Bella Italia

שם האוסף: Bella Italia

תת כותרת: צלילים נוסטלגיים מאיטליה

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1993

עורכים: חיה זל וצ'רלי סולומון

מפיק: צ'רלי סולומון

מק"ט: ARTON 19505

רשימת שירים:

1. Gigliola Cinquetti - Non Ho L'Eta (3:18)

2. Jimmy Fontana - Il Mondo (2:47)

3. Gigliola Cinquetti - Dio Come Ti Amo (3:23)

4. Betty Curtis - Al Di La (4:12)

5. Domenico Modugno - Piove (2:27)

6. Luigi Proiett - Barcarolo Romano (4:08)

7. Tony Renis - Grande, Grande, Grande (4:13)

8. Nada - Il Cuore E' Uno Zingaro (3:54)

9. I Camaleonti - Applausi (3:32)

10. Ornella Vanoni - Io Ti Daro Di Piu (2:44)

11. Nicola Di Bari - La Prima Cosa Bella (3:15)

12. Orietta Berti - Io, Tu E Le Rose (3:09)

13. Domenico Modugno - Nel Blu, Dipinto Di Blu (2:06)

14. Gigliola Cinquetti - La Pioggia (3:01)

15. Riccardo Del Turco - Cosa Hai Messo Nel Caffe? (3:39)

16. Caterina Caselli - Il Carnevale (2:58)

17. Mario Tessuto - Lisa Dagli Occhi Blu (3:13)

18. Caterina Caselli - Il Gioco Dell'Amore (3:32)

19. Nada - Re Di Denari (2:40)

20. Tony Renis - Canzone Blu (3:24)

21. Gianni Morandi - Belinda (2:40)

22. Miranda Martino - Meglio Stasera (2:18)

23. Eduardo Vianello - Guarda Come Dondolo (2:32)

עטיפה: עיצוב של דייגי רפי, על בסיס צילום של עודד קליין. דייגי וקליין שוב קלעו. הצמד שאחראי על עשרות עטיפות בישראל באייטיז ובניינטיז לא פספס כמעט אף פעם, כאמור, גם לא כאן. רביולי צבעוני, עם טקסט שמשתלב יפה. מקורי, טוב. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: אוסף שאנסונים איטלקיים נעימים, שמתעד את הקטלוג האיטלקי של RCA ושל הלייבל CGD, בין אמצע שנות השישים לאמצע השבעים. CGD היתה חברת תקליטים גדולה מאוד באיטליה, שהוקמה ב-1948 וארבעים שנה אחר-כך, בשנת 88', היא נרכשה על ידי חברת וורנר בראדרז. כשזה קרה, נפתח בפני הד ארצי, הזכיינת של וורנר בישראל, צוהר לקטלוג ענק של מוסיקה איטלקית, שהתבטא בשלושה אוספים איטלקיים שיצאו על ידי הד ארצי בישראל בניינטיז.

את האוסף ערכה אשת קול ישראל, עורכת המוסיקה המוכשרת חיה זל (שערכה בעיקר ברשת ב' וב-88 אף.אם). זל, שפרשה לפני כשנתיים מרשות השידור, התמחתה, בין היתר, בעריכת מוסיקה מרחבי העולם. בעוד רוב עורכי המוסיקה בקול ישראל שולטים בעיקר בעריכת מוסיקה באנגלית או בעברית, לזל היה טאץ' למוסיקה משאר רחבי העולם בדגש על צרפת ואיטליה, מוסיקה אותה היא נהגה לשלב רבות בתכניות שערכה. את האוסף ערכה זל ביחד עם צ'רלי סולומון, בעברו אף הוא איש קול ישראל, שבאותה תקופה כיהן כראש המחלקה הבין לאומית של הד ארצי. האוסף לא זכה להצלחה יוצאת דופן.

