החיים נוטים להפתיע אותנו מכיוונים לא צפויים. מאז שפרשתי מעולם התקשורת, לטובת ניהול בארים, ההתעסקות שלי עם מוסיקאים מחו"ל פסקה ואחרי שנים שפגשתי וראיינתי את כל המי ומי של עולם הפופ, לא חשבתי שאי פעם אחזור לראיין מישהו מהסצינה.
כל זה השתנה כשפגשתי באחד מהפאבים שאני מנהל, הקסטה שבירושלים, את כריסטיאן אולסון, לשעבר המתופף של
סטאקה בו ושל להקת ווייל. כריסטיאן הגיע לירושלים להופעות עם ההרכב הנוכחי שלו, ה-Fleshquartet, רבעיית מיתרים שבדית, שקיימת כבר כ-30 שנים (כריסטיאן הצטרף רק לפני 15 שנים) ושבדרך כלל עושה פסקולים לסרטים. הפלשקאורטט הגיעו ביחד עם התיאטרון היהודי של סטוקהולם והם הופיעו 16 פעמים במוזיאון מגדל דוד בירושלים במופע די אקספירמנטלי. כריסטיאן הגיע ביחד עם חבריו ללהקה לפאב הקסטה והתאהבו במקום והם פקדו אותו כמעט מדי ערב בזמן ביקורים בעיר. הקשר שלי עם כריסטיאן נוצר לאחר שחבר משותף שלי ושלו סיפר לי שכריסטיאן היה בשנות התשעים המתופף של סטאקה בו ואני, כפריק של פופ שבדי, התלהבתי והתחלנו לשוחח ארוכות על הסצינה השבדית, תעשיית המוסיקה והפילוסופיה של הפופ. כל זה התגלגל לראיון ארוך, שנעשה במשך שלושה מפגשים ושחשבתי שיכול מאוד לעניין את קוראי האתר.
כשסיפרתי לכריסטיאן, כיום בן 40, בפגישה הראשונה שלנו שאני מאוד אוהב את סטאקה בו, הוא שאל אותי אם הייתי במופע שלהם בישראל בשנת 1994. השבתי בחיוב וכריסטיאן התחיל להעלות זכרונות מהביקור הזה. "הגענו לשלושה ימים", הוא נזכר. "זה היה מטעם פסטיבל שנתי שהיה בישראל כל יום עצמאות, שהביאו אליו את כוכבי הפופ הגדולים של הרגע. שנה לפני כן הביאו את אייס אוף בייס ואת דוקטור אלבן ובאותה השנה זה היה אותנו, את דיג'יי בובו ואת האדאוויי. הביאו אותנו כדי שנופיע בשלושה מקומות שונים באותו הערב. ההופעה הראשונה היתה בתל אביב, השניה אני לא זוכר איפה והשלישית בחיפה. ההופעה הראשונה היתה צריכה להתחיל בחצות ולפני כן ישבנו במלון דן פנורמה ושתינו, ראינו טלוויזיה. פתאום היה דיווח חדשותי על מחבל מתאבד בחיפה. כולנו נכנסנו לחרדות מאוד גדולות והורדנו כמה דרינקים כדי להרגע. למרבה ההפתעה, כשכבר הגענו להופעה בחיפה, בחמש וחצי בבוקר, הכל היה כרגיל ואנשים התנהגו נורמלי לחלוטין".
סטאקה בו היו הרכב שעמד מאחורי יוהאן רנק, אומן ראפ/טריפ הופ/ג'אנגל שבדי, שכיום יוצר קליפים לאמנים כמו מדונה וקיילי מינוג. אחרי הצלחת הסינגל שלו "Here We Go" משנת 1993, הוא בנה סביבו להקה שהופיעה איתו מסביב לעולם, הרכב שכריסטיאן היה חלק ממנו. "אוסקר, הווקאליסט השני בסטאקה בו", מספר כריסטיאן, "היה חבר טוב שלי וניגנו בהרבה מקומות ביחד, עוד לפני סטאקה. כשהם חיפשו מתופף להופעות, הוא פנה אלי וככה הגעתי לעשות את זה במשך כמה שנים, למעשה בשני האלבומים של סטאקו בו משנות התשעים. היינו להקה גדולה וזה קצת סרבל את העניינים. הרבה אנשים עשו הרבה מאוד כסף מהופעות בתקופה ההיא, כנראה כי הם פעלו יותר נכון".
