שם האוסף: Top Pop 90 vol. 6
תת כותרת: חג של להיטים
חברת תקליטים: פונוקול/ Polydor
שנה: 1990
עורכים: אורן קריסטל. מיקס: אמיר כהן
מק"ט: 845202-1
ביקורת ורקע: חנויות התקליטים זה מוסד שנעלם מרחובות ערינו. בירושלים שגדלתי בה בשנות השמונים והתשעים מספר התושבים היה חצי משהוא היום, אבל ברחובות העיר כיכבו משהו כמו 30 חנויות שונות. היום, בשנת 2010, יש בקושי חמש.
אחת מחמשת החנויות האלו היא "גלי תקליטי-ם", שנמצאת במדרחוב דורות ראשונים 9, מול בית הקפה "הבולינט" המפורסם. "גלי", בהנהלתו של גלי מדיסקר, היא חנות היד שניה היחידה שפועלת כיום בעיר. היא עובדת בחדר קטן, בכניסה לבניין ולמי שיש סבלנות, המציאות יתגלו. יש שם פינת האזנה חמודה, גלי תמיד מציע קפה והעוזר שלו נועם תרשיש הוא תמיד איש שיחה מעניינת על מוסיקה.
ב"גלי" מצאתי את חלק 6 של סדרת הטופופים מ-1990. הוא נמצא שם במדף צדדי, מעלה אבק, לצד אוספים אחרים שיצאו פעם בארץ כמו יורופארייד, מקסימום וסופרמיקס. מדף האוספים הצדדי מעיד על המוניטין הירוד שיש לאוספים הישראלים המעולים שנעשו כאן, שהיום אין להם כמעט דורשים, אפילו במחירים המצחיקים שמבקשים עליהם.
"טופ פופ 90 ווליום 6" המדליק לא היה האוסף היחיד שמצאתי שם ואני די בטוח שכל מי שמתעניין בבלוג הזה ימצא שם גם כמה אוספים לרוחו, או תקליטים ואלבומים בכלל. אז תעשו לעצמכם טובה - לכו לחנות היד שניה הקרובה לביתיכם, קנו לעצמכם תקליט או דיסק, גם כדי לתמוך, גם לנפש וגם כדי שהמוסד הזה שנקרא "חנויות תקליטים" לא יעלם מהעולם. או כמאמר הסלוגן של "גלי תקליטי-ם": "אל תצרוב, תקליט!".
הפייסבוק של גלי תקליטי-ם: http://www.facebook.com/GaliTaklitim
ערך אספני: 15 ש"ח. זה המחיר שנדרש עליו בגלי.
ציון: 7
תת כותרת: חג של להיטים
חברת תקליטים: פונוקול/ Polydor
שנה: 1990
עורכים: אורן קריסטל. מיקס: אמיר כהן
מק"ט: 845202-1
רשימת שירים:
צד א'
1 Bombalurina - Itsy Bitsy Teeny Weeny Yellow Polka Dot Bikini
2 Charles D. Lewis - Soca Dance
3 Together - Hardcore Uproar
4 Yazz - Treat Me Good
5 Maureen Walsh - Thinking of You
6 Elton John - Club at the End of the Street
צד ב'
1 Blue Pearl - Naked in the Rain
2 The Soup Dragons - I'm Free
3 Luke feat. the 2 Live Crew - Banned in the U.S.A.
4 Beats International - Burundi Blues
5 Diana Brown and Barrie K. Sharpe - The Masterplan
12 Jon Bon Jovi - Blaze of Glory
עטיפה: בפונוקול החליטו לשדרג את העניינים והלכו על הפקת אופנה של הצלם מישל קרמרמן, שעבד עם שתי חנויות מהקניתר שבנס ציונה (!). נשבע. זה מה שכתוב על העטיפה האחורית. את העיצוב הסופי עשה מעצב הבית דובי בן יהודה והכל טוב ויפה, רק שחבל שלא מצליחים לראות את הבגדים והדוגמנים, בגלל שהתמונה מטושטשת... ציון עיצוב: 52 Charles D. Lewis - Soca Dance
3 Together - Hardcore Uproar
4 Yazz - Treat Me Good
5 Maureen Walsh - Thinking of You
6 Elton John - Club at the End of the Street
צד ב'
1 Blue Pearl - Naked in the Rain
2 The Soup Dragons - I'm Free
3 Luke feat. the 2 Live Crew - Banned in the U.S.A.
4 Beats International - Burundi Blues
5 Diana Brown and Barrie K. Sharpe - The Masterplan
12 Jon Bon Jovi - Blaze of Glory
ביקורת ורקע: חנויות התקליטים זה מוסד שנעלם מרחובות ערינו. בירושלים שגדלתי בה בשנות השמונים והתשעים מספר התושבים היה חצי משהוא היום, אבל ברחובות העיר כיכבו משהו כמו 30 חנויות שונות. היום, בשנת 2010, יש בקושי חמש.
אחת מחמשת החנויות האלו היא "גלי תקליטי-ם", שנמצאת במדרחוב דורות ראשונים 9, מול בית הקפה "הבולינט" המפורסם. "גלי", בהנהלתו של גלי מדיסקר, היא חנות היד שניה היחידה שפועלת כיום בעיר. היא עובדת בחדר קטן, בכניסה לבניין ולמי שיש סבלנות, המציאות יתגלו. יש שם פינת האזנה חמודה, גלי תמיד מציע קפה והעוזר שלו נועם תרשיש הוא תמיד איש שיחה מעניינת על מוסיקה.
