעמים במוזיאון מגדל דוד בירושלים במופע די אקספירמנטלי. כריסטיאן הגיע ביחד עם חבריו ללהקה לפאב הקסטה והתאהבו במקום והם פקדו אותו כמעט מדי ערב בזמן ביקורים בעיר. הקשר שלי עם כריסטיאן נוצר לאחר שחבר משותף שלי ושלו סיפר לי שכריסטיאן היה בשנות התשעים המתופף של סטאקה בו ואני, כפריק של פופ שבדי, התלהבתי והתחלנו לשוחח ארוכות על הסצינה השבדית, תעשיית המוסיקה והפילוסופיה של הפופ. כל זה התגלגל לראיון ארוך, שנעשה במשך שלושה מפגשים ושחשבתי שיכול מאוד לעניין את קוראי האתר.
כשסיפרתי לכריסטיאן, כיום בן 40, בפגישה הראשונה שלנו שאני מאוד אוהב את סטאקה בו, הוא שאל אותי אם הייתי במופע שלהם בישראל בשנת 1994. השבתי בחיוב וכריסטיאן התחיל להעלות זכרונות מהביקור הזה. "הגענו לשלושה ימים", הוא נזכר. "זה היה מטעם פסטיבל שנתי שהיה בישראל כל יום עצמאות, שהביאו אליו את כוכבי הפופ הגדולים של הרגע. שנה לפני כן הביאו את אייס אוף בייס ואת דוקטור אלבן ובאותה השנה זה היה אותנו, את דיג'יי בובו ואת האדאוויי. הביאו אותנו כדי שנופיע בשלושה מקומות שונים באותו הערב. ההופעה הראשונה היתה בתל אביב, השניה אני לא זוכר איפה והשלישית בחיפה. ההופעה הראשונה היתה צריכה להתחיל בחצות ולפני כן ישבנו במלון דן פנורמה ושתינו, ראינו טלוויזיה. פתאום היה דיווח חדשותי על מחבל מתאבד בחיפה. כולנו נכנסנו לחרדות מאוד גדולות והורדנו כמה דרינקים כדי להרגע. למרבה ההפתעה, כשכבר הגענו להופעה בחיפה, בחמש וחצי בבוקר, הכל היה כרגיל ואנשים התנהגו נורמלי לחלוטין".
סטאקה בו היו הרכב שעמד מאחורי יוהאן רנק, אומן ראפ/טריפ הופ/ג'אנגל שבדי, שכיום יוצר קליפים לאמנים כמו מדונה וקיילי מינוג. אחרי הצלחת הסינגל שלו "Here We Go" משנת 1993, הוא בנה סביבו להקה שהופיעה איתו מסביב לעולם, הרכב שכריסטיאן היה חלק ממנו. "אוסקר, הווקאליסט השני בסטאקה בו", מספר כריסטיאן, "היה חבר טוב שלי וניגנו בהרבה מקומות ביחד, עוד לפני סטאקה. כשהם חיפשו מתופף להופעות, הוא פנה אלי וככה הגעתי לעשות את זה במשך כמה שנים, למעשה בשני האלבומים של סטאקו בו משנות התשעים. היינו להקה גדולה וזה קצת סרבל את העניינים. הרבה אנשים עשו הרבה מאוד כסף מהופעות בתקופה ההיא, כנראה כי הם פעלו יותר נכון".
למה אתה מתכוון?
קח לדוגמה את דיג'יי בובו. בזמן שאנחנו, בסטאקה בו, הגענו לכל מקום כלהקה שלמה, שזה דבר יקר לנייד, לשלם לכל המוסיקאים וכו', דיג'יי בובו הגיע לכל מקום עם שתי "זמרות" ועם אח שלו שהיה גם הסאונד מן. הם היו שמים קלטת דאט במערכת, שהיתה כל ההופעה בפלייבק וזהו. עם האדוואי זה היה עוד יותר מטורף. הוא הגיע לישראל לבד! בלי מנהל בלי כלום. רק הוא עם מזוודה. במזוודה היה כסף ואת הפלייבק, שוב על דאט!
היתה סצינה מטורפת בשבדיה בשנות התשעים. איך אתה מסביר את זה?
שבדיה היא מדינה מרוחקת ובגלל זה יש לנו קצת תסביך נחיתות שאנחנו לא מחוברים לעולם ובגלל זה אנחנו מאוד מתאמצים להיות הכי מחוברים שאפשר. אם זה באופנה, אם באומנות, בהכל. בשנות התשעים הדברים האלו התחברו נהדר. נוצר מומנטום כזה שצמחה אופנה חדשה במוסיקה ואומנים בשבדיה היו עם היד על הדופק והם היו הראשונים לפרוץ איתה. כשאייס אוף בייס הגיעו זה הפך להיות ממש תופעה. הם הצליחו בכל העולם והם פתחו דלתות לשאר האומנים השבדים.
כולם שם די מכירים את כולם, לא?
כן, לגמרי. זאת סצינה קטנה. מקס מרטין (המפיק והכותב, ביחד עם דניס פופ המנוח, של אייס אוף בייס ואחר כך מי שגילה, שוב עם דניס פופ, את בריטני ספירס ואת הבקסטריט בוייז) היה אחד החברים הכי טובים שלי. הוא היה בהרכב רוק כבר ולא ממש הלך לא. לדניס פופ היתה חברת תקליטים גדולה והוא החתים אותו על חוזה לכתיבת שירים. מהר מאוד היה ברור שהוא מוכשר מאוד והוא הפך להיות שותף להפקות. הוא בחור מאוד חביב וצנוע. אני זוכר שאחרי שהוא התחיל להצליח התקשרו אליו מסניף הבנק שלו יום אחד ואמרו לו: מר מרטין, יש לך 25 מליון קרונות (כ-20 מליון ש"ח) בעו"ש. אתה לא חושב שזה אולי זמן לפתוח תכנית חיסכון? כזה הוא היה. אחד שכל הכסף פשוט נכנס לו לחשבון והוא לא היה מודע ממש לכך.
וואו.
כן. הרבה אנשים עשו הרבה כסף. המנהל של אייס אוף בייס חתם איתם על חוזה של תמלוגים מהמכירות שלהם, בתמורה להשקעה הראשונית שלו בהם. הצ'ק הראשון שהוא קיבל היה של 18 מיליון קרונות (כ-14 מליון ש"ח) וזה היה רק הצ'ק הראשון!
הכרת קצת את אייס אוף בייס?
לא ממש. פגשתי אותם רק פעם אחת, אחרי שעזבתי את סטאקה ונהייתי המתופף של Whale (הרכב הרוק שזכור מהלהיט Hobo Humpin Slobo Babe). הופענו בתכנית Top of the Pops ב-BBC וגם אייס אוף בייס הופיעו שם. עד אז חשבתי שהם ממש משעממים, אבל הם היו ממש נחמדים. אני זוכר שעברתי ליד הדלת של החדר שלהם וקלטתי שג'ני, השחרחורת, שכבה על כורסה בחדר, שתתה שמפניה. היא הזמינה אותי להצטרף וזה היה ממש מפתיע, כי היא ידועה בתור נוצריה אדוקה ובכלל לא חשבתי שהיא שותה. בכל מקרה, סרבתי, כי אני לא שותה לפני הופעות.
מה קורה בשבדיה כיום?
עדיין יש תעשייה ועדיין יש להקות, אבל המצב לא טוב כמו שהוא היה. בניינטיז היה כל כך הרבה עושר, שזה לא יאמן. לי היה הרכב שהלייבל Stockholm (איפה שסטאקה בו וארמי אוף לאברז היו חתומים) החתים ונתן לנו מקדמה של 50 אלף קרונות. אחרי שנתיים באנו עם האלבום והם החליטו שהוא לא מתאים להם ובכלל לא הוציאו אותו. התעשייה הזאת היתה מפוצצת. הכניסו כל כך הרבה כסף מכל כיוון. נגיד מאוספים - זה היה ממש מכרה זהב. חברות שבדיות נתנו קטעים לאוספי להיטים ללא תמורה מראש. הם רק רצו תמלוגים ממכירות האוספים וזה השתלם להם מאוד.
היום אין את כל זה. יש בקושי שני לייבלים עצמאיים ואפילו שיש כשרונות, מרגישים את המצוקה. למפיקים אין עבודה ואולפנים נסגרים בזה אחר זה. לדוגמה האולפן ש-Abba היו מקליטים בו. הוא נסגר לא מזמן ובמקומו פתחו מכון כושר. זה אומר הכל.