למה אתה מתכוון?
קח לדוגמה את דיג'יי בובו. בזמן שאנחנו, בסטאקה בו, הגענו לכל מקום כלהקה שלמה, שזה דבר יקר לנייד, לשלם לכל המוסיקאים וכו', דיג'יי בובו הגיע לכל מקום עם שתי "זמרות" ועם אח שלו שהיה גם הסאונד מן. הם היו שמים קלטת דאט במערכת, שהיתה כל ההופעה בפלייבק וזהו. עם האדוואי זה היה עוד יותר מטורף. הוא הגיע לישראל לבד! בלי מנהל בלי כלום. רק הוא עם מזוודה. במזוודה היה כסף ואת הפלייבק, שוב על דאט!
היתה סצינה מטורפת בשבדיה בשנות התשעים. איך אתה מסביר את זה?
שבדיה היא מדינה מרוחקת ובגלל זה יש לנו קצת תסביך נחיתות שאנחנו לא מחוברים לעולם ובגלל זה אנחנו מאוד מתאמצים להיות הכי מחוברים שאפשר. אם זה באופנה, אם באומנות, בהכל. בשנות התשעים הדברים האלו התחברו נהדר. נוצר מומנטום כזה שצמחה אופנה חדשה במוסיקה ואומנים בשבדיה היו עם היד על הדופק והם היו הראשונים לפרוץ איתה. כשאייס אוף בייס הגיעו זה הפך להיות ממש תופעה. הם הצליחו בכל העולם והם פתחו דלתות לשאר האומנים השבדים.
כולם שם די מכירים את כולם, לא?
כן, לגמרי. זאת סצינה קטנה. מקס מרטין (המפיק והכותב, ביחד עם דניס פופ המנוח, של אייס אוף בייס ואחר כך מי שגילה, שוב עם דניס פופ, את בריטני ספירס ואת הבקסטריט בוייז) היה אחד החברים הכי טובים שלי. הוא היה בהרכב רוק כבר ולא ממש הלך לא. לדניס פופ היתה חברת תקליטים גדולה והוא החתים אותו על חוזה לכתיבת שירים. מהר מאוד היה ברור שהוא מוכשר מאוד והוא הפך להיות שותף להפקות. הוא בחור מאוד חביב וצנוע. אני זוכר שאחרי שהוא התחיל להצליח התקשרו אליו מסניף הבנק שלו יום אחד ואמרו לו: מר מרטין, יש לך 25 מליון קרונות (כ-20 מליון ש"ח) בעו"ש. אתה לא חושב שזה אולי זמן לפתוח תכנית חיסכון? כזה הוא היה. אחד שכל הכסף פשוט נכנס לו לחשבון והוא לא היה מודע ממש לכך.
וואו.
כן. הרבה אנשים עשו הרבה כסף. המנהל של אייס אוף בייס חתם איתם על חוזה של תמלוגים מהמכירות שלהם, בתמורה להשקעה הראשונית שלו בהם. הצ'ק הראשון שהוא קיבל היה של 18 מיליון קרונות (כ-14 מליון ש"ח) וזה היה רק הצ'ק הראשון!
הכרת קצת את אייס אוף בייס?
