Wow!

שם האוסף: Wow!

תת כותרת: אוסף להיטים מספר 1!

שנת הוצאה: 1998

חברת תקליטים: אן.אם.סי

מק"ט: NMC 20335-2

עורכת: תמי שכנאי

מפיקים: תמי שכנאי, משה מורד ואליסון מאייר

שיווק: ארז פרי

רשימת הקטעים:

1. Celine Dion - My Heart Will Go On (Tony Moran's Anthem Edit)
2. Daze ‎– Together Forever (The Cyber Pet Song)
3. S.O.A.P. ‎– This Is How We Party4. Chumbawamba - Tubthumping
4. Will Smith ‎– Gettin' Jiggy Wit It
5. Bus Stop - Kung Fu Fighting (feat. Carl Douglas)
6. B*Witched - C'est La Vie
7. Ricky Martin - La Copa De La Vida
8. Popsie - Joyful Life
9. P.M. Dawn - Gotta Be... Movin' On Up (feat. Ky-Mani)
10. Dixie's Gang ‎– El Ritmo Tropical (Radio Mix)
11. Flabby - Mambo Italiano
12. Wes - Alane
13. Los Tres Umbrellos - No Tengo Dinero
14. Alexia - Gimme Love (Radio Version)
15. Imaani ‎– Where Are You
16. Sonique - I Put a Spell on You
17. Destiny's Child - No, No, No
18. Bran Van 3000 ‎– Drinking In L.A. (Edit)
19. Wyclef Jean ‎– Gone Till November (Pop Version)
20. Robbie Williams - Angels

עטיפה: מעצבת הבית של אן.אם.סי, הילית בן-מאיר, חברה לאיריס אביטל, מפיקה במחלקה הבין לאומית וביחד הם יצרו עטיפה ברוח העטיפות של סדרת האוספים הבריטית, Now. מהלוגו הגדול של שם האוסף על העטיפה החיצונית, דרך תמונות האומנים והפירוט והסיפור של כל שיר ושיר באוסף (ראו תמונה משמאל), הכל מריח כאן מ-Now. יפה? מאוד. מקורי? בכלל לא. טוב לצרכן? מאוד! ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: אחרי עשור של כשלון קונספטואלי באיך אוסף להיטי מצעדים צריך להראות ולהשמע, באן.אם.סי פצחו סוף סוף את הגנום כשהם השיקו סדרה חדשה, Wow! אם השם מצלצל מוכר, זה לא היה במקרה. Wow היא למעשה חיקוי רעיוני של סדרת האוספים הבריטית המצליחה Now, שיוצאת שלוש פעמים בשנה מאז 1983 ועד ימינו אנו. בשנות התשעים, עם התעצמות הכפר הגלובלי ופתיחת השוק הישראלי ליבוא, Now הגיעה למדפי החנויות בארץ והרבה אנשים, שהסכימו לשלם קצת יותר, העדיפו את הסדרה הבריטית על כל מה שיצא בארץ. זה לא במקרה. Now תמיד העניקה תמורה לאגרה. אוסף כפול, שכולל 40 להיטים כמעט בלי פספוסים, ארוז יפה עם עטיפה שכוללת ספר עם תמונות כל האומנים וסיפורו של כל שיר ושיר באוסף.
אז נכון, בישראל יצאו כמה אוספים טובים, יפים ומקוריים בעשור ההוא, אבל באמת באמת - אף אחד מהם לא מתקרב ברמה ל-Now. למה בישראל לא הצליחו ליצור Now? אני מתמצת את הסיבות בעיקר לתרבותיות-כלכליות. Now הוא אוסף מושקע גם כלכלית, גם קונספטואלית. החברות הישראליות תמיד חשבו בצורה קמצנית ומיידית. הצרכן הישראלי לא עזר, כשהוא תמיד חיפש את המוצרים הזולים, במקום את האיכותיים וכך קיבלנו אוספי שוק לקהל שוק.
ב-1998 כל זה השתנה. תמי שכנאי, שעשתה את הסטאז' שלה בחברות תקליטים איטלקיות בתחילת הניינטיז, הגיעה לארץ והחלה לעבוד במחלקה הבין לאומית של אן.אם.סי. היא הביאה עמה הרבה מהידע שהיא צברה בחברות התקליטים באירופה, כמו גם את הפאסון. הרעיון שלה, ביחד עם אנשי המחלקה הבין לאומית של החברה, היה לירות הכי גבוה שאפשר ולנסות ליצור כאן Now מקומי.
כמעט הכל נעשה לפי הספר. חוברת עם תמונות? יש. סיפורים על כל שיר ושיר? יש. שם קליט שנשמע כמו Now? יש. עיצוב פופי ותופס לעטיפה? יש. עד כאן הכל היה טוב ויפה, אבל מפה התחילו הבעיות. בניגוד ל-Now, באן.אם.סי הלכו על גרסת הדיסק הבודד, מה שהפך את Now עדיין למוצר יותר אטרקיטיבי והשאיר את Wow כחיקוי לא מספיק הולם. בעיה נוספת היתה בחירת השירים. בניגוד ל-Now, שם תמיד יש קליעה של 90 אחוז ומעלה עם להיטים, כאן, כמו בהרבה אוספים של אן.אם.סי בעבר, יש הרבה פילרים לא מעניינים. שירים סקנדינביים שלא הצליחו מעולם, כל מני קטעי דאנס-לטיניים נוראיים, בקיצור, זה לא עד הסוף. הייתי מסכם את זה עם כמות להיטים של 70 אחוז מהדיסק. לא רע, אבל לא מספיק.
בסך הכל Wow התקבל לא רע בחנויות ובתקשורת והיה מעבר של אן.אם.סי לפסים טובים של יצירת אוספי פופ מצעדים. מוטב מאוחר מאף פעם, לא?

ציון: 7

ערך אספני: 15 ש"ח