קישורים נוספים:
סטאקה בו בויקיפדיה
כתבה על המופע של הפלשקוארטט בירושלים
האתר של הפלשקוארטט

רכרוכי בעיר

שם האוסף: רכרוכי בעיר

תת כותרת: אוסף עכשווי - Status One

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ העיר

שנה: 1992

עורכים: ליאור סולימן וגל אוחובסקי

הפקה: ליאור סולימן ומשה מורד

מק"ט: HAIR 3-2

רשימת שירים:

1 EMF - Lies (Radio Edit)

2 Jesus Jones - Who? Where? Why?

3 Blur - Bang

4 Wolfgang Press, The - Mama Told Me Not to Come

5 Barry Adamson - These boots are made for walking (with Anita Lane and Thought System of Love)
6 Wir - So and slow it grows

7 God's Little Monkeys - Ball of Confusion

8 G.W. McLennan - Easy Come Easy Goes

9 Frank Tovey - The Liberty Tree

10 Bill Pitchard - Number Five

11 Daniel Ash - Walk This Way

12 Butthole Surfers - The Hurdy Gurdy Man
13 Manic Street Preachers - Love's Sweet Exile
14 Pixies - Alec Eiffel
15 Limbomaniacs - Maniac
16 Infectious Grooves - I'm Gonna be My King
17 Lush - Nothing Natural
18 Spirea X - What Kind of Love
19 Pale Saints - Kinky Love
20 John Cale - The Queen and Me