לא ממש. פגשתי אותם רק פעם אחת, אחרי שעזבתי את סטאקה ונהייתי המתופף של Whale (הרכב הרוק שזכור מהלהיט Hobo Humpin Slobo Babe). הופענו בתכנית Top of the Pops ב-BBC וגם אייס אוף בייס הופיעו שם. עד אז חשבתי שהם ממש משעממים, אבל הם היו ממש נחמדים. אני זוכר שעברתי ליד הדלת של החדר שלהם וקלטתי שג'ני, השחרחורת, שכבה על כורסה בחדר, שתתה שמפניה. היא הזמינה אותי להצטרף וזה היה ממש מפתיע, כי היא ידועה בתור נוצריה אדוקה ובכלל לא חשבתי שהיא שותה. בכל מקרה, סרבתי, כי אני לא שותה לפני הופעות.
מה קורה בשבדיה כיום?
עדיין יש תעשייה ועדיין יש להקות, אבל המצב לא טוב כמו שהוא היה. בניינטיז היה כל כך הרבה עושר, שזה לא יאמן. לי היה הרכב שהלייבל Stockholm (איפה שסטאקה בו וארמי אוף לאברז היו חתומים) החתים ונתן לנו מקדמה של 50 אלף קרונות. אחרי שנתיים באנו עם האלבום והם החליטו שהוא לא מתאים להם ובכלל לא הוציאו אותו. התעשייה הזאת היתה מפוצצת. הכניסו כל כך הרבה כסף מכל כיוון. נגיד מאוספים - זה היה ממש מכרה זהב. חברות שבדיות נתנו קטעים לאוספי להיטים ללא תמורה מראש. הם רק רצו תמלוגים ממכירות האוספים וזה השתלם להם מאוד.
היום אין את כל זה. יש בקושי שני לייבלים עצמאיים ואפילו שיש כשרונות, מרגישים את המצוקה. למפיקים אין עבודה ואולפנים נסגרים בזה אחר זה. לדוגמה האולפן ש-Abba היו מקליטים בו. הוא נסגר לא מזמן ובמקומו פתחו מכון כושר. זה אומר הכל.
קישורים נוספים:
סטאקה בו בויקיפדיה
כתבה על המופע של הפלשקוארטט בירושלים
האתר של הפלשקוארטט
כל זה השתנה כשפגשתי באחד מהפאבים שאני מנהל, הקסטה שבירושלים, את כריסטיאן אולסון, לשעבר המתופף של
סטאקה בו ושל להקת ווייל. כריסטיאן הגיע לירושלים להופעות עם ההרכב הנוכחי שלו, ה-Fleshquartet, רבעיית מיתרים שבדית, שקיימת כבר כ-30 שנים (כריסטיאן הצטרף רק לפני 15 שנים) ושבדרך כלל עושה פסקולים לסרטים. הפלשקאורטט הגיעו ביחד עם התיאטרון היהודי של סטוקהולם והם הופיעו 16 פעמים במוזיאון מגדל דוד בירושלים במופע די אקספירמנטלי. כריסטיאן הגיע ביחד עם חבריו ללהקה לפאב הקסטה והתאהבו במקום והם פקדו אותו כמעט מדי ערב בזמן ביקורים בעיר. הקשר שלי עם כריסטיאן נוצר לאחר שחבר משותף שלי ושלו סיפר לי שכריסטיאן היה בשנות התשעים המתופף של סטאקה בו ואני, כפריק של פופ שבדי, התלהבתי והתחלנו לשוחח ארוכות על הסצינה השבדית, תעשיית המוסיקה והפילוסופיה של הפופ. כל זה התגלגל לראיון ארוך, שנעשה במשך שלושה מפגשים ושחשבתי שיכול מאוד לעניין את קוראי האתר.כשסיפרתי לכריסטיאן, כיום בן 40, בפגישה הראשונה שלנו שאני מאוד אוהב את סטאקה בו, הוא שאל אותי אם הייתי במופע שלהם בישראל בשנת 1994. השבתי בחיוב וכריסטיאן התחיל להעלות זכרונות מהביקור הזה. "הגענו לשלושה ימים", הוא נזכר. "זה היה מטעם פסטיבל שנתי שהיה בישראל כל יום עצמאות, שהביאו אליו את כוכבי הפופ הגדולים של הרגע. שנה לפני כן הביאו את אייס אוף בייס ואת דוקטור אלבן ובאותה השנה זה היה אותנו, את דיג'יי בובו ואת האדאוויי. הביאו אותנו כדי שנופיע בשלושה מקומות שונים באותו הערב. ההופעה הראשונה היתה בתל אביב, השניה אני לא זוכר איפה והשלישית בחיפה. ההופעה הראשונה היתה צריכה להתחיל בחצות ולפני כן ישבנו במלון דן פנורמה ושתינו, ראינו טלוויזיה. פתאום היה דיווח חדשותי על מחבל מתאבד בחיפה. כולנו נכנסנו לחרדות מאוד גדולות והורדנו כמה דרינקים כדי להרגע. למרבה ההפתעה, כשכבר הגענו להופעה בחיפה, בחמש וחצי בבוקר, הכל היה כרגיל ואנשים התנהגו נורמלי לחלוטין".