ציון: 7

ערך אספני: 20 ₪

House Party 4

שם האוסף: House Party 4

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: 1997

עורכים: שירה שליט, רוברט גיטלמן ואורן קריסטל

מפיקים: דניאל בוחניק וג'ולי כהן

מק"ט: 2081-2

רשימת שירים:

1. Energy 52 - Cafe Del Mar (Three 'N One Remix) (8:43)

2. Space Frog - X-Ray (Follow Me) (Spacerunner Mix) (8:15)

3. Poppers - Every Little Time (Poppers Underground Mix) (Presents Aurra) (8:29)

4. Lunalife - Lunalife (Extended Mix) (7:20)

5. Fox - Cosmic Butterfly (Ibiza Mix) (5:10)

6. Continuous Cool - Manual (7:04)

7. Wink - Higher State Of Consciousness (Itty Bitty Boozy Woozy Mix) (6:03)

8. F 16 - X.T.C. Phase One (Alternative Mix) (4:42)

9. Sound Addiction - Can't Get Up (6:30)

10. Game Boy - Intens (6:02)

11. Incisions - Beyond Motion (6:50)

עטיפה: עיצוב של אילאיל חיטין. ארבע ענק נחת על היצור החללי שכיכב על עטיפות כל הסדרה. ברקע ספירלה-מנהרת הזמן, סטייל. נראה די טראנס, לא הכי האוס. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: לכאורה, נראה ששנתיים אחרי שחלק 3 של סדרת "האוס פארטי" כשל בחנויות, לא היתה ממש סיבה להחזיר את המותג הזה לסיבוב נוסף. מה שבכל זאת קרה, זה שבפונוקול הצטברו כמה להיטים קטנים ותסמכו על פונוקול של הניינטיז, שאם היו לה שניים-שלושה שירים סבירים, זה מספיק כדי להרים אוסף.

ידידי אבי לבקוביץ' מסביר לגבי האוסף הזה ש"האוסף הרביעי קיבל קידום נאה בתוכניות הקלאב ודי הצליח. מה שקידם אותו מאוד היה הרמיקס ל"קפה דל מאר", הפעם הראשונה שיצא בישראל. זה היה שנה וחצי לפני ההצלחה של הרמיקס ב-98'. עוד קטע שרץ חזק, גם בקופסת הלהיטים, היה "Follow Me" של ספייס פרוג, וגם "Lunalife". שלושת אלה הפכו אותו לרב מכר יחסי".

קורא נוסף של האתר, אבי אסור (הרבה "אבים" השתתפו בסיקור של הפרק הזה), הפנה את תשומת ליבי לעוד קטע מעניין באוסף. אסור חשף שבאוסף הזה מככבים Sound Addiction, הלא הם הרכב הפסיי-טראנס המצליח אסטראל-פרוג'קשן, תחת שם אחר, בקטע נדיר מאוד ומוצלח מאוד, מתחילת דרכם.

ציון: 6

ערך אספני: 10 ₪

ראיון עם קארין רוז שעבדה בהד-ארצי בין 1988 ל-1993

 "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי", מספרת קארין רוז בשיחת וידאו אינטרנטית מניו יורק, "הסבירו לי שיש שני דברים שלא מוכרים בכלל בישראל ושצריך להתרחק מהם: רוק כבד ומוסיקאים שחורים. כששמעתי את זה, זה היה לי לאתגר. להביא את הרוק הכבד והמוסיקה השחורה לקהל הישראלי. אני חושבת שדי הצלחתי בזה".

 לפני שנמשיך בראיון, נחזור קצת אחורה. השם קארין רוז חוזר בסיקור של כל אוסף ואוסף שהד ארצי הוציאו בין 1988 ל-1993, בסך הכל שלושים אוספים שסוקרו עד כה. אין קו אחיד בסגנון האוספים שרוז ערכה או הפיקה. זה יכול להיות אוסף פופ, אלטרנטיבי, רוק כבד, בלוז, סיקסטיז וכו'. זה לא בכדי, שרוז הוציאה אוספים במגוון רב כל כך של סגנונות. כמנהלת בישראל של הרפרטואר של וורנר-מיוזיק, היא יצגה אמנים מכל הקשת המוסיקלית. מהסמיתס וג'יינס אדיקשן באלטרנטיבי, דרך מדונה ופרינס בפופ ועד די-לייט ומובי בדאנס. "הפרוייקט הכי גדול שלי היה לקדם את אר.אי.אם", נזכרת רוז. "זאת להקה שגדלתי עליהם ברדיו הקולג'ים בארצות הברית והיה חשוב לי מאוד להביא אותם להצלחה בישראל. זה לא היה דבר פשוט. צ'רלי סולומון, שניהל את המחלקה הבין לאומית, לא האמין שהם יצליחו והוא לא הסכים שידפיסו את האלבום 'Out of Time', בארץ. אז דאגתי שהאלבום יגיע ביבוא. הבאנו כמות קטנה מאירופה והיא נחטפה. במחסן ההפצה של החברה לחצו עלי שאני אזמין עוד עותקים והבאתי עוד אלף ואיך שהם הגיעו הם אפילו לא נחתו במחסן, הם ישר עברו למדפים בחנויות. הדרישה לאר.אי.אם היתה כל כך גדולה שבהנהלה השתכנעו להדפיס את הדיסק. הרגשתי סיפוק גדול מההצלחה שלהם, שנמשכה עוד. שנה אחר כך הבאתי אותם ל-Promotional Tour בישראל. הם הגיעו לכאן לראיונות וכדומה. זה היה משהו שלא היה לפני כן בישראל וההצלחה שלהם היתה פנומנאלית, שכעבור כמה שנים הם גם הגיעו לארץ להופעה מסחרית, ביחד עם רדיוהד".