עטיפה: עיצוב של נורית וינד, שבסך הכל מדבר עם העיצוב של שני החלקים הראשונים של הסדרה, אם כי לא מרשים כמותם, בטח לא כמו החלק הראשון המבריק. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: אחרי ההצלחה של האוסף הראשון שעיתון "העיר" הוציא עם אן.אם.סי ב-1990, באו לעולם עוד שניים, השני ב-91' והאחרון ב-92'. כמו את שני החלקים הראשונים, גם את השלישי ערך גל אוחובסקי, עורך "העיר", ביחד עם ליאור סולימן מהמחלקה הבין לאומית של אן.אם.סי. חלק שלוש היה דומה מאוד ברעיון לחלק 1 והוא כולל המון קטעי אינדי עדכניים (חלק 2 היה נוסטלגי מדי). אסופת השירים כאן מעולה, העריכה מצויינת ובגדול - זהו אחד מהאוספים הטובים ביותר שיצאו בישראל, בטח בתחום האינדי. זה אוסף שידע להצביע על כוכבי האינדי-רייב העדכניים (EMF, ג'יזס ג'ונס ובלר, שפותחים את האוסף), לצד אומנים מוערכין מהשוליים ההזויים של היצירה באנגליה וארצות הברית (לאש, ספיירה איקס, הבטהול ספרפרז), כל אלו ביחד עם כמה מהשמות הגדולים באטרנטיבה (הפיקסיז, ג'ון קייל, פראנק טובי ואחרים) ועם כמה שמות מבטיחים (שגם ממשו) מהתחום (המניק סטריט פריצ'רז, ברי אדמסון). פשוט perfect. להאזין לאוסף הזה מחזיר אותי בצורה מושלמת לתקופה שהוא יצא, פסקול אמיתי של החורף של תחילת 1992, אחד החורפים הגשומים שישראל ידעה, חורף שנתן לנו תחושה רגעית שאנחנו באירופה.
אני יכול להמשיך להשתפך על האוסף הזה עוד שעות, אבל אני רוצה לנצל את הבמה הזאת לדבר קצת על עיתון "העיר" שיזם את האוסף הזה ואת הסדרה המעולה כולה. בגלל שגדלתי בירושלים, נחשפתי רק בשלב מאוחר לעיתון "העיר", למען האמת היו אלו האוספים שהעיתון הוציא, שחשפו בפני את העובדה שבישראל יש עיתון שנותן במה מרכזית למוסיקת שוליים. נכון, בירושלים היתה לנו את הגרסה המקומית של "כל העיר", גם הוא מקומון מרשת שוקן (המקומון הראשון שיצא בישראל), גם לו היה מדור מוסיקה מעולה בזכות מבקרים כמו יורם בר, אסף גברון, ישי אדר, שלומית שסק ואחרים. אבל לנער מתבגר בישראל, שחיפש כל פיסת אינפורמציה מעניינת על המוסיקאים האהובים עליו, זה שהיה עוד עיתון, היה בגדר ברכה וכל פעם שהיתה לי ההזדמנות הייתי גומע את המילים הכתובות בו.
אנשים מרבים לדבר על חשיבות המקומונים של רשת שוקן ועל השינוי שהם הביאו בשיח הפוליטי הישראלי בזכות גישה תחקירנית לוחמנית ובלתי מתפשרת, אבל בשבילי היו אלו דווקא מדורי התרבות של הרשת שעשו את ההבדל. לראשונה בישראל ניתנה במה כתובה לסיקור מעניין ומתקדם של כל המתרחש בתרבות המקומית והעולמית ואני אומר לראשונה, אבל נראה לי שהעיתונים האלו, "כל העיר" ו"העיר" היו גם הפעם האחרונה שזה קרה כאן. לימים הגעתי לכתוב ולערוך ב"כל העיר" ומשם הדרך ל"העיר" היתה קצרה. ב"העיר" הייתי שותף להכנת המוסף "DJ העיר", מגזין כרומו חודשי שסקר את כל מה שעדכני במוסיקה ונראה לי ש"DJ" היה עיתון המוסיקה שרץ הכי הרבה זמן בישראל. מדי פעם גם זלגתי מ"DJ" לכתיבה בעיתון עצמו ובסך הכל הבמה שניתנה לי שם איפשרה לי לראיין כמה מוסיקאים מחוד החנית של היצירה העולמית, אנשים כמו קארל בארטוס מקראפטוורק, שרה קראקנל מסיינט אטיין, קלי דיל מהברידרז ורבים אחרים. הבמה הליברלית שניתנה ב"העיר", ביחד עם הכח של מדיום מצליח שיושב בלב העשייה התל אביב, אפשרו לי לסקור ביחד העיתונאים סביבי, את סצינת המוסיקה בצורה חריפה, עדכנית ובלתי מתפשרת, קצת כמו המדורים החברתיים והפוליטיים בעיתון. מעבר לכך, הכרתי ב"העיר" אהבות, חברים לחיים ואנשי תקשורת משכמם ומעלה ואני מבכה רבות את נפילתו של העיתון החשוב הזה ורואה באחראים לקריסתו פושעי תרבות.
לצד כל הזכרונות הטובים שיש לי מ"העיר", הן כקורא והן ככותב, אני שמח שנותרו לי שלישיית האוספים המעולים האלו, שמשאירים ולו במעט מהרוח המיוחדת של העיתון הזה.

