Jazz in the House

שם האוסף: Jazz in the House

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive/ ToCo International

שנה: ינואר, 1994

עורכים: אורן קריסטל ופיטר ואן דן ברמר

הפקה: הדס שליסל, אורן קריסטל ופיטר ואן דן ברמר

מק"ט: 921106-2 (אלבום אחרון של פונוקול עם קטלוג בין לאומי של מספר שהם קיבלו מפוליגראם, כפי שהזיכיון של פונוקול דרש. האוסף יצא אחרי שהזיכיון פג ב-31.12.93, אבל הקטלוג הוא של פוליגראם, כנראה בגלל שהעבודה על האוסף החלה עוד בשנת 1993)

רשימת שירים:

1 Sugar 'N' Spice - Beat My Jam (Radio Mix)

2 Convert - Rockin' to the Rhythm (Game of Sax Version)

3 Tony D - Funk it Up (Sax in Da Funk Mix)

4 Jestofunk - I'm Gonna Love You

5 XL - Take 5
6 2 Bass Hit - Jazz House (Extended Version)

7 Sax Attack - Me, My Sax and I

8 Dynamic Noise - Do You Feel Alright (Loca Remix)

9 Popcorn - Jazz and Go

10 2 Guys - Running for the Money

11 Tony D - Funk it Up (Cocodance Mix)

12 Big Up Jazz - Get Up of Your Seat
13 B.F.I. - Why Not Jazz (Doop Doop Doop) (Station Edit)
14 Big Up Jazz - Cool Jazz, Cool Jazz
15 Popcorn - Soul Cargo
16 Big Up Jazz - East End Bird