 זה היה כזה הימור להדפיס כאן אלבום של הרכב כמו אר.אי.אם?

רוז (מימין) בליל השקה לאלבום של גאנז אנד רוזס, ב"טאואר רקורדס", תל אביב

 כן. בהדפסות מקומיות הלכו כאן רק על בטוח. אמני מיינסטרים גדולים, שאין ספק שימכרו הרבה. כל השאר – הגיעו רק ביבוא. המשמעות של זה היתה מאוד גדולה, מפני שהדפסות מקומיות היו זולות יותר לצרכן, מה שהפך את הפוטנציאל המסחרי שלהן לגבוה יותר. בתחילת הניינטיז, כשהמוסיקה האלטרנטיבית התחזקה, עדיין היה קשה לשכנע אנשים בחברה להרחיב את מגוון הסגנונות שמדפיסים בהדפסה מקומית. אני זוכרת, לדוגמה, שכשנירוונה הוציאו את "Nevermind" לא הסכימו להוציא את זה בהדפסה מקומית. ואני כל הזמן לחצתי עליהם. אמרתי שזה קורה בכל העולם וזה הולך להיות ענקי בישראל. אבל לא הקשיבו לי. בסוף זה התפוצץ והם נהיו לתופעה והשתכנעו שצריך להדפיס את זה בישראל. הבעיה היתה שכשהם כבר השתכנעו, זה היה מאוד קרוב לחגים וכדי להספיק להדפיס את האלבום לפני קדחת המכירות של החגים היה צריך להביא את המאסטר, שבדרך כלל היה מגיע בדואר, במהירות. אז נסעתי בעצמי לשווייץ להביא את זה. הכל נעשה ברגע האחרון ורק במזל לא פספסנו את המומנטום איתם.

 איך הגעת לעבוד בהד ארצי?

 הגעתי לישראל ב-1988 ואחרי שבוע ראיתי ב"גרוזלם פוסט" מודעת דרושים לעבודה בחברת תקליטים. חברים אמרו לי שזה בהד ארצי, חברה רצינית וללכת על זה. הייתי אישה צעירה, בת 24, עם מעט נסיון בתחום. עבדתי בארצות הברית בתחום המוסיקה, בחברה שניהלה אמנים, אבל לא היה לי נסיון בחברת תקליטים. אבל בהד ארצי היו לחוצים. קודמתי בתפקיד החזיקה מעמד שלושה חודשים והיא חזרה לארצות הברית והם היו צריכים מישהו דחוף. הבנתי את התעשיה וידעתי אנגלית, אז קיבלו אותי.

 מה היתה הגדרת התפקיד שלך?

 אני הייתי המנהלת של וורנר בישראל. עבדתי תחת צ'רלי סולומון, שניהל את המחלקה הבין לאומית ואת הרפרטואר של חברת RCA.

 וזאת היתה כל המחלקה הבין לאומית?

 לא. היו גם אנשי יחסי ציבור תחתנו. בשלב מאוחר יותר גם הגיע רן עצמון, שניהל את הרפרטואר של MCA וגפן.

 מה הזכרונות שלך מהתקופה?

 זאת היתה תקופה מדהימה. שילמו לי לקרוא עיתוני מוסיקה ולשמוע מוסיקה כל היום. זה היה חלום עבורי, העבודה הכי טובה בעולם.

 הוצאתם הרבה אוספים באותה תקופה, איך זה עבד?