ערך אספני: 50 ש"ח

ציון: 10

האוסף סוקר באדיבותו של עופר בצלאל חבס

The Very Best Viva Ritmo Latino

שם האוסף: The Very Best Viva Ritmo Latino

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: 1997

עורכים: אורן קריסטל ורוברט גיטלמן

הפקה: אורן קריסטל ודניאל בוחניק

מק"ט: 2072-2

רשימת שירים:

1 Paco - Amor De Mis Amores

2 Los Cico - Volare

3 Camaleon - Arriva La Moral

4 Tito Puente Jr. - Oye Como Va (with the Latin Rithm and feat. Tito Puente and Cali Aleman)

5 DJ Dero - Batukada (Tuti's Mix)
6 Insideout - בוא נרקוד

7 El Mariachi - Cuba

8 Los Locos - Tic Tic Tac

9 Los Del Mar - Macarena

10 Rumba Tres - Baila Mi Rumba

11 Chico - Baila Mi Rumbita

12 Gitano Boys - Anna Maria
13 Chavis - Bamboleo
14 Chipen - Silvrio and Facundo
15 Rumba Tres - Amazonia
16 Los Maritnez - Borriquito
17 Tiktac Ole - Taka Takata (feat. Paco Paco)
18 Fish in Zone - Porque Te Vas
19 El Borracho - Cielito Lindo

עטיפה: עבודה בשקל של מישהו בשם בריף. מעצב גראפי יוצר כזה דבר בפחות מחמש דקות ואני נדיב בהערכה. ציון עיצוב: 1

ביקורת ורקע: עוד אוסף לטיני, אחד מיני רבים שיצאו בישראל. כמו רבים אחרים מהתקופה - גם האוסף הזה כולל הרבה מאוד חידושים בסגנון עדכני לכל מני קלאסיקות לטיניות כמו "Volare", "במבולאו" ו"Oye Como Va". יש כאן גם גרסאות כיסוי לכמה מלהיטי התקופה כמו "מקרנה" ו"טיק טיק טאק" ועוד כל מני קטעים ידועים פחות. ביניהם יש שני פנינים מקומיות, הקטע של Insideout, ההרכב המיתולוגי של תומר גלאט (וידידי אלון לוין, שבשלב הזה כבר עזב את ההרכב), שחידשו את "בוא נרקוד" ואת החידוש ל"Porque Te Vas" של הרכב היורודאנס הירושלמי פישנזון (אודליה דהן ועוד אחד מידידי, גילי שטיין).
Insideout היה הרכב שהחל את דרכו ב-1994 ונחשב להרכב היורודאנס הישראלי הראשון. אינסייד אאוט הוקמו, כאמור, על-ידי גלאט ולוין, שני חברים לכיתה מגבעתיים. השניים היו רק בני 16, כשהם החליטו לשדרג את קריירת התקלוט המשותפת שלהם ליצירת מוסיקה. "חיפשתי חברת תקליטים בלי להבין כלום", נזכר לוין בדרך שהובילה אותם לחוזה הקלטות, "הרמתי טלפון לפונוקול ואחרי שמונה חודשים היינו עם חוזה דרקוני ביד. חתמנו בשניה, את מי ענין הכסף, תן לעשות מוסיקה!". מכאן העיניינים התגלגלו במהרה וארבעת הסינגלים הראשונים שלהם זכו להצלחה יפה מאוד בישראל, הרבה בזכות עופר נחשון וחיים רייכנטל מהתוכנית "קופסת הלהיטים" ברשת ג', שנהנו לפרגן להרכב המקומי בהרבה השמעות, שהובילה גם להצלחה במצעד המקומי. כך - "Dance" מ-1994 הגיע למקום העשירי במצעד הלועזי של רשת ג' (וגם כיכב באוסף טופ פופ 94 חלק 5), "Lover" ל-5 (מופיע ב"פאוור דאנס 2") "Will You" הגיע למקום 5 גם כן (ומופיע ב"פאוור דאנס 3"), ו"One Last Thing" למקום השני! (מופיע ב-"Top Pop 96 vol. 2" וב-"Top Power 96"). ההצלחה הזאת גרמה לעניין ביינוני בעולם, שם כמה מהשירים של אינסיידאאוט הופיעו באוספי להיטים ודאנס עכשוויים. אחרי ארבעת הסינגלים הקריירה של אינסייד דעכה, הרבה בגלל עזיבתו של לוין לטובת קריירה צבאית. גלאט משך את העניין עוד קצת, עד שהוא עבר לפעול תחת שמו הפרטי. כיום, בדיעבד, החומרים של אינסיידאאוט הפכו להיות נחשקים ואספני יורודאנס מכל העולם מתחננים לעותקים מהסינגלים שלהם, שנמכרים במחירים שבין 50 ל-200 יורו באתרים שונים. בסופו של דבר אינסיידאאוט פעלו עד שנת 96' ולוין מסביר שההרכב לא החזיק כנראה בגלל ש"היינו חתומים בחברת תקליטים שלא עשתה יותר מדי". בהמשך הדרך תומר גלאט הפך לרמיקסר בין לאומי מצליח (הוא רימקסס, בין השאר, את קיילי מינוג ואת מילן פארמר) ולוין עסק בתקלוט ובהפקות, כשבין השאר נזקף לזכותו העיבוד של הלהיט זוכה האירוויזיון "דיווה" של דנה אינטרנשיונל (בסיפור ארוך, שלווה במשפטים רבים). כיום לוין מנהל את פרוייקט "ווליום" המדליק של סלקום. דיסקוגרפיה חלקית של אינסיידאאוט ניתן למצוא בדף הזה בדיסקוגז ולמי שיש עוד פרטים על ההרכב, אני חושב שזה המקום לספק אותם, מפני שהאינטרנט כמעט ולא מתייחס להרכב היורו הכי חשוב שיצא מישראל.
על פישנזון אני מבטיח לספר בפוסט אחר, אבל בכל מקרה, אם לחזור לאוסף "ויוה ריטמו לטינו" - אז למי שמחפש קטעי יורודאנס ישראלים נדירים מהניינטיז - הקטעים של אינסיידאאוט ופישנזון הם סיבה טובה לחפש אותו. למי שסתם רוצה אוסף לטיני, אני ממליץ לעשות מה שעשה הציבור בזמן שהאוסף הזה יצא - לחפש אוסף אחר.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 5

