Jazz in the House 2

שם האוסף: Jazz in the House 2

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: יולי, 1994

עורכים: אורן קריסטל ו-D.J שגיא הבר

הפקה: הדס שליסל, אורן קריסטל ו-D.J שגיא הבר

מק"ט: OUT2003-2 - נראה לי הקטלוג היחידי שאני מכיר של פונוקול עם המילה OUT לפני המספר. אין לי הסבר לכך. המספר עצמו, 2003, הוא מספור סדרתי של האוספים של פונוקול, שהחל ב-1994, אחרי הפסקת העבודה עם פוליגראם, מספור שהחל במספר 2000 ונמשך עד היום. כיום פונוקול נמצאת במספר קטלוגי 2473-2. המקף 2 אומר שהפורמט הוא דיסק. אם אחרי המספר היה מקף 3, אז זה אומר שהפורמט הוא קלטת ואם אתם רואים מקף 1 (רלבנטי רק לתחילת הניינטיז), אז הכוונה היא לתקליט. מספור ה-1, 2 ו-3 לתקליט, קסטה ודיסק הוא קוד שמקובל בכל העולם ובכל החברות הישראליות

רשימת שירים:

1 US3 - Tukka Yoot's Riddim

2 Funkadelia - Push the Tempo

3 Saxual Harassment - Saxual Harassment

4 Snafu - O.T.D.
5 Scatt - Scat and Bebop
6 Willie the Sax - Willie the Sax
7 Saxolution - The White Night

8 Blender - Trouble Jazz

9 Believers, The - Who Dare to Believe in Me?

10 Slo Moshun - Bells of N.Y. (Xen Mantra's Beefy Bell Mix)

11 Masi - Apach

12 Blender - Back the Feeling (Radio Solo)
13 Jestofunk - Say it Again (Club Mix)
14 Black and Brown - Delight

עטיפה: המעצב דני וטניק שדרג במעט את העטיפה החלשה של חלק 1. עדיין לא מדהים. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: חצי שנה אחרי החלק שהראשון של "ג'ז בבית" פונוקול חזרו עם החלק השני. אם החלק הראשון היה מלא בקטעים הולנדים בחסות חברת ToCo שהיתה שותפה להוצאתו, החלק הזה כבר כולל המון האוס ניו יורקי ואסיד ג'ז וקצת פחות חצוצרות מבחלק הראשון. זה לא ממש מפתיע, מפני שאת האוסף הזה ערך ביחד עם אורן קריסטל מפונוקול הדיג'יי שגיא הבר ממעדון הלמון, שהיה ידוע בחיבתו לסאונד האמריקאי. לצד הקטעים האמריקאיים יש כאן גם כמה קטעי האוס איטלקי של חברת Irma רקורדס, כמה שרידים הולנדיים של טוקו וגם קטע ישראלי של ההרכב Saxolution (של המפיק רונן ירקוני, שעבד בין השאר עם מיקי גבריאלוב) שעשו האוס שמסמפל את מארש החתונה של מנדלסון.
בסך הכל אוסף סביר לז'אנר, אחד מהאוספים הבודדים שפונוקול הוציאה באותה תקופה שלא הודו לעופר נחשון ולתכנית הרדיו שלו "קופסת הלהיטים" ברשימת הקרדיטים. הסיבה? פונוקול רצו למתג את האוסף הזה כאלקטרוניקה יותר איכותית ולא לכוון אותו לז'אנר המצעדי הפופוליסטי, תחום שבו הם שלטו בכל מקרה. פונוקול רצתה להתרחב לשאר אפיקי השוק האלקטרוני והמועדוני וצורך כך הם פתחו מאוד את מחלקת הטראנס שלהם וגם ניסו לכוון עם כל מני אוספים, כמו זה, לקהל יותר אלטיסטי. לצורך כך בפונוקול שיתפו פעולה באוסף הזה עם מלכיאל גרוסמן ועם נדב רביד (מי שעתיד להמציא את התכנית "הקצה" בגלגלצ), שהריצו אז ביחד את התכנית "בטריה" בתחנת הרדיו צהל 2 (שעתידה להפוך לגלגלצ), כל יום בין 15:00 ל-17:00. התכנית שודרה בחציה השני במקביל ל"קופסת הלהיטים" ששודרה ברשת ג' והיא היתה תכנית שהתמחתה באלקטרוניקה אלטרנטיבית ובהיפ הופ, משהו כמו השוליים של מה ששודר בקופסה. בכל מקרה, גרוסמן מקבל קרדיט בשני החלקים הראשונים של הסדרה, רביד בראשון ובסך הכל הם נהנו לפרגן ב"בטריה" לאוספים האלו, לפחות לקטעים היותר חכמים שבהם.
לגבי התחרות, כביכול, שדובר עליה רבות בין "הקופסה" ל"בטריה", אני יכול להכריז היום שלא היתה שום תחרות בין התכניות וששתיהן פעלו בהרמוניה מופלאה. ראשית, בגלל שזה היה מדהים שלראשונה בהיסטוריה תכניות אלקטרוניות ומועדוניות שודרו במקביל ובפריים טיים בשתי התחנות המרכזיות בישראל. שנית, גם מלכיאל גרוסמן וגם נדב רביד, במקור ירושלמים, גדלו וצמחו באותה סביבה שאנשני הקופסה צמחו. גרוסמן הוא חבר טוב מאוד של רז ניצן ורביד גדל והתחנך מוסיקלית, כמוני, בחנות "בית התקליט" שברחוב ש"ץ. שלישית, בניגוד לתדמית של "בטריה" כאיכותית ו"הקופסה" כפְרֶחִית, למעשה שתי התכניות היו עם הרגליים על הקרקע והתמקדו בעיקר במוסיקת מועדונים, על כל גווניה. הלוואי עלינו היום תכניות כאלו ברדיו ממלכתי.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7