רוז (משמאל) ולירון תאני, על עמדת התקליטן במועדון הרוקסן

אוספים היו מוצר מאוד מרכזי אצלנו. בגלל שבישראל לא היה שוק סינגלים, שזה דבר דומיננטי מאוד בכל העולם, אז זה היה התחליף לכך. האופציה לאנשים שרוצים לקנות להיט של אמן ולא רוצים את כל האלבום. הבעיה שלנו היתה שבחו"ל לא ראו בעין כל כך יפה את עניין האוספים. רוב הרפרטואר שלנו היה אמריקאי ובאמריקה אוספים היו נחשבים לדבר ממש בזוי. לאמנים אמריקאים רבים היה אפילו סעיף בחוזה שהם חתמו עם חברת התקליטים, שקובע שאסור להוציא את המוסיקה שלהם על אוספים. כאלו היו אמנים כמו ג'וני מיטשל, פטי סמית ומדונה.

 באווירה הזאת היינו צריכים לשכנע את חברות התקליטים האמריקאיות לאשר לנו קטעים לאוספים. זה היה לפני עידן האינטרנט והשיחות הבין לאומיות הזולות והכל נעשה בצורה מאוד מסורבלת. שלחנו טלקסים ופקסים, הרבה מאוד מכתבים שממש מתחננים שיתנו לנו להשתמש בשיר כזה או אחר. הרבה מאוד פעמים נעננו בשלילה, אבל לפעמים גם זכינו להצלחות וכך, ג'וני מיטשל, לדוגמה, אישרה לראשונה ששיר שלה יופיע באוסף, דווקא בישראל.

 איך הוחלט איזה אוסף מוציאים ומי עובד על כל אוסף?

 סולומון התעסק יותר באוספים של מוסיקת הפופ והמוסיקה המסחרית, אני התעסקתי יותר באוספי הנוסטלגיה, באוספי הרוק והמוסיקה השחורה. בעיקרון, גם אני וגם סולומון ואחר כך גם עצמון, עבדנו ביחד על כל אוסף שיצא. גם אם נגיד סולומון יזם אוסף, אני, כמנהלת הרפרטואר של וורנר, עבדתי מול החברה מחו"ל כדי לקבל את האישור לקטעים של וורנר שהוא רצה לאוסף. הוא במקביל עבד להשיג את הקטעים של RCA.

 מתי התחלתם להוציא אוספים גם על דיסקים?

 לא הרבה אחרי שהגעתי לחברה, בתחילת שנת 1989. בהתחלה לא כל האוספים יצאו על דיסקים. מכשירי הקומפקט דיסק היו יקרים מאוד וגם הדיסקים. אז הוצאנו רק את האוספים שפנו, לכאורה, לקהל קצת יותר אמיד או מבוגר.

ככל שעבר זמן, כל האוספים התחילו לצאת גם על דיסקים. זאת היתה הקלה גדולה מאוד, מפני שטכנית, להוציא אוסף על דיסק, זה הרבה יותר פשוט וזול מאשר על תקליט.

רוז (שניה משמאל) בטקס הענקת אלבום זהב לאוסף "היטמן"

 מה האוסף שאת הכי אוהבת שעשית?

 אוסף שעדיין לא סיקרת, "The History of the Blues". כמו שאמרתי, היה לי מאוד חשוב להכניס אומנים שחורים לתודעה בישראל ולהוציא אוסף כזה – זה היה דבר גדול מאוד עבורי. גם את אוספי הרוק כבד שהכנתי מאוד אהבתי ואת האוסף של "רוקסן" ואת "Post Modern".

 למה עזבת את הד ארצי?

 נסעתי לאנגליה להופעה של יו 2 בסיבוב ההופעות של "זורופה" וזה פתח לי את העיניים. זה הזכיר לי שבישראל אני לא באמת חווה את הסצינה ורציתי לחזור להיות חלק מזה. הייתי כבר חמש שנים בהד ארצי והרגשתי שאני חייבת לנסות את זה במקום שזה באמת קורה וחזרתי לארצות הברית.

 ומה עשית מאז?