Dance NRG 2

שם האוסף: Dance NRG 2

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1991

עורכים: צ'רלי סולומון וקארן רוז

הפקה: צ'רלי סולומון

מק"ט: ARTON 19484

רשימת שירים:

1 Device - What is Sadness

2 Seal - Crazy

3 Milli Vanilli - Keep on Running

4 Snap! - Mary Had a Little Boy

5 Black Box - The Total Mix
6 Grid, The - A Beat Called Love

7 808 State - Cubik Olympic

8 Adamski - Flashback Jack

9 Deee-Lite - What is Love (Edit)

10 Cebyl - Love So Special

11 Lynda Law - I Don't Want Your Love

12 Mike "Hitman" Wilson - Another Sleeples Night (feat. Shawn Christopher)
13 Mixmaster, The - Nightfever Megamix
14 Alison Limeric - Where Love Lives
15 Beloved - It's Alright Now
16 Danielle Dax - Tomorrow Never Knows

עטיפה: עיצוב של דן רנון. אמור להראות מודרני, ניינטיז כזה בזכות צורות אבסטרקטיות. אני זוכר שבזמן אמת זה נראה סבבה, היום זה סתם מיושן ולא עומד במבחן הזמן. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: בתחילת שנות התשעים צ'רלי סולומון וקארן רוז מהד ארצי אבחנו את המגמה שהחלה להפריד את תחום הדאנס מהמיינסטרים המצעדי והם השיקו סדרה קצרת יומין שהתמחתה במוסיקת ריקודים - סדרת "דאנס NRG". הסדרה נקראה על שם להיט הרחבות "NRG" של כוכב השעה דאז, אדמסקי ולצערי אין לי את החלק הראשון והמצליח שלו, שכלל, בנוסף לאדמסקי, אמנים כמו גורו ג'וש וסנאפ. למרות הצלחתו, חלק 1 הוא אוסף שנדיר מאוד כיום להשיג. אם למישהו יש עותק, או רשימת שירים של חלק 1, אני אשמח מאוד למידע הזה.
חלק 1 יצא ב-1990 וחלק 2, שהרבה פחות הצליח, כמה חודשים אחר כך בתחילת 1991. למרות שחלק 2 לא מאוד הצליח ובעצם חתם את הסדרה, מדובר באחד האוספים הטובים והמרגשים שיצאו כאן. האוסף מתעסק בעיקר בקטעים שלא מצאו את עצמם בסדרת "פרופסור מיקס" שהיתה סדרת הלהיטים של הד ארצי באותם ימים. האוסף מתחיל בקטע שאמור להשמע כמו הלהיט של אניגמה מאותה התקופה, שיר שיצאו לו המון חיקויים שהפילו בפח הרבה אנשים שהוציאו כסף מתוך מחשבה שהם קונים את הדבר האמיתי. אחרי הפתיחה המביכה והלא מאפיינת של האוסף הזה, יש כאן כל מני להיטים ברמות משתנות, כשבאגף קטעי הדאנס שעשו קרוסאובר למצעדים תמצאו את סנאפ ואת המגמיקס האדיר של בלאקבוקס. אחרי אלו מגיע הקרם-דלה-קרם של האוסף - לא מעט קטעים מדהימים ונדירים, שלא שמעתי שנים. האוסף הזה הוא פנינה אספנית מרגשת לכל מי שמחפש קטעים מתחילתה של סצינת הדאנס וההאוס, שהתעצמה מאוד בהמשך שנות התשעים. זה אוסף שכל מי שהיה בעניינים בשנים 1988 עד 1992, כשהדאנס עדיין היה מחתרתי ובשוליים, יהנה ממנו מאוד. הסינגלים של הגריד, אליסון לימריק ואדמסקי הם רגעים מכוננים בשורשי ההשתלתות מוסיקת הרחבות על המיינסטרים בשנים שיבוא. "דאנס NRG שתיים" הוא תיעוד מוקדם ומעולה לכך.

ערך אספני: 100 ש"ח

ציון: 9

Fiesta Latina

שם האוסף: Fiesta Latina

תת כותרת: פסטיבל להיטי דרום אמריקה - למבדה - סוקה

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: ינואר, 1991

עורכים: צ'רלי סולומון וקארן רוז

הפקה: צ'רלי סולומון

מק"ט: ARTON 19474

רשימת שירים:

