מתוך האוסף של יוסף

שם האוסף: מתוך האוסף של יוסף

שנת הוצאה: 1990

חברת תקליטים: הליקון

מק"ט, עורכים ומפיקים: לא מצוין

רשימת הקטעים:

1. Maxi Priest - Close To You (Extended Version)

2. DNA - Tom's Diner (feat. Suzanne Vega) (7" A)
3. Sting - Englishman In New York (The Ben Liebrand Mix Edit)
4. Loose Ends - Don't Be A Fool (Edit)
5. Janet Jackson - Black Cat (Video Mix/ Short Solo)

עטיפה: פחות או יותר העטיפה של האוסף של יוסף, חלק 1, רק בשחור לבן. עיצב תמיר שפר, ביחד עם אלון אבידר ו-Ro Hertz.

ביקורת ורקע: בישראל, מדינה שלא יצאו בה סינגלים כמעט מעולם (בשנות השישים היה כאן שוק די בריא, אבל ככל שהתקדמנו בסבנטיז הוא דעך), היה צריך למצוא תחליף, בעיקר לתחנות רדיו. כלומר, בכל העולם עורכים ושדרנים קיבלו סינגלים של אומנים והם ידעו שאלו הקטעים להתמקד בהם, לנגן אותם. כך גם היה עבור הציבור, שקנה סינגלים וכמות המכירות שלהם קבעה איפה הם ימוקמו במצעדי הלהיטים.

בישראל, כאמור, לא היו את אלו וחברות התקליטים ותחנות הרדיו חיפשו פתרונות לשתי בעיות. קודם כל - איך עורכים ושדרנים ידעו איזה שירים לנגן מתוך אלבום. שנית, איך לקבוע מה להיט ואיך ממקמים אותו במצעד. עם מוסיקה מחו"ל זה היה יותר קל. קודם כל, השוק של חו"ל ניתן אינדיקציה למה להיט ומה לא. מעבר לזה, חברות התקליטים הישראליות יבאו סינגלים מחו"ל שסופקו אך ורק לאנשי תקשורת, שידעו, בזכות זה, מה לנגן. את מצעדי הפיזמונים קבעו בזכות משאל גלויות של מאזינים. כלומר כמה מאות מאזינים שלחו התנדבותית כל שבוע גלויות שציינו מה השירים האהובים עליהם ומשכלול הקולות דורגו המצעדים.

עם מוסיקה ישראלית זה היה יותר מסובך והפתרון לזה היה בדמות ההמצאה המקומית שנקראת "תקליט שדרים". תקליט שדרים היה תקליט 12 אינץ' עם שיר אחד במהירות 33 ושליש, על צד אחד. על הצד השני לא היה כלום. העטיפה כמעט תמיד היתה בשחור לבן. ככה עורכים ושדרנים קיבלו את כל המוסיקה הישראלית שלהם. ככה ניגנו מוסיקה ישראלית במשך כל האייטיז. ככה אמרו למאזיני הרדיו איזה שירים אפשר לדרג על הגלויות שהרכיבו את מצעד הלהיטים. כל להיט של משינה, ריטה, אתניקס או מי שלא יהיה, יצא על תקליט שדרים כזה. באיזה 50 עד 100 עותקים. זאת היתה הדרך של התעשייה בישראל בלשחק בכאילו. כאילו יש כאן סינגלים, שכאילו הופכים להיטים, שכאילו מכניסים כסף לאומנים.

בישראל יצאו באייטיז ובתחילת הניינטיז אלפי, אם לא עשרות אלפי, תקליטי שדרים. יש להם עטיפות מיוחדות שהציבור אף פעם לא ראה. יש להם גם כיום אספנים גדולים, אבל בגדול זהו פורמט מוזנח ולא מתועד, שאולי יום אחד מישהו ירים את הכפפה ויצור אתר שסוקר ומתעד את האומנות של כל אותם תקליטי שדרים.

הסיבה שאני מספר לכם על כל זה הוא משהו שדומה לתקליט שדרים שהתגלגל אלי באדיבותו של אספן המוסיקה עמית כהן. לקראת הוצאת האוסף "האוסף של יוסף" הראשון, הליקון הוציאו כמו תקליט שדרים, שכלל חמישה קטעים מהאוסף, כולם מופיעים על צד אחד שלו. הצד השני שלו פשוט ריק. יש עליו טקסט יחצ"ני שמסביר את כל העניין ובין השאר אפשר ללמוד שם שמסחרית האוסף יצא רק על גבי קלטות ודיסקים. משמאל אתם יכולים לקרוא את הטקסט היחצ"ני ואני מבטיח שבעתיד אני אנסה למצוא עוד תקליטי שדרים כדי להראות אותם פה.

ערך אספני: התקליט עלה לעמית כהן 20 ש"ח בחנות "התקליטיה של סימון" בירושלים