 למרות הכוונות שלי, בסוף לא המשכתי לעבוד בחברת תקליטים. לא התחברתי לשינויים המסחריים שהעולם הזה עובר ועברתי לעבוד בתחום האינטרנט. אחרי זה, למשך תקופה, עבדתי במגזין המוסיקה "בילבורד" ובהמשך מימשתי את עצמי ככותבת. כתבתי חמישה ספרים, הייתי עיתונאית ספורט שמסקרת בייסבול וכיום אני גם מפרסמת מאמרים בנושאים שונים, בעיקר על מוסיקה, בהמון מגזינים, עיתונים ואתרים.

 את מתגעגעת לימים בהד ארצי?

 מדי פעם זה עולה, אבל אני די התנתקתי מכל העשייה בישראל. לא הייתי בישראל מאז שעזבתי, שזה יותר מעשרים שנה. מרגש אותי לשמוע שהאוספים האלו השאירו מורשת ושהם השפיעו על כל כך הרבה אנשים, שמחפשים אותם ואוספים אותם ובאמת אני מתכננת לבוא ולבקר.

 האתר של קארין רוז: http://www.jukeboxgraduate.com

 מאמר של קארין רוז על הבאתם של האפגן וויגז לישראל והקריירה שלה בהד ארצי: http://www.jukeboxgraduate.com/2012/06/tel-aviv-1993-me-and-the-afghan-whigs

House Party 3

שם האוסף: House Party 3

תת כותרת: The Sound of Happy House and Progressive House

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: 1995

עורכים: שרון "צ'ופי" פרוינדליך, רוברט גיטלמן ואורן קריסטל

מפיקים: רוברט גיטלמן, אורן קריסטל, הדס שליסל ודניאל בוחניק

מק"ט: 2021-2

רשימת שירים:

1. Dominica - Gotta Let You Go (Club Mix) (6:22)

2. Ralphi Rosario - Brinca (Edit Vocal Mix) (5:32)

3. Melody Paradise - Boom Box (5:32)

4. B.O.D. - No More Mind Games (It's A Dream Mix) (3:08)

5. Pleasure Club - Get Trippy (Trip Is Ir Da Track Mix) (7:55)

6. Quadripart - (Make) Love (Club Mix) (6:03)

7. MD X-Spress, The - Welcome 2Da Klub (X-Otic Mixx) (4:50)

8. U.M.I. - House Is (Full Mix) (7:08)

9. DJ EFX - Disco Dancin' (Intro Mix) (4:05)

10. R.A.W. - Higher (Feel It) ("More" Keith Mix) (5:43)

11. Justine - Want Me, Love Me (F.O.S. Love Guitar Mix) (5:16)

12. MD X-Spress, The - God Made Me Phunky (Original Mixx) (6:10)

13. Wink - Higher State Of Consciousness (Tweekin' Acid Funk) (6:14)

עטיפה: עיצוב של בעז רוסנו. העטיפה של החלק הראשון והשני, עם צבעים אחרים והספרה 3 מאחור. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: פרק שלישי של סדרת "האוס פארטי". 13 קטעים האוסיים, בעיקר כאלו שזכו לחשיפה במועדונים בלבד ולא עשו את הקרוס-אובר למצעדים, רדיו ופלטפורמות אחרות. יוצאי דופן הם הקטע הפותח והמסיים באוסף. זה הפותח של דומיניקה, היה סביבו באזז קטן והוא אפילו הוחתם להפצה על ידי וורנר בראדרז, השלוחה הבריטית. הוא קיבל השמעות רדיו פה ושם ועורר עניין, אבל בסופו של דבר לא נסק. הקטע הזה גם כיכב באוסף "טופ פופ 95 חלק 2", שיצא באותה שנה ואני מאמין שרוב מחפשי הקטע העדיפו אותו באוסף של "טופ פופ", שהיה טיפה יותר אטרקטיבי. הקטע הסוגר של ג'וש ווינק היה אחד מהלהיטי ההאוס הגדולים של הניינטיז, אבל זה קטע שהופיע בעוד חמישה אוספים שיצאו בתקופה, לטעמי כולם אוספים יותר מעניינים מזה. בשורה התחתונה יש כאן צלילים שמעבירים תקופה, אבל שום רצועה שבאמת שווה לחזור אליה, אם אתם לא פריקים של הז'אנר, שמחפשים יציאות נדירות. אוסף שלא הצליח ושהיה נראה שמביא לסופה של הסדרה הכושלת הזאת. למרבה ההפתעה היא חזרה לחיים אחרי שנתיים.