1 Riddem Posse - Doctor Soca (Soca Party)

2 Batida De Soca - Soca Dance

3 Bermudez Triangle - Bongoland

4 Zouk Machine - Maldon (Remix)

5 Sand Machine - Lambada Festival
6 T.C. Circus - I Go to Rio

7 Chocolate - Brazil Brazil

8 Wilkins - Margarita

9 Off - La Casa Latina

10 Chico Chico - Bamboleo

11 Pandance - Make Me Crazy

12 Chico Mendes - La Bamba

עטיפה: איור של יקי קאופמן, שאייר באותה התקופה את העטיפות של סדרת הפרופסור של הד ארצי. יש באיור ציור של זוג פלפלים חריפים שעברו האנשה, רוקדים עם תקליטים עפים מסביבם. כל זה מגיע בעיצוב הכללי של אורית חן צדוק. בסך הכל חביב. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: מפה לשם אני מגלה עוד ועוד אוספי מוסיקת פופ לטינית שיצאו כאן במהלך השנים ומכך אני יכול להסיק שהז'אנר הזה היה הרבה יותר גדול בישראל ממה שחשבתי. כנראה שהזיקה המקומית לדרום אמריקה לא התחילה עם בוא הטלנובלות בסוף הניינטיז...
האוסף "פיאסטה לטינה", שיצא ב-1991 הוא אוסף שמנסה לרכב על ההצלחה של סגנונות הלמבדה והסוקה, שהיו מאוד אופנתיים בתקופה ההיא, בעיקר במסיבות חתונה ובהפעלות בבריכות נופש. יש כאן 12 קטעים, אף אחד לא באמת להיט בזכות עצמו. במקומם יש כאן בעיקר חידושים ללהיטים גדולים, בביצועים קצת פחות מוכרים ופחות טובים מהמקור. כך תמצאו כאן חידוש ל"למבדה" של קאומה, ל"במבולאו" של הג'יפסי קינגז ול"סוקה דאנס" של צ'רלס די אדי. יש כאן גם קטע שהוא מחרוזת חידושים ועוד כל מני קטעים ברוח השטות. הקטע היוצא דופן היחידי הוא הסינגל מ-1989 - "לה קאסה לטינה" של להקת Off הגרמנית. השם Off אולי לא אומר לכם כלום, אבל מאחורי ההרכב הזה עומדים שלושה מהאנשים החשובים ביותר במוסיקה של שנות התשעים - דיג'יי העל הגרמני Sven Vath ולוקה אנצ'לוטי ומיכאיל מונציג שאחרי פירוק Off הקימו את ההרכב שהמציא את היורודאנס, סנאפ. באייטיז השלישיה הזאת יצרה יורופופ גימיקי והסינגל שלהם עם הנגיעות הלטיניות התברג לכאן. רק בשביל הקטע הזה היה שווה להתקל באוסף הזה שוב.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 5

House of Lemon

שם האוסף: House of Lemon

תת כותרת: Mix by DJ Sagi Haber

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: אוקטובר, 1996

עורך: שגיא הבר

הפקה: אורן קריסטל, ג'ולי כהן ודניאל בוכניק

מק"ט: 2061-2

רשימת שירים:

1 Ruffneck - Move Your Body (DJ Set)

2 DJ Sneak - Latin Seoul (DJ Set)

3 DJ Franco - Aaaah (DJ Set)

4 Lemon8 - Model 8 (Remix) (DJ Set)

5 DJ Tonka - Feel (DJ Set)
6 Zone, The - Bring Me Back (DJ Set)

7 Vital Signs - Love Wonder (feat. Ulysses) (DJ Set)

8 Kenlou - What A Sensation (DJ Set)

9 KC Flightt - Voices (vs. Funky Junction) (DJ Set)

10 Gage - State of Time (DJ Set)

11 Bob Williams - Flashback (DJ Set)

12 16B - Sex Drive (DJ Set)
13 Those Guys - Love Love Love (DJ Set)