סטאקה בו היו הרכב שעמד מאחורי יוהאן רנק, אומן ראפ/טריפ הופ/ג'אנגל שבדי, שכיום יוצר קליפים לאמנים כמו מדונה וקיילי מינוג. אחרי הצלחת הסינגל שלו "Here We Go" משנת 1993, הוא בנה סביבו להקה שהופיעה איתו מסביב לעולם, הרכב שכריסטיאן היה חלק ממנו. "אוסקר, הווקאליסט השני בסטאקה בו", מספר כריסטיאן, "היה חבר טוב שלי וניגנו בהרבה מקומות ביחד, עוד לפני סטאקה. כשהם חיפשו מתופף להופעות, הוא פנה אלי וככה הגעתי לעשות את זה במשך כמה שנים, למעשה בשני האלבומים של סטאקו בו משנות התשעים. היינו להקה גדולה וזה קצת סרבל את העניינים. הרבה אנשים עשו הרבה מאוד כסף מהופעות בתקופה ההיא, כנראה כי הם פעלו יותר נכון".
למה אתה מתכוון?
קח לדוגמה את דיג'יי בובו. בזמן שאנחנו, בסטאקה בו, הגענו לכל מקום כלהקה שלמה, שזה דבר יקר לנייד, לשלם לכל המוסיקאים וכו', דיג'יי בובו הגיע לכל מקום עם שתי "זמרות" ועם אח שלו שהיה גם הסאונד מן. הם היו שמים קלטת דאט במערכת, שהיתה כל ההופעה בפלייבק וזהו. עם האדוואי זה היה עוד יותר מטורף. הוא הגיע לישראל לבד! בלי מנהל בלי כלום. רק הוא עם מזוודה. במזוודה היה כסף ואת הפלייבק, שוב על דאט!
היתה סצינה מטורפת בשבדיה בשנות התשעים. איך אתה מסביר את זה?
שבדיה היא מדינה מרוחקת ובגלל זה יש לנו קצת תסביך נחיתות שאנחנו לא מחוברים לעולם ובגלל זה אנחנו מאוד מתאמצים להיות הכי מחוברים שאפשר. אם זה באופנה, אם באומנות, בהכל. בשנות התשעים הדברים האלו התחברו נהדר. נוצר מומנטום כזה שצמחה אופנה חדשה במוסיקה ואומנים בשבדיה היו עם היד על הדופק והם היו הראשונים לפרוץ איתה. כשאייס אוף בייס הגיעו זה הפך להיות ממש תופעה. הם הצליחו בכל העולם והם פתחו דלתות לשאר האומנים השבדים.
כולם שם די מכירים את כולם, לא?