ציון: 5

ערך אספני: 10 ₪

House Party 2

שם האוסף: House Party 2

תת כותרת: The Sound of Happy House and Progressive House

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive

שנה: 1994

עורכים: אורן קריסטל ושגיא הבר

קונספט: עורכי האוסף ושרון "צ'ופי" פרוינדליך

מפיקים: עורכי האוסף וחיה גבריאלי

מק"ט: 2015-2

רשימת שירים:

1. Paperclip People - Throw (14:29)

2. Colours - Colours (Brass Mix) (4:58)

3. Dimitri and Jaimy - (Fluid Harmony) On The Disco Train (Radio Edit) (4:21)

4. Ideal - Hot (Keep The Fire Burning Baby) (Radio Edit) (3:44)

5. Gradiva - To The Funky Beat (Underfunk Mix) (4:29)

6. Namby Pamby - Girlz! (UK Style Club Mix) (5:23)

7. Boss, The - Congo (D Max Mix) (9:43)

8. R.A.W. - Unbe (Erick "More" Mix) (7:02)

9. Reel 2 Real - The New Anthem (Not So Radio Mix) (feat. Erick "More") (3:19)

10. Long Leg - See On (Three Minds Mix) (5:16)

11. Two Men Will Move You - The Goodbye Thing (Radio Mix) (feat. Kathryn Miller) (3:59)

12. X-Press 2 - London X-Press (The Journey Continues) (6:45)

עטיפה: עיצוב של בעז רוסנו. העטיפה של החלק הראשון, עם צבעים אחרי והספרה 2 מאחור. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: פרק שני של הסדרה הנשכחת הזאת. הפרק הזה כולל האוס מועדונים, די מחתרתי, עם קטעים מארצות הברית (4 קטעים), בריטניה (3 קטעים), איטליה (3 קטעים) והולנד (2 קטעים). חייב לציין שהקטעים מעבירים בצורה טובה את צליל הקלאבינג של התקופה, בעיקר ממועדוני בריטניה. מה שכן, הקטעים כאן מאוד איזוטריים והאפיל המסחרי שלהם שואף לאפס, מה שמאוד הקשה על האוסף הזה לקבל תשומת לב או להצליח. עוד מידע על הקטעים באוסף בדף יחסי הציבור שלו, שסרוק משמאל (הקליקו עליו, כדי להגדיל).

ציון: 7

ערך אספני: 10 ₪

House Party

שם האוסף: House Party

תת כותרת: The Sound of Happy House and Progressive House

חברת תקליטים: פונוקול/ Progressive/ Toco International

שנה: 1994

עורכים: אורן קריסטל ושגיא הבר

מפיקים: אורן קריסטל והדס שליסל

מק"ט: 921181-2

רשימת שירים:

1. Doop - Doop (Jean Lejeux Et Son Orchestre - Extended Version) (7:16)

2. Deborah Wilson - Free (Exposure Radio Mix) (3:54)

3. Beyond - Silver (6:39)

4. Klaiff - I Can't Quite Understand (Faithfull Mix) (5:39)

5. Alex Party - Read My Lips (Saturday Night Party) (3:37)

6. Face The Bass - Dance 2 The House (Club Underground Mix) (4:39)

7. Alex Party - Alex Party 2 (Nu-Nu-Now) (4:27)

8. Klatsch! - Oh Boy (6:10)

9. Manjaro - El Funky (4:21)

10. Z100 - Gengennarugenge' (Iliah! Mix) (4:04)

11. CJ Bolland - Camargue (Summer Mix) (5:44)

12. Z100 - Testa Don't Stop (Hammondia Mix) (4:35)

13. Dajae - U Got Me Up (5:54)

14. Dynamic Noise - Everybody Jammin' (feat. Adrella) (6:35)

עטיפה: עיצוב של בעז רוסנו. עבודה בגרפיקת תלת מימד, שהיתה מאוד פופולארית באותם ימים. למרבה הצער, התוצר לא יפה ועצוב שהעיצוב האחיד הזה ליווה את כל פרקי הסדרה. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: אחת מסדרות האוספים המיותרות שיצאו בישראל בשנות התשעים. אחרי שלחברת התקליטים "פונוקול" היו כבר שתי סדרות מובילות שהתמחו במוסיקת דאנס ("טופ פופ" - שסיקרה בעיקר יורודאנס והאוס ו"פאואר דאנס" שסיקרה בעיקר האוס), הם החליטו להשיק סדרה שלישית, "האוס פארטי". הסדרה הזאת התיימרה לסקר את תחום ה"האפי האוס" וה"פרוגרסיב האוס", אבל למעשה זוהי סדרה שבעיקר כוללת קטעים שלא היו מספיק חזקים כדי להכנס לסדרה המובילה שלהם (טופ פופ), או לסדרת הדאנס שלהם (פאואר דאנס).