עטיפה: זה לא ממש עובר טוב בסריקה, אבל מדובר בעטיפה יפייפיה ומרשימה שיצרו Ginga Design, שאני חושב שעצבו את כל ההזמנות והמודעות של מועדון הלמון. מדובר בעטיפה על נייר כסוף מבריק, עם עיצוב מנימליסטי ברוח עיצובי אלבומי ההאוס. צריך לראות ממש כדי להבין. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: באמצע שנות התשעים, כשישראל הדביקה את שאר העולם ונוצרה כאן תרבות מועדונים עדכנית ותוססת, המועדונים המקומיים התחילו לחשוב כמו בחו"ל, על כל המשתמע בכך. מהכיוון שלנו, באתר הזה, מועדונים ישראלים ראו שמועדונים הולנדים, גרמנים ובריטים מוציאים אוספי מוסיקה והם חשבו שאם הקרים, מינסטרי אוף סאונד והגייטקראשר יכולים, אז למה לא הם?
כך ראו אור בזה אחר זה אוספים למועדוני הצמרת הישראלית - אלנבי 58, האומן 17 והלמון. את האוסף של ה"למון", מועדון שפעל במשך רוב הניינטיז בפלורנטין, ערך הרזידנט של המועדון, דיג'יי שגיא הבר, תל אביבי בן 41, מבכירי התקליטנים שישראל הכירה. הזמנו את הבר לאתר, לשיחה קצרה עליו ועל האוסף.
שגיא, איך התחלת את הקריירה?
זה היה במועדון התיאטרון, שם הייתי תאורן וגם אחראי על הניקיון. בזמני החופשי הייתי מתאמן על מיקסים במועדון, עד שערב אחד היתה קטטה במועדון ותקליטן הבית, שהיה אז יגאל לובין, לקח את הבחור לבית החולים ואני סיימתי את הערב במקומו. אחרי מספר שנים ניתנה לי הזדמנות נוספת במועדון הטאץ' דאון בהרצליה ושם כבר היה לי ערב שלם למספר חודשים. משם התגלגלתי לפינגווין, לורטיגו, קו, פאצ'ה, דולפינריום, מסיבות טבע, עד שהתמקמתי בלמון לשלוש שנים.
מה היה מיוחד בלמון?
מועדון הלמון היה ממוקם ברחוב הנגרים בשכונת בפלורנטין והוא נפתח ב-1993. הלמון היה המקום היחידי בארץ, נכון לאז, שניגן האוס, טכנו, ודיפ האוס, כשכולם ניגנו מיינסטרים. הוא גם היה המקום הראשון שנתן לקהל מאוד מגוון להיות תחת קורת גג אחת. הגיעו לשם כל הטיפוסים, בכל הגילאים ובכל הצבעים. המסיבות היו נמשכות עד לשעות הקטנות של הבוקר והמקום היה קסום ומיוחד. אין ספק שהלמון היה מועדון אנדרגראונד אמיתי עם קהל נאמן ומוסיקה מאוד שונה ממה שאנשים הכירו.
מי עוד תקלט בלמון?
אני היתי תקליטן הבית היחידי בימי שישי ומדי פעם היו מגיעים אורחים, הן מהארץ והן מחו"ל. היתה תקופה שמאוד הושפענו מהסצינה ההולנדית ובאמת כל התקליטנים ההולנדים הגדולים נחתו בארץ ונגנו בלמון. היו גם כמה תקליטנים מאנגליה, בין השמות היו דימיטרי, מרסלו, ז'אן, אלפרדו, תאור, ג'יי ג'ונסון, ריצ'ארד ועוד כמה שאני לא זוכר.
מי יזם את האוסף שהוצאתם עם פונוקול?
הרעיון להוציא אוסף הגיע כצורך להוציא את הקו המוסיקלי של המועדון לקהל שעדין לא נחשף לז'אנר המוסיקלי הזה, גם לתת לקהל שלנו דיסק רישמי לאור הביקושים וגם להביע חותם על הסצינה המקומית. זאת גם היתה תקופה שמועדונים בעולם היו מוציאים אוספים ביתיים עם המוסיקה שהתנגנה אצלהם ברחבה והוחלט שגם לנו זה יעשה טוב.
מי בחר את השירים?
הקטעים באוסף נאספו ומוקססו על ידי. בתכנון המקורי היו שני שירים נוספים שלא הצלחנו לקבל עליהם רישיון עקב בעיות פוליטיות שהיו אז בארץ ונאלצנו לעשות פשרות.
האוסף הצליח?
אני חושב שמכרנו משהו כמו 3000 עותקים שזה לא נחשב הצלחה מסחרית, אבל הצלחה מסחרית זה לא הכל בחיים.
מה אתה עושה בימים אלו?
כיום אני מתרכז יותר ביצירה מוסיקלית וכמעט שלא מתקלט במועדונים. עייפתי מחוסר המקצועיות של בעלי מועדונים, ברמת הסאונד הנמוכה, ובטעם של הקהל שנהיה מזעזע. חוץ מזה אני מתעסק בנדל"ן, אבל זה רק כדי לשלם חשבונות ולא לנשמה.
שנתיים אחרי הוצאת האוסף הבר נסע לניו יורק וניהל את הקריירה שלו שם, עד חזרתו לישראל, לאחרונה. הלמון המשיך לעבוד עד תחילת המילניום, עד שקרנו ירדה ביחד עם דעיכת שאר המגה-קלאבים הישראלים. קצת לפני שזה קרה, ב-1999, הלמון הוציאו עוד אוסף שנקרא על שם ליין הדגל שלהם - "Thank God it's Friday", אוסף שמוקסס על ידי הרזידנט שהחליף את הבר, לקי לו.
ערך אספני: 20 ש"ח

ציון: 8

Summer Beach Party

שם האוסף: Summer Beach Party

תת כותרת: להיטי מועדוני הים התיכון בגרסאות חדשות!

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: אוגוסט, 1994

עורך: לא מצויין

מק"ט: 20124-2

רשימת שירים:

1 Club Mad - Agadou (Batucada)

2 TNN - La Cucamarcha

3 Winners, The - Ole Ole Ole Ole

4 Bob Bizarro - La Bamba (Dance Mix '94)

5 Tapage Nocturne - La Bonne Franquette
6 Les Surfers - L'ete Sera Chaud

7 Les Copains D'abord - La Chennile

8 Y-Not - One Way Ticket

9 Les G.O. Culture - Darla Dirladada

10 Pleasure Game - Mustapha (Cherie Je T'aime)

11 House of Salaam - Let's Dance Together (Istemem Babajin)

12 Francky Perez - Rona (Dance Mix)
13 Gipsy Kings - Summer Medley '94
14 Sun Boys, The - Vamos a La Playa
15 Unique 2 - Iko
16 General Saint - Oh Carol! (feat. Don Campbell)
17 Denis Azor - Ala Li La
18 Sinclair and Wilde - Africa

