רכרוכי בעיר

שם האוסף: רכרוכי בעיר

תת כותרת: אוסף עכשווי - Status One

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ העיר

שנה: 1992

עורכים: ליאור סולימן וגל אוחובסקי

הפקה: ליאור סולימן ומשה מורד

מק"ט: HAIR 3-2

רשימת שירים:

1 EMF - Lies (Radio Edit)

2 Jesus Jones - Who? Where? Why?

3 Blur - Bang

4 Wolfgang Press, The - Mama Told Me Not to Come

5 Barry Adamson - These boots are made for walking (with Anita Lane and Thought System of Love)
6 Wir - So and slow it grows

7 God's Little Monkeys - Ball of Confusion

8 G.W. McLennan - Easy Come Easy Goes

9 Frank Tovey - The Liberty Tree

10 Bill Pitchard - Number Five

11 Daniel Ash - Walk This Way

12 Butthole Surfers - The Hurdy Gurdy Man
13 Manic Street Preachers - Love's Sweet Exile
14 Pixies - Alec Eiffel
15 Limbomaniacs - Maniac
16 Infectious Grooves - I'm Gonna be My King
17 Lush - Nothing Natural
18 Spirea X - What Kind of Love
19 Pale Saints - Kinky Love
20 John Cale - The Queen and Me

עטיפה: עיצוב של נורית וינד, שבסך הכל מדבר עם העיצוב של שני החלקים הראשונים של הסדרה, אם כי לא מרשים כמותם, בטח לא כמו החלק הראשון המבריק. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: אחרי ההצלחה של האוסף הראשון שעיתון "העיר" הוציא עם אן.אם.סי ב-1990, באו לעולם עוד שניים, השני ב-91' והאחרון ב-92'. כמו את שני החלקים הראשונים, גם את השלישי ערך גל אוחובסקי, עורך "העיר", ביחד עם ליאור סולימן מהמחלקה הבין לאומית של אן.אם.סי. חלק שלוש היה דומה מאוד ברעיון לחלק 1 והוא כולל המון קטעי אינדי עדכניים (חלק 2 היה נוסטלגי מדי). אסופת השירים כאן מעולה, העריכה מצויינת ובגדול - זהו אחד מהאוספים הטובים ביותר שיצאו בישראל, בטח בתחום האינדי. זה אוסף שידע להצביע על כוכבי האינדי-רייב העדכניים (EMF, ג'יזס ג'ונס ובלר, שפותחים את האוסף), לצד אומנים מוערכין מהשוליים ההזויים של היצירה באנגליה וארצות הברית (לאש, ספיירה איקס, הבטהול ספרפרז), כל אלו ביחד עם כמה מהשמות הגדולים באטרנטיבה (הפיקסיז, ג'ון קייל, פראנק טובי ואחרים) ועם כמה שמות מבטיחים (שגם ממשו) מהתחום (המניק סטריט פריצ'רז, ברי אדמסון). פשוט perfect. להאזין לאוסף הזה מחזיר אותי בצורה מושלמת לתקופה שהוא יצא, פסקול אמיתי של החורף של תחילת 1992, אחד החורפים הגשומים שישראל ידעה, חורף שנתן לנו תחושה רגעית שאנחנו באירופה.
אני יכול להמשיך להשתפך על האוסף הזה עוד שעות, אבל אני רוצה לנצל את הבמה הזאת לדבר קצת על עיתון "העיר" שיזם את האוסף הזה ואת הסדרה המעולה כולה. בגלל שגדלתי בירושלים, נחשפתי רק בשלב מאוחר לעיתון "העיר", למען האמת היו אלו האוספים שהעיתון הוציא, שחשפו בפני את העובדה שבישראל יש עיתון שנותן במה מרכזית למוסיקת שוליים. נכון, בירושלים היתה לנו את הגרסה המקומית של "כל העיר", גם הוא מקומון מרשת שוקן (המקומון הראשון שיצא בישראל), גם לו היה מדור מוסיקה מעולה בזכות מבקרים כמו יורם בר, אסף גברון, ישי אדר, שלומית שסק ואחרים. אבל לנער מתבגר בישראל, שחיפש כל פיסת אינפורמציה מעניינת על המוסיקאים האהובים עליו, זה שהיה עוד עיתון, היה בגדר ברכה וכל פעם שהיתה לי ההזדמנות הייתי גומע את המילים הכתובות בו.
אנשים מרבים לדבר על חשיבות המקומונים של רשת שוקן ועל השינוי שהם הביאו בשיח הפוליטי הישראלי בזכות גישה תחקירנית לוחמנית ובלתי מתפשרת, אבל בשבילי היו אלו דווקא מדורי התרבות של הרשת שעשו את ההבדל. לראשונה בישראל ניתנה במה כתובה לסיקור מעניין ומתקדם של כל המתרחש בתרבות המקומית והעולמית ואני אומר לראשונה, אבל נראה לי שהעיתונים האלו, "כל העיר" ו"העיר" היו גם הפעם האחרונה שזה קרה כאן. לימים הגעתי לכתוב ולערוך ב"כל העיר" ומשם הדרך ל"העיר" היתה קצרה. ב"העיר" הייתי שותף להכנת המוסף "DJ העיר", מגזין כרומו חודשי שסקר את כל מה שעדכני במוסיקה ונראה לי ש"DJ" היה עיתון המוסיקה שרץ הכי הרבה זמן בישראל. מדי פעם גם זלגתי מ"DJ" לכתיבה בעיתון עצמו ובסך הכל הבמה שניתנה לי שם איפשרה לי לראיין כמה מוסיקאים מחוד החנית של היצירה העולמית, אנשים כמו קארל בארטוס מקראפטוורק, שרה קראקנל מסיינט אטיין, קלי דיל מהברידרז ורבים אחרים. הבמה הליברלית שניתנה ב"העיר", ביחד עם הכח של מדיום מצליח שיושב בלב העשייה התל אביב, אפשרו לי לסקור ביחד העיתונאים סביבי, את סצינת המוסיקה בצורה חריפה, עדכנית ובלתי מתפשרת, קצת כמו המדורים החברתיים והפוליטיים בעיתון. מעבר לכך, הכרתי ב"העיר" אהבות, חברים לחיים ואנשי תקשורת משכמם ומעלה ואני מבכה רבות את נפילתו של העיתון החשוב הזה ורואה באחראים לקריסתו פושעי תרבות.
לצד כל הזכרונות הטובים שיש לי מ"העיר", הן כקורא והן ככותב, אני שמח שנותרו לי שלישיית האוספים המעולים האלו, שמשאירים ולו במעט מהרוח המיוחדת של העיתון הזה.

ערך אספני: 50 ש"ח

ציון: 10

האוסף סוקר באדיבותו של עופר בצלאל חבס