למרבה ההפתעה ולמרות המכירות היחסית מינוריות, לסדרה הזאת יצאו ארבעה פרקים, שניים ב-1994, אחד שנה אחר כך ופרק מסיים ב-1997. הסדרה כולה יצאה תחת המותג "פרוגרסיב", שפונוקול ייסדו כחברת בת שמתמחה במוסיקת ריקודים לא מסחרית. הפרק הראשון יצא בשיתוף חברת התקליטים החו"לניקית "Toco International". עוד קצת מידע על האוסף הזה ניתן לקבל מהסריקה של דף יחסי הציבור שצורף לו, לחצו על התמונה משמאל כדי להגדיל.

ציון: 4

ערך אספני: 10 ₪

Trance Side of the Moon 3

שם האוסף: Trance Side of the Moon 3

תת כותרת: The Transadelic Experience

חברת תקליטים: קאסבה

שנה: 1995

עורך: רן שריג

מפיקים: רן שריג והדס שליסל

מק"ט: 94007-2

רשימת שירים:

1. Virus - Sun (Jam El Mar Mix) (8:59)

2. Man With No Name - Floor-Essence (Dayglo Mix) (6:05)

3. Psychaos - Psychaos (7:20)

4. Cenith X - Feel (Legend B. Remix) (5:51)

5. Legend B - End Of A Season (95 Acid Remix) (6:06)

6. Infinity Project, The - Ego Shredder (6:47)

7. Disco Volante - Moonraker (Man With No Name Remix) (7:17)

8. TripoNas - Veg (7:18)

9. Illuminatus - Back From The (G)rave (6:37)

10. Scan X - Inside (7:01)

11. Dave Clarke - The Storm (Instrumental) (4:33)

עטיפה: עיצוב של עידו אמין. נראה כמו עטיפת אלבום טראנס סטנדרטי לתקופה, שזה קצת מאכזב, מפני שבקאסבה, עד העטיפה הזאת, ידעו לתת עטיפות שהן מעבר לסטנדרטי. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: על קופסת הדיסק מופיעה מדבקה שמדווחת "סדרת הטראנס הנמכרת ביותר בישראל", עובדה שהיתה נכונה לפרקים הראשון והשני של הסדרה, לשלישי כבר לא. חברת קאסבה הפציעה לעולמנו בקול תרועה בשנת 1994, שנה וקצת אחר כך הם סגרו את המפעל התרבותי הזה.

"טראנס סייד 3" הוא לא בדיוק שירת ברבור ראויה. מדובר באוסף קצת מאכזב, שלא זכה להצלחה גדולה, מה שבטח לא עזר לקאסבה כדי להמשיך. גם מבחינת תוכן האוסף לא מצליח להעיף, חסר בוא קצת האדג' שאפיין את שני הפרקים הקודמים.

ברמת הקוריוז, שמרתי את דף יחסי הציבור שצורף לאוסף (בתמונה משמאל. הקליקו עליו כדי להגדילו), שמספר קצת על הקטעים וגם מדווח שקאסבה היתה בעצם חברת בת של "גונג מיוזיק" ו"הליקון". ריספקט.

ציון: 6

ערך אספני: 30 ₪

Trance Side of the Moon 2

שם האוסף: Trance Side of the Moon 2

תת כותרת: A Trip Beyond Goa Sounds, Hard Trance and Deep Tekno

חברת תקליטים: קאסבה

שנה: 1995

עורכים: רן שריג ואביעד אלברט

הפקה: רן שריג ונירי גתמור

מק"ט: 94003-2

רשימת שירים:

1. Seb - Sugar Shack (Original Mix) (6:37)

2. Taiyo - Taiyo (7:46)

3. Man With No Name - Sugar Rush (5:45)

4. Olivier Le Castor - Dry Cleaning (4:42)

5. Ayahuasca - Propella (6:47)

6. 2 Puissance 30 - Transpyramid Express (Original Mix) (5:32)

