אספלט

 
שם הספר: אספלט

שם הסופרת: מיכל פיטובסקי

מו"ל: כתר

שנה: מאי, 2012

מק"ט: 10-277709

ביקורת ורקע: טוב, אחרי הקטע על הספר על רמת גן, אני מרשה לעצמי להתפרע ולכתוב על עוד ספר שקראתי השבוע, "אספלט", שכתבה ידידתי הותיקה מיכל פיטובסקי. "אספלט" הוא לא ספר על מוסיקה (למרות שמוסיקה משחקת בו תפקיד), הוא ספר על נערות מתבגרות בירושלים של 1994. מכאן גם עשיתי את ההקשר לאתר הזה.
אני כותב כאן רבות על חוויותי בירושלים בשנות העשרה לחיי (במעריב לנוער כינו את בני העשרה - "טיפשעשרה", מתוך זלזול אופייני בישראל בקהל היעד). אני מרבה להביא חוויות על מועדונים שהיו בירושלים, פאבים שפעלו בה, חנויות תקליטים שכבר נסגרו, רחובות, חברות תקליטים שהיו בעיר הבירה, הופעות מיתולוגיות שהיו כאן, אנשים ותחנות רדיו מפעם, הכל מתוך נוסטלגיה ורודה לעבר, שבסך הכל היה די אפור.
את האפרוריות הזאת פיטובסקי מעבירה נהדר ב"אספלט". זה ספר לא קל, על נערות לא קונבנציונאליות, שעוברות חוויות קשות ביום-יום. הסיפורים שלהם מעוררי הזדהות והנופים והאתרים של בתי הספר, השכונות, הכיכרות והאוטובוסים, מעלים זכרונות חריפים על המציאות של אז.
למרות שזהו ספר, לכל אורכו יש גם פסקול, המוסיקה שהדמויות מאזינות לה, מה שהופך את הספר לעוד יותר אותנטי לתקופה. המוסיקה המוזכרת כאן היא מכל קשתות היצירה, אם כי הדגש הוא על אלטרנטיבה וגראנג'. כך מככבים בספר סאונדגרדן ונירוונה, לצד Ride ואביב גפן, כל זה מתובל בפינק פלוייד, סיימון אנד גרפונקל, הסמיתס ו-US3 (אלו מלהיט האסיד-ג'ז "קנטאלופ").
אני רוצה לצטט קטע קצר מהספר, קטע שנגע לי ושהזכיר לי כמה חוויות שהתרחשו בירושלים של אמצע הניינטיז, באמת.

מורן ישבה בחנות התקליטים ברחוב הלל והאזינה לאלבומים באוזניות. היא העמידה פנים שהיא מתכוונת לקנות משהו, כדי שהמוכר יתן לה לשמוע מוזיקה...
המוכר, בסוף שנות העשרים שלו, נעץ בה מבט עצבני. לצדו עמד נער והחזיק את "הצד האפל של הירח". "אוקיי", אמרה באנחה והסירה את האוזניות, "אבל תדע שהם חרא של להקה."
"מי, פינק פלויד?" הנער התפלץ, וגם המוכר נדהם.
"אני אוהבת את הסרט 'החומה' בלל האנימציה והצילום, אבל תכלס, המוזיקה מתבכיינת ומלאה ברחמים עצמיים. פשוט שפיכה לא מבוקרת של רגשות. ואתה יודע מי מקשיב הכי הרבה לפינק פלויד? חיילים. איך להקה עם מסרים יעני אנטי מלחמתיים פופולרית כל כך בצבא? גם המוזיקה צבועה וגם המעריצים שלה צבועים."
"אני חייל", אמר הנער בקול אטום.
מורן הצביעה עליו, כאומרת, הנה, הוכחתי את הטענה, אך שני הבחורים הביטו בה כאילו פקעה סבלנותם. היא לקחה את תיקה מהרצפה ויצאה מהחנות.

תקנו את הספר. הוא מעניין.