עטיפה: איורים של עדי קדרון ועיצוב של ספי מטיוק בעבודה בשקל לדיסק שלא שווה שקל. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: טוב, האתר הזה עוד יתחיל לעלות לי בבריאות. מה זה הדבר הזה? אן.אם.סי אספו 18 חידושים "עדכניים" לכל מני להיטי "מועדוני הים התיכון" באחד מהאוספים המביכים שיצאו כאן. למי שלא מכיר את המושג, אסביר שלהיטי מועדון הים התיכון זה שם נרדף ללהיטי קיץ מהאייטיז, שנוגנו בעיקר בהפעלות של ילדים בבריכות בקייטנות ובמלונות הנופש ברחבי ישראל, קונספט שהומצא בכפרי הנופש הבין לאומיים של חברת Club Med ומכאן השם (קלאב מד, קיצור לקלאב מדטרניאן - מועדון הים התיכון, בעברית). שירים כמו "ריקוד הציפורים", "אגאדו", "Hands Up" ואחרים הפכו דרך ההפעלות האלו לשלאגרים שגורים בפי כל מי שלא מבין באמת במוסיקה עדכנית, כלומר ילדים וזקנים, כשתכניות כמו "על בטוח ברשת ג'" נהנו לטחון אותם מדי שבת בעשר, באצטלה ש"זאת התכנית שלכם", מה שהפך את שירי הגימיק האלו ללהיטים עוד יותר גדולים בפרובינציה הישראלית.
עם בוא הניינטיז חשבנו שלהיטי הקלאב מד עברו מן העולם, אבל מסתבר שבאן.אם.סי חשבו אחרת ואספו לנו את האוסף הזה שכולל המון גרסאות יורודאנס וראגאמאפין לקלאסיקות של התחום, רובן גרסאות איומות. נסו להקשיב, לדוגמה, לגרסה ל"רונה" (במקור של סמיר שוקרי) בביצוע של פרנקי פרז, שגוגל גילתה לי שזהו זמר ראפ צרפתי ששר בעיקר בבר מצוות ותבינו על מה אני מדבר. להאזין לכל 18 הקטעים באוסף הזה זה אחד מסוגי העינויים הכי גדולים שהאנושות יכלה להמציא. האוסף הזה כל כך גרוע, שאף אחד לא חתום על עריכתו ואפילו לא על הפקתו. אני מרחם על מי שהשקיע בו כסף, אם כי אני בספק אם היו הרבה אנשים כאלו.

ערך אספני: 1 ש"ח

ציון: 1

Love Story

שם האוסף: Love Story

תת כותרת: שירי אהבה גדולים משנות ה-60', 70', 80' - Vol. 1

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ NMC Gold

שנה: ינואר, 1999

עורך: אילן בן-שחר

הפקה: אילן בן שחר, ארז פרי ואליסון מאייר

מק"ט: 20372-2

רשימת שירים:

1 Nikka Costa - (Out Here) On My Own

2 Andy Williams - Love Story

3 Les Irresistibles - My Year is a Day

4 Wallace Collection - Daydream

5 Andy Williams - The Godfather
6 Sharif Dean - Do You Love Me

7 Matt Monro - The Music Played

8 Jackpot - Sing My Love Song

9 Charlie Rich - The Most Beautiful Girl

10 Anthony Quinn - I Love You, You Love Me

11 Danny Mirror - I Remember Elvis Presley

12 Lulu - To Sir, with Love
13 Gilbert Montagne - The Fool
14 Korgis - Everybody's Got to Learn Sometimes
15 Tomorrow - We are Friends

עטיפה: רעיון נחמד, ברוח הקיטש של שנות החמישים-שישים, ביצוע גרוע של נורית וינד קידרון. הטקסט יצא מפוקסל ובכלל זה נראה לא משהו. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: בסוף שנות התשעים חברת אן.אם.סי חברה לתקליטן אילן בן-שחר וביחד הם יסדו את המיזם NMC Gold. המיזם היה כותרת שתחתיה בן-שחר אסף אלבומים נדירים ושנכחים מהרפרטואר של אן.אם.סי, רובם משנות החמישים והשישים, אלבומים נדירים ונכחדים, שיצאו כך מחדש, לראשונה על גבי דיסק. למעלה מ-50 אלבומים ראו אור ב-NMC Gold, בין השאר של אומנים כמו יהורם גאון, דני בן ישראל ואחרים.
במקביל להוצאות המחודשות, NMC Gold גם היתה הבית לעריכת אוספי נוסטלגיה של מוסיקה לועזית, גם הם פרי עבודתו של בן-שחר. אחד הכותרים הראשונים שראה אור במיזם היה "Love Story", אוסף שירי אהבה משנות השישים עד השמונים. האוסף כלל שלאגרים גדולים, רובם היו קשים מאוד להשגה בתקופה ההיא, מה שתמיד הופך אוסף נוסטלגי לטוב יותר.
"Love Story" אמנם לא היה להצלחה גדולה, אבל בהמשך הדרך אוספים אחרים שיצאו ב-NMC Gold, בעיקר סדרת "אסקימו לימון", היו להצלחה אדירה. בכל מקרה, כל המיזם הזה הוא מיזב חשוב, שהציל לא מעט יצירות ישראליות מאבדון ורק על זה מגיע לבן-שחר פרס ישראל. למרות כל זה, הדיסקים שיצאו בסדרה מזמן אזלו מהמדפים ובאן.אם.סי-יונייטד, הגלגול הנוכחי של אן.אם.סי, לא ממהרים להוציאם מחדש וחבל שכך.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7