7. Technossomy - Elektron Bender (Willie Mix) (8:31)

8. GTO - Majika Dub (5:56)

9. Source Experience, The - Point Zero (8:06)

10. Lionrock - Tripwire (Prankster's Piha Stomp) (6:19)

11. Laurent Garnier - Raw Cut (7:31)

ההלצה המרשימה בעטיפה הפנימית

עטיפה: עיצוב של עידו אמין, שהיה המעצב הקבוע של האלבומים של קאסבה. מעבר לכך שאמין יצר עטיפות יפות, היו בהן גם הרבה הומור, מאוד גלוי. כך, במרכז של כל צלחת הדיסק בכל אחד מפרקי הסדרה הופיע סלוגן הומוריסטי. "מאוד נחמד להיות גמד", היה בראשון. בשני הופיע "יותר קול להיות חתול" ובשלישי "הכי רחוק כשמסביב ירוק". בעטיפה הפנימית גם הופיע סלוגן קצת יותר נחרץ, במעין סוג של פוסטר, שאומר "Don't Tek-no for an Answer". יפה לאללה, מרענן וכיף. מעבר לכך, על פי הקרדיט לאמין על העטיפה בחלק 2, כנראה שמישהו בהולנד גנב לו את העיצוב של החלק הראשון ולכן בקרדיטים נכתב (באנגלית, תרגמתי כאן) - "עיצוב של עידו אמין (שאומר למעריציו הבלתי מזוהים באמסטרדם, שאהבו את היצירה שלו יותר מדי - "למה לגנוב? אני יעשה אתכם דיל! תתקשרו עכשיו ל-iddos@math.tau.ac.il). ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אחרי ההצלחה של החלק הראשון, בקאסבה מהרו להוציא פרק המשך לסדרת "Trance Side of the Moon", שלקח אותה יותר עמוק לתחום שהיא התהדרה בו - הטראנס. אם האוסף הראשון עוד ערבב בין טראנס להארדקור-האוס ויורו-האוס, כאן כבר הלכו בקאסבה (כמעט) כל הדרך והוציא אוסף טראנסאווי משובח, עם דגש על גואה-טראנס. הכמעט שבסוגריים הוא בגלל שבכל זאת ההאוס והטקנו התגנבו לאוסף הזה פה ושם, אבל המגמה הכוללת ברורה מאוד.

את קטעי האוסף אספו בקאסבה בעיקר מהחברות שהן ייצגו בארץ - XL Recordings ו-React הבריטיות. שאר הקטעים הן בחסות חברת Play it Again Sam הצרפתית, שייצגה בעולם המון לייבלים קטנים של אלקטרוניקה ודאנס, שהקשר של קאסבה עמם נתן להם את האופציה לבחור מרפרטואר עשיר ומעניין. קטע אחד ואחרון הגיע באדיבות הד ארצי.

חלק 2 זכה להצלחה יפה ובקאסבה היו מרוצים והמשיכו, עוד באותה שנה, לחלק מספר 3 של הסדרה.

עוד מילה על משהו שקשור לאוסף ולקאסבה: בקאסבה למדו ויישמו משהו שחברות התקליטים בבריטניה עשו באותה תקופה

הגלויה שצורפה לדיסק

וזה יצירת מיילינג-ליסט, כזה אמיתי, בדואר, עם בולים, לפני שהיה אימייל... בהמון דיסקים בבריטניה באותה תקופה צורפה גלויה, שהמשלוח שלה היה בחינם, שבאמצעותה בחברות התקליטים צרפו את ציבור הקונים לרשימת דיוור שבה הם קיבלו מידע על הוצאות שיכלו לעניין אותם. קאסבה ניסו זאת גם והם צרפו בעצמם גלויה, שהמשלוח שלה שולם על ידיהם, עם שאלון קצר בנוגע להעדפות של מי שקונה את הדיסקים שלהם. אני לא יודע עד כמה היוזמה הזאת יושמה, מפני שקאסבה לא פעלה עוד הרבה זמן, אבל ללא ספק זאת יוזמה שמראה על הרצינות של החברה הזאת ויישור הקו שלהם עם הנעשה בעולם.

ציון: 8

ערך אספני: 50 ₪