כן, לגמרי. זאת סצינה קטנה. מקס מרטין (המפיק והכותב, ביחד עם דניס פופ המנוח, של אייס אוף בייס ואחר כך מי שגילה, שוב עם דניס פופ, את בריטני ספירס ואת הבקסטריט בוייז) היה אחד החברים הכי טובים שלי. הוא היה בהרכב רוק כבר ולא ממש הלך לא. לדניס פופ היתה חברת תקליטים גדולה והוא החתים אותו על חוזה לכתיבת שירים. מהר מאוד היה ברור שהוא מוכשר מאוד והוא הפך להיות שותף להפקות. הוא בחור מאוד חביב וצנוע. אני זוכר שאחרי שהוא התחיל להצליח התקשרו אליו מסניף הבנק שלו יום אחד ואמרו לו: מר מרטין, יש לך 25 מליון קרונות (כ-20 מליון ש"ח) בעו"ש. אתה לא חושב שזה אולי זמן לפתוח תכנית חיסכון? כזה הוא היה. אחד שכל הכסף פשוט נכנס לו לחשבון והוא לא היה מודע ממש לכך.
וואו.
כן. הרבה אנשים עשו הרבה כסף. המנהל של אייס אוף בייס חתם איתם על חוזה של תמלוגים מהמכירות שלהם, בתמורה להשקעה הראשונית שלו בהם. הצ'ק הראשון שהוא קיבל היה של 18 מיליון קרונות (כ-14 מליון ש"ח) וזה היה רק הצ'ק הראשון!
הכרת קצת את אייס אוף בייס?
לא ממש. פגשתי אותם רק פעם אחת, אחרי שעזבתי את סטאקה ונהייתי המתופף של Whale (הרכב הרוק שזכור מהלהיט Hobo Humpin Slobo Babe). הופענו בתכנית Top of the Pops ב-BBC וגם אייס אוף בייס הופיעו שם. עד אז חשבתי שהם ממש משעממים, אבל הם היו ממש נחמדים. אני זוכר שעברתי ליד הדלת של החדר שלהם וקלטתי שג'ני, השחרחורת, שכבה על כורסה בחדר, שתתה שמפניה. היא הזמינה אותי להצטרף וזה היה ממש מפתיע, כי היא ידועה בתור נוצריה אדוקה ובכלל לא חשבתי שהיא שותה. בכל מקרה, סרבתי, כי אני לא שותה לפני הופעות.
מה קורה בשבדיה כיום?
עדיין יש תעשייה ועדיין יש להקות, אבל המצב לא טוב כמו שהוא היה. בניינטיז היה כל כך הרבה עושר, שזה לא יאמן. לי היה הרכב שהלייבל Stockholm (איפה שסטאקה בו וארמי אוף לאברז היו חתומים) החתים ונתן לנו מקדמה של 50 אלף קרונות. אחרי שנתיים באנו עם האלבום והם החליטו שהוא לא מתאים להם ובכלל לא הוציאו אותו. התעשייה הזאת היתה מפוצצת. הכניסו כל כך הרבה כסף מכל כיוון. נגיד מאוספים - זה היה ממש מכרה זהב. חברות שבדיות נתנו קטעים לאוספי להיטים ללא תמורה מראש. הם רק רצו תמלוגים ממכירות האוספים וזה השתלם להם מאוד.
היום אין את כל זה. יש בקושי שני לייבלים עצמאיים ואפילו שיש כשרונות, מרגישים את המצוקה. למפיקים אין עבודה ואולפנים נסגרים בזה אחר זה. לדוגמה האולפן ש-Abba היו מקליטים בו. הוא נסגר לא מזמן ובמקומו פתחו מכון כושר. זה אומר הכל.
קישורים נוספים:
סטאקה בו בויקיפדיה
כתבה על המופע של הפלשקוארטט בירושלים
האתר של הפלשקוארטט
תשמע אבי, בראיון אחד נתת אספקט נרחב לגבי שבדיה ולאן ההשפעה הפופית שלה נעלמה בעשור האחרון.
השבמחקאמנם לא מדובר באישיות בכירה, אך הוא סיפק לנו מידע מתומצת ומדוייק, ולי אישית ענה על הרבה שאלות שמידי פעם חלפו לי בראש.
תודה!!
תודה בוטיט. אשמח לתגובות נוספות שלך על דברים באתר. נקודות המבט שלך תמיד מוסיפות
השבמחק