ב"גלי" מצאתי את חלק 6 של סדרת הטופופים מ-1990. הוא נמצא שם במדף צדדי, מעלה אבק, לצד אוספים אחרים שיצאו פעם בארץ כמו יורופארייד, מקסימום וסופרמיקס. מדף האוספים הצדדי מעיד על המוניטין הירוד שיש לאוספים הישראלים המעולים שנעשו כאן, שהיום אין להם כמעט דורשים, אפילו במחירים המצחיקים שמבקשים עליהם.
"טופ פופ 90 ווליום 6" המדליק לא היה האוסף היחיד שמצאתי שם ואני די בטוח שכל מי שמתעניין בבלוג הזה ימצא שם גם כמה אוספים לרוחו, או תקליטים ואלבומים בכלל. אז תעשו לעצמכם טובה - לכו לחנות היד שניה הקרובה לביתיכם, קנו לעצמכם תקליט או דיסק, גם כדי לתמוך, גם לנפש וגם כדי שהמוסד הזה שנקרא "חנויות תקליטים" לא יעלם מהעולם. או כמאמר הסלוגן של "גלי תקליטי-ם": "אל תצרוב, תקליט!".
הפייסבוק של גלי תקליטי-ם: http://www.facebook.com/GaliTaklitim
ערך אספני: 15 ש"ח. זה המחיר שנדרש עליו בגלי.
ציון: 7
השיר של ה Soup Dragons הוא קאבר לשיר של הרולינג סטונז.
השבמחקלזכות הסופ דראגונז ייאמר, שהם עשו מהשיר להיט והביאו לו את הכבוד המגיע לו ואת הביצוע המגיע לו.
בביצוע המקורי של הסטונז זה היה קטע מאלבום וגם צד B של תקליטון אך איש לא ראה בו פוטנציאל להיטי.
ועכשיו לחלק הרע: ענק כמה שקאבר יכול להיות, החומרים המקוריים של הסופ דראגונז לא היו באותה רמה, ולכן הסופ דראגונז לא הצליחו מעולם לעלות לליגה של בלר ושל אואזיס, הגם שמבחינה עתונאית היו באותה סצינה.
לא ממש מדוייק. קודם כל הסופ דראגונז רצו שנים קודם ואחרי הצלחת השיר הזה גם זכו לכמה הצלחות יפות בארה"ב. יש להם חומרים בכל מני רמות, כמה יצירות שלהם הן ממש מעולות.
השבמחקלגבי השיוך לסצנה של בלר ואואזיס, זאת טעות גדולה. שתי הלהקות האלו עדיין לא הוציאו שום דבר כשאיים פרי יצא, אואזיס אפילו עדיין לא הוקמה. הסופ דראגונז אולי היו קשורים איכשהו לסצינה המנצ'סטרית של ההאפי מאנדייז והשרלטנס, אבל בטוח שלא לבריטפופ
לא אני הוא שהמציא את הקטע של "בריט פופ" כי אם העתונאים.
השבמחקאותם עתונאים בדיוק גם טבעו את המושג "טריפ-הופ" כשידוע שלחלק ניכר מהאמנים ש"השתייכו לסצינה" לא היה כמעט דבר משותף מבחינת הסאונד.
דבר שני... לא משנה כמה זמן הסופ דראגונז היו קיימים, מהבחינה ה-מסחרית- שום חומרים שלהם לא הצליחו בקנה מידה של I'm Free.
לזכותם ייאמר לפחות, שאואזיס לא ממש הצליחו בארה"ב.
בכל אופן, השיר היה צריך להיות להיט, ואם הסטונז לא עשו אותו כזה, כנראה שהיה צריך לחכות למישהו אחר.
שוב, הבריטפופ זה נושא אחר לחלוטין, שממש לא קשור לסופ דראגונז. הבריטפופ נולד כמושג ב-93-94 ואילו כאן מדובר על קטע מ-1990.
השבמחקכמו כן, ברור שאיים פרי להיט אדיר ומעולה, וגם ברור שהוא הלהיט הכי גדול של הסופ דראגונז. באופן מפתיע, זה לא הלהיט הכי גדול שלהם בארה"ב, כי אם DIVINE THING מ-92 הוא השיר. לגבי אואזיס - לגמרות שנהוג לטעון שהם כשלו בארה"ב, זה לא ממש נכון. ראוי לציין שבכל זאת היו להם חמישה להיטים בארה"ב ומכירות של כ-10 מיליון אלבומים שם, שזה הישג לא מבוטל, בטוח בטוח יותר מכל מה שהסופ דראגונז הצליחו לעשות שם או בכל מקום אחר.
לא יודע... לגבי אואזיס יש כמה וכמה וכמה מקורות שטוענים אחרת. זה עדיין אותם העתונאים אז לך תבין.
השבמחקמבלי להיכנס לויכוח, העובדה בשטח היא שהאחים גלאגר עצמם הבינו שהצלחתם הארה"בית לא תהיה כמו זו של הביטלס, ואמרו משהו בנוסח השועל והענבים ("לא נורא, ממילא הענבים חמוצים, מי צריך את זה").
זה מדהים איך שגם בעולם הנט כיום, עדיין יש כמה וכמה מקורות שאומרים דברים הפוכים לחלוטין זה מזה.