עטיפה: המעצב דני וטניק ניסה ליצור משהו שמשלב בין רוח הג'ז לרוח מוסיקת ההאוס. חצי הצליח לו. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: לפני שאני אתחיל בסיפור, אני צריך להסביר משהו על שיטת העבודה של חברות התקליטים המקומיות ועל איך איך בדיוק את מקבלות את הזכויות להוציא בישראל חומרים של חברות מחו"ל. בניגוד לרוב מדינות המערב, שם חברות התקליטים הגדולות הקימו סניפים משלהן, בישראל השיטה המקובלת היא שיטת זכיונות. כלומר חברת תקליטים, נגיד הד ארצי בשנות התשעים, החזיקה בזיכיון להפיץ את חברת וורנר-מיוזיק בישראל. זה נעשה לאחר חתימת חוזה בין החברות, מה שלווה בדרך כלל בסכום שהחברה הישראלית שלמה לחברה הזרה תמורת הזכות הבלעדית להשתמש ברפרטואר שלה ואחרי זה בתשלום תמלוגים על כל אלבום שנמכר בארץ. חוזי הזכיונות האלו הם בדרך כלל לעשר שנים וכך נעשה הקשר בין כל החברות המקומיות לאלו הזרות.
נעבור לסיפורנו - ב-1.1.1994, אחרי עשרים שנים שבהן חברת פונוקול הפיצה בישראל את הקטלוג של חברת פוליגראם (לימים יוניברסל), קטלוג עשיר שבפונוקול עשו עליו עבודה נהדרת, החברה התל אביבית אבדה את הזיכיון המקומי לטובת חברת הליקון. המון רכילות סבבה באותם ימים סביב הסיבה שפוליגראם סרבה לחדש את הרשיון עם פונוקול. דובר על אי סדרים כספיים בין החברות, דובר על כך שפונוקול הדפיסה עותקים של של אלבומים של פוליגראם מבלי לשלם להם תמלוגים וגם דובר על הצעה כספית נדיבה בצורה לא פרופורציונאלית של הליקון לפוליגראם, מה ששכנעה את קברניטי החברה מהולנד לעבור לעבוד עם החברה מחולון.
אף פעם לא קיבלתי סימוכין לשמועות האלו, אבל השורה התחתונה שלהן היתה שאחרי שבמשך שנים פונוקול היתה אחת החברות הגדולות בישראל, חברה שהוציאה בישראל אומנים כמו מטאליקה, דייר סטרייטס והרולינג סטונס, היא פתאום מצאה את עצמה דלה, ללא כל רפרטואר בין לאומי הולם.
במקום להבהל, בפונוקול חשבו יצירתית והחליטו לטפח את האגפים האלקטרונים שלהם, הן מבית והן מבחוץ. ברמה הבין לאומית פונוקול שדרגה את הקשר שלה לחברה הולנדית אחרת - ToCo. פונוקול החלה את התקשורת עם ToCo כשנתיים קודם לכן, עם פרוץ סצינת הטקנו למפה העולמית. ל-ToCo היה רפרטואר רחב בתחום ופונוקול נהנתה לעבוד עם, שספקה חומרים רבים לאוספים כמו סדרת טקנומניה המצליחה (אוספים ש-ToCo חתומים עליהם לצד פונוקול). ToCo היתה אז אמנם החברה השניה בגודלה בהולנד, אבל המימדים שלה ביחס לפוליגראם היו זניחים. בכל זאת, פוליגראם ראו ב-ToCo מתחרים והם לא ממש אהבו את שיתוף הפעולה החם של פונוקול עמם ויש שאומרים שזאת גם כן סיבה שהביאה לפירוד. בכל מקרה, אחרי הפירוד, ToCo, החברה ההולנדית הצעירה (היא הוקמה ב-1989), נתנה מענה בין לאומי הולם לצרכייה של פונוקול המתחדשת, כחברה של מוסיקת ריקודים. אמנים כמו 2 אנלימיטד, טקנוטרוניק ו-וויגפילד סיפקו סוג של מענה ברמת כוכבי מיינסטרים, בזמן שהרפרטואר הבלתי נגמר של החברה בתחום הדאנס מילה לפונוקול את האוספים.
בהמשך הדרך פונוקול חברה לעוד המון חברות דאנס עצמאיות מאירופה, אבל בתחילת 1994 אלו היו בעיקר טוקו שהצילו אותם. כך, אוספי טופ פופ ו"Power Dance" היו מלאים בקטעים של החברה והסדרה החדשה "Jazz in the House" היתה ממש שיתוף פעולה מלא עם טוקו. את האוסף, שיצא בינואר 1994 והיה האוסף הראשון שהחברה הוציאה אחר איבוד פוליגראם, ערך והפיק אורן קריסטל מפונוקול ביחד עם פיטר ואן דן ברמר (Peter Van Den Bremer) ממשפחת מייסדי טוקו. ביחד הם הביאו אוסף מלא בקלישאות האוס עמוסות בסיפולי ג'ז, או במלים אחרות קטעים מז'אנר הג'ז-האוס. הז'אנר היה פופולרי מאוד באותם השנים במדינות הבנלוקס, בזמן שבישראל הוא נחשב לסגנון פופולרי בקרב נהגי BMW שחורה עם חלונות פתוחים, שכנראה שיש בארץ כמה כאלו, מפני שהאוסף זכה להתייחסות לא רעה ואף יצאו לו שני המשכים.
בסופו של דבר נראה שסיפור הפרידה של פונוקול עשה לחברה ולציבור הישראלי רק טוב. פונוקול השתדרגה בהצלחה לחברה גדולה שמתמחה בדאנס. זה הוביל את החברה גם ליצירת הפקות מקומיות והיא אולי האחראית המרכזית ביותר בהפיכתה של ישראל למעצמת טראנס בין לאומית, בזכות ההחתמות החכמות של פונוקול בתחום, טיפוח האומנים והקשרים שלהם שעזרו להפיץ את הטראנס הישראלי בעולם.
למרות שבימים של ינואר 1994 העתיד נראה עגום, כיום בשנת 2011, פונוקול עדיין חברה מתפקדת, בניגוד לכמה חברות יותר גדולות, שנפלו על הדרך. מעבר לכך שאמנים מקומיים בסדר הגודל המרשים ביותר מוציאים דרכה אלבומים (האחרונים של אתניקס, משינה, מתי כספי וירדנה ארזי כולם יצאו בפונוקול), גם מחלקת האוספים של החברה מנפיקה תוצרים יפים, בין השאר סדרת "קול השלום", סדרת "מנהרת הזמן" וגם סדרות עדכניות כמו "Line Out".

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7